הבחירות לנשיאות נערכות השנה בעת שארה"ב מעורבת בשתי מלחמות אימפריאליות ממשוכות (עיראק ואפגניסטן), ותומכת בשני כיבושים בעלי אופי קולוניאלי: הרשות הפלסטינית והאיטי. כיבושים שנעשו בעזרת ידידות או בני ברית, ישראל וברזיל. בתוך ארה"ב גוברת ההתנגדות למלחמה וזו גובה מחיר יקר בנפש ופוגעת ברווחה, הבריאות והדיור.
רוב הבוחרים מתנגדים למדיניות הנשיא בוש, הן בגלל המשך המלחמות האימפריאליות (בהן עולה מדי יום מספר הקורבנות ומחירן הכלכלי), הן בעקבות השקרים הבוטים בהם הוא עושה שימוש ואוזלת ידו בטיפול בענייני המדינה. חרף זאת, מועמד המפלגה הדמוקרטית ג’ון קרי לא מצליח לגבור בסקרים על הנשיא המכהן הכושל!
ככל שגובר חוסר שביעות הרצון מהנשיא המכהן, אין הדבר בא לידי ביטוי בהתחרות קרי בסקרים. בקרב המצביעים הפוטנציאליים אין עניין רב בבחירות שייערכו בעוד כחודשיים. על פי הסקרים, כמחצית מבעלי זכות הבחירה פשוט לא יגיעו אל הקלפי. רבים מאותם "לא-מצביעים" הם עניי הערים, שחורים באזורי הספר, אזרחים ממוצא לטינו-אמריקאי ועובדים לבנים שאינם חשים דבר כלפי שני המועמדים העיקריים.
בוש וקרי תמכו בפלישות לאפגניסטן ולעיראק. המועמד קרי אף הבטיח להגדיל את מספר החיילים האמריקאים המוצבים בשתי המדינות הכבושות בכ-40 אלף ולהגדיל את חלקן של הוצאות הביטחון בתקציב הנאמדות כבר עתה ב-400 מיליארד דולר. קרי הבטיח "תמיכה ללא סייג בישראל ובראש ממשלתה שרון" ותקף את מועצת הביטחון של האו"ם שברוב של 150 מדינות (ושישה מתנגדות) גינתה את חומת ההפרדה שבונה ישראל. קרי מצדד בהתערבות הצבאית באמריקה הלטינית. הוא מתח ביקורת על בוש על כך שלא עשה דבר כדי לתמוך בנשיא הארגנטיני דה לה-רואה ונשיא בוליביה סאנצ’ס דה לוסאדה שהודחו בעקבות התקוממויות עממיות. במלים אחרות: אילו קרי היה בשלטון הוא היה משגר נחתים כדי לתמוך בשני הנשיאים הכושלים ולדכא בכוח את המרידות העממיות! אין זה סוד שקרי תומך בגורמים האנטי-מהפכניים הקובנים שמקום מושבם מיאמי ובמנהיגי האופוזיציה הפועלים להדחת צ’אבס בונצואלה. קרי מציג את עצמו כניצי יותר מנשיא הימין הקיצוני בוש. אם כך הדברים: מדוע יש להתפלא שרבים כל כך לא רוצים לבוא אל הקלפי ולהשתתף בבחירות לנשיאות הקרובות?
ההבדל העיקרי בין שני המועמדים הוא שקרי מציע "להתייעץ עם בני ברית" כדי להתערב בענייניהן של מדינות אחרות. זאת, במטרה להבטיח את השליטה האימפריאליסטית האמריקאית. קרי מציע להמשיך בכיבוש האיטי, שהחל בעת כהונת בוש. ויחד עם זאת, "להתייעץ" עם צרפת וקנדה כדי לתאם עמדות, לחמש ולשלם את שכרם של גורמי הטרור בהאיטי, לשגר עוד נחתים אמריקאים ולהבטיח את תמיכתם של בובות כגון מזכ"ל האו"ם קופי ענאן. קרי רוצה גם "להתייעץ" על מנת לקדם את אזור הסחר החופשי מקנדה בצפון ועד לצ’ילה וארגנטינה בדרום. קרי, בדומה לבוש, סבור שיש "להתייעץ" עם ידידים כגון הנשיאים פוקס (מקסיקו), לאגוס (צ’ילה), "לולה" (ברזיל), טולדו (פרו), גוטיירז (אקואדור) ואוריבה (קולומביה). אין ספק שקרי מעוניין לקדם, בעזרת אותם ידידים-נשיאים, את המדיניות הניאו-ליברלית ברחבי אמריקה הלטינית. הוא גם מעוניין להגן על כמה תעשיות אמריקאיות – פלדה, טקסטיל ורכז הדרים. הוא שותף לרצון לבודד את קובה ואת ונצואלה ולהוסיף ולהזרים כספים ל"תוכנית קולומביה" למאבק בגרילה.
