להלן נוסח המכתב שכתבו העצירים המינהליים הפלסטינים המוחזקים בבתי הכלא ובבתי המעצר לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל. המכתב נכתב בשבוע שעבר ונמסר לפרסום באתר "הגדה השמאלית" על ידי נציגי העצירים ומובא כאן ללא קיצורים וללא עריכה: אנו העצורים המינהליים בבתי המעצר ובתי הכלא בישראל, כ-950 עצורים, פונים אליכם וכולנו תקווה שפנייתנו תמצא אוזן קשבת אצלכם. כולנו תקווה שתעשו על מנת ליישם עקרון שלטון החוק. אנו נעצרים לתקופות ארוכות על סמך השערות השב"כ, שמעריכים כי אנו מהווים סכנה לביטחון האזור והציבור.
הערכות השב"כ הרלוונטיות לכל אחד מאיתנו נאספות במה שנקרא התיק הסודי שמוגש למפקד האזור אשר חותם על צו המעצר המינהלי לתקופות שבין שלושה לשישה חודשים. תקופה זו מוארכת מפעם לפעם ללא כל הגבלה, וכיום מוחזקים קרוב ל-40 עצורים שמזה שנתיים מעצרם מוארך כל פעם תחת אותה טענה שמהווים סכנה על סמך התיק החסוי.
למרות שאנו מובאים בפני שופט כל פעם שהמעצר מוארך, העיון החלקי בתיקים מצד השופט מביא בכ-97% מהמקרים לאישור הצווים כפי שנחתמו על ידי המפקד ובהמלצת השב"כ. אנו מגישים ערעורים על ההחלטות אך לדאבוננו אותו הליך חוזר על עצמו גם בערעור, ושם 99% מהערעורים נדחים. ואנו לא יודעים איך להגן על עצמנו כי בעצם אנו לא יודעים מהם החשדות בדיוק נגדנו, ומה בתוך התיק הסודי לפיו מוארך המעצר מפעם לפעם.
אנו מתייחסים למעצרנו כאל מעצר שרירותי, כאשר אנו מוחזקים לשנים אך ורק על פי השערות ולא ניתנת לנו או לעורכי הדין שמייצגים אותנו ההזדמנות להגן עלינו כראוי ורק בגלל ההסתמכות על התיק הסודי. וברוב המקרים בית המשפט מאמץ את עמדת התביעה הצבאית, ובכך אנו רואים שזכויותינו המוכרות על פי החוקים והכללים הבינלאומיים ובראשם אמנת ג’נבה, מופרים באופן בוטה וחמור, ובעיקר הזכות למשפט הוגן.
תסכימו איתנו שאנו זכאים לדעת מה החשדות נגדנו ולקבל הזכות למשפט הוגן וצודק.
אנו משוכנעים כי המעצר המינהלי הוא אות קלון לדמוקרטיה הישראלית, כפי שכבר הזכיר שר המשפטים לשעבר מר יוסי ביילין.
אין זה צודק שחלקנו כבר מוחזקים במעצר מינהלי שנים, אך ורק כי השב"כ מעריך שנתנו עזרה למבוקשים, או כי השב"כ מעריך כי אנו מסוכנים לציבור ולביטחון האזור. אין זה מתיישב עם הצדק וההיגיון.
הפכנו להיות בני ערובה בידי השב"כ והמערכת המשפטית לצערנו מחוסר סמכות, ועל כך החל מיום 19 בינואר החלטנו להחרים את הדיונים בפני בתי המשפט בכל הנוגע למעצר המנהלי. אנו מבקשים לעצור את מדיניות ההארכות ולשחררנו, או להגיש נגדנו כתבי אישום ושנזכה במשפט הוגן. כולנו תקווה כי פנייתנו תמצא תמיכה מטעמכם וכי תתאמצו למען עשיית צדק".
גם אם אנו נגד הכיבוש, אנו בעד שלום כולל וצודק באזור.
