הגיעה העת לערוך את הסיכומים למדיניות האנטי-חברתית שננקטה בעת שתי ממשלות שרון (2001-2005). בוועידת ישראל לעסקים שנערכה בחודש שעבר ביוזמת העיתון "גלובס" הופיע שר האוצר לשעבר בממשלת שרון, בנימין נתניהו, בנאום כלכלי שכל כולו "אני ואפסי עוד". אין ספק כי מדיניותו הכלכלית של נתניהו, אשר הצטיינה בגסות לב ודירדרה מאות אלפי אנשים לתהום החברתי, התאפשרה תודות לתמיכה הפוליטית שהוא קיבל מחברי מפלגתו בליכוד ובראשם ראש הממשלה אריאל שרון ומסיעת שינוי, אשר הביאו להרס מדינת הרווחה ולשינוי חלוקת ההכנסות במשק לטובת העשירים.
כל מי שהעז לעמוד מול ברית הבריונים הניאו-ליברלית והתריע כנגד מדיניות האדמה החרוכה החברתית הותקף כעוכר המשק. מלחכי הפנכה והנהנים המיידיים מרפורמות המס שביצעה ממשלת שרון, כמו גם חלק נכבד מהכתבים הכלכליים אשר רקדו סביב עגל הזהב שהיא בנתה, העדיפו להיות חלק ממקהלת הבון טון האנטי חברתית.
חוץ מההסתדרות אשר ביקרה קשות את תכוניתה הכלכלית הבלתי מאוזנת של ממשלת שרון – אף אחד לא קם.
אף אחד לא קם כאשר נתניהו קיצץ וחתך בבשר החי של קצבאות הביטוח הלאומי אשר היקפם המצטבר הגיע לכ-9 מיליארד שקל.
אף אחד לא קם כאשר הפחתות המס המצטברות עקב הרפורמה במס, בהיקף של 10 מיליארד שקל (שהם כ-2% תוצר) זרמו בחלקם הגדול לשני העשירונים העליונים ובעיקר למאיון העליון.
אך אחד לא קם ומחה כנגד השיסוע המאורגן של משרד האוצר בעובדי המדינה (משל "השמן והרזה") ויישום תוכנית כלכלית על גבם של העובדים בשירות הציבורי בהיקף של 4 מיליארד שקל.
נתניהו זוקף את ההתאוששות במשק לרפורמות שהנהיג ונמנע ביודעין מלציין את עומק הפגיעה החברתית, את הערבויות האמריקאיות, את השיפור שחל בתנאי סחר העולמי ואת הרגיעה היחסית בחזית העימות עם הפלסטינים. כל אלה אפשרו למשק הישראלי להיחלץ מן המשבר.
קריאות הקרב של נתניהו לשבור את ההסתדרות (מנכ"ל האוצר לשעבר אורי יוגב אף הצהיר כי משימתו באוצר היתה "לשבור את העבודה המאורגנת בישראל"), היו חלק ממדיניות ממשלת שרון ונועדו לשבור הן את חוט השדרה של החברה ולדכא ולהשפיל את אוכלוסיית הנזקקים כדי שלא יעלה כלל על דעתם לקבל סיוע מן המדינה, וכן את ארגוני העובדים כדי שלא יהיה מי שיוכל להיות להם לפה. כל הדרכים היו כשרות בידי נתניהו כדי לבצע את מהלכיו.
ברור מעל לכל ספק כי לא היה צורך במימוש מדיניות אנטי חברתית כה ברוטאלית וחסרת רחמים, והובלת מתקפה נגד החברה בישראל ושבירת בסיס ההידברות עם גורמי המשק. ניתן היה לטפל בבעיות היסוד של המשק תוך הפעלת פתרונות כלכליים אחראיים, ארוכי טווח, פחות חריפים ופחות כואבים ולא רק חד צדדיים. היתה גם אפשרות אחרת. פירות הבאושים של המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת שרון לא איחרו לבוא. ממדי העוני והאי שוויון התרחבו באופן מעורר דאגה והפכו לאיום אסטרטגי ארוך טווח על יכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה והגלובליזציה. חלקם של העניים באוכלוסייה טפח למיליון וחצי נפש. שיעורם של העובדים העניים גדל כי העבודה ברמות שכר נמוכות אינה מאפשרת לקיים משפחה בכבוד אנושי הולם. ואלה אשר הצטרפו למעגל העבודה נקלטו ברובם הגדול במשרות חלקיות ובשכר נמוך. השוק הכלכלי מייצר כשלים ואי שוויון, וממשלת שרון במדיניותה האנטי חברתית עוד הוסיפה משלה בהפחתות מיסים – בעיקר לבעלי ההכנסות הגבוהות ובקיצוץ ההוצאות החברתיות.
