ביוני 1967, שבמהלכו נכבשה ירושלים הערבית, עוד פעלו בזירה גנרלים רבים ממלחמת העצמאות, ורבים מהם ראו בתוצאות מלחמת ששת המים משום תיקון "עיוותי מלחמת תש"ח". עולם המושגים שלהם היה מיושן להחריד. אם הצעירים בשנת 2003 מתבוננים קדימה אל אמצע המאה ה-21, הרי שוותיקי הפלמ"ח שניהלו את מלחמת 1967 היו נטועים עמוק בעולם של אתמול. שר הביטחון משה דיין עבר את טבילת האש שלו כבר במאורעות 1936 ויצחק רבין, בוגר כדורי, ניצח על גירוש ערביי לוד ב-1948. בוגרי התיכון של היום, שיתגייסו בעוד כמה חודשים, אינם מסוגלים כלל להבין את ראיית העולם של אז. הערבים הצטיירו כפחדנים, תדמית שנעלמה לחלוטין בשנים האחרונות, וגירושם ב-1948 לא עורר מחאות כלשהן.
באורח טבעי לגמרי ניצחו גיבורי מערכת תש"ח על הריסת שכונת המוגרבים הסמוכה לכותל. כבר ביום הראשון לכיבוש ביצעו הגנרלים את מעשה הזוועה הזה, ומעולם לא התחרטו כל כך. כיום ברור לכל אדם נאור ברחבי העולם, בלי שום קשר ליחסו הספציפי לישראל, שזהו פשע מלחמה בר-ענישה לפי הכללים המקובלים של המשפט הבינלאומי. אבל באקלים ההזוי שאיפיין את מלחמת ששת הימים, הם קלטו שהילת "משחררי ירושלים", וערפל המלחמה, יגמדו מאוד את הביקורת בעולם על הצעד הבלתי אנושי הזה. תושבי השכונה גורשו בתוך כמה שעות, ונזרקו ממש לרחוב, כדי להכשיר את הקרקע לרחבת הכותל. שוו לנגד עיניכם את התמונה: מאות בני אדם, זקנים, גברים, נשים וטף התנהלו ברחובות הצרים של העיר העתיקה עם צרורותיהם הדלים, שרויים בהלם מוחלט ומבכים את חייהם שנהרסו. כך נוצרה הסמליות הממאירה הכרוכה ב"שחרור העיר". פולחן הכותל, שהפך לבית כנסת אורתודוכסי נטול השראה ומשמים, קשור לחורבן חייהם של תושבי שכונה שלמה בלב העיר.
האכזריות הזאת קשורה גם לאטימות של הנהגת היהדות הדתית של ימינו למצוקתם של לא יהודים. אף רב לא מחה על הזוועה בשם העקרונות האוניברסליים של הדת. מי שחיפש את נביאי ישראל שהוקיעו לפני אלפי שנים כל קיפוח ונישול של "הגֵר הַגָר בתוכנו", ביזבז את זמנו. הנורמות של ישראל הכובשת החלו להתעצב דווקא בעירנו ירושלים, כבר בימים הראשונים לכיבוש.
אבל יותר מדי נוח להפנות אצבע מאשימה דווקא כלפי הדתיים. כל מחוללי הזוועה בשכונת המוגרבים היו אנשי תנועת העבודה. פחות משבועיים אחרי שהרמטכ"ל רבין אישר את הפעולה, הוא נשא בהר הצופים נאום הומניסטי מרשים, וקנה את עולמו בקרב העמוס עוזים של עולמנו. אומרים שמורל’ה בר-און, יפה נפש כמעט מקצועי, כתב בעבורו את הנאום. אבל זוהי עובדה ארכיאולוגית, לא היסטורית, אם לשאול את המינוח הקלאסי של אחד העם. רבין הרס את שכונת המוגרבים ואימלל את תושביה לדורות, ובו-זמנית ייצג את הישראלי היפה. הצנחנים שבכו בכותל לא שמרו אפילו דמעה אחת לקורבנות, שהפכו לפליטים בארצם בתוך יממה אחת. הארץ שפעה באותו חודש יוני אהבה עצמית, נרקיסיזם קולקטיבי, שיכרון ניצחון ובוז מוחלט לאויב. רק מעטים הבינו, שבעצם התרגש עלינו אסון מדיני ומוסרי נורא, שאחריתו מי ישורנו.
כיבוש החלק הערבי של ירושלים הושלם פחות או יותר, ביום רביעי, 7 ביוני 1967, או כ"ח באייר למדקדקים. את כיבוש העיר ניתן להבין רק בהקשר הכללי של "מלחמת ששת הימים", שנמשכת, למרבה האירוניה, עד עצם היום הזה. אבל לפני ההערכות הרעיוניות וההיסטוריות, כדאי להשלים את הנתונים, למי ששכח או הדחיק.
