כלל ברזל של סגנון וחיבור ראויים מחייב כותבים רציניים להוציא מהלקסיקון את השימוש בשתי מלים: אימפריאליזם ומהפכה. קיימת הנחה שמלים אלו נשחקו ונזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה על ידי מחברים ומנסחים נבונים, וזאת אחרי שחשו שהן העלו עובש ונשחקו לגמרי. לכאורה מדובר בבעיה מינורית, הרי ידוע שמחבר נבון יוכל לבטא את אותו הרעיון במלים אחרות.

אך בדיקה מעמיקה של הצנזורה העצמית הנפוצה בסוגייה הזו מראה שאלה המצדיקים או המשלימים עם האימפריאליזם ואלה השוללים מכל וכל מהפכה, נחלו ניצחון כפול. ראשית, היעלמות כמעט מוחלטת של המלים הללו מן השיח השוטף גרמה לכך שכאשר הן בכל זאת מופיעות, הן מחוללות אפקט מוזר. מתקבל הרושם שהכותב מגלה בורות. לא רק שהוא מפגין בורות לגבי המותר והאסור בסגנון הראוי, אלא שהוא מופיע בפני הקורא כאדם מיסכן שאינו יודע לקדם את רעיונותיו.

שנית, כאשר המלים האסורות לשימוש מופיעות, מעין טריגר מפעיל צנזורה מנטאלית בתודעה המובנית – צנזורה המכונה גם אנטי טוטאליטריות. כל הנימוקים נגד השימוש במושגים אלה, אימפריאליזם או מהפכה, ללא קשר לערכם של הנימוקים, מגויסים נגד הטקסט החתרני, הפוגעני. הנימוקים האלה אינם צריכים להתאמץ לפלס דרך. הדרך פנויה וסלולה. אין צורך בהנמקה או הוכחה. כל הטענות נגד השימוש במושג אימפריאליזם ונגד רעיון המהפכה הם אימננטים בשיח הציבורי שלנו. טענות אלה מובנות היטב ומקובלות לחלוטין בתודעה של הקורא המודרני.

גורל המושג ליברליזם בארה"ב מדגים אף הוא את יחסי הגומלין בין השימוש במושגים ובין השלטון. עד לשנות ה-80 לערך של המאה הקודמת נחשבו ליברליזם והכינוי ליברל למיינסטרים, כלומר, לתודעה המקובלת. מי שביקש לתאר את הציר העיקרי של המחשבה המדינית הקונסנזוסיאלית היה מחלק את הציבור ואת רעיונותיו על פי חלוקה שווה בין שמרנים ובין ליברלים. בשמאל, בתוך המחנה של הליברלים, היו הפרוגרסיבים (Progressives), ושמאלה מהם היו הרדיקלים. אך הליברליזם כשלעצו נחשב לתורה ממסדית, קונסנזוסיאלית לכל דבר.

ברוכבה על גל הניצחונות על הקומוניזם ורעיונותיו, פתחה הריאקציה בארה"ב בהתקפה פרועה נגד כל הגורמים החברתיים והפוליטיים המערערים על ההגמוניה של השמרניים בחברה האמריקאית. אחת התוצאות של התקפה זו היתה ההתקפלות של המפלגה הדמוקרטית בהנהגתו של קלינטון ונסיגתה המבוהלת מהליברליזם ומערכיו. הסיעה של קלינטון, מועצת ההנהגה הדמוקרטית החדשה, הובילה את הטיהור האידיאולוגי המתבקש. כתוצאה מכך הפך התג ליברל לסטיגמה, ודור חדש של פעילים דמוקרטיים הגדירו את עצמם ללא זיקה לליברליזם או אפילו כאנטי-ליברליזם. פרשה זו מאשרת שוב את התזה שקטגוריות פוליטיות חשובות משקפות (אפילו בטווח קצר יחסי) תוצאות של מאבקים פוליטיים בני זמננו.

האם מהפכה ואימפריאליזם הן באמת מלים שחוקות ללא תקנה? האם יש להשלים עם כך שמדובר באלטע זאכען? נראה שלגבי מהפכה המצב טוב יותר. נראה שהיא חיונית לקופירייטרים למיניהם. נוסף על כך, צ’ה גווארה, המהפכן בה’ הידיעה, נוכח בכל מקום. אך מהפכה כמושג פוליטי שימושי ואופציה אפשרית הועברה מהעולם ובכך היא דומה לאימפריאליזם שהיא המלה המצונזרת ביותר. על ההומוסקסואליות אמרו פעם ש"זאת אהבה שאינה מעיזה לבטא את שמה". נראה שהמלה הומוסקסואל יצאה מרשימת המושגים האסורים והגיעה אפילו לרשימת המועמדים לאוסקר. אבל המלה אימפריאליזם במובנה הברור של שיטת שלטון בינלאומי המופעלת בידי הכוחות החזקים ביותר בקפיטליזם העולמי, עדיין אסורה בהחלט.

יש סיבה טובה המחייבת מאבק למען הכשרתן מחדש של מלים אלו. שני המושגים קריטיים ביותר לשם הבנת עולמנו. אימפריאליזם הוא המכשול לקידמה ומהפכה היא המפתח להתגברות על משטרו המסוכן וההרסני של האימפריאליזם. בקיצור, אימפריאליזם הוא הבעיה ומהפכנה היא הפתרון. אלה מלים נחוצות לשמאל במסע הארוך אל עולם אחר, עולם טוב יותר.

Share on Facebook