הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 ביולי, 2005 אין תגובות

פגשתי את אנדרי גונדר פרנק ואת אשתו מרתה פואנטס ב-1967. השיחה הממושכת שקיימנו שכנעה את שנינו שבאופן אינטלקטואלי היינו באותו הראש. "תורת המודרניזציה" ששלטה אז ייחסה את "תת ההתפתחות" בעולם השלישי לבנייה הכושלת והלא שלמה של מוסדותיו הקפיטליסטיים. האורתודוקסיה הקומוניסטית, כפי שהיא הוצגה אז ע"י המפלגות הקומוניסטיות, הציגה את הגרסה שלה להשקפה זו ואפיינה את אמריקה הלטינית כאזור "פאודלי למחצה". פרנק הציג תזה חדשה ושונה לחלוטין  שקבעה שאמריקה הלטינית מראשיתה הוצבה בתור יישות מוגדרת, במסגרת ההתפתחות הקפיטליסטית, בתור הפריפריה של המרכזים העולים החדשים בחוף האוקיאנוס האטלנטי של אירופה. אני מצדי מזמן לקחתי על עצמי לנתח את האינטגרציה של אסיה ואפריקה בתוך השיטה הקפיטליסטית לאור הצרכים של "הצבר בממד הגלובלי", תהליך שהיה חייב על פי הגיונו הפנימי ליצור קיטוב של עושר ועוצמה.

כעבור מספר שנים, ב-1972, נפגשנו שוב במכסיקו, בכנס של המועצה הלטינו אמריקאית למדעי החברה, שבה פרנק, יחד עם אחרים, הציג את הניסוח הראשון של "תורת התלות" (Dependency Theory). אני הוזמנתי להציג מסקנות מקבילות שאליהם הגעתי על יסוד בדיקת תהליך היסטורי שונה מאוד, שדרכו שולבו אסיה ואפריקה במערכת הגלובלית.


באופן טבעי מצאנו את עצמנו בהסכמה עם אסכולות החשיבה של "מערכת עולמית" (World System) שהוצגה בשנות ה-70 ע"י עמנואל ואלרשטיין. כך הוקמה "כנופיית הארבעה" (ג’יאובאני אוריגי, פרנק, ואלרשטיין ואנוכי). ועל כן "הארבעה" היו למחבריהם המשותפים של שני ספרים: "משבר / איזה משבר?" (1982) ו"המהומה הגדולה" (1991). אף כי מיסוד המבנה הקפיטליסטי הגלובלי הנאו ליברלי החדש היה עדיין בראשיתו והאסטרטגיה הגלובלית החדשה של הקפיטליזם רק החלה לתת את אותותיה, ייחסנו כבר אז חשיבות אסטרטגית "לתנועות החברתיות החדשות" שכעבור 10 שנים ב-2001 התחברו בפורום החברתי העולמי שבפורטו אלגרה.


הקירבה בהשקפות היסוד למרות ההבדלים הברורים (שחידדו את המחשבה אצל כולנו), הובילה לידידות אדוקה. איזבלה (אשתי) ואני אהבנו את פרנק כאח, וכאבנו מאוד את ההתדרדרות במצב בריאותו במשך 12 השנים האחרונות של חייו – שהיו שנים של מאבק אמיץ ומתמיד נגד מחלת הסרטן. מה שאהבתי יותר מכל אצל פרנק היו הכּנוּת המלאה שלו והמסירות. את פרנק הניעה שאיפה אחת: השאיפה לשרת את מעמד העובדים והעמים המדוכאים, את קורבנות הניצול והדיכוי. הוא תמיד התייצב לצידם, באופן ספונטני וללא תנאי. זאת תכונה שלא תמיד מוצאים גם אצל האינטלקטואלים הטובים ביותר.

תגובות
נושאים: מאמרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים