השב"כ והמשטרה פגעו בזכויות יסוד של עצורים וביצעו פעולות בלתי חוקיות במהלך חקירה, בעת מעצרם של שלושה מפעילי אבנא אל-בלד בפברואר השנה. ב-7 בפברואר נעצרו מוחמד כנאענה, מזכ"ל תנועת אבנא אל-בלד, חוסאם מאג’ד כנאענה מעראבה וסחר עבדו מחיפה. בבתיהם של העצורים וכן במשרדים של תנועת אבנא אל-בלד בחיפה ובעראבה נערכו חיפושים במהלכם נקטו השוטרים אלימות וגרמו נזקים במזיד: בחיפוש שנערך בביתו של מוחמד כנאענה השוטרים היכו את בנו, אמו ואשתו; בחיפוש שנערך במשרדי התנועה בחיפה אמר אחד השוטרים לפעיל התנועה שנכח במקום כי אם זה היה תלוי בו הוא היה "תוקע לו עכשיו כדור בראש"; בחיפוש השליכו השוטרים ספרים וכתבי עת מהמדפים אל הרצפה ושפכו עליהם זיתים, שמן וכלור, קרעו פוסטרים שהיו תלויים על הקירות וכן כתבו דברי נאצה על דפי נייר אותם פיזרו במקום.
מעצרם של השלושה הוארך שוב ושוב ובמקביל הוטל איסור על פגישה בין העצורים לעורכי הדין. מוחמד וחוסאם כנאענה היו מנועי פגישה עם עורכי דין במשך 21 יום, וסחר עבדו במשך 18 יום. את העצורים ייצגו עורכות הדין ארנה כהן ועביר בכר מארגון עדאלה, ועורכי הדין הפרטיים ואקים ואקים, מואנס חורי, סלים וקים ואברהים כנאענה.
עד למועד הגשת כתבי האישום ולאורך כל תקופת המעצר לעורכי הדין נמסר רק פירוט הסעיפים בחוק העונשין, שנטען ע"י השב"כ כי העצורים עברו עליהם, וכי המדובר בעבירות על ביטחון המדינה. השופט שמעון שר מבית משפט השלום בעכו הוציא צו איסור פרסום גורף על הפרשה, אשר הוסר רק עתה.
עורכי דינם של העצורים הגישו שוב ושוב עררים על החלטות בתי משפט השלום בעניין הארכות המעצר, ובעניין מניעת המפגש עם עורך דין. הסנגוריה אף ערערה לבית המשפט העליון בעניין איסור המפגש עם עורך דין.
ב-29 בפברואר שוחררה סחר עבדו לאחר 23 ימי מעצר וחקירה, מבלי שהוגש נגדה כתב אישום. כעת יוגשו כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד מוחמד וחוסאם כנאענה.
עורכי הדין שייצגו את העצורים טענו בכל הדיונים על הארכת מעצרם כי השב"כ מנע מהחשודים להיפגש עם עורכי דין ולקבל ייעוץ משפטי במשך תקופות ארוכות ביותר, ונקט נגדם שיטות חקירה פסולות שנועדו לשבור את רוחם ואת כבודם. בכלל זה החשודים לא יודעו ואף הוטעו בדבר זכותם החוקית שלא להפליל את עצמם. החשודים נחקרו במשך שעות ארוכות, לעתים יממות שלמות ברציפות, תוך שנמנעת מהם שינה. החשודים הוחזקו לכל אורך החקירה כאשר הם כבולים בתנוחה מכאיבה לכסא. החוקרים מנעו מהם להתקלח במשך ימים רבים.
בנוסף, הסתירו השב"כ והמשטרה את המקום בו הוחזקו חלק מהחשודים במעצר והטעו את עורכי דינם, וזאת בניגוד להוראתו המפורשת של החוק בעניין זה. הפרקליטות נאותה למסור את מקום מעצרם של אותם עצורים רק לאחר שעו"ד כהן מעדאלה הגישה ערעור על כך לבית המשפט העליון.
