זעקות השבר של המורדים המסובסדים וההפנינג הדוחה שלהם בכפר-מימון, מעוררים אצל כל ישראלי הגון בעיקר שאט-נפש. אנחנו די רגילים לפרץ הצדקנות התוקפני של המתנחלים וידידיהם. לעתים הוא מוצא הד בלבם הרך של פעילי זכויות האדם מהסוג הליברלי. אפשר להבין את התסמונת הזאת, או להסכים לה ובמקרים ספציפיים אפילו לתמוך בה. אלא שגם בנושא הזה שורר בלבול עמוק, המיטיב עם פורעי החוק, מגלגלי העיניים לשמיים והורגי הילדים (כמו פנחס ולרשטיין) שעומדים בראש ההפגנה הכתומה. כדי לנתח את המצב בשום-שכל, צריך להבחין בדקדקנות רבה בין זכויות אישיות לבין מתן היתר לאויבי הדמוקרטיה להכחיד אותה.
לאסיר עולם כמו יגאל עמיר למשל, יש זכות אנושית בסיסית להתייחד עם אשתו בלי קשר לפשע שביצע. שלילת הזכות היא באמת עניין לאגודה לזכויות האזרח ולפעילים ליברלים אחרים. גם חנינה לעבירות שלא הוכחו די הצורך, כמו במקרה של מרגלית הר-שפי, מקובלת עלי בהחלט. אלה הם מקרים פרטניים, ואסור לרמוס גם את זכויותיהם של עבריינים. בתי-הכלא הישראלים הם גיהנום עלי אדמות, התנאים בהם מביישים את כולנו ולכן הסבל שעובר על האסירים חורג מכוונת המחוקקים או השופטים. לגישה המקלה הזאת אין שום קשר למאורעות השבוע האחרון, וגם לא לאירועים החמורים הרבה יותר שיתרחשו כאן בחודשיים הקרובים. הפאשיסטים בכתום שצרים על רצועת עזה כדי לאכוף על יותר ממיליון תושביה את המשך הכיבוש והנישול על כל מוראותיהם, אינם זכאים לשום סעד ולשום אהדה משוחרי זכויות האדם. את כנופיות ולרשטיין יש לעצור בכל מחיר, וכל רכרוכיות ומורך לב בנושא הזה יתנקמו בכולנו, יהרסו את החירויות שלנו, יבודדו אותנו בעולם וימיטו עלינו חורבן כלכלי ופוליטי.
כדי לבחור בעמדה הפוליטית והמוסרית הנכונה, ואז להיצמד אליה עד תום, בלי מורא, בלי משוא-פנים ובלי צביעות, חשוב להבין שיש להבחין בין טוב לרע, בין התנגדות לשלטון מטעמים מוסריים-אוניברסליים לבין מרד נגד הדמוקרטיה כדי לזכות מן ההפקר ולהמשיך לעשות עוול. האם סרבן כיבוש הוא אדם מוסרי ואילו סרבן פאשיסטי הוא אדם בלתי-מוסרי? נכון מאוד. הכיבוש הוא עוול מתמשך ואכזרי, איזרוח השטחים נוגד את עקרונות המשפט הבינלאומי ולמדינה אחת אין זכות לקבע את שלטונה במדינה אחרת. כל הבנייה בשטחים שנכבשו ביוני 1967 היא בלתי-חוקית בעליל, ומי שאוכף אותה הוא עבריין. לעומת זאת, מותר למדינה לפנות את אזרחיה משטחים לא לה, ואיש איננו מערער על חוקיות ההחלטות של הכנסת ושל הממשלה בנושא הזה. הצעדה הכתומה שנכשלה מזכירה בכל זאת את המצעד של בניטו מוסוליני והפאשיסטים שלו, לובשי החולצות השחורות, על רומא בשנת 1922. הרפיסות הליברלית מול מוסוליני עלתה ביוקר רב לאנשי-רוח ולפוליטיקאים מתונים באיטליה. אם נרשה לוולרשטיין להמשיך להשתולל, ואם עיתונאי חשוב כמו נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" ימשיך לתאר אותו באובייקטיביות פסטורלית כזאת, מבלי להזכיר לקוראים שמדובר באיש שהורשע בהריגת נער פלסטיני צעיר, אז ולרשטיין עתיד למגר את כולנו.
לעומת המבוכה של רבים מטובי הדמוקרטים בארץ, אני טוען שהעמדה הנכונה כלפי ראש-הממשלה אריאל שרון חייבת להיות חשדנית, עוינת ומודעת היטב לרקורד של שופך הדמים הקשיש הזה. אין לנו שמץ של אמון באיש, וגם לא בתוכנית ההתנתקות שלו. אנחנו דוחים בתיעוב את גדר האפרטהייד, ואת הדרישה מהפלסטינים לשלם באדמתם על כל גחמה של הכובש. שרון עצמו טוען, שתוכניתו איננה קשורה כלל לפלסטינים או לתהליכי שלום כלשהם. סביר להניח שהיא באה להמחיש לעולם ולציבור הישראלי, שפינוי גדול נוסף הוא פשוט בלתי אפשרי. גם הרעיון להבטיח לשרון ולזרעו חסינות בפני ביקורת נוקבת על השחיתות הממאירה שפשתה במשפחה הזאת הוא מפלצתי, מעוות ואנטי-דמוקרטי. הוא גם פוגע באמינותם של הלוחמים הוותיקים והעקביים נגד השחיתות.
ובכל-זאת יש לדחות בבוז את הטענות של אנשי הימין, בתוך הליכוד ומחוצה לו, על שחיתותו של שרון כתירוץ להימנע מניקוי המורסה הקרויה התנחלויות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ח"כ עוזי לנדאו וגם אנשי הימין הקיצוני בסיעות הקטנות יותר העלו את ראש-הממשלה על נס והלכו אחריו בעיניים עצומות למרות שהיו מודעים היטב למעשי השחיתות הנתעבים שלו ושל בניו. יש לנהוג בו בכל החומרה המתבקשת כדי לטהר את המחנה משחיתות, שכבר הרסה חברות ותרבויות פוליטיות לא מעטות ברחבי העולם. אבל כל זה לא מונע מכל דמוקרט לדרוש מהרשויות לבצע עד תום את פינוי ההתנחלויות. הפינוי הוא צודק, חוקי, מוסרי ותואם את המחויבות הרעיונית של כל ישראלי נאור לערכים אוניברסליים.
הוא גם כורח מדיני וכלכלי חד-משמעי. חבר-הכנסת טומי לפיד תיאר השבוע ב"מעריב" את הנזק הבלתי-הפיך שיפקוד את ישראל אם הממשלה לא תצליח לבצע בשטח את החלטותיה שאושרו גם בכנסת: אובדן השקעות, חרם כלכלי ואקדמי חמור, חרם של איגודים מקצועיים על סחורות מישראל וקרע עם ארצות-הברית. זהו רק קצה הקרחון. הלגיטימיות הבינלאומית היא סלע קיומנו, הרבה יותר ממנהרות עלומות בעיר העתיקה. יבוא יום ואזרחים ישראלים לא יוכלו אפילו לבקר באירופה, שלא לדבר על נסיעות עסקים. רוב העם הישראלי, שהושחת על-ידי הכיבוש והדיכוי והתמכר לשטיפת המוח הרכושנית האלימה, לא מוכן לשלם את המחיר הזה. הדמוקרטיה הבורגנית דורשת את ביצוע ההחלטות ולשמאל האנטי-בורגני אין ברירה אלא להצטרף לרוב במקרה הזה. תמיכה פסיבית או אקטיבית בפאשיזם האנטי-דמוקרטי תהיה מסוכנת קודם כל לשמאל.
הרטוריקה של הכתומים רוויה בהסתה אנטי-בורגנית, בעצם אנטי-דמוקרטית, ויש בה סממנים פאשיסטיים ברורים. מצד שני, היא נעורה מכל התנגדות אמיתית לרכושנות, וגם זה אופייני מאוד לפאשיזם. הימין הישראלי (נא לבחון את עמדותיהם של אביגדור ליברמן ושל ביבי נתניהו בנושא הזה) רוצה להנציח ואף לחזק את שלטון ההון במדינה. דוברי המתנחלים היו עוינים מאוד לוויקי קנפו ולתנועות המחאה החברתיות, וכל המחנה הכתום הזה מוכן לאמץ בחום את נתניהו ואת מדיניותו הכלכלית. הבוז לבורגנות החילונית הוא תרבותי ואין בו שום יסוד חברתי-כלכלי שוויוני. הפאשיסטים רוצים למחוץ את ההומואים, את הפמיניסטיות, את כל גילויי התרבות המתקדמת בישראל, ובכך הם מזכירים מאוד את הפלנגות בספרד, שתיעבו את הליברליזם לא פחות מאשר את הסוציאליזם ותמכו בכנסייה החזקה. אלה שתקפו את מצעד הגאווה בירושלים בחודש שעבר הם התאומים הרוחניים של הפאשיסטים שהוציאו להורג את המשורר הספרדי הדגול פדריקו-גארסייה לורקה (הומו ודמוקרט מובהק) כבר בתחילת מלחמת האזרחים בשנת 1936.
ייתכן שוולרשטיין עצמו מסתייג מאנשים כאלה וחושב שהם פוגעים באינטרס (הממאיר כשלעצמו) של איזרוח השטחים הכבושים. אבל אם ולרשטיין ינצח, אז הכנופיות האנטי-ליברליות האלה ישלטו ברחוב וימשיכו להשתולל באין מכלים. נפילת מחסומי המשטרה בכפר מימון ביום שלישי השבוע עלולה להיות תקדים לקריסת הכוחות שישמרו על מצעדי הגאווה הבאים, שלא לדבר על הפגנות למען שלום ושוויון.
חלק מהכתומים, דווקא אלה האוהבים להתחפש ל"מתונים", שכללו שיטות די מתוחכמות כדי לשכנע את מתנגדיהם הפחות או יותר אידיאולוגיים שיש להם קייס חזק ומצוקות אמיתיות. כמה מהם למדו לדבר בעגה ליברלית, ואפילו לקונן על הקיצונים מביניהם, שהורסים כביכול את תדמיתם בעיני הציבור הנאור בארץ ובעולם. מוטב שיבינו שאין להם תדמית נאורה, אלא רק אשליות שאין להן שחר. זה נכון שעלינו להבחין בין פאשיסטים אמיתיים המשלבים רצחנות גזענית במארג הרעיוני שלהם, לבין שמרנים-לאומנים עם תדמית עצמית נאורה, אבל האפופים בהוויית חיים ובאידיאולוגיה אקסקלוסיבית הגורמת להם להתעלם לחלוטין מהמצוקות של הפלסטינים, שאותם הם מנשלים ואת מימיהם ואת אדמתם הם גוזלים. אבל כל המתנחלים האידיאולוגיים בלי יוצא מהכלל (אני מבדיל ביניהם לבין נידחי משרד השיכון, שהגיעו לשטחים בעידוד כספי של הממשלה) חותרים לערעור המשטר הדמוקרטי המושתת על הכרעות-רוב בשילוב ערכים ליברליים חובקי-עולם. הם שואפים לכינון משטר חלופי, הקובע את החלטותיו המדיניות בהתאם לקודים תנ"כיים עתיקי-יומין. מתוני גוש-אמונים, בדיוק כמו הרב משה לוינגר מחברון וחבר מרעיו, הם אויבי הדמוקרטיה ומסכנים את עתיד ילדינו בארץ הזאת. העיתונאי הוותיק ועסקן יש"ע, ישראל הראל, היוצק כמויות מסחריות של שמן זית זך להטפות הלאומניות שלו ב"הארץ", מסוכן בדיוק כמו ברוך מרזל הכהניסט, חרף העובדה שמבחינה ערכית מרזל גרוע הרבה יותר.