ב-21 ליולי 1967 החליטה הממשלה (באישור הכנסת) להחיל את החוק הישראלי על החלק הכבוש של העיר. בכך הפרה ממשלת לוי אשכול, ברגל גסה, את כללי המשפט הבינלאומי החלים על שטחים כבושים, ותהליך בניית שכונות יהודיות, הפקעת האדמות ושאר צעדי הדיכוי בעיר נבעו ישירות מהחטא הקדמון הזה. צריך לזכור שקואליציה לאומית בראשות מפלגת העבודה החליטה על הסיפוח, ורק מתי מעט בציבור התנגדו לצעד הזה. גם כשהיתה באופוזיציה, תמכה העבודה בהצעת החוק הפרועה של גאולה כהן (30 יולי 1980), ועזרה לחוקק את "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל". נכון שאף מדינה בעולם לא הכירה בתקפותו של החוק הזה, והתוצאה המיידית של יוזמת כהן היתה נטישה המונית של שגרירויות זרות שאכלסו עד אז בעיקר את שכונותיה הדרומיות של מערב העיר.
גול עצמי? בכלל לא בטוח. גאולה כהן גרמה לנזק מדיני לטווח קצר, אבל הקשתה מאוד על הסדר מדיני בעיר לטווח ארוך. מכיוון שזו היתה מטרתה המוצהרת, אין טעם לדבר על "מחדל" של כהן. כמו כל עסקני הימין הקיצוני, היא היתה ונשארה אדישה לחלוטין לדעת הקהל העולמית, וקנה המידה שלה לפעילות פוליטית מוצלחת הוא "נצח ישראל", אינטרפרטציה קצת סהרורית, אבל לא נטולת הגיון פנימי משלה.
גם אכלוס הרובע היהודי בכותל היה בנוי על עוול ונישול. הפנקסנות הכפולה זעקה לשמיים: גם מדיניות מפלה ופרוטקציוניסטית לטובת בעלי ההשפעה ובעלי העניין בקרב העם הישראלי, וגם דריסת זכויותיהם של הפלסטינים. הממסד לא הבין, שפתיחת החשבונות מלפני 1948 היא לרעת ישראל. אחרי הכל, אם ישראל תובעת את גוש עציון ואת הרובע בשם המציאות שקדמה למלחמת העצמאות, אז יש תוקף מוסרי ואולי גם משפטי לתביעות הערבים על יפו, על קטמון, על טבריה, על בקעה ועל צפת? כדי להצדיק את העיוות ואת הגזל, המציאו אצלנו כפל לשון שגבל כבר אז בגזענות. המפא"יניקים של 1967 הכינו לנו את העולם המזוויע של 2003.
כך הידרדרנו עד להזניית החוק, כאשר בית המשפט העליון אסר למעשה על ערבים לגור ברובע. החוק הפך נשק בידי הממסד הביטחוני, והופקע למען האינטרס של המתנחלים בעיר. מכאן היתה הדרך קצרה לפלישת המתנחלים הגזענים ביותר לסילואן ולרובע המוסלמי בעיר, לגזילת אדמות פלסטיניות עבור בניית שכונות אפרטהייד במזרח העיר.
טדי קולק היה כבר ראש עיר ביוני 1967, ונשאר בלשכתו עד 1983. בצד התבטאויותיו המתונות הוא ניווט וניצח על תוכניות של נישול ובנייה יהודית מאסיבית, וקיפח באורח שיטתי את תושבי מזרח העיר. בהעדר תוכניות מיתאר ורישיונות בנייה, הפכה כל הבנייה הערבית בעיר לבלתי חוקית. אנשים שחיו כאן מדורי דורות נעשו בנים חורגים בעירם. זה לא הפריע לקולק לגייס את מיטב אמני העולם, מהם גם לוחמי חופש מובהקים, להופיע בשטחים שנגזלו מערבים. קולק, יותר מכל ישראלי אחר, הפך את הצביעות ואת העמדת הפנים ממדע לאמנות. ראש העיר הודה בגלוי בחד-צדדיות הלאומית שלו, בניגוד לצורה שבה הציג את הדברים בחוץ לארץ. קולק ראה ביצירת עובדות בשטח, תוך כדי מחוות פיוס ריקות, את יישומה של מורשת דוד בן-גוריון.
ערביי העיר קיבלו תעודות זהות כחולות וזכות בחירה לעירייה, אבל לא הפכו לאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. סירובם לסיפוח נוצל היטב כדי למנוע את זכותם לבחור לכנסת. מעטים יודעים, שקולק היה מעריץ גדול של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. פירסמתי בזמנו במקומון "כל העיר" בירושלים תגובה רחבה על ראיון שהעניק למגזין אמריקאי, ובו הגן בחירוף נפש על הגזענים הלבנים, אבל לא היה בזה כדי לפגוע בתדמיתו בקרב נאורי העיר. הוא הקים בעיר בנטוסתן קטן משלו. הוא טיפח "נכבדים", אבל רמס את רוב הציבור הערבי כאן. המורשת שלו היתה ונשארה בכייה לדורות.
אהוד אולמרט (ראש העיר בשנים 2003-1983) המשיך בדרכו של קולק, חולל פרובוקציות בנושא מנהרות הכותל והרס בתים רבים של ערבים, תוך אפליה לאומית בוטה וגסה. אבל בנושאים עירוניים רבים היה יחסו לערבים טוב יותר מזה של קולק. אולמרט היה דובר רהוט ובוטה של סיפוח בכל מחיר, לא היה זקוק לגינונים של קולק. בעידן ניצחונה של הציונות האכזרית, קולק הפך לאנכרוניזם גם אלמלא גילו המופלג. חסידיו התגאו באנדרטה שהוא הקים לחללים הירדנים ב-1948. אולמרט לא היה חולם על מחווה כזו. קולק הבין, שנדיבות לב כלפי ערבים מתים, תחסוך ממנו מאמצים למען ערבים חיים. ראש העיר הנוכחי, אורי לופוליאנסקי, מתבטא במתינות רבה בנושא ערביי העיר, אבל מוקדם עדיין לקבוע אם הוא עומד בהבטחותיו לאפליה מתקנת, שבעטיין תמכו בו גם מצביעים ליברלים. חשוב מאוד, מטעמים רעיוניים וחינוכיים, שדווקא ראש עיר חרדי ישנה את מדיניות האפליה הלאומית, אבל בנושא הזה קשה עדיין לקבוע דעה נחרצת כלשהי.
כיבוש העיר החל בהפגנה של טירוף דתי, בניצוחו של הרב הראשי לצה"ל, (עד אז בן-גוריוניסט מושבע), האלוף שלמה גורן. אין ספק שהוא גרם ליצירת התנועה המשיחיסטית ביהדות הדתית-לאומית, שהיתה עד אז סמל של מתינות מדינית. שופרו של גורן סימל את סוף עידן הרציונליזם ביהדות הדתית, והוא סחף אחריו גם חילונים לא מעטים. ה-7 ביוני 1967 היה אסון פוליטי-פנימי, מדיני-חיצוני, תרבותי וקיומי למדינת ישראל. הצלחה צבאית המושתתת על תפיסה מדינית לקויה ובלתי מוסרית היא מרשם להידרדרות קטסטרופלית של כל חברה. מירושלים נפתחה הרעה לכולנו, ואת השד הלאומני ניתן יהיה להחזיר לבקבוק רק אחרי שהעיר תחולק שוב בינינו לבין שכנינו.
ישראל אינה תובעת את גוש עציון ואת הרובע היהודי בשם המציאות שקדמה למלחמת העצמאות, אלא בשל הזכות ההיסטורית שלנו כאן, המעוגנת בהחלטות של חבר הלאומים לגבי הקמת בית לאומי לעם היהודי על כל שטח המנדט.
אנחנו דורשים את השטחים, שירדן כבשה באופן לא חוקי ושנועדו לנו – ביניהם ירושלים.
אנחנו לא רוצים אמנם לשלוט בהם, אם יש לנו ברירה, אבל מכאן ועד לוויתור על העיר העתיקה של ירושלים הדרך ארוכה וסהרורית.
הטעות כאן היא שישראל לא דורשת את אותם מקומות בשל המציאות לפני 48′ אלא ושים לב טוב טוב, בשל הזכות שלנו לשבת כאן!!!
עכשיו אנחנו עשינו מה שהיה מקובל באותו זמן – סילוק האויב ממקומותינו הקדושים, כפי שעשה הליגיון הירדני.
לליגיון הירדני מותר ולנו אסור? עשינו מה שהיה הכרחי וגם אם היינו היום משחררים את העיר העתיקה היינו צריכים להעיף משם את הרובע המוגרבי לגמרי. זה דבר הכרחי, כמובן תוך פיצוי התושבים. אך אל לנו למהר בכך, שכן גם יהודי עיראק צריכים לקבל פיצויים!
הדמגוגיה השטחית של ברעם עוברת אולי בצרפת, אך לא בישראל.
