הוויכוח בין הנהגת ש"ס לבין משרד האוצר על קצבאות הילדים התנהל השבוע במסלול המסוכן שבין לאומנות גזענית לבין קניבליזם רכושני. בנימין נתניהו ואנשיו ביקשו לחגוג את פגיעתם בכלל הילדים העניים במדינה, במהלך מסע הצלב שלהם נגד תשלומי ההעברה לסבסוד שכבות המצוקה. מנהיג ש"ס אלי ישי, לעומת זאת, הניף את דגלו של הסוציאליזם הנאציונליסטי.
לא שהאוצר היה נקי מגזענות. בכל הדיונים על השפעתם המבורכת של הקיצוצים רמזו אנשיו של נתניהו בצורה פחות או יותר גסה, שיש לתוכניותיהם גם היבט דמוגרפי משובח. הילדים הערבים נפגעים, בעיקר במגזר הבדואי, ואם יתמזל מזלנו, תימשך מגמת הירידה בשיעור הילודה שם. ב"מעריב" מזהיר אותנו הפרופסור סרג’יו דה לה פרגולה ש"עדיין מוקדם מדי לשמוח", כלומר, סתם חגגנו את העובדה שפחות ילדים ערבים נולדים כאן. הוא אף האיר את עינינו באבחנות מלומדות, מקפיאות דם, על ההבדלים הדקים שבין שיעור הילודה (מספר הנולדים חלקי כלל האוכלוסייה הנבדקת) לבין שיעור הפריון (מספר הילדים בממוצע לכל איש באוכלוסייה נבדקת).
מי שחשב שגישות "מדעיות" כאלה נכחדו באירופה בשנת 1945, השלה את עצמו. אלי ישי קרא תיגר על הממשלה להיות "גיבורה" ולהצהיר בגלוי על החלטתה לפגוע בערבים, אבל היציאות שלו מתגמדות לעומת הגישה המנתחת, הקרה, של מלומדים שהתגייסו לעזור לממסד הגזעני של מדינת ישראל. למרבה האירוניה, "מעריב" מדווח על הסיפור המפחיד הזה בעמוד 8 ביום שני השבוע, ואילו בעמוד 6 מתפרסמת כתבה ענקית המשתרעת על שני עמודים, שעניינה "האנטישמיות האירופית". אני יכול רק לקוות שמדובר בתרגיל חתרני תוך-מערכתי, ולא בסתם מקריות. עם זאת, ההגינות מחייבת אותי לציין, ש"מעריב" הביא תגובה תקיפה ומעולה של חבר הכנסת אחמד טיבי, גניקולוג במקצועו, שהוקיע את האנטישמיות היהודית במלים חריפות. בהזדמנות אחרת הציע ח"כ טיבי לגזענים בשם הדמוגרפיה לנסח את רעיונותיהם בשפה הגרמנית. רעיון לא רע, מה גם שעומדת לרשותם ספרות ענפה בנושאי ילודה, עיקור, דמוגרפיה וגזענות שנכתבה בין השנים 1933 ל-1939.
העיסוק האובססיבי בדמוגרפיה, 57 שנים אחרי הקמת המדינה, הוא הגורם העיקרי לבידודה של ישראל בעולם, ולזיקתה ההולכת וגוברת לימין הלאומני העולמי. הוא גם מעקר את ישראל מעקרונות הדמוקרטיה הליברלית, ומעמיק את הניכור שבין החברה הישראלית לבין כל המדינות הנאורות בעולם. יותר ויותר פובליציסטים ישראלים, בעקבות ההתקרנפות החברתית-כלכלית של האליטות בהשראת נתניהו, אבל גם מתוך האינטרס המעמדי שלהם, נוטים לראות ב"ליברלים" את אויביהם. השנאה המטופחת בשני הצהרונים המשפיעים וגם בטלוויזיה כלפי "אירופה", איננה אלא בחירה מודעת בשמרנות. מכאן גם הזיקה לכל ידידיה של האסכולה הרפובליקנית של ג’ורג’ בוש באירופה (בלייר, ברלוסקוני) והאיבה התהומית כלפי מתנגדי האלימות האמריקאית בעיראק או באפגניסטן.
