"הסתירה בימינו היא סוציאליזם או מות האנושות", כך הכריז נשיא ונצואלה, הוגו צ’אבס, בישיבת מליאת הפורום החברתי העולמי שנערכה ביום שישי האחרון בקראקס, בהשתתפות אלפי פעילי התנועה נגד הגלובליזציה. כאשר נשמעה שירת ה"אינטרנציונאל", קמו כל הפעילים כאיש אחד על רגליהם. רבים לא הכירו את מילות השיר ואלה שידעו התנחמו במחשבה "כמה שנים לא נשמעו מילות האינטרנציונאל בפורומים בינלאומיים? כמה מהצעירים שמעו אי-פעם את המילים האלה"? אבל כולם, צעירים כוותיקים, התייחסו בחרדת קודש לאינטרנציונאל ולמילותיו בנות יותר ממאה שנה. הימנון תנועת הפועלים הבינלאומית הפך לסמל של שמאל ההולך ונבנה מלמטה, לזיכרון היסטורי שלא נמוג.
עם כניסתו של צ’אבס לאולם כ-8,000 נציגי הארגונים החברתיים קמו על רגליהם והפסיקו את הופעת הלהקה "ליוביסנאנדו קמפוס". רובם לבשו אדום. צ’אבס, גם הוא הגיע לאסיפה לבוש בחולצה אדומה. בשולחן הנשיאות קיבלו אותו נשיא האסיפה הלאומית הקובנית, ריקרדו אלארקון; שר התרבות של קובה, אבל פרייטו; הכלכלן המצרי סמיר אמין; מנהיגת האיכרים חואנה פרארה; החוקר הפיליפיני ואלדן בליו; מנהיגת האינדיאנים של אקואדור, בלנקה צ’אמוסו; הפעילה האמריקאית נגד מלחמת עיראק, סינדי שינאן ובתו של צ’ה גווארה, ד"ר אליידה גווארה.
הדובר הראשון באסיפה היה הכומר מרסלו בארוס. הוא סיפר שאחד מהחיילים ששמרו על המקום ביקש ממנו ברכה בטרם החלה האסיפה. הכומר סירב והסביר לו "המהפכה איננה זקוקה לברכות. המהפכה היא היא הברכה עבורנו".
מפלת הימין
לאחר דבריו של הכומר בארוס, נשא דברים נשיא ונצואלה. צ’אבס, נרגש מן המעמד, הודיע כי "האינדיאנים מתקוממים, ומנהיגם טופאק קטארי שב!". לדבריו, אמריקה הלטינית ממשיכה במאבקה לשחרור לאומי. מלחמה לשחרור לאומי שהחלה במאה ה-19 ונמשכה במאבקם של פאנצ’ו ויליה ואמיליאנו זאפקטה, במרידות של סאנדינו ופארבונדו מארטי ובמאבק המזוין בשנות השישים בהנהגת פידל קסטרו וצ’ה גווארה. צ’אבס קרא "ללמוד מן הניסיון, ללמוד מהמאות שקדמו לנו", כדי שהמאה ה-21 תהיה "המאה של העמים ושל שינוי העולם". הוא קרא להקים חזית אנטי-אימפריאליסטית כדי להילחם בכל העולם – כי "רק מאוחדים נוכל לנצח". "תהיה זו המפלה הקשה של הימין ב-500 השנים האחרונות" הוא הכריז.
צ’אבס כינה את נשיא ארה"ב ג’ורג’ בוש כ"מיסטר דנג’ר" (סכנה). "הם רוצים את הנפט של ונצואלה ולא יכולים להשיגו, לכן הם כל כך עצבניים. ונצואלה לא תהיה מושבה אמריקאית. הם לא יכולים להפוך אותנו למושבה נוספת". צ’אבס שיבח את הזמר הרי בלאפונטה שלפני מספר ימים מתח ביקורת קשה על הממשל האמריקאי. לדבריו, "בלאפונטה הוא דוגמא לכך שגם בארה"ב האזרחים חושבים אחרת. יחי העם האמריקאי!". צ’אבס סבור כי ארה"ב נחלה מפלה צבאית קשה בעיראק ו"זהו פתח לתקווה".
