אינדיאני הגיב:

להזכיר ללביב שהאוניוורסיטה היא מוסד לימודי ולא סניף מפלגה . יש קריטריונים לקבלה כגון ציוני בגרות פסיכומטרי ומקום פנוי בפקולטה . לא שמעתי על קריטריון של אמא חד הורית או "עובדים" , רוב הסטודנטים הם אחרי לימודים או שירות בצבא הכיבוש או טיול ממושך באסיה או בדרום אמריקה .
לביב סע לאונ. ת"א וראה את מגרשי החניה העמוסים ותבין שאתה רואה מהרהורי ליבך . כאב לסטודנט הלומד ועובד , מחזיק מכונית ושמח בלחקו האמת שאתה מביא היא מהרהורי ליבך . בטוח אני כי מספר ה"מרכסיסטים" בקרב הסטודנטים שואף לאפס ובאם היה נערך סקר אני משוכנע כי מעל 90 אחוז מקרב הסטודנטים לא יודעים את פשר המלה הארכאית הזאת.
ולבסוף יואיל לביב לומר לקהל הגולשים באיזה ארץ קיים הקריטריון של קבלה לאמהות חד הוריות עובדים וכד’.

ארז הגיב:

דוידי, בראש וראשונה רציתי להודות לך על המאמר המעניין והחשוב.
אני סבור שישנם מספר גורמים עיקריים אשר מונעים את התגבשותה של מסה קריטית בקרב הסטודנטים:
1. הדומיננטיות של המגמה הרב-תרבותית הזוכה לעידוד מצד המוסדות התרבותיים הממלכתיים. מגמה זו רוצה להעמיק את ההבדלים בין הקבוצות השונות בארץ (בעיקר השכבות שאינן זוכות לייצוג רב: ערבים, מזרחים, רוסים, אתיופים, פמניסטיות, שמאלנים, ירוקים וכד’) באיצטלה של פלורליזם ורלטיביזם אשר אמור לתת לכל אחת מהן להתבטא ולייצג את עצמה, כביכול, באופן חופשי בגבולות המיין סטרים. כאשר למעשה במציאות רב הדמיון בין הקבוצות על השונה; במקום להתאחד ולהאבק על דעותיהן המשותפות (ויש הרבה כאלה: הכיבוש, חוסר השוויון החברתי) הם "מצווים" לשמור על ייחודם הווירטואלי.
2.מרבית הסטודנטים המעוניינים בשינוי מצויים, כמו חלק גדול מהסטודנטים בארץ, בבעיה כלכלית מסוג זה או אחר. קרי, סטודנט צריך לשלב בין לימודים מתישים לבין עבודה מתישה לא פחות לאחר שעות הלימודים; מצב שלא משאיר הרבה זמן לנהל מאבקים חברתיים.
3. אכיפה מוחלטת של כל נסיון התנגדות או הפגנה בתחומי הקמפוסים. הפגנות ומפגני תמיכה נתקלים ביד קשה מצד הנהלת האוניברסיטאות. מחיר שלא כולם רוצים לשלם.
4. חוסר היכולת מצד השמאל לגבש מצע משותף שיאגד בתוכו את עיקרי התפיסה החלופית שאותה הוא רוצה ליישם. תופעה זו גורמת ליצירתם של תאי סטודנטים שמאליים כפטריות אחרי הגשם אשר כל אחד מציע תפיסה שונה במקצת מזו של האחר. בהמשך ישיר לכך, חוסר היכולת להקים גוף פוליטי שיתמודד בבחירות לכנסת ויעשה את השינוי במקום בו אפשר לבצע שינויים רדיקליים שכאלה. וכמובן שאין צורך להזכיר את משבר המנהיגות של השמאל הישראלי, תופעה לא חדשה שאין לה עדיין תשובה בהווה.
5. לצערי, עדיין רובם הגדול של הסטודנטים בארץ דוגלים בצורה דוגמטית בתפישה הניאו-ליברלית ובכוחו המטפיזי כמעט של השוק. כמובן שעם אידיאולוגיה שכזו קשה להילחם. ללא השתלטות על אמצעי הייצוג (החזותיים בעיקר) יהיה קשה להתמודד עם שטיפת המוח הקפיטליסטית בעידן הגלובלי. חבל שסטודנטים לא מנסים ליצוק תכנים מהפכניים לתוך תבניות אסתטיות חדשות (כתיבה, קולנוע, תיאטרון, עיתונות וכו’).
יש להבין, ללמוד ולהתמודד עם המיגבלות הנ"ל המונעות, נכון לעכשיו, את התממשות הפוטנציאל הרדיקלי הטמון בשכבת הסטודנטים בארץ. אולם אל לנו לשקוע במרה שחורה ובפסיביות. יש להמשיך לחתור לשוויון, לצדק ולשלום.

המשבר הגיע למערכת הבריאות הגיב:

אין נורמות של סטריליזציה. משרד הבריאות ,שמזמן פשט את הרגל, לא מפקח. למשרד לאיכות הסביבה הורידו 40 אחוז מהתקציב. התוצאות: מי שישרוד את זיהום האוויר והמים ויגיע לבתי חולים ימות שם . ועוד דורשים שנפצה את מליוני הפליטים. ומה איתנו?