הבסיס לכל עמדותיה של ישראל כלפי האזור וכלפי העולם הוא דמוגרפי. מכאן גם מרכזיותו של רעיון הטרנספר הניאו-נאצי בחשיבה הגלויה של הימין הרדיקלי, ובחשיבה הסמויה של הימין השמרני. הגזענות הישראלית מסתתרת מאחורי "הציונות", אבל שני המושגים האלה אינם זהים. היסודות הגזעניים בציונות מקורם בעובדה שהיא תוצר טיפוסי של הלאומנות של המאה ה-19 באירופה, ושהאידיאולוגים שלה לא ערכו בה שום שינויים ערכיים שיעזרו לה להסתגל למציאות הפוסט-קולוניאליסטית במאה ה-21. להיפך, לא רק שלא נעשו תיקונים מתקדמים, אלא שחל פיחות משמעותי באיכותם של הדוברים מטעם המדינה ומטעם הציונות, ולכן האלמנטים הגזעניים נחשפים ביתר קלות. התפיסה המינימליסטית והליברלית הקיימת בשולי המחנה הציוני נקייה באורח יחסי מגזענות בוטה, ויש בה גם הבנה שהתפתחות האומה הישראלית היא עובדה קיימת, גם אם נשלול את רוב הנחות היסוד של האידיאולוגיה הציונית.
ניתן היה בהחלט למתוח קו מפריד בין הכרה בישראל לבין גזענות דמוגרפית בתירוצים ציוניים, אבל דווקא הקיצונים מטשטשים באורח עקבי את הקו הזה. המוטיבציה שלהם להחזיק בכל או ברוב השטחים, ובעת ובעונה אחת גם לקיים רוב יהודי בכל מחיר, חייבת להסתיים בחקיקת חוקי נירנברג חדשים, גם אם נקרא להם "תקנות לשעת חירום", או "קצבאות ליוצאי צבא", שנועדו לרדוף את המיעוט הערבי בישראל. הקואליציה הבלתי קדושה הנוצרת בין המנגנונים שמקיימים בכוונת מכוון אפליה נגד עניים, לבין אלה שמבקשים להפנות את כל הגזרות רק נגד עניים ערבים, הופכת אותנו לחברה נתעבת ומנודה. לא נותר לנו אלא להילחם נגד נתניהו כאילו אלי ישי איננו קיים, ולהילחם נגד אלי ישי כאילו ביבי איננו קיים.
בהמשך ישיר לדברים שכתבתי כאן על שדרות בשבוע שעבר אין כנראה מנוס מהמסקנה, שהאסטרטגיה של הפרד-ומשול נחלה כאן הצלחה רבתי. עושק הערבים מונע מש"ס להרים קול זעקה אמיתי נגד עושק היהודים. ואם כבר פורצת מחאה, היא מסויגת מייד על ידי שיקולים גזעניים והתבטאויות גזעניות של ישי, שלא לדבר על כהניסטים כמו נסים זאב המאיישים את סיעתו. עם כל החיבה הישנה שלי לש"ס ורצוני העז להיבדל מזוללי החרדים ושונאי המזרחים, ברור שאסור לנו לתלות תקוות כלשהן בתנועה שאיננה מוכנה לייצג את כל הדפוקים במדינה, אלא מתעקשת למיין אותם על-פי אמות מידה דתיות ואתניות.
הזרם המרכזי של התרבות הפוליטית החילונית כאן יצטרך לקבל החלטות כבדות משקל שיחרצו את דינו לדורות. אם יחליטו מנהיגיו ועיתונאיו לתת גט כריתות לגזענות הדמוגרפית, תהיינה לכך השלכות חיוביות מרחיקות לכת. הם יצטרכו להיגמל מביטויים ומדפוסי מחשבה גזעניים כמו "יהוד הגליל", "אדמות לאום" או "ילודה ערבית", ולהבין שהשתייכות לנאורות העולמית מחייבת שידוד מערכות כללי בישראל, והשתחררות טוטאלית מחשיבה גזענית באמתלה ציונית. רק אז יתאפשר שיתופם האמיתי של האזרחים הערבים בחיי המדינה, ויושם קץ לגטו הפוליטי שבו הם נתונים כעת, גם ואולי בעיקר באשמת מפלגת העבודה.
***
הגרוע מכל הגרועים והפחות מכל הפחותים, אהוד ברק, ממשיך במסע התעמולה המעליב. אני כבר לא מדבר על הגימיקים הנאלחים בעצת היחצ"נים האמריקאים שלו. הוא חושב שכולנו מטומטמים, ואני מקווה מאוד שנוכל להוכיח לו, שהוא טועה. השבוע הדליפו דובריו שהוא ישן אצל פעילי המפלגה במהלך מסע הבחירות שלו, אבל המאמץ לשוות עממיות לאליטיסט הנפוח הזה הוא ממש מגוחך.
קודם שהוא מגלה פתיחות כזו כלפי אנשים מן השורה, מוטב לו לדאוג לכל עוזריו לשעבר שנאלצים עתה לעבור מדורי גיהנום רק משום ששירתו אותו באמונה. אנשים טובים שנטשו את פעילותם בשמאל החברתי כדי לעזור לאיש רע כזה להיבחר, מתוך אמונה תמימה שהוא "יביא שלום", ומצאו את עצמם במלחמת אזרחים נגד ערביי ישראל, תחת ראש ממשלה שהשקיע הון עתק חסר תקדים בהתנחלויות ודירדר אותנו לתאצ’ריזם בוטה. אחר כך עזב אותם ברק לאנחות, שילם מס שפתיים של תמיכה, והמשיך "לעשות לביתו".
