הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 באוקטובר, 2003 21 תגובות

בריחתו במהלך סוף השבוע של נשיא בוליביה גונסאלו סאנצ’ס דה לוסאדה, אל מולדתו הישנה ארה"ב יחד עם כמה שרי ממשלתו, ומינוי סגנו העיתונאי וההיסטוריון קרלוס מסה חיסברט (Mesa Gisbert) לתפקיד הנשיא – אינם מהווים סוף פסוק למרד העממי. סאנצ’ס דה לוסאדה לא סתם שב לארה"ב, מדינה אליה הגיע כתינוק בן כמה חודשים ובה שהה עד לאחר לימודיו באוניברסיטה (בספרדית שבפיו ניכר עד היום המבטא האמריקאי). הנשיא המתפטר נאלץ לברוח בשעות הלילה המאוחרות של יום שישי לאחר שהפגנות גדולות סביב ארמון הנשיאות בלה-פאס לא פסקו לרגע; ובעקבות הידיעה ששגרירות ארה"ב הבהירה לו ש"מעתה יש למצוא חלופה" כדי לפתור את המשבר. אגב, הנשיא החל את כהונתו לפני כשנה במסגרת קדנציה שאמורה היתה להסתיים באוגוסט 2007!

עבודה קשה צפויה לנשיא החדש מסה חיסברט, שהיה עד לפני שבועות מספר אחד מתומכי הנשיא שברח. למסה חיסברט אין מפלגה העומדת מאחוריו, אין לו חברי פרלמנט התומכים בו, וגם אין בנמצא תנועה חברתית המוכנה להעניק לו תמיכה. אפילו שגרירות ארה"ב אינה מוכנה להעניק לו אשראי בלתי מוגבל. השגריר האמריקאי דייוויד גרינלי, נפגש עם מסה חיסבט כבר בשעות הבוקר של שבת, אך אינו מסתיר שאת כס נשיאות בוליביה תפס איש רוח ללא כל עבר פוליטי וללא ניסיון ביצועי-מעשי. מסה חיסברט עשה הון רב במשך השנים ובהצהרת ההון שמסר עם קבלת התפקיד נכתב כי הונו נאמד ב-1.5 מיליון דולר. זאת, במדינה בה מחצית האוכלוסייה מתקיימת מהכנסות שאינן עולות על שני דולרים ליום.


הציפיות של ארה"ב מהנשיא החדש הן גבוהות: המשך הפרטת הגז ומכירתו לחברות אמריקאיות ו"השבת הסדר הציבורי". אבל למרד העממי שגרם להתפטרות קודמו יעדים אחרים והפוכים: הלאמת הגז והעמדה לדין של אנשי הצבא שהיו אחראים להריגתם של עשרות מפגינים – 82 מפגינים על פי מניין הארגונים לזכויות האדם.


"תוכנית המינימום" של האיגודים המקצועיים


בוליביה היא אחת המדינות העניות בדרום אמריקה. מדיניות הנשיא שהודח העמיקה את העוני במדינה. אבל בבוליביה תנועות חברתיות חזקות ובעלות עמדות פוליטיות נחושות. כך התכנס בשעות הלילה של יום שישי "פרלמנט העשוקים" של פדרצית העובדים (COB) כדי להחליט על "תוכנית המינימום" שתוצב לנשיא החדש. החלטות אלה אינן מהוות נקודות ברשימת התביעות לקראת מו"מ עם השלטונות או בקשה מנומסת. ראשי ה-COB החליטו שללא קבלת כל סעיפי תוכנית המינימום על ידי הממשלה, האיגודים המקצועיים יקראו להקמת "אסיפת העם", ובה יכהנו נציגים נבחרים של כל התנועות החברתיות; אסיפה שתפעל ללא קשר עם פרלמנט המדינה ותנהיג את המאבק להדחת מסה חיסברט. עוד הבהירו ראשי ה-COB כי ברצונם "לשמור על העצמאות הפוליטית של מעמד העובדים" ולכן, אין בכוונתם להצטרף אל "הממשלה הבורגנית" של הנשיא החדש. כך הם השיבו להצעת מסה חיסברט להקים "ממשלת אחדות לאומית", בה יכהנו נציגי האיגודים וארגוני האיכרים. מדוע הפרוגרמה של האיגודים נקראת תוכנית המינימום? כי "תוכנית המקסימום" היא הקמתה של חברה סוציאליסטית על חורבותיה של החברה הקפיטליסטית.


