למען האמת, התלבטתי קשות בטרם החלטתי להגיב על התבטאויותיו של ראש שדולת המתנחלים בכנסת, ח"כ יחיאל חזן מסיעת הליכוד. אני לא אוהב להתמודד עם טיפוסים כמו חזן כשווה אל שווים גם כדי שאנשי מרכז לאומניים, שכורים את קברה של החברה הישראלית יותר מחזן, לא יצקצקו בלשונם ויעשו בחדווה את ההקבלה הנואלת "בין קיצונים משני הצדדים".
אלא שבשנים האחרונות קראתי יותר מדי על רפובליקת וייאמר, שקרסה בשנת 1933 עם עלייתו של אדולף היטלר לשלטון. מהספרים האלה, שנקטו גישות שונות ומשונות, לעתים אף מנוגדות בתכלית, למדתי שאסור לזלזל באנשים כמו ח"כ חזן. אינטלקטואלים גרמנים מתוחכמים, שהיו בין המובילים באירופה בכל התחומים של המדע, הפילוסופיה, הרפואה, המשפט, הפסיכולוגיה וחקר הספרות, מצאו את עצמם נגררים, מוכים וזבי-דם, בשבילי מחנה הריכוז דכאו על ידי נמוכי המצח, שעליהם ליגלגו בכל פה בעבר הלא רחוק ואף כתבו בהשראתם מאמרים סאטיריים מצחיקים עד לדמעות.
בתנאים מסוימים חזן ודומיו עלולים להפוך לקלגסים מעוררי חלחלה, והדברים באמת אינם מצחיקים כלל ועיקר. אני לא חושש כל כך מהביריון הזה עצמו, כמו מכל אלה שיושבים לצדו וממלאים את פיותיהם מים. בעצם השבוע שבו זוחלים שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק לשותפות משפילה עם סיעתו של חזן, אסור להתעלם ממנו, צריך לזכור שיש לו בני ברית בסיעה, וצריך להתגבר על הפיתוי לפטור את עצמנו באמירה החמקנית: מה לנו ולפאשיסט נאלח כמו חזן.
הידיים קצת רועדות, אבל לטובת אלה שלא קראו את דבריו של ח"כ חזן בכנסת אני מתמצת. האיש אמר ש"הערבים הם תולעים, בכל מקום הם תולעים, מתחת האדמה, מעל האדמה ובכל דרך". הוא גם הגדיר אותם, לא בפעם הראשונה, כ"עם של מרצחים". הדברים האלה נאמרו כתגובה על פעולת הגרילה הפלסטינית ברצועת עזה, שקיפחה בתחילת השבוע את חייהם של חמישה חיילי צה"ל.
עוד נתייחס להקשר של הפעולה בעזה, ועל השלכות ההקשר הזה על הגזען הישראלי המצוי, אבל לפני זה עלינו לטפל ביד קשה בחזן, בלי רחמים, בלי מורא ובלי משוא פנים. כאשר כתבתי "פאשיסט נאלח" נקטתי בלשון עדינה שלא כדרכי ושלא בטובתי, ולשון המעטה כזאת פשוט איננה מתאימה למקרה שלפנינו. התבטאות ה"מתולעת" של ח"כ חזן מציבה אותו בקטגוריה של פאשיסט מהזן הגרמני, דהיינו, נאצי, וחבל על זמנו ועל כספו. שום שופט ישראלי לא מסוגל לראות בדבריו משהו אחר, מלבד נאציזם טהור.
המהדורה הנאצית המפורסמת של הסרט "היהודי זיס" הוקרנה לא רק בכל רחבי גרמניה ואוסטריה אחרי האנשלוס (מרץ 1938) אלא גם בארצות שנכבשו על ידי הוורמאכט בתקופת מלחמת העולם השנייה (1939-1945). ראיתי פעם בפאריס את הגירסה הצרפתית, ומארגני האירוע האנטי-נאצי שם סיפרו שהסרט היה פופולארי במיוחד בצרפת הכבושה, ושאלפי צרפתים נהרו לראות אותו מרצונם הטוב. היא מתחילה בסצינה מרשימה, מבחילה, בלתי נשכחת, של המוני עכברים ועכברושים הזוחלים בצינורות הביוב בדרכם לזרוע מחלות קשות ומוות. אחר כך צולמו יהודים עניים, דלים, מנוונים וחולים, וההקבלה היתה מפורשת, בדיוק כפי שחזן עשה לערבים עם התולעים. זה לא היה דומה, אלא זהה.