כדי לעצור את הפאשיזם בספרד ניסה השמאל המקומי לעשות יד אחת עם ליברלים וסוציאל-דמוקרטים שהיו מוכנים לתמוך ברפובליקה חרף דעותיהם האנטי-מהפכניות. כאשר סטה השמאל מהדרך הזאת, גם בגלל בגידות קטנות וגדולות של אנשי המרכז, נהרס האיזון הפנימי במערך האנטי-פאשיסטי. שרון איננו דומה כלל לנשיא הליברלי מנואל אזניה, שכיהן בספרד בתקופת מלחמת-האזרחים של 1936-1939. אבל כאשר כוחות הביטחון, העוינים את השמאל הרבה יותר מאשר את הכתומים, מתנגשים עם שליחי הפאשיזם הישראלי במבואות עזה, שום עסקן של זכויות אדם איננו יכול להרשות לעצמו ניטרליות. הפאשיזם הישראלי הולך מחיל אל חיל, וחבל ששרידי המתונים בציונות הדתית אינם מצליחים לעצור את התהליך. זבולון אורלב וחבריו צריכים לשנן היטב את קורותיו של פרנץ פון-פאפן, הקנצלר האחרון של ויימאר, ולהפיק את הלקחים במהירות.
Following on Alon Harels 3rd paragraph, with which I agree, I agree entirely with the following statements of Haim Baram.
את כנופיות ולרשטיין יש לעצור בכל מחיר, וכל רכרוכיות ומורך לב בנושא הזה יתנקמו בכולנו, יהרסו את
החירויות שלנו, יבודדו אותנו בעולם וימיטו עלינו חורבן כלכלי ופוליטי.
הם מזכירים מאוד את הפלנגות בספרד, שתיעבו את הליברליזם לא פחות מאשר את הסוציאליזם
העמדה הנכונה כלפי ראש-הממשלה אריאל שרון חייבת להיות חשדנית, עוינת ומודעת היטב לרקורד של שופך הדמים הקשיש הזה. אין לנו שמץ של אמון באיש, וגם לא בתוכנית ההתנתקות שלו.
תמיכה פסיבית או אקטיבית בפאשיזם האנטי-דמוקרטי תהיה מסוכנת קודם כל לשמאל.
If so, it is dangerous for Haim Baram to write:
. כל זה לא מונע מכל דמוקרט לדרוש מהרשויות לבצע עד תום את פינוי ההתנחלויות
It is particularly worrisome when Haim Baram writes, about those same
רשויות
that he is concerned about
קריסת הכוחות שישמרו על מצעדי הגאווה הבאים, שלא לדבר על הפגנות למען שלום ושוויון
If one can learn anything from Spain, it is that Sharons forces of order are not part of the defence of democracy. Actually, the Israeli forces of order are the main enemies of democracy.
Israeli and Palestinian pro-democracy activists should have mobilized their own forces against the orange fascists, and still can do so. Masses of pro-democracy Israeli and Palestinian youth and workers would gladly join a movement to crush the hardline settlers. Now is an opportune time to build that movement.
The alternative active or passive support to the Police and the IDF — means strengthening the very state apparatus that is ganging up on the left and the Palestinians, and that seeks a freer hand to do so more brutally, in the very near future.
Haim Baram should change his position, publically, as soon as possible.
תגובתי ממוסגרת בברכה היהודית שבנוסחה המקובל בפי ה’שורש היהודי האחד שלך’ היא "ברוך וחזק" ופי השורש האחר היא (כפי שייכתב בכתיב אעמעס) "יישר כויעח".
וכל זאת לא משום שגם הפעם הצגת באופן בהיר עמדה מורכבת ונכונה. גם לא משום שכדרכך אתה כותב על אותם נושאים שנלעסים באופן משמים למדי בכל מאמרי ‘הפובליציסטיקה’ ומצליח לתת להם ‘עומק תיאורטי’ ועם זאת לשמור על ‘שטף קריאה עיתונאי’.
הסיבה לברכה הנ"ל היא שני משפטים מהחלק השני של מאמרך. שני משפטים שבוודאי יהיה למגיבים בגדה השמאלית הרבה מה לומר בגנותם. שני משפטים שמתוך ‘ביקורת תיאורטית’ יש לי הרבה השגות עליהם. שני משפטים שגם אתה, כך אני חושש, אינך מוכן (עדיין?) להסיק מהן את מלוא המסקנות הפוליטיות שאפשר לדעתי להסיק מהן. אבל שני משפטים שיכולים, כך אני מאמין, לעודד גישה אופטימית זהירה בנוגע לעתיד.
המשפט הראשון פותח את החלק השני של המאמר: "הרטוריקה של הכתומים רוויה הסתה אנטי בורגנית, בעצם אנטי דמוקרטית, ויש בה סממנים פשיסטיים ברורים. "
השני פותח את הפסקה האחרונה : כדי לעצור את הפשיזם בספרד ניסה השמאל המקומי לעשות יד אחת עם ליברלים וסוציאל דמוקרטים … כאשר סטה השמאל מהדרך הזאת … נהרס האיזון הפנימי במערך האנטי-פשיסטי." (והיה מן הראוי להוסיף את העובדה הפשוטה, שחוששני לא ידועה לכל קוראיך, כי בסופו של דבר "הפשיזם כן עבר")
אתחיל בניחוש (לא כל כך פרוע) על מאפיינים אפשריים להתקפה עליך ‘משמאל’.
על המשפט הראשון אני ‘מריח’ את סוג ההתקפה הבאה: כתבת "אנטי בורגנית, בעצם אנטי-דמוקרטית" על איזה דמוקרטיה אתה מדבר? על איזה דמוקרטיה אתה יוצא להגן? דמוקרטיה של הכיבוש? דמוקרטיה של דיכוי כל ‘האחרים’? להגן על הדמוקרטיה הזו הריהו להתעלם ממהותה של הציונות …. וכיו"ב התקפות מסוג אלה שנכתבו בתגובות למאמרו של ישי מנוחין.
על המשפט השני אתה עלול ‘לחטוף’ עוד ביתר שאת. "שרון הוא הפרטנר ל’ברית אנטי פשיסטית’? שרון ולא פחות ממנו טומי לפיד? (שבסוף הקטע הראשון הבאת אותו כתנא מסייע). הרי שניהם, כל אחד בסגנונו, כל אחד כמידתו, מתאימים הרבה יותר לתואר ‘מנהיג פשיסטי מודל 2005′ מאשר איזה ולרשטיינים או זומבישים למיניהם."
למותר לציין מהי עמדתי ביחס לתגובות ‘הטהרניות’ הללו, ולמרות שבמאמרך טרחת, ואף הצלחת לדעתי, להסביר מדוע – ‘אף על פי כן" יש לתמוך בקואליציה הזמנית נגד הכתומים אני מניח שהתגובות בוא יבואו.
ועתה בקצרה להשגות ‘התיאורטיות’ העיקריות שיש לי על שני המשפטים הללו.
עיקרן של ההשגות הוא על עצם האנלוגיה בין הפשיזם האירופי במחצית הראשונה של המאה העשרים לבין הכתומים.
חלק גדול מהבעייתיות באנלוגיה זו מופגן כבר בדבריך שלך. אתה פותח בייחוס (מאד לא מדויק בלשון המעטה) של העקרונות הברורים והמוצהרים של הפשיזם של מוסליני, כפי שנוסחו על ידו – ראדיקליות אנטי בורגנית ואנטי דמוקרטית משולבת בחוסר כל התקפה על הקפיטליזם – לכתומים, אבל מיד אתה עובר לפשיזם של פרנקו והפלנגות שהיה אולטרה שמרני בכל התחומים – משפחה, כנסיה, ההון הגדול, חוק וסדר… ואת המסקנות הפוליטיות אתה גוזר דווקא ממלחמת האזרחים בספרד ותוצאותיה.
הכתומים ‘שלנו’ אינם דומים לפשיסטים האיטלקיים ואינם דומים לפשיסטים של פרנקו. הם אינם דומים אפילו ל’מתנחלים הצרפתיים באלג’יריה’ או לבורים הדרום אפריקאים.
הם כן דומים, דומות רבה מאד, לכתומים אחרים – ל – Saffrons – הפשיסטים ההינדים בהודו שממשלת ה – BJP שבניהולם המלא והמוחלט שלטה בהודו ב8- השנים האחרונות והובסה לאחרונה בידי ‘מערך אנטי-פשיסטי’ של הקונגרס (תאומתה של מפלגת העבודה שלנו) ושל חזית השמאל (שמאל אמיתי – שתי מפלגות קומוניסטיות ועוד ארבע מפלגות שהן יותר קומוניסטיות מהמפלגות הקומוניסטיות) שהיא, ולא הקונגרס, יצאה כמנצחת הגדולה של הבחירות האחרונות בהודו .
מדוע כתבתי לעיל שאני חושש שאינך מוכן להסיק את המסקנות הפוליטיות שניתן להסיק לדעתי משני המשפטים הללו?
– משום שבמאמרך על מפלגת העבודה, שגם הוא היה נכון, בהיר ומלמד כשלעצמו, לא הזכרת כלל את השינוי האפשרי שמסמנת התמודדותו, ועוד יותר מכך התמיכה בת 40% של חברי מרכז העבודה בעמדותיו, של אמיר פרץ. ובדירוג של העדפותיך מיקמת את רן כהן (ואני חושש שהיית ממקם אפילו את יוסי שריד) לפני אמיר פרץ.
(למען הסר ספק. ברור לי לחלוטין שגם אתה ובוודאי שאני לא נצביע בעד מפלגת העבודה גם אם בראשה יעמוד אמיר פרץ ואף לא בעד יחד-מרץ שבראשה יעמוד רן כהן. )
לגבי ולרשטין, אני מצטט מהזיכרון:
איפה שהוא בשנות ה-80, נדמה לי בתחילת האינתיפאדה הראשונה, ולרשטין מצא את עצמו בשעת נהיגה מותקף באבנים בידי ילדים ונערים פלסטינים. הוא עצר את האוטו, יצא והחל לרדוף אחר אחד הילדים. בשלב כלשהו הוא ירה בו בגב והרגו. לא ממש הגנה עצמית, לא ממש בשעת לחימה. עם כל הכבוד לאבן שיכולה להרוג, ולרשטין ירה בילד בגב. נדמה לי שהוא יצא מזה בעונש קל מאוד אם בכלל.
חיים ברעם אני מסכים איתך לחלוטין לגבי הניתוח שלך לגבי ישראל, וכיף מאוד לקרוא מאמר שמסביר בדיוק רב את המזימה של שרון לפנות את עזה הצפופה לטובת בניה מאסווית בגדה.
לגבי ספרד את טועה בזהות הבוגדים. הבוגדים האמייתים היו הקומנסטים וסטלין המתועב בראשם( כבר אז היה לו רקורד כאחד שהרס את השמאל בעולם). סטאלין העדיף לשלוח כוחות חמושים לטובת תעמולה, וטבח בכל התנועות ההתנגדות הלא קומנסטיות בעיקר בבריגדות של האנרכסטים והסוציאלסטים.