ומה בתוכנית המינימום בת עשר הנקודות? קודם כל ביטול חוק הנפט המאפשר הפרטת הגז ומכירתו לחברות האמריקאיות. שנית, הלאמת חברת הנפט הלאומית שהופרטה לפני שנים אחדות, יחד עם הלאמתם מחדש של מחצבות ומכרות שבעבר היו בבעלות המדינה. ועוד: חלוקת האדמות, שמירת הזכויות של קהילות האינדיאנים על הקרקע והקמת קואופרטיבים של חקלאים. כמו כן דורשים האיגודים חקיקה של חוקים חברתיים רבים והשבת כמה מחוקי העבודה שבוטלו בשנים האחרונות. האיגודים גם תובעים העמדתם לדין של מפקדי הצבא האחראים לדיכוי העקוב מדם והוצאת בוליביה מהמו"מ המתנהל עם ארה"ב על הקמת אזור סחר חופשי ביבשת אמריקה.


יו"ר ה-COB, חיימה מוראלס, הבהיר לעיתונות המקומית ש"אם הממשלה לא תמלא אחר כל סעיפי התוכנית, האסיפה העממית שנכונן תנקוט בכל הצעדים הדרושים על מנת לממשה". ברור לכול שהדחת הנשיא היתה צעד הכרחי, אבל מטרות המאבק טרם הושגו. וזו הדילמה של הנשיא החדש, ושל כל חברי הפרלמנט: הם שבויים עתה בידי המוני המורדים. אם יפעלו לדיכוי המרד, יתכן והוא יתפשט וגורלם יהיה כגורלו של הנשיא הנמלט. אם ינסו להשהות את ביצוע דרישות המורדים, הם מסתכנים בחידוש המרד. אם ימלאו אחר כל הדרישות – יקוממו נגדם את הממשל האמריקאי ואת בעלי ההון שמזה עשרות שנים מעצבים לטובתם את המדיניות הכלכלית והחברתית של בוליביה.


ככל שארה"ב ובעלי בריתה בממשלות אמריקה הלטינית מתעקשים להמשיך במדיניות הניאו-ליברלית, כך גוברת התסיסה החברתית וההתנגדות העממית. סאנצ’ס דה לוסאדה איננו המקרה הראשון של נשיא שהופל על רקע מחאה חברתית גוברת והתקוממות עממית נרחבת. קדמו לו בתחילת 2000 נשיאי אקוודור: עבדאללה בוכראם וג’מיל מוואד, בנובמבר אותה השנה ברח מארצו הנשיא הפרואני אלברטו פוחימורי. בסוף 2001 הפגנות המוניות גרמו להתפטרות נשיא ארגנטינה פרננדו דה לה-רואה.


אך אנו לא עוסקים בהיסטוריה, אפילו לא בהיסטוריה הקרובה ביותר. בשתי מדינות נוספות שעל רכס האנדים: פרו ואקוודור – מתנהלים מאבקים עממיים נרחבים נגד הממשלות הפרו-אמריקאיות. יש הסבורים שגורלו של נשיא פרו, אלחנדרו טולדו (אחד מידידיה הטובים ביותר של ממשלת ישראל ביבשת) יהיה בקרוב דומה לזה של סאנצ’ס דה לוסאדה.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. אורי פ הגיב:

    השאלה הגדולה היא כיצד המדינות בהן כן יש היום כביכול מנהיג עממי מתפקדות
    האם יש שינוי בברזיל עם לולה?
    האם טולדו חוץ מטקסים יפים הביא איזשהי מהות?
    באמת אשמח אם מי שיודע יגיב בנושא

  2. בראבו לעם הבוליביני הגיב:

    מי ייתן וגם בוליביה, פרו, אקוודור ושאר ארצות דרום אמריקה יצטרפו לקובה בבניית הכלכלה המתוכננת והסוציאליזם, לרווחת כלל האוכלוסייה של עמיהם. בקרוב אצלינו.

  3. יורם בר-חיים הגיב:

    כדאי להוסיף לדבריי המגיב שמעליי כי על-פי כתבה בהארץ (שהוא עיתון פרו-אמריקאי בעליל) הCIA שיחרר, בתקופת רייגן, חיידקי קדחת בקובה וגרם למותם של מאות אנשים. העובדה שכמות הנפגעים היתה מצומצמת יחסית (רק מאות) מראה משהו על יעילות שירותי הרפואה בקובה, שאכן ידועים כמתקדמים מאד.

