בעקבות הניצחון הסוחף של תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, השגת רוב מוחלט, החלטתי לקרוא את אמנת החמאס במלואה, סעיף אחר סעיף. חיפשתי בגוגל העברי, יש בלי סוף אזכורים ופרשנויות על האמנה, אבל להפתעתי לא מצאתי את הטקסט המלא של האמנה. טוב שיש גוגל אנגלי, ושם אכן קיבלתי את האמנה מתורגמת במלואה מהמקור הערבי. מדובר במסמך מדכא, שהופך להיות מעט מפחיד כאשר הוא מציין את האני מאמין של תנועה שזכתה באמון העם הפלסטיני ובשלטון ברשות הפלסטינית.
המסמך(*) מחולק לשניים. ישנו החלק הדתי, שהוא דומה ברמה העקרונית למצעים של מפלגות דתיות פונדמנטליסטיות בכל עם ולשון: שלטון ההלכה הדתית. אמנת החמאס מציינת במפורש כי התנועה לא הצטרפה לאש"ף משום שאינה שותפה לרעיון המדינה החילונית. אילו מפלגות ש"ס, אגודת ישראל, המפד"ל בצרוף מועצת רבני המתנחלים בשטחים הכבושים היו זוכות ברוב מוחלט בכנסת, דומה שהתמונה לא היתה שונה במובן הזה של שלטון ההלכה. כאיש שמאל חילוני אני נחרד מהשתלטות פונדמנטליסטית בכל עם ולשון. תנועות ומפלגות שמשלבות בהשקפת עולמן קנאות דתית ולאומנית, עושות שימוש בדמוקרטיה כאמצעי לעלייה לשלטון, אולם משעה שהגיעו אליו, הן פונות לה עורף כדי למנוע חילופי שלטון בעתיד.
החלק השני של אמנת החמאס מוקדש לישראל, לציונות וליהדות. כאן אפשר לדבר באופן ברור על מסמך בעל סימני היכר אנטישמיים עם לא מעט מאפייני בורות.
סעיף 22 מייחס לציונות וליהדות את כל הדברים הנוראים במאות השנים האחרונות. החל מהמהפכה הצרפתית, דרך המהפכה הקומוניסטית, עבור למלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן השנייה וכיוצא באלה צרות צרורות. את כל אלה הצליחו היהודים לעשות באמצעות העוצמה הכלכלית והתקשורתית שבידם.
מעבר לעובדה שליהודים לא היה כל תפקיד מוביל במהפכה הצרפתית, למדתי דבר שלא היה ידוע לי, לפיו החמאס רואה אותה באותו אור שלילי כמו למשל המפכה הקומוניסטית או מלחמות העולם.
סעיף 28 מאשים את הציונות בתוכנית לעקור ולהשמיד (Wipe Out) את האיסלאם. למימוש תוכניותיה מסתייעת הציונות ב"ארגונים חשאיים" (כך במקור) כמו הבונים החופשיים, בני ברית וארגון רוטרי.
בסעיף 32 נקבע כי מטרת הציונות להשתלט על האזור מהפרת ועד הנילוס, ולאחר שתגשים זאת תמשיך בתוכניותיה להשתלט על אזורים אחרים בעולם כפי שנכתב בפרוטוקולים של זקני ציון. התנהגות הציונות כיום מוכיחה כי מה שנכתב בפרוטוקולים הוא נכון.
כל מי שתומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים צריך להיות מודאג משכן שזו השקפת עולמו. גם לאותם אנשי שמאל שתומכים במדינה פלסטינית "חילונית ודמוקרטית" שתשתרע על פלסטין השלמה (מדינת ישראל + השטחים הכבושים) ותממש את זכות השיבה למיליוני הפליטים, יש סיבה טובה לדאגה.
אין טעם להסתתר מאחורי ניסוחים פתלתלים. ניצחון החמאס הוא ניצחון חזית הסירוב שלא מכירה במדינת ישראל.
