ההיסטוריון פרופ’ בני מוריס מאוניברסיטת בן גוריון הוא מעין דוקטור סטרנייג’לב חדש. בראיון שהעניק לארי שביט, במוסף "הארץ", יש שני חלקים מצמררים, וקשה לקבוע אזה חלק מצמרר יותר – החלק הראשון בו מביא מוריס ממצאים חדשים מן הארכיונים של צה"ל על אירועי הנכבה של 48′, או החלק השני בו מצדיק למעשה נכבה נוספת "אם יהיה צורך", להציל את מדינת ישראל והציונות.
כאמור, בחלק הראשון מדובר על ממצאים חדשים על הנכבה שכבר היתה. לשאלת המראיין: "על פי הממצאים שלך, כמה מעשי טבח ישראליים ביצעו ב-48′?", עונה מוריס: "עשרים וארבע. בחלק מהמקרים מדובר על הוצאה להורג של ארבעה-חמישה אנשים, בחלק אחר מדובר על הרג של שבעים-שמונים – מאה"… "המקרים החמורים ביותר הם סליחה (70-80 הרוגים), דיר יאסין (100-110), לוד (250), דווימה (מאות)… בטנטורה אין הוכחות חד משמעויות לטבח גדול אבל התרחשו שם פשעי מלחמה, ביפו היה טבח שעד כה לא ידעו עליו דבר… היו מקרים של הוצאה להורג של אנשים נגד קיר או ליד באר באופן מסודר".
גם מעשי אונס לא חסרו: "בעכו ארבעה חיילים אונסים בחורה ורוצחים אותה ואת אביה. ביפו אונסים אנשי ‘קיריתי’ בחורה אחת ומנסים לאנוס כמה נוספות. בהוניון שבאמצע הגליל אונסים שתי בחורות ורוצחים אותן. יש מקרה אחד או שניים של אונס בטנטורה. בכפר אבו שושה שליד גזר יש ארבע שבויות שאחת מהן נאנסת כמה וכמה פעמים… על פי רוב מדובר על יותר מחייל אחד. על פי רוב מדובר בבחורה פלשתינאית אחת או שתיים. בחלק גדול מהמקרים העניין נגמר ברצח. כיוון שגם הנאנסות וגם האנסים לא אוהבים לדווח על האירועים הללו צריך להניח שתריסר מעשי האונס המדווחים שאותם מצאתי הם לא כל הסיפור. מדובר רק על קצה הקרחון".
עוד לפני שנשאל מוריס האם היו כל אלה "מקרים חריגים", כפי שנהוג להצדיק אצלנו מעשה זוועה לא מעטים, הוא קובע: "זה לא יכול להיות מקרי, זה דפוס. ככל הנראה קצינים שונים שהשתתפו במבצע הבינו שהוראת הגירוש שקיבלו, מתירה להם לעשות את המעשים הללו על מנת לעודד את יציאתה של האוכלוסייה לדרכים. עובדה שאיש לא נענש על מעשי הרצח הללו". כאשר נשאל האם ההוראות באו מלמעלה הוא עונה: "כן… מפקד חזית הצפון, אלוף משה כרמל, הוציא הוראה בכתב ליחידות שלו לזרז את הוצאת האוכלוסייה הערבית. כרמל עושה זאת מייד אחרי ביקור של בן גוריון בפיקוד הצפון בנצרת. לי אין שום ספק שההוראה יצאה מבן גוריון. בדיוק כפי שהוראת הגירוש של העיר לוד, שעליה חתום יצחק רבין, יצאה מיד אחרי ביקורו של בן גוריון במטה מבצע דני". מוריס מעיד גם ש"בן גוריון השתיק את העניין. הוא חיפה על הקצינים הטובחים". (זה אותו בן גוריון שפעמים אין ספור פנה לעם בישראל "להיות אור לגויים").