לדעת צ’אבס, חשיבותו של הפורום החברתי העולמי הולך וגדל עם השנים. "האופנסיבה היא בידי הסבורים שעולם אחר הוא אפשרי, האחרים הם דווקא אלה שנסוגים". עוד קרא צ’אבס שלא להפוך את הפורום ל"מפגש טקסי. יש להימנע מכך ויש לקדם את הפורום החברתי כמקום בו ניתן יהיה לדון על תוכניות עבודה בינלאומיות המסוגלות לאחד רבים ככל האפשר". לדבריו, "יש לחתור להקמת חברה שוויונות ודמוקרטית". צ’אבס סבור שבאמריקה הלטינית השמאל אינו מפולג בין זרמים: "השמאל של המטורפים כגון פידל, צ’אבס ומוראלס, והשמאל של המנהיגים האחראים והמדינאים כגון לולה או לאגוס (נשיא צ’ילה). באמריקה הלטינית יש שמאל אחד!".
צ’אבס סיים את דבריו ואמר כי "זו המאה של ההכרעות. במאה ה-21 יש להכריע אם נמשיך לחיות אם לאו. הסתירה היא סוציאליזם או מות האנושות. הקפיטליזם מסוגל להביא לגסיסת האנושות. אנו צריכים לנהל את המאבק עכשיו או שלא נוכל לנהל אותו כלל. מחר יתכן ויהיה מאוחר מדי. לכן, אני קורא לפורום לקדם את הקמתה של תנועה בינלאומית אנטי-אימפריאליסטית וסוציאליסטית".
מעבר לסיסמאות הנדושות ופולחן דתי מה היה בכנס?
ברור שבארה"ב יש המון מתנגדים לדרכו של בוש, אבל אפילו הדמוקרטים לא דורשים הלאמה, ביטול הגלובליזציה ו"סוציאליזם בארץ אחת".
ומה שהכי מגוחך הוא לחשוב שהשמאל באמריקה הלטינית אינו מפולג: "השמאל של המטורפים כגון פידל, צ’אבס ומוראלס, והשמאל של המנהיגים האחראים והמדינאים כגון לולה או לאגוס (נשיא צ’ילה). באמריקה הלטינית יש שמאל אחד!".
האם מישהו חושב שאין הבדל?
– נו בטח אם יש למדינה שלך משאבי טבע בין הגדולים בעולם, אז קל מאוד לבצע סוציאליזם…
וחוצמזה, האין גלובליזציה מקדמת את המהפך?
חלמתי חלום: ובחולמי הופיע קולונל ערבי המכריז "סוציאליזם או מוות", "מזרח תיכון סוציאליסטי", "יש רק שמאל ערבי אחד" וקורא לאלפי פעילים נגד הגלובליזציה והקפיטליזם שהגיעו מעיראק ומאירן, מפלסטין ומישראל, מסוריה ומלבנון, ממצרים ומלוב לקום ולשיר את "האינטרנציונל". וכולם כאיש אחד קמים ושרים את האינטרנציונל ומניפים שלטים נגד הקפיטליזם והאימפריאליזם. חלמתי חלום מתוק והתעוררתי למציאות שלנו במזרח התיכון של היום-יום
לאחמד
אתה לא צריך לחלום, במוקדם או במאוחר, החמאס ינקוט בדיוק בדרך שהצעת, זה משרת בדיוק את האינטרסים שלו, ולכן הוא יציג עצמו כסוציאליסט (הוא כבר עושה זאת), שמעוניין לאחד את העולם הערבי (מהות האיסלם)
אני רק לא בטוח שזה יהיה מתוק…
דווקא יותר נראה לי שהחמאס יילכו בדרך הסייענות והמשת"פיות של אבו מאזן. אין להם את המשאבים העצומים שיש לונצואלה ובוליביה שמתדלקים את תהליך המהפכה שם. פופוליזם שמאלי בפלסטין הוא בלתי אפשרי ללא שותפות עם מעמד העובדים היהודי.
אם אני מבין נכון את אייל, אז מי שאין לו משאבים צריך יהודים.
כך נפתרה גם שאלת האנטישמיות של שאבז שהעסיקה את השמאל באתר במשך כמה ימים טובים.