בשבת אנחנו לא מאזינים לרדיו, גם לא צופים בטלוויזיה. כך היה גם בשבת האחרונה. הבית היה שקט לגמרי. השעה היתה שלוש, אולי שלוש וחצי. אישי ואני נמנמנו לנו על מוספי סוף השבוע ליד כוסות התה. שבת אחר הצהריים של תחילת הסתיו. פתאום בתוך השקט נשמע קולו של גבר. הוא נכנס לתוך הסלון שלנו ממרפסת השכן. קול מוכר, קולו של קריין חדשות. וגם המלים היו מוכרות: פיגוע… חיפה… ילדים… הרוגים… פצועים…
מיד ידעתי שמדובר בפיגוע חדש. הרי לא מדברים אצלנו כמעט על פיגועים ישנים, על הפצועים וההרוגים מלפני חצי שנה, חודשיים, חודש. לא משום שהפכנו לעם אטום או רע… פשוט, יותר מדי מתים ופצועים ואסונות, נכנסו לחיינו מכדי שנרצה להיזכר או לדבר על כולם – וצריך איכשהו להמשיך לחיות. לשם כך צריך קצת לשכוח. המינונים גבוהים מדי, לא אנושיים. כאשר (במזל) עוברים עשרים וחמישה ימים שלמים של שקט, כמו שהיה מאז הפיגוע הקודם – מנוצל הזמן לוויכוח על האבטלה והקצבאות, על סכסוכי העובדים מול האוצר, על זכות השתיקה. אין זמן אחר.
לכן היה ברור שהקריין לא דיבר על הפיגוע במסעדת "מצה", אלא על מסעדה אחרת, מסעדת "מקסים", כפי שאישי אישר לי כאשר שב מבית הכנסת עם חדשות טריות. גם הפעם נהרגו ערבים ישראלים, עובדה שצוינה בכלי התקשורת בפליאה, אבל גם בנימת תקווה, כאילו מעתה יבינו כל הערבים הישראלים מי "האויב האמיתי" שלהם (על אף שרק שבוע עבר מאז יום השנה להרג הצעירים הערבים בידי שוטרי משטרת ישראל, ולבטח זיכרונם לא עד כדי כך קצר, והם יודעים שבחיים יכולה להיות יותר מצרה אחת!) וירגישו סוף סוף שהם "חלק אינטגראלי מהמדינה" הזו.
עברו כמה שעות של דיווחים בקול נכאים, של תמונות זוועה (בקבוקי חלב מלאים למחצה, חיתולים מיותמים, עגלת תינוק הרוג, אנשי זק"א בעלי זקן עבות ועיניים אדומות), והטלוויזיה מיהרה שוב לעסוק בטראומה של מלחמת יום כיפור, מחדליה ומסקנותיה. מבין רבבות הראיונות והכתבות, מאות אלפי המלים שנכתבו בימים האחרונים על המלחמה, יש תמונה אחת שלא מניחה לי ולא משה מנגד עיניי: תמונתו של ראש הממשלה אריאל שרון, היושב זחוח במשרדו ומתראיין לדן מרגלית ב"פוליטיקה" בערוץ 1. "מה דעתך?" שאל מרגלית. "האם יכולים להפתיע אותנו שוב, כמו אז, ולתקוף אותנו? – "לא מן הנמנע", ענה ראש הממשלה מענה סתום ולא פירט. ומשום מה נראה היה לי ששרון לא היה מתנגד להתקפה כזאת. כי היא היתה פותרת לו כמה וכמה בעיות.
חבל רק, אמרתי ביני לבין עצמי, שאין מי שיבצע התקפה כזו, בהיעדר אויב מתאים. שכן, מי באמת, כבוד ראש הממשלה, יתקוף אותנו? המצרים? הסורים? הירדנים? הלבנונים? הרי אפילו העיראקים יצאו כבר מהמשחק. אולי הפלסטינים? – אך, כמו שהם כיום, סגורים כמעט הרמטית בשטחים, בלי מטוס אחד אפילו… נכון שהם הורגים בנו ביעילות בכמה קילוגרמים עלובים של חומר נפץ (לא בטונות), אבל לתקוף אותנו במלחמה כוללת? נו באמת. האר את עינינו, כבוד ראש הממשלה, מי באמת מסכן אותנו כל כך כיום?
לא רק לראש הממשלה יש נוסטלגיה משונה, קצת פרוורטית, למלחמה ההיא, מלחמת יום הדין, מלחמת יום כיפור, המלחמה הנוראה… "זאת היתה מלחמה", כאילו זועקות כותרות העיתונים, "מלחמה אמיתית", כלומר: מלחמה כמו שצריך, כמו בספרים. לחמו בה חיילים וחיילים בלבד. הנשים מילאו בה את תפקידם המסורתי בעורף וחיכו לשובם של הלוחמים. "המלחמה אומנם התחילה גרוע,עם מחדל נורא, אבל נגמרה טוב. זו היתה מלחמה עם תורת לחימה. עם אסטרטגיה, עם כללים. מלחמה טובה לפרשנים צבאיים, לגברים חסונים".
