סוהא, בחורה ערביה צעירה ונאה, עוברת במחסום ישראלי בדרכה לשכם. סוהא נולדה בצרפת, גדלה במרוקו במשפחה מבוססת, והיא מנהלת מערכת יחסים עם סעיד, בחור פלסטיני שגדל במחנה פליטים. סעיד עובד במוסך קטן עם חאלד, חבר מילדות, והשניים מעבירים אחר צהריים שקט, שותים תה ומעשנים נרגילה על גבעה שמשקיפה על שכם. השלווה שלהם מופרת על ידי ג’מאל. ג’מאל נשלח להודיע להם שהם נבחרו על ידי הארגון לבצע פיגוע התאבדות בתל אביב בתגובה להריגת שני ערבים. האני אבו-אסד מגיש סרט רב-עוצמה ומאוזן בדעותיו על נושא שנוי במחלוקת ועוסק בכל הטרגדיה והמורכבות של הסכסוך הישראלי-ערבי. הסרט צולם בשכם, נצרת ותל אביב, ואסד משתמש בדמותה של סוהא כדי לעמת את הקול הפלסטיני המתון עם המחויבות וההקרבה העצמית של סעיד. הוא יוצר סרט עשיר ברבדים וניואנסים ומטפל ביד רגישה בנושא עכשווי וטעון. "להעניק למחבלים מתאבדים פן אנושי בלי להפוך אותם לגיבורים היא משימה לא פשוטה", כותב דן פיינרו ב"סקרין אינטרנשיונל". 91 דקות, ערבית, תרגום לעברית ואנגלית. בימוי: האני אבו אסד, משחק: קאיס נאשף, עלי סולימאן, לובנה אזאבל, היאם עבאס, אשרף ברהום. הולנד / ישראל / גרמניה / צרפת 2005. סינמטק תל-אביב, רחוב שפירנצק 2. טלפון: 03-6060800.
"גן עדן עכשיו" הוא סרט חשוב לצפייה, למרות שאינו מתיימר לכסות את כל היבטיו של המאבק הפלשתינאי. הוא מניח מראש שכל עוולות הכיבוש ידועות לנו, ובכך הוא עשוי לאבד חלק מכוחו מול קהל שאינו בקיא בתולדות הכיבוש. הפער הדק בין הבנה ובין לגיטימציה – זהו התחום שבו נע התסריט. ניכר שיוצרי הסרט עבדו קשה על מנת לחדור אל מניעיהם האמיתיים של המתאבדים, תוך הפגנת מודעות מלאה למורכבותה של הדילמה. התוצאה הסופית היא סרט שלא ניתן לפטור אותו כתעמולה פשטנית גרידא, ולכן הוא מצליח לאתגר את מי שעדיין לא הפנים את משמעותו של נשק ההתאבדות במאבק כנגד הכיבוש בשטחים.
הביקורת המלאה:
— קישור —
ראיתי את הסרט והייתי מאוד מאוכזב. קהל היעד של הסרט הם אשקנזים, אירופיים ואמרקאים בעיקר, והסרט נכשל בלהראות מציאות של העם הפלסטיני והמתאבדים (לפחות המציאות שאני כפלסטיני אזרח מדינת ישראל רואה).
הלכתי לסרט עם ידידה מהשמאל הציוני, היא מאוד מאוד סבלה, ראו הוזהרתם.
הסרט פשוט מצויין, מלא חוכמה והומור, וכמובן הרבה עצב. אומר את האמת בלי לעשות הנחות לאף אחד. יש בו גם קטע פמיניסטי, מה שאולי מסביר את חוסר הנחת של המגיב המציג עצמו כפלשתיני: הנשים הפלשתיניות בסרט משמיעות את קול התבונה בעוד הגברים מבולבלים או ציניקנים. הקטעים מחנות הוידיאו והצילום ("מה יותר בזול להשכיר? קלטת של רצח משת"פ או צוואה של מתאבד?")פנינים ברמה בינלאומית. שווה אוסקר.
— קישור —
כאן נמצאת רשימת ההקרנות לחודש הקרוב בסינמטק ירושלים
ראיתי את הסרט אמש. סרט חשוב. די פופולרי פה. נראה שהקהל באולם היותר מחצי מלא היה מרותק ונחשף אולי בפעם הראשונה למורכבות הסכסוך ברמה האנושית-אישית.