הבוגדים השנים היו המדינות הדמוקרטיות הגדולות אנגליה וצרפת( אני מדבר על הזמנים ההם שכל אירופה הייתה קוליאנסטית) שלא נקפו אצבע לטובת ההתנגדות מחשש לתגובה מצד גרמניה ואטליה שדווקא לא חששו להפציץ ולרצוח חפים מפשע בספרד כהקדמה למלחמת העולם השנייה.
בעקרון אתה צודק, אלא שהעקרון הזה יושם בצורה מאד סלקטיבית על ידי המופקדים על זכויות האזרח בישראל, במיוחד בשנים הקריטיות, העשור האחרון. מאחר שכך, ומאחר שהקרדיט שהיה להם בוזבז בחוסר אחריות עד כה, אין הרבה משקל לפעולתם היום ברוח עקרונית. כפי שאתה רואה קהל היעד הטבעי לכך, חושף את חוסר האמון שלו, ואינו מקבל את התיזה. יתכן שהשמאל הליבראלי מכה על חטא עכשיו, אך עליו לקחת בחשבון את המציאות שקיימת כבר בשטח. ניכר מהמאמר של ברעם שאין הצעות לסדר, גם לי אין כאלה, בכל מקרה חלב שפוך כבר אי אפשר לאסוף מחדש, וכך גם אמון פוליטי במסר ובתנועות חברתיות. אמנם הציבור הישראלי לוקה באמנזיה בדרך כלל, אבל לא עד כדי כך.
מומלץ בחום לצפות במופע הקברט הסטירי של "ותו לא"…נוגע בעניין.
בקיצור, כאשר האגודה לזכויות האזרח נזעקת להגן על המתנחלים ממעצרים שרירותיים או על זכות ההפגנה, הסבטקסט המתבקש הוא – האם זה חלק מבקשה למענק לשנה הבאה, כדי שעשרה עורכי דין אשכנזים ימשיכו להתכתב באנגלית עם עצמם ולהגן על מעמדם ומקום עבודתם. כך לפחות אני רואה את זה, ממקום שמכיר את העובדות מבפנים.
בכל המאבקים העקרוניים הם התקפלו והתקרנפו וירקו לבאר העקרונות היפים שעליהם קמו.
כל הכבוד לדברים שבמאמר.
יחס סלחני עד מעריץ כלפי המרד הפשיסטי של המתנחלים קיים גם בשמאל הרדיקלי.
אתמול בבילע’ין נתקלתי בוויכוח בין שני מפגינים, אחד טען שצריך לפנות את המתנחלים, אבל לכבד את חופש הביטוי שלהם, והאחר סבר ש"מותר להם לגור היכן שהם רוצים".
בדרך אגב אזכיר כאן את הזמנתו האומללה של משה פייגלין להרצות ב"סלון מזל".
שתי עמדות אלה משקפות תפיסה פורמליסטית של הדמוקרטיה, הבנתה כשוק פרוע של רעיונות המתחרים זה בזה, וקידוש טוטלי ומסוכן של עיקרון חופש הביטוי.
מחויבות ממשית לשוויון ולדמוקרטיה מחייבת מסקנות חד משמעיות: דמוקרטיה אינה שוק של רעיונות. היא עצמה רעיון. אני משתייך לאלה הסבורים שלעתים יישום אותו רעיון מחייב משטר חד מפלגתי. אבל גם אלו השוללים את רעיון הדיקטטורה של הפרוליטריון יסכימו שקיימות דעות שאינם עומדים בתנאי הסף של כניסה ל"שוק הרעיונות הדמוקרטי" והתמודדות בו.
ה"כתומים" מעוניינים להשתמש בחירויות וביכולות שמוענקים להם מתוקף הדמוקרטיה הסלקטיווית והמקוצצת השוררת כאן, ולהנציח את מצבם כגזע אדונים: קומץ אזרחים החיים בקרבם של מיליוני "ילידים" פלסטינים משוללי זכויות.
כלפי הציבור היהודי דוגל חלק ניכר מהם בכינון מדינת הלכה, על כל המשתמע מכך לגבי זכויות נשים, יהודים רפורמים וכל ציבור או עמדה שההלכה האורתודוכסית שוללת.
מי שדוגל בעמדות אלה אחת דינו: סתימת פיות. אם סתמו את פיה של תנועת "כך", שדגלה בגירוש, אם במדינות רבות באירופה עצם ההצדעה במועל יד היא עברה פלילית הנאכפת בקפדנות, אין סיבה שלא לסתום את פיהם של ראשי מועצת יש"ע והמפד"ל.
תאמרו שכרגע השלטון עצמו אינו רחוק מגזענותם של המתנחלים, וזה נכון. אך למרות זאת טוב יעשה השמאל אם יציב לו בין שאר מטרותיו האסטרטגיות איסור מוחלט על ביטוי כל עמדה גזענית (מ"מוות לערבים" במגרשי כדורגל ועד "הריגת גוי איננה רצח" של רב מכובד מישיבת הסדר). זאת על אף הסיכון (הקיים בהחלט) שהדבר עלול לפעול כבומרנג כלפיו. אני, לפחות, מוכן ליטול את הסיכון הזה.
אני מסכים לגמרי תחושת האכזבה מן האגודה ואולם חלק ממנה נובע לא מהתחנפות אל תורמים אלא מכך שהאגודה עצמה חלוקה בשאלות שהעלה חיים ברעם במאמרו. ישנם חילוקי דעות קשים האם האגודה תמשיך לאמץ את הערכים הליברלים עליהם הוקמה או שהיא תהפוך לעוד ארגון שמאל. זה שורש הבעייה באגודה.
חיים ברעם טועה טעות מרה כאשר הוא מבקר את הלב הרך של פעילי זכויות האדם מהסוג הליברל. הוא מצטרף בכך לזעקות היסטריה המכוונות על ידי הימין והממשלה כאחת.
הממשלה חפצה להגזים בכוחם של מתנגדי ההתנתקות כדי שתוכל לעשות שמוש נרחב וברוטלי בצבא ובמשטרה. הימין חפץ להגזים בכוחו כדי לעודד את רוחם של המתנגדים.
אסור לתת לגיטימציה לברוטליות של המשטרה גם כאשר מדובר במפגיני ימין וגם כאשר מדובר בפאשיסטים.מתן לגיטימציה כזו יערער כל נסיון לבקר ברוטליות משטרתית בהפגנות שמאל או הפגנות של ערבים (ברוטליות שהפכה בשנים האחרונות לסטנדרטית).
פעם שניה שאני קורא כאן שולרשטיין הרג ילד. מישהו יכול לספר לי את הסיפור? אולי גם לתת לי מקור בו אוכל למצוא חומר על כך.
– משום שהתמיכה הלא מסויגת והצודקת ב’התנתקות’ שהבעת במאמרך הנוכחי – "הפינוי צודק, חוקי, מוסרי ותואם את המחויבות הרעיונית של כל ישראלי נאור לערכים אוניברסליים" – שונה בתכלית השינוי מעמדתך לגבי הסכם אוסלו (שגם בה, באופן שאמור להיות מובן לכל דיאלקטיקן מרקסיסטי, מהסוג שכמעט אפס מהארץ, היה ועדיין יש הרבה מן האמת) והשינוי הרדיקלי הזה אינו מלווה ב’קריאה חדשה’ של המציאות הפוליטית בישראל.
ועתה לסיבה העיקרית לכתיבת תגובתי – אמונתי ששני משפטים אלה עשויים להוליד גישה שמאלית יותר אופטימית לגבי העתיד.
לפני 44 שנים, במלאות לי 13, כשהושיב אותי אבי, זכר צדיק לברכה, ללמוד את המניפסט הקומוניסטי הוא סיפר לי בפעם הראשונה את הסיפור שהוא עתיד לחזור ולספר לי עוד פעמים רבות, בכל פעם שבוויכוחים הלוהטים בייננו הצלחתי להוכיח לו באותות ובמופתים שהסוציאליזם, הקומוניזם האמיתי, ובכלל – העתיד הטוב יותר – הולך ומתרחק.
כשהיגיע אבי לרומא, כחייל בחיל ההנדסה המלכותי במלחמת העולם השניה, הוא הלך, כמנהגו בכל עיר אליה היגיע, ליצור קשר עם המפלגה הקומוניסטית המקומית.
והנה, כך סיפר, לפני מטה המפלגה ברומא הייתה התקהלות המונית. במרכזה בערו מדורות. ההמונים שצבאו על הפתחים שרפו את כרטיסי המפלגה הפשיסטית ונדחקו כדי להירשם למפלגה הקומוניסטית.
כבר כשיספר לי על כך לראשונה, ועוד יותר מכך בשנות התבגרותי, סימל אצלי הסיפור את ההפך ממה שסימל אצל אבי. אני ראיתי בזה דוגמא מובהקת לכך ש’ההמונים’ – ו’ההמוניים ביותר’ במובן זה היו ועודם ‘אנשי רוח ואינטלקטואלים’ – זקוקים ‘לעגל הזהב’ – ל’רעיון’ שמציג ניצחונות בעין.
רק מאוחר יותר, בעקבות מלחמת 73 וביתר שאת בעקבות מלחמת לבנון, התחלתי לראות בעין את הפן השמאלי האופטימי שבסיפור – המעבר מעמדה פוליטית אחת לעמדה פוליטית שבמציאות מסוימת הייתה העמדה ההפוכה, בעקבות אירועים היסטוריים, הוא מהיר וסוחף.
האינתיפאדה השנייה הראתה לנו מעבר שכזה, בקרב ה’מרכז שמאל’ הישראלי, בכל כיעורו – מ’שלום עכשיו’ לשרון ובוגי – ‘רק בכוח, רק לצרוב’.
נו טוב. אז מה לכל הסיפורים הללו, לשני המשפטים במאמרך, ולעתיד המערך האפשרי של ‘ליברלים, סוציאל דמוקרטים וסוציאליסטים’ בישראל?
כל שאני תמהה עליו הוא על מה יאבקו כל אותם עשרות אלפים של כתומים, מחנה אדיר שבתוכו מתפתח, בחלקים ממנו, כבר שנים גם ‘שיח פמיניסטי’, גם ‘שיח סוציאלי’, גם ‘שיח תרבותי’ שאינו נופל ואולי אף עולה על זה המוכר ‘אצלנו’, לאחר ש’השמים ייפלו’ והפינוי יהיה לעובדה?
לאן יתועל כל ה’מרץ המהפכני’ שמבטא ‘סוציאל דמוקרטיה לאומנית דתית-גזענית משיחית’ (פה אולי המקום לתקן את מאמרך – אביגדור ליברמן וביבי אינם מנהיגי הכתומים ועמדתם של הכתומים, של רובם על כל פנים, בעניין הרכושנות, היא יותר ‘שמאלית’ מעמדותיהם של רבים ממצביעי העבודה ומרץ) לאחר המכה של ‘מסירת חלקים של ארץ ישראל’?
כך או אחרת.
הריני לחזור ולסכם את תגובתי למאמרך – ברוך וחזק. ישר כוח.
"דמוקרטיה אינה שוק של רעיונות. היא עצמה רעיון…לעתים יישום אותו רעיון מחייב משטר חד מפלגתי" – אני תוהה האם לדעתך הרעיון של חיים באיגלו מחייב לעתים לעבור לגור במדבר?