ברק לא השתנה. הוא מתנהל במסלול הישן שלו, הפך מתקוותם של הנואשים לעוד איש צבא שהעלה פימה עלי כסל, והוכיח קבל עם ועדה שאין לו שום מצפן חברתי ושום מדיניות זולת הלאומנות. אחרי כמה ניסיונות לעקוף את מפלגתו הגוועת משמאל, החל ברק לחזור שוב על הזיג-זאגים המפורסמים שלו. בתחילת השבוע נפגש עם ראשי המתנחלים הרואים בו ידיד בגין השקעותיו הכספיות בהם כראש ממשלה (1999-2001, למי ששכח או הדחיק). הפעם עקף את הליכוד מימין. לפי ידיעה אמינה מאוד ב"מעריב" אמר למתנחלים האיש, שנערים נאיביים מהנוער העובד והלומד עדיין נשבעים בשמו, שהוא "מתנגד לתוכנית ההתנתקות במתכונתה הנוכחית. אילו היה הדבר תלוי בו, היו תושבי צפון הרצועה נשארים בבתיהם". ברק לא רוצה בשום פנים בקיומה של תוכנית המחזירה את ישראל אל הקו הירוק, והוא מתעב כל צעד, טקטי או אסטרטגי, שהערבים "עלולים" להסכים לו. כלומר, הוא היה ונשאר סרבן שלום ערמומי שהצליח לפוצץ את ההסכם עם הפלסטינים ולקעקע את אמונו של "השמאל הציוני" בשלום בר-קיימא כלשהו.
כיום, כשלא נשארה אפילו חלקה טובה אחת של הסכמה פוליטית ביני לבין ידידי השר חיים רמון, המכנה המשותף היחיד בינינו הוא האיבה הבלתי מתפשרת, הצודקת כל-כך, כלפי ברק. חבל רק שרמון לא הסיק את הלקחים הדרושים, ומשרת עתה את אריאל שרון באותו להט שבו התמסר לתפקידו בממשלה של ברק. לצערי הרב דור המדינה פשט לחלוטין את הרגל מבחינה אידיאולוגית ופוליטית, והשאיר אותנו עם שני הדינוזאורים מדור תש"ח, שרון ושמעון פרס. האם מסוגל ברק, בהעדר נישה להנהגה במרכז הלאומני עבודה-ליכוד, להצטרף לימין הרדיקלי של המתנחלים ובני בריתם? הוא מסוגל לכל, ורק השיקול הקר המביא בחשבון את המעורבות האמריקאית בקביעת המדיניות כאן, אולי ירתיע אותו.
בתור אזרח במדינת רווחה היפוטתית אתה בהחלט אמור לממן צרכים של אנשים אחרים. כאן למשל, צרכים של ילדים, שאתה מתעקש להעניש אותם על הבחירה של הוריהם. וכאן ההבדל בינינו: אני לא מאמינה שזה מוסרי וצודק ויעיל להעניש אף ילד על אף בחירה של הוריו. גם אם הם בחרו לעשן, מגיע להם ולו הטיפול הדרוש (והמדינה לא מקבלת מהמעשנים מספיק כסף דרך מיסים, אלא מהתעשיינים הגדולים ומרויחה מגדול מכל מעשן: מעשנים חולים בדרך כלל עם הפרישה לגמלאות וכך אפשר להרוויח מהם שנות עבודה ולחסוך עליהם את הפנסיה של 20 השנים הבאות. יש כאן הרבה צדדים עם הרבה אינטרסים…). ישראל היא המדינה המערבית עם מספר הילדים העניים הכי גדול. אם אתה רוצה להוריד אותו, אז למה על גבם שלהם?
לעופר,
אין דבר כזה קצבאות מספיק גבוהות לסגירת פערים בחברה ונמוכות דיין כדי לא לעודד ילודה. אתה באמת מאמין שלפני שאנשים מביאים ילד לעולם הם עושים טבלה של בעד ונגד? איפה אתה חי? ממתי אנשים הם רציונליים. ועוד בעניין של הבאת ילדים…אנשים הולידו אחרי אוושויץ, למשל, ואולי דווקא בגלל זה, לא מתוך שום מניע רציונלי.
יש לנו כנראה עולם ערכים שונה, אם אתה מאמין שצריך להעניש ילדים על הבחירות של הוריהם, יהיו אשר יהיו.
אנשים לא מולידים ילדים כדי שיהיה מי שישלם את הפנסיה לאחרים. הם יכולים לנמק בזה אחר כך בדיעבד את הבחירות שלהם, או לספר שהם לא מולידים ילדים כדי למנוע פיצוץ אוכלוסין בעולם. נו באמת.