בעיתונו של הנאצי יוליוס שטרייכר, "שטרימר", התייחסו דרך קבע ליהודים כמו אל שרצים, עכברים, זבובים, תולעים. הם תמיד תוארו כיצורים מזוהמים הרוחשים מתחת לאדמה ומסכנים את האנושות בכלל ואת הגזע הגרמני הטהור בפרט. רוב ההיסטוריונים מאוחדים בדיעה, ששטרייכר הכשיר את השואה מראש, איפשר לגרמנים שקיבלו חינוך דמוקרטי בוויימאר לראות ברצח היהודים משהו נסבל, כיוון שבסך הכול מדובר בביעור שרצים מזיקים, בדיוק כמו רעל נגד עכברים או ריסוס נגד תולעים. ההשקפה הזאת קיבלה גם גושפנקא משפטית. שטרייכר, ש"רק" נאם וכתב, הורשע, נידון למוות ונתלה באוקטובר 1946. הוא תמיד נחשב לאחד מפושעי המלחמה המגונים ביותר במשטר הנאצי, איש המסמל את התנוונות התרבות הגרמנית והידרדרותה להסתה גזענית שסופה רצח המונים.
השבוע קראתי את ספרו הנהדר של כריסטופר בראונינג, "אנשים רגילים" שיצא לאחרונה בעברית בהוצאת "ידיעות אחרונות". הספר מתאר את פעילותה של יחידת מילואים משטרתית (למרבה האירוניה, יחידה 101) שרצחה בשיטתיות אזרחים יהודים בפולין. אנשי היחידה היו גרמנים מן השורה, לאו דווקא נאצים מושבעים, וניתנה להם הזדמנות, נדירה במשטר הנאצי, לקבל שחרור מהמשימה המזוויעה שהוטלה עליהם. כמה מהם, אבל לא רבים, אכן ביקשו וקיבלו היתר לא להשתתף באקציות. אבל גם האחרים היו זקוקים לשמץ של לגיטימציה. אחד המפקדים, סרן הופמן, אמר לחוקריו אחרי המלחמה שהוא לא חש שנאה לוהטת כלפי היהודים, אלא בעיקר "סלידה". ברקע כל הזוועות המתועדות בספר (הקריאה איננה קלה, ראו הוזהרתם!) נתקלים ביחס אופייני יותר ויותר כלפי הנרצחים, שעיקרו מאמץ אינטלקטואלי ונפשי לפחת את אנושיותם כדי שהשמדתם לא תהיה בעצם רצח. בתחילת פעילותה "המבצעית" של יחידת 101, נהגו המפקדים להשמיע נאומים שתכליתם הכפשת היהודים, והצגתם כאחראים העיקריים לעצם פריצתה של מלחמת העולם השנייה, שלא לדבר על התבוסה במלחמת העולם הראשונה. "היהודים" כותב בראונינג, "היו מחוץ למעגל המחויבות והאחריות האנושית שלהם". כלומר, לגרמנים האלה, שביצעו מעשי טבח בגברים, בזקנים, בנשים ובילדים (כולם מתועדים בספר בפרטי-פרטים) היתה במפורש אחריות ומחויבות "אנושית" איש לרעהו, אולי גם לאנשים ששיתפו איתם פעולה ובוודאי שגם לעם הגרמני השרוי במלחמת עולם. הם רק הוציאו את היהודים אל מחוץ לגדר, השלימו עם הגדרתם כשרצים אולי כ"תולעים" וזה הקל על מצפונם. לא היה לאנשים האלה מצפון? זה פשטני מדי. הספר זרוע כולו בדוגמאות על גרמנים שנפשם נקעה מהרצח, שעשו אותו תוך תחושת בחילה והתקוממות. בפאראפרזה אכזרית על פאבליוס טרינטיוס איש קרתגה ניתן אולי לכתוב, ששום דבר אנושי לא היה זר לרוצחים המנוולים האלה.
