מדינת ישראל אמורה היתה לספק ביטחון ליהודים – היא יצרה מלכודת-מוות שבה חיים התושבים בסכנה מתמדת ששום קהילה יהודית אחרת אינה יודעת כמותה; מדינת ישראל אמורה היתה להפיל את חומות הגטו – היא בונה עכשיו את הגטו הגדול ביותר בכל תולדות היהודים; מדינת ישראל אמורה היתה להיות מדינה דמוקרטית – היא כוננה מבנה קולוניאלי המשלב יסודות מובהקים של אפרטהייד עם שרירות לב של כיבוש צבאי אכזרי.
ישראל 2004, מדינה בדרך לשומקום. 56 שנים לאחר הקמתה, חרף הישגיה הרבים בתחומי החקלאות, המדע והטכנולגייה, ואפילו היא מעצמה צבאית אזורית חמושה בנשק יום הדין, חשים רבים מאזרחיה מועקת-קיום כבדה וחוששים לעתידם.
מאז היווסדה חיה ישראל על חרבה. רצף של פעולות "גמול", מבצעים צבאיים ומלחמות, שלא חדל אף פעם, הפך עם השנים לסם הקיום של יהודי ישראל. וכיום, כמעט ארבע שנים לאחר שהחלה האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, ישראל שקועה עד צוואר בבוץ הכיבוש והדיכוי, כשהיא ממשיכה בעיבוי ההתנחלויות ובריבוי ההיאחזויות ומשכנעת עצמה עד לעייפה "שאין לנו פרטנר לשלום".
עשר שנים אחרי הסכמי אוסלו אנו חיים במציאות קולוניאלית חשוכה – בלב המאפליה. 37 שנים לאחר שכבשה ישראל את שארית השטחים הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, סגורים יותר מ-3.5 מיליון הפלסטינים שתחת שלטונה בעריהם ובכפריהם כדרי מכלאות. והביטוי "מדינה פלסטינית" – שגילם במשך שנים את אופציית השלום – משמש בפי פוליטיקאים ישראלים רבים כנוסחת תעתועים, ליחצ"ן בעזרתה את מציאות הכיבוש: בעתיד, הם אומרים בחצי פה ובקריצה, אפשר שהיישות הפלסטינית שבשטחים תיקרא מדינה. ובינתיים מרחיבה ישראל את מבצעי ההרס בגדה וברצועה, כמי שגמרה אומר לפורר את העם הפלסטיני עד תום.
נוכח פני המחנה הישראלי הגדול של חסידי חומות ההפרדה, שאנשיו, ימין וגם שמאל, מבועתים מפני שדי הדמוגרפיה ומונים תדיר את מספרי האוכלוסין – כדי לדעת כמה יהודים וכמה ערבים נולדים ומתים מדי שבוע, כמה יהודים וכמה ערבים מתגוררים בארץ כולה ובכל אחד מחבליה מדי חודש – חיוני להציב חלופה רעיונית שעיקריה הם:
חיים בצוותא של עמי הארץ, המבוססים על הכרה הדדית, על שותפות שוויונית ועל עשייה של צדק היסטורי.
אנו מאוחדים בביקורת על הציונות, המושתתת על הסירוב להכיר בעם הארץ ובזכויותיו, על נישולו מאדמתו ועל אימוץ ההפרדה כעיקרון-אב וכדרך חיים. וכמו להוסיף חטא על פשע, ישראל מתמידה בסירובה לשאת באחריות כלשהי למעשיה, החל בגירוש של מרבית הפלסטינים ממכורתם לפני יותר מיובל שנים ועד לבניית חומות הגיטאות ליתרת הפלסטינים בערי הגדה ובכפריה בהווה. הנה כי כן, בכל מקום שבו עומדים כיום יהודי וערבי זה עם זה או זה מול זה, קו גבול נמתח ביניהם, להפרידם ולהבדילם, מי לברכה ומי לקללה.
אנו מאוחדים בהכרה כי הארץ שייכת לכל בניה ובנותיה – אזרחים ותושבים, נוכחים ונפקדים – ללא הבדל אישי וקיבוצי; אזרחי ולאומי; דתי, תרבותי, ומיגדרי. הנה כך, אנו תובעים את ביטולם לאלתר של כל החוקים, התקנות והנוהגים המפלים בין האזרחים היהודים והערבים בישראל, ואת פירוקם של כל המוסדות, הארגונים והרשויות המבוססים על החוקים, התקנות והנוהגים האלה.