גם ידידה סורית מהגרעין הסורי הקשה נהנתה מהסרט וחשבה שהוא טוב ומעביר מסר חשוב. עדיין לא הבנתי ממנה למה התכוונה.
ראיתי את הסרט ומאד נהניתי ומאד חשוב לי בתור בן אדם ללא שום קשר לדת או לאום ללכת ולראות את הסרט. הסרט מראה צדדים שאנשים כמעט ולא מכירים ובמיוחד אנשים שמנותקים מהמציאות. סרט זה מראה בצורה ברורה שטיפה מכוסה בקצת ערפל את הקונפליקט הפנימי שעובר על הבחורים הפלסטינים שסבלו מהכיבוש הישראלי.. הסרט לא בא להצדיק פעולות טרור והוא רק בא בכדי לגרום לאנשים להתחיל להסתכל על הדברים מנקודת מבט קצת שונה ויותר פתוחה.
משחק מאד מרתק של השחקנים ובימוי מאד מקצועי.
אכזבה עמוקה מהסרט ממנו כה ציפיתי. מודע אני לקושי בעשיית סרט כזה שמתייחס לנושא סבוך ביותר, אך יחד עם זאת ציפיתי לראות סרט חובבני פחות שיש בו תכנים אמינים ומשקפי מציאות טובים יותר. נראה לי כי תחקיר ועבודת הכנה יסודיים יותר, היה בהם כדי למנוע את חוסר האמינות בהרבה מאוד מהקטעים שפשוט מביכים מאוד.
יחד עם זאת, אהבתי נושא הסרט, עבודת השחקנים והצילום.
למרות הביקורת שלי, ממליץ לראות את הסרט
סרט מצוין! עשיה קולנועית מן המעלה הראשונה, תסריטת בימוי ומשחק מצוין.
בראבו
שוקרן
רונן
את האמת כל הכבוד לבמאי ערבי ישראלי שהגיע לפרסום כזה גם לקח מקום נכבד בחדשות כי הסרט זכה בפרס מכובד. הבימוי של הסרט פשוט מדהים בנוי בצורה מצוינת שאפשר להראות את הפן האישי של "השהידים" ולא דווקא מעשה הגבורה.
האיזון הנמצא במהלך הסרט שלא רואים את זה כל יום בתקשורת.
אני עוד לא ציפיתי בסרט. אבל מת לראות נראה לי מאוד מעניין. כל הכבוד וקדימה.
2pac4ever
נראה לי שיש צורך חשוב בהבנת תופעת המתאבדים בקרב אוכלוסיה אזרחית. לא ראיתי את הסרט ולא בטוח שאגיע אליו, אבל דיון בנושא אינו מחייב צפייה בסרט. קורבנות פעולות התתאבדות הם אקראיים לחלוטין. הם יכולים להיות נערים בתור לדיסקוטק או נוסעי אוטובוס ציבורי או באי השוק המקריים או הסועדים במסעדה. כמעט תמיד מדובר באוכלוסיה אזרחית. המתאבדים מודעים לפן זה של פעולתם ואף על פי כן מוציאים אל הפועל את תכניתם הקטלנית. הם רוצחים את עצמם ואת קורבנם כאחד. מדובר אפוא ברוצחים בדם קר. אכן, החוויה הבלתי נסבלת של חיים בצל הכיבוש תרמה תרומה משמעותית להיותם מה שהם, אך מה שהם אינו מוגדר כלוחם חירות אלא כרוצח. בכל חברה יש שכבה דקה של חברים המסוגלים לקחת נשק ולהרוג. המתאבדים הפלסטינים משתייכים לזן זה. בעתות שלום מתבלטים זנים אחרים בחברה, אך בעת כיבוש ומאבק נגד הכיבוש בא לידי ביטוי הזן הרצחני של האזרחים. התבלטותם של רוצחים, חיים ומיתים, בחברה הפלסטינית, אינה צובעת את החברה כולה, אלא מאפיינת את תקופת המאבק בכיבוש. יפים כאן דברי הפתגם: כשנחוץ, מורידים את הגנב מעץ התלייה. אך הוא ממשיך להיות גנב ובר עונשין. כך אני רואה את הדברים וראייה זו – אם היא "נכונה" (המרכאות באו כדי לסייג את המילה המפוצצת) – מאפשרת לי מצד אחד לתעב ולגנות את הכיבוש ולעשות כל שביכלתי לעקירתו מן השורש, ומצד שני לגנות את המתאבדים ללא הסתייגות ולא "להבין אותם" ולא להסביר את מניעיהם, אלא להתייחס אליהם (בגדול, תמיד יש מיוחדים) כאל רוצחים במובן הנמוך והשנוא ביותר של המילה. דומני כי "תיאוןריה" כזו על תופעת ההתאבדות בקרב אוכלוסיה אזרחית יכולה למנוע עריקתם מציבור שוחרי השלום ושונאי הכיבוש של אנשים (כמוני) שאינם יכולים בשום אופן להצדיק רצח ילדים במסעדה או אוטובוס אזרחי.