הזרע הרע של כל הפשעים האלה נזרע לפני מלחמת העולם השנייה, ואפילו לפני שהיטלר מונה לקאנצלר בינואר 1933. בספרות האנטישמית שקדמה לנאציזם, וביתר שאת בשנים הטראומטיות שהובילו את רפובליקת וייאמר לאובדנה, רווחו מאוד ההכתמות של היהודים כ"שרצים" (Vermin), והדרך להשמדתם תוארה לעתים תכופות כ-Vermicide, כלומר "השמדת תולעים"!ׂח"כ חזן חייב להבין למה הוא חושף את עצמו, כאשר הוא נוקט בביטויים כאלה.
בשנת 2000 יצא לאור באנגליה הספר Epidemics and Genocide in Eastern-Europe 1890-1945 בהוצאת Oxford University Press. הסופר, פול ויידלינג מתאר את שיטות הרצח של הנאצים בתקופת השואה (חיטוי, "מקלחות", השמדה) כתוצאה בלתי נמנעת מהדמוניזציה של היהודים לקראת הקמת התשתית התעשייתית לרציחתם ההמונית. הדגש הוא על השפה, המינוח, הכשרת הלבבות באמצעות תעמולה (הסברה?) שבאה להקדים ולאפשר את המעשים.
לכן יש לעקור כל שמץ של התבטאות ביולוגית כלפי עם שלם, או התבטאות המתארת עם שלם כ"רוצחים" בעודן באיבן. חזן איננו יריב פוליטי אלא אויב, גזען מוצהר המבסס את הקריירה הפוליטית שלו בשירות המתנחלים על הכפשה קולקטיבית שבאה אולי להכין את הקרקע לגירוש המוני של ערבים מאדמתם. גירוש כזה ילווה בהריגת אלפים, ויש בו אלמנט ברור של ג’נוסייד. הוא גם מהווה עבירה חמורה על חוקי המשפט הבינלאומי, והמטיפים אליו אינם אלא פושעי מלחמה לכל דבר.
לזכותו של יושב ראש הכנסת רובי ריבלין (רביזיוניסט קלאסי ואיש ארץ ישראל השלמה) יש לומר שהוא הוקיע את חזן בשפה חריפה מאוד. עם זאת, ספק אם הוא קולט שהגזענות של חזן היא פועל יוצא מתורת סיפוח עם שלם לארץ אחרת בעל כורחו. ריבלין וחזן חברים באותה מפלגה, ולא בכדי. בלי ההתפשטות הטריטוריאלית של ריבלין אין כר לפעולה לגזען כמו חזן.
מדוע בחר חזן דווקא בעיתוי הזה להתפרצות הנוראה שלו? נראה שאנשים כמוהו פשוט מסרבים להבין את מהותה של הפעילות במנהרת התופת נגד חיילי צה"ל. כדי שלא תהיינה אי-הבנות מיותרות אני חייב לציין, שהטרגדיה ברצועה פגעה בכל אזרח ישראלי, וגם בי, ושכל איש שמאל עיקבי משתתף באבל על חיי אדם אזרחי ארצו שקופדו. אבל הפעולה עצמה מקוטלגת, לצערי העמוק, כפעולת התנגדות קלאסית שיש בה תיחכום, תיכנון מדוקדק ואומץ לב. המבצעים הם חיילי אויב – לא מחבלים ולא "תולעים", ויש לכבד אותם כדי שנוכל לכבד גם את עצמנו.
חייל שנפל בקרב נגד חייל פלסטיני הוא חלל מלחמה ולא קורבן. הוא נהרג ולא נרצח, וחשוב לציין שהקרב ניטש על אדמה שהיא פלסטינית גם לדעתו המעודכנת של ראש ממשלת ישראל. את העובדות האלה אין לשנות, לא באמצעות מכבסות מלים רשמיות והודעות שקריות של דובר צה"ל, ולא באמצעות חילול השפה על ידי חזן והדומים לו.

מאמר חזק מאד, ו–מרתק. אכן, מדובר בתחתית החלאה, וגם במנטליות של הכחשת שואה: פעולות לוחמי גרילה פלשתינאיים כנגד חיילים ישראלים (ולא כנגד אזרחים) מתוארת בסגנון דומה לזה בו תאר הנס פרנק, מושל פולין הנאצי את ההתקוממות בגטו וורשה: פעולות פריעה של חוליגנים וספסרים יהודיים. אף גרוע מזה – לוחמים שמתגוננים בפני פעולות נישול של עמם משארית אדמתו ומפני דורסנות שחצנית (בידי חיילי עם היושב על מרבית אדמתם לשעבר) – נקראים "תולעים".
