אריק תוסן הוא נשיא ה"ועדה לביטול החוב של מדינות העולם השלישי", רשת תנועות חברתיות באירופה, אמריקה הלטינית, אפריקה ואסיה שמרכזה בבריסל. תוסן הוא איש מדע המדינה, היסטוריון וחבר בוועדה הבינלאומית של הפורום החברתי העולמי. להלן ראיון עם טוסאן.
ש. מהו מצב החוב החיצוני בעולם כעת?
ת. סך החוב החיצוני של הפריפריה, הכוללת את העולם השלישי ואת כל מדינות מזרח אירופה שבעבר הגדירו את עצמן כסוציאליסטיות, הוא 2.45 טריליון דולר (2.450.000.000.000.000 דולר). אך מעבר למספר העצום הזה, יש להבין את מנגנון החוב החיצוני משום שכל שנה מדינות הדרום לוקחות הלוואות חדשות כדי לשלם את הקודמות. כך שבשנה שעברה מדינות הפריפריה שילמו החזרים של כ-350 מיליארד דולר וקיבלו הלוואות חדשות בסך כ-250 מיליארד. במלים אחרות, בשנה שעברה מדינות הדרום העבירו לבנקים בצפון כמאה מיליארד דולר. כך, שמדינות הדרום היו ליצואניות הון, הן מעבירות צפונה סכומים הרבה יותר גדולים ממה שהן מקבלות.
ש. ואיך ניתן למצוא פתרון לסוגיית החוב ההולך ותופח?
ת. הפתרון הוא ביטול החוב. מאז דצמבר 2001 ארגנטינה הפסיקה לשלם את חובה לנושיה הפרטיים. היא מוסיפה לשלם את החוב לקרן המטבע הבינלאומית ולבנק העולמי. לכן הכרחי להקים חזית מדינות כדי להפסיק לשלם את החוב ולמען המו"מ כלל-עולמי בין צפון לדרום. בעשרים השנים האחרונות מדינות הפריפריה שילמו ריביות והצמדות על החוב, העולות פי 8 ממה שקיבלו עד למשבר החוב ב-1982. חרף העובדה שמדינות אלה מעבירות סכומים אדירים אל הצפון, החוב שלהן עתה גדול פי ארבעה מסך ההלוואות שקיבלו בעבר. למעשה, החוב כבר שולם בריבית דה-ריבית. החוב כבר שולם כמה פעמים ומה שנותר זה למחוק את הסכומים שטרם שולמו. יצויין שרוב החוב תפח בעת המשטרים הצבאיים של שנות השבעים והשמונים באמריקה הלטינית, אפריקה ואסיה. בחוק הבינלאומי מגדירים חוב זה כ"חוב עויין" כי אלה הלוואות שנלקחו על ידי משטרים רודניים ולא נעשה שימוש בסכומים הגדולים שגוייסו לטובת האזרחים.
ש. ומה חושבים הנושים בנידון? האם הם יסכימו למחיקת חובות?
ת. ניתן למחוק את החוב, המהווה לא יותר מ-5% מסך החובות למערכת הבנקאית בעולם. לכן, מחיקת 5% מן החובות לא תגרום לזעזוע עמוק למערכת הבנקאית. אבל הנושים לא מעוניינים בכך. זאת משתי סיבות: הריביות המשולמות היו לעסק רווחי במיוחד; החוב היה לכלי בידי הבנקים הגדולים על מנת להשליט מדיניות כלכלית וחברתיות בארצות הפריפריה – ולשם כך הם עושים שימוש בבנק העולמי ובקרן המטבע הבינלאומית. לכן אין לצפות שהבנקים הגדולים יתנדבו למחוק את החוב. הם יאלצו לעשות כך כאשר הנושים יחליטו לפעול יחדיו ולסרב לשלם את החוב. אם ארגנטינה, ונצואלה וברזיל, למשל, יחליטו להפסיק ולשלם את החוב – המעשה יגרום לשינוי בעמדת הבנקים הנושים.
ש. ומה יקרה באסיה ואפריקה?
