רבבות העובדים שבאו להפגין במרכז בריסל בסוף מארס האחרון, על פי קריאה של הקונפדרציה האירופאית של האיגודים המקצועיים, הוכיחו לדעת הקהל ביבשת שקיימת תמימות דעים בקרב העובדים במאבקם נגד מדיניות האיחוד האירופאי ובייחוד נגד "הוראת בולקשטיין". "הוראת בולקשטיין", על שם הממונה על המסחר באיחוד, קובעת שניתן להעסיק עובד או קבוצת עובדים ברחבי היבשת על פי חוקי העבודה ורמות השכר הנהוגים בארץ מוצאו/מוצאם. כך למשל מעסיק צרפתי רשאי להעסיק קבוצה של עובדים פולנים – ללא הגבלת זמן ועל אדמת צרפת – על פי חוקי העבודה ורמות השכר הנהוגים בפולין. קרי: הגנה חוקית על העובדים מופחתת ושכר נמוך בהרבה ממה שנהוג בצרפת.
"הוראת בולקשטיין" קוממה עובדים במערב אירופה ובמזרחה המודעים היטב שבעלי ההון מעוניינים בתחרות בין קבוצות עובדים בני לאומים שונים כדי לגרום לשחיקת שכר כללית. כך שאין להתפלא שרוב הכרזות שהונפו בהפגנה שנערכה בבריסל ב-19 במארס האחרון קראו לבטל את "הוראת בולקשטיין" וליצירת מקומות עבודה חדשים – במקום לעודד את התחרות בין עובדים בני לאומים שונים.
כבר בשעות הבוקר של ה-19 במארס הצטופפו אלפים במקום המפגש שליד תחנת הרכבת "בריסל-מידי". מקום המפגש שנקבע לא היה מקרי: עובדים ממדינות רבות הגיעו למקום באמצעות הרכבת כדי להפגין במשך יומיים מול מוסדות האיחוד האירופאי בשעה שראשי האיחוד התכנסו לעוד "ישיבת פסגה". בלונים ענקיים בצבע ירוק ובהם נכתב "בולקשטיין = פרנקנשטיין" נראו למרחקים. פעילי האיגוד הנוצרי הבלגי CSV עמדו מאחורי המבצע. בצד אחר של הכיכר פגשנו את מישל, העובד במפעל בטון. מישל, יחד עם חבריו באיגוד הסוציאליסטי הבלגי FGTB, בא להפגין יחד עם משפחתו. לדבריו, "רבים מאיתנו באנו לכאן כדי למחות נגד הוראת בולקשטיין. כי מימוש ההוראה עלולה לפגוע בשכר כל עובדי היבשת. עובדי המזרח לא יקבלו שכר הוגן יותר ועובדי מערב אירופה יאלצו לוותר על הכנסתם על מנת להתחרות בעובדים מן המזרח. זהו ג’ונגל קפיטליסטי בו רק העובדים מפסידים ובעלי ההון מרווחים רווחי עתק. במקום לשחוק את שכר העובדים יש להיאבק למען הגדלת השכר, הן ובמערב אירופה והן במזרחה, כי רק כך ניתן להילחם במעסיקים ובייחוד נגד האבטלה. יותר שכר פירושו יותר עבודה לכולנו".
ג’ואל דקאיון, מזכיר הפדרציה האירופאית של האיגודים המקצועיים, הוסיף כי "הוראת בולקשטיין" פורסמה לראשונה – ללא כל ויכוח ציבורי מוקדם וכהוראה מינהלית – במארס 2004. האיגודים השבדים היו הראשונים לצאת למאבק בהוראה כאשר מעסיקים בענף הבניין החלו להביא למדינה הסקנדינבית עובדים מהארצות הבלטיות ושילמו להם שכר הנמוך בהרבה ממה שנקבע בהסכמים הקיבוציים. מאבק העובדים בשבדיה, ההפגנות הרבות שנערכו לאחר מכן ברחבי אירופה ואף פניה אל בית הדין הארצי לעבודה בשבדיה – העלו את סוגיית "הוראת בולקשטיין" לכותרות בעיתונות האירופאית וגרמו לפתיחת הדיון הציבורי סביבה.