וההתממות הביבים הזאת, כאילו אין זו תגובה נורמלית של עם נורמלי להלחם בכיבוש כה מסואב.
חיים, חבל על המאמץ. יחיאל חזן אינו ראוי למאמר הזה. מדובר, אחרי הכל, באחד מחברי הכנסת הנחותים ביותר. הציבור יזכור אותו בזכות השערוריות שביצע (הצבעה כפולה, התבטאויות גזעניות). האיש הזה אינו ראוי להתייחסות.
עם זאת, העובדה שהאיש הזה עדיין משמש כנבחר ציבור, מעידה על הכנסת ועל מי שאמור היה להראות לו את הדרך החוצה. שתיקתם הרועמת של עסקני השואה (לפיד ושות’) אל מול הדברים הללו, הופכת אותם לשותפיו של חזן.
רק לחשוב מה היה קורה אילו בגרמניה היה מתבטא איזה פוליטיקאי בצורה דומה נגד היהודים…
הסיפא של המאמר חזקה ומשכנעת מאד: "חייל שנפל בקרב נגד חייל פלסטיני הוא חלל מלחמה ולא קרבן" על אותו משקל אפשר לומר כי חייל פלסטיני שנפל בקרב עם חייל ישראלי הוא חלל מלחמה ולא קרבן. משום מה כשצה"ל מחסל חמושים פלסטינים המינוחים השגורים בפי חיים ברעם ודומיו הם רצח עם, הרג חפים מפשע, פשעי מלחמה, ג’נוסייד, ואפילו מעשים נאציים.תסכימו איתי שיש כאן סתירה מסויימת.
גדודי ההתנגדות הפלסטינים שנהרגים בפעולתם נגד צבא הכיבוש הם קורבנות הכיבוש משום שהכיבוש נכפה עליהם וההיתנגדות היא תופעת לוואי טבעית.
כך גם ניתן *אפילו* לומר ובצדק שהחללים של צבא צה"ל שנהרגו בפעולה בשטחים מפעולת ההיתנגדות של גדודים פלסטיניים הם גם כן קורבנות הכיבוש שהרי (למרות שבמידה פחות יותר ןאפילו בהרבה) הכיבוש גם נכפה עליהם על ידי מפקדיהם וראשי מדינתם.
נהינתי מאוד מהמאמר מצויין של חיים ברעם.
אלישע כותב :
"משום מה כשצה"ל מחסל חמושים פלסטינים המינוחים השגורים בפי חיים ברעם ודומיו הם רצח עם, הרג חפים מפשע."
אלישע יכול היה לכתוב "כשצה"ל הורג" או כ"שצה"ל פוגע" אבל נפלטה לו(בטעות) המילה "מחסל" מילה השמורה למזיקים למיניהם ,ובכך הוכיח עד כמה חיים ברעם צודק, ועל כך כבר נאמר :בא לקלל ויצא מברך.
לאלישע החתיך.
צה"ל גם רצח חפים מפשע בלי קשר ללוחמים הפלשתינאים שנהרגו בקרבות – ובמספרים כפולים ומכופלים מהאזרחים היהודים שנרצחו. בנוסף צה"ל נלחם מטעמים קולוניאליים בצורה נפשעת בשטחים הכבושים.
לחיים ברעם.
מדוע לא ניתן לקיים שום דיון פוליטי, היסטורי מבלי לרדת לשפל ולהרס המוחלט שדרכו השלטון הציוני בנה\בונה אומה – לשואה. זה קשה להאמין שכמעט ואין מצע פוליטי ציוני או המתייחס לציונות שלא יתבסס כולו על השואה, וההרס והטירוף הקשורים לנושא. לא היה שום צורך לצאת מבסיס שלא יכול לבנות את עצמו אלא על נושא זה במאמר ביקורתי על חבר הכנסת חזן. ההתעקשות להתעסק רק עם נושא זה לצרכים פוליטיים היא שערוריתית. החינוך הציוני עושה זאת וכך גם רבים אחרים לצערי.
אפשר לבקר בכלים היסטוריים ופוליטיים אחרים. העם היהודי עבר את השואה ומאמרים מסוג זה עלולים להחיותה בצורה אלימה ומופרעת. יש לזכור את השואה ולהתמודד עם אנטישמיות מכחישנית, אך לבנות פוליטיקה על השואה – פשע.
על אחד כמו חזן כבר אמר ירמיהו:"ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח".