  4. צור שפי – קובה? הגיב:

    ליבי ליבי למגיב הראשון שהעלה את קובה על ראש שמחתו. זו קובה הדיקטטורית בה נמקים מתנגדי המשטר בבתי סוהר, קובה בה מצב האוכלוסיה טוב רק במעט מאשר בבוליביה אם בכלל, קובה שאחד מענפי ההכנסה שלה הוא זנות של ילדות בעידוד השלטון. קסטרו איננו טוב במאומה מפינוצ’ט.
    ועיקר (כמעט) שכחתי – תודה לאפרים דוידי על מאמרו המחכים.

  5. אלדר משוש הגיב:

    נשיא פרו הוא ידידה של ממשלת-שרון ולא ידידה
    שח מדינת ישראל.

  6. יש מנהיג עממי אחד הגיב:

    שהביא לשינויים עצומים במולדתו, כנגד כל התקיפות והסנקציות האמריקאיות. קוראים לו פידל קסטרו. כנגד ההסתה, האמברגו, ניסיונות ההתנקשות בחייו ואיום המלחמה המתמיד עם המעצמה הקפיטליסטית החזקה בעולם, קסטרו עמד איתן יחד עם העם הקובני בבניית הכלכלה המתוכננת והשיוויונית. גם אחרי שנים של אמברגו, אחרי נפילת ברית המועצות שתמכה בקובה וגם אחרי כל ההסתה האנטי-מהפכנית הקפיטליסטית של ארה"ב – הכלכלה המתוכננת הקובנית ממשיכה לתפקד. בקובה, גם אם זוהי ארץ ענייה, לכל אדם יש אוכל, תרופות, חינוך ורווחה. בקובה יש דמוקרטיה – העובדים יכולים לבחור את כל בעלי התפקידים כולל השופטים והעובדים מעורבים בייצור. הם נאלצים לשמר את קסטרו כשליט יחיד בגלל סכנה ליציבות המשטר ופלישה אמריקאית. במדינה קפיטליסטית עליה היה מופעל כזה חרם היו כבר מזמן פושטים רעב ומגיפות. אני מקווה שעכשיו בוליביה, פרו ושאר ארצות דרום אמריקה יצטרפו לקובה ויקלו על עוניו של העם הקובני וירחיקו את סכנת המלחמה עם אמריקה.

  7. לצור שפי | יורם בר-חיים הגיב:

    אם לשפוט על-פי דוחות אמנסטי, מצב הדיכוי בקובה לא כזה נורא יחסית למדינות נאורות כמו ארה"ב או ישראל… (לא כולל איזורים כבושים שלהן). זאת למרות שיש בדוחות לא מעט סעיפים קטנוניים נגד המשטר בקובה, כמו למשל המקרה הנורא של אדם שהשחית פסל של חוזה מרטי (משחחר העבדים הגדול של קובה) ונידון לשלושה חודשי עבודות שירות – ממש נורא לא ?
    אם לשפוט על-פי אנשים שביקרו בקובה, זנות של ילדות בעידוד השלטון זו המצאה שלך, גם אתה מתגעגע לימים שבהן קובה היתה בית זונות של ארה"ב ולכן מנסה לדמיין אותה כבית זונות מולאם ?
    הטענה שמצב האוכלוסיה "רק קצת יותר טוב" מבבוליביה גם היא לא עומדת במבחן המציאות, במציאות קובה מיצאת רופאים, מדריכי מתנ"סים ומהנדסים לכל אמריקה הלטינית, למרות שהיו לה את תנאי הפתיחה (כלכליים ומדיניים) הגרועים ביותר ביבשת.

  8. צור שפי – ליורם בר-חיים ואחרים הגיב:

    די כבר עם הרומנטיזציה המזוייפת של דיקטטורת קסטרו. בקובה אין הפרות שוליות של זכויות האדם אלא הפרות מהותיות. מתנגדי משטר, חלקם שותפים בעבר להפיכה (הצודקת בשעתה) של קסטרו, נרדפים, נכלאים ועוברים עינויים. אני מקבל כל מה שתגידו על ארה"ב כמעצמת רשע אבל אסור לעצום עינים וליפות את אשר לא ניתן ליפות ולהצדיק את אשר לא ניתן להצדיק. "קובה נפגעה מניוונה של ברה"מ"? הצחקתם אותי – קסטרו אחרי 40 שנה ויותר בשלטון הוא אבי אבות הניוון. בקובה אין דמוקרטיה וגם רמת החיים של תושביה איננה השג סוציאליסטי שניתן להתגאות בו.

