התחלתי לדאוג בגלל הנוסח הסתמי של ההזמנה לישיבת המזכירות של חד"ש שנועדה ליום חמישי 29 בינואר. על סדר היום (לפי ההזמנה): בחירות לכנסת ושונות. לא הוזכר כלל דיווח מטעם צוות המו"מ עם בל"ד שנבחר בישיבה הקודמת של המזכירות שהתקיימה ב-20 לחודש. מכמה שיחות טלפון למדתי שצוות המו"מ לא התכנס כלל ובינתיים התקיימו אך ורק מגעים לא רשמיים בין הח"כים. מוזר מאוד. 10 ימים והצוות למו"מ לא ניפגש? איני מבין מדוע החברים בהנהגה מתנהגים כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. איך אפשר בתנאים כאלה להיערך לבחירות?
בגלל ההלוויה של הרב יצחק כדורי, לא הצלחתי לצאת את ירושלים על פי התכנון ולא יכולתי להשתתף בישיבה. הסתבר לי למחרת שמטרת הישיבה היתה לעדכן את החברים. אך ישנה בעיה קטנה. אין על מה לעדכן. אין שום דבר חדש שהשתנה מאז החלטות המועצה בשפרעם. אמש לא נתקבלו כל החלטות, אין שום עניין ב"רוטציה" ויש תחושה גוברת שאין ללכת לבד.
כמדומני שהחברים בהנהגה מסבכים שלא לצורך את נושא המו"מ עם בל"ד. כן, שמעתי שאפשר לסבך כל דבר, כולל את המו"מ הנוכחי. אך הדברים ברורים ואין צורך לסבך אותם.
ההצעה לתת לח"כ טיבי את המקום השליש במקום דב חנין הורדה פה אחד בישיבת המזכירות שהתקיימה בשפרעם. אם טיבי מוכן לקבל את המקום הרביעי, יוכלו התומכים בברית עמו להציג הצעת החלטה בהתאם.
סהדי במרומים אם אוכל להבין למה לא פתחו במו"מ עם בל"ד. יש להציע לבל"ד את ההצעה המכובדת והמכבדת היחידה: ברית על יסוד מקומות 1,3,5,7 לחד"ש – מקומות 2,4,6,8 לבל"ד, וכולם מבינים במה מדובר. אם בל"ד אינה מוכנה, וטיבי אינו מוכן, נלך לבד לבחירות. נלך לבד אחרי שעשינו מאמצים כנים לאחד כוחות. נלך לבד אם ישיבו את פנינו ריקם. יש לי הרגשה שישנם חברים מסוימים שאינם מסכימים על שום דבר חוץ מרצונם הברור להכשיל ברית עם בל"ד.
על כל פנים, התבשרנו שעכשיו יתחילו את המו"מ. יש להגיש את הרשימות עד ל-7 לחודש פברואר. ההיגיון מחייב כינוס המועצה לסיכום הדברים בשבת הקרובה.
עצומה: קריאה לחד"ש ולבל"ד לאחד כוחות – התגובות
חלק רב של התגובות מבוסס על חוסר מידע. למשל, מק"י הודיעה שהיא מחייבת עקרונית כל ברית שתבטיח בחירתם של שלושת נציגי חד"ש שנבחרו במועצה. למשל, מדובר על ברית פרלמנטרית ואין בעיות טכניות-משפטיות. הכול תלוי ברצון הצדדים.
ולעצם העניין. העצומה מתייחסת לסכנה מרכזית, מוחשית מאוד! בשל העלאת אחוז החסימה יש סכנה – לא לגמרי תיאורטית – לחיסול טוטאלי של הייצוג של חד"ש ושל המפלגות "הערביות". זאת סכנה אמיתית ויש לנקוט צעדים בלתי רגילים למנוע אסון פוליטי כזה. יש לזכור גם שכל מושב שיאבד לחד"ש, לבל"ד או לרע"ם – ילך ל"קדימה" (רובם) וגם לליכוד ולעבודה.
מהי התשובה הפוליטית הקונקרטית לסכנה כזאת? מה טעם בניסיונות להוכיח מי יותר גרוע, בל"ד או חד"ש? איך נוכל להתייחס לכושר הפוליטי והמדיני שלנו אם נרשה קיצוץ או חיסול ייצוגם של השמאל היהודי-ערבי או של הכוחות הלאומיים הדמוקרטיים? וזאת כאשר ניתן לסכל את המזימה!