אבל בציבור היהודי ישראלי מסע ההשתקה שבו התחיל בן גוריון – מסע השתקה והרגעה בו שימשו הטריויאליזציה ("בכל מלחמה קורים דברים כאלה") ותירוצים ("הם בעצמם ברחו על פי הוראת מנהיגיהם") ואפילו הצדקה ("הכל למען תקומת ישראל") הצליחו מעל למשוער. רק כך אפשר להבין שכאשר היום מכחיש הצבא טבח בג’נין הציבור "אוכל" את זה. ורק לפני זמן קצר היתה שערורייה אקדמית סביב עניין טנטורה שמוריס מזכיר כאן. כאשר טדי כץ כתב עבודת מאסטר בה הניח שאפשר שבטנטורה נעשה טבח ב-48′ תבעו אותו אנשי אלכסנדרוני לדין. אוניברסיטת חיפה מינתה ועדה מיוחדת שתבדוק מחדש עבודתו, שקודם לכן זכתה בציון גבוה מאוד. וכרגיל אצלנו – נשפך קיתון השמצות והכפשות נגדו ונגד אילן פפה, מורה באוניברסיטת חיפה, על שהגן על עבודתו של כץ, ואף היו שדרשו להשעות אותו. (עד כה אף אחד לא התנצל – הרי לפי ממצאיו החדשים של מוריס נמצא "רק" "שבטנטורה אין הוכחות חד משמעותיות לטבח "גדול" (מירכאות שלי ש.א.) אבל התרחשו שם פשעי מלחמה". ובכלל אנשי אלכסנדרוני ותומכיהם הרבים שיצאו להוכיח שלא היה כלל טבח בטנטורה מתבשרים עכשיו מפי הסוס (ארכיוני צה"ל) שהיו 20-22 מעשי טבח ב-48′.
אין להתפלא מהתעוררות הוויכוחים הסוערים סביב מלחמת 48′ כל פעם שנושא זה עולה לסדר היום הציבורי. הרי בנושא זה מקופל כל המצפון הקולקטיבי הרע של החברה הישראלית.
העובדה הפשוטה היא – ויש להודות בכך ביושר: ישראל קמה על חורבות עם אחר. זו לא רק שאלת מוסר אלא גם, ואולי בעיקר, שאלת המפתח כיצד להבין את העם השני וכיצד להגיע איתו לא רק לשלום אלא גם לפיוס. מוריס בספריו למרבה האירוניה תרם לא מעט בחשיפת האמת של מלחמת 48′. זה הנושא בו מגולמת כל השניות וכפל הלשון של האידיאולוגיה הציונית:
מדברים בשם עם (היהודים) שגורשו ממולדתם ומאידך גיסא מגרשים עם אחר (הפלסטינים) ממולדתו. מדברים בשם עם שסבל דיכוי רדיפות ונגישות לאורך ההיסטוריה ובדיוק זאת עושים לפלסטינים. מדברים בשם עם שהיה כלוא בגטאות, וכולאים את הפלסטינים בכלובים בשטחים הכבושים. מדברים בשם עם שסבל מגזענות, ומפעילים גזענות כלפי התושבים הערבים בישראל. מדברים בשם עם שגלה מארצו לפני אלפיים שנה ושוללים אפילו זכות השיבה מן העם הפלסטיני שהוגלה מכאן על ידינו לפני 55 שנה. בשם עבר, שבחלקו מומצא-מיתולוגי אפילו, תובעת ישראל זכויות לעצמה שהיא גוזלת מעם אחר.
בחלק השני של הראיון מתגלה מוריס כמצדיק מעשי הגירוש שלתומנו חשבנו בעבר שהוא הוקיע אותם.
הוא כבר לא חושב שהגירושים ב-48′ היו פשעי מלחמה. "אתה לא יכול לטגן חביתה בלי לשבור ביצים". אכן בנימוק כזה אפשר להצדיק כל מעשה נבלה. "מדובר בהחרבתה של חברה שלמה" מקשה המראיין, ומוריס משיב: "אם ציפית שאפרוץ בבכי, צר לי לאכזב אותך", הוא מוסיף: "חברה שקמה עליך להורגך מכריחה אותך להחריב אותה".
על הגירושים של 50,000 ערביי לוד למשל אין לו נקיפות מצפון. כי, "יש נסיבות בהיסטוריה שבהן יש הצדקה לטיהור אתני". ("נסיבות היסטוריות", משום מה, פועלות תמיד לרעת העם השני). בצורה מתגרה הוא אפילו מוסיף, "אני יודע שהמושג הזה שלילי לחלוטין בשיח של המאה ה-21 אבל כאשר הברירה היא בין טיהור אתני לבין רצחי עם, רצח העם שלך, אף אני מעדיף טיהור אתני".
