"ד"ר פרידריך לבנברג היה שקוע במרה שחורה. הוא ישב ליד שולחן שיש עגול בבית קפה ברובע אלזגרונד, אחד מאותם בתי קפה ישנים ונעימים שניתן למצוא בווינה". פגישה חוזרת עם ספרו האוטופי של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד", אשר זהו משפט הפתיחה שלו, מעלה הרהורים על היווצרותן של תיאוריות, לדוגמה התיאוריה על כך שהציונות התעלמה מקיומם של ערבים בארץ ישראל. יתכן אומנם שאימרתו האווילית של ישראל זנגוויל על "עם ללא ארץ החוזר לארץ ללא עם" היא זאת שביססה תיאוריה זאת, אולם קריאה בספרו של הרצל מוכיחה שהיתה גם היתה התייחסות.
הספר מתאר את קורותיהם של שני גיבורים, ד"ר פרידריך לבנברג ומר קינגסקורט, המבטאים בדמותם את הניהיליזם שולל הכול, שהתפתח באירופה. קינגסקורט מפרסם מודעה בעיתון תחת השם נ.ו. בודי (אף אדם) ובה הוא מחפש "צעיר משכיל ומיואש, שמוכן לעשות ניסוי אחרון", דרישות אלו מתאימות ללבנברג: הוא בודד, מחוסר עבודה, שקוע במרה שחורה, ומאוהב במי שזה עתה הכריזה על אירוסיה לאחר. בדרכם לאי הבודד שבאוקיינוס השקט, שבו בחר קינגסקורט להעביר את שארית חייו, הם מבקרים בארץ-ישראל ומתרשמים כי היא משקפת בהדרדרותה את הדרדרותו של העם היהודי. כעבור עשרים שנה, כשיעברו שנית בארץ-ישראל, בדרכם לביקור באירופה, יגלו לתדהמתם את אלטנוילנד – ארץ שיש בה קהילה חברתית מאורגנת למופת.
להפתעתם הם גם מוצאים כי הערבים, תושבי הארץ המקוריים, הם חברים שווים (סגן ראש הממשלה הוא ערבי) ובעלי זכות בחירה בחברה החדשה, ואחד מהם, מהנדס חיפאי בשם ראשיד ביי, הוא גם מראשי החברה החדשה. בסיור בעמק יזרעאל הוא מרעיף על האורחים הזרים נאומים נלהבים על התועלת הרבה שהביאו היהודים לתושבי הארץ הערבים, ועל הסובלנות שגילו הערבים לנוכח ההגירה היהודית, כמיטב המסורת המוסלמית שהיתה סובלנית כלפי היהודים יותר מאשר אירופה הנוצרית. וכך הוא אומר: "לאלה שהיו חסרי כל לא היה מה להפסיד, כך שהם יכלו רק להרוויח. והם באמת הרוויחו: מקומות עבודה, תזונה, בריאות. בכל העולם לא היה מקום עני ומעורר רחמים יותר מכפר ערבי בפלשתינה של סוף המאה ה-19. האיכרים גרו בבתי חומר עלובים שלא היו ראויים אפילו למגורי בעלי חיים. הילדים שכבו עירומים ומוזנחים ברחובות וגדלו ללא השגחה. היום חייהם השתנו. הם הפיקו תועלת ממוסדות הרווחה המצוינים, בין אם רצו בכך ובין אם לאו… כוח האדם המקומי, שהיה חסין מפני מחלות, נוצל בשלבים הראשונים של ההתיישבות לייבוש הביצות, לחפירת תעלות ולנטיעת עצי האקליפטוס שהבריאו את הקרקע. העובדים האלה זכו לשכר טוב… החברה החדשה קנתה את הקרקעות האלה בזול והפכה אותן לאדמה משובחת. השדות האלה שייכים לכפר ההוא, על הגבעה. זה כפר ערבי. אתם יכולים לראות את המסגד הקטן. האנשים המסכנים האלה מאושרים היום הרבה יותר מפעם. הם אוכלים טוב יותר, הילדים שלהם בריאים יותר והולכים לבתי ספר, אמונותיהם ומנהגיהם הישנים לא הלכו לאיבוד: הם רק זכו בחיים נוחים וטובים יותר".