נוכחותה של חד"ש בכנסת אינה אין לה שום חשיבות כשלעצמה. חשיבותה עולה או יורדת בהתאם למה שמייצגת סיעה זו. כיום היא אינה מייצגת דבר מלבד את האינטרסים הצרים של חבורת אופורטוניסטים שהשתלטו עליה והפכו אותה מן הדבר שלשמו הוקמה – חזית אסטרטגית של מק"י – ליצור הקיים בזכות עצמו. ויצור הזה, כגולם הקם על יוצרו, חיסל את נוכחותה של מק"י כמפלגה קומוניסטית במסגרתו. נכון, החברים במועצת חד"ש ברובם המכריע חברי מק"י. אלא מה? סוציאליסטים הם כבר מזמן לא, כמו רבים מנציגיהם במוסדות ההנהגה של מק"י.
חד"ש חיסלה את מק"י. מק"י סייעה בחיסולה שלה. כעת מבקשים מאיתנו לעשות הכל כדי להכניס לכנסת את חבורת ברכה בתוספת כמה שחקני חיזוק מבל"ד או תע"ל (ולגמרי לא אתפלא אם גם רע"מ יהיו בתמונה אם רק ישתלם).
אין לבוחר הישראלי, המאמין בשמאל סוציאליסטי, הומניסטי, יהודי-ערבי המנהל דיאלוג עם כלל החברה הישראלית ובעל פרוגראמה שהולכת מעבר לתחום ההצהרתי, שום אינטרס לבחור בחד"ש או באחת משותפותיה.
מוטב לפעול למען החלופה שתקום (והיא תקום) ותבוא במקום מק"י המתה. ובינתיים, בקרב הבלימה נגד הימין הדו-ראשי של הליכוד וקדימה, ובני בריתם מן הימין הקיצוני, אין מנוס מלתת תמיכה בקלפי למפלגת העבודה בראשותו של עמיר פרץ.
אני חוזר על תגובתי למאמר בזכות הנישואין עם בל"ד, שכן ראוי לדעתי לשאת ברמה את הקריאה הזו:
אני מצטער, אבל אני חושש שאין כאן גילוי נאות. שומה על יוזמי העצומה להבהיר לחותמים עד עכשיו ולמי שרוצה לחתום בעתיד אילו תנאים הם מתווים לרשימה המשותפת הזו. האם מדובר ברשימת חד"ש/בל"ד בכל תנאי, רשימה מסורגת או רשימה שתיתן עדיפות לאחת מן הרשימות.
לפחות ראובן קמינר פרסם ברבים את עמדתו שהרשימה צריכה להיות על בסיס מסורג, קרי מקום 1,3 לחד"ש, 2,4 לבל"ד. מק"י, מאידך, לא שללה בהחלטותיה ברית עם בל"ד אבל התוותה תנאים לברית כזו. נוסח העצומה הוא חף מעמדה ביחס לסוגיה הזו וכך מי שמתנגד לעמדתו של קמינר (ונדמה לי שגם ד"ר לייבנר וד"ר אלגזי שותפים לתפיסה הזו) משום שהוא מזדהה עם המשאלה להמשיך ולקיים רשימה משותפת יהודית-ערבית, עלול לחתום על עצומה תמימה לכאורה. על כן דרושה הבהרה של חותמי העצומה אם הם קוראים לברית טקטית עם בל"ד שתוסיף להתבטא בה רוח השיתוף הערבי-יהודי או שהם קוראים לרשימת-סריג משולבת הדוקות וחד לאומית שאת דעתי עליה לא אגיד כאן.
אני מסכים עם נמרוד אמזלק לגבי ההידרדרות שחלה במק"י ובחד"ש. אני אל מסכים איתו לגבי העניין עם פרץ והעבודה אבל זה לא העניין כרגע. למק"י יש כזאת בעיה, היא צריכה לבנות את עצמה מחדש. ייתכן שהיא בדרך תצרך לשאת מחיר כבד על העניין, אבל אותו מחיר כשם שהוא יהיה כבד הוא גם יהיה בלתי נמנע. מק"י תריכה לפעול כמפלגה עצמאית גם אם לא תעבור את אחוז החסימה.ברית אם בל"ד זהו סיכון בלתי נסבל להמשך דרכה האידיאולוגי והפוליטי של המפלגה.