הרעיון האידיאולוגי של תקומת העם היהודי בארץ ישראל נטוע עמוק בשורשים של שלהי המאה התשע עשרה. האם נוכל לטעון כי מדינת ישראל כמדינה יהודית היא רעיון שאבד עליו הכלח?
מעט חורה לי שאנשים אשר הקריבו עצמם למען רעיון אידיאולוגי, ואשר באו מרקע של רדיפות אנטישמיות,תוך לחימה באויב שמעולם לא קיבל את נוכחותנו כאן, נתפסים בחוגים מסוימים כ"פושעי מלחמה".
לצינית (או שמא כתבת "הציונית"?),
לה הפרכת אף עובדה ואף הנחת-יסוד במאמרי, אלא הבהרת שהכל מגיע לנו בשל זכויות היסטוריות. אני מציע לך לעיין בטענות דומות בגרמניה, מחתימת הסכמי ורסאיי ועד התבוסה בשנת 1945.ההומניזם, ההתחשבות בזולת, מידת הרחמים כלפי ילדים וזקנים המגורשים מבתיהם, מתגמדים בעיניך לעומת "ההיסטוריה". זוהי תפיסה גזענית ופשיסטית מעוררת חלחלה. מעבר לשלילה האידיאולוגית של דבריך, אני מבקש להעמיד אותך על העובדה, שאנחנו עם קטן בתוך איזור שצריך להשלים עם קיומנו כאן.הגישה שלך תמיט אסון קיומי על כולנו. את גם לא צודקת, וגם לא מציאותית. שילוב די מפחיד.
לא ניסיתי להפריך שום טענה, כיוון שלא בדקתי בציציותיו של אולמרט, קולק או כל אחד אחר.
הדבר שחשוב לי הוא העובדה שהשליטה בעיר העתיקה שייכת לישראל, והניסיון שלך לערער על כך, כדי שבעקיפין, זה יביא להקלה נוספת על חותמי הסכמי ז’נווה, הוא ניסיון נואל ומעורר חלחלה.
ההומאניזם אינו שייך לשמאל, והתפיסה שלי לגבי הומאניזם אומרת שגם לנו יש זכות לחיות – גם כאן וגם ביהודה שומרון ועזה.
אין שום סיבה שבעולם שלא תהיה להם מדינה או אוטונומיה על חלק מהשטחים.
אבל העובדה עומדת בעינה שהם היו אלה שוויתרו על ישות מדינית לשם ניסיונות חיסול נגד מדינת ישראל.
צעקות ה"געוואלד" מאלה שמסרו את נפשם לשטן לא יועילו יותר.
אם, על-מנת לשמור על חיי אני אצטרך להרוס אותם – כן יהי!
מה שאתה מנסה לעשות, הוא להוציא ויתורים מדיניים בשם ההומאניזם. הומאניזם שייך לשנות התשעים בסכסוך כאן, אך מרגע שהם החליטו לבצע רצח-עם אין יותר, נגמרו הדמעות.
חוץ מזה גם אם אנחנו נמשיך לשלוט על העיר העתיקה – אין שום בעיה להפוך את רמאללה לבירת הפלשתינאים, היא כבר בירתם המדינית.
האיזור, המממ, אני בסק אם אי-פעם יקבלנו לחיקו, ובכל מקרה הגישה שלך כבר המיטה אסון על כולנו ועוד ידך נטויה.
חיילי צבא הגנה לישראל מגינים עליך ומאפשרים לך לכתוב ככל העולה על רוחך. רק פעם אחת ,אנא, כתוב עליהם משהו חיובי!
מעניין שלטרור מדינה הכולל טרנספר, הרעבה, גזילת שטחים ואדמות, קולוניאליזציה, עקירת עצים, הפצצה במרכזי ערים, הרג מנהיגים ואזרחים, ניתוק מתשתיות, כליאה והרעבה המונית – את לא קוראת רצח עם. אך לטרור של תנועות שחרור הכולל פיצוץ אוטובוסים את כן.
נו, אבל זה הגיוני למי שטוענת שההומניזם הוא נחלת העבר.
חזרתי על המילה הרעב פעמיים, סליחה.
טרנספר? של מי לאן? אחרי הכול אתם הייתם צווחים בקולי קולות, לו היינו מנסים זאת. (האחרון שעשה זאת היה רבין, שברוב טיפשותו העביר את מחבלי החמאס לדרום לבנון).
הרעבה? שיממנו אוכל במקום חומרי נפץ!
קולוניאליזציה וגזילת אדמות – אתה מדבר על לפני 67′ או אחריה? שכן כל ישראל בנויה מגזילת אדמות וקולוניזציה, לא?
