במחצית חודש פברואר יזמנו פנייה לאיחוד האירופי בנוגע לפרויקט "החממה", פנייה עליה חתמו 80 יוצרים ישראלים. לאחרונה הועלו מספר שאלות הנוגעות לפנייה זו. ננסה כאן, כיוזמי המכתב, לענות לשאלות אלה, לספר על השתלשלות האירועים, ולהבהיר את העקרונות שעמדו ביסודה של הפנייה. ב-15 במאי תתקיים בסינמטק תל-אביב הקרנת הסרט "Knowledge is the Begining" במסגרת "מועדון הכיבוש" אותו אנחנו עורכים כבר יותר מארבע שנים. לאחר ההקרנה יתקיים דיון תחת הכותרת: "מה לא בסדר בנורמליזציה?" בו נרחיב את העיסוק גם בשאלות הנידונות כאן. נשמח לראותכם. התשובות שאנו נותנים כאן הן לאותן שאלות שהופנו אלינו. אנחנו מקווים שתמצאו אותן מספקות. בכל מקרה, נשמח לענות לשאלות נוספות.
ממה הכול התחיל (ומה קרה אח"כ)?
בתחילת חודש ינואר פנו כ-40 יוצרים פלסטינים לאיחוד האירופי בבקשה להיפגש עמם ולדון בבעייתיות של פרויקט "החממה" שהוצע ל-Euromed Audiovisual 2 על ידי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ומכון הקולנוע של רמאללה. למרות שחותמי המכתב מהווים את רובה ככולה של קהילת הקולנוע הפלסטינית ואת כל בכירי הבמאים הפלסטינים (בהם: האני אבו אסעד, אליה סולימאן, רשיד משהראווי ואחרים) פנייתם לא נענתה, והם לא זכו לשום התייחסות.
המכתב הגיע גם אלינו, ולמרות שהזדהינו עם רבות מהטענות שהועלו בו, לא עשינו דבר. חיכינו לתשובת פקידי האיחוד האירופי, והסתפקנו בהפצתו של המכתב.
כחודש מאוחר יותר, לאחר שפנייתם נותרה ללא כל תגובה, פנו היוצרים הפלסטינים שוב לאיחוד האירופי. גם המכתב הזה הגיע לידנו, הפעם החלטנו להגיב. 80 יוצרים, אנשי רוח ואמנים ישראלים[1] חתמו על קריאה לאיחוד האירופי להקשיב לפניות ולהסתייגות של היוצרים הפלסטינים, הסתייגויות שנראו לנו מבוססות, ובכל מקרה, בהתחשב בכך שביטאו רחשי לב של קהילה שלמה שפרויקט "החממה" מיועד גם עבורה, ראויות להתייחסות רצינית.
האיחוד האירופי, שהתעלם עד אז מפנייתם של היוצרים הפלסטינים, מיהר לענות לנו כבר למחרת פנייתנו, והובטח לנו שהיא תיבדק ותישקל. פנייתם של הפלסטינים לא נענתה עד לאותו מועד – מטוב ועד רע.
רק כחודשיים אחרי פנייתם הראשונה, זכו היוצרים הפלסטינים לתגובה מאת האיחוד האירופי. התגובה התייחסה רק לשאלות האדמיניסטרטיביות שהועלו במכתב, תוך התעלמות מהשאלות הפוליטיות. מספר שבועות מאוחר יותר החליט האיחוד האירופי להקפיא את הפרויקט, והוא נמצא בבדיקה. למיטב ידיעתנו, לא התקיימה פגישה עם היוצרים הפלסטיניים בה נדונו השאלות העקרוניות שבמכתב.
מהו פרויקט "החממה", מהי מטרתו ומהו חזונו?[2]
"גרינהאוס [החממה] הוא פרויקט אזורי להדרכת יוצרי קולנוע ממדינות אגן הים-התיכון[3]. הוא אחד מתוך 12 פרויקטים של Euromed Audiovisual 2 שהאיחוד האירופי בחר במטרה ליצור שיתופי פעולה תרבותיים בין מדינות אגן הים התיכון ובינן לבין מדינות האיחוד האירופי. סך כל תקציב הפעילות של האיחוד במסגרת זאת הוא 15 מיליון יורו. גרינהאוס הינו הפרויקט היחיד מביניהם בו שותף גוף מישראל או מהרשות הפלסטינית. תקציב פרויקט גרינהאוס הוא כ-1.9 מיליון יורו. תמיכת האיחוד האירופי היא בסכום של 1.5 מיליון יורו ל-3 שנות פעילות".