לצערנו הרב שנאתם המוצדקת של אמריקאים "מתקדמים" רבים כלפי בוש, כגון הבמאי מייקל מור, היא כה גדולה אף כי הם מוכנים לתמוך במתחרהו קרי. זאת, חרף הבטחותיו של קרי להמשיך במדיניות המלחמתית האימפריאליסטית של בוש. בבחירות הקרובות האלטרנטיבה המתקדמת היחידה היא להצביע עבור המועמדים של "מפלגת הרפורמה", ראלף ניידר ופיטר קאמחו. ניידר וקאמחו התנגדו התנגדות עקרונית למלחמות האימפריאליסטיות ולכיבושים הקולוניאליים של אפגניסטן ועיראק, הרשות הפלסטינית והאיטי. הם מציעים תוכנית בריאות ממלכתית לכל אזרחי ארה"ב, הם מציעים להכפיל את שכר המינימום ומציעים לגנוז את התוכנית להקים אזור סחר חופשי ביבשת אמריקה. כצפוי, אמצעי התקשורת ההמוניים מתעלמים מניידר ומקאמחו. אנשי המפלגה הדמוקרטית עושים כל שביכולתם על מנת למנוע ממועמדי מפלגת הרפורמה לרוץ. הם חוששים שאמריקאים מתקדמים רבים יתמכו באלטרנטיבה שהם מציבים מול המדיניות הניאו-ליברלית של בעל ההון קרי.
לרוב מנהיגי השחורים של המפלגה הדמוקרטית אין תומכים רבים. יותר מ- 60% מהשחורים לא יצביעו בבחירות הקרובות. פדרצית האיגודים המקצועיים CIO-AFL היא בידי ביורוקרטים עשירים המייצגים רק 9% מעובדי המגזר הפרטי והעומדים להוציא מקופת האיגודים סכום של כ-30 מיליון דולר כדי לתמוך בקרי – מבלי שיקבלו דבר תמורתם.
לכל פעילי השמאל, לכל המתקדמים באמת, עבור פעילי האיגודים והתנועות החברתיות הדרך היחידה היא לארגן מחאות ולקדם תנועות המוניות להקמת מפלגה שלישית – מפלגה מעמדית. העמים יפסידו – ינצח מי שינצח בבחירות הקרובות. רק תנועה חברתית ופוליטית אנטי-אימפריאליסטית מסוגלת לשנות דברים מן היסוד.
מתיחס למשפט אחד "לכל פעילי השמאל , לכל המתקדמים באמת " . מזכיר לי את "מועדון צוותא לתרבות מתקדמת" .
באם ברצון הפרופסור לארגן תנועה חברתית הדלת פתוחה בפניו אולם עליו ועל דומיו להיות צנועים . אדם או תנועה המכנים את עצמם "מתקדמים" אומר שכל האחרים מפגרים.
אזרחים המצביעים בעד בוש או קרי או שרון מפגרים . ניתן לנסח זאת טועים , שוגים . בניסוחים כאלה לא ניתן להגיע רחוק אנשים לא אוהבים שמזלזלים בהם . ככה לא בונים חומה פרופסור !
מסכנים האזרחים האמריקאים שצריכים לבחור בין בוש לקרי. הבחירה בין שני המועמדים הכושלים דומה לבחירה בין קוקה קולה לפפסי קולה. ולא יותר מזה!
כתב הפרופ’ פטראס: "בבחירות הקרובות האלטרנטיבה המתקדמת היחידה היא להצביע עבור המועמדים של "מפלגת הרפורמה", ראלף ניידר ופיטר קאמחו", ובכך חטא באי-ידיעה רשלנית (במקרה הטוב) או בעיוורון-מרצון ליברלי (במקרה הרע).
מספר מפלגות שמאליות מריצות מועמדים לנשיאות (מפלגת הרפורמה, מפלגת הירוקים, המפלגה הסוציאליסטית, וכן התארגנויות זעירות יותר), כך שהתואר הנכסף של "האלטרנטיבה המתקדמת היחידה" ניתן לניידר וקאמחו בקלות רבה מדי, לטעמי.
ואם עליי היה מוטל לחלק תארים, הבחירה שלי הייתה אחרת לגמרי… קמפיין הבחירות של רוג’ר קאלרו וארין הוקינס (מועמדי "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" לנשיאות ולסגנות-הנשיא, בהתאמה) מציג פרספקטיבה הרבה יותר רדיקלית, מהפכנית, מעמד-פועלית, על הפוליטיקה האמריקאית, מאשר ראלף ניידר (שמבקש, בסך הכל, להטות שמאלה את המפלגה הדמוקרטית).
שווה להציץ: http://www.themilitant.com/2004/campaign/campaign01.html
פירוש המושג "מתקדם" בד"כ כשסוציאליסטים משתמשים בו פירושו "בעל תודעה מעמדית מתקדמת" ולא בעל תכונות אופי כאלו או אחרות.
נכון שקרי הוא מועמד השמאל בארה"ב אבל רבים מהססים לתמוך בו כי הוא מוצר של מעצבי דעת קהל והם לא יודעים מי הוא קרי האמיתי. כרגע הוא מנצנץ אבל אחרי הבחירות כשיסירו את הצלופן המבריק בטח יגלו לחרדתם שזהו בעצם רק פוליטיקאי קטן.
