מאת: כתב "הגדה השמאלית"

שיעור המובטלים והמובטלים חלקית בישראל מגיע לכדי 18.1% שהם כ-490 אלף איש ואשה. כך עולה מדו"ח מיוחד שפירסמה באחרונה העמותה "מחויבות לשלום וצדק חברתי" העוסקת בזכויות המובטלים. לדברי מחברי הדו"ח, "לכאורה במהלך שנת 2004 חלה ירידה קלה בשיעורי האבטלה המדווחת, והיא עומדת על כ-278 אלף מובטלים שהם 10.4% מכוח העבודה. בפועל, קיימים עוד כ-54 אלף עובדים שהתייאשו מלמצוא עבודה. אף כי ‘המיואשים’ נמדדים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם אינם נכללים בדו"חות החודשיים שמוציאה הלמ"ס (2% מכוח העבודה), וכ-153 אלף מובטלים נוספים העובדים במשרה חלקית (מובטלים חלקיים) שלא מרצונם (5.7% מכוח העבודה). בסך הכל מגיע שיעור המובטלים והמובטלים חלקית בשנת 2004 ליותר מ-18%!".

כ-60 אלף מתוך 70 אלף מקומות העבודה שנוצרו בשנת 2004 הן משרות חלקיות בשכר נמוך שאינו מאפשר קיום בכבוד: 81% מהעובדים שהצטרפו לשוק העבודה בשנת 2004 משתכרים עד 4,500 שקל וכ-75% מהם משתכרים שכר זעום העומד על 4,000 שקל בחודש או פחות. לכן רוב אלו שהשתלבו בעבודה לא ייחלצו מעוני אלא יהפכו לעובדים עניים.

בשנת 2003 חלה החרפה נוספת בעומק האבטלה. מספר המובטלים שחיפשו עבודה יותר מחצי שנה עלה מ-83.4 אלף בשנת 2002 ל-105.5 אלף בשנת 2003. מספר המובטלים שחיפשו עבודה יותר משנה עלה מ-35.4 אלף בשנת 2002, ל-51.4 אלף בשנת 2003 (עלייה של כ-53%). בעלי השכלה נמוכה חשופים יותר לאבטלה ממושכת: בעוד הם מהווים פחות מ-10% מכלל המובטלים, שיעורם בקרב המחפשים עבודה שנה ויותר עולה על 40%. שיעור המובטלים הערבים המחפשים עבודה למעלה משנה כפול מזה של היהודים.

חלה עלייה נוספת במספר המועסקים חלקית בעל-כורחם (מובטלים חלקית). מספר המובטלים חלקית עלה מ-79 אלף בשנת 2001 ל-136 אלף בשנת 2003 ולפי הערכתנו הוא עלה ל-153 אלף בשנת 2004 (כלומר, סה"כ עלייה של 74 אלף מובטלים חלקית בעל כורחם בארבע השנים האחרונות). כ- 75% מבין העובדים חלקית בעל כורחם הן נשים.

מאפיינים חברתיים של המובטלים

מהדו"ח שפורסם באחרונה ניתן לציין כמה מאפיינים חברתיים בציבור העובדים-מובטלים בישראל:

אבטלה והשכלה – בשנת 2003 המשיך שיעור המובטלים בקרב בעלי השכלה של עד 8 שנות לימוד לעלות והוא הגיע ל-16.7%, ובקרב בעלי 12-9 שנות לימוד ל-13.9%. בין בעלי השכלה על-תיכונית ומקצועית חלה ירידה קלה (8.7%), ובין בעלי השכלה אקדמית נשארה רמת האבטלה ברמה גבוהה יחסית לעבר – (5.9% בשנת 2003 לעומת 4.5% בשנת 2001).

אבטלה ומהגרים – שיעור הבלתי מועסקים בקרב מהגרי חבר המדינות גבוה משיעור הבלתי מועסקים הכללי במשק. הדבר בולט במיוחד בקרב מהגרים בעלי ותק של שנתיים-שלוש, שם גבוה שיעורם ביותר מ-20% מאלו של היהודים הוותיקים.

אבטלה ולאום – במגזר הערבי ירדו שיעורי האבטלה המדווחת מ-13.4% בשנת 2002 ל-11.5% בשנת 2003. אולם במקביל עלה שיעור המתייאשים מלמצוא עבודה מ-6.1% ל-9%. משמע, רמת האבטלה הכללית נותרה גבוהה מאוד, ואף עלתה בכאחוז אחד.

אבטלה ומגדר – שיעור האבטלה בקרב נשים עלה ל-11.3% בשנת 2003 לעומת 10.6% בשנת 2002.

