הוויכוח בין הנהגת ש"ס לבין משרד האוצר על קצבאות הילדים התנהל השבוע במסלול המסוכן שבין לאומנות גזענית לבין קניבליזם רכושני. בנימין נתניהו ואנשיו ביקשו לחגוג את פגיעתם בכלל הילדים העניים במדינה, במהלך מסע הצלב שלהם נגד תשלומי ההעברה לסבסוד שכבות המצוקה. מנהיג ש"ס אלי ישי, לעומת זאת, הניף את דגלו של הסוציאליזם הנאציונליסטי.
לא שהאוצר היה נקי מגזענות. בכל הדיונים על השפעתם המבורכת של הקיצוצים רמזו אנשיו של נתניהו בצורה פחות או יותר גסה, שיש לתוכניותיהם גם היבט דמוגרפי משובח. הילדים הערבים נפגעים, בעיקר במגזר הבדואי, ואם יתמזל מזלנו, תימשך מגמת הירידה בשיעור הילודה שם. ב"מעריב" מזהיר אותנו הפרופסור סרג’יו דה לה פרגולה ש"עדיין מוקדם מדי לשמוח", כלומר, סתם חגגנו את העובדה שפחות ילדים ערבים נולדים כאן. הוא אף האיר את עינינו באבחנות מלומדות, מקפיאות דם, על ההבדלים הדקים שבין שיעור הילודה (מספר הנולדים חלקי כלל האוכלוסייה הנבדקת) לבין שיעור הפריון (מספר הילדים בממוצע לכל איש באוכלוסייה נבדקת).
מי שחשב שגישות "מדעיות" כאלה נכחדו באירופה בשנת 1945, השלה את עצמו. אלי ישי קרא תיגר על הממשלה להיות "גיבורה" ולהצהיר בגלוי על החלטתה לפגוע בערבים, אבל היציאות שלו מתגמדות לעומת הגישה המנתחת, הקרה, של מלומדים שהתגייסו לעזור לממסד הגזעני של מדינת ישראל. למרבה האירוניה, "מעריב" מדווח על הסיפור המפחיד הזה בעמוד 8 ביום שני השבוע, ואילו בעמוד 6 מתפרסמת כתבה ענקית המשתרעת על שני עמודים, שעניינה "האנטישמיות האירופית". אני יכול רק לקוות שמדובר בתרגיל חתרני תוך-מערכתי, ולא בסתם מקריות. עם זאת, ההגינות מחייבת אותי לציין, ש"מעריב" הביא תגובה תקיפה ומעולה של חבר הכנסת אחמד טיבי, גניקולוג במקצועו, שהוקיע את האנטישמיות היהודית במלים חריפות. בהזדמנות אחרת הציע ח"כ טיבי לגזענים בשם הדמוגרפיה לנסח את רעיונותיהם בשפה הגרמנית. רעיון לא רע, מה גם שעומדת לרשותם ספרות ענפה בנושאי ילודה, עיקור, דמוגרפיה וגזענות שנכתבה בין השנים 1933 ל-1939.
העיסוק האובססיבי בדמוגרפיה, 57 שנים אחרי הקמת המדינה, הוא הגורם העיקרי לבידודה של ישראל בעולם, ולזיקתה ההולכת וגוברת לימין הלאומני העולמי. הוא גם מעקר את ישראל מעקרונות הדמוקרטיה הליברלית, ומעמיק את הניכור שבין החברה הישראלית לבין כל המדינות הנאורות בעולם. יותר ויותר פובליציסטים ישראלים, בעקבות ההתקרנפות החברתית-כלכלית של האליטות בהשראת נתניהו, אבל גם מתוך האינטרס המעמדי שלהם, נוטים לראות ב"ליברלים" את אויביהם. השנאה המטופחת בשני הצהרונים המשפיעים וגם בטלוויזיה כלפי "אירופה", איננה אלא בחירה מודעת בשמרנות. מכאן גם הזיקה לכל ידידיה של האסכולה הרפובליקנית של ג’ורג’ בוש באירופה (בלייר, ברלוסקוני) והאיבה התהומית כלפי מתנגדי האלימות האמריקאית בעיראק או באפגניסטן.
הבסיס לכל עמדותיה של ישראל כלפי האזור וכלפי העולם הוא דמוגרפי. מכאן גם מרכזיותו של רעיון הטרנספר הניאו-נאצי בחשיבה הגלויה של הימין הרדיקלי, ובחשיבה הסמויה של הימין השמרני. הגזענות הישראלית מסתתרת מאחורי "הציונות", אבל שני המושגים האלה אינם זהים. היסודות הגזעניים בציונות מקורם בעובדה שהיא תוצר טיפוסי של הלאומנות של המאה ה-19 באירופה, ושהאידיאולוגים שלה לא ערכו בה שום שינויים ערכיים שיעזרו לה להסתגל למציאות הפוסט-קולוניאליסטית במאה ה-21. להיפך, לא רק שלא נעשו תיקונים מתקדמים, אלא שחל פיחות משמעותי באיכותם של הדוברים מטעם המדינה ומטעם הציונות, ולכן האלמנטים הגזעניים נחשפים ביתר קלות. התפיסה המינימליסטית והליברלית הקיימת בשולי המחנה הציוני נקייה באורח יחסי מגזענות בוטה, ויש בה גם הבנה שהתפתחות האומה הישראלית היא עובדה קיימת, גם אם נשלול את רוב הנחות היסוד של האידיאולוגיה הציונית.
ניתן היה בהחלט למתוח קו מפריד בין הכרה בישראל לבין גזענות דמוגרפית בתירוצים ציוניים, אבל דווקא הקיצונים מטשטשים באורח עקבי את הקו הזה. המוטיבציה שלהם להחזיק בכל או ברוב השטחים, ובעת ובעונה אחת גם לקיים רוב יהודי בכל מחיר, חייבת להסתיים בחקיקת חוקי נירנברג חדשים, גם אם נקרא להם "תקנות לשעת חירום", או "קצבאות ליוצאי צבא", שנועדו לרדוף את המיעוט הערבי בישראל. הקואליציה הבלתי קדושה הנוצרת בין המנגנונים שמקיימים בכוונת מכוון אפליה נגד עניים, לבין אלה שמבקשים להפנות את כל הגזרות רק נגד עניים ערבים, הופכת אותנו לחברה נתעבת ומנודה. לא נותר לנו אלא להילחם נגד נתניהו כאילו אלי ישי איננו קיים, ולהילחם נגד אלי ישי כאילו ביבי איננו קיים.