מבחינתה של ישראל זו כמובן עילה מצוינת לקטוף את הפירות. עתה יש לעמדה הממשלתית של "לא לדבר עם ארגון טרור המחויב להשמדת ישראל" הבנה ותמיכה בעולם. ראשי מפלגת העבודה והליכוד סגרו שורות עם הממשלה ויש לנו שוב "אחדות לאומית" מדוע לא לדבר עם הצד השני.
האמת היא שגם לפני ניצחון החמאס לא ניהלה ישראל מו"מ לשלום. ערפאת היה פסול ואת הנשיא הנוכחי אבו מאזן, שממש התחנן להסכם שלום, דחתה ישראל בקש וגבבה והציגה אותו ככלי ריק.
אנחנו שומעים פרשנים רבים הטוענים כי ניצחון החמאס הוא ביטוי למחאת העם הפלסטיני נגד שחיתות שלטונו של ערפאת.
אין מחלוקת שהממשל הפלסטיני היה נגוע בשחיתות.
מדוע בחר העם בחלופה דתית פונדמנטליסטית ולא למשל באחת מרשימות השמאל, או מפלגת מרכז ליברלית שגם הן השתתפו בבחירות אבל השיגו תוצאות דלות? לכך ראוי לייחד דיון נפרד.
אולם מעבר למחאה הפנים פלסטינית יש גם לישראל תרומה, אפילו מכרעת, לניצחון החמאס.
שוב אנו רואים את התוצאות השליליות של "רק בכוח" שאפיינה את מדיניות שרון. כל אלה שהתמוגגו מהריסת כל תשתית הממשל הפלסטיני במבצעי המלחמה הישראלים, כל אלה שהריעו למדיניות החיסולים שנראתה כאילו מביאה את חמאס על הברכיים, מוכיחים פעם נוספת שהם לא רואים מעבר לטווח אפם.
מתברר שהחיסולים, או מוטב לומר ההוצאות להורג ללא משפט של ראשי החמאס, רק חיזקו את התנועה. מתברר כי אי היענות לבקשותיו של אבו מאזן לסיוע כלכלי מצד ישראל, להסרת המחסומים, לשחרור אסירים, כל אלה עשו לחמאס רק טוב. הנסיגה החד צדדית מעזה אישרה את עמדת החמאס כי ישראל מבינה רק את שפת הכוח.
תחשבו לרגע על התנהגות ישראלית שונה, שוחרת שלום. אבו מאזן ומפלגתו היו לוקחים את הבחירות בהליכה אילו יכלו להוכיח תוצאות כמו שגשוג כלכלי, פירוק התנחלויות, שחרור מסיבי של אסירים ונסיגה לגבולות קבע כתוצאה מהסכם שלום.
המדיניות הישראלית הקשוחה של חיסולים, מחסומים, הריסת בתים, הקמת עוד ועוד מחנות מעצר לאור הגדלת אוכלוסיית האסירים, הטרטורים וההשפלות היומיומיים, אוזלת היד של שלטונות הכיבוש לנוכח טרור המתנחלים, עד היום לא מצאו את גודעי עצי הזית, כל אלה היו תרומה ישראלית לניצחון החמאס.
בל נקל על עצמנו את המלאכה. כפי שיש לישראל סיבות מצוינות לא להידבר עם החמאס, עד שישנה את האמנה, יימנע מטרור, יפרק את נשקו ויכיר בישראל, כך יש גם לתנועת החמס סיבות לא פחות טובות לא להידבר עם ישראל, עד שזו תסיים את הכיבוש, תפרק את ההתנחלויות, תסיר את חומת האפרטהייד, תפסיק את גניבת הקרקעות.
