"לא יהיו הסכמים בוועידת הונג-קונג. בהונג-קונג לא יהיו הסכמים ולא יהיו סיכומים". כך אמר האחראי על הסחר באיחוד האירופאי, פיטר מנדלסון, בראיון שהעניק לבי.בי.סי. מנכ"ל ארגון הסחר העולמי, פסקל לאמי, השיב למנדלסון והדגיש: "אם לא נצליח להתגבר על חילוקי הדעות בוועידת הארגון בהונג-קונג, צפויה מפלה לכל מהלכי הליברליזציה בסחר החוץ" ("לה מונד", 12 בנובמבר 2005). יצוין שלאמי הוא חבר פעיל מאוד במפלגה… הסוציאליסטית הצרפתית. מנדלסון, מבני טיפוחו של ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, הוא מראשי הלייבור.
מה שנאמר עד עתה בחדרי-חדרים פרץ בשבוע האחרון אל אמצעי התקשורת: ועידת ארגון הסחר העולמי הקרובה עשויה להסתיים כפי שהסתיימו הוועידות שנערכו בקנקון לפני שנתיים ובסיאטל ב-1999 – ללא תוצאות. חילוקי הדעות בין המדינות החברות בארגון הסחר העולמי רק גוברים לקראת הוועידה שתתקיים באמצע החודש הקרוב. עד עתה השיחות התנהלו כמעט בחשאיות. אבל בשבועות האחרונים המתחים והמחלקות היו לנחלת הכלל.
כחודש לפני כינוס הוועידה בהונג-קונג, טרם סיכמו נציגי המדינות את סוגיית הסובסידיות לחקלאות שהיו לסלע המחלוקת בוועידה הקודמת שנערכה בקנקון שבמקסיקו ב-2003, ושכאמור הסתיימה בכישלון. ארה"ב דורשת ממדינות העולם השלישי להוריד את מכסיהן, אך אינה מוכנה לפגוע בסובסידיות שהיא מעניקה לחקלאות. כך, שהייצוא האמריקאי הזול (הודות לסובסידיות הפדראליות הנדיבות) עלול להציף את מדינות הפריפריה הקפיטליסטית מבלי שתהיה להן היכולת להתגונן בפניו באמצעות מכסים. אגב, רוב מדינות העולם השלישי הפסיקו לסבסד את החקלאיים שלהם בגלל… לחצים של המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים שבשליטה אמריקאית. יש להבהיר שהרקע לחילוקי הדעות הוא הרצון הישן-נושן של המדינות הקפיטליסטית הגדולות לכבוש שווקים חדשים. ניתן לכבוש שווקים חדשים באמצעות הצבא (ראו השטחים הפלסטינים או עיראק), אבל כיבוש השווקים החדשים נעשה לרוב באמצעות הסכמים בינלאומיים במסגרת ארגון הסחר העולמי, הסכמים המעניקים הטבות רבות למדינות הקפיטליסטיות הגדולות ובייחוד לשני הגושים הגדולים: הדולר והיורו.
המחלוקת סביב הסובסידיות לחקלאות חוצה גם את המדינות הקפיטליסטיות הגדולות. לכל אחד משני הגושים הקפיטליסטים הגדולים השקפה משלו בשאלת הסובסידיות ואינטרסים עליהם יש להגן בכל מחיר. אבל גם בתוך האיחוד האירופאי התגלעו חילוקי דעות בין בריטניה לבין צרפת. נציגי האיחוד האירופאי, ארה"ב, יפן, הודו וברזיל ניסו להגיע לסיכומים בישיבה שנערכה מאחורי דלתות נעולות בתחילת נובמבר בלונדון, אבל לא הצליחו לגשר על הפערים. בתוך מדינות הליבה בגלובליזציה הקפיטליסטית (ארה"ב, האיחוד האירופאי ויפן) ישנם חילוקי דעות. אבל מדינות הליבה חוששות מעמדותיהן של מדינות העולם השלישי ולכן לישיבת הפשרה הוזמנו ברזיל והודו.