התצריף השלם של העובדות והנתונים מלמד אפוא כי ממשלת שרון נכשלה. האי שוויון המכרסם ביסודות המשטר הדמוקרטי ובעמודי הכלכלה עלול לקרוס מעוצמת הפערים החברתיים וגם המשק לא יוכל לצמוח לאורך זמן אם לא תנקט מדיניות אחרת. הממשלה החדשה שתבחר בחודש מארס תצטרך לקבוע סדרי עדיפות חדשים שיאפשרו תיקון העוול החברתי והשגת צדק חברתי לכולם. הפערים החברתיים שנפערו בחברה הישראלית היוו גורם מניע חשוב בשינוי המפה הפוליטית ויצרו אקלים אשר דחף את הנושאים החברתיים לקדמת הבימה הציבורית והשיח הציבורי. נושאים כמו העלאת שכר המינימום, מאבק בעוני, פנסיה ובריאות אשר טואטאו מתחת לשטיח צפים ועולים מחדש ותובעים את פתרונם הצודק. לפתע כולם נהיו "חברתיים" ופחות כוחניים, לפתע יש גם תקציבים יעודיים כדי להבטיח לנדכאים ולחלכאים חלק בפירות הצמיחה. נקווה שאין מדובר בעוד הבטחת בחירות.
ישראל 2006 חייבת לשנות כיוון, "לשבור" 180 מעלות ולהחזיר לאזרחי ישראל את הכבוד שאבד להם בעת ממשלת שרון, בחמש השנים האחרונות. לו יהי.
בניגוד לדברי הכותב, ממשלת שרון לא נכשלה, אלא הצליחה במשימה שקבע לעצמה במדיניותה הכלכלית – להפוך את העשירים לעשירים יותר, ואת העניים לעניים יותר.
האמת, זו לא רק ממשלת שרון, אלא כל ממשלות הליכוד ב-30 השנה האחרונות.
ישנם דברים אשר מפריעים לי, בתור סוציאל-דמוקרט. אשר תומך ב-"מדינת-הרווחה", כשיטה שילטונית. דברים שאינני יודע, אם אי- פעם נכתבו באתר זה. דברים כגון: "עבודה בשחור" – אנשים עובדים בשכר, תוך כדי שהם חותמים בלשכת-התעסוקה, שהם מובטלים. דברים כגון: "העלמת-מס" – אנשים מנסים להעלים מס. בכל דרך אפשרית. בכל רמות הפרנסה וההשתכרות, מן העבודה. דברים כגון: "אבטלה מרצון" – אנשים מעדיפים לשבת בבית ולקבל קיצבת אבטלה, מאשר לצאת לעבוד ולהתפרנס בעצמם.
אני מסכים לכך, שבנימין נתניהו הוא חסר כל רגישות חברתית. את המהלכים הכלכליים שהוא ביצע. הוא ביצע, בצורה גסה. בצורה ברוטאלית, ובכחונות עיוורת. בלי להתייחס לקולות אחרים. אשר אינם אומרים כן… לכל מילה שלו.
כך מתנהג בנימין נתניהו. אבל לא כולם מתנהגים כמוהו. לפחות כך אני מקווה. אני חושב, שהשמאל-החברתי, צריך לחפש שותפים. מקרב המחנה הכלכלי- ליברלי. שותפים, לעבוד איתם ביחד. לעבוד ביחד, ולהגיע לפיתרון. שגם המעסיקים, וגם העובדים. יהיו מרוצים ממנו.
בברכה.
יניב.