הפרופ’ המלומד מביא גם הצדקה היסטורית לגירוש וטבח של עם אחר מעבר לים: "כן. גם הדמוקרטיה האמריקאית הגדולה לא יכלה להתממש ללא הכחדת האינדיאנים, יש מקרים שהטוב והכולל, הסופי, מצדיק מעשים קשים ואכזריים הנעשים במהלך ההיסטורי".
ההצדקה המרכזית של מוריס לגירוש הערבים היא שבלעדי זאת אי אפשר היה להקים מדינה: "לא היתה קמה מדינה יהודית ללא עקירתם של אותם 700 אלף פלסטינים… לכן היה צורך לעקור אותם… לנקות את העורף ולנקות את אזורי הגבול. הוא גם עושה "אקטואליזציה" של השקפותיו: "ערביי ישראל היום, הם פצצת זמן… גם דמוגרפית וגם ביטחונית הם עלולים לערער את המדינה". והוא משחרר גם איום: "אם ישראל תגיע למצב של איום קיומי כמו ב-48′ , יכול להיות שהיא תיאלץ לפעול כמו שפעלה אז. אם נותקף… אני יכול לראות מצב של גירוש. זה יכול לקרות. אם האיום על ישראל יהיה קיומי, גירוש יהיה מוצדק".
ההסברים וההצדקות של מוריס להחרבת תרבות וחברה שלמה הם מצמררים ומבעיתים. רבים ישאלו הכיצד שינה מוריס, מן ההיסטוריונים הפוסט-ציוניים המרכזיים, את דעותיו? מבלי לדעת או לרצות לכנס להסברים פסיכולוגיסטיים, אני יכול למצוא רק הסבר אחד: זוועות הגירוש והעקירה של עם שלם, שהיווה את רוב התושבים בפלסטינה-א"י, אינם ניתנים להצדקה במסגרת אפולוגטיקה של ערכים אוניברסליים והומניים הנטועים על ערכים של שוויון וחופש לכל בני האדם ולכל העמים.
האם מישהו מתאר לעצמו שבשעתו הציונות יכלה להופיע בציבור עם תוכנית של כיבוש פלסטינה ושל גירוש מרבית אוכלוסייתה כדי להקים מדינה יהודית? אך זה מה שקרה, ואת זה הוא יוצא להצדיק. ברגע שמוריס החליט שאצלו הציונות היא מעל לכל, הוא נדרש להגן על זוועות 48′, דווקא משום שהוא זה שחשף את פשעיה באותם הימים.
מוריס לא צריך להסביר כמו כל לאומני מצוי למה דווקא עמו צודק במאבקו נגד עם אחר. הוא צריך להסביר למה עמו החריב עם אחר. התשובה לא יכולה להיות היסטורית פרטנית כיאה להיסטוריון – היא מחייבת להיות כוללת, טוטלית. ולכן הוא עונה: הם או אנחנו. "היינו צריכים להחריב אותם אחרת היו מחריבים אותנו". לכך הוא אינו מביא הוכחות היסטוריות. אך למרבה הצער זה הפך משך השנים לצידוק מקובל לכל מלחמות ישראל עד לעצם ימינו. תחת מטריית נימוק זה אפשר לבצע (ובוצעו) כל פשעי מלחמה.
הדוגמה האיומה, אבל הרלבנטית לצערי, היא דוגמת הכחדת האינדיאנים ע"י המתיישבים הלבנים שהגיעו לאמריקה הצפונית. בלשונו: "גם הדמוקרטיה האמריקאית הגדולה לא יכלה להתממש ללא הכחדת האינדיאנים". מוריס היה יכול להביא גם את דוגמת אוסטרליה, ניוזלנד, קנדה וחלקים גדולים של דרום אמריקה, אליה הגיעו מתיישבים אירופאים ("לבנים") והורישו את התושבים המקומיים. בהגינו על הכחדת האינדיאנים הוא מציב גם את התנועה הציונית במחנה הקולוניאלי. אכן התנועה הציונית היתה גרסה קצת מאוחרת של קולוניאליזם אירופאי. הציונות נולדה בימי הפריחה של הקולוניאליזם בסוף המאה התשע עשרה. היה טבעי ומקובל באותם ימים שמתיישבים ללבנים דוחקים את הילידים לפניהם. האם אפשר היה לתאר התיישבות ציונות בפלסטינה לו היתה מיושבת כבר ע"י אנגלים גרמנים או צרפתים או כל עם "לבן" אחר. לא צריך להיות דטרמיניסט היסטורי כדי להבין כי ההתישבות הלבנה בקרב הילידים מביאה בםופו של עניין להתנגשות עם האוכלוסייה המקומית. זה נכון שהציבור היהודי לא התמודד עם עברו האפל הקולוניאלי אלא שמוריס רוחץ ומנקה את העבר אפילו בעזרת הכחדת האינדיאנים.