  9. יורם בר-חיי | לצור שפי הגיב:

    לגבי רמת החיים בקובה, יש נתנונים שאפשר לקרוא ולא צריך לזרוק ססמאות. צריך כמובן להשוות את הנתונים הללו לקובה של בטיסטה ולארצות עם תשתית כלכלית בסיסית דומה, לא לאירופה העשירה.
    התואיל להעיר את עיניי מי הם הנרדפים בקובה אשר אינם ידועים כתומכים של ארה"ב ? האם ידוע לך במקרה מהו מספר האסירים הפוליטיים בקובה ? השאלות האלו חשובות כי אנו לא עוסקים בשאלה האם קובה היא מושלמת אלא בשאלה היכן היא עומדת ביחס למשטרים אחרים. אם יש בידך מידע מהימן על הדיכוי הפוליטי בקובה, אהיה הראשון לצקצק בלשוני ציקצוק ביקורתי על קסטרו, אבל אנא, הבא מידע שכזה ולא ססמאות מועתקות מ"הארץ".

  10. יוסי שורץ הגיב:

    המאבק של ההמונים כאשר בראשם מעמד הפועלים ובמיוחד הסקציה המילטנטית ביותר של המעמד-הכורים חמושים במקלות דינמיט, הפילה את ממשלתו הרקובה של גונזאלו סנשז די לוזדה, אשר נס מפני ההמונים לאחר שרצח כשמונים מפגינים, למולדתו האמיתית, ארצות הברית של בוש.קרלוס מאסה שהיה סגנו של די לודזה, עלה לשלטון, כאשר הוא מנסה להציל את השיטה הקפיטליסטית. הוא הודיע כי יקרא למשאל עם בנושא הגז, אך זאת אינה אלא טקטיקה של שהוי, השקופה למתקוממים. תחת לחץ ההמונים ההנהגה של הפדרציה של האיגודים המקצועיים הסי.או.ב הודיעה כי לא תעניק לממשלה זו שום תמיכה והיא תמשיך בשביתה עד אשר הממשלה תבטל את מכירת הגז לחברות הזרות. פגישה נרחבת של ההנהגה הציגה פרוגרמה של תביעות הכוללות: חקירה של כל החוזים שהיו אמורים להרוויח מההפרטה, חלוקת אדמות לאיכרים, ביטול כל החוקים כנגד העובדים, תמיכה בתביעות האינדיאנים, העמדה לדין של האחראים לרצח ההמונים.

    זו ממשלה המנוגדת לאינטרס של הפועלים, האיכרים, הסטודנטים ואין מקום להעניק לה שום תמיכה. אולם מנהיגים כאבו מורלס, מנהיגה של המ.א.ס, ביום חמישי האחרון, הציע להקים ממשלה בראשותו של מאסה, בדיוק כהצעת ארה"ב. . אתמול מורלס הודיע כי הוא יתן לממשלה זו, מרחב נשימה, שביתת אש כך שמאסה יוכל לקיים את הבטחותיו. הפיננסיאל טיימס בלונדון ציין כי עמדתו של מורלס כפי שהוא עצמו מצהיר עליה היא עמדה של תמיכה קונסטרוקטיבית בממשלה.. מורלס עוד לא הוזמן להצטרף לממשלה, אך לא ניתן להטיל ספק בכוונותיו.
    הסיטואציה בשלה למהפכה סוציאליסטית, מה שחסר הוא הנהגה של מפלגה בולשביקית מהסוג שהייתה למעמד הפועלים במהפכה הרוסית. מפלגה אשר סירבה להעניק כל תמיכה פוליטית לבורגנות, או לכל קואליציה עם הבורגנות, ואשר דרשה כל הכוח למועצות הפועלים, האיכרים והחיילים. במאמר שהמערכת הורידה לי הסברתי גם כיצד מוועדי פעולה ניתן לארגן מועצות כאלו. מעתה יש מרוץ עם הזמן, האם מעמד הפועלים יוציא את הלקחים ויבנה מפלגה כזו, או שהבורגנות תצליח להשלתלט על הסיטואציה ואולי בעזרת דיקטטורה צבאית, אם לא תהיה מהפכה.