——-
מאת המטה למען נפגעי הטרור ערבים ויהודים קשה לי בימים אלה ששרון מאושפז לומרא מילה טובה לצערי אין לי אנו 5 שנים שולחים מכתבים לראש הממשלה ומתחננים אנא תעזור לנו הטרור מכה בנו אנשים חפים מפשע נפצעים ונהרגים אנו ממנים את כל הפעילות הסולידרית מכספנו הפרטי בלי שום עזרה משום גורם ממשלתי או איזה קבוצה של עשירים עד לשנה האחרונה הכל קרס ואין שום אפשרות לצאת לשטח ובזכות שרון וממשלתו הטרור ניצח אותנו והמצוקה שברה אותנו ונשארנו בלי אגורה ורק חובות ונפחנו לנזקקים יש לנו ארכיון של מאות מכתבים שרון לא השאיר לנו שום מילה אחת לומר רק כאב וצער זו האמת וחבל מאוד שיש מצב אכזרי שכזה
ליניב –
ראשית, המונח "רגישות חברתית" המקובל כל כך בתקשורת הוא חלק מהבעיה, לא מהפתרון. מדובר באי צדק אלמנטרי לא ב"חוסר רגישות". אם הממשלה תחרים את רכושו של בעל הון כלשהו, הכותרות יזעקו על המעשה הנורא והמסוכן של הפרת זכויותיו של בעל ההון. אך כאשר הממשלה גוזלת את קיצבאותיהם של מעוטי הכנסה, מדובר ב"חוסר רגישות" ותו לא.
באשר לדברים שמפריעים לך – "עבודה בשחור", "העלמת מס" ו"אבטלה מרצון" (ומן הסתם אפשר להוסיף לרשימה את "משכורותיהם המנופחות של עובדי חברת החשמל"):
ראשית, העלמת מס היא אכן בעייה משמעותית כאשר מדובר בחברות גדולות ואנשים עשירים. הגורמים הללו מעלימים מס הן באופן חוקי והן באופן בלתי חוקי, ויש להלחם בתופעות הללו במרץ.
שאר הבעיות שציינת הן מועטות חשיבות – האם יש לך נתונים כלשהם להראות שהתופעות הללו נפוצות? האם אדם שמרגיש צורך לקבל במרמה דמי סעד (דמי אבטלה מוגבלים לשישה חודשים) על מנת להשלים את הכנסתו הוא נוכל או פשוט אומלל? ההתעסקות החוזרת ונשנית במיעוט הרמאים הקטנים אינה אלא הסחה מהנושאים המרכזיים: אי הצדק המובנה לתוך שיטת ה"תפוס כפי יכולתך" הנהוגה במשקי חברות המערב.
באשר לעובדי חברת החשמל (שלא ציינת, אבל אני הזכרתי, אז אענה לעצמי) – אלו צריכים להיות מופת לכולנו. זוהי דוגמה לכוחם של עובדים המאורגנים יחדיו ועומדים על זכויותיהם. על פי הדיווחים בעיתונות (ראה קישור 1), עובדי חברת החשמל מרוויחים בממוצע בערך פי שניים וחצי מהעובד הממוצע במשק. השווה זאת למשכורות של מנהלי חברות המרוויחים פי 50 ומעלה (ראה קישור 2). מדוע נטפלים אל העובדים ולא אל המנהלים? עוד דוגמה לפעולת הסחה.
קישור 1:
— קישור —
קישור 2:
— קישור —
ליורם גת.
תודה רבה על התגובה. שמחתי לקבל תגובה כלשהי לשאלותיי. אני מסכים איתך, בנוגע לחברת-החשמל. אני חושב שועד עובדי- חברת – החשמל. הוא דוגמא ומופת. ל"התארגנות עובדים" חזקה. אך אני מקווה, שהם ישתמשו בכוחם, באחריות ובתבונה. כי כוח רב יכול להשחית, כל בנאדם וקבוצת בני-אדם, גם כן.
את הסיפור על ה"עבודה בשחור". לקחתי אותו, מן הספר: "בעיניים פקוחות לרווחה. – מנגנון ההרס העצמי. של הכלכלה הישראלית." מאת: משה פרל. עיתונאי, העורך הכלכלי של גלי-צה"ל.