כי זאת לדעת: יותר משהחמאס הוא ארגון טרור ישראל היא מדינת טרור. יותר משאמנת החמאס היא אנטישמית מדיניות ישראל היא גזענית. האני מאמין של מתנחלי חברון או תפוח, הזוכים להגנת צבא הכיבוש הישראלי, הוא לא פחות אלים, גזעני, קנאי, פונדמנטליסטי מזה של החמאס, בהבדל אחד שאינו דבר של מה בכך: המתנחלים הם הטרוריסטים הכובשים והחמאס הוא הטרור הנגדי של הנכבש.
כאשר שני הצדדים לא מוכנים להידבר, המרוויח לטווח קצר הוא הכובש, החזק, בעל האמצעים הצבאיים והכלכליים. אולם כפי שכבר ראינו, לטווח ארוך, מדיניות כוחנית לא פותרת, אלא רק מסבכת.
מה תעשה עתה ישראל? לא תעביר לרשות את כספיה? תדאג שארה"ב והאיחוד האירופי יעצרו את התמיכה? התוצאה תהיה הרעבה המונית של העם הפלסטיני. ומה אז? עם מיואש ורעב הוא אויב עוד יותר מסוכן.
שלא לדבר על כך שישראל תואשם כמי שמבצעת ג’נוסייד איטי.
התחזית שלי, שאחרי שורת הגינויים המתבקשת מניצחון החמאס, והדרישה לשינוי האמנה והכרה בישראל, תבוא התפכחות והקהילה הבינלאומית תמצא ערוצי הידברות עם השלטון הפלסטיני החדש. גם הצהרות ראשי החמאס מסמנים התמתנות, דברים שרואים מהשלטון לא רואים מהאופוזיציה.
למרות הכל, על אף האמנה ועל אף הכיבוש, ההידברות היא עדיין המתכון הטוב ביותר להשגת פתרון.
אולם גם אם יתברר כי הידברות אינה אפשרית, הכיבוש הישראלי חייב להסתיים ללא כל קשר למי שולט ברשות. אם אין עם מי לדבר, ראוי לשקול את ההצעה שהעלתה ח"כ זהבה גלאון, לסגת מהשטחים הכבושים ולמסור את השטח לנאמנות בינלאומית (ראו מקרה טימור) שתדאג להעברה מסודרת של השלטון למדינה פלסטינית.
תועבת חברון
הכתב הצבאי של "הארץ" עמוס הראל דיווח על פוגרום מחריד שהתבצע בגיטו החמוש של המתנחלים בחברון.
"מצלמת האבטחה הצבאית תיעדה רק קטע קצר מהתקרית, בקושי 10 שניות: פעוט ערבי, אולי בן שלוש, מנסה לחמוק מהתקפה של שני ילדי מתנחלים. השניים, הנראים בני שבע או שמונה, חובטים בו שוב ושוב. הפעוט מוטח ארצה. הילדים היהודים בועטים בו בעודו מוטל על הקרקע. ילד שלישי, כנראה יהודי אף הוא, צופה בהם ממרחק. ההתקפה שאירעה לפני כחצי שנה, צולמה במדרגות סמוך לשכונת תל רומיידה בחברון. משטרת חברון עדיין חוקרת, בניסיון לאתר את המעורבים. סרט הווידיאו, השמור במחשביהם של כמה קציני צבא ומשטרה, מעולם לא הוקרן בציבור. איכשהו, הצפייה בו מצמררת יותר מכל מה שנכתב או שודר השבוע בחברון".
עד כאן הציטוט מכתבתו של עמוס הראל ("נמאס מהם, פשוט נמאס", הארץ 20 בינואר 2006).
חצי שנה המשטרה "חוקרת", ואין לה ממצאים. ככה זה כאשר משטרת אפרטהייד חוקרת מתנחלים.
מאין שואבים ילדי מתנחלים בני שבע ושמונה את דפוסי ההתנהגות לפיהם מותר להם להתעלל בילד פלסטיני בן 3? התשובה ברורה. החינוך הגזעני של ההורים מלווה בהתעמרות היומיומית שהם חווים בשכניהם הפלסטינים, מניבים את ההתנהגות הברברית.