שוב ושוב שמענו וקראנו כל השבוע מלים גדולות שעצם השמעתן מלחלחת את העיניים: גבורה, עוצמה, תעוזה, קרב. מלים ששכחנו. כי במלחמה הנוכחית עברנו ללקסיקון אחר: סיכול, סגר, כתר, חישוף, פיגוע, הריסת בית, מחסום, חגורת נפץ.
אפילו על מחדלים לא מדברים יותר כיום. גם אין ועדות חקירה. ולמלחמה הזו עוד אין אפילו שם. ושוב, הגיע ערב יום כיפור. שמעתי ברדיו שהצבא תקף "בסיס של הג’יהאד האיסלמי בעומק סוריה" – אולי הסורים והלבנונים יתעוררו כבר מתרדמתם ויתקפו אותנו בחזרה? אולי תתפתח כאן איזו מלחמה נחמדה? אולי משהו ישיב סוף סוף את הניצוץ לעיניו של אריק? ואחרי יום כיפור, ביום שלישי, חייל נהרג בגבול הלבנון. זעם גדול עולה בי. לא, לא על הממשלה. ממנה אני לא מצפה לכלום. על העם הזה שממשיך לסבול ולשתוק עד מוות.
מנואלה – אנחנו בארץ . העם הטיפש בחר ממשלה . בעוד זמן לא רב יהיו עוד פעם בחירות . יש לי הרגשה שדעותיך לא יזכו לרב . אולי מי שלא חושב כמוך סתם טועה אבל למה בלהעליב ולקרוא לרב העם טיפש . אם הייתי קורא לך טיפשה או בוגדת או מנפנפת בשכול היינו מסוגלים להדברות ? מציע לך אל תסחפי במילים , ברגע שנכתבו אי אפשר למחוק אותן .
יש בהחלט צדק בדברייך באם כוונתך שאין סיכוי סביר שסוריה למשל תכניע אותנו במלחמה קונבנציונלית, כולם כולל הסורים יודעים זאת. (אם המצב היה אחרת מדינת ישראל לא היתה קיימת). אילכך, שכיננו החביבים בחרו בטרור ורמייה. תהליך שניתן להבין אותו. לעומת זאת, את התמיכה שהם מקבלים לתרבות השקר מהאו’מ ומחלקים בצבור הישראלי והעולמי מסיבות שונות ומשונות של אינטרסים או wishful thinking קצת קשה לקבל. כל מי שתומך בסוג זה של אלימות לא רק שאין לו חלק במשפחת העמים הוא גם בסופו של עניין פוגע בחלשים. שהרי אם בטרור יושגו מטרות כלשהן תמיד החלש באופן תקדימי יבחר בדרך זו יעורר אינסטינקטים הרבה יותר אגרסיביים אצל החזק. אם לדעתך לסורים בית חרושת לסוכריות בעין צאחב, אני מעריץ את תמימותיך ולועג לטיפשותך. (אני מודע לבעיית הטרמינולוגיה: טרור, חזק וכ’ו אבל אנא נסי להתגבר על ססמאות). חוץ מזה, המצב הנוכחי הוא מלחמה שהיא אולי גרועה יותר ממלחמה קונבנציונלית; היא פוגעת בטעם החיים ומקדשת את המוות (החלטה חד צדדית שנעשתה בשביל שני העמים). את חוסר האימון שלך בישראל ובישראלים וייחוס כוונות הזדון שלך למנהיגים אפשר בהחלט לסווג כילדותי ולא מציאותי. אני לא יודע איזו אחריות היתה לך בחיים, אבל אם רוצים אדם אחראי נותנים לו אחריות. לי יש אימון מלא בישראל וישראלים בכללם ראש הממשלה וגם בך, מכיוון שלך אין ליבי אלייך.
אינני מסכים אתך, יש הבדל מהותי בין "טפש" שהוא כינוי גנאי די מתון לבין "בוגד(ת)" שכבר הביא לרציחות (גרינצווייג, רבין) ו"מנופפת בשכול" שזו בכלל נבזות – האם בגלל שדבירי אם שכולה אסור לה להביע את דעתה? הרי היא לא אומרת שלדעתה יש חשיבות יתר בגלל היותה שכולה. לגופו של עניין אני מסכים לחלוטין עם דבירי – מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן ביחס לשטחים שנכבשו ב-67 עוד "תזכה" להכנס למהדורות העתיד של "מצעדי האיוולת" ההסטוריים וחבל רק שבגורל כולנו עלה לשלם בדם את מחיר יהירותם וקוצר ראותם של "מנהיגינו" בין אם מדובר בגולדה/דיין ב-73 או באריק/מופז 30 שנה אח"כ.
אמנון מכתיב את מדור התגובות שהימין הקיצוני
משתלט עליו בהצלחה. הוא מקליד את תגובותיו האחידות, רגעים אחדים לאחר העלאתו של כל (!)
מאמר לאתר והמערכת יושבת בחיבוק ידיים ובהכנעה – אןלי עד שהקוראים, להם נועדה "הגדה השמאלית" יכריזו על מרד כנגד הפלישה הימנית ואפס המעשה של המערכת, לחסימתה.