המסורת הקולוניאליסטית נמשכת גם היום בשטחים הכבושים, וכאן דבריו של מוריס מקבלים צליל אימתני במיוחד – בעצם איום של נכבה שנייה והצדקתה טרם התרחשותה. "אם אתה שואל אותי אם אני תומך בטרנספר ובגירוש הערבים מהגדה הערבית, עזה ואולי אפילו הגליל והמשולש אני אומר לך שלא כרגע (הדגשה שלי ש.א.). בנסיבות אחרות אפוקליפטיות, שעלולות להתגשם בתוך חמש עד עשר שנים, אני יכול לראות גירושים… אולי הם אפילו יהיו הכרחיים". ובכלל לדעתו, "אי השלמת הטרנספר (ב-48′ ע"י בן גוריון) היתה טעות".
בני מוריס עצמו, בדבריו אלה, הוא אות הכר, אבל גם נושא דגל אידיאולוגי של הגל הניאו-פשיסטי והניאו-קולוניאלי השוטף את הארץ.
הרהור אחרון:
האם ב-48′ היה "הכרח" לגרש את הפלסטינים? הלא לו קיבלו את החלוקה ואת גבולותיה, לא היה "צורך" בנכבה. אפשר היה לדון בחילופי אוכלוסין או הסדרי שלום כל שהם. לאחרונה התפרסם שנחום גולדמן – נשיא ההסתרות הציונית דאז, ביקש לדחות לזמן מה את הכרזת הקמת המדינה. הוא סבר שהיה אפשר להשיג הסדר מוסכם עם הערבים בעניין. אלא שהדחף הקולוניאלי של היישוב היהודי והנהגתו לא היה מוכן להסתפק בגבולות החלוקה… בוודאי לא כאשר התוודע לעדיפות כוחו לעומת הפלסטינים והארצות הערביות.
למגיב שהתייחס למפות הקרן לחקירת ארץ ישראל ברצונילציין כי קנה המידה של המפות ההן אינו 1:100.000 כי אם 1:63.360 כלומר אינטש למייל.
אני ממליץ בחום לכל אוהבי ארץ ישראל לרכוש את המפות היפהפיות האלה, הן ניתנות לרכישה במחלקת המדידות שברחוב לינקולן בתל אביב.\
בנוגע לויכוח הניטש כאן: אינני מבין מה חשיבות יש לכמה ערבים או יהודים ישבו בארץ הזאת ואם אלה גרמו לאלה עוולות או סבל ואיפה אי הצדק רב יותר. אם התנועה הלאומית הפלסטינית הימרה על "הסוס הלא נכון" במהלך ההיסטוריה הרי שזו טרגדיה שהיא אשמה בה. בשנות ה30 וה40 היה זה הסוס של מעצמות הציר. כשאלה הובסו, הטילה התנועה את יהבה על הסוס הקומוניסטי (ברית המועצות וגרורותיה) כשאלה קרסו החליטו הפלסטינים לחבור לעיראק,אירן וסוריה. עכשיו כשעיראק נמחצה וגם לוב מנערת את חוצנה מן הסיכסוך הישראלי פלסטיני (זוכרים את התלהמותו של קדאפי בשנות השבעים והשמונים?) מה יקרה עם התנועה הזו? האם אינה מפנימה מטעויותיה?
אני מגיב ימני לא קראתי את המאמר כולו אבל קראתי את התגובות הראשונות – האם להיות ימני בדעות משמעו להיות פרמיטיבי?
האם להכיר בעובדה שמפחיד לעלות לאוטובוסים, לצאת בלילה, להגיע לאזורים בעיר וכו.. בגללם משמעו להיות פרמיטיבי?