בהמשך ישיר לדברים שכתבתי כאן על שדרות בשבוע שעבר אין כנראה מנוס מהמסקנה, שהאסטרטגיה של הפרד-ומשול נחלה כאן הצלחה רבתי. עושק הערבים מונע מש"ס להרים קול זעקה אמיתי נגד עושק היהודים. ואם כבר פורצת מחאה, היא מסויגת מייד על ידי שיקולים גזעניים והתבטאויות גזעניות של ישי, שלא לדבר על כהניסטים כמו נסים זאב המאיישים את סיעתו. עם כל החיבה הישנה שלי לש"ס ורצוני העז להיבדל מזוללי החרדים ושונאי המזרחים, ברור שאסור לנו לתלות תקוות כלשהן בתנועה שאיננה מוכנה לייצג את כל הדפוקים במדינה, אלא מתעקשת למיין אותם על-פי אמות מידה דתיות ואתניות.
הזרם המרכזי של התרבות הפוליטית החילונית כאן יצטרך לקבל החלטות כבדות משקל שיחרצו את דינו לדורות. אם יחליטו מנהיגיו ועיתונאיו לתת גט כריתות לגזענות הדמוגרפית, תהיינה לכך השלכות חיוביות מרחיקות לכת. הם יצטרכו להיגמל מביטויים ומדפוסי מחשבה גזעניים כמו "יהוד הגליל", "אדמות לאום" או "ילודה ערבית", ולהבין שהשתייכות לנאורות העולמית מחייבת שידוד מערכות כללי בישראל, והשתחררות טוטאלית מחשיבה גזענית באמתלה ציונית. רק אז יתאפשר שיתופם האמיתי של האזרחים הערבים בחיי המדינה, ויושם קץ לגטו הפוליטי שבו הם נתונים כעת, גם ואולי בעיקר באשמת מפלגת העבודה.
***
הגרוע מכל הגרועים והפחות מכל הפחותים, אהוד ברק, ממשיך במסע התעמולה המעליב. אני כבר לא מדבר על הגימיקים הנאלחים בעצת היחצ"נים האמריקאים שלו. הוא חושב שכולנו מטומטמים, ואני מקווה מאוד שנוכל להוכיח לו, שהוא טועה. השבוע הדליפו דובריו שהוא ישן אצל פעילי המפלגה במהלך מסע הבחירות שלו, אבל המאמץ לשוות עממיות לאליטיסט הנפוח הזה הוא ממש מגוחך.
קודם שהוא מגלה פתיחות כזו כלפי אנשים מן השורה, מוטב לו לדאוג לכל עוזריו לשעבר שנאלצים עתה לעבור מדורי גיהנום רק משום ששירתו אותו באמונה. אנשים טובים שנטשו את פעילותם בשמאל החברתי כדי לעזור לאיש רע כזה להיבחר, מתוך אמונה תמימה שהוא "יביא שלום", ומצאו את עצמם במלחמת אזרחים נגד ערביי ישראל, תחת ראש ממשלה שהשקיע הון עתק חסר תקדים בהתנחלויות ודירדר אותנו לתאצ’ריזם בוטה. אחר כך עזב אותם ברק לאנחות, שילם מס שפתיים של תמיכה, והמשיך "לעשות לביתו".
ברק לא השתנה. הוא מתנהל במסלול הישן שלו, הפך מתקוותם של הנואשים לעוד איש צבא שהעלה פימה עלי כסל, והוכיח קבל עם ועדה שאין לו שום מצפן חברתי ושום מדיניות זולת הלאומנות. אחרי כמה ניסיונות לעקוף את מפלגתו הגוועת משמאל, החל ברק לחזור שוב על הזיג-זאגים המפורסמים שלו. בתחילת השבוע נפגש עם ראשי המתנחלים הרואים בו ידיד בגין השקעותיו הכספיות בהם כראש ממשלה (1999-2001, למי ששכח או הדחיק). הפעם עקף את הליכוד מימין. לפי ידיעה אמינה מאוד ב"מעריב" אמר למתנחלים האיש, שנערים נאיביים מהנוער העובד והלומד עדיין נשבעים בשמו, שהוא "מתנגד לתוכנית ההתנתקות במתכונתה הנוכחית. אילו היה הדבר תלוי בו, היו תושבי צפון הרצועה נשארים בבתיהם". ברק לא רוצה בשום פנים בקיומה של תוכנית המחזירה את ישראל אל הקו הירוק, והוא מתעב כל צעד, טקטי או אסטרטגי, שהערבים "עלולים" להסכים לו. כלומר, הוא היה ונשאר סרבן שלום ערמומי שהצליח לפוצץ את ההסכם עם הפלסטינים ולקעקע את אמונו של "השמאל הציוני" בשלום בר-קיימא כלשהו.
כיום, כשלא נשארה אפילו חלקה טובה אחת של הסכמה פוליטית ביני לבין ידידי השר חיים רמון, המכנה המשותף היחיד בינינו הוא האיבה הבלתי מתפשרת, הצודקת כל-כך, כלפי ברק. חבל רק שרמון לא הסיק את הלקחים הדרושים, ומשרת עתה את אריאל שרון באותו להט שבו התמסר לתפקידו בממשלה של ברק. לצערי הרב דור המדינה פשט לחלוטין את הרגל מבחינה אידיאולוגית ופוליטית, והשאיר אותנו עם שני הדינוזאורים מדור תש"ח, שרון ושמעון פרס. האם מסוגל ברק, בהעדר נישה להנהגה במרכז הלאומני עבודה-ליכוד, להצטרף לימין הרדיקלי של המתנחלים ובני בריתם? הוא מסוגל לכל, ורק השיקול הקר המביא בחשבון את המעורבות האמריקאית בקביעת המדיניות כאן, אולי ירתיע אותו.
לגבי אהוד ברק, אני זוכרת היטב את הימים ערב בחירתו ואת ההיסטריה של כל ארגוני השמאל כביכול (כמו הקרן החדשה לישראל אז בראשות אחד אבינועם ערמוני ?, אבל זה היה אצל כולם) ללקק לו ולהפוך אותו לנלסון מנדלה כאשר היה ברור בעליל שהוא לא. אפשר כמובן להצטדק ולהתכסות ב"לא ידענו" ולהפיל את זה על אהוד ברק, כמו שאתה עושה כאן, אבל בינינו, לכל מי שעיניו בראשו, זה היה ברור.
לאירית,
אם זכרוני אינו מטעני, הרי שהנהירה אחרי ברק אז הייתה כפועל יוצא מתוך סלידתנו מביבי. כלומר בחרנו בברק לא מאהבת מרדכי, כי אם משנאת המן!
היום יותר מבעבר נגלה פרצופו האמיתי של ברק כאדם אופורטוניסט, אשר מתוך נרקסיזם מאמין בלב שלם, שיש אילו שתפקידם בעולם לשכב עבורו על הגדר.