אנו מאוחדים באמונה כי שלום ופיוס מותנים בהכרה של ישראל באחריותה לעוולות שנגרמו לבני העם הארץ הפלסטיני ובנכונות לתיקונן. הכרה בזכות השיבה נגזרת מעקרונותינו. תיקון העוול המתמשך שנגרם לפליטים הפלסטינים, דור אחרי דור, הוא תנאי הכרחי הן לפיוס עם העם הפלסטיני והן לתיקון נפשותינו שלנו – יהודי ישראל. רק כך נחדל להיות נרדפים על ידי שדי העבר ומארותיו ונכשיר עצמנו להיות בני בית בארצנו המשותפת.
שנים הרבה טרחו, ועדיין טורחים, מנהיגים ישראלים לצייר את דמותם של הפלסטינים כתת-אדם, והחרו החזיקו אחריהם ממיטב אנשי הרוח וברונים של תקשורת, גם עסקנים ריקים וכתבנים פוחזים, מימין ומשמאל. אנו דוחים בשאט נפש את השחץ הגזעני הזה ויודעים כי הפלסטינים, כבני כל עם ועם, אינם לא שדים ולא מלאכים, אלא ממש כמונו, אנשים שנבראו בצלם.
אנו משוכנעים שאם נבוא אל השלום ואל הפיוס עם הפלסטינים בלב פתוח ובנפש חפצה, נמצא אצלם את מה שנישא איתנו – לב פתוח ונפש חפצה. כי אנשים אחים אנחנו ולא, כפי שמורים לנו מרעילי הבארות, אויבים לנצח.
אין טעם לנחש עכשיו את צורת התממשותו של חזון החיים בצוותא: בשתי מדינות או במדינה אחת?! ואולי בקונפדרציה?! ושמא בפדרציה?! ומה על קנטונים?! כך או כך, התנאי הראשוני לקידום חזון-החיים-בצוותא ברור מאליו, הן כציווי מוסרי עליון והן כעניין של כאן ועכשיו: סיום לאלתר של מצב הכיבוש.
רק כך ייפטרו הפלסטינים בירושלים המזרחית, בגדה המערבית וברצועת עזה מעול ההתנחלויות, מסיוט האפרטהייד, מנטל ההשפלות ומשדי ההרס שמפעילה ישראל 37 שנים, יום ולילה, ללא הפוגה. רק בתוך חירות גמורה יוכלו הפלסטינים לדון ולהחליט על עתידותיהם.
אנו מאמינים שאימוצם של העקרונות שנוסחו לעיל יצוק את היסודות שעליהם יוכלו בני הארץ לכונן את המסגרות המשותפות הראויות לחיים בצוותא. אין מדובר כאן בחלומות באספמיה או במהלך פלאי שיובילנו מגהינום חיינו אל גן עדן שמיימי שכולו אך טוב.
המדובר הוא בדרך שלא נוסתה עד כה: להיות ישרים וכנים עם עצמנו, עם שכנינו ובמיוחד עם בני העם הפלסטיני – אוייבינו שהם אחינו. אם נגייס מתוכנו את הכנות הראויה ואת האומץ הדרוש, נוכל לעשות את הצעד הראשון במסע הארוך שעשוי לחלצנו מסבך ההכחשה, ההדחקה, עיוות המציאות, אובדן המצפן ונטישת המצפון, שבו לכוד העם בישראל מזה דורות.
כל מי שעיניים להם לראות ואוזניים להם לשמוע יודעים, שהברירה היא בין עוד "מאה שנות סכסוך", שסופם כיליון, לבין שותפות בין יושבי הארץ כולם. רק בכוחה של שותפות כזו להפוך אותנו, יהודי ישראל, מזרים בארצם לבני המקום.
איננו מתכוונים להקים עוד תנועה נגד הכיבוש, גם לא מפלגה פוליטית (מצע, מוסדות, מנהיגים). אנו מבקשים לעורר דיון ציבורי נוקב על המבוי הישראלי הסתום שאותו אנו חיים ועל השינויים העמוקים הנדרשים כדי להיחלץ מתוכו. כל ישראלי יודע, שלא בזוטות פוליטיות המדובר, אלא בגורלם של עמי הארץ.
