כלל ברזל של סגנון וחיבור ראויים מחייב כותבים רציניים להוציא מהלקסיקון את השימוש בשתי מלים: אימפריאליזם ומהפכה. קיימת הנחה שמלים אלו נשחקו ונזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה על ידי מחברים ומנסחים נבונים, וזאת אחרי שחשו שהן העלו עובש ונשחקו לגמרי. לכאורה מדובר בבעיה מינורית, הרי ידוע שמחבר נבון יוכל לבטא את אותו הרעיון במלים אחרות.
אך בדיקה מעמיקה של הצנזורה העצמית הנפוצה בסוגייה הזו מראה שאלה המצדיקים או המשלימים עם האימפריאליזם ואלה השוללים מכל וכל מהפכה, נחלו ניצחון כפול. ראשית, היעלמות כמעט מוחלטת של המלים הללו מן השיח השוטף גרמה לכך שכאשר הן בכל זאת מופיעות, הן מחוללות אפקט מוזר. מתקבל הרושם שהכותב מגלה בורות. לא רק שהוא מפגין בורות לגבי המותר והאסור בסגנון הראוי, אלא שהוא מופיע בפני הקורא כאדם מיסכן שאינו יודע לקדם את רעיונותיו.
שנית, כאשר המלים האסורות לשימוש מופיעות, מעין טריגר מפעיל צנזורה מנטאלית בתודעה המובנית – צנזורה המכונה גם אנטי טוטאליטריות. כל הנימוקים נגד השימוש במושגים אלה, אימפריאליזם או מהפכה, ללא קשר לערכם של הנימוקים, מגויסים נגד הטקסט החתרני, הפוגעני. הנימוקים האלה אינם צריכים להתאמץ לפלס דרך. הדרך פנויה וסלולה. אין צורך בהנמקה או הוכחה. כל הטענות נגד השימוש במושג אימפריאליזם ונגד רעיון המהפכה הם אימננטים בשיח הציבורי שלנו. טענות אלה מובנות היטב ומקובלות לחלוטין בתודעה של הקורא המודרני.
גורל המושג ליברליזם בארה"ב מדגים אף הוא את יחסי הגומלין בין השימוש במושגים ובין השלטון. עד לשנות ה-80 לערך של המאה הקודמת נחשבו ליברליזם והכינוי ליברל למיינסטרים, כלומר, לתודעה המקובלת. מי שביקש לתאר את הציר העיקרי של המחשבה המדינית הקונסנזוסיאלית היה מחלק את הציבור ואת רעיונותיו על פי חלוקה שווה בין שמרנים ובין ליברלים. בשמאל, בתוך המחנה של הליברלים, היו הפרוגרסיבים (Progressives), ושמאלה מהם היו הרדיקלים. אך הליברליזם כשלעצו נחשב לתורה ממסדית, קונסנזוסיאלית לכל דבר.
ברוכבה על גל הניצחונות על הקומוניזם ורעיונותיו, פתחה הריאקציה בארה"ב בהתקפה פרועה נגד כל הגורמים החברתיים והפוליטיים המערערים על ההגמוניה של השמרניים בחברה האמריקאית. אחת התוצאות של התקפה זו היתה ההתקפלות של המפלגה הדמוקרטית בהנהגתו של קלינטון ונסיגתה המבוהלת מהליברליזם ומערכיו. הסיעה של קלינטון, מועצת ההנהגה הדמוקרטית החדשה, הובילה את הטיהור האידיאולוגי המתבקש. כתוצאה מכך הפך התג ליברל לסטיגמה, ודור חדש של פעילים דמוקרטיים הגדירו את עצמם ללא זיקה לליברליזם או אפילו כאנטי-ליברליזם. פרשה זו מאשרת שוב את התזה שקטגוריות פוליטיות חשובות משקפות (אפילו בטווח קצר יחסי) תוצאות של מאבקים פוליטיים בני זמננו.
האם מהפכה ואימפריאליזם הן באמת מלים שחוקות ללא תקנה? האם יש להשלים עם כך שמדובר באלטע זאכען? נראה שלגבי מהפכה המצב טוב יותר. נראה שהיא חיונית לקופירייטרים למיניהם. נוסף על כך, צ’ה גווארה, המהפכן בה’ הידיעה, נוכח בכל מקום. אך מהפכה כמושג פוליטי שימושי ואופציה אפשרית הועברה מהעולם ובכך היא דומה לאימפריאליזם שהיא המלה המצונזרת ביותר. על ההומוסקסואליות אמרו פעם ש"זאת אהבה שאינה מעיזה לבטא את שמה". נראה שהמלה הומוסקסואל יצאה מרשימת המושגים האסורים והגיעה אפילו לרשימת המועמדים לאוסקר. אבל המלה אימפריאליזם במובנה הברור של שיטת שלטון בינלאומי המופעלת בידי הכוחות החזקים ביותר בקפיטליזם העולמי, עדיין אסורה בהחלט.