"הפרויקט מנוהל על ידי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, מכון הקולנוע הפלסטיני ברמאללה וארגוני יוצרים ממדינות אירופה. הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה היא האחראית בפני האיחוד האירופי על הניהול הפיננסי של הפרויקט. הפרויקט מלווה בוועדה מייעצת של יוצרים מובילים ממדינות שונות בעולם".
"מטרת פרויקט גרינהאוס היא ליצור מפגש תרבותי בין אנשי קולנוע ממדינות אגן הים התיכון לבין יוצרים בכירים ואנשי קולנוע ותיקים בתעשייה הקולנועית. המטרה: להדריך ולסייע ליוצרים באגן הים-התיכון בהבנת תהליך הפיתוח הנדרש להפקת סרטים דוקומנטרים באורך מלא, ולחשוף אותם לפלטפורמות הפקתיות ושיווקיות באירופה ובעולם בכלל".[4]
"חזונה של ‘החממה’ הוא ליצור מקום מפגש תרבותי ליוצרי קולנוע מארצות MEDA שונות; לעודד דיאלוג ולקדם תהליכי נורמליזציה בין מדינות האזור; ליצור רשתות של קולנוענים מהאזור, במיוחד לאור המצב הפוליטי המתוח".[5]
מה לא בסדר בפרויקט הזה? מה לא בסדר בדיאלוג, בקשרים למרות המצב הפוליטי, בנורמליזציה בין מדינות האזור? אתם לא רוצים שלום?
אנחנו רוצים שלום שמושתת על צדק ושוויון, רוצים דיאלוג בין שווים, ומקווים שיום אחד יהיו יחסים נורמליים בין כל מדינות האזור. אבל אנחנו חושבים שתנאי לכל אלה הוא סיום הכיבוש. ועד שיסתיים הכיבוש שיתוף-פעולה ישראלי-פלסטיני יכול להיות רק כזה שמבוסס על התנגדות לכיבוש. נורמליזציה (הפיכת היחסים לנורמליים) במצב הקיים, תוך התעלמות מהכיבוש, היא בפועל נורמליזציה של הכיבוש (הפיכת הכיבוש לנורמלי), ולכן אנו מתנגדים לה.
כמי שמעורבים זה שנים במאבקים שונים נגד הכיבוש אנו נתקלים השכם והערב ב"יוזמות שלום ודיאלוג" שונות ומשונות. מאז הסכמי אוסלו הושקעו מיליונים רבים ב"קידום שלום ודיאלוג" (בפרויקטים רבים שמומנו על ידי האיחוד האירופי – Euromed Audiovisual 2 הוא רק אחד מהם, על ידי ממשלות נורבגיה, ארה"ב, יפאן, שוויץ, ועל ידי עוד עשרות קרנות פרטיות).
מניסיוננו, רוב היוזמות האלה אינן מתמודדות עם המצב הפוליטי המורכב באזור, ובפועל מנציחות את יחסי הכוח ואת מצב הכיבוש הקיים. מהיכרותנו עם המציאות היומיומית בשטחים הכבושים למדנו שבחסות סיסמאות השלום והדיאלוג ממשיכים לבנות התנחלויות, מחסומים וחומות. והחמס, העושק והעוול מגיעים שוב ושוב לשיאים שנדמה שאי אפשר לעבור אותם.
כך, פעולות שמתעלמות מאי-הצדק הבסיסי כפי שהוא מתגלם בכיבוש ו"מעודדות דיאלוג" הן פעולות פוליטיות שמציגות "סכסוך" בין "שני צדדים" כבעיה, שפתרונה הוא "דיאלוג" ו"דו-קיום".
אבל מנהלי החממה טוענים ש"גרינהאוס" איננו פרויקט "דו-קיום"
במסמך השאלות-ותשובות של "החממה" אכן נכתב: "‘גרינהאוס’ איננו פרויקט דו-קיום ישראלי-פלסטיני, אלא פרויקט אזורי הפתוח ליוצרים מכל מדינות אגן הים התיכון. המשך הפעלתו אינו מותנה בהשתתפותו של גורם פלסטיני, אם כי אנו בוודאי שמחים לכל שיתוף פעולה עם גורמי תרבות ברשות הפלסטינית, ונבקש לעודד יוצרים פלסטיניים להשתתף בפרויקט וליהנות מפירות".