יפה אמרתם ואמרתן.
נכתב במניפסט הזה: "אנו תובעים את ביטולם לאלתר של כל החוקים, התקנות והנוהגים המפלים בין האזרחים היהודים והערבים בישראל, ואת פירוקם של כל המוסדות, הארגונים והרשויות המבוססים על החוקים, התקנות והנוהגים האלה."
אחר כך נכתב שלא משנה עכשיו אם בשתי מדינות או מדינה אחת.
מדינת ישראל היא מוסד כזה. האם יש פה תמיכה בפירוקה? ואם כן – היש בכלל טעם להקים שתי מדינות במקום אחת?
שכן, כל עוד מתקיימות שתי מדינות, זה מכיוון שאחת מהן צריכה להיות מוקדשת ללאום היהודי, ואם אחת מוקדשת ללאום היהודי – היא לעד ולעולם תישאר מוסד מפלה לרעה נגד ערבים.
מדינת ישראל לא תתקיים עוד 20 שנה, בטח לא כמדינה עצמאית. הבסיס לקיומה מעורער כיום וההצדקה לקיום המדינה לא מבוססת. מדינה שלא דואגת לאזרחיה, שמתנערת מכל מחויבות חברתית. שלא מספקת לאזרחיה בטחון אישי או כלכלי. חיה על זמן שאול ותלויה בחסדי הממשל האמריקאי. כאשר זה יפסיק להחזיק אותנו תתמוטט המדינה כמו הגוש המזרחי בשנות ה90. לדעתי אין בכלל מקום בעידן הגלובליזציה לקיום מדינות עצמאיות. אבל ממשלות ישראל הכניסו אותנו לפינה דחוקה. שגם שתוף פעולה אזורי או אחר (עם אירופה) הוא בלתי אפשרי. ולכן נראה לי שהמדינה כמדינה לא תחזיק מעמד. האי שעליו מצתופפים כל כך הרבה יהודים, ישקע בגל הגדול הראשון שיבוא. קהילות יהודיות, לעומת זאת, ימשיכו להתקיים עוד הרבה זמן. וכדאי שנתחיל ללמוד לשחות.
נראה לי שמחברי הקול קורא שכחו להזכיר פרט קטן והוא הטרור או שמא הם מצדיקים אותו.
אני הקטן לא הבנתי מה חדש בו ומה הבשורה החדשה הצומחת ממנו.
לעפר – האם יכול להיות שמועד חיסול ישראל הוא משאלת לב שלך? על אף כל הליקויים המדינה חזקה כלכלית אם הצליחה לקלוט מיליון עולים תוך זמן קצר תהיה מסוגלת להתגבר על כל קשייה .אגב הרעיונות המועלים בקול קורא מועלים על ידי אנשים מוכרים שאין מאחוריהם תומכים כל כוחם הוא בכתיבת מאמרים ואין בידם קבלות על עשיה כלשהיא גם לטובת הערבים.
הכל טוב ויפה. השאלה החשובה מבחינתי היא: האם גם אנו, הישראלים, בניה ובנותיה של הארץ הזו? מהמסך הזה אנו למדים שלא, אנחנו נטע זר, כוח קולוניאליסטי, מרעילי בארות, גזענים ושאר פרפראות. אין לי בעיה עם כל ההגדרות הללו, נהפוך הוא, אני מסכים איתן. ראשית המדינה היהודית מקורה בחטא – נישול עם אחר מאדמתו. במאמר מוסגר אני חייב לציין שלא מדובר באירוע חריג אלא בתהליך מקובל, עמים נעו מכאן לשם לאורך כל ההיסטוריה האנושית, ובמקרים לא מעטים גם טבחו את רוב האוכלוסיה המקומית ולא היתה אם זה כל בעיה, אלא אם כן שרדו כמה מקומים עקשנים, אולם אלו לא היו מסוג הבעיות שחרב חדה או רובה ממוצע לא היו מסוגלים להביא לכדי פיתרון מוצלח חיש קל ולאפשר לאדוני הארץ החדשים חיים טובים ומוסרים. אלא שבמקרה הישראלי, זה כבר היה מאוחר מידי, העסק כבר איננו מקובל והחלוקה בטאבו כבר נעשתה.