ברזיל עמדה בעבר במרכז התארגנותן של 21 מדינות בעולם השלישי (יחד עם הודו, סין, ונצואלה ואינדונזיה) שהכשילה את ועידת קנקון. עתה, חוששים שגוש מדינות העולם השלישי יקום לתחייה במהלך ועידת הונג-קונג. נשיא ברזיל אינאסיו "לולה" דה סילבה כבר רמז על כוונתו להקים מחדש את גוש העולם השלישי בעת ביקורו של נשיא ארה"ב בארצו, לפני מספר שבועות. ג’ורג’ בוש הבן התארח בברזיל לאחר מפלה שספג בוועידת מדינות אמריקה שנערכה בארגנטינה ושאמורה היתה להכריז על הקמת אזור סחר חופשי מאלסקה בצפון ועד לארץ האש בדרום. גם בביקורו בברזיל, לאחר המפלה שנחל בארגנטינה, לא הצליח בוש להקים לתחייה את הצעת ארה"ב בדבר הקמת אזור סחר חופשי בכל היבשת – כפי שקיים באמריקה הצפונית (ארה"ב, קנדה ומקסיקו).
שלוש סתירות – מאבק אחד
על רקע חילוקי הדעות סביב הוועידה הקרובה של ארגון הסחר העולמי, גובר בכל העולם המאבק בגלובליזציה ובתוצאותיה החברתיות והסביבתיות ההרסניות. בעת ביקורו של בוש בארגנטינה שבתו המורים ועובדי המדינה, נערכו הפגנות בכל ערי ועיירות המדינה הדרום-אמריקאית ובסמוך למקום ההתכנסות של ראשי המדינה, נערכה אסיפה בהשתתפות של כ-50 אלף איש ("פסגת עמי אמריקה הלטינית"), בה נשיא ונצואלה הוגו צ’אבס הכריז על מותה של הצעת ארה"ב בדבר הקמת אזור סחר חופשי ועל העמקת המאבק בקפיטליזם. עוד הוא דיבר בזכות הסוציאליזם.
האם ניתן יהיה למגר את הגלובליזציה הקפיטליסטית? עוד מוקדם כדי לקבוע את מותה של הגלובליזציה. אבל יש להכיר ששלוש סתירות מקוננות בה:
- הסתירה הגוברת בין הארצות הקפיטליסטיות הגדולות, בייחוד בין ארה"ב לאיחוד האירופאי. חלפו הימים שאמריקאים ואירופאים פעלו על פי עקרון של "שמור לי ואשמור לך". עתה, כל אחת משתי המעצמות פועלת להגנת האינטרסים שלה, גם על חשבון השנייה.
- הסתירה הגוברת בין ארצות שבפריפריה הקפיטליסטית לבין שני הגושים הגדולים. לסתירה זו ביטויים פוליטיים-כלכליים גלויים, כגון גוש "21 המדינות". אבל גם ביטויים אחרים, כגון ניסיון לשבור את החרם האמריקאי על קובה. בשנתיים האחרונות ונצואלה וסין העממית היו לפרטנריות סחר החוץ העיקריות של קובה. קובה מקבלת נפט זול מוונצואלה ואשראי ומוצרים תעשייתיים מסין.
- הסתירה שלא ניתנת לגישור בין העמים והעובדים בכל העולם לבין הגלובליזציה הקפיטליסטית, שיש לה אלף ואחד ביטויים בכל שטחי החיים – בייחוד בשטח הפוליטי ובזה של המאבק היום-יומי. כאן נוצרות בריתות בין ממשלות לפעילים (כגון העצרת המשותפת של ממשלת ונצואלה ומפגיני השמאל בארגנטינה), בין תנועות חברתיות של מדינות שונות ואף של מדינות הליבה והפריפריה הקפיטליסטית. לתנועות העובדים ולאיגודים המקצועיים מקום מרכזי במערך אנטי-גלובלי ובלתי פורמאלי זה.