אין ספק שהיום בעידן "הפוליטקלי קורקט" דברים אלו נראים כרומנטיקה מזויפת לפי מיטב הקולוניאליזם המביא את קידמת המערב לפרא המזרחי הבור, או לחלופין כמבוא לאגדת "הכיבוש הנאור" שלאחר מלחמת ששת הימים, אבל כדאי לזכור שאין לשפוט את ראשית המאה ה-20 מימינו אנו, ומספיק שנזכיר שכאשר דיבר הרצל על שוויון זכויות מלא ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום, בארצות הברית של אמריקה לא היתה זכות בחירה לנשים ולשחורים.
אולם מה שבאמת מדהים בספרו של הרצל, שהוא בעיקרו ספר משעמם כדרכם של ספרים אידיאולוגים, ומה שמעניק לו בעיני לפחות את התואר של "נביא בן זמננו", היא יכולתו לחזות את סכנת הגזענות ושנאת הערבים שעלולים להתפתח בקרב היהודים כאשר יהיו רוב בארצם.
כזכור, בעת ביקור שני הזרים בארץ מתנהלות בה בחירות בצילה של תופעה המאיימת על האופי הליברלי והדמוקרטי של החברה. זה מקרוב הוקמה בה תנועה, שבראשה עומד רב קנאי, ד"ר גאייר שמו (בגרמנית זהו שמו של העוף האוכל פגרים ונבלות), הדורש לשלול מערביי הארץ את זכות הבחירה. זו ארצם של היהודים בלבד, טוען גאייר, והוא מקים מפלגה שסיסמתה היא שלילת זכות הבחירה מן הערבים.
דמותו של אותו גאייר נבנתה ככל הנראה על דמותו של המנהיג הווינאי האנטישמי ד"ר לואגר, שבחירתו לראשות העיר וינה היתה בין הדברים ששיכנעו את הרצל כי הליברליזם האירופי נתון במשבר עמוק.
כמובן שבספרו של הרצל נוחלת מפלגתו של גאייר תבוסה מוחצת.
כאשר נזכרים שבזמן כתיבת הספר, אפילו הוריהם של קליינר, איתם, כהנא וחבר מרעיהם עדיין לא נולדו, לא נותר אלה לשאול: אם זוהי לא נבואה, נבואה מהי?
הרצל לא התעלם מהערבים אלא רק מההשגות הקטנוניות שהיו עשויות להיות להם כלפי קולוניזציה של ארצם. טוב, אולי הוא גם התעלם ממציאות חייהם וצייר אותה בצבעים סטריאוטיפיים. ואם רוצים להיות ממש קטנוניים, הרצל התעלם ממה שכבר היה ידוע על הדרכים שבהן נבגו בילידים כל התנועות ש"התיישבו" בארצותיהם.
אבל מה זה חשוב ולמה לקלקל שמחה, העיקר שהרצל היה אדם שיווניוני שתיאר מפעל קולוניאליסטי ומנשל כאידיליה אינפטנטילית. מעניין אם הרצל האמין כמו ברוכוב ש"הערבים מאמינים זכותנו על הארץ". אחרת לא ברור למה מישהו שלא היה מסכים שהמוני סינים יתיישבו לו באוסטריה ויקימו שם מדינה עצמאית חשב שזה יהיה שונה כשהוא יעשה את זה בפלסטין.
בקיצור, מה שחשוב זה לא מה כתב הרצל בחזונותיו הנבואיים אלא מה הוא עשה. הרצל רץ לקבל צ’ארטרים מכל מעצמה אימפריאליסטית אפשרית (רוסיה הצארית, קיסר גרמניה) והיה מוכן לעשות בריתות עם אנטימים בשביל זה. אבל האדון לא טרח לשאול קבוצת אנשים אחת מה דעתה על כל העניין, את תושבי הארץ הוא לא שאל כלום.
זה נכון שהרצל לא שאל את תושבי הארץ הערבים אם הם מעונינים בהגירה.
מעולם פולשים\מהגרים לא שאלו את ה"מקומיים" לרשותם.