מדובר באחד הדברים המבחילים ביותר שצצו בפוליטיקה הישראלית מאז כינונה של מדינת ישראל.
בריון המתבטא בשפת ביבים אשר אמורה לבייש ולקומם כל אדם בר-דעת משמאל ומימין.
מדובר בתמרור אזהרה המונף אל מול פניה של החברה הישראלית, בין משמאל ובין מימין, כיוון שמאחורי זה עומדים לא מעט המחזיקים באותן דעות.
לפני חודשיים לערך, ולאחר הבחירות ב"סאקסן-אנהאלט", בהן זכה הימין הקיצוני ב9.2% מקולות הבוחרים, הוזמן נציג מפלגת הימין הקיצוני(NPD),מרטין אפל, לאולפן הטלויזיה לראיון לצד שאר נציגי המפלגות.
ברגע שזה פתח את פיו בכוונות הסתה עזבו נציגי המפלגת את האולפן בחמת זעם, והראיון נקטע לאחר שנקרא לסדר פעמיים בשל התבטאויותיו.
אז נכון שיש אלו המחזיקים בדעות שונות משלי, כמו ידידי אלישע, ונכון שיש אלו מביניהם המאמינים שהפלשתינים אינם פרטנר לשלום, אולם לעיתים מגיע שלב בו חייבים להגיד די!
להכליל עם שלם תחת ההגדרה:"תולעים" עם הקונוטציה וזכרון העם היהודי את התעמולה הנאצית אשר השתמשה בכלים דומים, הינו מעשה של חרפה.
לא רק שלבריון הזה,חזן, אין מקום בין שורות הכנסת, הרי שמקומו גם מוקצה באתרים לטיהור שפכים. לצערי, ועל רקע הדברים שנאמרו, אני סבור שאני מעליב בהשוואתי הזאת את יצרי מעינו עם אדם זה!
מתתיהו טיילור,
חיים ברעם לא הכניס את השואה לשיח הפוליטי במאמר הזה. ח"כ חזן שקרא לערבים "תולעים", "עם של מרצחים" ולפני מספר חודשים גם "תוקעי סכין בגב של ישראל" הוא זה שהכניס את הנאציזם לשיח הפוליטי הישראלי.
אני מאד אוהב את השואה. אחת התהומות העמוקות ביותר בתולדות המין האנושי. ההיקף, האינטנסיוויות, הנחישות ומעל הכל האירגון, בכל זאת גרמנים. כאשר התחלתי להתענין בשואה עדין חשבתי לתומי שמדובר באירוע יחיד במינו ואומנם עם הזמן הבנתי שאכן מדובר באירוע יחיד במינו, אבל שישנם עוד מספר אירועים יחידים במינם, כמו למשל רצח העם בקמבודיה, שהוא לדעתי נמצא יחד עם השואה עמוק בתחתית. הענין הרב בנושאים האלה נובע מהקיצוניות שלהם, מדובר כמעט במעבדה אנושית לבחינת סוגית הרוע ומגבלותיו, או שמא גבולותיו. אחד הדברים המענינים בקמבודיה הוא שהקורבנות היו מבני עמם של הרוצחים. כלומר – לא חייבים לשנוא זרים, אפשר בהחלט לשנוא גם את עצמך ובשרך. בקיצור ולענין, מה אני רוצה להגיד? מה שאני רוצה להגיד וזה על סמך נסיוני במוסדות לבריאות הנפש ומכונים ללימוד השואה שבניגוד לתפיסה של הנוחה והמגוננת כאילו השואה היא גרמנית וחולי הנפש הם חריגים, למעשה מדובר בתבניות התנהגותיות הקימות אצל כל אחד ואחד וההבדל היחיד הוא בעוצמת האירועים וכישרון הביצוע. כלומר הרצח הוא אותו רצח בכל מקום, ההבדל הוא באירגון ובכמות. אותו הדבר לגבי חולי נפש, הם לא ממציאים שום צורת התנהגות אנושית חדשה, הם פשוט מקצינים את התבנית הקיימת.
המסקנה שלי זהה לזו של מר ברעם והיא שח"כ חזן, יחד עם חבריו, הוא אדם מאד מסוכן.
למר טיילור,
אני מסכים איתך שלא צריך לשרבב את השואה לכל דבר, ובאמת לא דיברתי כל-כך על השואה כמו על הנאציזם ושורשיו עוד לפני שהזוועות באירופה התחוללו בפועל.