בכבוד רב,
העצירים המינהליים בבתי המעצר ובתי הכלא בישראל.
אין מה לאמר, אבל אני לא בטוחה שיש מי שיכול לסייע לכם. אני למשל יהודיה, ילידת ישראל, אשכנזיה אפילו לא עברתי שום עבירה ומערכת הבטחון והמשפט של ישראל הרסו לי את החיים בצורה שלא תאמן, או אולי תאמן אבל לא תסופר. מתברר שאין עצה נגד המערכות האלה, כולל מבית המשפט הישראלי שבהדרגה איבד את עצמאותו, אם היתה לו כזו. מבחינה בינלאומית המצב בכי רע, כיון שאין היום מי שיכול לפקח על ישראל, כאשר מר בוש תומך בממשל הקיים. ימים קשים, וכל מה שאפשר לאמר בנסיבות אלה הוא שצריך להחזיק מעמד, ולהיאזר בסבלנות. ההיסטוריה מוכיחה דבר אחד לפחות, שמשטרים כאלה לא מחזיקים מעמד לנצח. אל תשברו, ויש לקוות שחרף הפרובוקציה לא ייאמץ הציבור שלכם אותו הלך רוח כוחני ששורר אצלינו, כיון שמתברר שזו לא הדרך. מי ביניכם שהוא קורבן שוא – אני יכולה רק לחזק את ידיו ואת אמונתו אם זה שווה משהו. כמו שאומר הדלאי למה, האתגר של הקורבן הוא להמשיך ולראות את האנושי במעשיו של אויבו מבלי לוותר על זכויותיו, כלומר, להמשיך ולאמר את האמת ולתבוע צדק, כפי שעשיתם במכתב זה.
המאמר הזה מזכיר לי את המערכון של הגשש שבו שני קבלנים אומרים לרוכש דירה שמתלונן משהו בנוסח "אז מה אם בחוזה כתוב חימום, גם תריסול לא בנינו למרות שכתוב שם".
לא רק על צווי מעצר מנהליים חותמים השופטים אוטוצטית בלי לדון ובלי לקרוא אלא גם על צווי מעצר וחיפוש רגילים, ולא אלף בשנה אלא עשרות אלפים.
בעקבות שתי התגובות האלה אני רוצה לאמר רק שיש איזו אשליה אצל ידידנו השכנים שלאזרחים הישראלים.יהודים יש איזה שהיא השפעה או כוח התנגדות למערכת הבטחון. כבר מזמן זה לא נכון. אולי ברמה אישית פרטנית יהודי יכול להפעיל שתדלנות אצל הפריץ כדי לחלץ "ערבי שלו" אחד, ורק אם יוכיח ויגיד שזה "ערבי טוב" שהוא ערב לו. אבל מה אנחנו יכולים לעשות בשבילכם ? אנחנו מחכים שאתם תעשו בשבילנו…
חבל שהעיתונים הגדולים בשפה בעברית לא מפרסמים את המנשר של העצירים הפלסטינים. הם משתיקים את העצירים הפלסטינים ועושים דמוניזציה של עצירה מנהלית ישראלית שוחרת שלום אחת ויחידה: טלי פחימה.
אכן יוסי ביילין כשהיה שר המשפטים אמר שהמעצרים המינהליים מהווים אות קלון לדמוקרטיה הישראלית, אך הוא לא עשה דבר על מנת להביא לביטולם. חוץ מזה איזה דמוקרטיה יש בישראל שתמיד מתגאה שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל תלוי למי. כיבוש ודמוקרטיה לא הולכים בכפיפה אחת, והכיבוש הרס כל חלקה טובה בחברה הישראלית שלא לדבר על מה שהוא גורם לפלסטינים יום-יום ושעה-שעה.
בצדק הגדיר אהרן אמיר את המשטר במדינת ישראל כ"אידיאוקרטיה". אמור מעתה: האידיאוקרטיה היחידה במזרח התיכון" (אם לא כוללים את הרפובליקה האסלאמית של איראן).