סרט הסתה , שמתאים ללני ריפנשטל ויוזף גבלס ההופך את רוצחי האדם הפראים לאנשים לגיטימיים.מתאים לאתר הגדה השמאלית החולה בשנאה עצמית להלל סרט מתועב זה ובאותה שעה למצוא במתיישבי ארץ ישראל את היהודים האשמים בצרות כל העולם. אל תשכחו לצעוק אללה הוא אכבר בצאתכם מן הסרט, דם יוגש קר בברזיות הסינמטק
סרט מסית, שנותן לגיטימציה לפשעי המתאבדים והעם הפלשתיני
פיגועי ההתאבדות הם "נושא שנוי במחלוקת"?? הלו, מישהו איבד את הראש אצלכם? נושא שנוי במחלוקת הוא נושא שחלק תומך בו וחלק מסתייג ממנו. פיגועי ההתאבדות הם נושא פסול, אסור ונתעב, לא שנוי במחלוקת.
היום מדווח "בגלריה" (הארץ) על סרט אמריקאי חדש "סוריאנה" המוצג בפסטיבל הסרטים בברלין. בסרט מראים מתאבד ואת כל המורכבות המביאה למצב זה. המדווח מעיר שבניגוד ליחסה של התקשורת הישראלית ל"גן עדק עכשיו" אף אחד ממראיני הבמאי בתום הסרט לא דרש ממנו לצאת מיד בהצהרה גורפת נגד פעולות ההתאבדות כאלה.
חזרתי כעת מהסרט,
המשפט של סעיד: "במצב בו הכובש הוא קורבן ,הנרצח הוא הרוצח," לא יוצא לי מהראש.
אני מקווה שגם בשבוע הבא אמשיך להרגיש ככה, אולי אז אצא מהשבלול ואתרום יותר למען השלום, הדו קיום וההבנה.
סרט חשוב אנושי וענק.
אומרים על ההומואים כי הם מתרוממים.
מעניין אותי לחשוב אם גם החולים המתאבדים מתיחסים להרוגים שלהם כמתרוממים ולכן מותר להרוג אותם.
סתם מענין, מחשבה טיפשית שעלתה לי בראש בלי שום קשר, סתם.
(צריך גם לזכור כי המתרוממים חייבים להיות יהודים על פי חוק השבות)
קודם כל אני רוצה לומר שאני ראיתי את הסרט קראתי המון ביקורות טובות ורעות וגם פגשתי את השחקן הראשי בסרט קאיס נשף.
הסרט הזה הוא סרט מעולה ! זו הפעם הראשונה שאנחנו הישראלים רואים איך הצד השני חי ומרגיש. הסרט מראה לנו 2 חברי ילדות ואת כל מה שהם עוברים עד לרגע ההתאבדות עצמו את כל האהבות שלהם, המשפחה, הרגשות, העבודה וכו’… הסרט מעורר הרבה מאוד רגשות ועוצמה וזה מראה על גדולת הסרט. כמו כן השחקנים טובים והעלילה מעניינת ואמיתית. אני בתור ישראלית חייבת לומר שאני חושבת כל אדם ישראלי חייב לראות את הסרט הזה מפני שאנחנו רגילים לראות את הפלסתינאים באור שלישי בטלוויזיה, בחדשות ומן הסתם התקשורת הישראלית לא תראה דברים שיציגו את הערבים { ה"אוייבים שלנו"} באור טוב אז הם מראים רק צד אחד וזה אומר כל הזמן טרוריסטים, מחבלים, מתאבדים ועוד.. בקיצור הסרט מראה סוף סוף בפעם הראשונה בחיינו את הצד השני וכל ישראלי חייב לראות אותו כדי להבין ואולי אפילו להפנים ולהפחית את שנאתו כלפי הערבים {אני בכלל לא שונאת ערבים – הם אנשים את המחבלים שהורגים חפים מפשע אני שונאת} ואם כל אחד יחשוב ככה זו תהיהי התחלה טובה לשלום.