הנה מראה מקום לגבי הרצח שבו נאשם פנחס ולרשטין:
עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967 2004 (אור יהודה: דביר, 2004), ע"מ 144, 497 500.
Negative feelings toward the anti-democratic settlers do not justify positive feelings towards the forces of repression of the settler-state.
Defence of democracy does not require support to the repressive state apparatus, but does require the democratic mobilization of the population.
In this case, for the pro-democracy activists and peace activists, it is also a matter of self-defence.
The IDF, the Police, and the hardline settlers are preparing themselves for the next phase in the battle for the West Bank, and against the Palestine refugees.
How, in the present situation, does Haim Baram propose that the Israeli left and the Palestinian left prepare the people for that battle
?.
ניראה שעד שהם יסיימו להתלבט הם כבר יתקבעו כביורוקרטיה עם נטיות ימניות דוקא. בכל מקרה הם איבדו גם מנוף של כוח ובעיקר אמינות, הנזק האחרון הוא הגרוע מביניהם. אתה קצת מקל עם התנועה הזו, שהתחילה עם הבטחות וסיימה עם סבב השחיתות, דילים, ושיתוף פעולה עם הממסד לזרועותיו השונים, למען רווחים אישיים מאד.
אפשר לנסות ולפנטז "מה היה קורה אילו" האגודה וכל השאר סביבה היו ממלאים את תפקידם ואז הרעיון שלך היה רלוונטי (אגב, אותה גישה מצדך ניכרה לדעתי בקמפיין קיזוז זכויות השיבה. העקרונות שלך נכונים ומוצקים, אבל אתה לא ממש מדבר אלינו, החיים במציאות שמזמן התגרשה מהקונטקסט שאתה בוחר להמשיך ולהתייחס אליו). שוב, מאחר שהחבורה מייסדת השחיתות מוכרת לי אישית ידוע לי בדיוק איך הם נפלו בידי הממסד. חבל שבמקום לכתוב מאמרים על אחרים הם לא כותבים איזה מאמר על זה. מלחמת עירק הראשונה, ההזניה, הדילים המסריחים, ההשתקה, המכירה הכללית לאהוד ברק ונעריו, נישול כל אחד מהותיקים שסרב "להתמסד", ומשם קצרה הדרך למצב היום. הם כלום במאזן הכוחות הכללי. אבל הכסף עוד זורם לשם. מעניין…
קודם כל לא מזיק להזמין את פייגלין לכל פורום, לשמוע לא מזיק, להכיר, אפילו למטרות התגוננות יעילה יותר.
שנית, לשמאל הרדיקלי ולימין הקיצוני יש גם אג’נדה משותפת, אולי לא גלויה. בעולם אידיאלי הניתוח שלך נכון, אבל בפוליטיקה עושים בריתות משונות מאד, כאשר נוצר הצורך, ותלוי גם מי היריב ומה רוצים להשיג שני הצדדים בשיתוף פעולה מוגבל. אתה שוכח שממשלות ישראל לדורותיהן היו חילוניות והן עדיין כאלה. מרכזי הכוח האמיתיים בחברה הם בידי חילונים, כסף, תעשייה, תקשורת, נציגות בממשלה וכנסת, מערכת המשפט. עם כל הכבוד לאוילות והמסוכנות של המתנחלים, הם לא מהווים איום על מבנה הכוח המרכזי. ולכן, בעת צרה, אפשר לחבור אליהם, שוב, לצרכים מוגבלים שיתאימו לשני הצדדים הלוקים באלרגיה אחד לשני. זה דומה לדילמת אירן בזמן השאה, והתמיכה במהפכה היתה נכונה לדעתי, גם אם לא צפו את השלטון הנורא שיצא שם בסוף. לפעמים המצב מכתיב בחירה ברעה פחותה.
עצם הטיעון שיש לפנות את גזלני ההתנחלויות בכוח הוא נכון, אבל כשכותבים "מתן היתר לאויבי הדמוקרטיה להכחיד אותה" מישהו עוד עלול להסיק שהמשטר הנוכחי בישראל הינו דמוקרטיה, אנחנו מגיניו והמתנחלים הם אויביו.
זה כמובן מגוחך, נשמטר נכוחי בישראל הוא (במקרה הטוב) אתנוקרטיה, אנחנו (כל מי ששמאלה ממרצ, נניח) מתנגדיו והמתנחלים הם האגף הקיצוני שלו. אין טעם לדבר כאילו אנחנו שוטרי הרפובליקה בספרד ועל אחת כמה וכמה לא כאילו שהממשלה והמשטרה הנוכחיות הן הממשלה והמשטרה של הרפובליקה בספרד… המשותף היחיד להן הוא שגם המהפכנים הדגולים בספרד "שכחו" לפרק את הקולוניאליזם בצפון-אפריקה ואיפשרו בזה לפרנקו לגייס את הצבא הברברי שלו.
פינוי ההתנחלויות הוא דרישה מוסרתית צודקת של השמאל ויש לעמוד מאחוריה אבל לקרוא למשטר הגזענות המפעיל טיפה מהברואליות שלו כנגד האגף הקיצוני שלו "הגנה על הדמוקרטיה מפני אויביה" זה אבסורד בדיוק כמו הגישה ההפוכה – זו המתמלאת פתאום אמפתיה למתנחלים האומללים והמדוכאים והנרמסים. שתי הגישות האלו יוצאות מאותה הנחה מוטעית כאילו שרון והמתנחלים (מדינה ומורדים או רפובליקה ופאשיסטים) הם אויבים ולא מפלצת דו-ראשית.
אני לא לגמרי מודע לכל ההסטוריה של האגודה. אבל בימים אלה אני עוקב אחר פעילותה. הקבוצה המנהלת את האגודה איננה מושחתת. משכורותיהם נמוכות לפי כל קנה מידה והחיבור שלהם לממסד הוא פשוט תוצר בלתי נמנע של דרכי הפעולה שלהם — הליכים משפטיים, פעילות חינוכית וכו. פעילות כזו לא יכולה להתבצע בלי שיתוף פעולה עם הממסד.
אלא שהאגודה לא החליטה האם היא ארגון זכויות אדם במובן הצר של המלה או ארגון פוליטי הנלחם נגד הכבוש. האפקטיביות של האגודה בצבור הכללי תלוייה כמובן בתדמיתה כארגון זכויות אדם, אך פעיליה רוצים לחקות ארגוני שמאל כבצלם או ארגונים שיש להם מקום חשוב אך אחר בספקטרום הפוליטי בישראל. חוסר יכולת להכריע מה האגודה רוצה לעשות מחליש את כוחה וחבל.
אין לי מושג מה קורה עכשיו, בניגוד אליך, אלא מה התרחש שם לפני עשר שנים ויותר. לגבי התקופה ההיא אני יכולה לאמר שהניהול גבל בשחיתות, סליחה לא גבל…היה. שחיתות אינה לקיחת מהדקים הביתה ודיווח על שעות נוספות.
אלא מצבים כמו רות גביזון (זכויות אדם?), ולפני כן נטע גולדמן שהעדיפה את הכסא שלה על טובת האגודה ו"הדרך". אתן לך דוגמא יותר עדכנית. בכל נושא "זכויות הנכים" שהיה קמפיין ענק שלהם, שהכניס הרבה כסף ומשרות בשלטון וכולי, האגודה דאגה להבטיח ייצוג *שלה* ולא של הנכים בגופים וחוקים שונים. המאבק מול גופי ייצוג אחרים בסקטור הזה, בעיקר גופים גרסרוט של הנכים עצמם, הפך פראי למדי. זה סוג של מעילה בתפקיד לדעתי שמאפיין גם את העיסוק בזכויות ה"קשות" – פוליטיות.
אתה מדבר על תחום אחד, הכיבוש, אך זה לא עיקר הפעילות של האגודה. בתחום הזה, לאחר עמדתה המבישה של רות גביזון בעד עינויים, נידמה לי שאפילו בעולם הרחב לא מתייחסים אליהם ברצינות, אלא כפלטפורמה ל"כיבודים" בתוך הממסד המשפטי. האגודה תרמה את שופמן למשרד המשפטים, מה הוא עושה ? לא ברור בכלל אם הוא תרם לנושא או לעצמו במינוי הזה.
ארגוני זכויות אדם לא יכולים לפעול במרץ נגד הממסד וגם להשתלב בו, בעיקר בממסד המשפטי הישראלי במצב הנוכחי. ההחלטה שהם צריכים לקבל, לדעתי, שונה ממה שאתה אומר. הם צריכים להחליט אם הם חלק מהממסד נגדו הם נלחמים או ארגון עצמאי על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית. כרגע ברור שהם הממסד.
אגב בהנחה שהם יבחרו כהצעתך בארגון זכויות אדם, האם לדעתך הם לא צריכים גם להגדיר את תחום העיסוק שלהם וסדרי עדיפויות (זכויות הומואים ובורגנים להתחתן בקנדה ?)? או שאנחנו צפויים לקבל מעין העתק דהוי של ה
ACLU שהוא המודל של התורמים ?
אם כבר, אז כדי להציל משהו מהארגון הזה, עדיף היה שבעת כזו יהפכו למעין בצלם וירכזו את הכוחות בנושא אחד, קריטי, מול הממשלה, לפחות יעשו משהו…
אתה בוחן את הארגון הזה בעין מאד אקדמית טכנוקרטית, כאילו עורכי הדין שם הם סטודנטים למשפטים שמיישמים סוגיות תיאורטיות באמצעות פניות של לקוחות "מסכנים", ועורכים מעין לובי פלוס התדיינות לכיוון ה"רצוי" משפטית. לדעתי, זו גישה אמריקאית שגם שם לא כל כך מצליחה, אבל אין לה כאן שום קרקע מוצקה. אמרתי שחיתות ותורמים, כיון שאין מי שיעמוד מול התורמים היהודים המעצבנים האלה ויסביר להם שפה זה לא מעבדה לניסויים חברתיים אמריקאים, אלא חברה חיה הזקוקה לאיכות חיים ושלטון לפחות כמו זו שהם זוכים לה. ברגע שמישהו יעמוד מול הלחץ הקולוניאליסטי והדי מושחת הזה, מצד היהודים העשירים בעלי המוסר הכפול, ייפסק זרם הכסף למשכורות…(הצנועות).
אני רואה קשר הדוק בין המאבק של זכויות הומואים ולסביות להתחתן בקנדה לבין המאבק נגד חוק האזרחות השולל אזרחות מזוגות מעורבים כאשר אחד מבני הזוג הוא איש שטחים. זה בדיוק הכוח וגם החולשה של ארגון זכויות אדם מסורתי. ארגון כזה עובד במסגרות פורמליות העיוורות לעתים למצוקה הקונקרטית של העותרים. אבל עיוורון כזה נחוץ בשיטה משפטית שתכליתה להגדיר כללי משחק אך לא לקבוע את תוצאותיו.
אני מסכים כי לעתים משחק כזה הוא בלתי רצוי משום שהוא מעניק לגיטימציה לשיטה מושחתת (האפרטהייד למשל). לפעמים אבל יש למאבק מסוג זה תוצאות מדהימות כמו למשל במאבק נגד האפלייה הבוטה של שנות השישים כנגד השחורים. הדברים הם תלויי הקשר ונסיבות.