לגבי בוש הסיפור הוא אחר – רבים חוששים מהכוחניות שלו ומאןבדן האופי הליברלי של המדינה אבל לפחות הוא עושה מה שהוא אומר. זה לא תמיד נוח לנו או עולה בקנה אחד עם דעותינו לגבי מהות הדמוקרטיה אבל כרגע רבים מעוניינים למגר את הטרור. זאת הסיבה שבוש ייבחר בנובמבר על אפו ועל חמתו של ג’יימס פטראס.
אינני בטוח אם בוש אכן עוסק במיגור הטרור.
לא נראה שהוא מעונין לפתוח את סעודיה להשפעות רפורמיסטיות, הוא משתף פעולה נמרץ עם האיראנים, והוא לא משקיע רבות בפקיסטאן ואפגניסטאן.
מה שכן ברור – הוא מוכן לפזר משאבים במאבקים לא רלבנטיים למלחמה האמיתית בטרור.
כוונתי היא, בוש השקיע 60 מיליארד דולר ן1000
חיילים אמריקאים שהיו בחיים ואינם, ביצירת וואקום חדש במרכז המזרח התיכון שמייצר טרור חדש ומתגבר.
יש תחושה שבוש מעודד וממנף אלימות איסלמית כי הוא מאמין שזו תהיה מכונת PERPETUA MOBILE, לבחירת נשיאים שמרנים.
נראה אם ההיסטוריה תצדיק אותו, אבל בהחלט אין צורך שנעודד אותו בעקירת הדמוקרטיה מהרפובליקה האמריקאית.
הרבה יותר ממיגור הטרור, בוש אינו יותר מאשר מהדורה מתוחכמת יותר של הנשיאים האמריקאים בזמן המלחמה הקרה – לאחר נפילת הקומוניזם, הציבור בארה"ב ובעולם כבר לא מוכן לסבול דיקטטורים במדינות העולם השליש, ולכן ארה"ב מעדיפה שליטי בובה מסוג אחר, כלומר מנהיגים שנבחרו שנבחרו אמנם באופן דמוקרטי אבל נשענים על כסף ונשק אמריקאי בדיוק כמו קודמיהם.
מעבר לעקרונות שמנחים את המדיניות האמריקאית, בשטח אין מה להתפעל מהמלחמות האמריקאיות באפגניסטן ועיראק, שכיום תושביהן מרגישים שהם נתונים למשטר של כיבוש או אנארכי שהם גרועים ממה שהיה שם לפני מספר שנים; בעבר, היו קשורות לטרור ועריצות ממש כמו מדינות הנתמכות ע"י ארה"ב, ואני תוהה אם הסכנה האמיתית ליציבות במזרח התיכון היא פחות מטיל השיהאב האירני ויותר מטיל החץ ומהכור בדימונה.
אילו האמריקאים היו באמת מעוניינים לקדם את הדמוקרטיה, עדיף שלא היו מסכנים חיי חיילים שלהם במלחמות שבספק רב אם הן תואמות את האינטרסים של העמים ה"משוחררים" על-ידם, ובמקום זאת מקימים כוחות גרילה של אזרחי אותן מדינות, שיצטרפו אליהם באם הם באמת מעוניינים להפיל את המשטר הטוטליטרי, כפי שנעשה באנגולה וניקרגואה, שהרי מי שאינו מוכן להילחם ולמות למען החרות, כנראה שאינו ראוי לה.
הניתוח של שגיאותיו של בוש או של קרי כלל לא רלוונטי להסבר כותרת המאמר (" הבחירות בארה"ב: רוב האזרחים לא ילכו לקלפי").
אחוז ההצבעה בארצות הברית לנשיא ולבית הנבחרים נמצא במגמת ירידה מתמדת למעלה מ-40 שנה. במערכות הבחירות האחרונות רק כ- 50% מבעלי זכות הבחירה הגיעו לקלפי.
[b]מגמת הירידה באחוזי ההצבעה מאפיינת את כל משטרי הנציגים ודורשת הסבר לתהליך היסטורי ולא תליית האשמה בהחלטות של נשיא זה או אחר.[/b]
כותב המאמר מציע לפעילי שמאל "להקים מפלגה שלישית -מפלגה מעמדית". אולם הציבור מאס בשלטון הנציגים ויש מקום לחשיבה יצירתית לפיתרון המשברים הפוליטיים של משטר הנציגים הקפיטליסטי.
אנשי שמאל צריכים להציע חלופה לניהול החברה במאה ה-21 ולא רק למחות על עוולות שלטון הנציגים הקפיטליסטי כפי שמציע פטראס.
[b]לא "מפלגה שלישית" יש להקים אלא תנועה לדמוקרטיה ישירה שתביעתה פשוטה וברורה – לכל אזרח זכות הצבעה בכל החלטה פוליטית – ישירות וללא תיווך נציגים.[/b]
אמנון הלל
הועד לדמוקרטיה ישירה
http://www.kulanu-nahlit.org