פסילת דעותיו ותגובותיו של אדם כיוון שאלו שונות משלכם – זו פרמיטיביות!!!!!!!!1
לכל המעוניינים במידע על הגירת ערבים ממגוון מדינות לארץ ישראל בשתי המאות הקודמות מוזמנים לפנות לספריו המלומדים של עזריה אלון, ולווא דווקא לחדשים ביותר- גם הקודמים כוללים את כל המידע הרלוונטי. אגב, הוא מאשש רבות מהנחותיה של ג’ואן פיטרס, אולם שנים רבות לפניה. כמו כן היא אינה מצטטת אותו בספרה (סביר להניח שחלק ניכר מכתביו לא תורגמו לאנגלית).
שכחתי שהגבתי כבר בענין פיטרס. ראו למעלה את תגובתי "והארץ הייתה שוממה"
ש.א.
אני לא מציע לאף גולש לשמע לעצתה של נועה. ספרה של ג’ון פטרס הוקע מזמן על ידי חוקרים מן הימין והשמאל , ציונים ואנטי ציונים, כזיוף גס.גם הגברת פטרס עצמה, כמה שאני יודע, נעלמה מן השטח, ולא נשמע ממנה מאז. אם יש לה עוד כמה חקיינים חבל לבזבז עליהם זמן.
ש.א.
רצו הערבים להקים מדינה ערבית.
המנהיגות הערבית בראשות המופתי הצהירה שב’פלסטין הערבית’ לא יהיה מקום ליהודים והמופתי בהופעתו בפני ועדת פיל ב-1937 סרב להתחייב להעניק להם אפילו זכויות מיעוט והבהיר שהם יצטרכו ללכת.
המדינה הערבית שהם רצו להקים היא מדינת כנופיות מהסוג שקיים היום ברצועת עזה והתקיים גם בסומליה עד לסילוק הכנופיות האיסלאמיות ע"י צבא אתיופיה.
נא להוסיף לרשימת הפרסומים.
ההיסטוריון הר סגור סיכם את הידוע בעניין הגירת ערבים ומוסלמים לארץ ישראל במרוצת ההיסטוריה במסגרת ספרו "כולה שלי" (מומלץ למי שמעוניין בראיה מאוזנת של הסיכסוך).
כל מי שחושב שאפשר היה לחיות כאן בלי הגרוש ב 1948 משלה את עצמו. מי שחושב שזה מעשה בל יעשה צריך להבין שחייו היום מתאפשרים בזכות המעשים של אז. מי שמתנגד לכך, שיעזוב את הארץ או שיזדהה עם המעשים, אחרת זה כמו , אני יפה הנפש נגד , אבל לא מוכן לוותר על השכר של תוצאות המעשה. הפלשתינאים לא רוצים אותנו כאן. נקודה.
אם הם יוכלו הם יגרשו את כולנו, במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב הם יהרגו בנו כככל יכולתם.
הפתרון לסכסוך הוא החלפת אוכלוסיה בהסכם כפי שהיה בין יוון לתורכיה. כל הערבים אזרחי מדינת ישראל יעבורו לגדה והיהודים יעברו לקו הירוק.
עודד: דברים כדורבנות! הבעיה היא שהשמאל הישראלי רוצה להנות מפירות הקולוניאליזם, ובו זמנית לגנות אותו — בכללותו או היבטים מסויימים שלו. וזה לא שונה בכלל מהשמאל הצפון אמריקאי, השמאל הצרפתי וכו’ וכו’.
ולכל מי שרוצה להצטרף, אני מצטרפת לשירים הנפלאים והמזככים נגד הכיבוש, אפשר לשיר בשנקין, רמת אביב, או גם בכרכור!
למילים ולחן, ניתן לראות באתר:
— קישור —
ואני חשבתי, שכבר עפת מכאן, בשיא המהירות, להונגריה, "מולדתך האמיתית" כדבריך!
ואז גילית שהיא לא…
מה שנכון נכון – ובין-היתר משום-כך, אני – אישית – בהחלט מתכוון להתעופף מכאן, ברגע שרק אוכל…
לאדון אמיר שלום!
אין לי מושג מי אתה אבל צרמו לי כמה דברים במאמרך:
1) "אם היו "לבנים" בארץ הציונות לא הייתה נוהגת בהם כמו שנהגה בערבים" – אז היו "לבנים" בארץ שכן האנגלים שלטו בה ואני לא זוכר שהתיחסו אליהם בכפפות של משי:כל ארגוני המחתרת נלחמו יפה מאוד בבריטים ואפילו טבחו בהם (מלון המלך דוד, הרמון על אנשי בתי הזקוק ועוד ועוד) ממש כשם שידעו לגרש ולהתעלל קמעה בגרמנים שישבו בארץ (הטמפלרים) וכ"ו וןכ"ו. אז אנא ממך – דייק בעובדות!