מדובר באדם אשר עדיין מאמין ששיטות ה"סיירת" עדיין עובדות ברמת המדינה. כלומר שאם נדבר במונחים צבאיים מדובר באדם המאמין שעבור מבצע מוצלח בעורף האוייב, על הצבא בכללותו להעמיד עבור מבצע זה כל האמצעים הדרושים. כך "מתלכלכים" עבורו אנשים, וכך הוא תמיד זה שצודק, והעולם הוא זה שטועה!
לדידי מדובר באחד הגרועים ביותר, שביום בו יחזור לעמוד בראש מפלגת העבודה, ניתן לכבות את האורות בבית המפלגה ולהחזיר את המפתחות!
אני מודה לחיים ברעם בעיקר על החלק הראשון של המאמר המגדיר היטב ללא כחל ושרק את הגזענות הבוטה המסתתרת מאחורי דיבורי הדמוגרפיה. אני בהחלט מסכים שחלה עלייה בביטויים הגזענים של הציונות בשנים האחרונות. יש מרחק רב בין הרצל שתיאר באלטנוילנד כיצד הערבים זוכים לשויון מוחלט במדינה לבין הרטוריקה של מנהיגי ישראל כיום. אך הרצל היה ליברל אירופאי אופייני בעוד שרון הוא בור וגס רוח.
לגבי החלק השני, הנוגע לברק, אני מסכים לחלק מהדברים, אך לא לנימה הכללית. את התותחים הכבדים יש לשמור לדעתי למאבק בימין הפשיסטי ולא לאיש מרכז מסוגו של ברק.
ברק איננו נופת צופים ועשה גם שגיאות, אך לא ניתן לקחת ממנו שני הישגים מרכזיים: שבירת המיתוס על אחדות ירושלים והנסיגה מלבנון.
גם אם ברק איננו אדם נעים באופן אישי, יש לשפוט אותו באופן כולל על פעולותיו כראש-ממשלה וכמדינאי. יש גם חצי כוס מלאה באמתחתו לצד חצי הכוס הריקה, ומשום מה רבים בשמאל נוטים לשכוח זאת.
לאירית היקרה,
תואילי בטובך לבדוק את העובדות לפני שאת כותבת. אף פעם לא האמנתי בברק, לא הצבעתי בעדו וקראתי לשמאל להימנע. אז מאיפה הבאת את כל השטויות האלה האלה של "להצטדק" ו"להפיל את זה על אהוד ברק"? האיש היה ונשאר אויב מסוכן של השמאל ושל מחנה השלום. ידענו זאת אז ואנו יודעים זאת גם היום.
שבת שלןם לכל הכותבים,
לפני יומיים נהרסו בתיהם של עשרות פלסטינים סמוך לחוף ימה של עזה, ע"י דחפורים וכלי הרס אחרים. עשרות משפחות נותרו ללא קורת גג. והנה, עד כמה שידיעתי מגעת, לא נשמע אף קול מחאה אחד. האם מישהו מכותבי האתר יכול להסביר את פשר הדבר הזה?
מסכים בהחלט עם המאמר… אכן, *לי*, לפחות, היה ברור כבר ב-97′, שאסור שהתפלץ ההוא, הברח, יהיה לראש-ממשלת ישראל. *לי* היה ברור כבר ב-91′, שחוק בחירת פיהרר ישירה יביא עלינו אסון. אז היה ברור לי, אז מה? כל "השמאל הציוני" (לא שדבר כזה יכול להתקיים, היות והציונות *מעצם הגדרתה* הינה תנועה פשיסטית גזענית מובהקת) שר שירי הלל ל"מצביא המעוטר ביותר בצה"ל, גיבור ההשתלטות על הסבון". ומה שנוגע ל"אבודה" – היא כבר מתה, היא פשוט אינה יודעת זאת עדיין. למען האמת, קיימות בהסטוריה שתי הוכחות, למציאותם של חיים אחרי המוות: קיומה של """הקיסרות הרומית הקדושה (של האומה הגרמנית…)""" אחרי תום מלחמת שלושים השנה – וקיומה של מפלגת ה"אבודה", אחרי הברח…
ואם יגיע שוב הברח, חס וכרפס, להנהגת המדינה – או אז אפשר יהיה לכבות את האור בכל מקום כאן, ולסיום, לפני היציאה – בנתב"ג.
אתה צודק לגבי ברק, אבל הוא לא "שמאל", וכניראה שהתמיכה בו מן השמאל חיסלה את האמינות של השמאל ככזה. אפשר היה ועדיין לתמוך בו פסיבית, ז"א כמובן שבבחירה אישית בינו לבין ביבי או שרון התשובה ברורה, אבל ההתמסרות המוחלטת של השמאל אליו, וטשטוש המסרים גרם לקריסה של שנים רבות של השמאל.
גם בעיני הוא פחות גרוע מהליכוד ובודאי מפרס, אבל כ"שמאל" צריך ליצור גבולות ברורים מול המערך, וזה לא קרה בלהט הרצון להעיף את הליכוד ואת הלכי הרוח שלו. ותראו מה קרה ? גם שרון, גם פרס, וגם אין שמאל, לדורות.
כל ארגוני זכויות האדם פנו בצורה מסודרת למני מזוז בבקשה לעצור את ההרס המיותר הזה לאורך ציר פילדלפי, ושלחו מכתבים לכל העולם. למה אתה אומר שלא נשמע קול ? פשוט זה כבר לא מעניין אף אחד, כמו שהיה באושוויץ, רק הריחו את הריח בכפרים ליד, והשתעלו, אבל מה אפשר לעשות ? מדיטציה. אני בעד.
המגיב ‘לאלישע’ כניראה התבלבל כי הרס הבתים של הפלסטינים סמוך לחוף ימה של עזה שעליו מדובר בוצע ע"י *הרשות הפלסטינית* ולא ע"י צבא-הכיבוש-של-משטר-האפרטהייד-הציוני-אימפריאליסטי.
אם לצטט את המגיב: "פשוט זה כבר לא מעניין אף אחד, כמו שהיה באושוויץ".
לאלישע,
באתר הזה מופיעה קריאה נרגשת תחת הכותרת" לא להרס הבתים בחליסה" המודעה מבשרת על הזדהות עם תושבי השכונה החיפאית, כנגד הריסת המבנים ע"י שילטונות המדינה הציונית. והנה, ראה זה פלא, אין פוצה פה ומצפצף כשאותה פעולה בדיוק מתבצעת בעזה: שכונה שלמה "גולחה" ע"י דחפורי הרש"פ. תעיוש לא אירגנה מצעד מחאה, גוש שלום לא פירסם מודעת גינוי בהארץ, גדעון לוי לא ראיין פלסטינים אומללים שנותרו חסרי בית, ועבד אל מאלק דהאמשה לא הגיש הצעה דחופה לסדר היום הקוראת לאו"ם לגנות את הרש"פ על מעשיה הברוטליים.