למה לא הופתעתי שהדוגמא המוצלחת היא אלבמה ושלושה יהודים שחיים על הנוסטלגיה השאולה הזו. קודם כל, מאבק השחורים רחוק מלהיות מוצלח, או שלם. שנית, הנדון אינו דומה לראיה. ולבסוף, קצת נימאס לשמוע על המאבק המתוקשר הזה כאשר היום השיטה לא עובדת נגד האיומים החדשים על החירות, גם בארץ היהודים העשירים והקשישים.
הרי אי אפשר לקבוע שיטות להגנה על זכויות אדם לפי הניסיון במדינה אחרת, שגם שם הוא לא הכי מוצלח מסתבר. אתה מתייחס לשיטה האמריקאית כ"אובייקטיבית" ולא תלויית מצב וכוחות פוליטיים.
אבל יותר מזה, באמת הלוגו הזה של התנועה לזכויות האזרח באמריקה מתחיל להריח רע, כמו פרופגנדה או סטיקר להכשרת שרצים.
עם כל הכבוד לסוללת עורכי הדין של האגודה, הם לא התנועה לזכויות האזרח באמריקה, אלא בדיחה גרועה, במקרה הטוב. הרי זה נשמע כמעט כמו סרט על קולוניה ושכבת התיווך שמאמצת את התודעה של התרבות הזרה.
ובכלל, במאבק על מי "יותר אמריקה אותנטית" שמנהלים עשירים יהודים על הגב שלנו, אין ספק שהימין ינצח, כמו תמיד. אז חבל"ז.
ההפעלה של צה"ל בתוך שטחה של מדינת ישראל כדי להתעמת עם אזרחים הוא דבר שלא ניתן להגזים בחומרתו, או בסכנה הגדולה הנשקפת ממנו.
עם כל החשש (המוצדק)מהימין הפשיסטי ,השמאל היה חייב להתבטא בקול ברור כנגד התופעה הזאת,שממילא ניסיון העבר מלמד שהוא עתיד להיות הקורבן העיקרי שלה.
יש למשטרת ישראל מספיק כוחות כולל מג"ב שיכולים היו לעמוד מול צעדת הימין.
חבל שזה לא מתורגם לאנגלית, כיון שאז היו יודעים בעולם – מה שכבר הרוב יודעים – שאין פה שמאל.
קודם כל, את לא אתה.
המאבק בארצות הברית ובאירופה שונה, ולמיטב ידיעתי לא נזקקים באירופה למודלים אמריקאים ולהיפך. כל תרבות ומוסדותיה המשפטיים והאזרחיים.
אי אפשר לנתק את מצב זכויות האדם בארץ מהזיקה לארצות הברית, סיוע החוץ, מעמדה של ישראל כשכיר חרב, מעורבותם של יהודיה העשירים של ארצות הברית כמתווכים בעלי אינטרס לא מבורר בעסקה הזו. לכן, כאשר בודקים מוסדות כאלה אין מנוס מבדיקתם בהקשר הכולל, והאגודה לזכויות האזרח בכללם.
אם ניקח את בעיית העינויים כמבחן או כנושא מובהק של זכויות אדם, אי אפשר לנתק אותו מהעובדה שכיום ארצות הברית וישראל (הממשלות) מובילות מהלך ריאקציונרי בתחום הזה. אי אפשר לנתק את זה מהתמיכה של אדם כדרשוביץ (המבטא יותר מכל את הקשרים הפרובלמטיים בין ישראל לארצות הברית ואת הקשר לעולם המשפט מבחינה פוליטית-סקטוריאלית) בלגליזציה של עינויים, וגם את עמדתה המאד פרובלמטית של גביזון כיו"ר האגודה. זה לא ניראה טוב, זה לא רציני, וזה ראוי לפחות לבחינה מודעת ולא להתחמקות.ארגון כזה יכול להכריז שאין ביכולתו בנסיבות אלה להתמודד עם השלטון, זה לגיטימי, אבל לא להזנות את המסר, את השפה ואת המשפט הבינלאומי בתחום זכויות האדם. אי אפשר גם להגיד זכויות אדם וגם לקבל את כל המימון מהגורמים בעלי האינטרס לדחוף לגליזציה של עינויים. זה קצת יותר מידי בשבילי, וכניראה לאחרים בעולם. אולי זו שחיתות ואולי יש לזה מילה יותר טובה. בכל מקרה, אני מקנאה בך שאתה יכול להמשיך בדרכך.
הפרובלמטיקה הזו שאני מצביעה אליה, היו לה גם מניפסטציות יותר קונקרטיות בשטח, אבל לא זה המקום, או אולי בפעם אחרת.
המאבק של האגודה הוא חלק ממאבק רחב יותר. הטענה כאילו המאבק המשפטי הוא "אמריקאי" היא שגוייה. מנגנונים דומים קיימים באירופה והם חלק ממערך כולל של מאבק אזרחי. נכון כי מאבק זה איננו מבטיח שינוי דרמטי אבל מה לעשות החיים קשים ושינוי דרמטי זה לא דבר פשוט. לעבודה מסוג זה יש גם ערך חינוכי ופוליטי. טרם אמרת לי מדוע אתה סבור שהיא נדונה לכשלון.
המסר החשוב של מאמרו של חיים הוא שעל לנו לבלבל בין נאמנותנו לזכויות האדם, שהיא יסוד מוסד בתפיסת עולמם של כל (או כמעט כל) מבקשי נפשו של הכיבוש המשומם והמשוקץ, שהשחית ומשחית עם ומדינה, ובין הצורך להתנגד לכל נסיון של הפשיזם הכתום לעצור את הנסיגה מרצועת עזה. ליברלים בישראל שגו לא פעם בהציעם הגנה לפשיסטים שזכויות האדם שלהם לא כובדו. כך היה בעניין ההתנגדות למעצר המנהלי של נועם פדרמן שנעצר בהסתמך על מידע מוכח על פעילותו וכוונותיו. אל לנו להגן על זכויות אדם של מי שמיישמים את זכויותיהם למען גניבת אדמות הפלסטינים ושוד לאור היום של זכויותיהם לכבוד ולהגדרה עצמית בארצם. כדאי לזכור כי האגודה שהוקמה בישראל בשנות השבעים בניש"ה של הגנה על זכויות האדם (א) הדירה משמה את מילת אדם (ותחתיה נקטה מילת אזרח) ובכך שללה הגנה מפלסטינים שאינם אזרחים לפי חוקי ההגירה של ישראל, וכן (ב) הוקמה ונוהלה שנים רבות על ידי רות גביזון, שהשקפותיה על זכויות הפלסטינים ומעמדם דומות באופן מרשים לאלו של רבני יש"ע. בין השאר היא מסנגרת על החוק המונע מאזרח ישראלי להנשא לפלסטיני/ת (אלא אם כן יסתלקו שניהם מהארץ). אז שימו לב למסר של חיים, שאני מאמץ אותו ללא כל הסתייגות: המאבק בפשיזם ובלאומנות היהודית חייב להיות חריף וחסר פשרות, ובתקופה של ערעור מוחלט של שלטון החוק לטובת שלטון האידיאולוגיה הפשיסטית לאומנית – אל לשמאל לכבד זכויות אנוש של מי שמכירים באנושיותם של יהודים בלבד.
נחמתי היחידה מכל מה שפורסם לעיל היא: שהאתר לא מתורגם לאנגלית. אחרת רבים באירופה
היו נדהמים לגלות את הדמוקרטיה הישראלית במיטבה, כפי שעולה מדברי ה"שמאלנים" באתר הזה בכלל ובמאמר של חיים ברעם בפרט. אל שומרי הדמוקרטיה הצטרף לאחרונה גם אורי אבנרי
שבמאמרו האחרון מעלה אותה על נס.
אם כך, אולי נגייס פלוגות מחץ לשמירה על הדמוקרטיה הישראלית ובראשם נעמיד את זכרייה זביידי מג’נין, את טלי פחימה ואת מוחמד כנענה מתונעת אבנא אל-בלד. שלושתם מתמחים "בדמוקרטיה" הישראלית. לא מאמנים?תשאלו אותם!
התאכזבתי מרה לקרוא את הערתו של רמי המעידה על תפישה מאוד מוזרה של זכויות אדם.
ראשית להערתו השגוייה של רמי כי האגודה עוסקת בזכויות של אזרחים בלבד. זוהי טעות נפוצה. האגודה עסקה ותעסוק בזכויות אזרחיות גם של לא אזרחים. המושג "זכויות אזרח" הוא תרגום של המושג civil rights. אין הכוונה לזכויות של אזרחים בלבד.
זכויות אנוש כשמן כן הוא. המדובר בזכויות של בני אנוש. בני אנוש כוללים אנשים רעים וטובים, פשיסטים ושמאלנים. אין לבלבל את המושג זכויות אנוש עם המושג של זכויות השמאלנים או הימנים או הפטריוטים ואין לצפות מאגודה העוסקת בזכויות אזרחיות שתגן על זכויות אלה בלהט כאשר המדובר באדומים ותחדול להגן עליהם כאשר מדובר בכתומים.
בעבר ההיתי חבר באגודה לזכויות האזרח במשך מספר שנים, אבל לא חידשתי את חברותי, מכיוון שלדעתי הלכו והתפשטו בקרבה תופעות שליליות, שקיימות גם בארגון המקביל בארה"ב ואולי גם במדינות אחרות:
אליטיזם קיצוני ותמיכה במטרות כמו אינטגרציה כפויה והעדפה מתקנת על בסיס מוצא מין לאום, שבעיני אינה יותר מאשדר גזענות מסוג חדש; עיסוק מופרז במטרות שוליות כמו שלטי רחוב דו-לשוניים; והתפרסות מיותרת למטרות פוליטיות מובהקות כמו נושאים כלכליים – שהם אולי רצויים במפלגה אבל לא באגודה מסוג זה. נראה לי שהתהליך מתחיל גם בסניף הישראלי של אמנסטי, והלוואי שאני טועה.
בכל מקרה, כפי שכבר כתבתי באתר, אם המשטרה מתנהגת בצורה כזו למתנחלים יהודים, צאו וחשבו איך יתנהגו לפלסטינים.
לג’ליאנו – העד כמה שהבנתי את דבריך, אתה אומר שבדמוקרטיה הישראלית יש פגמים חמורים, מה שבהחלט נכון; אבל מכאן ועד להגיד שהיא למעשה לא קיימת, יש הבדל גדול!
מר ברעם היקר-
אני פשוט לא מבין על מה אתה מדבר. פשוט ככה.
בתור אחד שנמצא בתוך ציבור "המתנחלים" אני פשוט המום מ… הבורות.
היום יתקיים כינוס חברתי של "מעגלי צדק" בהשתתפות עשרות רבנים (הרב אבינר, הרב מוטי אלון ועוד רבנים, פרופ’ ואנשי רוח)) אתה מוזמן לקפוץ לבקר (כיכר ספרא, 16:30)
כמו שאמר לפני אדון יהלום, יש כאן ריח של אלטיזם, או יותר פשוט – דיבורים באוויר. אפשר לדבר על שויון, אבל בסופו של דבר – לא עושים כלום.(חוץ משלטים דו לשוניים.. נו באמת)
מי שמסכן את הדמוקרטיה, זה אלה המרגישים איום מפני ציבור חזק ומלוכד (שלא נעזר בחברת כח אדם כדי לחלק סרטים), השלטון כבר מזמן שכח מה זה דמוקרטיה והוא משתמש בצבא למטרות שחוקיותם עומדת בספק, משתמש בחוקים מימי המנדט הבריטי (לעצור אוטובוסים, הכל בסדר??)