פרופסור משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית נתבע לפני מספר שנים בגין לשון הרע משום שייחסו לו את השוואת נוער המתנחלים בחברון לנוער ההיטלראי ("היטלר יוגנד"). אינני זוכר כרגע איך הסתיים המשפט, אולם לאחר שאני קורא את הקטע מרשימתו של עמוס הראל, אני שואל את עצמי, אולי ההשוואה בכלל גורמת עוול לנוער הגרמני של שנות ה-30?
הייתי ילד בן שלוש בגרמניה ההיטלראית, בימים החשוכים שלאחר ליל הבדולח, אבל ילדים גרמנים בני שבע ושמונה לא חבטו בי ולא התעללו בי.
מתנחלי חברון הם בבחינת צלם בהיכל. יש להסיר את השיקוץ בכל דרך אפשרית.
מאמר מצויין וניתוח מקיף, לשם שינוי אני בהחלט מסכים עם רוב דבריך למעט הסתייגות אחת:
המתנחלים ודיעותיהם הם מיעוט בישראל ואינם אוחזים בהגה השלטון וזאת בניגוד לחמאס. מיעוט גזעני וחשוך תוכל למצא בכל מדינה בעולם.
לאור מה שכתב ספירו על הידברות עם החמאס, כדאי לעיין שוב בספרו של שלומי אלדר ‘עזה כמוות’, בו הוא כתב (הרבה לפני עליית החמאס לשלטון) שאפשר להידבר עם החמאס, ושהחמאס של עזה היא תנועה פרגמטית, לגיטימית וגמישה.
גדעון שלום,
מפליא הדבר שעד עצם היום הזה לא טרחת לעיין במצע תנועת החמאס.
קשה להאמין, אבל עתה אני מקווה שהתפכחת.
אגב, אם תחליף את המילה "ציונות" במילה "יהדות בינלאומית" תקבל דמיון מדהים למצעה של מפלגה נציונל סוציאליסטית אחת אי שם בשנות השלושים של המאה הקודמת.
תתפלא, אבל לפני ליל הבדולח וגם לאחריו נערים גרמנים (ולא רק הם) חבטו גם חבטו בנערים יהודים במרץ רב ובעיקביות ראויה.
לאלישע,
כל עוד חמאס לא היתה תנועת שלטון הסתפקתי בידע הכללי שהיה לי על האידיאולוגיה שלה. מרגע שהפכה למפלגת שלטון, רציתי לדעת את הדברים בפירוט רב יותר ולכן קראתי את כל סעיפי האמנה.
גם בישראל אני נוהג כך. לא קראתי את מצעיהן של מפלגות ש"ס ואגודת ישראל. אני מסתפק בידע הכללי שיש לי עליהן. אם תהפכנה חס ושלום למפלגות שלטון, אקרא בפירוט רב את הטקסטים האידיאולוגיים של מפלגות אלו.
גדעון שאלתך מדוע הצביעו לחמאס ולא לתנועת שמאל אלטרנטיבית מזכירה את השאלה שהתרוצצה לי הרבה זמן בראש מדוע כנגד מפא"י המושחתת העלו בני עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה שהיו ברובם יוצאי ארצות האיסלם את הליכוד של בגין, ולא את ד"ש, ר"צ או כל מפלגה אחרת שלא הייתה נגועה בשחיתות ובכוחניות של מפא"י.
ולבסוף הגעתי למסקנה שזו הייתה תגובה אמציונלית של לבחור את האנטי-תזה המוחלט למה שייצגה הממשלה המושחתת בנוסף לעובדה שהחמאס וגם הליכוד סיפקו לאותם מדוכאים סניפים ופעילות ללא אותה אפליה מעמדית של אצולת העסקנות שייצגו הפתח ומפאי.