גם לפי דבריהם של ה"שמאלנים" במפלגת העבודה ההבדלים המדיניים בין העבודה לקדימה שוליים עד מיקרוסקופיים.
בתחום החברתי הבהיר פרופ’ ברןןרמן שהפער החברתי-כלכלי אינו עמוק בהרבה.
אם נקבל את הטענה שלך למה לא להצביע למפלגה היחידה שאכן ממקדת את המסרים שלה בפרולטריון היהודי : ש"ס.
אינני מכיר מפלגה זולת ש"ס שיש לה דיאלוג אמיתי עם יהודים עניים (מעבר להצהרות).
מה עניין ש"ס לכאן?! האם ש"ס תומכת בדיאלוג עם הפלסטינים על סיום הכיבוש? איזה שהוא דיאלוג?
האם ש"ס תומכת בזכויות האדם והאזרח אפילו ברמה ההצהרתית?
ש"ס איננה מנהלת דיאלוג עם רובו של הציבור הישראלי ואינה מנהלת שום דיאלוג עם הפלסטינים. גרוע מכך, היא עומדת על פלטפורמה פוליטית פונדמנטליסטית.
לכן לא ש"ס. אני תקווה שגם אותם אינטלקטואלים פוסט-מודרניים החגים סביב גוש הרעיונות הקשורים ב"פוליטיקה של זהויות" (ובכלל זה המזרחיות ה"מיליטנטית" והערביות ה"אותנטית") יבינו מתישהו שש"ס (כמו בל"ד) לא רלוונטיים מנקודת מבט שמאלית.
אבל אני בספק, כי הרי לא מדובר כאן באי-הבנה אלא בפוזה המועתקת מן הז’ורנאליים העדכניים של אופנת ה"אוריינטליזם" וה"פוסט-קולוניאליזם". בפעם האחרונה שבדקתי זה הלך ביחד עם סיגריות "נובלס" וקפה בוץ בכוסות זכוכית.
תודה על ההתענינות: אינני מעשן כלל, אינני שותה קפה בכוסות זכוכית ואינני אינטלקטואל.
אני אדם תמים למדי שמתכוון להצביע למפלגה שמצעה והתנהלותה קרובים ביותר להשקפת עולמו (לא, לא ש"ס כי אינני רוצה במדינת הלכה).
מתגובתך הבנתי מהם הקריטריונים החשובים לך:
1. דיאלוג עם הפלסטינים
2. תמיכה בזכויות האזרח
3. דיאלוג עם "רובו" של הציבור הישראלי
וכיון שש"ס לא עומדת באף אחד מהם אינך תומך בה.
וכעת הבה נבדוק באילו קריטריונים עומדת מפלגת העבודה:
1. איזה דיאלוג היה למפלגת העבודה עם הפלסטינים שלא היה לליכוד או לחברי קדימה? מבחינת קריטריון זה חייבים להודות בעצב שיוסי ביילין ממרץ עומד בו יותר ממנהיגי כל אחת שיתר המפלגות (היחיד שאשכרה ניסח טיוטת הסכם בעקבות דיאלוג)
2. מפלגת העבודה וזכויות אזרח?? אתה רציני? ההסתדרות בראשות עמיר פרץ חתמה על הסכמי "דור ב’" במפעלים רבים כלומר על מכירת זכויות עובדים חלשים כדי לרפד פריוילגיות של מקורבים לצלחת. ועד חברת החשמל (ממעוזי הכח של פרץ) שוקד עם ההנהלה על חסימת כניסת אזרחים ערבים כעובדים בחברה. אין שום הבטחה של מפלגת העבודה לאישור נישואים אזרחיים או תחבורה ציבורית בשבת.
3. רק מפלגה אחת באמת בדיאלוג עם "רוב" הציבור הישראלי והיא קדימה. אגב, גם שינוי ניהלה דיאלוג עם ציבורים גדולים (דומים בגדלם לציבור איתו מנהלת מפלגת העבודה דיאלוג).
ראובן קמינר,
לא יעזור לאף אחד שום איחוד, אם לא נביא מצביעים לקלפי. רשימות לבדן לא מביאות מצביעים. חד"ש יכולה, בעזרת קמפיין אפקטיבי, להשיג בעצמה מספר דו-ספרתי של מנדטים (כבר היו קפיצות כאלו בהיסטוריה, כשמפלגות כמו ש"ס הבינו את הפוטנציאל שלהן), לאור העלייה החדה בעוני, האפלייה של הציבור הערבי ובניית חומת האפרטהייד.