בקשר ל"קיצבאות" של ביטוח-לאומי. אני חושב, שבנימין נתניהו, קיצץ אותן, כצעד חירום. לטיפול במשבר הכלכלי, אשר אליו מדינת ישראל נכנסה, לפני ארבע שנים. אני מקווה שבקרוב, כאשר המצב הכלכלי ישתפר. ממשלת ישראל, תחזיר את "קיצבאות" הביטוח-הלאומי. לאנשים ולנשים הזקוקים והזקוקות להם/להן. אני מקווה גם, שיחד עם זאת. הממשלה תמשיך לפעול- להחזרת אנשים ונשים לעבודה. פעילות כגון- "תוכנית-ויסקונסין". היא צעד חיובי, בעניין.
בקשר, לקישורים ששמת בסוף תגובתך. לא קראתי אותם. זה היה קצת יותר מידי, בשבילי לקרוא. אבל אני חושב, שהנושא שציינת- "השכר של עובדי- חברת-חשמל. מול- השכר של המנהלים. ב"שוק הפרטי". הוא נושא עקרוני, ב"כלכלה חופשית". משום ש- חברת-החשמל. היא חברה- ציבורית. היא שייכת ל"מדינה". לעומת חברות- עיסקיות, ב"שוק הפרטי". הן, שייכות לאנשים פרטיים. קביעת רמת-השכר, של מנהלים בחברה- עיסקית. זוהי פעולה ריבונית, של "הבעלים" של החברה-העיסקית. אסור! לממשלה, להתערב בפעילות שכזאת. ככה זה במדינה-דמוקרטית. התערבות שכזאת. היא פגיעה ב"זכויות הפרט", של בעל- החברה-העיסקית.
בברכה.
יניב.
——-
הממשלה בהחלט יכולה להתערב כשהתוצאות פוגעות. מכיוון שהחברה היא שמעניקה את הזכויות הנ"ל (ולראייה היא מקימה מוסדות בכדי להגן עליהם) היא גם יכולה להחליט שהן אינן מוחלטות וצריכות להתיישב עם זכויות אחרות כגון הזכות לכבוד אנושי, לשכר הוגן וכו’. בכל המדינות הדמוקרטיות יש התערבות בשוק העבודה ואני לא מכיר חברה דמוקרטית בלי התערבות בשוק העבודה. למעשה עפ"י מדדים שונים שבןדקים את רמת הדמוקרטיה, חופש העתונות, זכויות אזרחיות, סובלנות למיעוטים וחריגים וכו’ מדינות סקנדינביה ומדינות השפלה (הולנד ובלגיה) הן הדמוקרטיות ביותר, אולם הן גם הסוציאליסטיות ביותר והן כן מתערבות בשוק העבודה בכדי למנוע ניצול.
‘צעדי החירום’ שהובילו לביטול הקצבאות הם סיפור יפה, שהקשר שלו למציאות הוא מקרי בהחלט. הכסף ש’נחסך’ מהקיצוץ בקצבאות הלך להטבות מס לעשירון העליון.
צריך לקחת את רוב "רכושם של העשירים" ולתת לעניים, פשוט מכיוון שהרכוש הזה נשדד מן העניים בדרכים חוקיות יותר או פחות. אבל בניגוד למגיבים מעלי, אני לא חושב שהדרך הנכונה היא להעלות את שיעורי מס ההכנסה אלא להיפך, לבטלו ולהנהיג במקומו מס רכוש על נדל"ן.
עופר יהלום
יניב –
האם ישנם נתונים כלשהם בספר שהזכרת על היקף תופעת "העבודה בשחור" ומיהם העובדים שבהם מדובר? מה המקורות לנתונים?
באשר לנושא "ריבונות" החברות הפרטיות: במקום להשתמש בסימני קריאה, נסה להסביר לעצמך ולאחרים מדוע אתה מאמין בקדושתו של העיקרון הזה. "ככה זה במדינה דמוקרטית" הוא לכל היותר תיאור מצב – זהו לא נימוק מדוע המצב צריך להיות ככה.
במדינה דמוקרטית אמיתית, כל חוק, תקנה, זכות או חובה נועדו לשרת את הציבור – אפשר לומר שזוהי ההגדרה של מדינה "דמוקרטית", שהרי מהו שלטון העם אם לא שלטון שנועד לקדם את טובת הציבור?