עם זאת, ח"כ חזן לא נקט סתם בשפת ביבים, אלא בעגה נאצית. הרגישות שלנו לנושא הזה היא כפולה: גם כיהודים וגם כסוציאליסטים-הומניסטים. הסיגנון החריף בא הפעם כדי לתת דה-לגיטימציה מוחלטת להתבטאויות כאלה, וגם מתוך סולידאריות עם חברי הכנסת הערבים המותקפים בכנסת בסיגנון חסר תקדים אפילו במוסד הזה.
נכון הדבר שהחיילים שנפלו נכרגו ולא נרצחו. הערבים שעשו זאת היו לוחמי גרילה ולא מחבלים.
עכשיו בואו ונראה איך חיים ברעם משתמש בכל הטרמינולוגיה הנאצית כפי שהתייחס לחזן, ומפנה אותה בכל עוצמתה כלפי אותם מחבלים ערבים שרצחו נשים וילדים שלנו בדם קר.
האם להט השנאה של ברעם ישאר בעינו גם כלפיהם או שמא הביקורת תתמתן לפתע?
אלי שוורץ,
את הטרוריסטים הפלסטינים הרוצחים נשים וילדים אי-אפשר להשוות לנאצים. אם אפשר להשוות אותם למישהו במלחמת העולם השנייה זה לאבא קובנר שניסה להרעיל את מערכת המים בנירנברג.
לנתן: קבל את התנצלותי- לא התכוונתי לכתוב "צה"ל מחסל" רציתי לכתוב "צה"ל הורג" או "צה"ל פוגע" אבל במחשבה שניה, תוך כתיבת ההתנצלות אני מגיע למסקנה שגם המילים האלה לא במקומן, משום שאסור בשום פנים ואופן להרוג פלסטינים, יהיו אשר יהיו מעשיהם. יהודים, לעומת זאת מותר גם מותר להרוג שהרי הם נציגיו של משטר הכיבוש. (כמו שאמר פעם השייך יאסין, אללהו ירחמו)
למתיתיהו טיילור ולכל האחרים: כנראה שדברי לא הובנו כהלכה, ולכן אחזור אליהם בשנית: כשאתם אומרים ה"כיבוש" למה בדיוק אתם מתכוונים? אם כוונתכם לאותו מושג שאנשי החמאס מתכוונים אליו, הרי שיש לי איתכם איזה אי הבנה קלה. הלכתי אצל האתר הרישמי של החמאס בארץ הקודש (בשפה האנגלית, חפשו בגוגל) ושם נאמר כהאי לישנא, שחור על גבי לבן: מטרת האירגון היא חיסול המדינה הציונית והקמת מדינת הלכה איסלמית בשטח שבין הים לנהר. למי שלא הבין עד עכשיו- "הנהר" הוא נהר הירדן, "הים" הוא הים התיכון. אז כשאתם מתכוונים לקץ הכיבוש על איזה כיבוש בדיוק מדובר?
ולכל מתקיפי הגרמני: לכל ישראלי ויהודי באשר הוא יש את הזכות המלאה לבחור את מקום מושבו.
אם זה לא מוצא חן בעיניכם זו בעיה שלכם, לא שלו.
חותם על כל מלה ממלותיהם של חיים ברעם ושל אור.
תודה רבה לך אלישע!
מי שעוקב אחרי כתיבתי, יודע בדיוק את הסיבות למגוריי בגרמניה. מה לעשות וקצת קשה להסתדר עם המוסדות בישראל, כשאשתך נוצריה!
ומילה נוספת לאלישע ידידי(אני חושב שהסכמנו על זה בעבר). כל נסיון להגיע לפשרה יוביל לכישלון, כאשר נסתמך על גורמים קיצוניים משני הצדדים.
אבסורדי כפי שזה ישמע, אני סבור שהן החמאס, והן הג’יאהד האיסלמי(ועוד שאר מיני ירקות) מייצגים את אותה הגישה, רק מקצוות הפוכים לחלוטין, לזאת המיוצגת על ידי חלק מחברינו המתנחלים.
כל אותם ה"חברה הטובים" אינם מעוניינים בשלום, אינם מעוניינים בפשרות, ויעשו כמיטב יכולתם לחבל בנסיון להגיע לאיזה שהוא פתרון בסכסוך האין-סופי הזה!
