ביום א’ (6 במארס) הסתיימה ועידת "מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית." במרכז הוועידה עמד פולמוס חריף סביב השאלה האם המפלגה המאגדת את השמאל הרדיקלי באיטליה צריכה להצטרף אל ממשלת המרכז והשמאל האמורה לקום לאחר הבחירות הקרובות לפרלמנט. פאוסטו ברטינוטי, מנהיג המפלגה, השיב בחיוב לשאלה זו. ברטינוטי הדגיש בדבריו שרק שינוי חברתי מן היסוד הוא התשובה למשבר הקפיטליזם בן זמננו. סביב סוגיה זו, קיימת תמימות דעים בקרב כל צירי הקונגרס. סוגיית ההשתתפות בממשלה היא סלע המחלוקת. זאת, לאחר שממשלת השמאל והמרכז האחרונה בראשות רומנו פרודי נפלה לפני מספר שנים בעקבות הסרת "רשת הביטחון" שהעניקה לה מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית בפרלמנט. המפלגה עשתה זאת, בעקבות הצגת תכניות פרטה שונות על ידי פרודי.
פרודי עצמו הגיע אל דיוני הוועידה חרף החששות שנוכחותו תעורר גל מחאות בקרב הצירים, רובם צעירים הפעילים בתנועה האנטי-גלובלית, אנשי איגודים מקצועיים רדיקלים וחברים לשעבר במפלגה הקומוניסטית האיטלקית. לפני הוועידה נערך משאל בקרב חברי המפלגה בנושא זה. עמדתו של ברטינוטי, המחייבת השתתפות בממשלה שאמורה לקום לאחר הבחירות לפרלמנט בשנה הקרובה, זכתה לכ-60% מקולות החברים. אלה המתנגדים לעמדותיו זכו ב-40% מהקולות. במשאל הפנים-מפלגתי הצביעו יותר מ-50 אלף חברי המפלגה, מתוך כ-100 אלף חברים רשומים.
בנאום הפתיחה אמר ברטינוטי כי לדעתו יש "לקרוע את הקונספציה לפיה כאשר השמאל באופוזיציה הוא יכול להפליג בהבטחות ולעורר ציפיות ותקוות. אבל כאשר השמאל נבחר לממשלה, הוא מועל באמון הבוחר ובסופו של דבר מבצע את המדיניות של הימין השמרני. שמאל רדיקלי ולוחם בממשלה יכול לשנות תפיסה זו".
אופוזיציה משמאל ומימין בתוך המפלגה
ערב הוועידה הודיעו כמה מנהיגים של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית לשעבר על רצונם להצטרף אל "מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית". בניהם פייטרו אינגראו, ממנהיגיה ההיסטוריים, בן ה-97. במהלך הוועידה הודיע ברטינונטי שיסיים את תפקידו כמנהיג המפלגה לקראת הוועידה השביעית ושאין הוא מועמד לכהן כשר אם וכאשר תקום ממשלה בהשתתפות המפלגה. רבים מידידיו ויריביו ביקשו שימשיך בתפקיד, כי מוסכם על הכל כי פועלו שמר על אחדות השורות במפלגה בעלת מספר רב של זרמים.
אך ברטינוטי בן ה-65 אינו מעוניין להמשיך בתפקיד ומוכן להמשיך ולפעול רק כיו"ר מפלגת השמאל האירופאי, הסיעה הרביעית בפרלמנט האירופאי. ברטינוטי שפעל שנים רבות באיגוד עובדי המתכת, הוא בן לפועל רכבת בעל השקפות סוציאליסטיות. הוא הצטרף אל "התחדשות" עם הקמת המפלגה. מקורו בשורות השמאל הסוציאליסטי. למרות שהוא נחשב לאיש רוח, הוא לא רכש מעולם השכלה פורמלית מעבר לשנות הלימוד בביה"ס המקצועי שליד ביתו, באחד מפרברי הפעולים בעיר מילאנו. הוא נבחר בראשונה לתפקיד בוועידה השנייה של המפלגה ב-1994 ומאז נבחר לתפקיד מדי ועידה.