הנה טיעון המחץ של הציונים: אנחנו גורמים עוולות אבל גם אחרים עושים זאת. אז אם ממשלת אבו מאזן הרסה סוכות על החוף בעזה אז בטח שלנו מותר להרוס בתים על ציר פילדלפי. הרי תמיד נוכל למצוא איזה חור בעולם בו עדיין יש דיכוי, שכמובן יצדיק את הדיכוי הציוני.
Two Wrongs Don’t Make a Right
וגם: אני מצביע לכנסת ישראל ומעלה מסים לממשלת ישראל, כך שיש לי את הזכות המלאה (והחובה) לדרוש ממנה להפסיק את הכיבוש. אני לא משלם מס לממשלת אבו מאזן (וגם מור לא וגם אלישע לא). אבל את ההבדל הדמוקרטי הפשוט הזה מור ואלישע לא מבינים וחבל.
ולמרות כל זאת אני חושב שאבו מאזן טעה טעות גדולה בשולחו את הבולדוזרים, ויש להאבק בו. יכול להיות שהכל נעשה שוב בשביל לרצות את הציונים, וגם זה כיבוש.
אני דוקא כן יודע על ההריסות של הרש"פ אבל התייחסתי בכוונה להריסות לאורך ציר פילדלפי ולמחאה המתגבשת בימים אלה. הניסיון הזול הזה ל"עקוץ" מישהו על ההריסות של הרש"פ הוא כל כך מטומטם ונמוך שלא היה לי חשק להתייחס לזה. אבל הנה, הרווחתם את ההתייחסות בזיעת עטכם. ו…כן, באושוויץ רק הריחו את הריח, וגם כאן קצת מעופש אלישע ומור…וואו איזו שנינות וגאונות…איך לא שמנו לב.
מאמר מצויין.
מסכים לחלוטין עם חלקו הראשון, מצב הגזענות בישראל הוא לא פחות ממחריד.
מפחידה אותי עוד יותר העובדה שרוב רובו של הציבור היהודי הולך אחרי סיסמאות ה"הגנה על המדינה" והציונות בעיניים עצומות.
עד לאיזה גבול יוכלו להוביל כמה שוטים עדר כל כך גדול?
— קישור —
יש אתר מעניין שאני חושבת שכולנו צריכים להלחם נגדו כי הוא מהווה את חוד החנית היום של הגזענות הדמוגרפית. לקרוא ולהזדעדע
— קישור —
כשממשלתו של אבו מאזן הורסת מבנים על חוף עזה, היא הורסת מבנים של אנשים שיש להם קול במשחק הפוליטי הרלבנטי, זה הפנים פלסטיני.
באותה מידה אין הכרח אוטומטי למחות כשממשלת ישראל הורסת מבנים על חוף תל אביב. אם באסטיונרים השתלטו שם על החוף, צריך בהכרח לתמוך בהם?
כשממשלת ישראל הורסת מבנים בשטח כבוש, כמו בפילדלפי, היא פועלת בהפרה ברורה של החוק ונגד אנשים שנמצאים מחוץ למשחק הפוליטי.
אני משער שהערתך מילאה אותך במלאי של אוויר חם. לבריאות.
למגיב המסתתר תחת הכותרת "גאונים",
אני לתומי חשבתי כי המחאה על הרס בתי פלסטינים נובעת מהזדהות עם סיבלם. עכשיו אני מבין שההזדהות עם הסבל הפלסטיני היא סלקטיבית, דהיינו אלה שבתיהם נהרסו ע"י הרש"פ עשויים מחומר "בלתי סביל" ולכן אין מקום להזדהות עימם. תודה על ההיגיון הצרוף.
לשאלתך, "עד לאיזה גבול יוכלו להוביל כמה שוטים עדר כל כך גדול?" – קרא ספרי-הסטוריה, על גרמניה בשנים 1932-1945… התשובה מצויה שם, חוששני. 🙁
האם אדון חיים ברעם טוען כי זה מוצדק ומקובל כי בדואי יגדל 22 ילדים משלוש נשים ( שתיים פלסטינאיות ) על חשבון משלם המיסים הישראלי?? הוא יכול לטעון . אותי מצב שכזה מקומם ברמה מטורפת.
תודה חיים.
כנראה שלעולם לא נצליח להשתלב היכן שהיינו רוצים להשתלב,
הפחד הדמונדרפי הוא אותו פחד "שניזרק לים", ששורשיו נטועים הרחק באירופה של האלף הקודם.
לכן אין כל כך טעם בעיני בהסברים מוסריים, ראציונאליים, אלא יש לחתור ולהתמודד עם המימד הריגשי, אותו מיד שגרם לתושבי שדרות לצעוד לבית יהון.
שבוע טוב.
נ.ב. אלישע- הטיעונים שלך דומים עד מאד לפושע שצועק על אזרחים תמימים שעברו פעם אחת באור אדום ברמזור.
לאריק,
ואותי מקומם שתלמיד ישיבה החי על חשבון שנינו מביא 10 ילדים לעולם מאישה אחת. מקומם אותי יותר שהינך משתמש בדוגמת הבדואי, רק מכיוון שמדובר במוסלמי(שחלקם הגדול משרת אף בצבא בניגוד ליושבים באוהלה של תורה!).
מקוממים אותי דברים רבים נוספים, כמו כמה עולה אבטחת מתנחל בודד לקופת המדינה(כבישים עוקפים, הקלות במיסים, מגורים, ועלות צה"ל) בהשוואה לעלותו של בדואי שכזה, שביתו אינו מחובר לתשתיות חשמל ומיים, ושבכפרו אין אפילו גן, או בית ספר לילדיו!
מקוממים אותי עוד דברים רבים אחרים, אך לצערי אמא אסרה עלי להתעצבן. מי יודע כמה זה עוד יעלה למשלם המיסים?
כן, זה מה שאני טוען והתגובה שלך היא גזענית גם בתוכן וגם בסיגנון
כל הדיון הזה על כמה ילדים יש למשפחה מסוימת הוא כה גזעני ונתעב שז’אן מארי לה-פן היה מועף מכל המדרגות של הפוליטיקה הצרפתית אילו היה מנהל אותו (בנו7גע לאזרחי צרפת לפחות).
יש דברים שהם מעבר לדיון ולויכוח לגיטימיים, זו פשוט תועבה. מה שכן שווה ויכוח הוא הסיבות שבגללן זה נחשב בכלל לטיעון לגיטימי אפילו בגדה השמאלית.
יורם, זה לא דיון לגיטימי. זה הכר את האוייב. אין לך מושג כמה הדעות האלה מושרשות בחברה הישראלית, בעיקר בשנים האחרונות.
הדעות האלו אכן מושרשות, לא רק מושרשות, הן העמדה הרשמית של ישראל מאז הקמתה.
יש לדון על הדעות האלו ועל המאבק בהן, בזאת אנו מסכימים, זה שונה מאד מלדון איתן כאילו הן יריב לגיטימי.
