מאמריי "מיהו מבוקש", "פרידה מהראיס" ו"מיהו מזרחי" – שעסקו בחקר זהויות בחברה הישראלית – הצליחו לעורר את השמאל הציוני ממשכנו הבטוח ואת הימין הפלסטיני והמזרחי, אל מול קריאתי הדמוקרטית למבנה רב תרבותי של החברה הישראלית-פלסטינית. מבנה בו יישמעו כל הקולות ויווצר מרחב של דיאלוג ולא מרחב של הימנעות מדיאלוג – כזה היוצר אלימות.
הגעתי לכתוב על "מיהו אשכנזי" בעקבות ניסיוני להשלים את דמות החברה הישראלית-פלסטינית כיום, ובעיקר לחשוף את מנגנוני המדכא, ההגמוני, חסר השם.
התודעה האשכנזית היא קטגוריה יסודית בחברה הישראלית והיא מתקיימת גם ללא תודעת הזהות המזרחית החדשה. נכון, כל מי שלמד על זהות יודע שהיא מרכיב שמפריד בין אנשים. ואולם, לדעתי האשכנזיות מתקיימת גם כשלעצמה, משום שגם אם המזרחים לא היו בפלסטין הכבושה – ישראל – עדיין האשכנזים היו כותבים נרטיב הגמוני מדכא, מבלי לכלול את הנרטיב של הפלסטינים (ואין אני קורא לבטל את הנרטיב הציוני, אלא רק לבחון אותו בעיניים ביקורתיות).
התודעה האשכנזית מתפרסת מעבר לגבולות ישראל. למשל בקרב האוכלוסייה היהודית בארה"ב היא שולטת באמצעות זיכרון העבר הנעשה במשקפים ציוניות-אשכנזיות – ארץ ישראל היפה והטובה – ושוב ללא הנרטיב של המזרחים והפלסטינים (כמו אותו מושג רומנטי שאריק איינשטין – פרנק סינטרה הישראלי – השתמש בו והלביש אותו בפזמונים ליצירת תקליטו "ארץ ישראל הטובה והיפה").
התודעה האשכנזית היא קטגוריה של תודעה ולא של מוצא – כפי שרבים נוטים לחשוב. התודעה האשכנזית מתקיימת באתרים המרכזיים של החברה הישראלית והיא מסלול נפרד (כפי שתיאר זאת יפה החוקר ד"ר שלמה סיברבסקי). הוא קושר בין שכונת המגורים לבין הגן בו היחיד גדל, לבין איכות בית הספר, איכות ושפת המורים (שיעורים פרטיים, נסיעות לחו"ל), ספרי ההיסטוריה ונושאיהם האירופצנטריים, הטון ומבנה השפה, המיקום בצבא – הקב"א (קבוצת איכות) והדפ"ר (דירוג פסיכוטכני ראשוני) של המגוייסת – האוניברסיטה ושוק העבודה, ובתי האבות היוקרתיים. כך נוצרים מרכזי הכוח וכך הם משתמרים מדור לדור.
כבכל מבנה הגמוני, לבעלי מרכזי הכוח אין את המודעות העצמית לבחון את האתניות, המעמד והנרטיב, אשר מרכיבים את המסלול הנפרד שלהם בחברה הישראלית המפורדת.
כך תודעה אשכנזית לא מודעת לאופייה ולמסלולה הנפרד, דווקא משום שהיא הגמונית. בעלי תודעה זו חושבים שכולם יוצאי חלציה. ואכן המעמד הבינוני המזרחי (אשר הולך ומדלדל) מביט על האשכנזיות ומנסה בכל כוחו לחקות את מעשיה ולבזות את סיפורו הנפרד. מנגד, גם האליטות הפלסטיניות וגם האליטות המערביות האחרות, משתפות פעולה על מנת ליצור עימו את הקשרים/גשרים ביניהם.