ברטינוטי נאלץ להתמודד במפלגתו עם אופוזיציה קולנית מימין ומשמאל. הזרם "להיות קומוניסט" (רבע מצירי הוועידה), המייצג את אנשי המנגנון לשעבר במפלגה הקומוניסטית, מצדד בכניסה לממשלה אך מסתייג מעמדותיו "הרדיקליות מדי" של היו"ר. בשמאל קיימים שלושה זרמי אופוזיציה טרוצקיסטיים. הגדול בהם, בראשות הסנטור גיגי מלאברבה וסגן עורך העיתון היומי של המפלגה "לבירסיונה", סלבטור קנאבו (7% מצירי הוועידה) מצדד בהענקת רשת ביטחון פרלמנטרית לממשלת המרכז והשמאל ותו לא. זרם נוסף בראשות מרקו פראנדו (6% מהצירים) תומך במתן רשת הביטחון אך תוך הקפדה יתרה על הנושאים בהם הממשלה תזכה לתמיכה. לבסוף קיים זרם זעיר (2% מהצירים) המתנגד לכל "תמיכה בממשלתו הבורגנית של פרודי".
לבטל את הקניין הפרטי
ברטינוטי השיב באריכות למבקריו במהלך דיוני הוועידה. לדבריו, המצב הפוליטי השתנה מאוד בשנים האחרונות. קמה אופוזיציה מיליטנטית לממשלת ברלוסקוני "ומאז 1998 התנועות החברתיות והאיגודים המקצועיים תפסו את היוזמה ואין ביכולתן של מפלגות השמאל להתעלם מן התנופה שבאה מלמטה". עוד אמר מנהיג ההתחדשות הקומוניסטית כי "אף במגזרים מסוימים בבורגנות מבינים היטב שהפיכת הכל לסחורה מחליש את המשק ויש צורך בהתערבות המדינה בכלכלה על מנת לקדם את החברה".
עוד הדגיש ברטינוטי כי למפלגתו תוכנית ברורה הכוללת ביטול כל חוקי "הגמשת העבודה" שהתקבלו בעת ממשלת ברלוסקוני, ביטול כל תוכניות ה"רפורמה בחינוך" וגניזת כל כוונת לרפורמה במערכת הפנסיה. עוד דורשת המפלגה להפסיק את הרדיפות נגד העובדים הזרים. כמו כן, המפלגה דורשת תוספת שכר כללית ובייחוד תוספות לבעלי השכר הנמוך ולגמלאים. בראיון שפורסם בעיתון הנפוץ ביותר באיטליה, ה"קוריירה דה לה סרה", נשאל ברטינוטי מהו יעדה של מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית והוא השיב במשפט קצר: "ביטול הקניין הפרטי".
קודם כל שברלוסקני יעוף, אחר כך יהיה זמן לפלגנות הפנים-שמאלנית.
ביטול הקניין הפרטי הוא שלילת חרות שיש להתנגד לה. וזו גם הרמה נוחה להנחתה לתעמולה בוטה של המרכז והימין באיטליה במערכת הבחירות.
שאר השאיפות ראויות.
ביטול הקניין הפרטי הוא אכן שלילת החירות- החירות לנצל ולעשוק…
הבעיה המרכזית בחברה היא הרי לא הרכוש האישי – השעון שסבא הוריש, המיטה שעליה אתה ישן או הגג שמעל ראשך.
הבעיה היא שהייצור בחברה שלנו הוא חברתי אבל הניכוס הוא פרטי. שעובדי החברה הם המייצרים את הסחורה (הבגד, התכנה, השעון או העוגייה…) אבל בסופו של דבר מי שמפיק ממנה רווחים הוא בעל החברה. הרי בכדי להתקיים החברה לא צריכה את "המתווך" הזה. חברה שבה מנוהל המשק ע"י נבחרי ציבור דמוקרטיים ולא ע"י אנשים פרטיים שמונו מכח הירושה יכולה לקיים את הזכויות החברתיות הרבה יותר טוב ממדינת השוק "החופשי" שיש לנו עכשיו.
זו הכוונה ב "ביטול הקניין הפרטי".
ואגב, אכן חינוך זו זכות ולא מקור רווחים. חינוך אפור הוא בהחלט אחת התופעות היותר גרועות במערכת החינוך הישראלי – בייחוד בגלל שהוא לא ניתן "לנזקקים".
גיא, אני מודה לך על התשובה הכה מעמיקה. אם מצאת באחד הארונות חבילת שטרות כסף שטמנו סבך או סבתך, עליך למסור אותה מייד לממשלת מדינת אוטופיה. ממשלת אוטופיה תדאג לכל מחסורך, וכל נסיון מצידך לשמר מעט משאבים בידיך המקנים מעט חופש פעולה, הריהו ניצול ועושק.
ואם תחשוק נפשך לשפר את איכות חייך ע"י, למשל, מתן שיעורי עזר לנזקקים בתמורה לכסף, הרי שגם זה ניצול ועושק.