אמנם התקשורת מנסה להציג אלימות, קיצוניות, אבל ללא הצלחה. האמת כבר פורצת החוצה.. הרבנים כבר יצאו עשרות פעמים בקריאה נגד אלימות. מי שרוצה לאטום אוזניו ולהטיח עדיין ברבנים שהם אלימים ומסוכנים – רחמי עליו.
בכפר מימון הציבור הישראלי ראה את מלח הארץ – 50000 אלף משפ’ וזקנים, בני נוער שוויתרו על החופש, בלי סמים, בלי מין פרוע, בלי שנאה לחיילים.
אז אדון ברעם- אתה אדם מבוגר, אדם תרבותי-בורגני, לפני שאתה מציג עובדות – רד לשטח.
אני רואה כאן קצת עירעור ביציבות של השמאל, תחשבו קצת. ותעשו טובה – אל תתנו לשנאה לעוור את העיניים (ולא לומר את האמת…)
יש כאן כמה חברים שלוקים לדעתי במושגי יסוד באשר לזכויות אזרח.
זכויות אלה מטבען הן בעלות תוקף אוניברסלי, היינו, חלות על כולם. משעה שאתם מוציאים פרטים או קבוצות מכלל הזכויות, אתם עולים על קו הרצף שבסופו משטרי עריצות בין מימין בין כאלה שנושאים שם השמאל לשווא. מי שתומך כמו יובל הלפרין במשטר חד מפלגת ובדיקטטורה של הפרולטריון, גומר בגולאגים וברצח מיליונים חפים מפשע.
למשל, התנגדות למעצר מינהלי היא מוחלטת וללא התניות. גישת זכויות האדם והאזרח אומרת כי אין לעצור אדם אם אין נגדו כתב אישום גלוי ויכולת להתגונן מפניו.
אם, כפי שכמה טוענים כאן, מותר לעצור את הכהניסט פדרמן במעצר מינהלי, אז המשכו של הטעון הוא כי מותר גם להוציא להורג מי שמוגדר כ"פצצה מתקתקת". גישת זכויות האדם והאזרח אומרת, כי ההתנגדות לעונש מוות היא מוחלטת ואין לאיש זכות להוציא אדם להורג בכלל, וללא משפט בפרט.
הדרך להילחם בגזענות ובפשיסטים היא לא באיסור תנועת כהנא, שהרי במקומה צצות תנועות ומפלגות אחרות, (קבוצת "מנהיגות יהודית" בליכוד או האיחוד הלאומי הפרלמנטרי לא פחות מסוכנים), אלא במאבק פוליטי גלוי (כל עוד לא נאסר על קיומן של תנועות ומפלגות שמאליות).
ברור לחלוטין כי בישראל בתחומי הקו הירוק אין דמוקרטיה מערבית מתוקנת, (ובשטחים הכבושים שוררת דיקטטורה של כיבוש צבאי), אבל בתחומי הקו הירוק יש עדיין מרחב אפשריות למאבק ציבורי, אותו יש לנצל כל עוד הוא קיים.
כמי שחשף בשעתו את עמדותיה הנלוזות של רות גביזון שעה שכיהנה כנשיאת האגודה לזכויות האזרח, אני יכול להעיד כי מאז חל שינוי מאד מהותי בפעילותה של האגודה. היא העמיקה את מעורבותה באשר לנעשה בשטחים הכבושים, וגם הכניסה את נושא הזכויות החברתיות לתחום פעילותה, דבר שאני מקנה לו חשיבות רבה.
יחד עם זאת האגודה, מעצם הגדרתה, אינה סניף של תאעיוש, או אנרכיסטים נגד הגדר, אבל היא מגינה עליהם שעה שזכויותיהם נפגעות. התנגדות האגודה למעצרים מינהליים של אנשי ימין הינה מוצדקת, אחרת קשה יהיה לה לתקוף מעצרים מינהליים של פלסטינים. חשוב שדעתם של נציגיה נשמעת בדיונים על הצעות חוק בכנסת, ומעת לעת יש לה הישגים בפסיקות של בתי המשפט, לא כאלה המשנים את המציאות באופן מהותי, אבל בהחלט מאיטים את ההידרדרות לעבר דיקטטורה פשיסטית מלאה גם בתחומי הקו הירוק.
דן – דבר ראשון אני משוכנע שכל העובדות בהם אתה נעזר הם מהתקשורת.. וזאת בעיה, מכיון שהתקשורת משוחדת. כן כן, מה שאתה שומע.
התקשורת מעוותת, ולפעמים אפילו משקרת. למשל הלינץ’ במואסי היה מפוברק לחלוטין. אני לא יודע אם תשתכנע או תאמין אבל מה שאני יכול להגיד לך שכאן אני ממש חסר אונים. לך תשכנע עם שלם שצופה בחדשות של 8 שמה שנאמר זה מעוות…
אני לא מוכן לשוויון זכויות מלא לערבים, ואני גם אף פעם לא דיברתי על שיוויון. אבל חשוב לדעת שבתורה יש מושג הקרוי ‘גר תושב’, גוי המקבל את השלטון היהודי עליו זוכה לתנאים מצוינים. תאמין לי שאם הערבים היו יושבים בשקט הם היו זוכים ליחס מצוין. חבל שהם הביאו את זה עליהם, כמי שיודע הסטוריה בסיסית ב 48 היהודים קיבלו את החלטת האו"ם והערבים לא. מה עכשיו? נתרפס לפניהם? היתה להם אפשרות לכונן מדינה פלסטינית והם במו ידיהם סגרו את האפשרות. אז די להאשים את המתנחלים, את הדתיים ואת כל מה שקשור לתורה. תאמין לי שהם לא האויב רק של המתנחלים אלה גם שלך. אל תעצום עיניים.
אין לי שנאה לערבים על עצם היותם ערבים, ילידים או צבע עור. הם הכריזו עלי מלחמה אז ההגיון האנושי מצווה עלי להתגונן. אין שום תירוץ לפיגוע בכיסופים, בדיזנגוף או במחנה יהודה.
אני רוצה שלום, אבל אמיתי. מה דעתך שהערבים יעשו צעד לקראת השלום ויתנו את טייבה? שלום אמיתי הוא לא חד צדדי, זה שלום שאומר שכל אחד עומד בהתחייבות. ובמשך השנים האחרונות ראינו שאין פרטנר. הרשות עושקת את העם הפלסטיני והעם הערבי מכריז ללא הפסקה ובראש מורם – הם לא ינוחו עד שכל פלסטין תחזור לידיהם. לא גבולות 67 אלא גבולות 48!!
דן – חלאס כבר לחולשה, אתה יודע שהארץ הזאת של עמ"י (בפירוש בתנ"ך) אתה יודע שהערבים עובדים עלינו, אתה יודע שהעולם יהיה תמיד נגדנו. אז בוא נעשה מה שטוב לנו ב-א-מ-ת.
תגובה קצרה לתגובתה של האנונימית אשר תקפה את האגודה.
אין לי ספק כי מר דרשוביץ הוא ריאקציונר. לגנות את הכסף האמריקאי אבל כסף זה יכול לעתים לשרת גם מטרות פרוגרסיביות. אני מזכיר לכם כי כוח הסולידריות הבינלאומי בשטחים ממומן גם הוא על ידי תרומות שחלקן מגיעות מארה"ב.
כאשר מגנים את האגודה בשל תמיכתה המגונה של רות גביזון בעינויים צריך לדייק. רות גביזון לא הייתה יו"ר האגודה. היא הייתה נשיא האגודה שהוא תפקיד כבוד. תמיכתה בעינויים הייתה גם אחד הטעמים בגינם היא נתבקשה להפטר מתפקיד זה. האגודה התנגדה לעינויים.
יש הרבה ביקורת מוצדקת על האגודה. יש גם ביקורת בלתי מוצדקת על האגודה. הן הביקורת המוצדקת והן הביקורת הבלתי מוצדקת חייבות להיות מושתתות על עובדות מדויקות.
יפה שאתה מהסס ומתלבט, ולא נופל לנחרצות שתתברר כפיאסקו בעוד שבוע או חודש. כן ירבו כמותך פה, ובכלל בישראל. גם "אני לא יודע" זה תשובה יפה. אחרי הכל אלה מצבים חריגים ומוזרים בכל קנה מידה ואין לזה תשובות בית ספר.
לדעתי הפרטית, חמור יותר שהמדינה תשתמש בצבא נגד אזרחים מאשר המתנחלים. תבחן את מצגת בילעין השבועית ותראה את משחק המראות. בילעין, מעבר לכך שהיא משמשת כסדנא לתלמידי וידאו, משמשת לצבא סדנא ללימוד ואימון. מה שלמדו שם ייושם שם נגד המתנחלים, וההיפך. ממש אפשר לראות את ההקבלה והפינג פונג. לכן גם השיתוף של ישראלים בבילעין הוא מעניין, ככה אפשר לנסות עליהם ולראות מה קורה ומה מידת ההתנגדות של הציבור.
מצער שיש אפילו שמץ תמיכה בצבא או "דימוקרטיה הישראלית". צריך לבוא גינוי צלול לשימוש בצבא נגד המתנחלים, לצד גינוי ברור מאד של המתנחלים עם קצת שמחה לאיד (שאינה גורעת מהגינוי לצה"ל). המסר של מנוחין הוא בעייתי, כיון שהוא לא נכנס למורכבות אלא נוקט בשיטה הישראלית של אמנזיה רגעית וטקטית כביכול. (ההופכת ליריה ברגל בהזדמנות הראשונה). ההגיגים המיוסרים של ברעם עדיפים, ועדיפה יותר התגובה שלך. אוי ואבוי, אנחנו בשיתוק ומלכוד. שוב הממשלה סידרה אותנו, האזרחים. מותר להגיד את זה כמו שזה, וליבב תוך התחברות אמיתית לחוסר האונים. עדיף על נחרצות מדומה ושידור של "אנחנו יודעים מה לעשות"…נו מילא.
במספר נקודות אני מסכים לחלוטין עם עקיבא:
אמנם, ציבור המתנחלים ותומכיהם מהוים ציבור חזק ומלוכד יחסית בחברה הישראלית, אם כי הרבה פחות חזק ומלוכד ממה שנדמה לעתים: מהצהרות על מאות אלפים" שיצעדו לגוש קטיף נשארו בסופו של דבר 10,000 איש לכל היותר בכפר מימון.
אכן, השלטון במדינת ישראל כבר מזמן שכח מה זה דמוקרטיה והוא משתמש בצבא למטרות שחוקיותם עומדת בספק. אכן, חוקים מימי המנדט הבריטי (תקנות שעת חרום תש"ה, 1945) עדיין משמשים את הרשות המבצעת בשטחי מדינת ישראל, וביתר שאת בשטחים הכבושים (יהודה, שומרון ועזה).
עם זאת, אזנינו צריכות להיות כרויות היטב לשמע הצהרות "רבני יש"ע". חלק מאותם רבנים אמנם יצא "עשרות פעמים בקריאה נגד אלימות. עם זאת, הקריאה לאי אלימות מצדם היתה מופנית בראש ובראשונה לאי אלימות מול הצבא והמשטרה. לא זכורות לי הרבה הצהרות דומות של קריאה לאי אלימות כלפי אחינו ה"פלסטינים" ביהודה, שומרון ועזה.
