מתברר שמדיניות וול-מארט הרחוקה נגד התארגנות עובדים הגיעה לבאר-שבע. עובדי חברת התחבורה הציבורית "מטרודן" פתחו השבוע במאבק על חופש ההתארגנות. זהו מאבק נוסף באזור הדרום של העובדים הרוצים להתארגן ולהתאגד ונתקלים בחומה בצורה של מעסיקים – אחיהם הקטנים של בעלי וול-מארט האמריקאית.
הנהגת ההסתדרות התייצבה ביום ראשון בבאר-שבע על מנת לדון על חופש ההתארגנות במדינת ישראל ולהתייצב לצד העובדים באסיפה שנערכה בסמוך לתחנה המרכזית של בירת הדרום. באסיפה לקחו חלק גם עשרות ראשי ועדי עובדים מהאזור. אל האסיפה קדמה הכרזת סכסוך עבודה על ידי מועצת הפועלים בעיר בסוף אוקטובר. מזכיר מועצת הפועלים, מאיר בביוף, אמר כי "אישור הסכסוך בנוהל מזורז, בא בעקבות פגיעה מתמשכת בנהגי החברה בתואנות שווא וללא הצדקה מצד בעלי תפקידים בהנהלה, פיטורי נהגים ללא סיבה ובחוסר תום לב; וגם משום התעלמות הנהלת מטרודן מדרישת ההסתדרות וועד העובדים שהוקם לנהל מו"מ לחתימת הסכם עבודה קיבוצי וביטול העסקת העובדים באמצעות חוזים אישיים".
אל ההכרזה על סכסוך העבודה קדמה אסיפת עובדים שנערכה ב-11 באוקטובר בשעות הלילה, בה השתתפו כ-60 מעובדי מטרודן, ובה הוחלט להצטרף להסתדרות ולבחור ועד עובדים (שחבריו הם: שאול צפני, יגאל שלי ושם-טוב ללוז). על כך הגיב מנכ"ל החברה, אילן קרני בראיון לעיתון מקומי: "כל אחד שהחוזה האישי שלו לא מוצא חן בעיניו משוחרר מיידית. הוא יכול ללחוץ לי את היד, לקבל את מה שמגיע לו ושילך מפה".
פירות הפרטה באושים
מדוע החליטו לפתע עובדי חברת התחבורה הציבורית בבאר-שבע להתארגן? עד עכשיו הם לא היו מאורגנים? עובדי החברה לא היו מאורגנים כי החברה הוקמה בשנה שעברה כשותפות של חברות דן, מטרופולין ותאגיד רב-לאומי צרפתי על מנת להפעיל את החבורה הציבורית בבאר-שבע לאחר שהופרטה החברה שפעלה מאז שנות ה-50 בעיר. אותה חברה שבבעלות העירייה נפלה קורבן למדיניות ההפרטה של ממשלת הימין וכך, פוטרו כל עובדיה שהועסקו באמצעות הסכם קיבוצי שהוגדר כמצוין. כך שלאחר ההפרטה חלק מהעובדים מהחברה העירונית נקלטו בחברה החדשה, ואף הצטרפו אליה צעירים יותר, יהודים וערבים.
השאלה הראשונה הנשאלת היא: "איפה ההסתדרות בכל הסיפור הזה?". והתשובה היא שבמהלך תהליך ההפרטה היא לא נאבקה נגד וכדרכה "נאבקה על תנאי הפרישה". זו מדיניות ישנה-נושנה של ההסתדרות: אין היא מוכנה להיאבק בהפרטה, היא אינה רואה בהפרטה אויב מספר אחת של העובדים; אלה רואה את עצמה רק כמי שאמורה להגן על תנאי הפרישה של המפוטרים.
עם הקמת החברה החדשה, ניסה מזכיר ההסתדרות בנגב בביוף לחתום על הסכם קיבוצי. לאחר שבעה חודשים של דחיות ותירוצים, הוא הבין באופן חד-משמעי שאין ההנהלה מוכנה לחתום על ההסכם. ומה קרה אז? האם ההסתדרות בבאר-שבע הבינה שתפקידה להפשיל שרוולים ולארגן את העובדים? לאו דווקא. העובדים התארגנו באופן ספונטני ורק לאחר מכן פנו אל ההסתדרות. אין זו הפעם הראשונה שעובדים בנגב מתארגנים כדי להקים ועד עובדים ואין ההסתדרות עושה דבר על מנת לארגנם. כך היה בחיפה כימיקלים, כך קרה עם עובדי הקבלן במפעלי ים המלח. שלושת מקומות העבודה שצויינו הן חברות שהיו בבעלות המדינה והופרטו במרוצת השנים!