את הפצצת הערים וחיסול מנהיגי הטרור היינו צריכים לעשות מוקדם יותר, וחבל שנזכרנו כל-כך מאוחר, בכל מקרה הם הביאו זאת על עצמם, בברוטאליות ןחוסר הרחמים שלהם!
הניתוק מתשתיות הוא הכרחי, אחרת היו לנו היום עוד מכוניות תופת.
לא ניתן להפריד את המלחמה בטרור מהאוכלוסייה המקומית התומכת בו!
וראיה לתוקפנותם ניתן היה לראות כבר ביום החתימה על הסכמי אוסלו ב- 1993.
זה שאתם התעלמתם במכוון ואולי אף במזיד מהכוונות האמתיות של ערפאת וחבר מרעיו באשר לעתיד מדינת ישראל, לא אומר שכולנו עצמנו עיניים.
כך שאת הסיפורים על כך שרע להם (וההתעלמות מכך שהיה להם הרבה יותר טוב) אל תשמיע לי.
בכך שממשלת ישראל החליטה ב-21 ב-יולי 1967 להחיל את החוק הישראלי על החלק המשוחרר של העיר, אין משום הפרה של החוק הבינלאומי ונוסיף כאן גם של החלטות האו"ם!!!
אני מפנה אותך לסע’ 97(ב) לחוק העונשין (תשל"ז- 1977 ) המדבר על פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה "מי שעשה מעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם".וכן לפסק דינו של כבוד השופט מנחם אלון בבג"צ 4354/92 (תנועת נאמני הר הבית וח"כ חנן פורת נ’ ראש הממשלה יצחק רבין וממשלת ישראל) שם נקבע כי העברות שבסעיפים 97-100 האמורים מדובר בהם אפוא ביחיד או בקבוצה הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין ולפעולתם של יחיד או גוף הפועלים ללא סמכות כדין מכוונים"
העובדות הנכונות במאמר הם התאריכים. כל השאר, ממרח של הנחות יסוד. יופי!, יש לך הנחות יסוד. גם לי ולעוד 5 מליון, יש.
לגבי הכותרת, הנחת היסוד של רוב הציבור היהודי בארץ היא שלא יהיה שום דיון על ירושלים העתיקה (מה זה הערבית?) כי לא צריך להיות. כשאנו שרים על ירושלים בהמנון אנו מתכוונים בדיוק לזו שבתוך החומה. לא לרחביה, רמות ובית כרם ואפילו לא למשכנות שאננים. יום יבוא והערבים יוותרו על כל תוכניותיהם ליישב את היהודים מעבר לקו הכחול, כי מולם יעמדו לא היהודים ה"חכמים" כי אם הצודקים.
יפה עשית: הפחדת אותנו. אנו מםחדים.הכן את עץ התליה…עד אז,הנח לנו.
אולמרט (ראש העיר הגרוע בעולם) נבחר נדמה לי ב 94 לראשות העיר, ולא ב- 83
לחיים, תודה שהארת את עיננו. לא הייתי מודע כלל לעלילותיהם של רבין (הצעיר) וקולק (הלא כל כך).
ראשית, דומה כי כבוד הכותב הנכבד קיצר מדי את תקופת כהונתו של מר קולק, שלדעתי המשיך וכיהן כראש העירייה עוד בראשית שנות ה-90.
ואכן, בניגוד לממשיכו, פיזר קולק מסרים של שלום, שבאו לכסות על קביעת עובדות בצפון ירושליים, בדרומה ובמזרחה.
וחבל שמר ברעם הנכבד לא הזכיר את מכשיר השרצים הראשי, הלא הוא בג"ץ, שלא היסס להשליך מביתו שעל גבול הרובע היהודי (המורחב) את מוחמד בורקן, שמשפחתו חייה בעיר העתיקה שנים הרבה.
ואם יורשם לי – בית המשפט שמכשיר גם היום את שרץ הכיבוש הממאיר.
על אדמותיו החקלאיות (ואף על חצר ביתם של התושבים לעיתים) מוקמת התנחלות. התושבים במקום לא יכולים למחות כיוון שאין להם מדינה. ישראל הכובשת אף תומכת במתנחלים על אדמות לא להם, שלא עשו אפילו הצגה של קנייה. החקלאים המקומיים לא יכולים להגיע לאדמותיהם, כי או שיש עליה התנחלות או שבגלל התנחלות חסמו את הדרך אליה. התושבים האחרים באזור לא יכולים לעבור כי על כל הדרכים שאינן ליהודים בלבד שמים סגר. לכן הם לא יכולים להגיע למקום עבודתם והם הופכים למובטלים. עכשיו גם באה גדר האפרטהייד שנועדה להגן על המתנחלים פורעי החוק, שעוד יותר מפרידה בין הפלסטינאים לאדמותיהם ופרנסתם. היו כפרים שאף פונו פיסית כדי לבנות את הגדר.
