המכון הישראלי לדמוקרטיה פתח בחודשים האחרונים במסע תקשורתי גדול (וכדרכו של המכון: יקר להחריד) לקידום ה"חוקה בהסכמה". אין ויכוח על כך שיש צורך בחוקה. פרט לכמה רבנים חרדים, קיים רוב מוצק בישראל לקידום רעיון החוקה – שהיא אולי המדינה היחידה בעולם שלאחר עשרות שנות קיום אין לה חוקה. נשאלת השאלה בסוגיית העיתוי לקידום רעיון החוקה. או במלים אחרות: האם ביחסי הכוחות החברתיים העכשוויים ניתן להבטיח חוקה דמוקרטית, הדוגלת בצדק חברתי ובשוויון אמיתי? אם להתרשם על פי הצעת החוקה שנוסחה על ידי "מומחי" המכון לדמוקרטיה, התשובה היא שלילית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקדם בישראל סדר יום ליברלי-קפיטליסטי הכולל שילובה של ישראל אל תוך הגלובליזציה, המשך הסדר החברתי הקיים ואף חיזוקו. יתכן שהמימון הרב שהוא מקבל מבעלי הון אמריקאים מכתיבים את דרך פעילותו וחשיבתו. כך עולה "מוועידות קיסריה" הנערכות מדי שנה ובהן פוליטיקאים, בעלי הון ופקידים בכירים דנים בשאלות העומדות במרכז הוויכוח הפוליטי, הכלכלי והחברתי – תוך ראיה ניאו-ליברלית גלויה. כשותף למחאות שנעשו במשך השנים על ידי פורום הארגונים למאבק באבטלה בעת כינוס "ועידות קיסריה", אני יכול להעיד שכמה מסיכומי דיוניה חדרו אל לשכת שר האוצר והיו למדיניות רשמית. במלים אחרות: "ועידות קיסריה" מחליפות את הדיונים בכנסת.
ניתן להעביר ביקורת רבה על הצעת "חוקה בהסכמה" (הנוסח המלא של ההצעה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה: www.idi.org.il). זו אינה הצעה מהפכנית, זו הצעה שמרנית בכל מובניה. היא שבה אל הגדרת מדינת ישראל כאל "מדינה יהודית ודמוקרטית" – מבלי שתעמוד על הסתירה שבהגדרה. היא מדברת על שוויון זכויות אבל קובעת שישראלי איננו מי שנולד בישראל – אלא מטילה שורה של מבחני קבלה שונים במטרה גלויה לנשל אוכלוסיות שלמות מהזכות הבסיסית לאזרחות. ההצעה אף אינה נוקטת בגבולות המדינה עליה החוקה אמורה לחול. מדינת ישראל היא, על פי ה"חוקה בהסכמה", מדינה ללא גבולות ועם בירה אחת: ירושלים (השלמה? המערבית? כולה שלנו ושום דבר להם?). זה לא רציני.
אבל אין בכוונתי להיכנס כאן לוויכוח על הנושאים האזרחיים שבהצעת החוקה. כי ויכוח כזה אכן נערך. בכוונתי להתרכז בשאלות החברתיות שבהצעה – זהו ה"צד האפל" שלה. ההצעה לחוקה בהסכמה חסכונית מאוד בכל הקשור לזכויות חברתיות ונדיבה מאוד בתיאור מוסדות השלטון ודרך תיפקודם.
על פי הצעת החוקה, יש לכל "אדם הזכות לקנינו", אבל אין לו זכויות בסיסיות בדיור, תעסוקה, פנסיה, צרכנות, רמת חיים סבירה ורווחה חברתית, שכר מחיה בכבוד ושמירה על הסביבה. לגבי זכויות הילד ההצעה קובעת ש"כל ילד זכאי לקיום, לתנאי חיים בסיסיים ולהתפתחות, ככל שניתן במסגרת המשפחה". הגדרה זו מתאימה עד מאוד לילד שהוריו מתגוררים בסביון או בהרצליה פיתוח. ומה עם הילד שמשפחתו מתגוררת ברהט או בירוחם? במלים אחרות, החוקה בהסכמה אינה מעניקה שום הגנה לעובדים, לאזרחים ולילדים שלא יחול בעתיד כרסום עוד יותר גדול בזכויות החברתיות ולא מעניקה פתח להרחבתן.