עקיבא צודק כמובן כשהוא כותב ש"אפשר לדבר על שויון, אבל בסופו של דבר – לא עושים כלום, חוץ משלטים דו לשוניים. האם עקיבא מוכן לתת שויון זכויות אזרחי מלא במדינת ישראל לכל מיליוני אחינו ה"פלסטינים" ביהודה, שומרון ועזה?
מספר תיקונים קטנים: לא מדויק לומר שמפגיני כפר מימון היו "בלי סמים. לעתים, שנאה לאחרים (ערבים במקרה שלנו) הנה סם ממכר ומשכר לא פחות מחומרים כימיים מסוימים. כנ"ל לגבי המין: לא צריך להיות פרופסור לפסיכולוגיה כדי לדעת שמי שמחפש פורקן ימצא אותו בצורה זו או אחרת. אני מרשה לעצמי לנחש שחלק גדול מן האנרגיות שמשקיעים צעירי המתנחלים וצעירותיו בהתעמרות ב"ערבים" מנותבות למטרה זו מכיון שאינן יכולות למצוא פורקן במקומות אחרים.
לגבי שנאה לחיילים אני מוכן לקבל את ההנחה שאין שנאה לחיילים בקרב מפגיני כפר מימון, אך האם יהיה עקיבא מוכן לומר שלא היתה שם שנאה כלל? יתר על כן, ההיסטוריה של המאה העשרים (בעצם, של ארבע מאות ושמונים השנים האחרונות) מלמדת אותנו שלא צריך שנאה בשביל לגרום לעולות. אדרבה: העולות הגדולים ביותר נעשים לא מתוך שנאה אלא מתוך שלות נפש.
ועוד משהו: בכפר מימון לא ראינו את "מלח הארץ". מלח הארץ" הוא הכנוי שנתן ישוע בדרשת האושר לענוים, לצמאים, לרחמנים ברי הלבב ורודפי השלום והצדקה (מתי, ה’, 3 13). לא נראה לי שמתנחלי יהודה, שומרון ועזה ותומכיהם עונים לתאור הזה.
אז לפני שמר עקיבא בא בטענות ל"בורגנים תרבותיים", טוב יעשה אם יטול קורה מבין עיניו.
הציבור הדתי לאומי כל כך מאוהב בעצמו שכמעט מתבקש להטיח בו עלבונות. בכל מקרה, בעיני לפחות השימוש בצבא נגד אזרחים הוא תועבה. שוב, העובדה שאזרחים אלה נהנו ממעמד סמי צבאי בשטחים כאשר היה נוח להם, שומט את הקרקע מתחת לזעקתם גם אם היא צודקת בבסיסה. הרי עוולות יש לרוב בישראל, פתח עיתון ותקרא, וכדי לגייס אהדה למצוקה של ציבור מסויים, צריך לעמול קשה ליצור עניין וסולידריות מספקת. ההתנחלות בלבבות הובילו לתיעוב מצד הציבור, ולכן הוא לא שם בהמוניו להפגין נגד הצבא. מי שחיבק חיילים בדביקות, ורצח ערבים בתור פלנגות מקומיות, שלא יצפה לאהדה מהאזרחים, כאשר אותו צבא מזיז אותו קצת, בהתאם לצרכים אסטרטגיים משתנים. מעבר לכך, התנאים דה לוקס של המתנחלים, מאז ומתמיד, המכוניות היפות, הוילות, והזרמת המיליונים, נו , איך לאמר, שוחקים קצת את הסימפטיה. הגישה הנכונה צריכה להיות גינוי חד משמעי של פעולות הממשלה שחורגות מן הזכויות החוקתיות, ביחד עם אדישות במימוש המחאה מבחינה ציבורית ואזרחית. זה לא בסדר, אבל יש הרבה דברים לא בסדר. ככה זה, לא ?
לא נורא, עוד חודשיים ישכחו מההתנתקות הזו, ןניתקע עם אריק שרון שכל מרצו מופנה בחזרה לקהל הטבעי לפורקן האגרסיות שלו – ערבים ושמאלנים. אנחנו נהנים מההפוגה הקצרה. משום מה יש לי ספק גדול עם המפונים – לאחר שיסחטו את המיליונים שהם רוצים – ימשיכו לדבוק בהגנה על זכויות האזרח בישראל, סביר שיחזרו במרץ לסורם.
אני מודה כי לאחרונה חלים בלבולים ושיבושים בתפיסת עולמי ושאלות אודות מהותה של דמוקרטיה ומה נכון לעשות צפות ועולות . עד לאחרונה הייתי סגור על כך כי אין לעצור את המתנחלים בדרכם למקום הפגנה גם אם ידוע מראש כי הם מתכוונים להכנס לכפר מימון ולהפריע למהלך ( עדיין לא ברור לי לאיזה מהלך בדיוק הם יכלו להפריע , כיוון שלא ברור בכלל אם עומד להות כאן מהלך כלשהוא מלשון הליכה אמיתית , החוצה מן השטחים ) . אני עדיין סבור בגדול כי צריך להגביל שלטון ככל הניתן ולסייג ולנטרל את כוחו המופרז , וכוחה של מדינת ישראל כלפי תושביה ואזרחיה , מופרז כיום, יחד עם זאת אני תוהה האם יש זכויות מלאות לביטוי חופשי של אנשים כאשר הביטוי הזה מערער ופוגע במיעוטים ובאזרחים אחרים ( קרי : הפלסטינים ) . היכן עובר הגבול . ישי מנוחין ועכשיו חיים ברעם שאני מאוד מעריך את דעותיו ואופן הצגתם במאמריו כאן באתר , שנייהם קוראים להשתמש בכוחה של מדינה לעצירת סחף פשיסטי על ידי התנגדות וביטול של זכויות חופש הביטוי והפעולה . האם האידיאה של דמוקרטיה יכולה לסבול מציאות בה צד אחד , (מוסרי בעליל ככל שיהיה ,כמו הצד השמאלי המפגין והמוחה נגד הכיבוש על עוולותיו)דורש אי אלימות מצד המדינה כלפיו וחופש להפגין ולמחות ובו בזמן מבקש לעצור ולהגביל את חופש הביטוי של הצד הלא מוסרי . היכן יעבור אם כך הגבול של כוחה של המדינה כנגד הפרט או הקבוצה ? האם מוצדק לעצור מעצר מנהלי אדם כלשהוא רק על סמך מה שהוא עומד לעשות ( קצת מזכיר סרט של תום קרוז בו הוא משחק בלש שמחסל אנשים העומדים לפשוע עד שמסתבר שגם אחריו רודפים כיוון שהוא עומד לבצע בעתיד פשע ) – נראה לי כי זו אחת השאלות החשובות לדיון בימינו אלה . האם אנו השמאל הנאור המאפשר ביטוי חופשי לכל אדם , גזען ופוגען ככל שיהי או אנו שמים גבול ואם כן , מהו , ואיך נדאג שלא יווצר סחף של כוח יתר של המדינה בעתיד.
ראשית, לא כתבתי מלה וחצי מלה על מה שאתה מכנה "הלינץ’ במואסי"; אם יש מישהו שהעלה אותו זה אתה.
בקשר לתקשורת כמובן שאף תקשורת אינה אוביקטיבית. לי, כבשר ודם, לא נותר אלא להאמין למראה עיני ולמשמע אוזני ולזכור שאמת מלאה ומוחלטת יש רק אחת והיא לא בעלמא הדין.
שוב אני נאלץ להסכים אתך בחדוה במספר נקודות: אתה באמת לא מוכן לשוויון זכויות מלא ל"ערבים, וגם אף פעם לא דיברת על שיוויון.
בקשר לדיני גר תושב ולהבטחות מהברית הישנה, אשמח אם תביא מראי מקום מדויקים. בכל אופן, אני אישית ונדמה לי שאינני היחיד בארץ לא מוכן לקבל כל חיבור אגדי ויהיה יפה ועתיק ככל שיהיה כקושאן. בכלל, זה נראה לי קצת מזלזל לקחת את התנ"כ ולעשות ממנו טופס רישום מקרקעין.
אותי כבן הארץ הזו לא מענין אם מישהו יהודי או לא. העובדה שבארץ יש כמה אנשים הרואים את עצמם כיהודים (עובדה מבורכת, לדעתי) מענינת אותי כקליפת שום מכוסה בשלג דאשתקד. אני לא יודע מיהם "ה"ערבים ו"ה"יהודים שאתה מדבר עליהם. מה שאני כן יודע זה שלצד האפליה בין אזרחי מדינת ישראל על רקע הרישום השרירותי שהצמיד להם משרד הפנים, עוד מיליונים מבני עמי וארצי חיים תחת שלטון צבאי ארור וטמא כבר שלושים ושמונה שנה.
למי שרואה ביהדות מאורע היסטורי עם משמעויות בעולם הזה קשה אולי לתפוס שדברים משתנים (היהדות לא משתנה, כמובן) בעולמנו.
מעולם לא שמעת ממני ולו אפס קצה של האשמה נגד התורה הק’. מה שכן שמעת ומן הסתם תשמע ממני עוד בעתיד, לצערי, היא האשמת חריפה ביותר נגד כל מסלפי דבר ה’, אנשים שעושים אותה קרדום לחפור בו למטרותיהם הנלוזות, הממיטים קלון ובושה לא רק על עצמם אלא על כל סביבתם, אלה החוטאים בעצמם ומחטיאים את הרבים יחד אתם.
טוב שאין לך "שנאה לערבים על עצם היותם ערבים, ילידים או צבע עור. באמת תודה רבה. אבל מי זה בדיוק "הם" ש"הכריזו עליך מלחמה"? הזקנים שמוכים על ידי מתנחלים? החנונים שחנויותיהם נבזזות על ידי ילדים בחברון? האשה הכורעת ללדת במחסום? החקלאי שכרם זיתיו נשרף? האיש היושב במעצר ללא משפט כבר חמש שנים? תינוקות של בית רבן שנמנע מהם להגיע לבית הספר? אבות שנמנע מהם ללכת ולפרנס את ילדיהם?
אין שום תירוץ לפיגוע נגד אזרחים בכיסופים, בדיזנגוף או במחנה יהודה, זה נכון. בדיוק באותה מידה אין שום תירוץ לפיגוע נגד אזרחים בדורא, בח’רבת טואנה, ביאנון, בג’נין, ברמאללה, בבית לחם, בבתיר או בכל מקום אחר.
ברור לי שאתה רואה את העולם כ"אנחנו" ו"הם" (למרות שאינך מסוגל לתת שום הגדרה משכנעת ל"אנחנו"). תחושת הקורבניות שאתה משדר היא היא החולשה האמיתית של העם היושב בציון כווווווווווולם אשמים, כוווווווולם רעים, כווווווווווולם עשו עוול, רק ה"אנחנו" האמורפי שלך נופת צופים. כן, בטח. אז הנה חדשות מרעננות: למי שיש מספיק בטחון עצמי לא נחוצות ההתבכיויות בסגנון "עשו לי ככה ב- 48′, שתו לי ככה ב- 67′, דפקו אותי ככה בימי אנטיוכוס ורימו אותי ככה בימי אחשורוש". מי שיש לו מספיק בטחון עצמי בכחו (כמו לחיים ברעם, למשל) לא מחפש כל הזמן תירוצים למה הוא קורבן תמידי, אלא מנסה לראות כיצד לשפר את המציאות שבה הוא חי.