עכשיו לחדשות הטובות, אחרי הרבה שנים הגעתי למסקנה בתור איש שמאל שהכהונה של ממשלת הליכוד הראשונה דווקא הייתה טובה: נחתמו הסכמי שלום עם מצרים, נוצר פרוייקט שיקום השכונות וכמה מאות פליטים ויטנאמים זכו למקלט מדיני.
השאלה עכשיו אם גם החמאס יפתיע לטובה ויהיה מוכן להגיע להסכם שלום שכולל חזרה ל67 ופירוק ההתנחלויות שתוביל למדינה פלשתנאית בתמורה להפסקה מוחלטת של הפגועים וכינון יחסי שלום מלאים ישראלים.
ימים יגידו אם החמאס והממשלה שתקום בישראל יהיו בשלים לכך.
לגדעון ספירו –
תגובותיהם של אורן ואלישע מעידות שצורת הצגת הדברים במאמרך גרמה לחוסר הבנה אצל חלק מקוראיך. נדמה שעריכה אחרת, כזו שבה מטופלות אמנת החמאס ומדיניות הישראלית באופן משולב, ולא בזו אחר זו, היתה מעבירה את המסר באופן ברור יותר.
אתה צודק האנטישמיות, הפונדמנטליזם, שנאת הנשים, הפרימיטיביות, לכולן הדים במדיניות הישראלית שגם גרמה לחמאס להבחר, גם יצרה אותו וגם(כנראה) מינתה את ראשיו וניסחה את אמנתו.
אגב, ספירו העביר את המסר שלו יפה מאד, זה שהמסר שלו לא דומה בכלל למסר שלך זה סיפור אחר. אגב, מעט דברים משמחים אותי יותר מלראות פסאודו-שמאלן כמוך המייצר אפולוגטיקה לפונדמנטליסטים איסלמיסטים דוגמה החמאס. זה תחביב נפוץ ב"שמאל" האירופאי, הנה עכשיו גם ל"שמאל" הישראלי יש הזדמנות.
What We Knew: Terror, Mass Murder, and Everyday Life in Nazi Germany:
An Oral History: Books: Eric A. Johnson,Karl-Heinz Reuband by Eric A
לפחות לפי הספר הזה מסתבר שגם ילדים בגרמניה הנאצית היו קורבנות לחבורות בריונים שהשליטו טרור ברחובות ערי גרמניה.
אך כל העדויות מתייחסים לילדים ונוער בגיל בית ספר ותיכון שיוכלים לספק עדות טובה יותר מזה של ילד בן שלוש.
ועל המתנחלים: האידיאולוגיה שלהם והמעשים שלהם עומדים בסתירה למדינת חוק בעלת אג’נדה אזרחית-חברתית.
"כי זאת לדעת: יותר משהחמאס הוא ארגון טרור ישראל היא מדינת טרור. יותר משאמנת החמאס היא אנטישמית מדיניות ישראל היא גזענית. האני מאמין של מתנחלי חברון או תפוח, הזוכים להגנת צבא הכיבוש הישראלי, הוא לא פחות אלים, גזעני, קנאי, פונדמנטליסטי מזה של החמאס, בהבדל אחד שאינו דבר של מה בכך: המתנחלים הם הטרוריסטים הכובשים והחמאס הוא הטרור הנגדי של הנכבש."
בעצם הטענה הזו, מכובדי, נשמטת הקרקע ההגיונית מתחת רגליך. אם החמאס בעיניך הוא תרבות פסולה המתגלמת בארגון נפשע, ומדית ישראל היא אותו הראי אך מנקודת מבט ציונית ולא איסלמית, הנך נוקט נקודת מבט מתנשאת ומנותקת מהמציאות. בעוד שאתה מגדיר את יסוד הקיום המשותף או המקביל כיסוד דמוקרטי, הנך שולל את קיום שתי הישויות המאכלסות את האיזור ונוקטות כל אחת באמצעים קיצוניים על מנת לשרוד כבודדת באותו האיזור.