המהגרים לאוסטרליה לא ביקשו רשות מהאבורג’ינים,אלו לארה"ב לא שאלו לדעתם של האינדיאנים וגם הערבים כאשר פלשו למרוקו או מיצריים לא בקשו רשות מהברברים והקופטים(בהתאמה) תושבי הארץ המקוריים.
אני גם חולק על הגדרת הצינות כתנועה קולוניאליסטית.
המאפיין העיקרי של הקולוניאליזם הוא שמדינה שולחת את נתינייה, בין אם כחיילים בכוח צבאי ובין אם כמתישבים(חקלאים\סוחרים) על מנת לנצל את משאבייה של הקולוניה לתועלתה של המדינה-האם.
היהודים הגיעו לארץ ישראל מקרוב ל100 מדינות,
ברור שאף מדינה לא שלחה אותם וכמובן שגם אף מדינה לא חשבה להפיק איזה שהיא תועלת מישוב היהודים בארץ.
יתרה מכך, בבסיס הציונות עומד הרצון להקים מדינה עצמאית בארץ ישראל, ודבר זה סותר את אבן היסוד של הקולוניאליזים שהוא כאמור קשר הדוק בין ה"מדינה-האם" ל"מושבה".
כדי גם לזכור שהקולוניות הגדולות לא כל כך התענינו,בלשון המעטה, במחוז העני, הנידח והפרובנציאלי של האימפריה התורכית.
גם המהגרים לארה"ב באו מאינספור מדינות. קולוניאליזם זה מהגרים הפולשים לארץ זרה בחסות מעצמה זרה, או מעצמות זרות. הצהרת בלפור היא מסמך קולוניאלי מובהק. הציונות על כל פלגיה ראתה בחסותה של מעצמה זרה צורך חיוני. אז זו הייתה בריטניה, וכיום ארה"ב.
כדי לסבר את האוזן אציין שאפילו זאב ז’בוטינסקי דגל בכך שהמדינה היהודית הגדולה, שתשתרע משני עברי הירדן, תהיה "הדומיניון השביעי" של בריטניה הגדולה, כלומר מדינה שריבונותה חלקית ומוגבלת, כפי שהייתה אוסטרליה בזמן שהדברים נאמרו.
גם בתקופות המתיחות הקשות ביותר בין בריטניה לתנועה הציונות הקפידו ראשי האחרונה להדגיש שהם נלחמים בחוקי ספר הלבן השלישי (בעיקר הגבלת הגירה ו"רכישת" קרקעות), ולא בשלטון הבריטי. דברים ברוח זו נאמרו בדו"ח שהגישה התנועה הציונית לוועדת החקירה האנגלו-אמריקנית שהכינה את תוכנית החלוקה (נאמר שם בפירוש שהתנועה הציונית מעוניינת בהמשך המנדט הבריטי, ובלבד שיבוטלו חוקי הספר הלבן, וזה בשנת 1947!).
ה"מאבק בבריטים" עליו גדלנו אינו אלא מאבק של קולוניזטורים שמרדו בארץ החסות, כמו הלבנים ברודזיה, או המתנחלים הצרפתים באלז’יריה, או בעבר הרחוק יותר – המתיישבים ב-13 המושבות הראשונות של ארה"ב.
מי שמודע לעובדות אלה אינו צריך להתפלא על ההתבטלות הטוטלית המבישה מצד ממשלת ישראל אל מול כל גחמה אמריקנית.
ואגב, בימים שלמושג "קולוניאליזם" לא הייתה עדיין קונוטציה שלילית, הציונים התגאו בעובדה שהם קולוניאליסטים. עד היום היישובים הראשונים שהקימו נקראים "קולוניות" (בעברית מושבות).
1.הציונות, כידוע, החלה כמה עשרות שנים לפני שמישהו חלם שבריטניה תכבוש את ארץ ישראל ותקבל מנדט להקים מדינה יהודית ולכן הטענה שהציונים היו קולוניאליסטים בחסות בריטניה אינה מתיישבת עם העובדות. לאחר מלחמת העולם הראשונה בריטניה קיבלה מנדט מחבר הלאומים להקים מדינה יהודית עצמאית ,המנדט שניתן בשנת 1922 חייב את בריטניה לפתח ביית לאומי יהודי ועוד הוסיף וציין שיש להכיר ב"קשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל"- כל דמיון ללבנים ברודזיה או לצרפתים באלג’יר אינו קיים.