2) טדי כץ הודה בבית המשפט בשקר ואישר שהתובעים לא ספרו לו ספורי טבח ואת הספורים הוא בעצם המציא – אז?מה יהיה על כל הספור הנחמד של טנטורה?
3) איך שכחת לספר על הירי בלוד של הערבים (לאחר כניעתם) כאשר חשבו שהגיעה תגבורת ולמרות הסכומים איתם?
4) לא כל כך הבנתי את הטענות שלך בענין האינדיאנים: הרי שם קרה בדיוק אותו דבר ושם הייתה השמדת עם אמיתית. לא ראיתי שאתה קורה לסילוקם של ה"לבנים" מארה"ב והחזרתה לאינדיאנים שיקימו שם את אינדיאנה סטייט. אם שמה לא צריך – למה פה?
5) האם להיות שמאלני פרושו של דבר שצריך לשנות את העובדות אם הן לא מתאימות לתיאוריה? למה בני מוריס שלפני שינוי הדעות הוא מין מנהיג אדיר ואילו אחרי שינוי הדעות הופך פתאום לעוכר פלסתין ידוע? מה קרה לאפשרות ששינוי הדעות אצל בני מוריס בא לאחר מחקר שהוכיח לו שטעה במחקר הראשון? שכחת גם לציין שבד בבד עם שינוי הדעות שינה בני מוריס גם את מספרי המגורשים והודה (לפחות חלקית) שלא כולם גורשו וחלק אכן ברח לבד מכל מיני סיבות.
7) כבר הצרפתים ידעו ש: a la guere comme a la guere" ובעצם כל בר דעת יודע שבסערת המלחמה אנשים עושים כל מיני דברים )מוסריים יותר או פחות) וכך זה בכל המלחמות. החשיבות היא מה משדרת ההנהגה לחייל הפשוט (להזכירך: הקו הרשמי ב1948 דיבר על "טוהר הנשק" וניסו – לפחות – לקיים את זה. באותה מידה של בטחון בה אתה מדבר אפשר בהחלט לבוא ולומר שמעשי הטבח והאונס היו שוליים (רק להזכירך את הצבא האידיאולוגי המפואר הסובייטי ומעשיו באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה – מעשי האונס, מעשי הרצח של אזרחים, הגליות חסרות פשר של מיטב בניו הקומוניסטים, נאורותו של "שמש העמים" סטלין. אז איך היו אומרים אצלנו – מה לך כי תלין?
8)שמתי לב בין התגובות שמיחסים כאן פרימיטיביות לטיעונים – נתינת שמות תואר (מחמיאים או לא מחמיאים) איננה טעון הגיוני ולא הופכת אף אחד לצודק יותר או פחות. אין צורך לכנות אנשים בכינויים כאלה ואחרים כדי להתנצח עם טענות: תביא טעונים והוכחות והכל יהיה בסדר לא צריך לקלל – זה לא עוזר.
יגאל
6)
קראתי את מאמרו של מוריס, וגם את התגובות למאמר כאן באתר.
מוריס הביע את דעתו והיא צורמת. אך ספריו מבוססים על נתונים שאסף בגינזכים ישראלים שהיו לא גלויים לציבור עד לאחרונה ועתב נחשפו. הוא מנתח אותם בספריו ובעזרת מראי המקום יכול כל אדם לברר האם שיקר מוריס אם לאו.
מוריס גם מביע את דעתו על ממצאיו וניתוחיו. כל לראת בכל פרק בספריו השונים היכן הוא מציג עובדות והיכן הוא מביע דעתו עליהם.
לכן, דבריו של מוריס בריאיונותיו השונים אינם חשובים. מה שחשוב הן העובדות אותו הוא חושף ומנתח.
והעובדות, לא קלות הן. נעשו פשעי מלחמה בזמן מבצע חירם ובלוד ורמלה. בדווימה, בדיר יאסין ובמקומות אחרים. בכמה מקרים נאנסו ונרצחו נשים. אזרחים הועמדו מול קירות והוצאו להורג.