ברור לי שהכרת מציאות הגורסת ש"העולם יהיה תמיד נגדנו היא הדבר הקל ביותר, מכיון שהיא פוטרת את המחזיק בה מכל אחריות. שבאבה, שיהיה לך לבריאות. אני לא שותף לגישה הזאת.
יפה, ומהלב.
הבעיה היא שפרשנות המציאות שלך ושל עקיבא כל כך שונות שקשה לראות איפה מתחילה האפשרות לדו קיום. אגב, מדינת ישראל אמצה למעשה את הגר תושב הזה, בחקיקת הקרקעות שלה ובמובנים עמוקים יותר. בוא נגיד שהיינו מתפשרים על גר תושב, בלי הכוונות לטרנספר את הערבים למקום אחר. הפער בין תפיסות המציאות כאן הוא שורש העניין, לא רק כאן אלא בכל העולם. אני כמובן עם דן תמיר, לאו דוקא בפתרון, אבל בהסתכלות על הדת והמיתוסים שלה. לדעתי יש איזו "מנהרת זמן" בין שתי הגישות, וכניראה צריך סבלנות ואי סובלנות כדי לזוז הלאה, אי סובלנות לתקיעה הזו בעבר בדרך של שפיכות דמים והתאכזרות לבני אדם. מאחר שהייתי "דתיה" לתקופה מסויימת, ברור לי שהמעבר בין הנקודות הוא אישי מאד, וכרוך ברצון ובחירה אישיים להפעיל את המוח חרף הכאב של ההתפכחות. אירית
לעקיבא.
השיויון הוא זכות מולדת של אדם כמו שאר זכויות האדם הבסיסיות, ולכן לא אתה רשאי להעניק או לשלול זכות זו ממישהו על רקע השתיכות אתנית.
רצונך לשלול מהערבים זכויות אלו שומט את הבסיס המוסרי ממאבקכם ומעמיד אתכם בשורה אחת עם אידאולוגיות חשוכות בעבר ובהווה.
הלינץ’ במואסי היה דוגמא (מייאשת!!) למראה עיניים שמליוני עיניים צפו בה, אך היא הייתה מסולפת. אתה יודע ואני יודע שלתקשורת אין שום בעיה להביא מראה עיניים "כפי בקשתה" או כפי בקשת הדיקטטורה.
ולעיקר – הנה הלכות מלחמת מצווה (כיבוש הארץ)
"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס" (הלכות מלכים פרק ו’) ויש בהמשך פירוט מה הן המצוות וכו’. בכל מקרה, גוי שקיבל לפחות את המרות השלטון היהודי כבר פתר לעצמו הרבה סיבוכים. למוסלמים בכלל ואין בעיה מכיון ואינם עובדי ע"ז. בתנ"ך כל ילד יודע בדיוק איפה מובטחת הארץ לעם שלנו.
אני מביא לך את המראי מקום אבל מרגיש שזה קצת בזבוז.. אתה מיד מסתייג ואומר שבכל מקרה אתה לא מקבל חיבור ‘אגדי ועתיק’. "זה נראה לי קצת מזלזל לקחת את התנ"כ ולעשות ממנו טופס רישום מקרקעין" ולי נראה קצת יותר מזלזל "חיבור אגדי ויהיה יפה ועתיק" מסכים איתך ב 100% שזה מגעיל להשתמש בתורה כקרדום. זה גם אסור ע"פ ההלכה. בשבילי ובשביל כל העולם התנ"ך והתורה שבע"פ הם דרך חיים. המדינה היא לא סתם בית לאומי שאוגנדה משתוות אליו. בשבילי זו אדמה קדושה שאלוקים נתן לי אישית, ולך ולכל יהודי דתי מסורתי וחילוני.
"הזקנים שמוכים על ידי מתנחלים" שוב אני מריח ריח חזק של תקשורת.. אבל בכל זאת נענה על "האשה הכורעת ללדת במחסום" – היא חלק מאומה שנלחמת בנו. נכון שעל החייל מוטלת החובה ואף מצווה לעשות כמיטב יכולתו לעזור לה אבל כמובן לא על חשבון בטחון יהודים. אני לא מבין ומעכל איך יהודי, אח שלי, מעדיף מות יהודי מאשר נוחות של ערבי???
אם יהיה שלום אמיתי, יהיה מצוין לשני הצדדים, והעם הפלסטיני יודע את זה טוב טוב, שבימי שלום, לפני פרוץ האנתיפדה ענפי החקלאות והבניה היו פלסטיניים לחלוטין. אבל מה לעשות שהם טיפשים ועקשנים. ההפסד של כולנו..
יש לי בטחון עצמי לומר בקול צלול – הארץ הזאת שלי. יש קורבנות לשלום? יש, לצערנו. אין קיצורי דרך בחיים אחי.
נקודת המוצא שלי למאבק הזה היא להיטיב לעם ולעולם. שאני אחיה בשקט בארץ, והם יחיו בארץ (אבל בשקט!)
ודן, דבר אחרון – מאוד נהנתי מדיון לא מתלהם ונוטף שנאה תהומית (כדוג’ ברעם) אלא ענייני. למדתי ממך דברים שעד היום לא חשבתי עליהם. תודה רבה.
לא רציתי להיכנס לויכוח עם עקיבא, הנמצא לדעתי מעבר להרי החושך מכל בחינה אפשרית. יש לנו יחסי יריבות עם זרמים אחרים בזירה הרעיונית, אבל לא עם גזענים. מוטב שלא תטפח אשליות: כל אחד מאיתנו נוטף שינאה תהומית, כלשונך, לגזענות, לכיבוש, לדיכוי ולנישול גם אם יש בינינו הבדלי סיגנון ואישיות.לדעתי אתה טועה לחשוב שיש לך מכנה משותף אפילו עם אנשי השמאל בהיותם "יהודים". טעות מרה: כל סוציאל-דמוקרט משבדיה, שלא לדבר על סוציאליסט-הומניסט אמיתי, קרוב אלינו יותר ממך.
"שהערבים יתנו את טייבה"?? – הרי כבר היום היא חלק ממדינת ישראל.
שוב אני מסכים עם עקיבא: לאריאל שרון יש מספר מאפינים של דיקטטור: הוא ממשיך לנהל את חייהם של מיליוני נתינים בגדה הימנית ועזה, ומזלזל בחוקים בתוך שטחי מדינת ישראל הריבונית.
אני לא הולך להכנס כעת לויכוחים על משנתו של הרמבם. בקצרה אומר רק שכל מה שכותב הרמב"ם בהלכות מלכים שלו (ובכלל זה הציטוט שהביא עקיבא) מסויגים במקומות אחרים במשנה תורה. יתר על כן, פוסקים מאוחרים יותר חלוקים על הפרוש שלהם למ"ת. ובכל אופן, עם כל הכבוד לנשר הגדול, הוא עדין לא ההשגחה בעצמה. ממילא אינני יודע מהי ההלכה בהא’ הידיעה שעליה כותב עקיבא. כשם שאין ה"ערבים ואין ה"יהודים, איין דבר כזה ההלכה.
ספציפית, מכיון שפטור בלא כלום אין, אציין רק שלמיטב ידיעתי, "מרות השלטון היהודי" איננה אחת משבע מצוות שנצטווו בני נח.
מכיון שאינני ילד, אינני יודע בדיוק איפה מובטחת הארץ לעם "שלנו. וא-פרופו "שלנו": הדבר היחידי שהופך את עקיבא ואותי לבני אותו עם הוא ששנינו כותבים עברית.
יפה שעקיבא מדבר בשם העולם כולו. מבחינתו, ציון כבר נגאלה. הדבר לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שיש לו דיבור צפוף ואישי עם אלוהים ("אלוקים, לגרסתו) שנותנים לו מתנות עפר. זה יפה ונחמד, ההנותאיזם האלילי הזה, ומבחינה אישית אין לי שום בעיה עם זה. הבעיה מתחילה כשבשם מתנת העפר הזו מתחילים לנשל מאותה אדמה את כל מי שלא מיישר קו מספיק עם חזיונותיהם ההזויים של עובדי הגלול או השקוץ הנ"ל.
הערבוב שנוהג עקיבא בין מדינה לאדמה וללאום הוא מענין, והוא משקף את תמצית הבעיתיות של הנסיון לבנות מדינה בסטנדרטים בינלאומיים מודרניים על בסיס הדבר האמורפי שנקרא "עם יהודי" (כלשהו).
את הזקנים שמוכים על ידי מתנחלים ראיתי במו עיני, בחברון בסוף חורף 1994, אחרי שפנאט אחר (שהיה "יהודי" כמו שאני בקבוק קרלסברג) רצח עשרות מתפללים (את הרצח לא ראיתי, אך את כתמי הדם על הקירות דוקא כן). אם יש צורך אני מוכן להביא תעוד מדויק היכן ומתי ראיתי בעיני כל פריט וםריו ממסכת ההתעללויות שמניתי בקוצר היריעה של התגטבה הקודמת.
הלואי והאשה הכורעת ללדת במחסום היתה חלק מאומה שנלחמת בעקיבא וחבר מרעיו. לו היתה האומה כולה נלחמת בהם, אולי לא הינו מגיעים לאן שהגענו.
לא ברור לי למי הכונה בדיוק ב"יהודי, אח שלי, מעדיף מות יהודי". האם עקיבא מרגיש מאוים? מי היהודי בסיפור הזה?
שלום אמיתי אין ולא היה ולא יהיה בעולמנו (גם את זה, דרך אגב, ניתן להסיק באמצעות פלפול פילוסופי די פשוט ממשנה תורה, הלכות מלכים, פרקים י"א-י"ב, "הלכות משיח). אם יש שני צדדים בארץ הזו אז עקיבא ואני לא נמצאים באותו צד.
ושוב לסיום, אישוש של מה שכתבתי בתגובתי הקודמת: עקיבא כותב "הארץ הזאת שלי. אז אני חותם על זה גם כן. אני מוכן לקבל גם את עקיבא כאן, בתנאי שהוא מוכן לחיות בשכנות טובה ובשויון מלא עם כל בני הארץ הזו, ולא רק מי שהוא מחליט שהם מספיק "יהודים" בעיניו. אכן אין קיצורי דרך בחיים, ונראה לי שכל אלה שאטפו ואטפו עומדים לגלות זאת שיטיפוהום בקרוב. ווט גואז אראונד קמז אראונד, כמו שאומרים.
ואם דבר אחרון, אז שהיהי גם חביב: לחיים ברעם אין שום שנאה תהומית. במובנים רבים הוא הרבה יותר עדין, רך, מתחשב, עניני ונחמד ממני.
שיהיה לכולנו יום כתום (הנה עוד דוגמה לאחוה בארץ הזו, בין אנשי בל"ד [אוקיי יורם, התגמע"] לאנשי יש"ע, למרות שאני בטוח שחיים ברעם יתנגד, כי הוא אוהב את האנגלים ולא את ההולנדים).
אם כבר הוזכר הטבח במערת המכפלה, שווה גם להזכיר שחלק מהנרצחים לא נהרגו מהיריות של גולדשטין אלא מהיריות של החיילים שבחוץ שראו "מהומה" בפנים וכמובן ירו לתוך ההמון…
ככה זה עם שבע מצוות בני-נוח, הן כוללות איסור על רצח אבל לא חלות על יהודים…