כשצפיתי בחייל האמריקאי ממשש בכפפות גומי את שערו המוזנח של סדאם חוסיין כאילו מדובר בחולה מצורע, לא יכולתי שלא לחשוב עד כמה בזויה היא התנהגות האמריקאים. צילום הבדיקה ושידורה בכל כלי התקשורת היא מניפולציה זולה. דווקא בעולם המערבי תמונות אלה התקבלו בקריאות שמחה וצהלה – עולם שכה מתהדר בנאורותו ובקידמה שהשיג על פני תרבויות אחרות. כשצפיתי בתמונות הללו, לא יכולתי שלא לחוש בושה על היותי שייך לציבור גס רוח זה. ציבור ברברי שבין לילה הותיר מאחור מאות שנות מאבק למען עקרונות שפעם היו נעלים. עקרונות שפעם סימנו בבירור קידמה אנושית מול נחשלות חברתית. למשל, הביאס-קורפוס המהפכני (הביאו את הגופה בפני שופט, או שחררו את העצור לאלתר); או עקרונות משפט הצדק ועיקרון החפות מפשע כל עוד לא הוכח אחרת; ואפילו צנעת הפרט, שכיום מובן מאליו גם במקומות הנידחים ביותר בעולם.
תפיסתו של סדאם חוסיין אינה ניצחון ואינה מבטיחה עתיד טוב יותר. בוקרו של מחר לא ייטיב לחברה האנושית במאום – לא לעם העיראקי, הנתון בכיבוש ומשלם מחיר כבד, ולא לכוחות הכיבוש. השפלת סדאם כמוה כהשפלת תומכיו ובני עמו, ותהיה לה השפעה על מיליוני מוסלמים בכל העולם. עבור תומכיו זהו זלזול בוטה בתרבותם ובנציגם. איזו תועלת תצמח מביזוי מנהיגם לעיני כל? מדובר בשפיכת שמן על מדורה שתגביר את המוטיבציה לפיגועים נגד ארה"ב ונגד בני בריתם – בכל מקום בעולם כולל ישראל. לא אתפלא אם את מעשה "הזובור" הזה ממש, למדו האמריקאים זה עתה מחיילי גולני או גבעתי, בסדנאות שמעביר הצבא הישראלי לאמריקאי כיצד לנהוג ככובש.
בתקשורת העולמית נפוצה האשמה כי סדאם חוסיין רצח בתקופת שלטונו כ-100 אלף איש. אני תוהה מהיכן צץ נתון זה? הוא דבק באיש כחלק ממערכת התעמולה שניהלו נגדו גופי המודיעין של ארה"ב, אנגליה וישראל. איש לא בדק מה עומד מאחורי מספר זה, בדיוק כפי שאיש לא בדק מה עומד מאחורי הטענות כי בידיו נשק השמדה המונית. סדאם הרג באמצעות גז חרדל כ-5,000 כורדים. על כך עליו להישפט בארצו. במאזן ההרג, הוא לא הרג מבני עמו יותר מאשר בוש הרג בהם. יותר מכך. סבלו של העם העיראקי עולה כיום על זה שגרם סדאם בעשרות שנות שלטונו. די להקשיב לעיראקי ברחוב, המייחל זה שמונה חודשים לשובו של הסדר הישן. עדות אחרת, שלטונו של מי טוב יותר, היא מאות הפיגועים המתרחשים בעיראק בכל חודש. מדיניות היד הקשה של ארה"ב בעיראק אינה שונה בהרבה מנחת זרועו של סדאם ובכל זאת פיגועים הם מנת חלקם של האמריקאים בלבד.
אם סדאם יימצא חייב על פשעים נגד עמו, על הציבור בעיראק להענישו בדין, על פי מערכת החוקים והערכים העיראקיים. על סדאם לתת את הדין בפני עמו, ולא בפני כובש זר. גם משפט בחסות צבא ארה"ב אינו יתקבל כמשפט צדק, אלא ייתפס כמשפט ראווה ככל משפטי הראווה בהיסטוריה (ודי לחכימא ברמיזא).
יש גם לזכור כי לא סבלם של מתנגדי המשטר בעיראק במשך עשרות בשנים הוא העומד בראש מעיינם של ראשי הממשל בארה"ב, באנגליה או בישראל. זכויות האדם בעיראק או בכל מקום אחר מעניינות את משפחות שרון ובוש כקליפת השום. אנשים אלה אחראים ישירות ובעקיפין לסבלם של מיליוני בני אדם, באצטלה של מאבק למען צדק, חופש ומוסר. כל אחד מהם אחראי בארצו שלו ובמדינות הכבושות לו למותם של אלפים – בשטחים הכבושים, כמו באפגניסטן ובעיראק גופה. יבוא יום וגם אותם יעמידו לדין. יש לקוות כי שרון ובוש יזכו ליחס הוגן יותר מזה שמקבל סדאם כעת, בטרם יוצאו להורג.
פתאום את מאמינים בתנ"ך ומביאים ציטוטים?
אז אם כבר מה עם " באבוד רשעים רינה"
או "הקם להורגך השקם להורגו"
אה כן ומה עם ""ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצננים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" – במדבר לג
אתם סתם צבועים, מבחינתכם מצאת פסוק שנראה לכם תואם לאדיאולוגיה המוזרה שלכם (שהרי אין לכם מושג בכלל מה הפירוש שלו, כמו שחוק יש לו פירוש וסעיפים וכו’)
אתם סותרים את עצמכם, זה כמו שאדם יאמין בדיקטטורה או נאציזם אבל בשביל לשמור על האינטרסים האישיים שלו יקח סעיף מסויים מחוקי הדמוקרטיה כדי להסביר להם למה על פי הדמוקרטיה אסור להפיל אותו בכוח, והרי ברור שזה לא הגיוני כי הוא עצמו הישתמש בכוח כדי להשיג את השלטון
לא לשמוח בנפול אוייבך? זהו מינימליזם צרוף!
אם אוייבך נופל, חובה לסייע לו לגבור עליך.
עדיפה בהרבה נצחון היריב, מאשר נצחון של הצד שלך, שמאליו מוביל לעוד ועוד לאומנות וטפריוטיזם.