אחת המימרות המצוטטות ביותר של הגל היא "מה שהינו תבוני הוא ממשי, ומה שהינו ממשי הוא תבוני". בדברים שלהלן אנסה לבחון את הסיטואציה בה נתונים חיינו לאורה של המימרה דלעיל. ראשית יש לסייג ולומר שלמושגים "ממשי" ו"תבוני" יש משמעות מאוד מיוחדת בפילוסופיה של הגל, משמעות השונה ממשמעותם בשפת היומיום שלנו (הוא טען שאין לערבב בין "קיום" לבין "ממשות"). אני דווקא אתייחס למושגים כפשוטם בלא להזדקק יתר על המידה לשיטה של הגל.
למימרה שני חלקים ולכל חלק חסידים משלו. אני חושב ש"מה שהינו תבוני הוא ממשי". התבונה (במובנה הפשוט כ"שכל") חייבת להכתיב את מציאות חיינו. כל שהוא קיים, מתקיים רק משום שעבר את ביקורת התבונה. מנגד, כל הקיים למרות ביקורת התבונה, אין בו ממשות ואין לו זכות קיום. לכן, עליו לחדול להתקיים. האם יש תובנה פשוטה מזאת? האם ניתן להצדיק קיומם הממשי של דברים שאינם עומדים בביקורת התבונה? מנגד ניצבים המאמינים שכל הקיים הוא בהכרח תבוני מעצם קיומו. על אלה נמנים בדרך כלל כוחות שמרניים המצויים בצידה הימני של הקשת הפוליטית.
בארבעים השנים האחרונות הוקמו התנחלויות ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה. לכולם ברור שהתנחלויות אלה לא קמו לצורכי ביטחון (אף על פי שהיתה תקופה שטיעון שקרי זה היווה מנוף לאישורים ולעשיה), התנחלויות אלו קמו תוך רמיסת זכויות יסוד של התושבים הפלסטינים, תוך הפרות חוק בוטות (שזכו להסכמה שבשתיקה מאת רשויות השלטון), תוך השקעות כספיות אדירות שהושקעו בשטח באופן ישיר ושהושקעו בו באופן עקיף בהגנה על אותם ישובים שקמו במירמה ותוך אחיזת עיניים (שלא לומר אגב קריצת עיניים).
אחת מתוצאות הלוואי החמורות ביותר לאותו מפעל התנחלותי מופקר, היתה השחתת קלסתרה של המדינה והפיכתה למדינה המסוגרת בבונקר מאחורי חומות וגדרות, עטוית שכפ"צ ומביטה אל העולם מבעד לחרכי הירי. ובכן, לאור מגוון העינינים שצויינו לעיל, שבכולם מידה כזו או אחרת של התנהלות כושלת ולא ראויה, ברור שמבחן התבונה היה נתון בתרדמת עמוקה בעת שנעשו הדברים (האופן שבו פעל מנגנון התרדמה, הוא נושא למאמר אחר).
אם כך, אין ספק שהקיום של מפעל ההתנחלות איננו קיום ממשי ועלינו לדאוג להביאו לידי סיום. ההתנתקות מרצועת עזה הוכיחה את אי ממשותן של ההתנחלויות. אולם כיוון שתהליך עזיבת השטח היה חד צדדי ובלא הסכם, אף ההתנתקות עצמה לא עמדה במבחן התבונה, ואף היא ממשותה מוטלת בספק. והאירועים מאז ההתנתקות יוכיחו.
הממשלה החדשה שואפת להתכנסות. כלומר לעזיבה חד צדדית של השטח בלא הסכם ובלא משא ומתן עם הפלסטינים. גם זה מהלך שאינו עומד במבחן ביקורת התבונה וגם הוא לא יתקיים קיום ממשי.
אם ברצוננו לחולל את הנסיגה מהגדה המערבית ולתת לה קיום ממשי יש לפעול בתבונה. יש להימנע מעזיבה חד צדדית של השטח בלא הסכם ובלא שיתוף פעולה פלסטיני. יש להניח על השולחן את כל מגוון הבעיות העומדות בינינו לבינם ולפתור אותן במו"מ כנה, נטול פטרונות ושטיקים וקונצים, תוך שאיפה להגיע לסיום הסכסוך.
מה שקיים במציאות האובייקטיבית אבל לא נתפס ע"י ההסובייקט האנושי הוא לא ממשי.
מה שנתפס ע"י הסובייקט האנושי ולא קים במציאות הוא לא ממשי.
למשל: אם קיים הצורך (מבחינת התבונה האובייקטיבית) והתנאים האובייקטיבים למהפכה סוציאליסטית ומעמד הפועלים אינו בשל לכל בתודעתו הרי שהמהפכה אינה ממשית. ואם קיים מעמד בעל תודעה מהפכנית במציאות שאין בה את התנאים למהפכה הרי, שוב המהפכה אינה ממשית (מבחינת מטרתה המוצהרת).
רק מה שאובייקטיבי וסובייקטיבי הוא ממשי