ברור לי כיצד יוצא הציבור נשכר מכך שמובטח לכל אדם קיום בכבוד: מזון, קורת גג, השכלה וכיו"ב. לחלוטין לא ברור לי כיצד יוצא הציבור נשכר מכך שמובטחת זכותם של כמה יחידי סגולה לגרוף משכורות הגדולות פי 50 מאלו של בני תמותה רגילים. למעשה, קל לראות כיצד הציבור יוצא ניזוק מריכוזו של הון רב בידי מעטים – השחיתות (חוקית ובלתי חוקית) ועיוות הצדק הם פועל יוצא של ריכוז ההון.
לפיכך, במדינה דמוקרטית תוגבל צבירת ההון על ידי מיסוי אגרסיבי (עד שיעור של 100%) של הכנסות גבוהות, וכל מדינה שלא עושה זאת אינה דמוקרטיה אמיתית.
ממש גאוני, כלומר מובטל, מוגבל, נתמך סעד ישלם מס משום שיש לו "נדל"ן", דירה שבה הוא מתגורר.
למגיב מעלי – לא צריך להיגרר לקיצוניות. מובן שיישום של כל רעיון כזה הוא מסובך, ואי-אפשר להיכנס בפורום כזה לכל הפרטים הטכניים.
אבל מובן שאם יוטל מס רכוש יהיו הסדרי הנחה למעוטי הכנסה, כמו היום לגבי ארנונה.
אפשר למשל מס על רכוש מעל סף מסויים?
וואו!! איך חשבתי על זה, מבריק.
לפעמים קטנות הראש של מגיבים היא מופלאה ממש.
ליורם גת, המציע מיסים של מאה אחוז!
"ברור לי כיצד יוצא הציבור נשכר מכך שמובטח לכל אדם קיום בכבוד: מזון, קורת גג, השכלה וכיו"ב."
– מה בדיוק חובותיו של האזרח תמורת כל אלו?
האם הוא אמור לעבוד? ואם הוא לא עובד? האם תכפה עליו עבודה?
"במדינה דמוקרטית אמיתית, כל חוק, תקנה, זכות או חובה נועדו לשרת את הציבור "
–מהם גבולות ה"ציבור" האם לטובת הציבור מותר לסתום לי האחד את הפה האנטי ציבורי בעליל שלי? מה בדיוק הגבול בין האינדיבידואל וזכויותיו על דעותיו, מוצא פיו, רכושו, ומשלח ידו לבין "צרכי הציבור".
ליורם גת.
שלום לך, השגתי עותק של הספר שסיפרתי לך עליו. אך, כאשר קראתי בו שוב. נוכחתי לדעת, שטעיתי במקצת. הספר מזכיר את תופעת "העבודה בשחור" בישראל. רק כמבוא, להסבר רחב ומפורט יותר על תופעה אחרת. תופעת- קיצבאות "הבטחת הכנסה" של לשכת-התעסוקה. לכן הנתונים שאגיש לכך כאן. נוגעים אך ורק לתופעת- קיצבאות "הבטחת הכנסה" של לשכת-התעסוקה.
הנה הנתונים כדלהלן:
* בשנת 1982- חיו 11 אלף משפחות בישראל על קיצבת "הבטחת הכנסה". בשנת 2002- 157 אלף משפחות.
* זוג מובטל עם שני ילדים קיבל ב-2002 קיצבה של 5,143 שקלים בחודש. אם אחד ההורים מצא עבודה. המשפחה נקנסה ב- 944 שקלים.
* שכר המינימום באותה תקופה- 3,266 שקלים.
* בשנת 2002- זוג עם שני ילדים שלא עבד, זכה לתמיכה חודשית של- 4,885 שקלים. בעוד זוג דומה לו, שאחד הבוגרים בו עובד בשכר קרוב לממוצע. נשאר בסוף החודש, רק עם 4,199 שקלים.
* בשנת 2001- זוג עם שני ילדים קיבל 2,925 שקלים. בשנת 2003- לאחר קבלת "תוספת וותק". על הישארות זמן רב, כמקבלי קיצבת "הבטחת הכנסה". הם קיבלו- 3,477 שקלים.