אבטלה ופריפריה – שיעור האבטלה בעיירות הפיתוח עומד על כ-14.4% בממוצע. כלומר, שיעור האבטלה הממוצע בעיירות פיתוח גדול ב-40% לערך משיעור האבטלה הכללי במשק.

אבטלה ודמי אבטלה – מספר הזכאים לדמי אבטלה בממוצע לחודש ירד מ- 104 אלף בשנת 2001 לממוצע חודשי של 70.5 אלף בשנת 2003 (כרבע מכלל המובטלים), ובשנת 2004 ירד שוב הממוצע החודשי של הזכאים לדמי אבטלה והוא עמד כ-57.5 אלף (כחמישית מכלל המובטלים).

אבטלה והבטחת הכנסה – היקף הבטחת הכנסה צומצם מאוד ביוני 2003. למרות זאת, מספר המשפחות המקבלות הבטחת הכנסה בשנת 2003 לא ירד אלא אף עלה לכדי 155 אלף. במחצית השנה הראשונה של שנת 2004, מספר המשפחות המקבלות הבטחת הכנסה עומד על 148 אלף. מסתבר, כי גם לאחר הקיצוץ החד וגם לאחר שגימלת הבטחת הכנסה הפכה ל"לא משתלמת" עדיין משפחות אלו לא מצליחות למצוא אלטרנטיבה בשוק העבודה.

אבטלה והכשרה מקצועית – בשנתיים האחרונות צומצמו מאוד ההכשרות המקצועיות של האגף להכשרה מקצועית. בעוד שעד שנת 2002 הממוצע החודשי של הלומדים בהכשרות מקצועיות עמד על כ-15 אלף איש, הרי שבמהלך 2003 ירד ממוצע התלמידים לכ-10 אלף ובשנת 2004 לכ-9 אלף.

הצעת "מחויבות": עקרונות להתמודדות עם האבטלה

יחד עם הדו"ח המיוחד, פירסמו אנשי "מחויבות" שורה של המלצות להתמודדות ממלכתית וחברית עם האבטלה הגוברת. להלן עיקרי ההמלצות:

השבת מחויבות המדינה לתעסוקת אזרחיה: מוצע לקבוע יעד אבטלה במקביל לקביעת יעד גירעון ויעד אינפלציה, במטרה להוריד את שיעורי האבטלה ל-6%-7% בתוך 4 שנים. למטרה זו תוקם מועצה ציבורית ליד משרד ראש הממשלה שתכלול אנשי מקצוע, אנשי משק ואנשי חברה. תפקיד המועצה יהיה להמליץ על דרכים להשגת יעד האבטלה ולפקח על שלבי הביצוע.

הפסקת הכיבוש וחידוש המו"מ לשלום: האבטלה קשורה באופן הדוק בפעילות הכלכלית, וגורם קובע בפעילות הכלכלית הוא המצב המדיני: תנאי ראשון להורדת האבטלה ויצירת מקומות עבודה שבצדם שכר ראוי הוא צמיחה מתמשכת של המשק שתתאפשר רק לאחר תחילת מו"מ מדיני להסדר קבע עם הפלסטינים.

התאמת שוק העבודה הישראלי למאה ה-21: ללא שינוי סדר עדיפויות אשר יעלה את רמת ההשכלה ואיכותה ויוריד את הפערים החברתיים ורמות אי השוויון, צפויה החברה הישראלית לאבטלה הולכת וגדלה בעתיד הנראה לעין.

מדיניות הוגנת להשבה לעבודה – במקביל להגדלת היצע העבודה. זו תבחן במרכיבים הבאים: מיקוד המדיניות במסוגלים לעבוד, תמרוץ חיובי של דורשי עבודה המשתלבים בעבודה באופן שהופך את העבודה למשתלמת, התאמת פתרונות ייחודיים לקבוצות שונות בקרב המובטלים, הכשרה מקצועית והכשרה לחיפוש והשתלבות בעבודה, הסרת חסמים ביציאה לעבודה כגון סיוע בתחבורה ובמעונות יום, הפעלת תוכניות ההשבה לעבודה על ידי גורם ממלכתי אשר אינו פועל משיקולי רווח בלבד, אכיפה נמרצת של חוקי העבודה והמגן והבטחת זכויותיהם של עובדים, רפורמה בשוק העבודה בשכר נמוך, כדי להבטיח כי העבודה תציל מעוני והבטחת קיום בכבוד למי שאינם מצליחים להיקלט בעבודה.

Share on Facebook