לאיריס – הנקודה האופטימלית של גודל הקיצבאות (עד כמה שניתן לחשב אותה) תהיה כזו שבה יהיה עידוד ילודה כלשהו, אבל לאור העובדה שכל המחקרים מראים שכמעט שלא ניתן להשיג ילודה גבוהה יותר ע"י תמורה כספית ישירה, הקיצבאות לא יעודדו ילודה כל זמן שתהיינה שוות לכל ילד (ולא כמו כיום), ולא תוגדלנה לסכומים גבוהים מאוד כמו 1000 ש"ח לילד לעומת 120-400 בממוצע כיום (גם ממוצע זה תלוי במספר הילדים).
הבאת ילד לעולם מושפעת גם משיקולים כלכליים, במודע או שלא במודע. המימשל צריך לקחת את זה בחשבון כשהוא קובע מדיניות כלשהי. ולא חשוב מה מטרות המדיניות, מובן שיש לה השפעה על כלל האוכלוסייה, מבוגרים וילדים.מכל צעד יש אנשים שמרוויחים ואחרים שנפגעים, השאלה היא מה התועלת מול הנזק, כלומר האינטרס הכללי.
ירידת אוכלוסיית העולם היא הכרח לעתיד טוב יותר. המרוץ הדמוגראפי המטורף המתנהל למשל כאן באזורינו-יכול להביא לעתיד נוראי. כל עוד נמשכת השנאה בין פלסטינאים לישראלים-כן יגדל הריבוי הטבעי אצל שני הצדדים וכן ישחיר עתידנו שנינו. הפלסטינאים לאיזה עתיד הם הולכים ? של רצף ערי מגה ענקיות מחברון עד רמאללה ? שבו יתגוררו עשרות מיליונים ברעב ומצוקה גדולה יותר מכל גטו שהיה בהיסטוריה ? ואנו מדוע שבנו לארצינו ? מה הטעם של עם לשוב לארצו אם ארצו תפסיק להיות ארץ ? אם כל כולה תהיה כיסוי של ערי ענק,מדרכות ותעשייה שביניהם רשתות כבישים ? אם כדי לראות נוף או א-ר-ץ יצטרכו לטוס לחוץ לארץ ?זו הארץ שרצה העם היהודי ? של ירושלים שנושקת ליריחו ממזרח ובמודיעין ממערב ? שאיזור התעשייה הדרומי שלה מתערבב עם זה של רהט באר שבע ? בקצב הנוכחי עומדת ארץ זו ( כולל יו"ש ) לכלול ביום מן הימים שיהיה לפני סוף המאה ה21 מעל ל50 מליון איש. מכל חלון ייראה חלון. מכל גבעה ירוקה ונדירה ייראו ויישמעו כלי רכב וגורדי שחקים או מפעלים ובראש כל גבעה קטנה כזו שלט: שמורת טבע.
מה הטעם לעם "לשוב לארצו" אם הארץ אליה שב עומדת להיקבר ולהעלם תחת ערים,כבישים ו"תשתיות" ? האם לכך התכוונו כשרצינו לשוב ? למקום שאינו ארץ ? של ערי מגה ענקיות שבמרווחים שבינם רק רשתות כבישים ו"תשתיות" ? והכול בשם המרוץ הדמוגראפי המטורף אל העתיד שלנו ? ולאיזה עתיד אנו חותרים ? ולאיזה "ניצחון" חותרים הניצים: פלסטינאים וישראלים המדורבנים בכוח השנאה ,החרדות והסכסוך להגביר את ילודתם ?(ואף שנאת החרדים חילוניים שמאיצה בריבויים הטבעי של החרדים לגורלם כאן) הפלסטינאים-לעתיד שבו יהיה רצף ערי "מגה" ענק מחברון עד רמאללה בו יגורו עשרות מיליוני אנשים ובו יהיה רעב ועוני מחפירים מכל גטו והעתיד יהיה קודר כזפת? ואנו לאן אנו חותרים ?לרוב יהודי יציב של אופקי גורדי שחקים אין קץ ? ושל ירושלים שבמערבה גובלת במודיעין(בהחלט זה אפשרי אם לא ניבלם) ושאיזור התעשייה הדרומי שלה יתערבב בזה של באר שבע רהט ?לרוב יהודי של עשרים מליון אשר כדי כדי ליראות א-ר-ץ יצטרך ליסוע אל מחוץ לארצו ? ואיפה הארץ ? כשהפירוש להר יהיה איזור גורדי שחקים מוגבה ושכל גבעה ירוקה ונדירה שתסרוד תוגדר כשמורת טבע (כרגיל לא לתמיד) וכאשר נעלה עליה ניראה סביבנו רק עיר ועיר ונישמע וניראה את "תיפארת" רכבינו וכבישינו ?