החוקה מכירה בזכות של "כל אזרח או תושב של המדינה לחופש להתאגד, לרבות הזכות להקים מפלגות, התאגדויות פוליטיות ואיגודים מקצועיים". האם דינן של מפלגות פוליטיות (שרובן מפלגות המייצגות את האינטרסים של בעלי ההון) כדינם של איגודים מקצועיים האמורים לייצג את האינטרסים של מעמד העובדים? האם מנסחי החוקה לא שמעו על כך שקיימים במדינת ישראל עובדים (ולא סתם "אזרחים")? ומה יעשו העובדים שאינם אזרחי המדינה או תושביה – אין להם זכות לפעול במסגרת איגודים?
סעיף זה שבהצעה מהווה אף נסיגה לעומת אמנות בינלאומיות שלחלקן הצטרפה מדינת ישראל בדבר זכותם של העובדים להתארגן ולנהל מו"מ קיבוצי עם המעסיקים על שיפור תנאי עסקתם ושכרם; ואף לחתום על הסכמים קיבוציים.
חמור מזה הוא הסעיף ב"חוקה בהסכמה" העוסק בחופש השביתה. בהצעה נאמר: "עובדים שהם צד לסכסוך עבודה זכאים לשבות, ובלבד שלא ייפגע תיפקודם הסדיר של השירותים החיוניים לציבור". סעיף זה בחוק יסוד מצמצם עד מאוד את זכות השביתה ומשנה באופן יסודי את כללי המשחק המשפטיים הקיימים במדינת ישראל. על פי ההצעה, רק "עובדים שהם צד לסכסוך עבודה זכאים לשבות". כלומר, לא יתכנו שביתות סולידריות (כפי שהיתה השביתה הכללית האחרונה – למען עובדי הרשויות המקומיות שלא קיבלו שכר) ולא יתכנו שביתות נגד מדיניות הממשלה – כגון קיצוץ בקצבאות או פגיעה ברווחה. גם שביתה פוליטית אסורה על פי ההצעה – הרי לא מדובר רק על "עובדים שהם צד לסכסוך", אלא העובדים שהם צד במאבק המעמדי.
ועוד ההצעה אוסרת על שביתות של ה"שירותים החיוניים לציבור". מהם אותם שירותים חיוניים? פירוש מילולי של הצעת החוקה יכול להוביל לאיסור שביתות במקומות עבודה ובהם מועסקים מאות אלפי עובדים: מקורות, בזק, חברת החשמל, רשות שדות התעופה, הנמלים, רשות הנמלים ונמלי הים, בתי חולים, בתי ספר, רשות השידור, ועוד ועוד.
יתכן ואין זה מקרי שבפרק אחר, העוסק ב"אמנות בינלאומית", אין ההצעה עוסקת באמנות בינלאומיות שעניינן זכויות עובדים וזכויות חברתיות. פרק זה הדן בהתקשרות אמנות בינלאומיות נקבעו שורה ארוכה של נושאים – חיוניים להעמקת שילובה של ישראל בקפיטליזם הגלובלי. רק זכויות העובדים והזכויות החברתיות נשכחו. ואולי לא מדובר על מקרה – רוב האמנות עומדות בסתירה עם הצעות המומחים של "החוקה בהסכמה" שהיא לא אחרת מקפיטליזם בכפייה.
חוקה חרדיסטאנית.
קיבצתי כאן מספר נקודות מזעזעות *במיוחד*, מתוך "חוקת-האימים" דנן, עם פרשנות שמאלנית הולמת. בימים הבאים, אביא עוד נקודות; לעת-עתה, עלי להתאושש מן הטראומה…
"המבוא לחוקה מאמץ את מגילת העצמאות, אשר … מכנה את ישראל "מדינה יהודית" (ללא אזכור של התיבה "דמוקרטית")"
אומר הכל לא?
"החוקה קובעת כי "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית"."
פירוש: דמוקרטית ליהודים; יהודית לכל השאר.
"השפה העברית ורק היא מוכרת כלשון המדינה. לשפה הערבית מעמד "מוכר ומיוחד" אך אין היא שפה רשמית."
פירוש: לאספסוף הילידי יותר, כמובן, להשתמש בלהגו הברברי; ואולם, שפתה הרשמית היחידה, של מדינת הלאום של העם היהודי, תהיה העברית, והעברית *בלבד*!
"שבת ומועדי ישראל הם ימי מנוחה ממלכתיים במדינת ישראל."