עוד דבר חשוב אלו שכותבים ביקורת שלילית על הסרט אומרים כל הזמן שהסרט הוא של עברים ולא קשור לישראלי ואנטישמי ובלה בלה…. אבל רק שתדעו שגיבור הסרט קאיס נשף {סעיד} הוא ערבי ישראלי שגר בת"א, אז קצת ידע לפני כל ההשמצות הטיפשיות שלכם.
זהו בקיצור זה סרט שעשוי היטב והבמאי אמיץ שבחר לעשות סרט כזה והשחקנים – אין מה להגיד עבודה נפלאה! ישר כוח!
צפיתי בסרט בעניין רב, אך ההיתי מצפה מהנהלת הסינימטק להקרין את סירטו המצויין של הבמאי הטיבטי שין פאו ז’יאנג העוסק באותה בעיה: מחבלים מתאבדים בתגובה לכיבוש הסיני של טיבט (כיבוש הנמשך כבר 55 שנה, ושבמסגרתו חוסלו כחצי מיליון מבני העם הטיבטי, וטרנספר רחב מימדים בוצע על ידי כוחות הכיבוש הסיניים)
הבמאי הטיבטי מציג את מניעי המתאבדים בארצו בצורה שונה מזו שמציג אותה האני אל חסן – גיבוריו, המתכננים פיגוע הקרבה באחת מערי סין – אם אני זוכר נכון המדובר בתחנת אוטובוס הומה בשנחאי- מתלבטים בשאלה אם המעשה אינו נוגד את עיקרי אמונתם הבודהיסטית. אחד מן המתאבדים אף מביע בגלוי את התנגדותו למאבק הלא אלים אותו מוביל הדלאי למה. בסופו של דבר משתכנעים המתאבדים לבצע את הפעולה, והסרט מסתיים בקול פיצוץ שלאחריו מופיע על המסף בוהק מסנוור בדומה לסיומו של "גן עדן עכשיו. אכן, תגובה דומה לכיבוש אכזר גם בפלסטין הכבושה וגם בטיבט הנאנקת תחת עול הכיבוש הסיני.
עד כמה שידוע לי לחצה של ממשלת סין מנע, ומונע עד היום את הקרנת הסרט בישראל.
מן הראוי שאנשי השמאל העיקבי ימחו כנגד הלחץ שמפעילים שלטונות הכיבוש של סין העממית במטרה למנוע את הקרנת הסרט החשוב הזה.
כמו כן יש לפעול להטלת חרם על מוצרים של סין המיובאים לישראל.
מצפה אני בקוצר רוח להקרנתו של סרט העוסק במתאבדים טיבטים המתפוצצים בלב היישות הסינית בתגובה על כיבוש ארצם הנמשך כבר למעלה מארבעים שנה.
מישהו יכול לומר לי מדוע אין מקרינים את הסרט החשוב הזה?
בציפייה לתשובתכם.
את הסרט שרצית לא מקרינים כי הפרשה (שהלאי לאמה הודה בה) שבה הדלאי לאמה קיבל מליוני דולרים מCIA כדי לארגן פעולות טרור נגד סין לא זוהכ לפרסום רב…
חשבתי ש"גן עדן עכשיו" הוא סרט הרבה יותר טוב, ומכאן שהיה מגיע לו אוסקר לא רק כסרט זר אלא בכלל כסרט יותר טוב מהסרט שזכה באוסקר.
אגב בהזדמנות זו, רוצו לראות אם עוד אפשר גם את "איזה מקום נפלא". הביקורת היתה קמצנית מאוד עם הסרט הנהדר הזה, שלמרות שאין בו אף ערבי הוא מציג את החברה הישראלית באופן וירטואוזי ביותר, ועשוי חכם, רגיש ויפה.