יש סיבה טובה המחייבת מאבק למען הכשרתן מחדש של מלים אלו. שני המושגים קריטיים ביותר לשם הבנת עולמנו. אימפריאליזם הוא המכשול לקידמה ומהפכה היא המפתח להתגברות על משטרו המסוכן וההרסני של האימפריאליזם. בקיצור, אימפריאליזם הוא הבעיה ומהפכנה היא הפתרון. אלה מלים נחוצות לשמאל במסע הארוך אל עולם אחר, עולם טוב יותר.
יכול להיות שמהפכה היא הפתרון אבל כדי לדעת צריך לבחון זאת. האם מר קמינר מוכן לספר לנו היכן הצליחה מהפיכה קומוניסטית (אני מניח שלמהפכה כזאת הכוונה) במובן שבמקום שהיתה מהפכה כזו רמת החיים גבוהה יותר מאשר במדינה כמו ישראל למשל והיכן במקום שהיתה מהפכה לתושבים יש יותר חפש ביטוי/תנועה/עיסוק מאשר לישראלים שחיים כידוע במשטר איום ונורא.
לראובן שלום:
אינני מפחית מערכן של המילים,הרי שבסה"כ
אנו,בני אדם,מתקשרים באמצעותן.עם זאת,לא צריך
להגזים בערכן,ואין,למלים עצמן,חיים עצמאיים
משלהן.המילים,כמו המושגים,משתנים עם הזמן,המקום,והנסיבות,ומקבלות תוכן ומשמעות
שונה,ולא קבועה.
לא במקרה המלה "מהפכה" ירדה מערכה אחרי
עליית סטלין לשלטון בברה"מ,עלתה בחזרה עם
פידל וגברה,ושוב מתעוררת במהומות בפריס.
כך גם המלה "אימפריאליזם",שנשכחה בשנים
האחרונות ומקבלת מעמד מכובד (או מפוקפק)עם הפלישה לעירק.
אבל,בכל זאת,לא נגזים בחשיבותן.מאחורי
מילים אלה,כמו מאחורי כל המילים,יש אנשים חיים,ואנשים מתים,אנשים עניים ואנשים עשירים,
אנשים שנלחמים יום יום על קיומם וכאלה שחושבים רק איך להרוויח עוד ועוד.
והם,האנשים,החברה היא היא שיוצרת את המילים
ויוצקת להן תוכן.
אנא,בו ונחזיר את המילים במקומן.
אפשר לומר בברור ובלי התפתלויות שהכוונה במאמר היא שיש לעשות רוויזיה במרקסיזם, להוציא מראש סדר העדיפויות את הקטגוריזציה והמאבק המעמדיים ולהעלות על נס את המאבקים הלאומיים (אף שאין בכוחו של המאמר להראות באיזה אופן תזה כזו היא נכונה ועדיפה).
המשועשע לא שם לב שמרוב חופש, תחת שלטון ישראל יש אנשים שאיינם יכולים אפילו לעבור את המחסום בדרך לבית החולים. שלא לדבר על כאלו שרק רוצים להגיע לאדמתם ולעבדה.
ולנושא הכתבה,
האימפריאליזם לא הסתיים כלל, אלא השתכלל והחריף את הניצול הכלל עולמי. הכינוי שדבק בו היום, הוא הגלובליזציה. ברור שהגלובליזציה היא עליית מדרגה נוספת של האימפריאליזם.
בנוגעה למושג המהפכה, באמת המילה מהפכה נשחקה קשות על ידי אנשים שדיברו על מהפכה בלי לבדוק מסביבם אם המצב מתאים לכך.
מארקס דיבר על מהפכה כלל עולמית, לאחר שהאימפריאליזם ישלים את אחיזתו העולמית. הבולשביקים ולנין בראשם, הראו כי בתנאים מסוימים מהפכה אפשרית גם במדינה או מדינות שהן נקודות חלשות של האמפריאליזם העולמי.
כיום עם התחזקות האימפריאליזם (הגלובליזציה) לא ניראה כל סיכוי לחזור על מהפכה, בסיגנון המהפכה הרוסית. ולכן בשלב זה יש לשים את הדגש על בניית קשר ותיאום בין העובדים, על בסיס מעמדי ואינטרנציונליסטי.
ובחזרה לקרקע המציאות: אנו עומדים שבוע לפני הבחירות לכנסת, יש לברך את חד"ש על שתיקנה את הטעות מהבחירות הקודמות. והציגה רשימה המדגימה את המושג אינטרנציונליסטי, בהרכבה. וכמובן מציעה כבעבר, תשובות מעמדיות ואינטרנציונליסטיות, לפתרון בעיות מדינת ישראל.
לדעתי הכותב צודק. המילים בוראות מציאות. נהנתי מהמאמר,ולדעתי הוא נוגע בנושא חשוב. תודה.
לשרון:
מצטער,אך את טועה:
לא המילים בורות מציאות
המציאות בורה את המילים.
מציע לך לקרוא את "האידאולוגיה הגרמנית"
של אחד שקראו לו קרל מרקס.מבטיח לך שזה מענין!