פירוש: ואוי ואבוי (כך גם בג"ץ, בפסיקתו החומייניסטית אתמול) למי, שי?ע?ז לנסות ולעבוד בהם! מן הסתם, יסקלוהו באבנים על-פי מיטב המסורת היהודית…
"ניתנת עדיפות ליהודים בכניסה לישראל ובקבלת אזרחות. הזכות לשבות הופכת להיות עקרון חוקתי באמצעות הקביעה ש"כל יהודי זכאי לעלות לישראל". המונח "יהודי" איננו מוגדר בחוקה ולכן המשא ומתן הפוליטי בנושא זה ימשיך להתנהל כבעבר."
אחלה, מה יש לדבר.
"החוקה לא תחול על מספר נושאי ליבה … אי השפיטות החוקתית (או, בלשון אחרת, חסינות מהחוקה) בנושאים המדוברים, משמעה כפול: ראשית, בית המשפט לא יוכל לבטל חוק גם אם הוא סותר ערכים חוקתיים (כגון "שוויון"); שנית, כאשר בית המשפט יפרש חוק בתחומים אלו "אין חובה עליו להעניק עדיפות פרשנית להוראותיה של חוקה זו". כך, למשל, שופט יוכל לפרש חוק כאמור בדרך שמעדיפה את הערך של "מניעת פגיעה ברגשות דתיים" (שאיננו ערך חוקתי) על פני הערך של "שוויון" (שהוא חוקתי)."
פירוש: בוקר טוב איראן.
"ואלו הנושאים הנהנים מחסינות חוקתית:
"הצטרפות אל דת, השתייכות לדת או פרישה ממנה.
"כל הנושאים הכלולים בחקיקה הקיימת שעניינם סמכותם של בתי דין דתיים, ענייני נישואין "וגירושין והמעמד האישי הנדון על פי הדין האישי של הצדדים.
"צביונם היהודי של השבת ומועדי ישראל ברשות הרבים."
מישהו/י צריך/כה הסבר??
"מובטח שבמשך עשור לא ניתן יהיה להתדיין על תקפותה של כל החקיקה הדתית (גם בנושאים שאינם מנושאי הליבה) אף אם היא סותרת במישרין ערך חוקתי כלשהו."…
מה אני אגיד לכם… על ה"חוקה" המחרידה הזאת… ב"עיר-הקויידש" הפרסית קום, כבר יש חופש רב יותר!
"המכון לחקר הדמוקרטיה" הוא זה שהביא לישראל את "חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה" וזוהי כשלעצמה סיבה מספיק טובה לזרוק את כל ההצעות של המכון הזה לפח.
דרך אגב בברה"מ היתה חוקה ,וכל המוסיף גורע.
כמה תיקונים לסדר.
1) ממש אין רוב של תושבים לחוקה במדינה, אם נניח כי כל הדתיים (יהודים וערבים) הם מתנגדים אוטומטיים ובנוסף לכך יהיו עוד 30% מהחילונים היהודים כי אז יש רוב מוצק נגד חוקה.
2) בריטניה מדינה קטנה ולא חשובה מתנהלת ללא חוקה.
3) סין מדינה גדולה וחשובה יש לה חוקה.
4) גם לצפון קוריאה ואירן יש חוקה, אז מה?
5)בשביל מה צריך חוקה? מה זה עוזר בדיוק?
יתכן ויש רוב בעד חוקה אמורפית כלשהי, אולם אני מסופק אם ימצא רוב משמעותי בקרב אזרחי ישראל לקיומה של חוקה ספציפית, ז"א דמוקרטית/סוציאלית/ניאוליברלית/גזענית וכו’. כל ורסיה של חוקה תמצא לה תומכים אולם גם מספר רב של כוחות חברתיים שיעדיפו מצב של אין חוקה על-פני מצב של חוקה הנוגדת את עקרונותיהם הבסיסיים.
תודה לדוידי על הנקודות שהעלה, למדינה ציונית-גזענית יכולה להיות רק חוקה גזענית, אבל טוב לדעת גם על ההיבט האנטי-פועלי המובהק של הצעת החוקה הנ"ל.