שגית הגיב:

מר אחיקם היקר מאד,
1) מדיניות ממשלתנו הבעייתית משהו מציבה את ההתנחלויות לפני כמעט כל דבר אחר על חשבון כל האזרחים האחרים. התוצאה- "אין כסף".
2) לתשומת לבך- בבואו לבחור, בוחר האזרח במפלגה ולא במדיניות (אכן, למפלגה יש גם מדיניות אבל הבחירה מונחית ע"פ המפלגה- אנשיה וכו’ ולא מדיניותה. ולראייה- אף אחד לא בחר את מר נתניהו ורצה במדיניותו אבל זה מה שקיבלו בוחריו, ע"ע ויקי קנפו)
3) אשר לאקדמיה- היא מכשיר להתקדמות ומי שרוצה להתקדם (והכוונה אינה רק לרכישת מקצוע אלא גם לרכישת כלים למחשבה עצמאית וכו’) צריך, ברוב המקרים, לעבור בשעריה. זוהי אינה חובה, כדבריך, אלא זכות גדולה וזכות זאת צריכה להיות נחלתם של רבים ולא רק של מי שידם משגת וזאת לא רק לתועלתם של היחידים שיזכו להשכלה גבוהה אלא לתועלת החברה כולה.
לתשומת לבך.

שגית הגיב:

אחיקם היקר מאד,

אשר לפוליטיקה: כלל ידוע הוא בדמוקרטיה הישראלית שאין מס על דיבורים. לכן יכול מר איש ציבור להבטיח לבוחריו הרים וגבעות ולהתעלם מהבטחותיו לאחר שנבחר ולכך כיוונתי את דבריי. בנוסף, הברדק רק מעצים כשמדובר בבוחרים של מפלגות גדולות- בבואך לבחור לכנסת אינך יכול להפריד בין ביבי לבין שרון כי שניהם כרוכים באותה חבילה בעייתית (אני כמובן דוחה את כל החבילה הזו אבל ההתיחסות כאן נוגעת למצביעי הליכוד ולמען הבהר את הנקודה שלי). ידוע שאת רוב מצביעי הליכוד מנחה השיקול המדיני- בטחוני ולא הכלכלי- חברתי, למשל, ואת זה בדיוק מנצלים אנשים כמו נתניהו ושרון (אגב, שרון הכניס את מופז, שלא נבחר כלל בבחירות דמוקרטיות כלשהן אלא הוצנח לכסא שר הבטחון ואני ואתה די מושפעים, שלא לומר סובלים ממדיניותו. מה דעתך?). זה עוד שיקול בעד השלום, לא?
ואשר לסוגית ההשכלה הגבוהה והעלויות: כבר עכשיו מסבסדת מדינת ישראל את הסטודנטים שלה ביחס של בין אחד לשליש לאחד לשני שליש (תלוי בחוג שבו לומד הסטודנט- שעורים במדעי המחשב יקרים יותר משעורים בהיסטוריה וכו’).
כמובן שהייתי רוצה לראות את מערכת ההשכלה הגבוהה נגישה לכל מי שרוצה ויכול (אני מדברת על יכולת מנטלית ולא כלכלית וגם על רצון ומחויבות) ללמוד. הכסף יכול לבוא ממקומות אחרים: במקום לבנות עוד כביש חוצה-עוקף בשטחים הכבושים אפשר לממן לימודים לכמה וכמה מאות סטודנטים, ובתמורה לדרוש מהם לתרום לחברה (ואת זה לא אני המצאתי- ככה אני קיבלתי מלגה בתואר הראשון ותאמין לי שכולם יצאו נשכרים). תאר לך איך היינו יכולים לקדם למשל את מערכת החינוך הכושלת לו היינו דורשים מכל סטודנט שמקבל מלגה לתת שעורי עזר לכיתה של ילדים מתקשים, ארבע שעות בשבוע! שלא לדבר על ההשפעה החיובית העצומה (בעיניי ראיתי!) שיש לאינטרקציה טובה בין סטודנטים לבין ילדים.

בברכה ובכבוד רב,
שגית

שגית הגיב:

"אני חולק על שגית"- אני מסכימה עם השורה התחתונה שלך. אפשר גם להוסיף שהשמאל נתפס כאליטה.
השאלה- מה אפשר לעשות בנושא? מה מונע מהשמאל לעשות שימוש באידיאולוגיות שלו ובתיאוריות של כלכלנים בעלי השקפה שמאלית (קיינס)?
הבעיה לדעתי היא שהויכוח הכלכלי חברתי כרגע יוצא מנתניהו ומתכנס אליו. הגיע הזמן להוסיף לו חומרים חדשים (שוב קיינס..) ולהצביע על אלטרנטיבה למדיניות הליברלית-ימנית קיצונית של החבר נתניהו.
שגית

אחיקם הגיב:

שגית חביבתי.
אכן תופעה מצויה היא זו של תקיפת נבחרי הציבור מכל עברי הקשת, א יש לזכור שהעסקן נותן דין וחשבון בכל תקופה קצובה, שבא יכול הציבור להדיחו מתפקידו.
יתר על כן,בלא להיכנס בין האילנות הגבוהים אשר נטעתם(המגיב על שרית ויברתי הנכבדה) אינני חושב שמה שעמד מנגד עיני מצביעי ליכוד חשוב כקליפת השום.
הבחירות נערכו והנבחרים נבחרו ואין רלוונטיות לסיבה.
ולסיום כיון אחר, כמה שאת שמחה בתוארך האקדמי שמח ילד/ילדה/איש/אישה וכו’ באפשרות להגיע לביתם בנוחות ובפחות סיכון.
בתודה מראש על "ההקשבה"
אחיקם