* בשנת 2003- הגיעו סכומי קיצבאות "הבטחת הכנסה" מלישכת-התעסוקה. לכדי ממדים של- 3.8 מיליארד שקל. יחד עם כל מיני הטבות ותוספות שבאו מן הצד לקיצבאות האלו. זה היה הרבה יותר.
הנתונים הנ"ל, נלקחו מן הספר: "בעיניים פקוחות. – מנגנון ההרס העצמי של הכלכלה הישראלית – הסיפור האמיתי". מאת: משה פרל. כל הזכויות בשפה העברית שמורות, שנת 2003.
לכתר הוצאה לאור בע"מ.
ת"ד 7145, ירושלים.
נדפס בישראל.
בברכה.
יניב.
——-
הם משרטטים את התהליך של הורדת השכר בישראל ע"י הכנסת עבודה זולה מבחוץ. בשלב הראשון של התהליך קבלו המפוטרים הישראליים שהוחלפו ע"י זרים תמיכות סעד למינהם וקצבות אבטלה על מנת שהתהליך יעבור בצורה חלקה. כך גדל מספרם של מקבלי הקצבאות. עכשיו אחרי שהתהליך הושלם והשכר ירד לרמה שנקבעה ע"י הפועלים הזרים אפשר לזרוק חזרה את העובדים הישראלים לשוק העבודה בשכר רעב.
ליניב,
ראשית, תודה שטרחת למצוא את הספר ולהביא בפנינו כמה מהנתונים. הערותי:
1. עיון באתר ביטוח לאומי (קישור 1) מגלה סכומי קיצבת ביטוח הכנסה קטנים בהרבה מאלה שמביא פרל. זוג עם שני ילדים ומעלה מקבל לכל היותר 2,607 ש"ח. אגב, הסכומים הופחתו באופן משמעותי ב-2003, אך גם לפני כן לא התקרבו לסכומים שציינת.
2. גם אם, לצורך הדיון, נקבל את גרסתו של פרל, הרי שכל סכומי הקצבאות שמדובר בהם הם נמוכים בהשוואה להכנסה הממוצעת במשק. בניגוד לטענתו של פרל, ההכנסה הכספית נטו הממוצעת למשפחה בת שני הורים ושני ילדים ב-2003 היתה 10,808 ש"ח (המקור לנתון זה, כמו הרבה נתונים מעניינים אחרים הוא השנתון הסטטיסטי של ישראל – ראה קישור 2 למטה). אפילו במשפחות בהן מבוגר אחד ושני ילדים היתה ההכנסה הכספית נטו 6,251 ש"ח בממוצע.
סכום הקיצבה הגבוה ביותר שציטטת הוא 5,341 ש"ח בחודש – עבור זוג מובטל עם שני ילדים (כלומר הסכום כולל את קיצבת הילדים עבור שני הילדים). זוג מובטל הוא זוג שבו שני ההורים איבדו את משרתם במהלך חצי השנה האחרונה לאחר שהחזיקו במשרותיהם לפחות שנה (אחרת הם אינם זכאים לדמי אבטלה). מדוע סבור מר פרל שהתשלום במיקרה כזה הוא מוגזם? כפי שכבר הזכרתי קודם, הזכאות לדמי אבטלה אובדת אחרי חצי שנה לכל היותר בכל מקרה, ובהרבה מקרים אחרי זמן קצר יותר (ראה אתר ביטוח לאומי, קישור 1).
4. הסכום הכולל של תשלומי הרווחה לפי פרל, 3.8 מליארד ש"ח, הוא כעשירית מתקציב הביטחון. האם לא סביר יותר להכריז על תקציב הביטחון כ"מנגנון ההרס העצמי של הכלכלה הישראלית"? אולי משום שלהשמיץ את הנזקקים תמיד נוח ובטוח יותר מאשר לתקוף את פרות קדושות כמו "ביטחון ישראל".
5. העובדה שהוטעית – גוף הספר מביא נתונים על תשלומי הרווחה, אך המבוא עוסק ב"עבודה בשחור" – אומרת דרשני. המחבר מאשים, במשתמע, את ציבור מקבלי תשלומי הרווחה בכך שהם מקבלים את הקיצבאות במירמה, וזאת למרות שאין לו כל נתון להראות שכמות מקרי ההונאה גדולה מקומץ מקרים מתוקשר.