אם ננהל קמפיין אפקטיבי, נשיג יותר קולות. נוכל לגדול גם בציבור הערבי וגם בציבור היהודי באמצעות התגייסות של החברים ושכנוע. לא נוכל לעשות זאת ללא האידאולוגיה הסוציאליסטית.
האידאולוגיה הסוציאליסטית של חד"ש היא היסוד להכל. השותפות הערבית-יהודית היא שותפות מעמדית וערכית, ולא סתם מספר מקומות ברשימה. הדרך היחידה לבנות אופצייה פוליטית של דו-קיום היא על בסיס מאבק משותף לצדק חברתי. רק משם יבוא השוויון הכולל בחברה הישראלית. שותפות עם ליברלים כמו בשארה או טיבי מעקרת לחלוטין את האפשרות שלנו להציג לציבור אלטרנטיבה סוציאליסטית.
החשבונאות של המנדטים היא מטופשת. אין לכל מועמד עדר מצביעים שיצביע שוב, רק בגלל שהם הצביעו לו בבחירות הקודמות. אנו לא מפלגה סקטוריאלית ערבית, אלא סוציאליסטים יהודים וערבים, ומגיע לנו שקולנו ישמע במערכת הבחירות ובכנסת. בל"ד ותע"ל הם ילדים גדולים. אם הם חושבים שהם לא יעברו את אחוז החסימה, שיתאמצו יותר או יפרשו.
מאגר הקולות הפוטנציאלי של חד"ש ברחוב הערבי הוא קודם כל מי שמתכננים לא להצביע, ולא מצביעי מפלגות אחרות. כי אם אנשים לא ילכו לקלפי, לא תעזור שום רשימה מאוחדת. רשימה משותפת של הסקטור הערבי רק תשחק לידי ליברמן ושות’, כיוון שהיא תעמיד את הערבים והיהודים שוב אלו מול אלו. דווקא היום רשימה משותפת יהודית-ערבית היא חשובה מכל.
אין שום תועלת בריצה משותפת עם בל"ד או תע"ל. עלינו להפסיק לשחק עם מפלגות אחרות, ולגייס את כל החברים למטרה האמיתית – להגדיל את ציבור המצביעים לחד"ש. אחרת – אבוד לנו.
1. ברור שש"ס לא רלוונטית, ואני אף מסכים עם נקודות רבות בביקורת שלך.
2. המסקנה מאוד בעייתית- עדיף (או לכל הפחות גרוע במידה קטנה יותר) לאומות של לאום מדוכא על לאומנות של לאום מדכא. ובלי כל קשר, הגם שברית עם בל"ד תזיק למפלגה, האם מפלגת העבודה עדיפה? בשארה פחות טוב מיתום? זחאלקה פחות ראוי מפואד? גם את הברית עם בל"ד ניתן לעצור, יש כאלו במק"י שמנסים ולא הרימו ידיים…
גיא, שותה קפה שחור בכוס זכוכית (אבל אלרגי לאוריינטליזם ולכל מה שמתחיל בפוסט…)
כדי למנוע ביזבוז של קולות המזרחים בבחירות, אני מציע לאלי ישי ועמיר פרץ לרוץ ביחד בבחירות הקרובות! הרשימה המשותפת תיערך בשיטת הריצ’רץ’ – מקומות אי-זוגיים לאנשי עבודה, ומקומות זוגיים לאנשי ש"ס…
אילו אנשי המפלגות יוכלו רק להתגבר על גורמים זוטרים כמו אידאולוגיה, נוכל להשיג אחדות!
החבר ראובן קמינר, שיש לו זכויות רבות והוא בין ותיקי השמאל בישראל, הולך ומסתבך בפוליטיקה של הזהות. יוחזר ראובן קמינר המרקסיסט!
כמה מפתיע – אף מלה על ייצוג נשים (וזו לא פוליטיקה של זהויות, אלא לפחות 50% מהאוכלוסיה) איך ייתכן שאצביע למפלגה שאין בה אשה אחת לרפואה במקום ריאלי?
תוחזר תמר גוז’נסקי המופלאה!
אם חד"ש היו באמת אלטרנטיבה, הרשימה שלהם היתה צריכה להיות מורכבת רק מנשים! 120 נשים כרשימה לכנסת. זו אלטרנטיבה, ואומר את זה גבר. חשבו על כך.