ת. באסיה, ממשלות תאילנד ואינדונזיה הודיעו לאחרונה שאין בכוונתן לחדש הסכמים שנחתמו בעבר עם קרן המטבע. דווקא באסיה, גוברת בשנים האחרונות הביקורת על הסגידה כלפי הוראות שמקורן בקרן, בבנק העולמי ובממשל האמריקאי. באפריקה המצב הוא קשה הרבה יותר. מצבן הכלכלי של מדינות אפריקה הוא גרוע ואף ממשלה אפריקאית מוכנה לאמץ מדיניות בדבר הפסקת תשלום החוב. באפריקה הדרישה להפסקת תשלום החוב עולה רק מן התנועות החברתיות. יחד עם זאת, הרכב החוב באפריקה הוא שונה לחלוטין מהרכב החוב באמריקה הלטינית. רוב החוב של אמריקה הלטינית הוא כלפי נושים פרטיים, כ-90% מסך החוב. באפריקה כ-80% מן החוב הוא כלפי הבנק העולמי וקרן המטבע. 20% הנותרים הם חובות לממשלות זרות, בייחוד כלפי המעצמות הקולוניאליות לשעבר ביבשת.
ש. ומצבה של סין?
ת. מצבה של סין שונה. לסין חוב חיצוני גדול במיוחד: 140 מיליארד דולר. אבל המשק הסיני הוא גדול ממדים ולכן משקל החוב ביחס לתוצר הלאומי או למספר התושבים, הוא נמוך. ועוד: לסין יש עודף מסחרי גדול בסחר עם ארה"ב ויתר העולם. לסין עתודות במטבע זר בכ-200 מיליארד דולר והיא רוכשת בקביעות אגרות חוב של ארה"ב. סין היתה לנושה של ארה"ב. אגב, החוב של ארה"ב הוא גדול בהרבה לעומת החוב של סין. לכן, מצבה של סין אינו קשה במיוחד. אילו הסינים היו רוצים, היו יכולים למכור את כל אגרות החוב של ארה"ב ולהחזיר את כל החוב. המדינה בעלת החוב הגדול בעולם היא דווקא ארה"ב, חלק מנושיה הם הבנקים המרכזיים של יפן, סין, קוריאה הדרומית ותאילנד – שרכשו אגרות חוב של ארה"ב בכ-700 מיליארד דולר.
הכותרת לראיון שגויה. המדינות הענייות חייבות הון עתק מפני שאינן מייצאות מספיק כדי לכסות את חובותיהן במטבע קשה.את החובות "יצרו" כתוצאה מהלוואות שקיבלו ואת הקרן שלהן,גנבו ובזבזו בשחיתות האופיינית לרובן. עמי המדינות האלה לא נהנו מקרן השפע שנגזזה ולכן אינם חייבים בהחזרתה – כך נהג ביושר נשיא ארגנטינה שאינן חשוד כ"שמאל" וכך ינהג כל מנהיג ישר הררצה בטובת עמו, כמו נשיאיה של וונזואלה או ברזיל שאוצרות ארצותיהם נשדדו בידי המשטרים שקדמו להם.
אלדר משוש
ליורם בר-חיים:
"ספור ובדוק" – תלוי מי סופר ובודק…
הייתי בקובה וראיתי את המדינה החכמה שלא מאפשרת "זליגת הון החוצה". רוב התושבים שם מעוניינים לברוח בכל דרך מהמדינה שלהם. (אבל שאסור להם, כי המדינה לא רק מונעת בריחת הון אלא גם בריחת אנשים.)
ברור שהאינטרסים של המדינות "המפותחות" הם לעשות כמה שיותר כסף, אבל אני פשוט מתנגד לדרך ההצגה שמובאת במאמר + לפתרון המוצע.
ברור שהאינטרסים של
הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית מתנים הלוואות למדינות הדרום במדיניות של הפרטה פרועה וביטול של תכניות רווחה. התוצאה היא שהם (הבנק וקרן המטבע) הגורם המרכזי המונע כל טיפטוף של כספי ההלוואות האלו לציבור ודואג שרק "המגזר העסקי" יהנה ממנו. אלא מה ? אותו מגזר עסקי אינו יכול להתחרות בתאגידים הבינלאומיים, בוודאי שלא בתנאי התחרות הלא-הוגנים (במונחי שוק חפשי !) שיוצרות ממשלות "המערב" ולכן הופך המגזר הזה (או בשמו הנכון, בורגנות מקומית) לסניף של התאגידים הבינלאומיים ותו לא. ככזה הוא הממונה המקומי על הפקת ההון וניצול התושבים וההון מוזרם (שוב) לקופות התאגידים ב"מערב". מאחר ועיקר ההון מוזרם החוצה, ואין הצבר הון מקומי, אין גם אפשרות להחזרת ההלוואות אלא על חשבון המוני העם העניים, שמצבם הורע גם כך בשל ההפרטות שהיו תנאי להלוואה מלכתחילה.
באופן פרדוקסלי (או דיאלקטי) אחת התוצאות של התהליך הזה היא החלשת הבורגנות המקומית כמעמד עצמאי ולכן גם היחלשות פוליטית משמעותית שלה. לכן, בארצות שבהן אין מעורבות אמריקאית אינטנסיבית, הבורגנות מתקשה למדי לעמוד מול התביעות של המוני העם (כך למשל בבוליביה ובונצואלה) או שחלקים ממנה נאלצים לתמוך בתביעות האלו (כמו נשיא ארגנטינה).
רוב מדינות ה"עולם השלישי" אכן מייצאות הון, זה ספור ובדוק, לא רק באמצעות החזרי חובות, ריביות והצמדות אלא גם ההון המערבי המושקע בהן הופך למפעלים קפיטליסטיים, שהפועלים המקומיים מקבלים בהם משכורות והקפיטליסט המערבי גורף את ההון. העיקרון של הערך העודף (אני יוצא מהנחה שהוא מוכר לך, אבל מוכן להסביר אם לא) מאפשר למשקיע להמשיך ולהרוויח הון, על חשבון משאביה הטבעיים והאנושיים של אותה מדינה, בזמן שהיא נשארת במצב של פיגור כלכלי.
המדינות היחידות המצליחות לבלום באופן משמעותי את זליגת ההון החוצה הן מדינות בהן הכלכלה מולאמת (כמו קובה, צפון קוריאה, ואיט-נאם). המדינות האלו מאפשרות השקעת הון, בתנאים מוגבלים ובבעלות משותפת עם המדינה. בקובה למשל החברה המשותפת עוברת לבעלות ממשלתית קובנית אחרי 15 שנה, בארצות אחרות יש הסכמים אחרים שתפקידם ליצור תוצאה דומה : לבלום את זליגת ההון כתוצאה מהאימפריאליזם.
מספר הערות:
1. זה שלמדינות ה"עולם השלישי" יש חוב גדול למדינות "המערב"- לא אומר שהן יצואניות הון. לכן הכותרת אינה מוצדקת. מדינות כמו סין או קוריאה או מכסיקו (ואפילו יש להניח שהודו או בנגלדש) "מייבאות" הון יותר משהן "מייצאות" הון, ע"י ייצוא. בנוסף צריך לבדוק מדוע יש חובות, ולהבין שהון "מערבי" נכנס בעבר למדינות אלו.
2. אם בסכום הכולל שצויין נכללות מדינות כמו ארגנטינה (או ישראל)- אזי לא ברורה החלוקה של המדינות לקבוצות. (דרום-צפון ??)
3. מחיקת 5% מסך החובות תגרום לזעזוע אדיר במערכת הבנקאית, ובנוסף לביטול כל אפשרות עתידית של מתן הלוואות למדינות נזקקות.
אין זה נכון שקובה מונעת הגירה ממנה, ארה"ב היא שמונעת זאת, אין איסור על הגירה מקובה. נכון שרבים רוצים להגר, ככה זה, קל יותר לחיות בארץ עשירה מבארץ עניה, במיוחד אם למדת חינם והפכת למהנדס ואתה רוצה תנאים של מהנדס כמו במערב, אבל מה על אותם הקובנים שאינם מהנדסים, איזה עתיד יציע להם הקפיטליזם ?
קובה מסוגלת להציע לאזרחיה הרבה יותר מכל מדינה אחרת שתנאיה הכלכליים הבסיסיים דומים. יש בה מערכת רפואה מהמפותחות בעולם (אולי המפותחת ביותר), אין בה רעבים או מחוסרי בית והיא מייצאת למעשה רופאים, מהנדסים ומדריכי מתנ"סים לכל אמריקה הלטינית. כעת אמור לי ברצינות, מה לדעתך אמורה קובה לעשות, לפתוח את השוק "כמו בארה"ב" ולהפוך למדינה עם מליוני רעבים כמו בראזיל ?
לגבי קובה- לדעתי אתה טועה. לא רק הבורגנים רוצים לברוח ממנה, אלא גם העניים.
לגבי המאמר, אולי אנסח אחרת את ביקורתי:
המאמר מסתיים במשפט: "המדינה בעלת החוב הגדול בעולם היא דווקא ארה"ב, חלק מנושיה הם הבנקים המרכזיים של יפן, סין, קוריאה הדרומית ותאילנד – שרכשו אגרות חוב של ארה"ב בכ-700 מיליארד דולר."
משפט זה סותר את רוח המאמר, כיוון שהקשר המרכזי אותו מבקש המאמר להסביר הוא הקשר בין חובות בינ"ל ובין ניצול ותנועות הון.