ועוד, השב"כ והמשטרה הטעו את בית המשפט בדבר תנאי המעצר והחקירה שננקטו כלפי החשודים. עו"ד ארנה כהן הדגישה בדיונים כי השב"כ והמשטרה פגעו בזכויות האדם הבסיסיות של העצורים ופגעו בזכות העצורים להליך הוגן ולייצוג על ידי עורך דין. כמו כן טענה עו"ד כהן כי מעשיהם של השב"כ והמשטרה נוגדים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופגעו בכבודם של העצורים ובשלמות הגוף שלהם.
חברי התנועה שנעצרו מכחישים את העבירות המיוחסות להם וטוענים כי המדובר בחקירה פוליטית שמטרתה פסולה ואין בינה לבין עבירות פליליות ולא כלום.
עו"ד ארנה כהן מעדאלה טענה היום בבית המשפט כי עד כה היה כל החומר של התביעה חסוי מפני הסנגוריה ולכן אין אפשרות בשלב זה להתייחס אליו עד שיתאפשר לעיין בו.
או שאיריס בר החליפה את שמה לעדללה או שזאת טעות. ראו מאמרה של איריס בר – "רדיפה פוליטית נוסח ישראל " מיום 22.2.04 מאמר זה מועתק משם מילה במילה.
אין טעם לטרוח לענות לגלילי. לו היה יודע לקרוא וטורח לקרוא היה רואה שמדובר בשני מאמרים שונים ושעדאלה הוא שמו של ארגון ולא שם פרטי של אף אחד. אבל גזענים כמו גלילי לא טורחים אפילו לכתוב נכון שם בערבים שמופיע ממש מול עיניהם, עדאלה (צדק) ולא "עדללה".
הצהרה זו לקוחה מהאתר של ארגון עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל
http://www.adalah.org
הפנייה ישירה לגילוי הדעת לעיתונות:
http://www.adalah.org/eng/pressreleases/pr.php?file=04_03_04
עדאלה היא ארגון רציני מאוד – הארגון שטיפל ב"ועדת אור" וכן בניסיונות פסילת הרשימות הערביות.
זוהי רשימה חשובה, אני מאמין בהחלט בתקפותה. לדעתי, ראוי שכל אדם הגון יקרא אותה. התנהגות המשטרה כלפי משפחות העצורים, בבתי העצורים ובמשרדי התנועה היא מחפירה. לטעמי, ראוי להתלונן על-כך!!! שוטר אשר מבטא עמדות אישיות מהסוג המתואר ברשימה – מהווה איום על הדמוקרטיה בישראל, כפי שמתואר בדוח הטבח בחברון, ובדוח ארועי אוקטובר.
אבל נשאלת השאלה כיצד מתמודדים עם הממצא של העברת מידע הקשור ליצור חומרי נפץ לרשות הפלישתנאים? כאן, לדעתי, נחצה קו אדום (וזאת אני טוען כאדם התומך בסיוע לנזקקים בחברה הפלישתינית של התנועות האיסלמיות בישראל). ביתר ספציפיות שאלתי היא: לו המשטרה היתה הגונה, כיצד היה עליה להתמודד עם המידע שהיה ברשותה?
אשמח, לקרוא התייחסויות לנקודה זו.
שאלת את עצמך מדוע צריך להעביר מידע הקשור ליצור חומרי נפץ לרשות הפלסטינים באמצעות מכשירי חשמל, כאשר מידע כזה אפשר להעביר ונמצא באין סוף אתרים באינטרנט?
נראה לי שהתנהגות המשטרה ו"כתב האישום" הם שני הצדדים של אותה מטבע – רדיפה פוליטית.
בסוף הדיווח של המשטרה על ה"פרשה" נאמר שתנועת אבנא אל בלד, שראשיה חשודים, עומד מאחורי ארגון "הפגנות סוערות". כנראה שזאת עילת המעצרים.
נראה לך שהדרך הנכונה להתמודד עם חדשות מכל סוג שהוא הוא ע"י עינוי החשודים?
כי זו הנקודה המרכזית בגילוי הדעת של עדאלה
אם יש בקורת עניינית העבירו למח"ש.
כל היתר זה סתם בכיינות של מי שבוער כובעו מעל לראשו.
אשמים!!!
היה כדאי להעביר למח"ש כדי לשכנע את דנה
אבל היא כבר קבעה… אשמים (!!!) אז אולי אפשר לותר גם על המשפט???