מקרה מבחן ויחסי כוחות
מאבק עובדי מטרודן הוא חשוב ביותר. הזכות להתארגנות, המוגנת לכאורה על ידי החוק, אינה מובנת מאליה. כישלונות עובדי מפעל חיפה כימיקלים שבנגב ועובדי הקבלן בים המלח נתנו את אותותיהם ומעסיקים רבים בדרום מסרבים להכיר בנציגי העובדים ואף מפטרים את אלה המנסים להפר את שלוותם הנצלנית. במפעלים גדולים, כגון וישיי בדימונה (בה מועסקים כ-2,000 עובדים), אין נציגות עובדים. לכן, מפלה נוספת רק תגביר את תאבונם של המעסיקים להפוך את הנגב לאזור "חופשי מהתארגנות עובדים".
ללא מדיניות יזומה מצד ההסתדרות להתארגנות מסיבית של העובדים, גיוס חברים חדשים והקמת ועדי עובדים, לא ישתנו יחסי הכוחות בין העבודה להון. אין טעם להמתין עד ש"העובדים יבואו להסתדרות ואז ניתן להם את כל הגיבוי", כפי שאמר בביוף בדיון שנערך על מצבם העגום של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח, שבבעלות האחים עופר. יש לצאת אל מרחבי הנגב ולארגן עובדים!
כל הכבוד!
ידוע לכל חשיבות התארגנות העובדים אבל דווקא בגלל זה מארגני האיגודים הם הראשונים שמפוטרים.
העדר התארגנות הוא לא רק מחדל של ההסתדרות אם כי של כלל גורמי ההסברה והגנה על עובדים.
נכונה היום יותר מתמיד אמרתו של ביבי
הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
ההסתדרות זהו התוכן שנבחר ליצוק לתוך המילה הזאת.
מבחינתי התארגנות עצמאית היא ההסתדרות.
על כל העובדים לקחת אחריות ולהתאגד!!!
אפשר וצריך להכניס חיים חדשים להסתדרות והפנים האלה הם של כולנו.
מהפכה עכשיו.
(בהסתדרות)
אסור לשכוח שעבודה מאורגנת היא למעשה הכח האמיתי המאכזי שיש לאזרחים נגד השלטון. משטרים פאשיסטים מיהרו לחסל קודם כל את ההתארגנויות של העובדים, מאחר ומלבד התארגנויות אלו אין לאזרחים כח השפעה ממשי (בחירות זה ממש לא כח השפעה, בטח לא בישראל שבה יש הגמוניה בתפיסה הכלכלית של רוב המפלגות)
דוידי מאמר מעולה, זהוא למעשה כתב האשמה חמור נגד ההסתדרות והוא צודק לחלוטין.
יש מקום למהפך בהסתדרות שמעלה בתפקידה המרכזי למען החברה הישראלית ובפרט בנושאי התאגדויות חדשות.
לדעתי ההסתדרות והעומד בראשה נמצאים במשבר זהות עמוק.
דוידי, טעות גדולה בידך!
החברה הכודמת פורקה בעקבות סוג של פשיטת רגל. לא היה טעם להיאבק על הפיטורים, זה היה מעבר להפרטה. החברה הייתה בהפסדים גדולים. ויש סיבה ברורה לכך. הנהגים בחברה לתחבורה ציבורית באר שבע היו מקבלים משכורות ממש גבוהות, ועם הזמן החברה החלה להפסיד כסף, העובדים לא היו מוכנים להוריד חלק מהמשכורת שלהם מה שהוביל להפסדי ענק ולבעצם מצב שהעירייה חייבת לסגור את החברה ולפתוח את התחבורה הציבורית בבאר שבע לחברות חיצוניות.
בקליטה בכח אדם שעלו אותי האם אני מעוניין לשלם כסף להסתרות (אין ועד עובדים).
פועל וותיק (15 שנה) לימד אותי לעבוד, אחרי 3 חודשי עבודה שלי במפעל עבדתי בדיוק כמו הוא אך המשכורת של שנינו היתה שווה, איך זה?