ובכן מה הפיתרון? כאן הכותבים עושים קפיצה קוונטית בחלל ולפתע, אנו הכובשים, הופכים לפתע בשר מבשרה של הארץ, אחיהם האבודים של הקורבנות המנושלים שהתגלו לפתע פתאום. הפלא ופלא. ולמעשה ברגע שנבין שאין מדובר בשדים מאיימים אלא בבני אדם ככל העמים – יבוא השלום. וכאן נעוצה הבעיה המרכזית השניה – כי בלהבדיל מהדמוניזציה שדווקא נעשית, אבל לנו ובידי אחינו האבודים, הישראלים דווקא מבינים היטב שהפלשתינאים הם בני אדם ומזה בדיוק אנו חוששים. כי גם האמריקאים והקנדים שטבחו באנדיאנים היו בני אדם ואוסטרלים שטבחו באובוריגינם היו בני אדם והניו זילנדים שחיסלו את המאורים, התורכים את הארמנים, בבלקן, בסודן, באפריקה ואפילו ידידנו החדשים מגרמניה – כולם בני אדם.
ולסיכום, לדעתי במידה והגדרת המדינה הישראלית היא ישות קולוניאלית – הפתרון הוא אחד, הסתלקותה של אותה ישות חזרה למקום ממנה הגיעה. על מנת להביא לתיקון העוולה לתיקון נפשותינו שלנו – יהודי ישראל, עלינו לארוז את מטלטלינו הדלים, לקום וללכת. כל הנסיונות הפתטים משהו, שמקורם באידואולוגיה הציונית-ימנית שהצליחה לחלחל ולהתקבע גם אצל אלו המכנים עצמם שמאל, אינם אלא שאיפות להכשיר את השרץ. אני בהחלט מאמין שאומות העולם הנאורות יסכימו בחפץ לב לסייע ויספקו לנו מקלט. אין לי ספק שגם הכותבים עצמם למרות רצונם העז לחיות תחת משטר מסולמי מתקדם יתרגלו חיש קל לאויר הקר של אירופה או קרני השמש המסרטנות של ניו זילנד. רק כך נחדל להיות נרדפים על ידי שדי העבר ומארותיו ונכשיר עצמנו להיות בני בית בארצנו – יהיה אשר יהיה.
קשיים בהבנת הנקרא
כאשר נשתית את יחסינו עם בני הארץ הפלסטינים על שיוויון אמיתי ומלא וללא כחל וסרק, ונפסיק לראות בהם סכנה דמוגרפית, אזי גם נפסיק להיותת ישות קולוניאלית, וגם נחדל להיות זרים בארצנו ונהפוך לבני המקום. זאת הדרך להתאזרחות שלנו כאן. ומה לעשות שהדרך לשיוויון המלא עוברת דרך הכרה בזכות השיבה, והכרה בקולקטיב הפלסטיני כשותף מלא ולגיטימי ובהקניית כל זכות שיש ליהודי גם לערבי הפלסטיני. אולי זה קצת קשה אבל לא בלתי אפשרי.
אפשר לפרוק את המזוודות.
יהודית הראל
יהודית הראל
מה הקשר בין הקנית זכויות זהות לכל אזרחי המדינה ונתיניה לבין אידיאל של "זכות שיבה"?
הקשר הוא שלתושב שגורש יש את אותן זכויות כמו לתושב שלא גורש. "גורש" לעניין זה כולל גם את מי שברח מאימת מלחמה והאפרטהייד הציוני שלל ממנו את הזכות לשוב.
בהחלט יתכן ואני מתקשה בהבנת הנקרא, זה כנראה בגלל שאני מעט מוגבל ביכולות המנטליות שלי ולא מצליח לגשר בין הפערים הקיימים בהנחות היסוד שלך ושל חבריך. אני אשמח במידה ותוכלי להאיר את עיני במספר סוגיות.
מכוון ואנו עוסקים בשאלת השייכות של הארץ ומתוך המאמר מוגדרת הארץ כשייכת לבניה ובנותיה ומכוון ומוסכמת על כל הצדדים הגדרת מעמדם של הפלשתינאים כבניה ובנותיה של הארץ ומכאן כשייכים, אני מעונין לברר את מעמדי שלי. עצם ההגדרה שלי כגורם קולוניאליסטי למעשה פוסלת את שייכותי לארץ ואני אכן מתקשה להבין כיצד אפשר להכשיר את השרץ במסגרתו של דיון על בסיס מוסר וצדק. נעשה פשע, הארץ נגזלה מידי עם הארץ, הדרך לתיקון היא השבת הגזלה באופן מלא וחזרתו של הגזלן למקום ממנו הגיע, שם יוכל לנסות ולמרק את מצפונו.