האם מחבר המאמר טוען שארה"ב היא המדינה המנוצלת ביותר בעולם??
ההיפך הוא הנכון- ארה"ב היא המדינה המנצלת ביותר בעולם!
האם מחבר המאמר תומך בביטול החובות של ארה"ב?
בקיצור, לדעתי התיאוריה המוצגת במאמר שגויה, וכן השימוש התמוה במונח "חוב חיצוני".
בנוסף, המאמר מוצג כ"ראיון" למרות שאינו כולל אפילו שאלה ביקורתית אחת. (מתאים לעיתון קובני..)
הבורגנים לא רוצים לברוח מקובה, כי אין שם בורגנים, בורגנים הם בעלים פרטיים של אמצעי ייצור, וזה לא קיים בקובה. דיברתי על מהנדסים, רופאים ועוד אנשים שרוצים לעשות רווח פרטי ממה שהם למדו בחינם (בזמן שהיה להם גם מגורים חינם וכלכלה בזול מאד). זה כמובן לגיטימי מצידם, כדאי לזכור שזו הזדמנות שלא כל מדינה נותנת…
כלל, הרצון של אנשים להגר מבטא את המצב הכלכלי של ארץ ביחס לארצות אחרות, ולא את ההצלחה של המשטר הכלכלי בה, שהיא תמיד מוגבלת ותלויה בתנאים. בסך הכל, קובה היגיעה להישגים מרשימים מאד בשיפור המצב הכלכלי של רוב תושביה, וכמו בעוד ארצות, הזעיר-בןרגנות שילמה על זה מחיר מסוים והמצב הכלכלי של חלקים ממנה הורע. אז מי שסומך על עצמו שלא יזדקק לרשת הבטחון של המדינה רוצה לעזוב (לרוב הוא טועה בזה בסופו של דבר,אגב) למקום שבו אנשים במקצועו מוערכים יותר לדעתו.
חברים יקרים!
המצב בקובה לפני המהפיכה היה גרוע בהרבה עבור 95 אחוזים מןהאוכלוסיה. למרות חרם אכזרי ובלתי מוצדק של ארה"ב (שישראל היא המדינה היחידה שתומכת בו) הצליח השלטון המהפכני בקובה לספק חינוך, בריאות,דיור ומזון לאוכלוסיה שלרובה המכריע לא היה אף אחד ממרכיבים אלו לפני כן.
הקובנים חשופים לתיירות מערבית עשירה ולא למכלול התנאים שבמדינות המערב. אסור לשכוח כי ביטחון סוציאלי הוא דבר שנלקח במדינות כמו קובה וברה"מ לשעבר כמובן מאליו ע"י האזרחים. כיום ברוסיה כבר מתחילים להתגעגע לאותו ביטחון סוציאלי (יחד עם השיפור בתחומים אחרים שהביאה נפילת המשטר הקמוניסטי).
איך אפשר להשוות שירותים רפואיים ביחס לתשלום כאשר בחלק מהמדינות (למשל קובה) הם ניתנים ללא תשלום בכלל ? ברור שסקר שמיקם את צרפת במקום בראשון בענין זה לא לקח בחשבון מדינות שבהן השירופים האלו הם חינם…
חברים, אתם חולמים בהקיץ.
ביקרתי חודש בקובה (לכל אורכה, מברקואה ועד מריה-לה-גורדה). דיברתי עם מבוגרים ובני נוער שונים וביחידות- אחרת הפחד מהלשנה פשוט לא מאפשר להם להגיד כלום. המצב בקובה גרוע ביותר! (וזאת בניגוד לכל הסרטים שעושים זרים על קובה, בחסות השלטון.)
בקובה יש בהחלט מעמד גבוה, כלומר שכבה אמידה המקורבת לשלטון. (והיא זאת שאיתם רוב התיירים באים במגע ומקבלים את הרושם היחסית אופטימי לגבי המדינה המסכנה הזו.) אולי הם לא בורגנים באופן רשמי, אבל באופן מעשי הם שולטים על "אמצעי הייצור" בקובה.
(אגב- בארצות "מסכנות" מאוד כמו גוואטמלה, או ניקראגווה, התושב הממוצע חי יותר טוב מאשר בקובה.)
אבל בואו נעזוב ברשותכם את קובה, מה לגבי הטענה המוצגת במאמר? (להלן הציטוט של תגובתי הקודמת):
המאמר מסתיים במשפט: "המדינה בעלת החוב הגדול בעולם היא דווקא ארה"ב, חלק מנושיה הם הבנקים המרכזיים של יפן, סין, קוריאה הדרומית ותאילנד – שרכשו אגרות חוב של ארה"ב בכ-700 מיליארד דולר."