שני ההיבטים האלו מעלים את השאלה מדוע בכלל צריך לכתוב משפט כמו "אין ויכוח על כך שיש צורך בחוקה". אין ויכוח בין מי למי ? יש צורך בחוקה למי ? שאלה זו מתחדדת לאור העובדה שההצעה אינה קובעת את גבולותיה של ישראל ולכן קרוב לשני מליון איש שאינם אזרחי ישראל כפופים לה פוטנציאלית (לא לזכויות שהיא אולי תגן עליהן, אבל כן למדינה ולדיכוי שהיא משריינת) והם ודאי שאינם זקוקים לחוקה של ישראל…
ד"ר אייל גרוס על ההצעה של המכון הישראלי לדמוקרטיה: זה מסמך שיגן על העשירים ולא יעזור לעניים, שעלול להנציח סטטוס קוו של אי-שוויון, ורומס את זכויותיהם של ערבים, נשים, הומואים ולסביות.
"…מרתק למשל לבחון, כיצד יהודים חילונים ודתיים מתפשרים ביחד על זכויות ההומואים והלסביות, בלי לשאול לדעתם. ההסכמה לפגיעה בזכויות נעשית בהקשרים אלה לרוב לא בידי מי שזכויותיהם נפגעות, אלא בידי מי שקל לו לוותר על הזכויות של אחרים."
המאמר המלא:
— קישור —
מאמרים ביקורתיים נוספים על נושא חוקה בהסכמה:
— קישור —
ליורם: מסכים אתך בהחלט. החוקה הזו נחוצה אך ורק לאליטות, היהודיות-אשכנזיות המבוססות, החפצות בשמירה, על מעמדן וזכויות-היתר הנוכחיות, אשר להן – כל-כך חפצות בכך, עד שהן נכונות אפילו לוותר, לאייאתוללות של ש"ס והמפד"ל, בנושאי דת, מדינה וחירויות-הפרט – ובלבד ששלטונן-הן במדינה, לא יועמד בשום סימן-שאלה, או סכנה…
וליניב – בהחלט, הסטרייטים תמיד נלהבים להקריב את זכויותינו, למען ענייניהם-שלהם… מאז ייסוד הדתות המונותאיסטיות (שורש כל רע בכדור-הארץ), עבור דרך אוושוויץ וכלה ב"חוקה" המחרידה הזאת…
מאמר חשוב של דוידי. תמיד ראיתי במכון לדמוקרטיה את חוד החנית של התאצ’ריזם המוסווה. זהו בסך הכל הפן הרך של הזרם החברתי-פוליטי המיוצג בכנסת על ידי תנועת שינוי.
אני מסכים בהחלט עם דוידי, שחשף את השקר שמאחורי ה"חוקה בהסכמה", שהיחידים שיסכימו לה הם המרוויחים מן המצב הנוכחי. אבל יש לי הערה אחת: עובדים שאינם אזרחי המדינה ואינם תושביה אינם זקוקים להגנה ע"י חוקי המדינה, מכיוון שאדם העובד בתוך תחומי המדינה הוא בהגדרה תושב שלה.
צודק יורם בר חיים בהערותיו.השאילה היא לא
אם טוב שתהיה חוקה או שלא תהיה אלא איזה חוקה.
המהפכה הצרפתית קבעה חוקה שכללה את עקרונות
מעמד הבורגנות העולה מול המלוכה והשליטים
הפיאודלים.
מאז,עברו כמה מאות שנים,ואותו מעמד הנאור
(בתקופה ההיא)הפך להיות מכשול להתקדמות
האנושות לשלב הסטורי מתקדם יותר,ועוצר
את התפתחות השוויון והסולידריות האנושית
למען האינדיוידואל והפרט המועלה על כס
האלוהים על פני האדמה.
ה"חוקה" המוצעת הנה תרגום כושל של חוקות
אחרות שעבר זמנן ולא מתפקדות יותר באף
מדינה בהן (כביכול)בתוקף.
דוגמאות לכך לא חסרות ורק צריך להשוות
בין הכתוב באותיות קדושה לבין המציאות
המאכזבת.
אני נגד חוקה, ותמיד מתפלא על אנשי שמאל שהם בעד. חלק גדול מהטיעונים שלי כבר נאמרו כאן מעלי, גם על-ידי מר דוידי עצמו.
הדיבורים על זכויות אזרח הם בהקשר זה הסחת-דעת, המניע האמיתי של הרייכמנים הוא קיב?ו?ע?-צילום, שלא לומר הלבנת זכויות הקניין, מהר-מהר לפני שפורץ השלום, כל עוד הקלפים טרופים.
איך שלא מסתכלים על זה חוקה משמעותה לתת למדינה נופך של ערך עליון, סוג של כנסיה, או כמו שאמר פעם השופט חיים כהן ז"ל: "הלאומיו?ת היא מהתכונות השייכות ליצר הרע שבאדם. כי האדם האוניברסלי-אידיאלי דואג יותר לזולתו, ‘ואהבת לרעך כמוך’ מתייחס לזולת הפרט".