  11. זו קובה השיוויונית הגיב:

    בה לכל אדם יש עבודה, אוכל, בריאות, חינוך ורווחה. זו קובה אשר נאלצת להתמודד שנים עם האגרסיביות האמריקאית. זו קובה אשר הושפעה מהניוון של ברית המועצות אך עדיין ניצלה אחרי נפילתה. זו קובה המוחרמת כלכלית מזה עשורים אך עדיין עוד לא הגיעה לרמת העוני של בוליביה ושאר ארצות דרום אמריקה. זו קובה שהדיקטטורה בה הצליחה לשמר את התנאים הסוציאליים, לעומת צ’ילה שבה האמריקאים זרקו את איינדה והעלו את פינושה. זו קובה שבכל זאת הצליחה לשמר חלק ניכר מהדמוקרטיה הפועלית, כולל בחירות למועצות הפועלים, לאסיפה הלאומית ולבתי המשפט. זו קובה שכולאת את האנטי-מהפכנים הבוגדים בה לטובת הקפיטליזם האמריקאי. זו קובה שנאבקת על שימור המהפכה שלה מול עולם של אנשי ימין קפיטליסטים, אנשי "שמאל" בוגדניים שלא תומכים בה כי היא לא מושלמת ומיעוט עקבי של שמאל סוציאליסטי אמיתי התומך בה.

  12. צור שפי ליורם בר חיים הגיב:

    מציע שתכנס לאתר "אמנסטי" ותאתר את הדו"ח על קובה. זה אינו דו"ח צמחוני והוא כולל פירוט לגבי הפרות זכויות האדם ורדיפת מתנגדי קסטרו. בין השאר כדאי להזכיר כי עד 1999 היו גם הוצאות להורג של מתנגדי הדיקטטורה וגם כיום יש כמה עשרות כלואים לאחר שנפסק להם גזר דין מוות באשמת התנגדות למשטר. דבר אחד ברור לי – שקסטרו הוא דיקטטור ואם היה ימני היה סופג כאן (ובצדק) חרפות וגידופים מהסוג השמור לפינוצ’ט.

  13. יורם בר-חיים הגיב:

    קראתי דו"ח בינים על האסירים הפוליטיים בקובה.
    כפי שאמרת, הדו"ח אינו צמחוני, הוא עוין בניסוחיו הרבה יותר מאשר כלפי מדינות אחרות ואינו מכיר כלל באפשרות שאותם "מתנגדי משטר" הם איום ממשי על בטחונה של קובה. זאת למרות העובדה שארה"ב ממנצ בגלוי "ארגוני אופוזיציה" המבצעים פיגועים בקובה וש"מתנגדי המשטר" תומכים בגלוי בכיבוש קובה על-ידי ארה"ב.
    אחרי כל זה, הדו"ח מדבר על 75 אסירים פוליטיים, מספר ממש קטן יחסית למדינה שארה"ב עומדת בשעריה ומאיימת לכבוש אותה, תוך סיוע למאפיה המקומית ולארגוני טרור. מאחר והדו"ח אינו מציין כלל מי הם האסירים האלו ומהי פעילות-המצפון שלהם, לא נותר לי אלא להסיק שעל-פי אמנסטי, הזכות להפעיל שיקולי בטחון במצב חירום שמורה רק למדינות מסוימות (נחש מי ?).
    אני לא מכחיש שחסרה בקובה דמוקרטיה פוליטית, אבל המצב בה טוב יותר מאשר כל אלטרנטיבה אפשרית כיום ובוודאי שהוא עדיף בהרבה על האלטרנטיבה שמציעים "אסירי המצפון" בקובה.
    קובה של היום היא מודל של תקווה להרבה מאד ארצות, לבקר אותה זה ענין אחד,לתמוך באימפריאליזם נגדה זה ענין אחר.

  14. שחר שניצר הגיב:

    אין אני בא לבטל את ההשגם הסוציאליים המרשימים אליהם הביאה המהפכה הקובנית, במיוחד בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה. יחד עם זאת אין לשכוח כי קובה נוצרה כמדינת פועלים מעוותת עקב מהפכה שהונהגה על ידי האיכרות בראשות הזעיר בורגנות ומהפכה כזו איננה יכולה ליצור אלא מדינת פועלים מעוותת. כבר היום ברור כי הבידוד של קובה הולך וגובר וכי אם לא יתפוש בה מעמד הפועלים את השלטון וייצור שלטון של סובייטים תחת השלטון הבירוקרטי הרקוב הקיים, יהיה גורלה של קובה כגורל ברה"מ. מהפכה פועלית בקובה היא גם היחידה המסוגלת לפרוץ את הבידוד והמצור בהם נתונה קובה במשך עשרות שנים.