למרות תחינות השכנים היהודים, גורשו כפריים ערביים ליד גדרה למשל,במרחב סביב טבריה,בחצאץ שליד מטולה וכו’
פשעי המלחמה נולדו בין השאר בהוראות עמומות של בן גוריון ומשה שרת ויגאל ידין ואחרים "לסייע לערבים ולפליטים לחצות את קווינו" ולהרוס("לשפץ") את הכפרים ההרוסים.
מוריס מפרסם את יומניו של יוסף נחמני שחלקם צונזר בעבר, וחושף את חיבוטי הנפש המוסריים של איש טבריה זה ואחד ממנהלי הקק"ל נוכח תאבת בקרב ופשעי הלחמה של החיילים היהודים ומזכיר את הביזה שערכו יהודיי טבריה ברכוש הערבי לאחר שנטשו הערבים את טבריה.
נוסף לכך מציין מוריס כי לא גורשו כל הפליטים וכי רובם נמלטו לפני הגעת היהודים אליהם מפחד אימת המלחמה.
אלו העובדות וכל אחד יעשה בהם שימוש לצרכיו. האנטי ציונים יעוטו עליהם כמוצאי שלל רב, הימין הקיצוני יראה בהם רעיון חביב לעתיד ורוב האוכלוסיה תזדעזע מהממצאים אך תיטען שזה קרה מזמן ואין מה לעשות עכשיו עם זה מלבד ממחקר גרידה.
הרי יש כאן כיום 6 מליון יהודים ולאן ילכו הפליטים? והיכן יגורו? לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. לקרוא לאנשים שגרים היום גזענים כי הם גרים על חורבות כפרים פלשתינים זה כמו לקרוא לפולנים בפרוסיה,פומרניה ושלזיה באותם שמות על כי גירשו גרמנים משם לפני 64 שנה.
הציונות ואש"ף קיימים היום והם מייצגי הלאומיות של שני העמים. לנסות להסתכל אחורה ולהוכיח שהם גזענים לא יעזור בכלום.
לצאת ולנסות למצוא פיתרון שיקבלו אותו שני הצדדים(ולא רק תיאורטיקנים קומוניסטים) זוהי המטרה שלנו.
חשוב לדעת את העבר, להבין את הערבים והיהודים
ומעשיהם,על מנת לשכנע אותם לזנוח את הרובה והחרב ולחפש עתיד של שלום ושגשוג.
לכל חברי השמאל המלומדים מצטטי פינקלשטטין וחומסקי
עוד לא הבנתי מדוע אינכם מבקרים את מעשי הערבים כנגד היהודים שגרו פה, המדינה הייתה במצב מלחמה,היהודים גירשו והערבים גירשו
ההבדל הוא שהערבים הפסידו, ואנחנו לא נתנצל על כך !
נסתדר בינתיים איכשהו בלי התנצלותך.גם לאמריקאים ולגרמנים לקח זמן.
קראתי את הספר האמור, ואני יכול לומר במלוא הכנות כי המובאות כאן הן סלקטיביות להפליא, וכי מי שקורא את הספר במלואו לא מקבל את הרושם ה"שמאלי", נהפוך הוא.
למשל מוריס כותב כי מעל מעשי הטבח כי אם הערבים היו חו"ח מנצחים היו כאן מעשי טבח אונס וגירוש, רבים הרבה יותר מאשר אלו שבוצעו ע"י היהודים.
כן הוא כותב כי גרוש והשמדת היהודים היו מדיניות מוצהרת של כל מנהיגי הערבים המקומיים ומדינות ערב ("אדבח אל יהוד").
ליהודים לא היתה ברירה ולא היה להם לאן לברוח (לאושוויץ?) , לערבים היה.
מחסום העין הימנית על עיני החמור השמאלי – מוגזם.
בני מוריס לא שינה את דעתו הפוליטית-הערכית סתם כך.
הוא שינה את דעתו על רקע מהומות אוקטובר, כשראה במו עיניו כיצד ערביי ישראל וערביי השטחים פועלים כלאום אחד. כשחווה על בשרו קמצוץ מהמציאות שחווה הישוב היהודי בארץ ישראל ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה.
אבל מה אפשר לצפות ממי שהתנגד להתערבות העולם במלחמת האזרחים בסוריה?