לפיכך גם ברור שלציונים לא היה שום עיניין להיאבק בשלטון הבריטי שמטרתו ותכלית קיומו היה להקים מדינה ליהודים ,ואמנם המאבק התחיל רק כאשר החל חשש שבריטניה מתחילה לחזור בה מהבטחותיה ומקיום המנדט (כפי שהיה ניתן להבין מחוקי "הספר הלבן"),ואינה מתכונת להסתלק מארץ ישראל, במילים אחרות המאבק בבריטים היה מאבק אנטי קולוניאליסטי מובהק.
2.העובדה שהציונות ולאחר מכן מדינת ישראל ניסו לקבל חסויות של מעצמות חזקות אינה קשורה כלל לקולוניאליזם אלה לצורך של הקטן והחלש להיעזר בחזק, לדגמה מיצריים הייתה שנים רבות תחת חסות של ברה"מ והדבר אינו הופך אותה למדינה קולוניאליסטית.
3.המנדט שניתן לבריטים בועידת סן-רמו להקים מדינה ליהודים היה אחד ממנדטים רבים שחולקו באותה ועידה למעצמות המנצחות. לדוגמה צרפת קיבלה מנדט על סוריה ולבנון לצורך הקמת מדינות עצמאיות, האם ניתן לטעון שסוריה ולבנון, שאכן הוקמו כמדינות עצמאיות בעקבות המנדט הנ"ל, הן מדינות קולוניאליסטיות?
4.ההגדרה המדויקת של הקולוניאליזם מתוך אנציקלופדיה "בריטניקה": "שיטה פוליטית שבאמצעותה מדינה אחת שולטת באזור או אזורים אחרים בעולם".
ולכן לא נותר לי אלה לשאול שוב :מי היא אותה מדינה שהקימה את הציונות על מנת להשיג שליטה בארץ ישראל?
5.הציונות נולדה בעקבות היסטוריה ארוכה של רדיפות שמהם סבלו היהודים כמעט בכל מקום שבו היו,המחשבה שרק הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל תביא מזור לסבל ולרדיפות, היא כל כך ברורה הגיונית וסבירה שקשה לי להבין את השמיניות באוויר שאנשים עושים כדי להאשים אותה ב"קולוניאליזם".
הדיון המלומד של תושבי מאדים על הקולוניאליזם הציוני ועל אדוני הארץ האמיתיים ממש מתאים לאקדמיה במאדים. אני מתקשה להיות אוביקטיבית כשרובה מכוון אל ראשי או שהמקום היחיד בו אני מוצא אוטונומיה לעמי הוא המשרפות. וחוץ מזה חברים, לא שמעתם על כך שהעידן הפוסט מודרניסטי כבר כאן? זה לפחות אומר שיש דעות לכאן ויש דעות לכאן, ושום דבר אינו מוחלט. וזה תופס גם לכל העובדות, כבייכול, שמוצגות, כבייכול, לרעת הציונות. כלומר כל עובדה הנה רק בחזקת דעה. לא יותר.
לשוש
פוסט מודרניזם אינו אלא מניפולציה קלוקלת שנועדה לנטרל ולסרס כל מחשבה מעמיקה וכל אלטרנטיבה ברורה.
לאדם יש נטייה ברורה לאבסולוטי. אם אנחנו נהיה "יחסיים" בכל מחיר, הנטייה של מרבית האנשים תהיה תמיד לאידיאולוגיה השלטת כיום.
הכללים הפוסט מודרניים (לא להגיד בעצם כלום. לומר אחרי כל מילה שנייה "אני מתלבט", "יש פנים לכאן ולכאן" וכד’) חלים תמיד על הצד השמאלי של המפה. ככל שאנחנו מפחיתים את ביטחוננו העצמי, הוא הולך וגובר אצל הפונדמנטליסטים (הרב עובדיה יוסף ובין לאדן, למשל) ואצל אבירי הנאו ליברליזם (ביבי נתניהו, למשל).
כדאי שתתעמק יותר בתולדות הקולוניאליזם. קולוניאליזם הוא תהליך ארוך, שהשתלטותה של מדינה על אזור אחר בעולם הוא השלב האחרון שלו.