אם אין צדק או אמת ביד אחד הצדדים, הרי שהוצאת את עצמך מהכלל, ונמצאת מלין על השיירה שעוברת. נקוט עמדה מפוקחת ומביטה נכוחה: על מנת שתתבצע הדברות בין גופים חזקים עליהם לשמור על העוצמה שלהם, שכן ברגע שאחד הצדדים ממצמץ – יוכל האחר שלא לוותר. נראה שדוקא עליית החמאס כארגון מנהלתי ריבוני ולא כפורע חוק תביא את הפרגמטיזם ואת הצורך בניהול תקין שנובע מהבנה ערכית של המציאות.
למגיב הנחבא תחת הכותרת "ליורם גת":
מעניין להווכח עד כמה מה שאתה בוודאי מחשיב כאירוניה שנונה ("האנטישמיות, הפונדמנטליזם, שנאת הנשים, הפרימיטיביות, לכולן הדים במדיניות הישראלית") הוא תיאור נאמן של המציאות.
באשר למסר של ספירו, אפשר לתת לו להעיד על כך בעצמו. אך אולי בינתיים תסביר לי מה המסר שאתה מפיק מהמשפט: "יותר משהחמאס הוא ארגון טרור ישראל היא מדינת טרור. יותר משאמנת החמאס היא אנטישמית מדיניות ישראל היא גזענית?.
ובאשר לייצור אפולוגטיקה לפונדמנטליזם, לי אין כל נטיות כאלה, ואני מפקפק בכך ש"השמאל הארופאי" עסוק בכך. מצד שני, צריך להרכיב משקפיים כהים מאד כדי שלא לראות שהודעתך שלך ורבות שכמותה הן עצמן אפולוגטיקה לפונדמטליזם הלאומני הישראלי ותוצריו – הרצח, הטרור, ההשפלה והדיכוי.
לגיא,
תודה על ההפנייה לספר. אכן, אני יודע כי תלמידים יהודים בבתי ספר סבלו בגרמניה של שנות ה-30 מהצקות ורדיפות.
לא ידוע לי על מקרה שילדים גרמנים בני 7 או 8תפשו ילד יהודי בן 3 ועשו בו לינץ’.
ראשית, גדעון טוען כי, "אם אין עם מי לדבר" (ביטוי מוכר מהפרופוגנדה הציונית), הרי שיש לשקול את הצעתה של גלאון של נסיגה חד צדדית.
כאשר ההסתלקות החד צדדית מותנה בכך שלא יהיה עם מי לדבר, הרי שיש בכך תמריץ לפלשתינאים לבחור בחמאס. חלף זאת, על ישראל להסתלק מהשטחים חד צדדית, יהיה אשר יהיה השלטון. הכיבוש צריך להסתיים ללא תמורה כלשהי.
גדעון גם טוען, שהנסיגה החד צדדית סייעה לחמאס. מה שסייע לחמאס הוא שישראל לא נסוגה גם מהגדה וממזרח ירושלים. מה שסייע לחמאס הוא התפישה שיש לסיים את הכביוש רק במשא ומתן. זאת חלף התפישה הליבוביציאנית של הסתלקות מהשטחים תחילה, ואז לקיים משא ומתן.
אמנם, לזכותו של גדעון ייאמר, שהוא טוען, שהכיבוש חייב להסתיים ללא קשר לשאלה, מי שולט ברשות, אבל עליו מוטלת החובה להסביר,למה הוא התנה כאן את ההסתלקות מהכיבוש ללא תמורה, רק אם לא יהיה עם מי לדבר. האם גדעון מצפה לדמי חסות עבור סיום הכיבוש?
שנית, גדעון מפנה אותנו לאמנת החמאס. ברכות!אכן, ראוי לו לכל אזרח חושב לעיין באמנת החמאס. ברם, מדוע גדעון מפנה אותנו דווקא לתרגום של משרד החוץ, מחלקת ההסברה? האם אתה מצפה לתרגום אמין מהכזבנים הללו?