השאלה היא האם יצליחו גופים מתונים יותר משני הצדדים(שמאל וימין) להגיע יום אחד להפסקת האלימות המטורפת הגובה חיים, בעיקר, של אזרחים חפים מפשע משני הצדדים.
לאור וחיים ברעם.
ודאי שיחיאל חזן לא יכול שלא להשתמש במונחים שבהם הוא משתמש מכיוון שהפוליטיקה הציונית השלטת ניזונה בצורה ברוטאלית ומעוותת מהשואה, ועלייה חיה\מתה האומה העברית בכנען.
אני טוען שיש להזהר מאוד כשבונים פוליטיקה על נושא זה. העיוות שנוצר הוא צורם. לכן אני נזהר מאוד עם השימוש בסוגיה הזו במסגרת הדיון הפוליטי\היסטורי. על-כך אני חושב שחיים די הסכים. אני חושב שהרצון לתפוס הד דרך השימוש בהיסטוריה של גרמניה הנאצית (תוך ידיעת התודעה היהודית העכשווית), כפי שנעשה גם במאמר זה, הוא הזוי ובעייתי. שוב אני חוזר על דבריי – אפשר לבקר את יחיאל חזן וחבריו דרך שימוש במונחים פוליטים והיסטוריים אחרים.
לאלישע החתיך ועכשיו גם המשעשע.
יפה שהסקת שאני מצדד בחמאס בצורה אילגת והלא מתייחסת לתוכן. אינני יכול לתמוך בבדלנות הרצחנית של מוסלמים אחדים (ולצערי הם לא אחדים) אך מצד שני גם לא בשל יהודים אחדים (ולצערי הם לא אחדים). אני יהודי השואף לעתיד דמוקרטי ולא-גזעני. מבחינה זו אני שומר לעצמי את הזכות להסתייג גם מן התנועה הציונית במקומות רבים – על אף שנתיניה הם בני-עמי. מסתבר שעמי פלגים רבים בו וכנראה לא כולנו אוהבים אחד את השני ובטח לא את הזולת.
לאד (פלאש) גורדון.
תגובה נוקבת. מסכים איתך ועם המסקנות הכואבות\הרסניות שעולות מדברייך.
האם שמעתם על רעיון-העיוועים החדש, של ‘הח"כית הנכבדה’ (בעיני עצמה) והשרה לשעבר, "יולי" תמיר? 1000 ש"ח קנס, לכל מי שיעז להשוות דבר-מה לשואה…
אם זאת שמאל, אז אולי מן הראוי לבדוק מחדש כמה מונחים…
למתיתיהו טיילור שלום,
ראשית אינני סבור כי אתה תומך בחמאס או במטרותיו. לא ברור כיצד הגעת למסקנה התמוהה הזו.
שנית, אולי לא ירדת לסוף דעתי, ולכן אנסח אותה שנית בצורה פחות עילגת.
חלק מן הכותבים באתר הזה משוכנע כי הפסקת הכיבוש של הגדה המערבית ורצועת עזה תביא קץ לסיכסוך, או במילים אחרות: הכיבוש הוא הגורם לסיכסוך הישראלי פלסטיני.
לכן, חשוב מאד להבין האם הקביעה הזו נכונה או
לא
לפי מה שמופיע באתר הרישמי של החמאס, הרי שהאירגון אינו מתייחס כלל לשטחים שניכבשו ב67
מבחינתו כל הטריטוריה שבין הים התיכון לנהר הירדן היא שטח כבוש.
המסקנה המתבקשת מן הדברים האלה היא כי רק נסיגה מכל השטח הזה תביא לקץ הסיכסוך, ואת התנאי הזה, נדמה לי שגם אתה אינך מוכן לקבל.
ונשאלת השאלה המתבקשת: האם אפשר לפתור את הסיכסוך כל עוד החמאס מחזיק בהשקפותיו?