ידידינו מהשמאל הציוני יסבלו קשות בשני הסרטים גם יחד.
ההבנה שלך בקולנוע כנראה באמת מצומצמת, גם הטעם שלך בסרטים לא משהו וכנראה שהוא מצטמצם לסרטים שאידיאולוגית מתאימים לדעתך. זה באמת בסדר גמור, רק עיצה קטנה, אל תכתוב "חשבתי". למחשבה(קולנועית לפחות) אין שום קשר לדעה שלך, זו דעתך הפרטית-רגשית ולא בקורת רצינית או מבוססת.
בקשר ל"איזה מקום נפלא", סרט בינוני. כרגיל אצל איל חלפון ה"מסר" המגושם והבנאלי מסרבל את הסרט ומרדד אותו מיצירה קולנועית למניפסט פוליטי תועמלני. הבקורות אגב היו הרבה יותר מהוגנות עם הסרט.
שמאלנים ציונים שאני מכיר די נהנו משני הסרטים, צקצקנות יענו-אליטיסטית היא התחביב הבורגני הראשוני.
שאלה אישית, האם אף אתה ציצקת בעת הצפיה בשני הפרסומות הפוליטיות הללו?
כל מי שמרחם על טרוריסטים ומתנגד למלחמת חורמה בטרור תומך בצורה עקיפה או ישירה בטרור. נקודה!!!!!!!!!
איך סינמטקים בישראל מקרינים סרט של קולנוען שקורא להחרים את ישראל. למה לעזעזעל הוא רוצה להקרין פה? הוא רוצה לקחת כסף מהציונים?
אלון גרבוז, ליה ון ליר, די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא ראיתי את הסרט – איני מוכן לתרום שקל למסע ההסתה האנטישמי (שמסתתר תחת המסווה השקוף של "אנטי ציונות"), שמנהלים הגייבלסים של ימינו כהכנה לשואה העתידית שהם שואפים להמית על היהודים החיים כיום במולדתם ההיסטורית.
יחד עם זאת, למרות שלא ראיתי את הסרט, מן התגובות הנלהבות של השמאל ההזוי אני מבין שאכן מדובר בסרט תעמולה מוצלח, שמצליח איכשהו לעוות את המציאות המוסרית הפשוטה – שבה המחבלים המתאבדים הם חבורת פאשיסטים שתופי מוח שרוצחת נשים וילדים למען נצחון האומה הערבית ו-או "ניצחון אללה" – ומנסה להסביר זאת כתוצאה של עוולות הכיבוש הציוני האכזר.
את האמת כולנו יודעים. נשים וילדים יהודים נרצחו ונטבחו על-ידי הערבים, בארץ ישראל ומחוץ לה, הרבה הרבה שנים לפני הופעת ה"כיבוש האכזר" – ואף הרבה לפני הקמת המדינה היהודית, ו"עוולות הנכבה". ההבדל הוא שאז המרצחים הערבים הצליחו גם לחמוק לאחר ביצוע הפשעים – ולא נאלצו להתאבד עם קורבנותיהם…
יש לשער, אפוא, כי לא "בכיבוש האכזר" יש לבקש את מקורותיה של הגישה האכזרית והאלימה של המאבק הפלסטיני, אלא בתרבות הערבית-איסלאמית – שהתאפיינה במעשים כאלו משחר ראשיתה, עוד בזמן הטבח הנורא שערכו צבאות מוחמד ביהודי חצי האי ערב, וכאשר יצאו הערבים למסע הכיבוש וההתפשטות האימפריאליסטי קוליניאליסטי שלהם במאה ה-7 לספירה.
אחרי הכל, האלימות הרצח והמתאבדים אינם מופיעים רק בשטחים שכבשה ישראל, אלא בעוד אין ספור מקומות וארצות שבהם נפוצה התרבות הערבית-איסלאמית – ולרוב, אגב, קורבנותיה הם מוסלמים בעצמם…
הבעיה, אם כן, היא בעיה תרבותית עמוקה יותר, ואינה מקומית נקודתית ושטחית – כמו שמנסה יוצר הסרט ותומכיב להציג…