אנחנו שמחים שצוות הפרויקט נדרש לבעייתיות שבכותרת "פרויקט דו-קיום", אך לצערנו נראה לנו כי מנסחי המסמך אינם מבינים מהי אותה בעייתיות. הבעייתיות איננה בהיות פרויקט כל שהוא כרוך בשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני, אלא בכך שבמקום להתמודד עם העדר הזכויות וחוסר השוויון המשווע שהם במהות היחסים הישראלים-פלסטינים, מציעים לנו להסתפק ב"שיתוף פעולה" כביכול בין שווים. כאילו שמכבסת המלים הזאת יכולה לעדן את מצב היחסים האמיתי שבין כובש לנכבש.
ואגב, בעינינו "נורמליזציה" עם מדינות האזור ש"מדלגת" על הפלסטינים היא אף יותר בעייתית מ"נורמליזציה" בין ישראלים ופלסטינים. למעשה, השגת "נורמליזציה" כזו היא אחת המטרות הראשיות של מדיניות החוץ הישראלית, וכוונתה לבודד את הפלסטינים, להציגם כ"סרבני שלום" וכך – להמשיך במפעל הכיבוש וההתנחלויות.
מה טענו היוצרים הפלסטינים במכתבם?
היוצרים הפלסטינים התייחסו הן לשאלות העקרוניות שבפרויקט מעין זה (במיוחד כאשר השותף הישראלי הוא גוף שנוסד וממומן על ידי ממשלת ישראל), והן לשאלת הלגיטימציה של "מכון הקולנוע של רמאללה" שהוצג בכל מסמכי הפרויקט כארגון שפועל מתוך קהילת הקולנוע הפלסטינית. במכתב הועלו שאלות ביחס לאמינותו של המכון, ביחס לאי סדרים כספיים וביחס לאמיתות הפרטים אותם מסר בהגשה למכרז של האיחוד האירופי. כמו כן, הוטל ספק בהיות המכון לקולנוע רמאללה ארגון שפועל מתוך קהילת הקולנוע הפלסטינית כפי שהוא מציג את עצמו.
כבני קהילה שכבושה על ידי מדינת ישראל מזה 39 שנים עמדו היוצרים הפלסטינים על הבעייתיות בניהול יחסי עבודה "נורמליים" עם "החממה" שמנוהלת על ידי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, ארגון שהוא מיסודו של משרד החינוך, התרבות והספורט, ושמקבל את עיקר מימונו מהמדינה שמחזיקה אותם תחת כיבוש. היוצרים הפלסטינים כתבו לאיחוד האירופי שהם נואשו משיתופי פעולה מלאכותיים בין גופים ישראלים לבין ארגונים ופרטים פלסטינים שנולדים תוך התעלמות מחוסר האיזון שיש ביחסים הללו, תוך התעלמות מכך שהאחד מייצג את הכובש והשני הוא הנכבש, תוך התעלמות מהמורכבויות והרגישויות הכרוכות בשיתופי פעולה שכאלה שבעצם מביאה בסופו של דבר לכישלונם.
אם הפלסטינים מתנגדים – למה שהפרויקט לא יתקיים בשיתוף יוצרים ממדינות MEDA האחרות?
מעבר לעמדה העקרונית, המתנגדת לנורמליזציה של הכיבוש, שרוב היוצרים ואנשי הרוח בעולם הערבי שותפים לה, הרי שהיוצרים הסורים והלבנונים אינם יכולים להשתתף כלל בפרויקט. לפי חוקי מדינותיהם אסור לאזרחי סוריה ולבנון לקיים יחסים כל שהם עם פרטים או ארגונים ישראלים (כאלו שממומנים על ידי הממשלה ושאינם ממומנים על ידה). עבירה על החוק הזה כרוכה במאסר.
ביחס ליוצרים המצריים, הירדנים, המרוקאים, התוניסאים והאלג’יראים – חוקי המדינות שלהם אמנם אינם אוסרים "נורמליזציה" עם מדינת ישראל, אך הקונסנזוס בין אנשי הרוח הוא התנגדות לקיומם של יחסים כאלה כל עוד נמשך הכיבוש של העם הפלסטיני.