קודם בא ההרפתקן, אחר כך איש המדע, אחר כך המיסיונר, אחר כך "איש העסקים". בשלבים אלה המדינה, או המדינות, מעורבת מרחוק. היא מתערבת ישירות כשהעסקים אינם עולים יפה, ולעתים זה מסתיים בכיבוש צבאי.
יש ארצות בהן לא הושלם כל התהליך. למשל סין. חברות בריטיות חדרו לשוק הסיני באמצעות מכירת אופיום, וכששלטונות סין השמידו כמה משלוחי אופיום פרצה מלחמת האופיום (1864), אבל הדבר לא הביא להפיכתה של סין לקולוניה בריטית. במצרים, למשל, הביאו חובות הולכים ותופחים של מצרים לחברות בריטיות לפלישה ולכיבוש צבאי מלא (1882).
החדירה הקולוניאלית לפלסטין העותמנית לא החלה עם פלישת הצבא הבריטי ב-1917. כבר מראשית המאה ה- 19, במיוחד לאחר כריית תעלת סואץ (1837), החלה תחרות בין המעצמות האימפריאליסטיות על ירושת האימפריה העותמנית המתפוררת, ובכלל זה על פלסטין. מפלישת נפוליאון למצרים נעשים ניסיונות בלתי פוסקים מצד גורמים באירופה לחדור לפלסטין-ארץ ישראל (חוקרים, מיסיונרים, קבלני פסי רכבת וכד’).
הרעיון להשתמש ביהודים וביחסם הרגשי לארץ ישראל כאמצעי לצבירת השפעה בארץ עלה במוחם ובתוכניותיהם של רבים. החל מנפוליאון, שערב כניסתו לארץ הכריז מעין "הצהרת בלפור" והבטיח לתיתה ליהודים. הרצל רצה פשוט להשתלב בתהליך הזה, ולכן חיפש מעצמה שהתנועה הציונית תהיה הסוכן שלה בחבל ארץ זה של העולם. לא בכדי הוא "בנה" על גרמניה, כי היא הייתה אז מעצמה קולוניאלית חדשה שחיפשה שטחים שעדיין לא "נתפסו" על ידי מעצמות קולוניאליות ותיקות. מאידך כמה בתנועה הציונית מגמה שקראה להישענות על בריטניה, שהפכה למגמה שלטת מרגע שהסתמנה הכרעה במלחמת העולם הראשונה. תבדוק איך נימקו אנשי מדינה בריטיים את הצהרת בלפור בעת שניתנה, ותראה אם זה קולוניאליזם או לא קולוניאליזם.
לולא הכיבוש הבריטי ב1917 לא היה קם כלל יישוב יהודי ציוני בקנה מידה משמעותי. מכאן שהבריטים עודדו יהודים להגר לארץ, כפי שאכלסו באנשים מטעמם את קנדה, ניו זילנד ודרום אפריקה. במקומות שונים נוצר ניגוד אינטרסים אין המתיישבים למעצמה שעמדה מאחוריהם, אבל המתיישבים נותרו קולוניאליסטים. השמדת האינדיאנים על ידי האמריקנים, האפרטהייד בדרום אפריקה והאפרטהייד בישראל הן שלוש דוגמאות מובהקות ל"קולוניאליזם מקומי", שנותק מארץ האם אך ממשיך להיות קולוניאליזם.
אני תמה, מדוע קוראים המגיבים למאמרים באריכות ולעניין (ללא קשר,אם אני מסכים,או
לא,לדעותיהם)- אינם חותמים בשמם.ממי הם יראים ןמדוע שלא נדע,מי הוא או היא,המגיבים?-היתכן שזה הוא אותו מגיב(ה) החוזרים ומתווכחים עם כותבי המאמרים ומגיבים אחרים והם חוזרים על דעתם הנחרצת (במקרה זה:על הציונות) ולכן,הם(ן) אינם רוצים שנדע על כך ?
המגיב מעלי מספר לנו שהבריטים עודדו את הגירת היהודים לישראל – איך ? באמצעות "הספר הלבן" ובפשיטה על אוניות המעפילים ומעצרם בעתלית ובקפריסין ?
