בדו"ח שפירסמנו באחרונה עבור "ידידי כדור הארץ – המזה"ת" (הקישו כאן לדו"ח המלא בקובץ pdf), בחנו שתי התפתחויות העתידות לשנות את אופי ההפקה והאספקה של מים בישראל: תיאגוד והפרטה של שירותי מים וביוב, והתפלת מי ים. במבט ראשון, העובדה שארגון סביבתי אזורי בוחן תופעות אלה עלולה להיראות תמוהה: מהי הרלוונטיות של שינויים מערכתיים אלה לנושאי מים וטבע, ולדיון על מים במזרח התיכון? תוצאות מחקר מצביעות על קשר מהותי. לשינויים המבניים המתחוללים בישראל תהיה השפעה ישירה, ואולי בלתי הפיכה, על יכולתו של הציבור הישראלי להחליט ולהיות מעורב בניהול משאבי מים. ארגון ידידי כדור הארץ המזה"ת מאמין כי שיתוף משמעותי של הציבור בניהול משק המים יכול לתרום למדיניות טובה יותר, עם השלכות ישירות על נושא המים לטבע ומדיניות המים האזורית. בנוסף, ארגון ידידי כדור הארץ המזה"ת מודאג מהאפשרות שהפרטת שירותי המים, כפי שהיא מוצעת כיום, עלולה להגביל את הגישה של רבים לזכות הבסיסית למים נקיים כתוצאה מעליות מחירים וניתוק בתים ממים.

חוק תאגידי מים וביוב מ-2001 מנחה רשויות מקומיות להקים חברה ולהעביר אליה את ניהול שירותי המים והביוב שלהן וכן את הזכויות על הנכסים המשמשים את הרשות לשירותים אלה. מטרתו של תהליך זה היא לגרום ליצירת משק מים עירוני סגור, בו יועברו הרווחים מאגרות המים להשקעות במערכות מים וביוב. כיום נמצאות רשויות מקומיות רבות תחת ביקורת מאחר שהן עושות שימוש ברווחיהן משירותי מים וביוב עבור צרכים מוניציפליים אחרים, במקום להשקיע בתחזוקה, שיפור השירות וחיסכון במים.

בשלב שני, החוק מאפשר להעביר את החברה העירונית לבעלות פרטית. ניסיונן של מדינות אחרות בהפרטת שירותי מים וביוב מראה כי חלקים נכבדים מאגרות המים, עד לשליש במקרים מסוימים, מועברים כרווחים לסקטור הפרטי. מרכיב רווח משמעותי זה מרוקן מתוכן את המטרה של יצירת משק כלכלי סגור, כאשר חלק מהותי מאגרות המים אינו מושקע בתחזוקה ותשתיות מים וביוב, אלא בדיבידנדים לבעלי מניות בחברות המים.

התפלת מים הנושאת רווחים

מספר פרויקטים להתפלת מי ים מצויים כיום בשלבים שונים של תכנון וביצוע. מטרתם להגדיל את היצע המים בישראל, ורובם ממומנים על ידי גורמים פרטיים שעתידים למכור את המים המתוקים שייצרו לציבור. בכך, תועבר הפקת מים בכמות משמעותית לידיים פרטיות.

כניסת הסקטור הפרטי למשק המים הישראלי היא תופעה חדשה. על פי חוק, המים הם קניין הציבור, בשליטת המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ. הדו"ח מזהיר כי העברת השליטה על הפקת, הובלת וניהול המים לידיים פרטיות נוגד את האינטרס הציבורי, בהופכו משאב בסיסי זה למוצר צריכה ככל מוצר אחר. מטבעם, המים הם מרכיב הכרחי לחיי האדם והטבע, ובהקשר הישראלי הם גם משאב חוצה גבולות. בכך המים אינם מוצר צריכה כשאר המוצרים, אלא מוצר ציבורי. ככזה, האינטרס הציבורי הרחב חייב לעמוד במרכז, והוא עלול להיות מעוות על ידי חיפוש הרווח המאפיין את תהליכי ההפרטה.

ארגון ידידי כדור הארץ המזה"ת תומך באופן עקרוני בתיאגוד שירותי מים וביוב עירוניים, וביצירת משק כלכלי סגור. עם זאת, הפרטת תאגידי מים עירוניים תפגע במטרה זו, על ידי העברת רווחי התאגיד לידי בעלי מניות. כמו כן, הסדרי שיתוף הציבור ומעורבותו בקבלת החלטות, כפי שהם מוסדרים בחוק, אינם מאפשרים הגנה על האינטרס הציבורי הרחב.

ארגון ידידי כדור הארץ מכיר בצורך לבנות מתקני התפלה על מנת למנוע משבר מים בתקופות בצורת מתמשכת. עם זאת, על פי מחקרנו יש להטיל ספק בצורך למתקני התפלה רבים, בזמן שניהול יותר טוב של הביקוש למים יכול היה להקצות משאב זה בצורה נכונה יותר. אנו מצדדים במיוחד בצמצום אספקת המים השפירים לחקלאות, לטובת צרכי הטבע והצרכים האזוריים למים.