לדאבוננו, ההתנגדות ל"נורמליזציה" במצרים למשל, מחמיצה את הממד העקרוני. כך למשל, נמנעים חלק מהיוצרים המצרים מקשרים עם ישראלים ככלל – גם כאלה המושתתים על התנגדות לכיבוש, ואף אינם מבקרים בשטחים הכבושים ונמנעים מעבודה משותפת עם פלסטינים – מתוך עמדה שבעצם בקשת ויזה או במעבר הגבול יש "נורמליזציה".
אנו מצרים על עמדה זו, ושותפים לקולות הרבים בעולם הערבי שמבקרים אותה. אבל כאשר אלה הלכי הרוח הקיימים, נראה לנו דמיוני שקרן ישראלית-ממשלתית תצליח לגרום ליוצרים ממדינות אלה להשתתף בפרויקט שהיא מנהלת.
ייתכן שיימצאו יוצרים ערבים (בעיקר כאלה שחיים באירופה) שאינם חלק מקהילות התרבות בארצותיהם שיתפתו לקחת חלק בפרויקט יחד עם יוצרים ישראלים וטורקים (מדינות MEDA הנותרות). הפרויקט, במקרה כזה, יהיה שונה לחלוטין מזה ש"שווק" לאיחוד האירופי ולגורמים בינלאומיים האחרים שנתנו לו חסות.
האם קרן קולנוע ישראלית לא יכולה בשום תנאי לנהל פרויקט כמו "החממה"?
עמדתנו העקרונית היא שקרן ישראלית יכולה לנהל כל פרויקט שהיא חפצה לנהל, לא אנחנו נקבע לקרן כלשהי מה היא יכולה או לא יכולה. יחד עם זאת, אם קרן ישראלית שממומנת על ידי המדינה מציבה לעצמה כמטרה לנהל פרויקט שמיועד למדינות MEDA שרובן אינן מקיימות יחסים דיפלומטים עם ישראל, חלקן נמצאות במצב מלחמה עם ישראל ואחת מהן (שאינה מדינה) כבושה על ידי ישראל – עליה להבין את סירובם של במאים ממדינות אלו לשתף עמה פעולה בפרויקט הזה.
הקשיים הללו לא נולדו עם הצטרפותנו לדיון בנושא – הם במהותו. הקרן החדשה היתה מודעת לקשיים שעלולים להתעורר עוד לפני שהתפרסם ברבים שהיא אכן זכתה בניהול הפרויקט, אך לזה לא הסכינה "החממה" להישיר מבט.
מה הבעיה של היוצרים הישראלים עם הקרן החדשה?
אין שום בעיה. רבים מאיתנו זכו ליהנות מתמיכת הקרן החדשה בהפקת סרטים שלנו ואנו מעריכים מאוד את תמיכתה ואת שיקוליה האמנותיים. אנחנו חושבים שניסיון להציג את הביקורת על "החממה" כהתנכלות מצידנו לקרן החדשה ולמנהליה הוא ניסיון שנועד להסיט את הוויכוח מהמוקד שלו. פרויקט "החממה" היה בעייתי אם היה מנוהל על ידי כל קרן ישראלית שהיא מיסודה של ממשלת ישראל ומקבלת ממנה את מימונה, ושאין לה עמדה ברורה המתנגדת לכיבוש.
מה הבעיה בכך שהקרן החדשה מקבלת את מימונה ממדינת ישראל?
אין שום בעיה. אנחנו שמחים מאד שהקרן מקבלת את מימונה מהמדינה ואף היינו שותפים לפעילות שהביאה את הכנסת לחוקק את חוק הקולנוע שמכוחו מקבלת הקרן את מימונה. יחד עם זאת, קשה לנו לראות איך מצפה קרן ישראלית שמקבלת את מימונה מהמדינה לנהל פרויקט שמיועד גם לבמאים ממדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל או נמצאות איתה במצב מלחמה. הבעיה היא בפרויקט שהקרן הציעה לנהל, לא בקרן ולא במנהליה.
מה הבעיה עם הסרט "גן עדן עכשיו"?
הטענה כאילו טענו במכתבנו שהקרן החדשה החליטה לא לתמוך בסרט הפלסטיני "גן עדן עכשיו" היא לא נכונה והיא בעינינו ניסיון לא תמים להסיט את הדיון מעיקרו. בפירוש נכתב במכתבנו ש"גן עדן עכשיו" הוגש לקרן הקולנוע הישראלית (The Israeli Film Fund) ולא נאמר בו בשום מקום שהוגש לקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה (The New Foundation for Cinema and Television). לא נראה לנו שאפשר לטעות בין שני הארגונים הללו.