במסגרת התגובות לרשימות השונות מסתמנת מגמה של דרישה מהמערכת "להוריד תגובות של הימין", כפי שדורש המגיב מעליי, המאיים "במרד קוראים משמאל" אם דרישתו לא תענה.
אכן, יש תגובות ימניות די מעצבנות, שמשכפלוות עצמן שוב ושוב, כפי שיש גם תגובות בעלות אופי דומה מהכיוון ההפוך של מי שמכנים עצמם פעם "ברית פועלים…" ופעם "מגיני המרקסיזם".
אלה ואלה תרומתם לדיון בדרך כלל שולית, אבל יש גם מקרים חריגים שם הם ממלאים תפקיד מאתגר.
בין כך ובין כך, אין לקבל את הדרישה למחיקה.
זאת ממספר טעמים:
ראשית, תגובות ימניות הן הוכחה כי אנשי ימין ניכנסים לאתר וקוראים את הרשימות. זהו הישג חשוב בפני עצמו. הם נחשפים לעמדות הנוגדות את דעותיהם, ובכך טמון סיכוי כי מי מהם יעבור תהליך של שינוי עמדות. היכולת להגיב "אונליין" הוא ליבת אתרי האיטרנט, ואם נחסום את יכולתם להגיב, נגרש אותם מהאתר, ובכך בוודאי לא ניתרום לאנשים שאינם ממחנה השמאל לראות את הדברים באור אחר.
שנית, גם אם יוכיח מאן דהוא כי הסיכוי לשינוי עמדות הוא זעום, והוא לא שווה את "הצפת" האתר בתגובות ימניות מרגיזות ורדודות, כפי שטוענים אלה הדורשים לחסום, יש לחופש הביטוי ערך מכונן ומחנך בפני עצמו.
שלישית, על משקל הכלל המשפטי הקובע, שעדיף להקפיד על הליכי משפט נוקשים שכתוצאה מהם יסתובבו עבריינים חופשי ובלבד שלא ישב איש זכאי בבית הסוהר, כך עדיף שהאתר יוצף בתגובות ימניות שאינן תורמות הרבה או לא תורמות כלל, ובלבד שלא יונף גרזן הצנזורה על רשימות חשובות ובעלות משקל סיגולי בשיח המתנהל.
רביעית, בשמאל ניתן עדיין למצוא לצערי אנשים החושבים בקטגוריות של מנגנון שלטוני אלים וכוחני שאחד ממרכיביו הוא פיקוח מלמעלה על עיתונות למען זו תהיה אחידה, ממומשעת וצייתנית ותביא לידי ביטוי את רצון השליט, או המפלגה. לכן חשוב שדווקא באתר שמאלי יקפידו על חופש ביטוי גם לדעות מרגיזות ומעצבנות.
אותה תגובה, פעמיים, מתחת לשני מאמרים ? –
הגזמת.
נכון. מאחר והדרישה למחיקת תגובות ימניות הופיעה גם ברשימתה של דבירי וגם בטורי, ומאחר ולא כל אחד ניכנס לכל הרשימות, סברתי כי ראוי להציב את תגובתי בשני המקומות, ועם הגולשים שבכל זאת קוראים הכל, הסליחה.
האויבים של מדינת ישראל אינם ערביי ישראל והשטחים(שיקראו להלן פלסטינאים) אלא מדינות ערב עצמן. עדיין אין מסקנה מדעית סופית אבל………כנראה שאנו והפלסטינים הננו מבחינה גנטית בני אותו עם. בלי קשר לגנטיקה ישנם הרבה דברים דומים בין 2 העמים. :חכמים, אמיצים ועיקשים .שנינו איננו רצויים בקרב העמים שבארצותיהם אנו יושבים ורואים בנו נטע זר.ולמרות האמור בני שני העמים מתבלטים מאד בכישוריהם ותופסים עמדות מפתח בארצות בהן הם מפוזרים. המסקנה היא ליפות את כוחה של משלחת השמאל שיצאה לירדן על מנת לחתום על הסכם שוויץ ולעשות הכל על מנת להגיע להסדר שלום ,של שווים, בין 2 העמים המיוחדים האלו.
אוסיף לידיעתך רק כמה מילים .היה מחקר מדעי ,שנגנז על פי הוראה,לפיו הפלסטינאים הינם מצאצאי עשרת השבטים האבודים והם לא עזבו את הארץ מאז.אכן קים דמיון אדיר ביננו לבינם אולם מאיזו סיבה הוטל טאבו על פיתוח הנושא.
וזה בדוק, שהערבים היושבים בשטחי ארץ ישראל מקורם לא בעשרת השבטים והם לא אחינו האובדים ואפילו לא בני דודינו התנכיים. מקורם בשבטים נודדים שהגיעו ממדבריות ערב הסעודית ותו לא. התיאוריה הרומנטית שהועלתה כאן לא מתאימה אפילו לחגיגת סיום של גן ילדים.
לכו לעזה(זל)