משפט זה סותר את רוח המאמר, כיוון שהקשר המרכזי אותו מבקש המאמר להסביר הוא הקשר בין חובות בינ"ל ובין ניצול ותנועות הון.
האם מחבר המאמר טוען שארה"ב היא המדינה המנוצלת ביותר בעולם??
ההיפך הוא הנכון- ארה"ב היא המדינה המנצלת ביותר בעולם!
האם מחבר המאמר תומך בביטול החובות של ארה"ב?
בקיצור, לדעתי התיאוריה המוצגת במאמר שגויה, וכן השימוש התמוה במונח "חוב חיצוני".
בנוסף, המאמר מוצג כ"ראיון" למרות שאינו כולל אפילו שאלה ביקורתית אחת. (מתאים לעיתון קובני..)
אז אתה בעצם טוען שכלי הנתונים (חלקם נתונים של ארגונים בורגניים למהדרין) על הצמיחה הכלכלית בקובה ועל הפערים הנמוכים (כמעט אפסיים ביחס למערב) שם הם שקריים, ושאתה, רק אתה, היית מספיק חכם לפגוש אנשים שיספרו לך את האמת, בניגוד לכל המבקרים האחרים בקובה.
ואולי פשוט ביקרת שם לפני עשר שנים, מתי שבאמת היה שם משבר כלכלי רציני מאד ?
לגבי חובה של ארה"ב לעומת חובן של מדינות הדרום:
וודאי שאין קשר הכרחי בין גודל החוב ל"ניצול". למשפחות עופר או דנקנר יש חובות עצומים לבנקים, אבל הם אינם "מנוצלים", בעוד שדווקא על בתי אב עם חובות קטנים פי עשרות אלפים מכביד החוב עד מאוד.
האלמנט הקריטי הוא לא "גודל החוב" (אם כי כמובן שיש לגודל החוב השלכות כלכליות), אלא עוצמה פוליטית-כלכלית. החוב האמריקאי למשל איננו מהסוג המאפשר לקרן המטבע לכפות על ארה"ב תוכניות "Structural Adjustments" אשר מאפשרות להון בוליביאני להשתלט על תשתית אספקת המים בניו-יורק ולהעלות את המחירים בכשישים אחוזים למשל. החוב האמריקאי איננו מאפשר למקסיקו למכור לקליפורניה תירס במחירי היצף, או משעבד את החקלאות בארה"ב ל"גידולי ייצוא".
חובות יכולים להועיל ויכולים להזיק. בדר"כ הם מועילים לגדולים ולחזקים ומזיקים לחלשים אשר נכנסו למרוץ מאוחר מדי ומנקודת פתיחה נחותה וחסרת סיכוי.
הוויכוח מסביב לראיון -מעניין אך איננו ממוקד. החוב החיצוני של ארה"ב הוא למחזיקי אגרות החוב שלה.הגדולה ביניהן:סין ה"עממית",
שאינה זקוקה לטילים כדי להחריב את בעלת-חובה,
אם סין תציע למכירה את האגרות בסך 800 בליון (מליארד) דולר – המשק האמריקאי יתמוטט. מחזיקות גדולות אחרות של אגרות חוב אמריקאיות:ארצות הנפט הערבי,יפן,
ההשוואה של חוב המדינות העניות לחובן של משקי הבית בישראל לבנקים – טובה יותר.
גם בצרפת הם ניתנים חינם. אתה יודע משהו? כדאי להפסיק לחשוב במושגים של קפיטליסטים בורגנים עם מגבעת שמעבידים ילדים בריטים 17 שעות עבודה ביום, זה עוזר.
רק קודם טענת שמדובר בהשוואה של שירותים פר-תשלום ועכשיו אתה אומר שהם חינם ? הצחקת אותי. בצרפת יש ביטוח בריאות ממלכתי שמכסה הרבה מאד מהטיפולים (יחסית לישראל, נניח) אבל בהחלט לא הכל. בקובה כל טיפול, משיניים ועד קוקטיילים לחולי איידס, הוא חינם. את מערכת הבריאות המפוארת של צרפת ראינו בגל החום שם, כשאלים מתו משום שהמערכת לא עמדה בעומס…
מערכת הבריאות המפותחת ביותר והמציעה שירותים טובים ביותר ביחס לתשלום, אינה של קובה, אלא של צרפת.
אני רוצה לדעת מדוע לא כתוב לי שמות של ארצות שביבשת אסיה?