התודעה האשכנזית גם לא מודעת לאופי הדכאני של הפרקטיקות שלה. התודעה האשכנזית הרי מחזיקה בספריה את הנרטיב הלאומי, בשיריה את הפיזמונים ה"ישראליים" או מופעי הייצוג האחרים של התרבות האשכנזית-ציונית. וכך היא שואבת ושופכת שוב ושוב אל הבאר את מיתוסים והאתוסים והזכרונות של הנרטיב הציוני-אשכנזי.
התודעה האשכנזית מתקיימת מעבר לדיון הכלכלי מעמדי, והיא גם סוג של תרבות וסוג של הסבר רציונלי לשימוש בכוח ודריכה על ערכים. כל זאת תוך כדי אשליה שהיה איזה עבר סוציאליסטי-שוויוני שהמזרחים והפלסטינים הרסו בהתמרדותיהם כנגד הממסד הציוני-אשכנזי. היא נשענת על ערכי העבר ומגבה אותם בהווה על ידי שלילת המזרח התיכון והתנהגות כוחנית להשליט את מחשבותיה ויצריה. כך ניתן להרוג את השיח יאסין על מנת להשתיק את דרישתו הלגיטימית של החמאס לסיום הקולוניאליזם המקומי. כך ניתן לאסור את הרב משולם, כדי להשתיק את תביעתם הלגיטמית של התימנים לדיון כולל בפרשת חטיפת הילדים המזרחים (היו גם ילדים עיראקיים למשל שנחטפו). כך מנעו את קבורת הראיס ערפאת בירושלים. כך ניתן להמשיך מבלי לבדוק את מקור הגזענות של הציונות האשכנזית בחברה הישראלית ולא לתת למזרחים לכתוב וללמד את הדיכוי שהם עברו ועדיין עוברים בפרקטיות הדכאניות של האשכנזיות.
התודעה האשכנזית מופיעה במארג שבו כלולים מרכזי הכוח הישראלים ובמיוחד אמצעי התקשורת, שהרי כיום, אנו מתקיימים על פי מסכיה ולא על פי המציאות הקונקרטית. קחו למשל את יאיר לפיד שמפרסם את המפלגה של אביו (אותה מפלגה שכל פיתרון פלסטיני או דיון בבעיות החברתיות הם נושאים אשר זרים לה). ראו כיצד הוא מדגמן את בנק הפועלים (אותו בנק ששרי אריסון פיטרה 700 מעובדיו ופתחה במסע של מודעות רוחנית מזויפת לחברה הישראלית). ראו כיצד הוא יורד על המאבק החברתי בטור שלו באחד העיתונים המובילים. ראו כיצד הוא מנסה בכל כוחו לנסח את המזרחיות. ראו איך הוא מתעקש על הבעיות הקטנות של התודעה האשכנזית. ראו איך הוא הופך את הנרטיב האשכנזי לקורבן, וכך הוא יכול לדרוש להפסיק לשבות, משום שזה מפריע לשגרת חייו ולשכוח ששביתה היא כלי מרכזי במאבק הפועלים. כך הוא יארח את שלום חנוך שישיר על הטל שירד על הפרדסים, בקיבוצים הגזעניים שהשתלטו על האדמות הפלסטיניות והעסיקו את המזרחים כעובדים שחורים, ובכל זאת שמרו על השיח הסוציאליסטי השוויוני לכאורה.
הוא הרי התחיל את דרכו בבית העיתונאי טומי לפיד. ומשם הוא עבר לגלי צה"ל – התחנה ללא ערבים שמשדרת לרוב מוסיקה מערבית, ואין מזרחית או ערבית…
לסיכום, התודעה האשכנזית יכולה להיות קטגוריה לא דכאנית (אין התודעה האשכנזית צריכה להתבטל) על ידי ויתור על זכויות היתר שלה ולהירתם למאבק הכולל על העתיד השוויוני, האזרחי ודמוקרטי ועל החירות של כל התושבים בין הגדה לים ובמזרח התיכון בכלל.