השאלה, "האם אפשר לפתור את הסיכסוך כל עוד החמאס מחזיק בהשקפותיו?", כלל איננה רלוונטית – בשני העמים יש הגורסים "כולה שלי", ומן הסתם יהיו כאלה עוד שנים רבות. בישראל יש הרבה יותר תומכי "כולה שלי", מאשר בפלשתין, ויש אפילו כמה הוזים, החפצים להרחיק גבולנו עד לנהר הפרת, להרי הזגרוס ולשושן הבירה. החכמה היא, כיצד לבודד ולנטרל מיעוט בעייתי זה – ובמקרה הפלשתיני, הדרך היא: להרעיף טובות על ההנהגה הפלשתינית (קרי: הפת"ח), לסגת מכל השטחים בתוך פרק-זמן כמה-שיותר-קצר, למסור את כלל התשתית ההתנחלותית (בתים, כבישים…) לידי המדינה הפלשתינית, כחלק מן התוכנית הכללית לשיקום הפליטים, לארגן מימון אירופאי (היי, האם לא האירופים דחפו לכאן את היהודים וחילקו את המזה"ת לגבולות, במחצית הראשונה של המאה העשרים? אז – יש להם איזושהי אחריות, אפילו די-ישירה, לכל הסכסוך דנן, האין זאת?) לבניית כלכלה פלשתינאית משגשגת – ואנשים בריאים, שבעים ומבוססים, הגרים בבתים יפים, כבר לא ימהרו כל-כך ללכת ולהתפוצץ…
אבל, מי שגר בפחון, ושהוריו גרו בפחון, ושאחיו נהרג ואחותו נאנסה (או שבוצע בה "וידוא-רציחה") ע"י צבא-הרשע, מובן מאליו, שיעדיף את חזון גן-העדן, עם שבעים ושבע הבתולות אשר בו, על-פני קיומו בלתי-הנסבל שבכאן…
תיקון קטן לעיניני קולנוע. למיטב ידיעתי סצנת העכברושים המפורסמת לא שייכת לסרט "היהודי זיס" אלא לסרט היהודי הניצחי". הסרט היה סרט תעמולה בוטה והתפרסם מאוד כסרט כזה וכמייצג הקולנוע הנאצי. חשוב לדעת שמעט מאוד סרטים שנעשו בגרמניה בתקופת הנאציזם הכילו מסר פוליטי. "היהודי הניצחי" הוקרן, כמינהג התקופה, לפני הקרנת סרט עלילתי רגיל, ועל מידת קבלתו בקהל הצופים הגרמני תעיד העובדה שהשלטון נאלץ להוציא הוראה לנעול את דלתות אולמי הקולנוע עם תחילת הקרנת הסרט, כדי לאלץ את הצופים צפות בו ולא להיכנס באיחור ולצפות בסרט העלילתי בלבד.
ובעניין דה-הומניזציה של הערבים, היום קראתי במוסף של מעריב "חידון טריוויה" של 10 שאלות, ואחת מהן אמרה :"כמה ערבים חיסלה יחידת ה-101 בפעולת קיביה?".
אמנם התשובה נוסחה בצורה פחות גזענית ("49, כולל נשים וילדים", אבל תארו לכם שאלה בעיתון פלסטיני "כמה יהודים חיסל החמאס בפעולה בדולפינריום?".
אבל מה כבר אפשר לצפות מעיתונם של הפושעים המורשעים ממשפחת נמרודי. במקום אחר במוסף הופיעה מודעת פרסומת לסיגריות על כפולת עמודים, ובה שתי חפיסות סיגריות קרועות בצורה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון…
נו, כשקוראים סמרטוט ימני-עברייני-פשיסטי-לאומני, מסוגו של מעריב, אין מה לצפות ליותר…
האמת שאני מעדיף את מעריב על ידיעות כי יש לו נייר רך יותר…אגב, היום קראתי ידיעה משמחת לפיה החל מיוני יתחיל לצאת שוב העיתון "דבר", ולפי נסיון העבר היה העיתון השמאלי ביותר בארץ, באופן יחסי כמובן.
" ד ב ר " _ ח ו ז ר ? ? ?
מי מתי איך מה איפה אפשר יהיה להשיג?? לעשות מינוי?? לכתוב??
לפי הפירסום, יתחיל לצאת מיוני בהוצאת קרן ברל כצנלסון ומשקיעים נוספים. הפרטים המלאים בקישור הבא:
— קישור —
דבר לא היה העיתון השמאלי ביותר בארץ, היומון השמאלי ביותר בתחומי הקו הירוק הוא אלאתיחאד ואם סופרים גם עיתונים שאינו יומונים אז יש את אלג’יל אלג’דיד והיה בשעתו אלראיה.
אתקן את עצמי – העיתון (היומי) השמאלי ביותר בשפה העברית ובשנה שבה הפסיק לצאת (1994).