זה מה שיוצר את העוני והרעב בהרבה מאוד אזורים בעזה והגדה המערבית. ויחד עם הניתוק מהמים והחשמל (תשתיות מאוד נחוצות לייצור חומרי חבלה), זה מה שהכריח פלסטינאים רבים לנטוש את בתיהם. זה מה שנקרא הטרנספר הזוחל, מה שההנהגה הציונית מתכננת כדי לסלק את הפלסטינאים מהשטחים הכבושים. אם תסתכלי באתר תעאיוש תוכלי לראות דיווחים על דוגמאות, למשל הכפר אל-נעמאן.
ההתיישבות שלפני קום המדינה אינה כמו ההתיישבות בשטחים. לפני קום המדינה הייתה התיישבות של מהגרים (בעיקר פליטי הפוגרומים והשואה) לארץ בשליטת המנדט הבריטי. האדמה נקנתה בסיוע עשירי העולם היהודיים. הדרישה הציונית הלא מוצדקת למדינה יהודית ללא קשר לתושבים הקודמים של הארץ הייתה לא מוצדקת, אך היא באה לידי ביטוי רק בנאכבה של 48′. לעומת זאת ההתיישבות בשטחים מכוונת ע"י ממשלה כובשת למען אבטחת הכיבוש וגירוש העם הכבוש. ליהודים המתנחלים יש זכויות בעוד לערבים הכבושים אין, לעומת זאת לפני קום המדינה לעולים היהודים והמקומיים הערבים היו אותן זכויות. האדמות לא נקנו בכסף, הן נשדדו מבעליהן החוקיים חסרי הזכויות האזרחיות.
ההתנחלות היא טרנספר זוחל והיא מובילה להרעבה. זהו פשע מלחמה שבו אשמות כל ממשלות ישראל הציוניות, כולל "המתונות" של העבודה.
http://www.gush-shalom.org/media/generous.swf
לצינית.
*******
הזכויות ההסטוריות אינן תחליף לשימוש בשכל.
השליטה ב3.5 מיליון בני אדם תוך הפעלת דיכוי וכח (שהם הכרחיים בגלל אופיו של משטר כזה ),הוא רע מבחינה בטחונית,אסון מבחינה כלכלית ,קטסטרופה מבחינה מדינית,מסכן אותנו בעימות ניצחי עם כל מדינות ערב ,מונע כל סיכוי להגיע לשלום,מפורר את העם מבפנים,מרחיק כל אפשרות להגיע לרוחה כלכלית,
מכתים את דמותנו המוסרית ,כרוך בביצוע פשעי מלחמה,מעודד תופעות פשיסטיות בתוך המדינה,מונע כל אפשרות לחיות בשלום עם המיעוט הערבי בתוכנו,מעמיד אותנו בעימות עם כל העולם הערבי והמוסלמי,חושף את כל אזרחי המדינה לטרור תמידי ובסופו של דבר מעמיד בסכנה את כל המפעל הציוני וזוהי רק רשימה חלקית.
אז אולי כדאי שתמצאי טיעון יותר חזק מ"זכויות היסטוריות".
ועכשיו, אחרי מה שכתבת בנשימה אחת, איך תתמודד עם "המיעוט הפלסטיני שחי בשטחים שלפני (הכיבוש?, הנכבה?) 48". הם לא מפסיקים לשחרר הצהרות כוונות לגבי העתיד.
האם תשתמש בשכלך או שתשאיר זאת לבנים ולנכדים?
"מעמיד אותנו בעימות נצחי מול מדינות ערב" זה די דומה ל- "מעמיד אותנו בעימות עם כל העולם הערבי והמוסלמי".
ועכשיו לעצם העניין – אנחנו יצאנו מרוב השטחים שהפכו ליישות פלשתינאית בהדרגה כך שלא שלטנו על כל 3.5 מיליון הפלשתינאים.
זה תוקפו של הסכם ביניים. ומאחר שהם סירבו להמשיך הלאה להסכם יותר טוב מבחינתם, והם לא רצו בסיום הסכסוך,הם הביאו עלינו ועליהם קטסטרופה כלכלית, אולם עליי לחלוק עליך:
אמנם זה לא טוב כלכלית וזה לא טוב מוסרית, אך זה חשוב ביטחונית וייתכן גם כי אין לזה תחליף ביטחונית.