להפרטת שירותי מים וביוב יש מספר תקדימים בשני העשורים האחרונים ממדינות אחרות. על ישראל ללמוד מניסיונן של מדינות אלה, ועל הציבור להיות מודע להשלכות אפשריות של הפרטת שירותי מים וביוב על מנת להעריך את השינויים המתחוללים כיום. במקרים רבים זכתה ההפרטה לביקורת ציבורית שהתמקדה בעליית תעריפי המים, הירידה באיכות השירות והעמידה בתקני סביבה ובריאות. לצד אלה הושמעה ביקורת על רווחים מופרזים של חברות המים הפרטיות, אי עמידה בהתחייבויות להשקעות בתשתית, וניתוקי תושבים ממים. נושאים אלו הם פועל יוצא של מרכיב הרווח במעורבות הסקטור הפרטי בשירותי מים וביוב, בצירוף חולשה של הרשות המפקחת מול חברות המים. מדינות מפותחות רבות, בהן ארה"ב ושוודיה, השאירו את שירותי המים בידיים ציבוריות, מפאת החשיבות החברתית והבריאותית של משאב זה.

המלצותינו בנוגע לחוק תאגידי מים וביוב הן כדלקמן:

1. תיאגוד שירותי מים וביוב עירוניים יכול לתת מענה לבעיות משקי מים וביוב עירוניים ויכול לאפשר השקעות בתשתיות מים וביוב יקרות על ידי יצירת משק כלכלי סגור, כל עוד התאגיד נשאר בבעלות ציבורית. תאגיד עירוני אף יכול להעביר חלק מהבנייה, הניהול והתחזוקה של מערכות מים וביוב לסקטור הפרטי באופנים שונים, כאשר השליטה והבעלות על נכסים אלה נשארות בידיו לטווח הארוך. עם זאת, יש להימנע ממכירת התאגיד והעברתו אל מחוץ לשליטת הרשות המקומית.
   
   
2. יש ליישם, להרחיב ולמסד את שיתוף הציבור בפיקוח על תאגידי מים, על מנת לחזק את הרגולטור. עקרונות של רגולציה דמוקרטית, כפי שהם מיושמים במגוון שירותים ציבוריים מופרטים בארה"ב, יכולים לתת מענה הולם לקושי בפיקוח על מונופולים פרטיים וציבוריים.
   
   
3. יש לאסור בחוק, או לפחות בתקנות, ניתוק של בתי אב, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות אחרים מאספקת שירותי המים.
   
   
4. בקביעת מחיר המים, יש לתמרץ חיסכון מחד גיסא, ולאפשר גישה למים בכמות סבירה לכל תושבי ישראל מאידך גיסא. מומלץ לקבוע סף צריכה לתושב, שמתחתיו יהיה מחיר המים שווה לכל נפש ומעליו יהיה יקר מספיק לדכא שימוש בזבזני במים.

בנושא התפלת מי ים, נעשה כאן ניסיון ראשון לכמת את העלויות הסביבתיות החיצוניות של התפלת מי ים. עלויות אלו כוללות זיהום אוויר, תפיסת שטחי קרקע וחוף ושפיכת רכז לים (ההתייחסות לעלות האחרונה הנה תיאורטית בלבד). בנוסף, מוצגות שלוש חלופות להתפלת מי ים: שדרוג מי קולחין, השקעה בחיסכון בשימוש במים וצמצום הצריכה החקלאית.

נמצא כי העלויות החיצוניות מהוות סכום נוסף הנע בין 3% ל-5% מעלויות ההתפלה הכוללות, כלומר בין 8 ל-16 אגורות נוספות למחיר מ"ק מי ים מותפלים. כל אחת מחלופות ההתפלה שנבחנו התגלתה כזולה יותר מהתפלה: העלות למ"ק הנחסך בשדרוג מי קולחין מגיעה ל-1.45 שקל למ"ק, חסכון בשימוש במים 1.83 שקל למ"ק וצמצום הצריכה החקלאית 1.65 שקל למ"ק. זאת בהשוואה לעלות של קצת פחות מ-3 שקלים למ"ק עבור מי ים מותפלים.

בנוגע להתפלת מי ים, מציע ארגון ידידי כדור הארץ המזה"ת לקובעי המדיניות את ההמלצות הבאות:

1. יש להגביל את פרויקט ההתפלה למינימום ההכרחי, בכדי למנוע משבר מים עתידי, תוך שימת הדגש על ניהול הביקוש ולאו דווקא הגדלת ההיצע של מים מתוקים.
   
   
2. בעלות פרטית על מתקני התפלה מסכנת את האינטרס הציבורי בנוגע למשאבי מים. יש לערוך סקר מפורט ועצמאי על הסכנות לאינטרסים ציבוריים בנוגע למתקן ההתפלה שבבנייה ליד אשקלון, בכדי ללמוד מהניסיון העולמי ולמנוע השלכות שליליות על ידי מכניזם משמעותי של בקרה ציבורית על תעשיית המים.

Share on Facebook