אגב, ממאמרך אני מבין שאתה רואה בגזענות נגד ערבים מאפיין נסיבתי של הציונות ולא מאפיין מהותי שלה כתנועה מנשלת, האם אני צודק ? האם לדעתך יכולה להיות ציונות שאינה גזענית ?
יורם בר-חיים.
לעופר נ
מאיפה הבאת את הביטוי " הבסטיונרים שהשתלטו על החוף"? האם אני מריח כאן איזה ניחוח של גזענות? אתה מתכוון ודאי למזרחיים נמוכי מצח מן המעמדות הנחותים, שאנחנו, עגולי המשקפיים האנינים מתיימרים להגן על זכויותיהם ולדעת טוב מהם בעבור איזו מפלגה להצביע. אבל מה, הם תמיד ישארו "בסטיונרים".
על איזה משחק פוליטי רלוונטי אתה מדבר? האומללים שבתיהם נהרסו יפנו לבג"ץ הפלסטיני ושם יידון עניינם? הצחקת אותי.
לגרמני
אז לייבוביץ’ הגדיר, יופי לו. לייבוביץ’ גם תמך בייהוד הגליל ובשמירה על ה"רוב היהודי", אז מה אכפת לי האם עמדותיו התומכות בגזענות ונישול הינן "אמוניות" או "פוליטיות" ?
לחיים,
רק מפני שדעות כאלו מגיעות בדרך כלל בצמוד לדיעות אחרות, אשר הופכות את כל הקונטקסט לדבר די חד משמעי.
כאשר מדברים על תכנון ילודה באופן כללי אין מדובר בגזענות, אך כאשר מדברים על תכנון ילודה רק בקרב מוסלמים, ולא בקרב יהודים(חרדים), יש לאמירות ניחוח לא נעים של גזענות
ליורם בר חיים,
ישעיהו לייבוביץ הגדיר פעם את הציונות כ" המגמה והמעש המכוונים להשגת העצמאות הלאומית-מדינית של העם היהודי בארצו". בנוסף לכך קבע שהציונות היא עניין פוליטי ולא עניין אמוני ערכי.
במרוצת השנים ואולי גם באשמת השמאל ניחס לעצמו הימין בישראל את הציונות. לראייתי במצב בו מדינת ישראל כובשת שטחים ומחזיקה בהם "בני ערובה" ללא זכויות אזרח, הרי שהיא משמשת ציונות גזענית.
למר ברעם ומר בן חיים.
אני מתנגד לביגמיה ולפוליגמיה, אני גם בעד ביטול כל תמיכה ממשלתית בילודה(יהודית או ערבית) האם אני גזען בשל כך?
ואם נסתכל על ההיבט הפרקטי שעליו הצביע המגיב(בסגנון שאפשר להתווכח עליו) מדוע שמוסלמי או יהודי או נוצרי לצורך העניין יעמיד צאצאים ללא שום אחריות כלכלית על חשבון משלם המיסים? מדוע שהמדינה תתמוך בכסף בביגמיה ופוליגמיה(על ידי תמיכה בתוצאותיהן הבלתי נמנעות של התופעות המגונות הללו)? האם אתם בעד ילודה כמקור הכנסה?
ואני כלל לא מדבר על הילדים עצמם שגדלים בתת-תנאים ומחסור תמידי(פן אואשם מיד בכל חטאי העולם הנאור) .
ולסיום מדוע זו גזענות מצידי לבקר את אורחות חייו של אזרח ישראלי אם אני מוצא אותן פרימיטיביות, שוביניסטיות להחליא ומה שיותר גרוע כאלה המקבעות עוני, בורות וניצול מחפיר של נשים?
כמוך גם אני מתנגדת לביגמיה ולפוליגמיה, אבל לא מעניין אותי מיהו הביגמי? זה צריך להיות אסור בחוק ולהיאכף.
חשוב וצריך להפעיל את כושר השיפוט שלנו מול פגיעה בזכויות נשים למשל, אבל כשאני שומעת מה המוטיבציות של מגיני זכויות נשים, אז לא תודה. אם כדי לשמור על זכויות הנשים נכנסים להם לרחם: אז לא תודה. על הרחם שלי אני אחליט בעצמי ואין לי כוונה להיכנס לזה של כל אישה אחרת או לאשכים של כל גבר. כל אחד יוליד כמה ילדים שהוא מוצא לנכון. לי יש אינטרס שהם יגדלו באוירה כמה שיותר בריאה וטובה.
לטעון שילודה היא מקור הכנסה היא טענה גזענית מאוד. היא גם לא נכונה עובדתית, אבל גם אם כן, אין לך זכות מוסרית לומר לי כמה ילדים ללדת ואיך לגדל אותם, בדיוק כפי שאין זכות לומר לך. גם לי כואב לראות איך הרבה ילדים גדלים. המדינה רק יכולה לנסות לשפר את זה. מי שמתחיל עם טיעונים כמו שלך גומר כמו השבדים שעשו עיקורים המוניים או כמו הנאצים שרצחו את מי שנראה להם לא מתאים להיות הורה.
לחיים, לא כל עמדה ימנית-שמרנית היא גזענית, אבל הפיסקה המסיימת שלך כתובה בסיגנון גזעני המסגיר אולי משהו די מפחיד.
ליורם, בינתיים תאלץ להסתפק בכמה שכתבתי..
לחיים האחד: יש להוקיע ילודה בלתי-מבוקרת בכל מגזר, ויש להפסיק, לחלוטין, את כל עניין קצבאות הילדים *ככאלה*. הנקודה במאמר היא: גזענותם של היהודים נגד הערבים, בדרשם קצבאות לעצמם בלבד, אך לא לשכניהם.
ולחיים השני: אין שום גזענות, בלכנות פרימיטיבי – פרימיטיבי…
למר ברעם, בפסקה האחרונה התייחסתי לחרדים ולא לערבים, על איזה גזענות אתה מדבר? אתה לא מאשים אותי באנטישמיות נכון?
(אני מודה ומתוודה שהפסקה נועדה למשוך תגובה אוטומטית ואכן היא עשתה עבודתה נאמנה, עכשיו רק יש לבחון את המנגנון האוטומטי של התגובה)
למגיבה האלמונית,
אני לא אכנס לך לרחם אם הרחם שלך לא יכנס לי לארנק. תעשי מאתיים ילדים אם זה עושה לך טוב, אל תבקשי ממני(או מהמדינה לצורך הזה) לממן לך אותם, את לא עושה לי שום טובה בהתרבות חסרת אחריות ובטח שאת לא מועילה למדינה בשום דרך שהיא. הטיעון שלי איננו מוסרי(כפי שאמרתי במפורש).