במידה ואת מעלה את הצורך בפרגמטיות – אני מצפה ממך להתייחס לבעיה היכולה להווצר בשילובם של שתי קבוצות האוכלוסיה – היהודית והערבית תוך תשומת לב לתקדימים כמו באזור הבלקן, בלבנון, סודן, זימבבאוה, עירק, אתיופיה, אריתראה, קונגו, קוויבק, וגם דרא"פ. לפתור כל זאת בביטול ובהצהרה "שחץ גזעני" מעמידה אתכם, לעניות דעתי, באותה עמדה פטרונית, שחצנית ויודעת-כל של המעצמות הקולוניאלסטיות, שלעולם נוכל רק לשער את עוצמת האסון אותו הם גרמו בשל אותה שחצנות ותחושת העליונות המוסרית שנחה עליהם בבואם לחרוץ גורלות. אני גם מצפה להתייחסות לצד היהודי ישראלי, לחששות ולפחדים המקננים בו. לפתור חששות אלו כפארנויה ורדיפה על ידי שדי העבר מעמידה אתכם, לעניות דעתי, שוב בעמדה פטרונליסטית ואטומה, כאנשים חסרי רגש והבנה בטבע האדם, בדיוק כאותם ציונים נבערים שהביאו את האסון הזה על כולנו.
לדעתי ההתייחסות למדינת ישראל, כיהודי שבין העמים, כאל דמון חורש רעה, הכפפת הסיכסוך כולו לנרטיב הפלשתינאי מבלי להתייחס כלל, או באופן מבטל ומזלל, לצד הישראלי הסיבות והגורמים אשר הפכו את חבורת הפליטים העלובה למכונת מלחמה רצחנית ואטומה, מרחיקה כל אפשרות לפתרון ומביאה בסופו של דבר להחרפת הסיכסוך ולהגברת מעגל האלימות, שסופו יהיה אסון.
אדם המנותק מן המציאות בה אנו חיים שיקרא את
תוכן המסמך שלכם יתרשם כי אכן מדובר בקבוצת אנשים בעלי רעיונות נשגבים וערכי מוסר נעלים.
עם זאת כל רעיון צריך להבחן על פי מבחן התוצאה. האם העלתם בדעתכם שקבלה טוטלית של רעיונותיכם יכולה להפוך את היוצרות וליצור משטר עם רוב פלשתנאי, השלטה של משטר מהסוג הקיים במדינות הסובבות אותנו ואף גרוע מכך משטר עם רוב ערבי בו היהודים ידוכאו כפי שדוכאו במשך מאות בשנים בארצות ערב השונות.
האם אתם משוכנעים שיצירת מדינה אחת תטיב עם
כל תושבי הארץ?
אכן חלק מן העובדות שציינתם במאמרכם נכונות אולם הרעיון המרכזי הנו דמגוגי ומעיד על רצון להרס עצמי וביטול עצמי.
אף כי אני מסכים עם חלק משמעותי מן העובדות שהזכרתם, המסקנה לוקה בחסר. אכן הפלשתינאים זכאים למדינה עצמאית, אולם חייבת להיות יישות יהודית נפרדת ודמוקרטית בה יהודים
יוכלו לחיות בבטחה.
חבל.המסמך הזה הוא עוד החמצה. החמצה אינטלקטואלית.הוא החמצה כי הוא כי הוא עושה רדוקציה של תהליך הסטורי דיאלקטי לממד אחד- הכיבוש. והוא החמצה כי הוא מתקשה להבדיל בין האידאי והאוטופי לפרגמטי.
בעיני זה חבל כי הכיבוש הוא מעשה נבלה קרימינלי שצריך להסתיים מיד פשוט כי אין לו כל הצדקה.זה עניין נפרד, שצריך להיות ברור כשמש,שפתרונו אינו יכול ואינו צריך לשמש חלק מדיון אתי על צדקת קיומה של מדינת ישראל. אין לצפות שסיום הכיבוש יעניק לגיטימציה רטרואקטיבית להקמת המדינה.אין גם לצפות שנסיגה מלאה (למרות שתביא לשינוי מבורך ומשמעותי) תביא לפיוס מלא. לשם כך דרושה הכרעה קשה מנשוא בצד הפלשתיני: הכרה עקרונית בצדקת הרעיון שהאנומליה היהודית תפתר בחלקה על חשבונם.זוהי הכרעה רעיונית בסיסית הקשורה בשאלת הזהות הלאומית הפלשתינית.