בהפגנה פגשנו גם את מייקה וקרלטי, שתי עובדות במוזיאון לאמנות מודרנית שבאמסטרדם. שאלנו אותן מדוע הגיעו מהולנד לבלגיה רק כדי להשתתף בהפגנת העובדים. לדבריהן, בעקבות המדיניות הניאו-ליברלית הנהוגה בשנים האחרונות באיחוד האירופאי גם ממשלת הולנד משנה את מדיניותה הכלכלית והחברתית. "הצעדים הכלכליים שננקטו באחרונה על ידי ממשלת הולנד מקשים על העובדים שעברו תאונות עבודה לזכות בהכרה כנפגעי עבודה ושוללים מהם את הקצבאות. כמו כן, מקצצים בדמי האבטלה ואף בפנסיה של הגמלאים. ההפרטה הצפויה של חברות השיכון הממלכתיות תגרום להעלאת מחירי הדיור, במדינה בה המחירים הם גבוהים מאוד והעובדים מתקשים לשלם שכר דירה". עבור ג’וליה, פעילה באיגודים המקצועיים הגרמנים שעמדה בקרבת מקום ודגל אדום בידה "המדיניות הניאו-ליברלית יש לה מטרה אחת: הגדלת הרווחים של בעלי ההון. ורווחים אלה אכן גדלו בכל אירופה. הגיעה העת שלפחות חלק מרווחים אלה ישובו אל העובדים. הגיעה עת לדרוש תוספת שכר ולא רק להסתפק בדרישה לביטול ההוראה".
לכאורה קיימת תמימות דעים בקרב כל העובדים סביב הסוגיות המרכזיות, אבל שאלת הצעת החוקה האירופאית הניאו-ליברלית מפלגת גם בין ראשי האיגודים במדינותת השונות. באותה הפגנה ראינו אלפי עובדים צרפתיים החברים באיגוד CGT שהניפו כרזות נגד החוקה האירופאית וגם קבוצות של אנשי האיגודים הצרפתיים CFDT המצדדים בחוקה. זאת, על רקע פרסום תוצאותיהם של עשרה סקרים שנערכו עד כה בצרפת – מהם עולה כי קיים רוב ברור למתנגדים להצעת החוקה.
חזית אחת נגד מדיניות האיחוד
כאמור בקרב האיגודים קיימים חילוקי דעות סביב סוגיות מסויימות, אבל מתגבשת חזית אחידה נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של ראשי האיחוד. מול המדיניות הניאו-ליברלית הגורסת תחרות בין עובדים, האיגודים דורשים קביעת נורמות בסיסיות ואחידות בכל המדינות החברות באיחוד. נורמות הכוללות חוקי עבודה, שכר מינימום וזכות התארגנות שימנעו את התחרות בין עובדים לטובת המעסיקים. האיגודים דורשים מדיניות של תעסוקה מלאה כדי להתמודד עם המדיניות הקיימת המעודדת "גמישות בעבודה" והעמקת האבטלה.
טועה מי שסבור שרק האיגודים במערב אירופה, העשירה יותר, מאוחדים. בהפגנה פגשנו גם עובדים שבאו לבריסל ממדינות רבות באירופה המזרחית. למשל ז’אן, העובד בחברת הטלפונים הלאומית ברומניה, שהגיע מבוקרשט על מנת "להילחם בהפרטה ולדרוש מקומות עבודה ושכר הוגן. בענף שלנו, אלפים פוטרו בעקבות ההפרטות. וזה לא עולה בקנה אחד עם הבטחות שקיבלנו מצד הממשלה בעת ההפרטה. כמו כן, השכר הממוצע ברומניה הוא כ-200 יורו, והאבטלה לפחות רבע מכוח האדם. בתנאים אלה הכניסה לאיחוד האירופאי יכולה רק להעמיק את הפערים החברתיים". בין המפגינים הבחנו באנשי איגודים מרומניה, פולין, קרואטיה, סלובניה, הונגריה… זהו ציבור עובדים שלראשונה הצטרף באופן מאורגן אל מחאות העובדים באירופה.
פרנסין בלאנש, מזכירה באיגוד CGT הצרפתי, סבורה ש-75 אלף העובדים שהגיעו להפגנה בבריסל הם פתח לתקווה. "מאז השביתה הכלל-אירופאית הראשונה שנערכה בעקבות החלטת הסגירה של מפעל המכוניות רנו בווילורד ב-1997, מאבקי העובדים באירופה נכנסו לעידן חדש. למרות שמדובר על ניסיון חדש, בן מספר שנים, מאז ועד היום נערכו מחאות ושביתות ענפיות בכל אירופה אשר הוכיחו שניתן להתנגד למדיניות הניאו-ליברלית ואף לחסום אותה. אני תקווה שגם המהלך שהחל בבריסל בסוף מארס מסוגל לסכל את הוראה בולקשטיין ואף להפילה".
בסוף חודש מאי יתקיים בצרפת משאל עם לאישור החוקה האירופאית הניאו-ליברלית. מן הראוי שאתר הגדה השמאלית יקדיש מאמר אחד או שניים לעניין. בייחוד על ההערכות הפוליטית הפנים-צרפתית בה מפלגה אחת (הקומוניסטית) החליטה להתנגד לחוקה וגם האיגוד המקצועי CGT הצטרף לקריאה – חרף עמדת מנהיגיו.