טיעוני המדרון החלקלק הם תחתית המדרון של טיעונים, כל שאני מבקש זה ביטול כל עידוד של ילודה על ידי המדינה, כל קצבאות צאצאים וכל מענקי עוללים. חינוך, כן. בריאות, כן. שקל תמורת ילד? לא. איך הגעת משם לעיקורים המוניים והשמדה רק את יודעת.
שמקבלת בחילה מגברים שפתאום דואגים למעמד האשה שלי, בגלל "ילודה" ו"הכסף" שהם מוציאים על קצבאות הילדים. מגעילים. להוציא כסף על מטוסים זה בסדר ? על קליטה ועלייה ? אבל קצבת ילדים אומללה זה פתאום "כבד מידי" לאנשים מסויימים, בפרט אם הילדים לא נושאים את הגנים הרצויים.
אני רואה שאתה נאחז בבלון החם ומחליט בשבילי מה פרוש המילה "באסטיונר". לפחות היית חצי מנומס ולא החלטת בשבילי שבאסטיונר זה נניח אמא של אלישע, כדי להרים לעצמך כדור להנחתה קטלנית.
לא ידעתי שבאסטיונר פרושו מזרחי.
ומבחינתי אפשר להרוס גם וילה שנבנתה ע"י פולש לחוף. איך קוראים למפלצת בכניסה לחיפה? סי אנד סאן? להרוס.
אם יש לגנות הריסת בתים של אזרחים ע"י ממשלתם בעזה, בלי לבדוק את הפרטים, יש לגנות הריסת בתים או באסטות של ישראלים ע"י ממשלתם בחוף הרצליה בלי לבדוק את הפרטים. זו משנתך, אלישע. אחרת אין מנוס מלהסיק מסקנה עגומה אף יותר, שהערתך הריחנית כוונה רק לשם קנטור.
שכחתי לכתוב את שמי בפעם הקודמת . אז הנה תום האלמוניות. אני מבינה שיש לך לדעתך רשות להיכנס לי לארנק בענין הבריאות: והשאלה היא למה? למה אני צריכה לממן את הבריאות שלך? או את החינוך שלך, אבל אתה לא צריך לממן את החינוך של ילדי?
קיצבאות הילדים מיועדות כדי להקל על משפחות לגדל אותן. יש לזה בדיוק את אותו ההגיון הסוציאלי של ביטוח סוציאלי אחר. אז למי בדיוק אתה מוכן לשלם עבור בריאות וחינוך, ובאיזו צורה?
אפשר למשל לעשות את החינוך בגני הילדים לחינוך חינם- האם אז זה יהיה בסדר?
ומה זה לידה לא מבוקרת? כמה ילדים נראה לך "מבוקר"? ומי יקבע את הביקורת הזו? ומי שלא יעמדו בתנאי הביקורת?!
המדיניות הנוכחית בישראל מעודדת את השכבות הנמוכות מכל הקבוצות האתניות להוליד הרבה ילדים, מכיוון שהקיצבאות הן "פרוגרסיביות" כלומר הקיצבה הקטנה ביותר היא לילד הראשון, גדולה ממנה קצבת הילד השני וכן הלאה. בעניין זה נראה לי שנתניהו צודק (קשה לכתוב את זה אבל מה לעשות…) – כלומר החזרתן של הקיצבאות לאופיין המקורי והזהה לכל ילד כפי שנקבע בשנות ה-70, תאפשר פיצוי לשכבות הנמוכות ללא עידוד הילודה.
ריבוי רעיות או ריבוי בעלים שתיהן מהוות בעיני צורה של דיכוי נשים, ולא אכנס עכשיו לנימוקים. במדינות שבהן הופרדה הדת והמדינה מעשים אלה אינם ניתנים לביצוע מבחינת הרישום הפורמלי, וגם באופן מעשי כמעט שאינם קיימים אפילו בקבוצות דתיות שבעבר אלה היו חלק מעקרונותיהם המרכזיים (כמו המורמונים בארה"ב) או כאלה שלפחות מתירות אותם (כמו המוסלמים בצרפת).
המקומות היחידים שבהם קיימים עדיין מנהגים ברבאריים ופרימיטיביים אלה הן מדינות שבשם ה"תקינות הפוליטית" מוכנות להכיר בכל מנהג דתי שראשי ה"אוטונומיה התרבותית" ראו לנכון להשאיר על כנם, כמו אצל הטיבטים בסין הקומוניסטית, ועל כך נאמר – הלך הזרזיר אצל העורב!
לגרמני – "דור המדינה" ובעיקר זה של מפלגת העבודה לא פשטו רגל, מכיוון שפשיטת רגל נגרמת ממעשים שהכניסו אדם לחובות, בזמן שהדינוזאורים האלה לא עשו ב-20 השנה האחרונות שום דבר משמעותי פרט להיגררות אחרי הימין.
לאיריס ולחיים- יש הבדל בין "עיקור" לבין עידוד "תכנון משפחתי" בכל משפחה לסוגיה.
יש גם הבדל בין תמיכה בגידול ילדים, לבין עידוד ילודה, אלא מה? אין נתונים:
חוק חופש המידע יכל לספק את התשובות הללו,
אילו אגף התקציבים במשרד האוצר היה נדרש לספק נתונים אמיתיים ומדוייקים: למשל כמה עולה לנו לגדל בממוצע ילד במדינה (כולל הכל מכל כל)? וכמה עולה לנו לגדל ילד בקיבוץ לעומת ילד בעיירת פיתוח לעומת ילד בהתנחלות…
כנ"ל לגבי כל נתון אחר, מתוך מוטיבציה שידע אמיתי יכול להביא להפנמה של מחיר אלטרנטיבי לכל הוצאה.
כמובן שכל נתון יתפרש כפוליטי, אבל נראה לי נכון לשקלל את ההוצאות שמפוזרות מטעם כל משרד ומשרד על כל נישה, לעומת המצב היום שמיעוט יודע כמה אנחנו באמת משלמים על כל דבר, באופן שלא בהכרח עולה באותו קנה עם העדפות האוכלוסיה.
לעופר יהלום,
פשיטת רגל יכולה לבוא גם מפאסיביות. כאשר אינני מתחדש, וכאשר אני ממשיך להשתמש באותם טיעונים ובאותן מנטרות, הרי בסופו של דבר אני מאבד את ציבור הבוחרים שעוד היה פעם נאמן לי.
אם זה פשיטת רגל רעיונית, אידיאולוגית או חומרית- מפלגת העבודה טעמה וטועמת מזה ומזה!
עופר אל תשכח בבקשה שגם היהדות מקבלת פוליגמיה, באופן עקרוני, וזה חשוב מאד. חרם דרבינו גרשום הוא תקנה בלבד, ובאמת לבית הדין הרבני סמכות עדיין להתיר פוליגמיה במקרים מסויימים. למה להרחיק לטיבט ולא להביט היטב בנו ? גם כל המקטרגים כאן על הבדואים, יותר טוב שיתקנו קודם את הדת והחוק שלהם, ואחר כך ילמדו אחרים להתנהג.
לעופר ויאיר,
איני יודעת מאין נגזרת ההנחה שקיצבאות ילדים מעודדות ילודה. ראשית עופר, הקיצבאות יורדות בשנים האחרונות מאוד מכיוון שאין יותר כוונה לתשלום פרוגרסיבי. כל ילד מקבל משהו כמו 146 ש"ח אם זכרוני אינו מטעה אותי. כלומר, משפחה עם 4 ילדים מתחת לגיל 18 קיבלה לפני שנתיים משהו כמו 1000 ש"ח והיום פחות. עד 2006 זה יגיע לסכום של כ-600 ש"ח לחודש. בגרמניה, למשל, כל משפחה תושבת כזו, לא משנה מאיזה צבע ומין מקבלת יותר מ-600 יורו לחודש, וזה יחסית נמוך למדינות באירופה המערבית. העלאות הסכומים הללו לא גורמות לעליה בשיעורי הילודה, כמו שקיצוצים לא מורידים אותה. לנתונים אפשר לפנות גם למאמר שאבירמה גולן פרסמה בתחילת השבוע ב"הארץ" ויצחק קדמן אתמול. לא נמצאו קורלציות כאלו, וגם לו היו נמצאות זו עוד לא הוכחה לקאוזליות.
אז אלו העובדות, אם יש לכן אחרות אשמח לשמוע.
המערכת צינזרה לי פה תגובה מנומקת מסיבות השמורות עמם. אני אנסה לשחזר בקצרה,
לאיריס,
הצורך בילדים הוא צורך אישי פרטי, בריאות וחינוך הם צרכים ציבוריים ואפשר לטעון במידה זו אחרת של הצלחה כי יש אינטרס ציבורי שהמדינה תסבסד אותם. מדוע שהמדינה תממן ילודה? אין שום בעיה עם גנים בחינם, גנים הם חלק ממערכת החינוך. איך זה קשור בדיוק לקצבאות ילודה? ובקשר לתגובתך השניה, בעני לפחות זו אינה שאלה של האם קצבאות ילדים מעודדות ילודה אלא של האם המדינה אמורה לשלם לאזרחיה לפי ראש.
ל"פוליגמיה" – היהדות אכן מתירה כיום ריבוי נשים, אבל זה בכל זאת חריג קיצוני. נראה לי ששיעור ריבוי הנשים ביהדות כיום עולה רק במעט על הקיים במדינות המערב, ועם הפרדתה של הדת מהמדינה יפחת אפילו יותר.
ליורם בר חיים – בעניין הפרדתה של הדת, מאחר ואני משתדל להגביל את עצמי לשתי תגובות ביום באתר, אנצל ההזדמנות כדי להגיב לדבריך במקום אחר באתר. לא צריך לפרק את מדינת ישראל כדי לחסל את הגזענות הפורמלית (!), מספיק להפריד את הדת מהמדינה או לקבוע בחוק שכל האזרחים שווים. ובמסגרת זכותי להגדרה עצמית, כשאני מגיע לאזור שאתה גר בו אני קורא לו "העיר התחתית" או "האזור המוסלמי" ולא הערבי.
לאיריס – לפי כל המחקרים, ילודה היא בראש ובראשונה פונקציה של כדאיות כלכלית, בייחוד במדינות שבהן קיימים אמצעי מניעה יעילים.ככל שהחברה מתקדמת יותר מבחינה טכנולוגית, כך הכדאיות הכלכלית של גידול ילד הולכת ויורדת עקב חוקי חינוך החובה ואיסור עבודת ילדים, ולעומת זאת העלות של גידול ילדים הולכת וגדלה. מובן שהתהליך נעצר בסביבות 2 ילדים לאישה מכיוון שאין כאן רק שאלות כלכליות, כפי שכתבו מגבים קודמים.
אני לא יודע בדיוק מה קורה בגרמניה ובמדינות אחרות, אבל ההשוואה למדינות עשירות מישראל היא בעייתית. הקיצבאות לילד כיום הן 120 ש"ח לשני הילדים הראשונים, 260 לשלישי, 400 לרביעי וכ-500 לכל אחד מהבאים עד לתשיעי, לפי נתוני הביטוח הלאומי:
— קישור —
חיים שלום,
לא הצלחתי להבין את ההבדל בין צורך אישי לפרטי. גם עישון הוא צורך פרטי והמדינה בהחלט משלמת טיפולים יקרים מאוד למה שנגזר ממנו, ומאוד "לפי ראש". בריאות נראית לי כמו צורך מאוד אישי למי שצריך אותו ולא הייתי מתחילה עכשיו להתנות טיפולי בריאות ב"אורח חיים בריא", כמו הפסקת עישון, התעמלות או דיאטה מסויימת. חברה צריכה להחליט לפי עקרונות מסויימים על מה היא מוציאה כסף, ואין צדרך אלא להוציא אותו "לפי ראש": בבריאות, בחינוך ובזכויות אזרח אחרות.
ולעופר,
אתה עושה קפיצה מחשבתית מסוכנת: נכון הוא שבמדינות מתועשות שיעור הילודה נמוך יותר (מה שיוצר שם בעיות קשות, כי עוד 20 שנה בגרמניה למשל לא יהיו מספיק עובדים כדי לשלם את הפנסיה של אלו שעובדים עכשיו, בהנחה ולא תהיה קליטה של זרים). במדינות הללו יש קצבאות גבוהות וזה לא מעלה את שיעורי הילודה הנמוכים. בכל מקרה קורלציה היא לא סיבתיות. יכול להיות למשל שבמדינות מתועשות לנשים יש יותר אפשרויות ולכן הן לא יולדות בכלל ומתרכזות בעבודתן, כך שיש עוד גורמים תורמים. יש הבדל תרבותי-דתי: יהודים חרדים,כדוגמה, מולידים הרבה ילדים מסיבות ערכיות, שאולי לא מקובלות עליך אבל בדיוק כאן נדרשת הסובלנות, הם לא הולידו יותר ילדים כשהקיצבאות עלו ולא יולידו פחות כשהן יקטנו. הם רק יהיו יותר עניים. מה בדיוק העיקרון המוסרי שמצדיק את זה? ולאיזה טוב גדול זה יוביל אותנו?
לעופר יהלום
אתה לא יכול לקרוא לאיזור שאני גר בו "העיר התחתית" כי הוא לא בעיר התחתית. אתה גם לא יכול לקרוא לו "איזור מוסלמי" כי כמחצית מתושביו אינם מוסלמים, זהו למעשה המצב בכל השכונות הערביות בחיפה פרט לחליסה וכבביר. הוא איזור ערבי כי הרוב המוחץ של תושביו הם ערבים. ההתעקשות להתייחס לערבים כאל "מוסלמים" ו"נוצרים" היא חלק מהנסיון האימפריאליסטי להחזיר את החברה הערבית אחורה מהתודעה הלאומית אל תודעה של עדות דתיות (שמאד נוחה לאימפריאליסטים), רואים זאת היטב בעראק וגם בפלסטין וכמובן שיש לזה שותפים מצקרב החלקים היותר ריאקציונים בחברה הערבית.