כאמור, מוקדם להספיד את הגלובליזציה. אבל יש לעקוב מקרוב אחרי התמורות שבתוך המחנה הגלובלי ולהבין שדבר מה קורה במסגרת הניסיונות הבלתי-פוסקים להעמיק עוד ועוד את הגלובליזציה. אין ספק שבוועידת הונג-קונג הקרובה של ארגון הסחר העולמי נהיה עדים לתרגום לשפת המעשה של שלוש הסתירות שצויינו ובייחוד לביטוי נוסף של עוצמת התנועה האנטי-גלובלית האסיאתית.
מאמר מאלף שממפה דברים. אבל אני תוהה אם רכישת שווקים באמצעות כיבוש מצד ארה"ב הינה כה נצלנית, או אם הגישה למדינות הפריפריה הקפיטליסטית הינה כה בלתי סימטרית. למשל, איזה עניין יכול להיות לארה"ב בשוק הפלשתינאי, כאשר הת.מ.ג. של השטחים, אינו עולה על מליארד וחצי דולר? ואותו דבר לגבי עיראק. דומה שארה"ב המיישמת את מדיניות ה- freedom agenda במזרח התיכון , שואפת ליצור מדינות מאד יצרניות ולפתח את משקן, על מנת שהסימטרייה בסחר תהיה גדולה יותר. זאת באמצעות הסרת בלמים על יצרנות, כגון עריצות שילטונית וחברתית וסלוק הבירוקרטיה הכבדה שאיפיינה את שילטון הבעת’.
יש להבין שהקפיטליזם עשוי לרתום את התכונה היצרנית שבאדם, ולהביא למיצוי והכוונת הפוטנציאל האנושי לכוון היצור. זאת למשל כתחליף להפניית משאביו של האדם למשחקי כוח ואינטריגות או לשאר הבלים. דומה שמרקס המעיט מחשיבות רתימה זאת לייצרנות, בהצביעו רק על האפקט המרושש שבה או על הפיכת האדם לסחורה.
עם זאת, בישראל אכן דומיננטיות גישות לא יצרניות, וכיניתי זאת קפיטליזם מנוון. אנשים כאן משיגים תגמולי ענק, אך לא בכוח יצרנות (דוגמא למשל אותה מביא מר ספירו: משכורתו של מנכ"ל בנק הפועלים), או למשל האוליגארכים הישראלים להם היזרימה המדינה משאבי ענק וגורמי יצור כבדים, אף שתרומתם ליצרנות אפסית. זהו קפיטליזם מנוון. דומני שעלינו לבחון בתשומת לב את המודל הסיני, בו מיושמת הגישה היצרנית, לאנשים ניתן תגמול לפי יכולתם ויצרנותם יותר מאשר לפי צרכיהם, אך נישמרת מסגרת גג הוגנת ההולמת את תחושות הצדק הטיבעי, באמצעות המפלגה הקומוניסטית. וכן, עלינו ללמוד אודות המודל הסקנדינבי, שגם בו היצרנות מוצאת ביטוי תוך מזעור עוותי הזרמת משאבים באופן מעוות לחסרי כושר תרומה יצרנית.
כרגיל מאמרו של החבר דוידי הוא מצויין! יחד עם זאת, הייתי רוצה להאמין שהתמונה שהוא מצייר במאמר היא אכן התמונה הנכונה. אולי צריך לאמץ את המילה שהמציא הסופר הדגול אמיל חביבי (בשנה הקרובה ימלאו עשור למותו): "אופיסמיסט". בכל הנוגע לגלובליזציה אנו צריכים להיות אופטימיסטים בטווח הרחוק כי היא תיפול ופסימיסטים בטווח הקרוב כי בינתיים היא מנצחת.