"גן עדן עכשיו" הוצג כדוגמא לסרט פלסטיני שמבטא עמדות שאינן נוחות למדינת ישראל, שלא הצליח לקבל סיוע להפקתו מאת קרן ישראלית שנתמכת על ידי המדינה. במכתבנו הובע החשש ש"החממה" כגוף שמנוהל על ידי הקרן החדשה (שמחויבת בתקנון שלה בין השאר שלא לתמוך בסרטים שיש בהם "מסר השולל את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל") תתקשה לעודד תסריטים בעלי מסרים נוקבים שיגיעו ממדינות הנמצאות במצב מלחמה עם ישראל דוגמת סוריה ולבנון.
מה הבעיה של היוצרים הישראלים עם "המכון לקולנוע של רמאללה"?
ליוצרים הישראליים אין שום בעיה עם "המכון לקולנוע של רמאללה". אך כשקהילת הקולנוע הפלסטינית כולה, ללא יוצא מן הכלל, מטילה ספק ב"שותף הפלסטיני" אין לנו אלא להסיק שההתעקשות להציג אותו כשותף ראוי היא ניסיון כוחני לקבוע לפלסטינים מי ייצג אותם, ולצערנו זהו בסופו של דבר עוד ביטוי אומלל של מצב הכיבוש בו נמצאים הפלסטינים מאז 1967.
האם היוצרים הישראלים דוחים מכל וכל אפשרות של שיתופי פעולה בין ישראלים ופלסטינים?
אנחנו רואים את הניסיון להציג אותנו כמי שמתנגדים לשיתוף פעולה עם יוצרים פלסטינים כעזות מצח. המציאות היא הפוכה, אנחנו מאמינים בשיתוף פעולה (שמושתת כאמור, על התנגדות לכיבוש) ומנהלים יחסים ארוכי שנים עם יוצרים פלסטינים ברמה המקצועית, האישית והפוליטית. אבל שיתוף פעולה איננו דבר שניתן לכפות אותו. בהתחשב בכך שלקהילת הקולנוע הפלסטינית כמכלול אין בעיה עם שיתוף פעולה עם ישראלים, פרטים או ארגונים עצמאיים, המתנגדים לכיבוש, אבל יש לה הסתייגות משיתוף פעולה שמתעלם מהכיבוש, ובוודאי עם גורם שנוסד וממומן על ידי מוסדות המדינה שכובשת אותם, אין לנו אלא לחזק את ידיה בהתנגדותה לכיבוש בן 39 השנים, ובה בעת להמשיך בשיתופי פעולה כפרטים וכארגונים עצמאיים.
יש לציין כי אילולא העלו היוצרים הפלסטינים את התנגדותם החד משמעית לפרויקט במבנהו הנוכחי, לא היינו מתייצבים באופוזיציה אליו. "החממה", בהתעקשותה להכתיב "מזרח תיכון חדש" למי שאינם יכולים ליהנות ממנו, מחייבת אותנו לגלות סולידריות עם עמיתינו הפלסטינים ואנחנו שמחים על ההזדמנות הזאת.
[1] רשימת החותמים על המכתב הישראלי:
אבי מוגרבי, אסנת טרבלסי, ג’וליאנו מר חמיס, רחל ג’ונס, יעל לרר, איל סיוון, עינת ויצמן, סימון ביטון, טל בן צבי, ד"ר ניצן בן שאול, גלעד עברון, רחל גיורא, יוסי מר חיים, לירן עצמור, איילת הלר, חנה קלדרון, ירון בן-חיים, אלכס מסיס, ליזקה אסא, יעל שביט, עדי שובל, גלית אילת, אופירה הניג, איל דנון, טל ניצן, ד"ר חיים דעואל לוסקי, פרופ’ חיים בראשית, ניב חכלילי, דניס משקביץ, מאשה זוסמן, חגית קיסר, סילבינה לנדסמן, שי כרמלי פולק, איתן גרין, דוד אופק, איריס רובין אריאל, אהרון שבתאי, מוטי לרנר, אורלי לובין, יצחק לאור, אבי בנון, מיכל אביעד, אתי ויזלטיר, רותי שץ, רחלה מזרחי, ענת אבן, הגר גורן, אריאלה אזולאי, ג’ק פאבר, אילאיל אלכסנדר, סמי שלום שטרית, תמר ברגר, דניאל וקסמן, אריק ברנשטיין, יעל מונק, עדי ארבל, מייקי ענברי, אורי ענבר, רם לוי, אלי חמו, אברהם הפנר, יהודה ג’אד נאמן, רונית חכם, עידו הר, אבנר פינגנלרט, עדי ברש, איתן צור, בי.זי. גולדברג, מיטל אבקסיס, נורית קידר, עמית גורן, גלי גולד, מיקי קרצמן, אילן שיזף, אסף סודרי, רענן אלכסנדרוביץ’, טלי שמש, רותי קנר, טלי תמיר, שוש ישראלי
[2]. הציטוטים בתשובה לשאלה זו לקוחים ממסמכים שונים שכתבו יוזמי "החממה".