הביקורת המוצדקת על הציונות בגילגולה הנוכחי או מאז תום מלחמת העולם השנייה – ראוייה להתפרסם ואמנם שמואל אמיר,עושה זאת בראשון המאמרים מתוך שלשה שיופיעו בהמשכים – אך,
המגיב(ים?) האלמונים,יש להם "סדר יום" (אג’נדה) משלהם: הוא(הם?) מתנפלים בשצף קצף, לא רק על ה"ציונים" אלא,על מי שמעז לסבור,שאין כל אפשרות להצליח במאבק עממי נגד הממשלה הימנית-קיצונית בישראל,מבלי לשתף פעולה עם מפלגות כמרץ או "יחד" ועם אישים,חוגים וקבוצות הרואים עצמם כציונים ומסרבים לערוך "ביקורת עצמית" אותה דורש(ים) המהפכן(ים) המגיב(ים?) לכל(!) מאמר ותגובה,בנושא זה ובנוסח זהה וממוחזר."הגדה השמאלית" אינה צריכה להיות כן-שילוח להסתה נגד שוחרי השלום והצדק החברתי בישראל הסבורים שדווקא "ציונותם",היא שמחברת אותם
במאבק משותף עם לא-ציונים נגד הכיבוש והממשלה העושה את המעמד הבינוני ואת השכירים לעניים.
לכוכבי
המגיב שלפני אלכס אכן האריך מדי ואף חזר על דברים שאמרתי קודם.
אבל בסעיף 3 אתה בעצם מסביר מדוע הציונות היא קולוניאלית: יושבות המעצמות הקולוניאליות בסן רמו ומחליטות לחלק ביניהם את העולם. "מנדט" הוא תופעה קולוניאלית לכל דבר: מעצמה אירופית, מתועשת, המושלת בארץ בלתי מפותחת (כלכלית) ועושה בו כבתוך שלה.
דעתם של תושבי הארץ כלל לא נשאלה. שר החוץ הבריטי בלפור, ואחר כך נציגי המעצמות בסן רמו, החליט שארץ מסוימת נועדה לפתרון בעיית היהודים (שנוצרה עקב הגזענות והקנאות הדתית של עמי אירופה במשך מאות בשנים) בלי לקחת בחשבון את רצונם מאווייהם של תושבי אותה ארץ (הערבים הפלסטינים).
תושבי סוריה ולבנון היו תחת שליטה קולוניאלית, והקמתן כמדינות עצמאיות היא בגדר דה-קולוניזציה.
גם תושבי פלסטין היו תחת שליטה קולוניאלית (גם אם קראו לה "מנדט"), והגירת יהודים לארצם היא בגדר יישום אותה שליטה קולוניאלית.
קולוניאליזם הוא בראש ובראשונה התיישבות, הגירה. מהותית אין הבדל בין ההחלטה של בריטניה לייעד את פלסטין לבית לאומי ליהודים, לבין החלטתם להפוך את אוסטרליה למושבת פושעים ולעודד הגירה לרודזיה לשם ניצול אוצרות היהלומים שם. בכל המקרים העולם מתנהל מאירופה, ותושבי הקולוניות המקוריים אינם אלא "נייטיבז", אובייקטים חסרי רצון ודעה משלהם.
אולי די למשוואה פוסט מודרניזם=רלטיוויזם. מי שמעוניין להגיד רלטיוויזם, יש לו כבר מילה בעלת קונוטציות והיסטוריה עשירים. פוסט-מודרניזם זו מין קללה שמטיחים באנשים, כמו "סמולני", וזה מרדד את הדיון.
ראשית, מאחר ונרמז על-ידי מסיס שאני הוא כותב התגובה שמעליו, אז זה לא אני.
בענין הקולוניאליזם הטרום-בריטי בפלסטין, המהגרים הציונים באו לפלסטין במסגרת הסכם הקפיטלוציות שנכפה על האימפריה העות’מאנית והעניק מעמד אקס-טריטוריאלי וזכויות יתר לנתינים גרמנים, רוסים וצרפתים. זוהי בהחלט הגירה בחסות אימפריאליסטית אשר יצרה בפועל יישובי-קולוניה שחלק מהם (מושבות הברון) נוהלו בדיוק בשיטה של רפובליקת-בננות.