אחד הערכים המרקסיסטיים שלהשקפתי צריך לשרוד הוא "המהפכה המתמדת", וכשיש חוקה "המהפכה המתמדת" לא יכולה לבוא לביטוי ללא אלימות.
— קישור —
המניפולציה שבתשוקה לחוקק חוקה (והאנרגיות והכספים המושקעים בכך) אינה אלא הצד השני של מטבע המתנחלים. הרייכמנים מזכירים לי תמיד את הפיסקה הבאה מתוך "האדם המורד" של אלבר קאמי:
"התקנון המפרט את היחסים בין השאיפה לכוח לבין האדם-האובייקט, התחום החתום של ניסוי מפלצתי זה, כל אלה הם שיעורים אשר התיאורטיקנים של השלטון יגלו אותם מחדש, בבואם לארגן את תקופת העבדים. – – – יהא התקנון מדוקדק כאשר יהיה, אין הוא עשוי לחזות הכל מראש. כוחו להרוס, ולא ליצור. אדונ?י הקהילות המעו?נות הללו לא ימצאו בהן את הסיפוק אשר חמדו."
וגם בתנ"ך יש פסוק נפלא שמגדיר היטב את הרייכמנים: "מהר שלל חש בז".
בעיניי מוטב אפילו כאוס (קאמי אמר על עצמו שהוא "אנרכיסט מ?תו?ן"), כאוס נשו?א-פ??נים אשר בתוכו, אם צריך יהיה לבחור בין המכ?ים לבין המו?כ?ים (כמאמר שיר של אבידן) אז יש להאמין שנפש היהודי תעדיף את האפשרות השניה.
התגובה הזאת באה באיחור שאכן אין עליו כפרה, כי הרי הערב הם התחתנו, האושר והעושר. אמנם תחת אבטחה כבדה, אבל עד שהם יחזרו מירח הדבש (מה שנקרא "הפ?ר?ט?ה") התשתית החו?קתית תהיה כבר כל-כך חקו?קה, האו?ש?יו?ת תהיינה כבר כל-כך מו?לחמות עד שאפילו המוות לא יוכל להפריד ביניהם, או לחצוץ מעליהם, כי חו?פה שקו?פה היא החופה הניצחית, עשויה מהבד של בגדי המלך, חו?פה של כוכבים.
הם התחתנו? אתה מדבר על צ’רלס וקמילה?
דני, לא מבין מה רוצים ממנו.
לדניאל
צר לי שלא התחברת לתגובה האחרונה שלי כאן. אבל ודאי הרגשת שהיא מושקעת, ולכן אם החלטת לתקתק עליה תגובה אז מוטב היה שהיית מקפיד עם עצמך לקרוא אותה בעיון.
סליחה (גם מעצמי) על שהכברתי תגובות בשירשור זה במקום לכתוב הכל במכה אחת.
החוקה המוצעת עושה מהשיטה הדמוקרטית דת, בעוד ש"אין ויכוח על כך", כפי שהתנסח מר דוידי, שתוכנת ההפעלה הנקראת דמוקרטיה אינה אלא ברירת מחדל. ולכן מדינה שיש בה חוקים מיוחסים (או איך שקוראים לזה המשפטפטנים) אינה שונה מהותית מ"מדינת הלכה".
מי אנו (המחוקקים של היום) שנדע, אולי מבחינה היסטורית השיטה הדמוקרטית (לפחות זו המו?כ??ר?ת לנו) היא בכלל אפיזודה. הרי כבר היום היא קליפה מאוד-מאוד חיצונית ודקה, קרדום לחפור בו ביום שלג ירושלמי.
חוקה מטרתה, מאז ומעולם, לה?נ?צ?יח (כדי שאפשר יהיה לבלות בשקט) ולהגביה ולהנחיל א?דו?נ?יו?ת, ז?יכ??יו?ן ל?מ?ע?ש??ר, שלא לדבר על שטיפת המוח – "להנחיל" פירושו שידקלמו את זה בבתי הספר, כאילו שחיי אדם הם שיר, מ?ייצ?ג שיש לו חוקים משלו.
ארה"ב נפטרת מעודפי החוקה שלה על ידי משהו שאפשר לכנותו חוקת סיוע חוץ.