באשר לעובדה שזה מעמיד אותנו בעימות נוכח מדינות ערב, הרי שדיי לנו לראות כמה שלום זה הביא עד היום, הרי האנשימיות (בתחפושת של אנטי ישראליות) נטפה כמים בתקופה של בין 1993 ל- 2000. ואת הטיעון המטופש של פשעי מלחמה תשטח בפני החמאס והג’יהאד לא בפניי, הוא טיפשי ולא ענייני!
זה שהשמאל התעלם מהאנטישמיות, כרגיל, יחד עם התעלמותו מההפרות הבלתי נסבלות של הפלשתינאים בתחום הביטחון כולל הפסאודו משפטים נוסח ערפאת, ושחרורם לבסוף איננו אומר בהכרח שאחרים התעלמו מכך.
אם בהתפוררות העם עסקינן – עליי להזכירך שהעם הזה מפורק עוד טרם הסכמי אוסלו.
מונע כל הסדר שלום? אני לא חושב ששלום מעסיק כיום את הפלשתינאים, אלא כיצד להרוג עוד יהודים – ראה סקרי דעת קהל התומכים בפעולות טרור.
זכויות היסטוריות הן חלק מהמאבק וימשיכו "לככב" במאבק כיוון שהערבים חוגגים על הזכויות שלהם ומתעלמים מזכויותינו!!!
כבר לפני ה"כיבוש" של 1967! אז מה, הטיעונים הללו טובים לערבים אך לא ליהודים?
הבעיה איננה שטחים, וזה שנחזיר שטחים לא יביא שלום, מה שיביא שלום הוא חיסול מדינת ישראל: שלום לערבים, שלום לפלשתינאים ושלום עולמי – לפתע ייפסקו המלחמות, יצמחו שוב יערות הגשם ואל ניניו ישוב להיות תופעה של פעם במאה שנה.
י ז י ז יקר שלנו ויקירנו. ברצוננו לעדכנך כי תהיה אורח הכבוד בכנס הבינלאומי הססגוני והצבעוני שצפוי להתרחש לא רחוק ממעונך הירושלמי בחודש אוגוסט 2005. ברוך הבא בצל קורתנו!
1. אותם הסכמים (אוסלו), כפי שזכור לי, היו למעשה הסכמי ביניים. אותו דיכוי המאופיין על-ידי זה ש"לא יצאנו מהשטחים", לא אפיין את ישראל של עד 1967! ולמרות הכול ואף על פי כן הם ניסו לחסל את מדינת ישראל, יש להם אמנה, שהסעיפים שבה, הקוראים לחיסול ישראל עדיין קיימים.
2. ההסכמים הללו אפשרו לפלשתינאים לשלוט על עצמם. אותם מחסומים, כולנו יודעים, היו לא יותר מאשר נומינאליים – כל דכפין היה יוצא ובא לשטחים כאוות רצונו. כך שזה לא יותר מאשר קשקוש לומר שאנחנו ממש שלטנו להם על החיים. (דבר שגם לא מסתדר עם העובדה שהם תמיד הצליחו להרוג ולברוח).
3. ואם היה להם כל-כך רע, מדוע לא שיפרו הפלשתינאים את חייהם בהסכם שברק הביא לפתחם?
יש המון השערות לגבי זה, אולם אני חושב שבהתבסס על דברי קלינטון, בן-עמי וברק עצמו, הם פשוט לא רוצים להתעמת עם בעיות שלטוניות,
וישנה כמובן בעיית המגאלומניה של ערפאת.
4. מי שהעלה את ממשלת נתניהו לשלטון היו המחבלים שקיבלו אור ירוק מערפאת וג’יבריל רג’וב לפגע בישראלים. כך שהפרת ההסכם התחילה בצד הפלשתינאי והייתה חייבת להיפסק שם, כמו גם ההתעלמות הבלתי-נסבלת של השמאל מאותן הפרות.
אודה, כי אכן הדרישה להדדיות מפריעה להקמת ערי מקלט נוספות לטרור!
5. הטיעון על פשעי מלחמה בקונטקסט זה הוא אכן טיפשי ומיותר, כיוון שהם הביאו על עצמם מלחמה, מלחמה שבה ישראל מחויבת לשמירה על ביטחון אזרחיה בכל מחיר, גם במחיר שיכאב לפלשתינאים, מחיר שעל פי אמנת ז’נווה טרם הופרו בו הכללים האסורים, בתוקף הגנה עצמית!