קישור 1:
— קישור —
קישור 2:
— קישור —
ל"מס, מס, מס"
לא – אני לא חושב שצריך לתבוע מאנשים לעבוד תמורת המותרות יוצאות הדופן שבזכות לקיום בכבוד. אני מניח שאתה תציג בפני את תרחיש האימה בו תחת מדיניות כזו יהיו רבים שיבחרו שלא לעבוד. תשובתי היא א. אני מפקפק בכך שיהיו רבים כאלה, וב. אין לי כל בעייה עקרונית שיהיו "בטלנים" שכאלה. יש די והותר תוצרת בשביל לחלק לכולם גם אם חלק לא מבוטל בציבור יבחר שלא לעבוד.
ובאשר לגבולות "צרכי הציבור": בעיית איזון בין אינטרסים או עקרונות שונים קיימת בכל מערכת. הרי גם הליברלים הגדולים ביותר תומכים ב"סתימת פיות" הכרוכה בחוקי הוצאת דיבה. בעניין הפה האנטי ציבורי שלך, הוא מספיק זניח בכדי שאפשר להרשות לו להשמיע קולות כאוות רצונו. בעייה אמיתית מתעוררת כאשר מישהו או מישהם בעלי השפעה רחבה (כגון בעלי הון או בעלי שליטה באמצעי תקשורת המוני) משתמשים בהשפעה זו כדי להזיק. הפיתרון לכך הוא לחלק את ההשפעה (גישה לאמצעי התקשורת) באופן שיוויוני פחות או יותר וכך לוודא שלאף אדם בודד ולאף אוסף מצומצם של אנשים לא תהיה השפעה רחבה.
ליורם גת.
תודה רבה לך, על תגובתך.
הופתעתי, לקרוא שנתוניו של משה פרל. אינם הנתונים של המוסד ל"ביטוח לאומי". אך אין זה משנה. משום שהטענה של משה פרל, היא אחרת. הטענה שלו היא ש- שיטת "מדינת הרוחה" בישראל. מעודדת את האזרחים והאזרחיות. להישאר בבית ולקבל קיצבת "הבטחת הכנסה". במקום לצאת ולהתפרנס מעבודה. בעניין הזה, משה פרל שיכנע אותי.
שיטת "מדינת הרוחה". צריכה לדאוג, לאזרחים ולאזרחיות במדינה. היא צריכה, להגן עליהם מפני נפילה לחיי עוני. אבל, זה לא אומר… שאנשים לא צריכים לעבוד. אם אנשים ונשים, לא יוצאים ויוצאות לעבוד. משום שעדיף להם ולהן, לקבל קיצבת "הבטחת הכנסה". אזיי, פה שיטת "מדינת הרוחה" נכשלה. זאת דעתי, בנושא זה.
בברכה.
יניב.
——-
ליניב,
הרעיון שאנשים ידחו משרות מכובדות רק כדי לפנק את עצמם בחיי בטלה אינו נראה לי סביר, ודבר מן הנתונים שהבאת אינו מצביע על תופעה כזו. לעומת זאת, ברור שכל הבטחת הכנסה מעודדת דחיית עבודות ששכר זעום בצידן. מעטים יעבדו תמורת 1000 ש"ח לחודש ויוותרו על ביטוח הכנסה בסך 2000 ש"ח.
השאלה היא האם מצב עניינים זה הוא אסון או ברכה. אם אתה רוצה לראות מדינה שבה ישנם אנשים מזי רעב או חסרי קורת גג בשם קדושת ערך העבודה, מקומך עם פרל. פשפש בערכי המוסר שלך, והחלט בעצמך.
"אנשים ונשים, לא יוצאים ויוצאות לעבוד. משום שעדיף להם ולהן, לקבל קיצבת הבטחת הכנסה".
עדיף גם עדיף לקבל קצבת הכנסה מלעבוד בעבודה בזויה ומנכרת בשכר רעב
נסה בעצמך.
למגיבים.
תודה רבה על תגובותיכם. נתת לי המון השראה, לחשוב על רעיון "מדינת הרווחה". אל מול, "טבע האדם".
בברכה.
יניב.
——-