ראוי להזכיר שגם הקולוניאליסטים בדרום-אפריקה, הולנדים וגמנים, לא הכילו שם ריבונות גרמנית או הולנדית אלא למעשה נמלטו מרדיפות דת וניסו מאוחר יותר להקים לעצמם מדינה עצמאית במלחמה נגד האימפריה הבריטית, מלחמה בה הם הפסידו.
1.ראשית כדאי אולי לרענן עובדת יסוד אחת : העם היהודי נוצר והתגבש בארץ ישראל, שבה גם התקימה מדינה יהודית ולאחר מכן אפילו שניים.במשך אלפי שנים מסימים יהודים את תפילת הנעילה ביום הכיפורים במשפט :"לשנה הבאה בירושליים הבנויה".
כל השוואה ללבנים ברודזיה לפושעים שהיגרו לאוסטרליה או לצרפתים שגרו באלגי’ר ושאר הדוגמאות שהובאו כאן היא לא רצינית.
1.כמו כן שאלתי מי הקים את הציונות ולא קיבלתי תשובה ,ולכן אני אענה :הציונות הוקמה על ידי יהודים, למען יהודים לצורך הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל,העובדה שמנהיגי הציונות ניצלו שינויים גאו-פוליטיים באזור לטובתם אינה קשורה לקולוניאליזם אלה לחוכמה.
3.היהודים בהחלט היגרו לארץ ישראל,אולם מי שטוען שהגירה = קולוניאליזם צריך לדעת שכמעט כל האוכלוסיות שיושבות היום במקומם הן תוצאה של הגירה (האנגלים הם תוצאה של הגירת שבטים גרמנים שדחקו את תושבי האי המקומיים הולשים והסקוטים,כל המדינות הערביות הן תוצאה של הגירה של שבטים ערבים מחצי האי ערב ,ארה"ב היא תולדה של הגירה שבאה על חשבון האינדיאנים ,אבל גם האינדיאנים בעצמם הגיעו לארה"ב עקב הגירה דרך המעבר היבשתי במיצר גרינג,ההונגרים הם תוצאה של הגירה מונגולית,אפילו תושבי הודו הנוכחים הם צאצאי מהגרים שהתלטו על הודו לפני כ2000 שנה וגרשו את התושבים המקוריים וכו הלאה וכן הלאה -כל תושבי כדור הארץ הם קולונאליסטים).
3. הסכם הקפיטולציות איפשר לנתינים זרים להישפט לפי חוקי ארצם ולא לפי חוקי האימפריה העותומנית,כיצד זה קשור להגירת יהודים לארץ ישראל?
עדיין ממתינים למענה על הסעיף השלישי של אבנר כוכבי (לעיל).
בכל מקרה אנחנו צריכים לשבח את הלאומיות היהודית שידעה פעםלכבוש עוד דונאם ועוד דונאם ולהשתלט על השטח של העם הפלסטיני. זה תחילתו של הסכסוך. תארו לכם שפתאום מופיעים יהודים לאחר אלפי שנות קיום של עם פלסטיני אותנטי בארץ ופתאום מכריזים הארץ היא להם? איך עם נורמלי היה צריך להגיבלדעתכם?
העם היהודי הוא לא עם אותנטי בכלל. האשכנזים הם בכלל 90% כוזרים שתגיירו במאה ה-10 בערבות רוסיה ואוקראינה. היהודים הערבים חיו היטב תחת שלטון האסלאם ולא היתה להם שום סיבה להגר לפלסטין. רק האשכנזים דחקו בהם או חטפו אותםלישראל כדי שיהיו חיילים במהפיכה הציונית.
צדק הסטורי ייעשה רק אם תוחזר הזכות של העם הערבי פלסטיני להקיםאת מדינתו בין הים לירדן בה תהיה מדינת כל אזרחיה חיה ונושמת. אין כל סיבה ותירוץ שתהיה מדינה לאומנית, אפרטהיידיסטית ופשיסטית שמפלה ערבים לרעה.
העם היהודי לא אותנטי אמר עאדל הפלסטיני.
לעומת היהודים הלא אותנטים יש לנו "אלפי שנות קיום של עם פלסטיני אותנטי".
ואידך זיל גמור.