[3] להלן מדינות MEDA שלהן מיועד הפרויקט: טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן, מצרים, אלג’יר, טוניס, מרוקו.
[4]. מתוך: "פרויקט ‘גרינהאוס’ – שאלות ותשובות", מסמך שנשלח על-ידי הקרן החדשה ב-29 במרץ.
[5] מתוך מכתב של "החממה" לאנשי קולנוע אירופים ואמריקאים המזמין אותם להצטרף לוועדה המייעצת של "החממה", 5 בינואר.
Greenhouse’s vision: To create a cultural meeting place for filmmakers from different MEDA countries; to promote dialogue and advance the normalization process between the various regional countries; to create a network of regional filmmakers, especially in light of the tense political situation.
קראתי פעמיים, יש כאן יותר מ-2000 מילה אך אשמח לתשובה קצרה על השאלות הבאות:
1. האם היוצרים הפלשתינים והישראלים מאוחדים בהתנגדותם לשיתוף המכון לקולנוע ברמאללה בפרוייקט? (כן או לא?)
2. האם הם מתנגדים לעוד משהו חוץ משיתוף המכון לקולנוע ברמאללה בפרוייקט גרינהאוס? (למה מתנגדים עוד?)
3. מי עומד בראש המכון לקולנוע ברמאללה? (שם, תפקיד, ושיוך אירגוני)
4. האם יש הצעה אלטרנטיבית לשימוש יעיל בכספי האירופים לצורך קידום הקולנוע הפלשתיני? מי האיש שצריך להיות אחראי על המימון? (כרגיל, follow the money)
בתודה מראש, חובבת קולנוע
צר לי, לא משכנע.
ברור שכוונת החותמים על העצומה (המתיש במקצת) היא כוונה טובה.
אבל צריך להזהר לא להגיע למצב של "חיבוק דוב" – הרי בסך הכל מדובר במימון לפרוייקט תרבותי משותף, אם נמשיך את אותו כיוון המחשבה אז אף פרוייקט המשדר "נורמליזציה לכאורה" לא אמור להתבצע, ומה אז?
מה עם שיתוף פעולה כלכלי?
האם אין מקום ליצוא סחורות מעזה ויו"ש לישראל?
האם אין מקום ליצוא עבודה מישראל לעובדים פלשתינים?
ומה על הדטנטאט? שלום יכול לבוא מאינטרסים ועשייה משותפת ואם על מנת לשבור את הסטאטוס קוו של הכיבוש אפילו רק בצעד קטן היא ראוייה. שתפו פעולה ושאפו לעוד…הטיעון ששיתוף פעולה כזה מנציח את הכיבוש אינו חייב להיות נכון,ויכול גם לעבוד הפוך.
אני מסכימה עם המגיב האחרון וחושבת בנוסף שחותמי העצומה הישראלים מאוהבים בתדמית השמאלנית יפת הנפש של עצמם ואין להם טיפה של ראיה מפוכחת או מפרגנת, ושזו צביעות והתממות לטעון נגד כל שיתוף פעולה אפשרי של גורמים ישראלים-פלסטינאיים. מה גם, שהסיבה לשלילת הארגון ברמאללה לא ברורה
הדרך היחידה לפתור בעיות היא לדבר בזמן שהן מתרחשות. אם נחכה לסיום הכיבוש, אז נחכה גם לסיום השחיתות, זיהום האוויר והאיסלאם הקיצוני. תפסיקו לשנוא את עצמכם.