אם כה חשובה לך הגדרה עצמית דווקא באיזור שלי, אנא תמוך בזכותם של התושבים (כולל אותי) שהרחוב העיקרי לא ייקרה "שדרות הציונות", יש לתושבים זכות לפחות לשמות שהם חשים איתם הזדהות מינימלית ולא לשמות שנועדו לדכא אותם ולהראות להם "מי בעל הבית".
בניגוד למה שתכתבתי, זו תגובתי שלישית באותו יום, אבל אולי לא – השעה אחרי 7 בערב ולפי היהודות אנחנו כבר ביום חדש (:
ליורם – נניח ששכניך הם לא מוסלמים אלא ערבים; אין בעולם איזור או שכונה שניתן לקורא להם יהודי/ערבי/צ’רקסי וכו’ או כל אתניות אחרת, אלא רק איזורים שבהם רוב התושבים מגדירים את עצמם ככאלה. הרחוב שלך נקרא בזמנו שדרות או"ם ושמו שונה לשדרות הציונות לאחר החלטת האו"ם המגדירה את הציונות כגזענות – החלטה החביבה על השמאל הקיצוני יחד עם זו של שיבת הפליטים, אבל לא עם החלטת החלוקה.
אגב, אם רוב תושבי הרחוב רוצים שישונה לשם אחר הייתי מציע לכם לארגן עצומה ולפנות לעירייה, ואם לא יסכימו נראה לי שיש לכם סיכוי טוב בבג"ץ.
לאיריס – קיצבאות כשלעצמן לא מספיקות כדי להגביר את הילודה במדינה מודרנית. הדבר ניתן לביצוע בתנאים מסויימים ע"י מתן הטבות גדולות כמו שנת חופש ליולדת על-חשבון המדינה ומעונות יום חינם לכל כפי שהיה במזרח גרמניה, או במתן הטבות כספיות שהן משמעותיות לאותן קבוצות אוכלוסייה, שהילודה שלהן גדולה למדי מלכתחילה כתוצאה ממסורת ואידאולוגיה, ורובן משתייך לשכבות הנמוכות, כמו החרדים והערבים בישראל; אם צעדים אלה רצויים, זו כבר שאלה אחרת.
לאיריס,
צורך ציבורי הוא צורך שמרביתו העצומה של הציבור לא יכול להמנע מלהזקק לו בין ירצה ובין אם לאו, כולנו נזדקק למערכת הבריאות למרות רצוננו. לעומת זאת עישון הוא באמת צורך אישי שעולה לציבור ממון רב(דרך מערכת הבריאות) ולכן המדינה גובה מיסים עצומים ממעשני הסיגריות באופן פרטני ולפי קופסה ובכך מאזנת את הכף.
אם חרדי מחליט להביא 10 ילדים לעולם מסיבות ערכיות הוא בוחר בעוני מסיבות ערכיות ובעד הרבה דברים אחרים, אני לא שולל את עולם הערכים שלו, זכותו לחיות כפי שהוא מוצא לנכון, אני לא אמור לממן לו את הבחירות שלו.
אם הקהילה החרדית לא מסוגלת לקיים את עצמה כלכלית במסגרת ערכיה ואמונותיה לא אומר שהמדינה אמורה לתחזק ולממן את מערך הערכים שלהם, איזה טוב יצא מזה?
ועד הערה קצרה לגבי העובדה שבגרמניה(ובכל העולם המערבי)אוטוטו אין מספיק ילדים בשביל הביטוח הלאומי. זו באמת סיבה נהדרת להביא ילדים לעולם – כדי שיהיה מי שישלם פנסיה לזקנים.
לחיים ואיריס,
הגרמנים, אולי בשל ההיסטוריה, לא אומרים את כל האמת.
ילודה גם אם לא בקצב המספק קיימת, רק שהיא מתפרסת ברובה(בדומה להרבה מדינות מערביות) שכבות הנמוכות.
עוני נולד לעוני, כך שמיעוטם של אלו שנולדים היום, יהיו אלו שיתרמו לקופה המצטמקת והולכת,
גם אין העוני קטגוריה מתאימה להשליך מכאן על רמת החינוך והערכים אותם מקבל הילד בביתו, בכדי שביום מן הימים "ישתחרר" מאותו העוני.
רק השקעה בתשתיות חינוך, הקניית האפשרות להורים להורדת נטלים מעל כתפיהם(מעונות, פעיולויות לאחר בית הספר וכדומה), כמו גם פיתוח אפשרויות לעבודה במשרה לא מלאה יוכלו להוביל לכך שהילודה תתפזר באופן יותר שווה בין רחבי האוכלוסיה.
גם מיעוט בילדים אינו דבר מבורך, שכן אז נופל הסיעוד על כתפי המדינה ביום מן הימים.
למגיבה "לחיים" – אם הדרך היחידה למנוע מההורים המעשנים להוליד עוד ילדים חולים היא לפגוע כלכלית באלה שכבר נולדו להם, אז יתכן שאין בררה אלא לנקוט בצעד הזה (אני יודע שהמשל שלי שונה מהנמשל בדיוק כמו שלך, אבל זה נותן מושג על כוונתי).
בכל אופן , קיצבאות ילדים צריכות להיות בשיעור גבוה מספיק כדי לתרום לצמצום הפערים בחברה, אבל לא גבוה עד כדי כך שיעודדו ילודה.מעבר לזה, השיטה הנוכחית שבה הקיצבה לילדים הראשונים היא נמוכה יותר מאלה של הילדים הבאים היא לא הוגנת, מכיוון שהעול הכלכלי לכל ילד הוא דווקא גדול יותר בילדים הראשונים, ולכן הקיצבאות צריכות להיות לפחות שוות לכל הילדים, בלי קשר לסכומן.
אני לא מכיר את כל הנתונים לגבי גרמניה כיום, אבל ידוע לי שכאשר נקבע גיל פרישה של 65 לראשונה בימי ביסמרק, הריבוי הטבעי היה גבוה ותוחלת החיים נמוכה יחסית למקובל כיום (בסביבות 60 למי שהגיע אז לבגרות). הפתרון הממשי למניעת האפשרות של התמוטטות מערכת תשלומי הזיקנה למיניהם, פרט לקיצוץ דראסטי בת/לומים, הוא העלאת גיל הפרישה שכיום בהחלט אפשרי מבחינת מצבם הרפואי והמנטלי של רוב בני 65.