לעומת זאת:
פשעי המלחמה הם מערפאת ומהארגונים שהוא שולט בהם כשהוא רוצה, ושהוא מממן אותם בכספי האירופאים. פשעי מלחמה אלה אינם שמורים לא לעם לוחם ולא לארגון כזה או אחר, זהו בפירוש ניסיון לרצח-עם (לא שזה אי-פעם נפסק).
6. לא השטחים הם הבעיה אלא האוכלוסייה שעל גבי אותם שטחים. יש להסביר לאותה אוכלוסייה כבר עכשיו, שאנחנו לא נהיה מוכנים לוותר הרבה, ושיתכוננו לקנטוניזציה של השטחים, ללא ירושלים!
מצרים וירדן הן מדינות, לירדן יש אינטרס לגבול שקט ולישראל יש עומק אסטראטגי בגבול עם מצרים. אך למצרים, דרך אגב כנראה אין אינטרס לעשות שום דבר בנוגע להפרות ההסכמים שלהם – הם מאפשרים תחת עינם הפקוחה של חייליהם מעבר של נשק ותחמושת למנהרות הפלשתינאיות.
לסיכום עם השטחים אמנם יש בעיות ביטחון, אך גם ללא השטחים היו בעיות ביטחון, והחזרתם לא תיתן מענה ביטחוני לרצחניותם של הפלשתינאים, כך שדיבורים דמגוגיים בדבר הצורך בהחזרת שטחים נועדו למטרות פוליטיות בלבד!
ל"לנתן".
**********
אין ספק שהפסקת הכיבוש לא תסיים את כל הבעיות של מדינת ישראל (למשל האלימות במגרשי הכדור-רגל) וזאת עדיין לא סיבה להמשיך בכיבוש.
תופעה של מיעוט לאומי בתוך מדינת לאום היא תופעה מקובלת ואין איתה שום בעיה ברמה העקרונית ,כמובן שיש עדיין הרבה מה לעשות בתחום האפלייה של ערביי ישראל ותפיסתם כאזרחים סוג ב’ בידי המימסד כך שבהחלט גם אחרי סיום הכבוש בשעה טובה ,תהיה לנו עבודה.
לתגובן
************
1.מעולם לא יצאנו מהשטחים ולא הפסקנו את הכבוש ואת הדיכוי.להיפך, במה שנהוג לכנות בטעות "תהליך שלום" ביצעה ישראל בדיוק את החלק שהיה נח לה ואיפשר לה להחריף את ההתעללות בפלשתינאים.ואם להיות יותר ספציפי סגירתם של הפלשתינאים בגטאות של "שטחי A" איפשרה לישראל להכפיל את מספר המתנחלים וההתנחלויות להגביר את סלילת
הכבישים העוקפים ,הפקעת הקרקעות, הריסות הבתים ושאר מעשי ההתעללות מבית המדרש של המינהל האזרחי וכל זאת תחת המסווה של "תהליך השלום".
2.מי שסרבה להמשיך בהסכמי אוסלו היתה ממשלת נתניהו שלא ביצעה את הנסיגה השניה והשלישית שהיתה מחויבת להם.
3.מצבם הביטחוני של אזרחי מדינת ישראל מעולם לא היה גרוע יותר,וזה הגיוני. לא ניתן לחיות בביטחון ובשלום כאשר אתה מדכא בני אדם אחרים,ולכן השטחים הכבושים לא רק שאינם יכולים לספק ביטחון מעצם טיבעם ,אלה שהם מהוים סכנה ביטחונית לכל אזרח.
ב10 השנים שקדמו למלחמת ששת הימים נהרגו 37 איש בגבולות המדינה.
4.הטיעון של פשעי מלחמה הוא לא טיפשי אלה מבוסס על אמנת ג’נבה. לפי אמנה זו :ירי על אזרחים,הריסת בתים כאמצעי נקמה,מניעת טיפול רפואי ואספקת מזון מאזרחים("כתר" בלשון דובר צה"ל )הם פשעי מלחמה.
5.השטחים הם אכן בעיה עצומה למדינת ישראל,ולכן צריך לצאת משם גם ללא שלום.
בכל מקרה ברור שאי אפשר לעשות שלום עם אנשים שנמצאים תחת דיכוי צבאי ולכן יתכן שלא יהיה שלום אחרי שנצא מהשטחים ,אבל בטוח שלא יהיה שלום אם נישאר שם.
6.לישראל הסכמי שלום עם מיצריים וירדן ובכל זאת מדינת ישראל לא חוסלה,מה שסותר במעט את טענתך.
7. את בעית יערות הגשם נדמה לי שהשלום לא יצליח לפתור,אבל אפשר לנסות.
סימלה של העיר ירושלים מדוע נבחר דווקא בסמל זה