1. מה הקשר של שיעורי עזר לנזקקים?
2. הכוונה בקניין פרטי היא קניין על אמצעי יצור, שבעזרתם מנצלים את עבודת הזולת לצבירת רווחים.
1. חבתי לתומי ששיעורי עזר הם מקור הכנסה, או במלים אחרות קניין פרטי.
2. נניח שיש לך לא רק כישורי הוראה אלא גם כישורי ארגון. ביום בהיר במדינת אוטופיה אתה מחליט לארגן כמה מורים נוספים שאתה דואג להם לתלמידים, והם בתמורה מעבירים לך 50% מהתשלום שהם גובים (הם מסכימים לכך מרצונם החופשי, כי אין להם כישורים במציאת תלמידים, ובוא נניח גם שאוטופיה דואגת להם לרווחה בסיסית). יוצא שיש כאן קניין פרטי בדמות אמצעי ייצור (השכלה) ושימוש בעבודת הזולת להפקת רווחים. זה צ"ל אסור? אם זה מותר, מה ההבדל בין עסק כזה ובין מפעל גדול בבעלות פרטית ?
כן, זה צריך להיות אסור. חינוך עפ"י הדרך הסוציאליסטית חייב להיות חינם מהגן עד לאוניברסיטה, לכן הרעיון שהמורים גובים תשלום מהתלמידים הוא זר לדרך הזאת. הממשלה הנבחרת, או המועצה המקומית לחלופין, היא היחידה שיכולה למלא את תפקיד מנהל המשק בחברה הסוציאליסטית.
ומה עושים אם מערכת החינוך דפוקה ולא מתפקדת? מחכים 20 שנה עד שתהיה רפורמה ?
מה עושים אם איננה מקנה השכלה מסויימת וההורים מוכנים לשלם קצת בשביל זה?
מלבד העובדה שבמדינות הגוש הקומוניסטי היו מערכות חינוך מצוינות, ברור לך שכשאתה אומר "ההורים מוכנים לשלם קצת בשביל זה" אתה מתכוון ההורים העשירים מוכנים לשלם הרבה והדבר תורם להתפוררות החינוך הציבורי.
ברגע שיש מישהו שיכול לשלם הרבה כסף, אלו שלא יכולים יפגעו.
גרתי קצת באיטליה ואני יכולה לתרום לדיון בכך שאומר שההתרשמות שלי מאיטליה היא שזו מדינה עם בירוקרטיה מאוד מסועפת ומנוונת, לא אחידה. אנשים שם מחוסנים מפיטורים, מקבלים שוחד כדי להעביר החלטות. המצב בדרום קשה מאוד. הרבה צעירים עובדים בעבודות פיזיות מסוכנות לבריאות או בעבודות מלצרות ומסעדנות ברומא בשכר זעום. בדרום נהוג שאב שהיה לו מקצוע טוב (למשל פקיד בנק) מכניס את הבן שלו לעבודה, בלי שלבן יש איזו הכשרה מקצועית.
הצעירים בדרום מרגישים איבה למדיניות הקפיטליסטית "הצפונית" אבל קשה להם להתאגד ולבטא אותה כי הם עסוקים בהשרדויות היומיומיות הקטנות. בלי פרוטקציה קשה מאוד למצוא עבודה טובה גם בצפון וגם בדרום.
אנשים שלומדים 6 שנים באוניברסטיה כמעט ולא נשארים בדרום המדינה והברה צעירים חולמים ללמוד אנגלית ולעבור למדינה אירופאית אחרת, לקנדה או לאמריקה.
בתוך תוכם הם אנשים שהצדק חשוב להם ולא קשה יחסית להוציא את האיטלקים להפגנות (את הישראלים קשה יותר. הם מזוהים מאוד עם רעיונות סוציאליסטים אבל האדם ברחוב (בדרום) יגיד לכם ש "ככה זה", "מה אפר לעשות", "היום זה אלוהי הכסף" וכו, וכו,.
כמו בכל מדינה בעולם שנגועה בגלובליזציה, צריך לחשוף את היד הנעלמה. אופוזיציה חזרה לברלוסקוני שתגייס תומכים בצפון ובדרום ושתעביר אפילו תיקונים "קטנים" לשיפור המצב של הצעירים בדרום, בערים ובעיירות, תספק בינתיים את הצורך לגרום לאיטלקים בדרום להזדהות עם מטרות פוליטיות צודקות.
לא צריך למהר לבטל את הקניין הפרטי.
כי במצב של חולשה meglio una uovo oggi che una gallina domani ובעברית: עדיף ציפור אחת ביד..