האם ניתן לצפות מהם לכך? האם סיום הזוועות הקטנות והגדולות שמבצעת בהם ישראל יביא אותם לכך? לדעתי לא (ושוב יש לסיים מיד את כל מעשי הזוועה ללא קשר לתועלת שלהם לקידום הסדר).אין טעם,ולא הוגן, לדבר על מדינה דו לאומית לפני הכרעה פלשתינית כזאת. לכן בשלב זה זוהי אוטופיה שהמפתח לממושה אינו מצוי בידינו.
אז מה כן? פרגמטית יש "להכיל את הדילמה הפלשתינית" – לפתוח בהדברות כנה שתביא להפרדות נדיבה שמכירה בטרגדיה ובדילמה הפלשתינית (ומבטיחה לפצות אותם), לבנות חומה על קווי 67′ במטרה לקבוע גבול ברור ומוסכם שאותו אפשר יהיה למוסס בעתיד, ולצור בהדרגה קשרים תרבותיים-חברתיים על בסיס חדש ושוויוני עם המדינה הפלשתינית.
אתם כופרים בזכותה של מדינת ישראל להיות מדינת העם היהודי! זכותה איננה נופלת 22 מדינות ערב להיות ערביות! מדינה דו לאומית
תהיה בעלת רוב פלסטינאי תוך זמן קצר, ואז אם היא שתאר דמורטית, אנו כמיעוט נהיה תלויים ברוב הפלסטינאי שעשוי להיות נתון להשפעת האיסלם הקיצוני. האם חשבתם קצת בהגיון לפני חיבור המסמך או שקיום העם היהודי ומדינתו אינם נחשבים בעינכם. קיום האומה הערבית אינו בסכנה, ופלסטינאי מרגיש מצויין גם בכויית בחרין סוריה וכדומה. לנו זה כול מה שיש, להם
זה חלק מדבר גדול ולמרות זאת אנו מוכנים לפשרה אפילו באופן חד צדדי אז היכן חוסר הצדק.המצב שעדין פתרון קבע לפלסטנאית זה בעיקר באשמת מנהיגיהם. וזרמים קיצונים בתוכם שמתנגדים לכול פשרה.
ידידים, בכל הכנות והיושר, מה בדיוק מעיק על מצפונכם ? הרי היהודים לא בדיוק בקשו מכם לפתור את בעייתם, (וישנם הרבה בעיות קיומיות).
מה שאני מוצא אצל כל המדוכאים עלי אדמות החתומים על מסמך זה, זה אובססיה ללא גבולות, משהוא שהוא בתחום הנפש המעונה, שכל קיומה הוא המעונות וההנאה שבזה.
חברה, אתם סתם אשכנזים שדעתם נטרפה עליהם
אתם תוצר משני של גל ההלם כתוצאה מ השואה .
והמעידים כאלף עדים מדוע שנאו את היהודי, לא בגלל דתו וצבע עורו. אתם יודעים כמוני מדוע !!!!!!
אתם אינכם פותרים דבר, לא לעולם הזה ולא לעולם האחר.
אני כבן להורים ספרדים, משוחרר מטראומות
אין לי ספקות, אין לי נפש מעונה כפילוסופיה של בטלנים,
אני נושא את האדרת שנשאו אבותי לדורותיהם בגאווה, בתקווה, ובאמונה. ומעל לכל בתחושת העוצמה, או שהעולם יהיה איתנו, או שלא יהיה בכלל !!!!!!!!!!
וכמובן לא ניתן לכם לממש את הבלהות שמתרוצצות במוחכם.
אני מודה, כיום למרבה הצער המבוכה והמבולקה שורים בכל,
אבל גם זמנם של דור המנהיגים האשכנזים הנוכחי יחלוף לו.
ואז תראו איך הכל מסתדר, יהה עליכם לבחור צד,
או איתנו או עם הרעים. ואז תלמדו לחבוש כפיות !