    אי לכך אינני מבין את הצורך לעסוק כל הזמן ברומנטיזציה של המהפכה הקובנית. אפשר להלל את השיגי המהפכה מבלי לתמוך פוליטית במשטר. אפשר גם להשתמש בדוגמה הקובנית כדי להראות את קצה הקרחון של ההשגים האפשריים של מהפכה סוציאליסטית כלל עולמית. בקיצור, קצת מחשבה דיאלקטית במקום מחשבה אידיאליסטית.

  15. הבעייתיות בדבריו של יורם: הגיב:

    הוא שם את עצמו מנגד לאסירים הפוליטיים והגולים, ובעד הדיקטטוריה. קשה לאנשים לראות את ההקשר של דבריו, ולכן הם תוקפים אותו על מראית העין.

  16. אליעזר שמי הגיב:

    לשניצר:
    אמרת שקובה מבודדת. אך אם תצלח מהפכה סוציאליסטית בפרו, בקולומביה, בבוליביה או בארגנטינה הלא תצא קובה מבידודה? ואם כן, האם לא תוכל לעמוד יותר טוב מול ארה"ב, עוניים של תושביה יוקל וסוציאליזם יוכל לכון שם ע"י רפורמות על בסיס הכלכלה המתוכננת?

  17. אדם חופשי הגיב:

    עדיף חופש מאשר שיוויון. עדיף להרוויח פחות ולהיות מנוצל אבל להיות מסוגל להביע דעה ולבקר את השלטון. אתם יודעים מה? עדיף אפילו למות למען השמירה על הליברליזם הנצלני נגד הקומוניזם הדכאני.

  18. שיר הגיב:

    עדיף שוויון חביבי. כי לנצל מביא גיהנום על פי היהדות ושוויון רק גן עדן. וזה לא רק בעולם הבא. גם פה. עכשיו.

  19. יורם בר-חיים הגיב:

    טעות
    אני לא בעד הדיקטטורה. אני בעד לראות את המשטר בקובה בהקשר של העולם שבתוכו הוא מתקיים ובהשוואה למשטרים אחרים ולא לצתת ססמאות של ארה"ב. יש הרבה מה לשפר בקובה, אבל קובה לא אמורה לאפשר לאנשים לפעול למען השתלטות אימפריאליסטית עליה. העם בקובה (אשר ברובו הגדול תומך במשטר, אחרת הוא היה נופל מזמן) לא אמור לסכן אתשליטתו על הכלכלה שלו, את מערכת הרווחה שלו, את העצמאות הלאומית והמדינית שלו ואת האלמנטים של דמוקרטיה עממית ש*כן קיימים* עבורו בשביל ססמאות מופשטות שמאחוריהן עומד הקפיטליזם, אשר לפחות לעמי העולם השלישי אינו מבטיח לא רווחה, לא חופש, לא שיוויון ולא חיים.

    אם יש קובנים הפועלים לתיקון העיוותים בארצם ולשיפורים משמעותיים בשלטון ובכלכלה, אני בעדם ולא אכפת לי מה הם חושבים על קסטרו. אבל אני נגד האימפריאליזם, נגד התומכים שלו בקובה ואינני רואה בהם ישות פוליטית לגיטימית. כמו-כן אני לא בעד חבורות של מצקצקי-שפתיים בביקורת על כל הישג של ההמונים באיזשהו מקום בזמן שעצמם אינם מצליחים להשיג כלום.

  20. צור שפי – שוב ליורם הגיב:

    חשוב לי להבהיר – אינני תומך במדיניות ארה"ב נגד קובה אבל אינני שותף להתלהבות של כמה מהמגיבים מהשגיה ואינני נוטה להקל ראש בהפרות זכויות האדם, בין השאר תוך רמיזות ו"אינואנדו" כלפי מתנגדי השלטון המתוייגים כסוכנים אמריקאים (ממתי כל מי שחושב אחרת מקסטרו הוא בוגד בקובה/סוכן אמריקאי? זה מזכיר את התלהמות הימין נגד יוזמת ז’נבה, זה פשוט מקרתיזם שמאלני)

  21. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מה עם המהפכה שהובטחה לנו .החליפו נשיא בסגנו . המהפכנים שבו לביתם . אולי היתה זאת משאת נפש ?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים