התקשורת הכתובה והאלקטרונית בישראל דיווחה בימים האחרונים על שתי נערות מתנחלות בנות 15 שעמדו בתחנת טרמפים בשטחים הכבושים וכמעט שנחטפו על ידי שלושה פלסטינים חמושים באקדח. קצין מצבא הכיבוש הישראלי שעבר במקרה במקום עם רכבו, הצליח למנוע את החטיפה ושלושת הפלסטינים נעצרו. הם קרוב לוודאי יועמדו ל"משפט", ואנו יודעים, בין אם יישפטו בפני בית משפט אזרחי ובין בבית דין צבאי של כוחות הכיבוש, כי זה לא יהיה משפט צדק, אלא הליך שמוכר במשטרי עריצות בהם עומדים "אויבי האומה" לדין, שסופו ידוע מראש ובו לנאשמים אין שמץ של סיכוי.
הדיווחים בפרשה הוכיחו שוב עד כמה העמיקה חדור שפת הכיבוש בדיווחי התקשורת.
מי שהצליח להימלט מתמנון שפת הכיבוש, אותה מכבסת מלים שממלאת את השפה העברית ב-39 שנות הכיבוש, ולא איבד את שיקול הדעת והגישה הביקורתית למתרחש, בוודאי שאל את עצמו, האם באמת מדובר כאן בניסיון חטיפה, במובן הפלילי הרגיל?
ראשית לכל, יש לשבח את שלושת הפלסטינים, שעל אף שהיו מצוידים באקדח לא ירו בנערות, ולא פעלו על פי הפרקטיקה הנהוגה בצבא הכיבוש ועל ידי רבים מהמתנחלים, שהרגו ורצחו אלפי אזרחים פלסטינים, ביניהם מאות ילדים ותינוקות.
אני מעז לערער על המקובל כאן, וטוען, כי מה שעשו הפלסטינים, אינו חטיפה אלא ניסיון לעצור פולשים הנמצאים שם באורח בלתי חוקי, הליך חוקי שמוכר כ"מעצר בידי אזרח". מי שבאמת מבצע חטיפות, באלימות, בגסות, בפראות ולעתים תוך פגיעה בגוף ובנפש, הם חיילי צבא הכיבוש. מאות העצירים המינהליים, הם קורבנות חטיפה של צבא הכיבוש הישראלי. כך גם חלק ניכר מהפלסטינים היושבים בבתי הכלא הישראלים, ביניהם צעירים בגיל 15, שנשפטו על ידי שופטי פושעי בתי הדין הצבאיים.
אילו נמניתי עם תנועת ההתנגדות הפלסטינית הייתי מקים יחידה מיוחדת למעצר פולשים ישראלים, הן מתנחלים והן חיילי צבא הכיבוש, מכין מקום מסתור שצבא הכיבוש היה מתקשה לאתר, לא פוגע בשערה משערות ראשם של העצורים, ומנהל מו"מ עם הכובש שעיקרו, שחרור העצורים הפולשים מקרב המתנחלים וחיילי הכיבוש תמורת שחרור החטופים הפלסטינים הכלואים בישראל ובשטחים, בתוספת התניה, לפיה כל מתנחל או חייל כיבוש שישוחררו מהמעצר הפלסטיני, לא יחזרו להתגורר או לשרת בשטחים הכבושים.
שקרני הצבא הישראלי
הודו לאדוני כי טוב. ועדת בדיקה של צבא הכיבוש הישראלי בראשות אחד שנושא דרגת אלוף ושמו כליפי, בדקה את פעולות הצבא בעזה, והגיעה למסקנה כי שבעת בני המשפחה שנהרגו על חוף עזה שעה שהיו בפיקניק משפחתי, לא נהרגו מאש הצבא הישראלי.
פעם, כשהיו משטרים כמו דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד או ברית המועצות, נהגנו ללגלג על ועדות בדיקה פנימיות שבדקו את פעולות המשטר. ידענו כי מדובר בתעמולה פרימיטיבית של רודנויות, שאדם בר דעת לא יתייחס אליה ברצינות.
אמנם שני המשטרים במדינות הנ"ל עברו מן העולם (ובמאמר מוסגר אעיר, שהתחליף ברוסיה רחוק מלהיות ראוי), בישראל הרשמית טרם שמעו על כך, וממשיכים באותה פרקטיקה. ראשי הצבא והממשל בישראל מעליבים את האינטליגנציה. אין אדם, אם לא נפל קורבן לשטיפת מוח, שסבור כי ועדה פנימית של הצבא, תבדוק ברצינות את פשעי המלחמה של הצבא. מרגע שמונתה אותה ועדת בדיקה, היה ברור שמדובר בקריקטורה של בדיקה, וכי התוצאה ידועה מראש: הצבא "זיכה את עצמו". אם כן, ממה נהרגו שבעת בני המשפחה? באותו יום הפגיז צבא הכיבוש את עזה מהים מהיבשה ומהאוויר. אלפי פגזים, טילים ופצצות ירה הצבא על עזה, אולם ראשיו מצפים שנאמין כי המשפחה נרצחה כנראה על ידי רוח הקודש. לא אתפלא אם יתברר שהוועדה נועצה בקוראים בקפה ובשאר בעלי אוב, שהבטיחו לוועדה "במאה אחוזים" שהוא לא אחראי לרצח.
מומחה אמריקאי לחימוש שעבד שנים רבות בצבא ארה"ב ומכיר דבר או שניים על פצצות ופגזים, בדק את חלקי הפגזים שנותרו בשטח וקבע לאחר בדיקה, שאין ספק כי מקורם בירי של הצבא.
אדם שלא איבד את כושר החשיבה ולא נשבה בידי התעמולה הישראלית, לא היה זקוק למומחה האמריקאי. כל מי שגמר כיתות ראשונות של בית ספר עממי יודע כי 1+1 = 2 ועל כן גם יודע שהמשפחה בחוף עזה נרצחה על ידי הצבא הישראלי.
עצוב ששר הביטחון עמיר פרץ, שכה רבים תלו בו תקוות, לקח חלק בפארסה ואימץ במסיבת עיתונאים את השקר של ועדת הבדיקה. (למשל: השקרן האלוף כליפי טען שדו"ח מעבדה שבדקה רסיסים שהוצאו מפצוע פלסטיני מוכיח כי לא היה מדובר בחימוש ישראלי. אולם כאשר עיתונאים מחו"ל, שלא קונים כל סחורה פגומה מהצבא, ביקשו לראות את דו"ח המעבדה, סירב הצבא להציגו). כאשר הפגנו מול משרד הביטחון במחאה על ההרג בעזה, ראינו כיצד נכנסות ניידות ערוצי הטלוויזיה השונים למסיבת עיתונאים במשרד הביטחון בהשתתפות השר והרמטכ"ל לרגל פרסום דו"ח הוועדה.
כל הרשתות שידרו את השקרים של הצבא כמעט ללא סימני שאלה. ייזכר לטובה ערוץ 10 שהביא את דו"ח המומחה האמריקאי.
שחיתות בספרות
מי שחשב שהספרות משוחררת מהשחיתות השלטונית, מיחסי הון שלטון, נכונה לו לאחרונה אכזבה. לא מכבר חולק פרס ספיר לספרות מטעם מפעל הפיס, וזכה בו עיתונאי צעיר בשם רון לשם, על ספרו הראשון "אם יש גן עדן", שעניינו מלחמת לבנון.
יש מביני דבר בתחום הספרות שהרימו גבה לנוכח הזוכה וספרו, משום שסברו כי לא מדובר ממש בספרות אלא יותר בתחקיר עיתונאי. מאחר ולא קראתי את הספר לא אכנס לתחום ההערכה, האם מדובר בספרות, בעיתונאות, או בשילוב של השניים.
אינני יודע אם פרס ספיר הוא החשוב ביותר בתחום חלוקת פרסי ספרות בישראל, אבל הוא בוודאי הנדיב ביותר מבחינה כלכלית. גובה הפרס לזוכה הוא גדול במונחים ישראלים, 150 אלף ש"ח, והוא ללא ספק פותר בעיה כלכלית כלשהי לזוכה.
שיטת העבודה בפרס ספיר היא כדלהלן: הוצאות הספרים מגישות למפעל הפיס את הספרים החדשים שלדעתן ראויים לפרס. ועדה ממיינת את הספרים ולגמר מגיעים חמישה סופרים. כל אחד מהחמישה מקבל 25 אלף ש"ח בגין הגעתו לגמר. מכאן ואילך יושבת ודנה ועדה שחבריה אינם ידועים, זולת היו"ר יצחק לבני שזהותו ידועה מאחר והוא יו"ר קבוע של ועדת הפרס.
השנה היו בוועדה חמישה חברים, לבני ועוד ארבעה. דיוני הוועדה הם חשאיים.
לאחר טקס חלוקת הפרס השתחרר מידע לציבור. ארבעת החברים היו פרופסור דן לאור, המשורר מאיר ויזלטיר, הסופרת אלאונורה לב וד"ר חיים נגיד.
מתוך חמשת חברי הוועדה, רק לבני תמך ברון לשם. ארבעת האחרים התחלקו, שניים תמכו בספרה של יעל הדיה "עדן" ושניים תמכו בספרה של מיכל זמיר "ספינת הבנות". בעקבות התיקו הצליח לבני בסופו של הליך לתמרן את הוועדה להחלטת רוב על חודו של קול, שלושה שתמכו בספרו של לשם מול שניים שהתנגדו.
אז איפה השחיתות? הנה היא באה. יצחק לבני מתהלך מזה שנים על קו התפר בין הון, שלטון ותקשורת. הוא היה מנכ"ל רשות השידור, היה מפקד גלי צה"ל, יש לו תכנית קבועה בקול ישראל. יש לו חברים בשלטון, (גם לפני שאשתו עו"ד טלי לבני הייתה חברת כנסת מטעם "שינוי", אבל זה לכל הדעות לא הזיק), בוודאי בתקשורת (אמנון דנקנר, עורך מעריב, חבר קרוב שלו, כך גם מי שהיה שר המשפטים העיתונאי יוסף לפיד), וכמי שמחשיב עצמו לאינטלקטואל, יש ללבני חברים גם מבין אנשי אקדמיה וספרות.
כיום לבני הוא יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 2, שהיא חברת בת של קשת, אחת הזכייניות של הערוץ. רון לשם מרושת היטב בממסד התקשורת הישראלית, עבד במעריב וידיעות אחרונות והשנה עבר לעבוד כסמנכ"ל לוח שידורים ופרויקטים של קשת. הוא יושב בדירקטוריון חברת החדשות יחד עם יצחק לבני.
אילו נהג לבני בהגינות היה פוסל עצמו מלשבת בוועדת הפרס בגלל יחסי קירבה ועבודה ברורים עם לשם. אבל לא. לבני, לחם כארי למען לשם, והצליח בסופו של דבר כאמור, להסיט את חברי הוועדה לעבר לשם, ולהעניק לו בונוס יפה של 150 אלף שקל.
לבני כמובן מגלגל עיניים של צדיק מחסידי אומות העולם: "אני צריך להתפטר? כולם הרי יודעים כמה אני הגון ישר ונפלא ואי אפשר ללחוץ עלי, גם לא החברים הקרובים שלי דנקנר ושות’ וכו’וכו’ " . לא כי כן. עתה, כולם יודעים, כי מה שכולם ידעו עד כה, לא היה מדויק. גם לבני במושחתים, לפחות לכאורה.
מאושוויץ לישראל
מצבם של הקשישים בישראל רע ומר. חלק ניכר מהם חי בתנאי עוני ומצוקה. ההזנחה זועקת לשמים. במיוחד רע ומר גורלם של קשישים ניצולי שואה. מדינת ישראל לקחה בשמם מיליארדים מגרמניה, אבל קופצת את ידה בצורה מקוממת ואת הכספים האלה מחלקת לכל מיני מטרות, ביניהן צבא והתנחלויות, ורק מעט מזעיר הולך לניצולים שממשיכים לחיות בדלות נוראה.
שוב מוכח כיצד מנצלת ממשלת ישראל את השואה לסחיטת כספים מגרמניה, בהבטחה כי יחולקו לניצולים, אבל למעשה טובעים מרבית הכספים בתקציב הכללי.
עתה מתגלה כי חלק מאותם קשישים נפלן קורבן לניסוים רפואיים שנעשו בהם בבית חולים קפלן ברחובות ובבית החולים הגריאטרי הרצפלד בגדרה, שמצוי אף הוא תחת אחריותו של קפלן.
תוכנית הטלוויזיה עובדה כמו גם עיתון "הארץ", חשפו שורה של ניסויים רפואיים שגבלו בהתעללות, כולל הרעבה, מבלי שהקשישים, חלקם במצב של דמנסיה, נתנו את הסכמתם או יכלו לתת את הסכמתם. בין קרבנות הניסויים היו גם ניצולי שואה ואחת מהן ניצולת הניסויים שנעשו באושוויץ בתאומי מנגלה. מספר קשישים מתו כתוצאה מהניסויים. מנהל בית החולים הרצפלד סבר כי הניסויים ירשמו לזכותו במסגרת פרסומים אקדמיים ויקדמו אותו לדרגת פרופסור. עתה מתנהלת לה בעצלתיים חקירה של משרד הבריאות. הרופאים שעסקו בניסויים ממשיכים לכהן בתפקידם.
מי שירצה, יוכל לומר שיש כאן אירוניה של ההיסטוריה, שמי שהצליחו לשרוד את הניסויים באושוויץ, מצאו עצם שוב בפני ניסויים רפואיים בישראל. גם פה גם שם ללא הסכמה.
אני סבור שאין מדובר בסתם אירוניה. גם זה קשור לכיבוש. 40 שנות הכיבוש שחקו את הכבוד לחיי אדם. מדינת ישראל סובלת מזילות בחיי אדם. מה שהחל בהרג אלפי אזרחים פלסטינים, ביניהם נשים ילדים וקשישים, והארץ לא זעקה (זולת קומץ שוחרי זכויות אדם), מסתיים בניסויים רפואיים בניצולי שואה. שימותו, למי אכפת.
באמת איך, ספר לנו? לדאבוני איני יכול לחלוק איתך חוויות, שכן אני כאן, דואג ובועט: דואג למה שקרה לנו, ובועט ככל שרגלי הרפות מסוגלות (למדתי פעם טאה קוון דו – קראטה קוראני: אותו דבר כמו קאנג פו, רק שנושא הבעיטות מפותח בו יותר) , בועט באלו שממיטים על כולנו אסון, תוך העצמת ההתפלשות הן בסאוב והן בתעוב.
הבעיה של ניסויים בבני אדם היתה לפני הכיבוש ככל הניראה בפרשת הגזזת יש שמץ מזה גם. הכיבוש הוא אולי תוצאה לא תמיד סיבה לכל דבר רע. יתכן שזילות בחיי אדם היתה כבר בזמן השואה ולאחריה בקרב ההנהגה הציונית, והגם הזדהות עם התוקפן.
מתאים היה לגדעון ספירו העיתונאי האמיץ לחקור את הנושא של שיתוף פעולה בין ארצות הברית לבין מדענים נאצים במלחמה הקרה, ומה היה חלקה של ישראל בקומבינה הזו. לא ניראה לי הוגן לגייס את תאומת מנגלה למאבק בכיבוש. היא עוד לא גמרה עם הנאצים מסתבר.
בדרך כלל אני צולח את המאמרים שלך ברגשות מעורבים אך הפעם סמרו שערותי (הלא רבות) בעקבות החלק הראשון.
תוך כדי קריאה נזכרתי בנחשון וקסמן ז"ל,
באסי אברהמי וואדים נורזיץ’ ז"ל קורבנות הלינץ’ ברמאללה, אתגר זיתוני ומוטי דיין ז"ל בעלי מסעדת "יאפיס" בת"א שסעדו בטול כרם ואז נחטפו ונורו בראשם. ליאור עטיה ז"ל שחיפש בשטחי הרשות מוסך זול לתיקון מכוניתו ונרצח.
אופיר רחום ז"ל שהתפתה להגיע לרמאללה עם נערה שהכיר באינטרנט ונרצח באכזריות על-ידי פלסטינים.
מהנסיון המר עם הנרצחים האלו ועוד רבים שקיפחו את חייהם בידי אותם "אזרחים" שביצעו "הליך חוקי" שמוכר בכלל כ"מעצר בידי אזרח" ומסתיים בירי בראשם או בלינץ’ המוני נראה לי שגורלן של אותן בנות היה רע ומר.
הנסיון שלך לצייר את המעשה כלגיטימי הוא מעורר חלחלה.
הפעם פישלת!
ניסיון חטיפה של קטינות , גם אם הן מתנחלות , הינו פשע על-פי כל כל הגדרה מקובלת , פגיעה באזרחים יהודים או ערבים הינה פשע . נקודה , ואסור להצדיקה במכבסת מילים .
התנגדות לכיבוש אינה מצדיקה פגיעה באזרחים : לא בחטיפות , לא באוטובוסים מתפוצצים ולא בירי קאסם , כמו שאסורה היא בפעילות צבא הכיבוש -מעצרים מנהלים , ירי ארטילרי חסר הבחנה , חיסול ממוקד …
הסכסוך ייפתר רק בדרכי שלום ומשא ומתן לסיום הכיבוש והקמת שתי מדינות לשני העמים ,
הרג אזרחים רק מגביר את הכיבוש , שמגביר את הרג האזרחים , ואינו פותר דבר .
נראה לי שהטרמינלוגיה של הכיבוש ,והאווירה האלימה שהוא יוצר הגיעו גם אליך , גדעון ,
הטפה לחטיפת ילדות בנות 15 היום , הטפה למאסרו של בוש בשבוע שעבר … וחבל .
ל"הפעם הגזמת",
אתה מערב פרשיות שונות. אין דומה פרשת נחשון וקסמן לארועים אחרים שאתה מזכיר בהם נרצחו בני אדם.
בעניין וקסמן היה צריך לדעתי לנהל מו"מ. את זאת דרשו הפלסטינים. הם ביקשו לשחרר אסירים תמורת שיחרור וקסמן. ממשלת ישראל, במדיניותה האטומה לא לנהל מו"מ עם הפלסטינים שעצרו את וקסמן, הביאה למותו. מי שהרג את וקסמן, הוא ראש ממשלת ישראל דאז רבין, שחשב שבפעולת גי’מס בונד יצליח. הוא נכשל ווקסמן שילם את המחיר.
שאר המקרים שאתה מזכיר הם מעשי רצח אותם גיניתי שוב ושוב ברשימותיי, אולם בשונה ממרבית הישקראלים, ששאבו ממעשי רצח אלה חיזוק לגזענותם בדבר "האופי הרצחני של הערבים", הוספתי כי ישראלים צריכים לשאול את עצמם מה חלקם ככובשים ומנשלים בשנאה התהומית שפלסטינים חשים כלפי ישראלים.
בעניין נערות בנו 15, אני מציע לך לא להיתמם. נערים ונערות בגילאים אלה משולבים בעימות משני צידי המתרס. ראה נוער הגבעות אצל המתנחלים, שלא משלמים מחיר על פראיותם הקולוניאלית, לעומתם הנערים הפלסטינים הנאבקים בכובש באבנים ומשלמים לעתים מחיר כבד בחייהם מאש צבא הכיבוש והמתנחלים.
ישראל מחזיקה לא מעט נערים כאלה בבתי הסוהר שלה. גם בתקופת המאבק בכובש הבריטי שולבו נערים ונערות בני 15. מדינת ישראל הפכה את הכשרתם הטרום צבאית של בני ה-15 וה-16 לפרויקט ממלכתי במסגרת הגדנ"ע. בקיצור, אתה לא רואה את התמונה בכללותה, כמרבית הישראלים. (לכן אתה אף פעם לא מגזים בעיני הרוב).
אם תקרא שוב את הקטע בטורי, תשים לב למשפט בו אני כותב מה אני הייתי עושה לו הייתי בתנועת ההתנגדות הפלסטינית, ואני, תקרא טוב, לא הייתי פוגע לרעה בשערה משערות ראשם של העצורים. מה לעשות והפלסטינים לא נועצים בי בטרם פעולה.
לירושלמי,
מה שכתבתי לעיל יפה גם לגביך, וגם זאת: נאה ונחמד שאתה יוצא נגד פגיעה באזרחים ונגד חטיפות. הכתובת הראשית לכך היא ישראל. כוחות הכיבוש הישראלים חוטפים פלסטינים מדי יום ומדי לילה. יש לה יחידות מיוחדות כמו "דובדבן" שכל התמחותן, בחטיפה והריגה והריסה. מדינת ישראל חטפה עד היום מאות אלפי פלסטינים, חלקם לזמן ארוך, שנים רבות,חלקם לזמן קצר (מחסומים). נראה כי לכך כבר התרגלת שאחרת קשה לי להבין מדוע אתה מתרגש כל כך מניסיון פלסטיני לעצור שתי מתנחלות צעירות.
המתנחלים אינם בבחינת אזרחים תמימים שהפגיעה בהם מגונה לכל הדעות.
בשונה ממך אינני שם את המתאבדים באוטובוסים באותה קטגוריה כמו ירי הקאסם.
כיבוש עזה לא פסק. הפלסטינים ממשיכים לחיות במצוקה ומצור. ישראל לא ממלאת את חלקה בהסכמים שכבר הושגו, כמו המעבר הבטוח מעזה לגדה. הקאסם הוא ביטוי להמשך ההתנגדות לכיבוש. אין ספק כי אילו היו לפלסטינים טילים מונחי לייזר ומחשבים היו יכולים לפגוע במדויק במחנות צבא באזור אשקלון. במצב הנוכחי, של נשק מאד לא מתוחכם, שניזקו הממשי הוא מוגבל, הקאסם משדר מסר כי כל עוד הפלסטינים לא יכולים לחיות בצורה סדירה ונינוחה, יהיו גם ישראלים שיחושו בכך. ישראל יכולה להפסיק את ירי הקאסם בן לילה, אם תאות למלא את חלקה במו"מ לשלום.
ההגנה שלך על המתנחלות ועל בוש, שילוב מעניין, מוכיח כי לא אני, אלא אתה נשאבת עמוק לתוך נורמות הכיבוש
מה אומר ומה אדבר?
ילדות בנות 15
אני לא יודע אם לבכות או לבכות?
למה האתר מעלה מאמר כזה לאוויר.
ספירו מקומך מאחורי סורג ובריח.
היות וכתמיד, אני מסכים לחלוטין עם כל מלה, בנגע לפלשתינאים, לצבא-הכיבוש וכיו"ב ואילו המידע היחיד, שיש ברשותי על מר יצחק לבני, הוא תכניתו (המעניינת) ברשת ב’ בלילות-שבת, אדלג ישר לנושא האחרון…
וכאן, הדבר הוא פשוט מאד:
כל מי, שמוכן להשלים, עם ניסויים *כלשהם* בחיות לא-אנושיות – יוכל להשלים, גם עם ניסויים שכאלה, בחיות *כן*-אנושיות…
כל מי, שמוכן לבצע, ניסויים *כלשהם*, ב"חיות-מעבדה" (מושג נתעב מעצם-מהותו – כאילו אלה הן חיות, שתכלית-קיומן היחידה היא: לשמש פד-ניסויים, ליצורי-האנוש…) – יבצעם, בשמחה ובששון, גם בבני-אדם – אם רק יותן לו…
ושוב אנחנו נוכחים לדעת, שאין שום ערך, למאבקים נפרדים – כי הנכון הוא רק: מאבק אחד!!
לפשיסט בלתי-המזדהה: כדרך הימניים, גם אתה, כנראה, אינך מרבה לקרוא; אחרת, היית מבחין, שגדעון כתב בפירוש, "לא פוגע בשערה משערות ראשם של העצורים"…
לאירית: אהלן!! יובלות לא שמעתי ממך.
ולירושלמי: הן לא "ילדות בנות 15″, כי-אם מתנחבלות טרוריסטיות, הראויות – אם לא לחטיפה, אז *לכל-הפחות*, לחינוך שמאלני מחדש…
לישר דרך,
עיקרי הדברים כתבתי בתגובתי לעיל לשני קודמיך. אוסיף כי שמעתי את אחת "החטופות", בראיון בגלי צה"ל. היא רשפה דברי גזענות אלימים נגד ערבים במינון ובעוצמה שהזכירו לי סרטים על נערי ההיטלר יוגנד. אותה שטיפת מוח גזענית. שם נגד יהודים, כאן נגד ערבים. כמעט מיותר להזכיר כי המראיין מהתחנה הצבאית לא החמיר עימה בשאלות מאתגרות. נתן לה מקרופון פתוח והביוב זרם מפיה בשטף. הוריה ומחנכיה המתנחלים בוודאי רוו נחת. יש פרי באושים לעמלם. אם בא לך לבכות, הנה לך סיבה.
ואם אתה רוצה לבכות עוד קצת, זכור את אלפי הנערים והילדים הפלסטינים בני ה-15 ומטה, שנהרגו, ונפצעו, ונעצרו, ונאסרו, וטורטרו, והושפלו בידי צבא הכיבוש והמתנחלים.
בהחלט יתכן כי תקוותך לראות אותי מאחורי סוגר ובריח במדינת האפרטהייד הישראלית תתממש. (כבר ישבתי תקופות קצרות בגין פעילותי נגד הכיבוש), אבל אני לא אהיה הראשון
שנעצר ונאסר על לא עוול בכפו. כך נוהגים במדינות שהגזענות היא מסימני ההיכר שלהן.
מי שהולך לישון כאשר הוא יורה מתוך ריכוזי אוכלוסיה אזרחית על אוכלוסיה אזרחית שלא יתפלא כאשר יקום בבוקר עם אזרחים הרוגים. ישנן 2 דרכים להפסיק את הפגיעה באוכלוסיה אזרחית הראשונה היא כמובן שלא לירות …והשנייה היא אם כבר יורים אז להיות מספיק אחראים ולא לירות מתוך אוכלוסיה אזרחית.
בהיותי בלבנון לפני 6 שנים ירו על הכוח שבפיקודי מגן ילדים. חברי הטוב ביותר נפצע קשה ונכה עד היום. לו ידעתי אז מה שאני מבין היום הייתי יורה טיל לתוך הגן ומשתק את הירי. האשמה היתה על הטירוריסט שסיכן את ילדי הגן ולא עליי שהגנתי על חיי…אבל מה לעשות שכל מקבלים מאוחר (לא ברוב המקרים גדעון…)
אני כתבתי את התגובה הראשונה תחת הכותרת "הפעם הגזמת", ומכיוון שאני המגיב היחיד שלא הזדהה אז אני מניח שדניאל התייחס אלי באומרו "פשיסט בלתי-המזדהה".
אז לשניכם אומר כך:
ההיתממות ממשיכה, ספירו אמנם כתב משהו על כך שהוא לא היה נוגע בבנות,
אבל יחד עם זאת הוא כתב "יש לשבח את שלושת הפלסטינים, שעל אף שהיו מצוידים באקדח לא ירו בנערות". זאת למרות שכמעט כל מעשי הרצח שתארתי התחילו באקט של חטיפה ללא ירי והסתיימו ברצח, ולכן סביר שדפוס הפעולה של חטיפה ולאחר מכן רצח היה חוזר גם במקרה הנדון.
ושוב, הנסיון להציג את המעשה של החוטפים כ"מעצר בידי אזרח" וכו’ הוא זועק לשמים מרוב צביעות לאחר שהנסיון מוכיח שמקרים דומים מסתיימים לרוב באותה צורה מזויעה.
אני ממש לא מבין את ספירו באומרו "מעשי רצח אותם גיניתי שוב ושוב", מה גורם לך לחשוב שכאן המקרה יהיה אחר? מה גורם לך להצדיק משהו שתחילתו כמו תחילת רציחות רבות אחרות?
האם אתה באמת מאמין שגורלן של הבנות היה שונה אם החוטפים היו מצליחים?
ולדניאל: אם אכן התכוונת אלי – אנא הסבר מה עניין איזכור קורבנות טרור ישראלים לגזענות?
על לא עוול בכפו?
הסתה לאלימות?, גזענות? זה עז לא עברה?
אם אותך היו מנסים לחטוף לא היית מקלל עד צאת הנשמה?
חכמה קטנה לחטוף ילדות בת מצווה…
(פעילות של לבושי מדים נגד חיילים היא לגיטימית…מה שלא קורה במקרה של חטיפות חיילים ובטח ובטח של ילדות(!) …זה פחדנות וטרור ורשע מהסוג המכוער ביותר)
אני אגב דווקא בוכה כי אני זוכר את ה"פולשים" שנרצחו בדולפינריום, או את אלה בקו האוטובוס שחזר הכותל, או סתם במושבה הגרמנית, או במיטתם בקיבוץ, או במקסים…
אבל לכל זה אין קשר מי שמטיף לאלימות מקומו בכלא,לא משנה אם זה הרב וולפא או ספירו.
יש לך נכדות? ואם אותן היו חוטפים (עוצרים ע"י אזרח) כנגד הכיבוש בשיח מוניס (או איפה שאתה לא גר)
כמה רוע אפשר לבלוע?!
למגיב תחת השם "מה הבעיה",
הבעיה היא שאינך מבין שמי שירה עליך בלבנון לא היה טרוריסט. אתה, כחייל בצבא הפלישה בלבנון, היית הטרוריסט. מי שירה עליך שם הגן על עצמו מפניך. חברך הטוב ביותר שנפצע ונשאר נכה, היה יכול להימנע מהפציעה והנכות אילו עשה את מה שאני וחבריי בתנועת "יש גבול" עשינו, סרבנו לקחת חלק בפלישה ללבנון ובפשעי המלחמה שישראל ביצעה שם. למתנחלים אין מה לחפש בשטחים הכבושים בדיוק כפי שלך לא היה מה לחפש בלבנון.
לאבירם,
תגובתך מעידה על גזענותך. אתה יוצא מתוך הנחה כי אילו הצליחו שלושת הפלסטינים במשימתם ועוצרים את הנערות, הן היו נרצחות. אני לא יודע מה היה קורה אילו, אבל דווקא במקרה זה הסימנים מורים בדיוק להיפך. אילו רצו לרצוח אותן, היו יורים בהן באקדח שהיה ברשותם ומסתלקים, ולא מטריחים עצמם להכניסן למכונית.
כבר הזכרתי כי היו מקרים בהם ביקשו פלסטינים לנהל מו"מ על חילופי עצירים וישראל סירבה, כמו במקרה של החייל וקסמן, ששוביו רצו להחליפו בשבויים פלסטינים.
מדיניותה של ישראל שמסרבת לנהל מו"מ עם שובים ויוזמת פעולות צבאיות לאיתורם מסכנת את חיי העצורים וגורמת למותם.
אכן אתה צודק, הנערות הללו זקוקות לחינוך שמאלני מחדש, בימים אלו אני פועל להקמת מחנה לחנוך מחדש בנגב, תרצה אולי לנהל אותו?
גדעון, אפשר להזכיר גם את הנערים הלבנונים שהיו עצורים כאן שנים במעצר מנהלי ללא משפט.
אני סבור שיש להבחין בין מעצר ע"י ריבון – רשות פלישתינאית או מדינת ישראל , תוך ביצוע הליך משפטי , לבין חטיפה המבוצעת בידי אזרחים .
ביצוע " מעצר " בידי אזרחים ואחזקתם במקום מסתור ללא משפט הינו פשע מלחמה , ומתכון להגדלת האלימות באיזור ולא להפחתתה .
שלילת חופש מאדם בידי אזרח הינו אלימות – " ולכן " אי פגיעה בשערה משערות ראשם " הינו מכבסת מילים , כיוון שהפעולה הינה אלימה פר הגדרה .
וחבל שאתה כהומניסט תומך בכך .
פגיעה באוכלוסיה אזרחית בישראל ע"י רקטות הקאסם משמש עילה "מוסרית" לצבא הכיבוש להמשיך בפשעיו נגד אוכלוסיה הפלשתינאית ,ומאפשר לצבא הכיבוש למצוא לכך צידוק מוסרי בעולם .
הנזק הנגרם מירי הקאסם לפלשתינאים – חיסול משפחת רלייה , סגר ברצועה , ירי ארטילרי חסר הבחנה בלילות , פגיעה כלכלית אנושה בכלכלה הפלשתינאית וכול עולה על כל רווח מהירי , ואינו מסייע כלל לאוכלוסיה האזרחית ברצועה .
אני סבור שפעילות הירי הארטילרי ,החיסולים , מניעת עבודה בישראל , סגירת המעברים אינם תורמים דבר למניעת ירי קאסמים ורק הפסקת הכיבוש ומשא מתן יפתרו את הבעייה , אך לצורך כך נדרשת הפסקת אלימות ושינוי גישה בשני הצדדים .
הגם אתה גדעון? הגם אתה תומך בפשעים נגד האנושות: חטיפת ילדות? האם גם אתה שם את מבטחך באלימות? ועוד הנלוזה ביותר?
נראה, שגם אותך הכיבוש העביר על ערכיך המוסריים-פוליטיים.חדלת להיות איש שמאל הומניסט. הכיבוש המתועב השחית גם אותך. אינך מקבל, שניתן להתנגד נחרצות לכיבוש, אך להתנגד נחרצות לפשעים נגד ילדים.את הכיבוש צריך למוטט באמצעות מאבק עממי-בינ"ל: ציבורי, משפטי ודיפלומטי. ולא ברברי.
הנה אתה אומר, שגם הכיבוש עוצר ילדים בגיל 15. כלום צבא הכיבוש הישראלי הוא מגדלור מוסרי בעינייך? אינך יודע, "שלא מביאים ראיה מן השוטים", ולבטח לא מפושעי המלחמה הנאלחים. האלו רבותיך? אתה מאמץ את הלך הטיעון של הימין הפאשיסטי: "גם החיזבאללה עושה כך וכך". האם אתה מאמץ את דרכם של חלוץ והג’יאהד האיסלמי או את דרכם של המהטמה גנדי ומרטין לותר קינג?
איש השמאל ההומנסיטי צריך לתמוך במאבק נגד הכיבוש הישראלי, אך במאבק בלתי אלים. והאלימות נגד ילדים היא המגונה מכל.
גם נסיונך לטהר את השרץ בדבירך: "לא הייתי פוגע בשערה משערות ראשן" הוא מופרך ואנטי-הומניסטי! כלום אינך מבין, שעצם החטיפה היא פגיעה אדירה הרבה יותר מאבדן שערה? כלום עד כדי כך אתה מתנכר לסבלו הנפשי של האדם?
אם יש תוכך כברך, תכיר בטעותך ותתנצל על דברי רשעות שאמרת.
בשלב זה, אימצה מערכת הביטחון, את הטקטיקה של הפאשיסטים הקיצוניים בישראל, שיצרו מערכים המכוונים להכחשת תועבה ופשעים נגד האנושות, ומכחישים עובדות ידועות לכל, כמו עקירה מסיבית של עצי זית, רצח הילד מוחמד א-דורה ע"י הצבא בתחילת האינטיפאדה (כמו רצח מאות ילדים ותינוקות נוספים במהלכה), ווידוא הריגה על ידי 12 קליעים בתלמידת בי"ס פלשתינית בת 13 .
_________
סוכני המכירות
טקטיקה זאת הינה בעיקרה היצפי עובדות מכחישניות תוך פרטנות מרשימה, המהממת את קשב השומע. ניתקלתי בתגובות המביעות אוזלת יד מול יכולת מרשימה זאת, תוך אמירות שזה "השטח החזק שלהם". לכל אלה אומר כאן, שאין זאת רבותא כה גדולה מצד המכחישים, המלבינים והמאיינים לייצר היצפי עובדות למטרתם ככל שירצו. כל מכחיש שואה עושה זאת, החל מתאורים הנדסיים מפורטים של תנורי "ההסקה" באושוויץ וכלה בסטטיסטיקות אודות מספרי "הפועלים" היהודים בטרבלינקה וברגן בלזן. אך לא רק מכחישי שואה, אלא גם כל יקיר עבמי"ם, כל קונספירולוג, וגם כל סוכן מכירות שהתפתית לדבר איתו.
כישוריהם של המוסקוביצ’ים ועמלני הפרקש למינהו (מכחישנים מוכרים שצברו "שם" במכחישנות של הידוע לכל) אינם אלא כישוריהם של סוכני מכירות salesmen
_______________
ישראל כיום, תחת לחצים בינ"ל, ותחת טרור מפורר, שפגע בכלכלתה קשה, אמנם, ניגשת למהלך חד צדדי של התוויית גבולות לריבות היהודית. זהו אולי צעד כמעט נואש, לשימור זהותה כמדינת הלאום היהודי, ברוח אבות הציונות, תחת לחצים הולכים וגוברים וסבך בעיות מבית.
אלא שברור שהעולם הערבי לא ישלים עם גבולות אלה, וגם, כפי שאנו רואים מביקור אולמרט באירופה, גם האיחוד האירופי מתנגד לגבולות אולמרט (דבר שהעיתונות הישראלית היצניעה) וחוזר על הדרישה שהגבולות יקבעו בהידברות עם הפלשתינאים. היתה הבטחה מעורפלת של בוש לשרון וויסגלס באפריל 2004 כי ארה"ב, לראשונה בתולדות הסכסוך, תהיה מוכנה להכיר בגבולות שיכללו את גושי ההתיישבות, שסימן לשרון אז אור ירוק לתחילת מהלך ההינתקות. אלא שארה"ב, כפי שכתבתי במאמרים שונים, גילתה מאז, עקב לחצים ערביים ומדיניות "אג’נדת החופש" המזרח תיכונית שלה מאז כיבוש עיראק, אמביוולנטיות בנושא, כפי שהדבר למשל התבטא בדברי השגריר קרצר בשיחה סגורה לפני צוערי משרד החוץ.
ואמנם אנו רואים כיום כי אולמרט, נציג ההון הגדול בישראל, מגלה אפס סובלנות כלפי הטרור הפוגע בהתפתחות הכלכלה ובהשקעות הזרות, ונוקט במהלך חדש, סיכוני אמנם, של "טיפול בהלם" על ידי טבח אזרחים פלשתינאים (גם חיים רמון הכריז, כי ישראל כיום תנקוט באמצעים חדשים שלא ידענו עד כה). אלא שיש להבין גם, כי הדבר במקביל נועד להפעיל "לחץ פיזי לא-במיוחד מתון" על הרשות, על מנת שתהיה מצידה באופן זה או אחר, נכונות בהידברות עם ישראל (שכנראה, תחת לחץ בינ"ל, אין מנוס ממנה), להכיר בגבולות אולמרט. דומה כי מבחינה מדינית, בקור אולמרט באירופה היה ניסיון לקצור את הדיוידנדים של "המקרה המוצלח", מבחינת מדיניות החוץ של ישראל, של השתלטות החמאס, הממחישה את טענת מדיניות אולמרט ש"אין עם מי לדבר", ומתחייב מהלך חד צדדי.
אלא שהחמאס הכריז על על רגיעה (מדיניות שהיצהיר עליה), בשיעור שלא היה תחת שילטון הפת"ח, וכך, היתה עוד סיבה לפרובוקציות הישראליות בעזה שנועדו להפר רגיעה זאת ולחמם את הגזרה, וזאת בדומה לפרובוקציות הישראליות כלפי הסורים בשנים 1965-1967, בנושא מפעל ההטייה הסורי ומדיניות רבין המוצהרת והאוונטוריסטית של "הפלת המשטר הסורי" אז, דבר שהוליך לבסוף לחוזה ההגנה המצרי סורי, לכניסת הצבא המצרי לסיני, חסימת המיצרים, והשאר רשום בתולדות ישראל. אף ברגעים אלה אנו רואים לנגד עינינו הווצרות ברית צבאית איראנית-סורית, ונראה שבעתיד הקרוב שוב תהיה קיימת החזית המזרחית. כתבתי גם על הסיכונים הגבוהים הכרוכים במדיניות החדשה של אולמרט בנושא "הטיפול בהלם". ואמנם, בעולם מתחילים להעלות ספקות הולכים וגוברים מסביב לגרסא הישראלית בפרשת המשפחה בחוף עזה, וגוברים גם מאמצי ההכחשה של ממשלת קדימה.
סימני שאלה הולכים ומתגברים בעולם
— קישור —
דרישה לחקירה בינ"ל בפרשה
— קישור —
שאלה לגדעון:
האם האצ"ל והלח"י היו ארגוני טרור?
אני באמת לא יודע מה לומר.
הדיון על נסיון חטיפת הנערות מראה על אובדן כיוון מצער של אנשי ה"שמאל" גדעון ספירו ודניאל.
דניאל: כתבת ש"הן לא ילדות בנות 15, כי-אם מתנחבלות טרוריסטיות, הראויות – אם לא לחטיפה, אז *לכל-הפחות*, לחינוך שמאלני מחדש…"
לאן הגענו? חינוך מחדש?
הגזען מבין שנינו הוא אתה, ואני אוסיף ואומר שאתה גם גם מסוכן, רעיונות של "חינוך מחדש" הם מזעזעים לא פחות מחטיפת ילדות בנות 15…
אנא עשה בדק-בית בעניין דעותיך.
גדעון ספירו – אכן, תמיד ידעת להביע הסתייגות נכונה ממעשים רצחניים שנעשים ע"י טרוריסטים פלסטינים, ולכן צר לי על החלק הראשון של מאמרך והתעקשותך שלא לחזור בך.
שוב אני אומר: עצם העובדה שהחוטפים לא ירו בנערות מיד אינה מעידה על כוונה "טהורה", להיפך! אני מזכיר בפעם השלישית את המודוס-אופרנדי של חוטפים פלסטינים (וגם עיראקים, אגב): חטיפה באיומי נשק, לקיחת החטוף למקום המתוכנן, וברוב המקרים שם מתבצע הרצח.
מספיק ישראלים נרצחו בשיטה הזו, שמותיהם של חלקם מופיעים בתגובתי הראשונה.
לא נותר לי אלא לקוות שדעתך (המפתיעה!) בנושא לא מעידה על שינוי כיוון מצער.
איך בפולין?
לאורי ויס,
מרוב שאתה הומניסט, אתה נותן חסינות למתנחלות בנות 15 וגם משאיר במאסר את הנערים הפלסטינים בני ה-15 היושבים בבתי סוהר ישראלים.
אילו אני פלסטיני בתנועת ההתנגדות, הייתי שואל את עצמי, בין השאר, איך אני משחרר את בני עמי הקטינים מהכלא הישראלי? ההומניסט ואיש השמאל המהולל אורי ויס לא סייע, אז מהיכן תבוא הישועה?
אינני מביא ראייה מהשוטים והכיבוש הישראלי הוא בוודאי לא מגדלור של נאורות.להיפך, זהו מגדלור של רשע ואכזריות.
אני כן מביא ראייה מהמציאות. ובמציאות המתנחלות והמתנחלים דור שני בנות ובני ה-15 הם חלק מכוח הכיבוש, הם חלק מממלכת הרוע והפרת זכויות האדם. למצער ניתו להגדיר את המתנחלים כשב"חים, שוהים בלתי חוקיים. מדינת ישראל עוצרת או מגרשת את השב"חים בתחומה, אף על פי שהם לא מסכנים את העם בישראל, שהרי באו לשבור פת לחם למפשחותיהם. לא כך באשר לשב"חים המתנחלים, שבאו לרשת את הארץ, להתעלל ולגרש את הפלסטינים. בני ה-15 לוקחים חלק פעיל באימי הכיבוש, במסגרת הקרויה "נוער הגבעות", הם מכים פלסטינים, הם עוקרים מטעי זיתים ועוד ידם נטויה להגביר פשעים ועוולות.
במדינת ישראל בני 15 העוברים עבירה הם ברי ענישה. בשטחים הכבושים רק הפלסטינם בני ה-15 הם ברי ענישה, אם שפר מזלם ולא נהרגו מאש כוחות הכיבוש, צבא או מתנחלים. לעומתם בני ה-15 היהודים מוגנים, הן על ידי צבא הכיבוש (גם כשהם מכים חיילים וזורקים עליהם אבנים) והן על ידי "הומניסטים שמאליים" נוסח אורי וייס.
אני תומך נלהב של מאבק לא אלים, שעיקרו בסיסו ותמציתו: לא להרוג בני אדם. מעצר מתנחלות בנות 15, כאמצעי לשיחרור בני ה-15 העצורים על ידי הכיבוש הישראלי, הוא חלק ממאבק לא אלים. (כפי שההמאבק נגד הגדר, על אף האלימות הכרוכה בו, מוכר כמאבק לא אלים משום שכוונת המפגינים אינה להרוג בני אדם.).
וייס מרוקן את המושג פשעים נגד האנושות מכל תוכן. הוא מגדיר את הניסיון לעצור את שתי המתנחלות הצעירות כ"פשעים נגד האנושות", אז היכן נמקם את הפשעים האמיתיים? אין יותר מקום על הסקאלה, כי וייס מילא אותה במאבק הפלסטיני. הוא לא מותיר לפלסטינים דרכי מאבק. קסאמים אסור, להרוג חיילי כיבוש אסור, לעצור בני 15 בלי להרגן גם אסור. וייס כה גדוש בהתנגדות לכיבוש עד שהוא מותיר לכובש את המשך שיטותיו האלימות והאכזריות ואילו את ידי הפלסטינים הוא קושר, הכל בשם ההומינזם השמאלי.
עם שמאל כזה, אין לממשלות ישראל ולמתנחלים מה לחשוש.
אם אני צריך להתנצל, הרי רק בפני הפלסטינים שלא הצלחתי במאבקי הלא אלים לסייע להם להשתחרר מהכיבוש.
למי שקרא עיתון היום יכולות לעלות שאלות מעניינות מאוד בנוגע ל"תיעוד" של הילדה שמחפשת את אביה. ואם נצרף לזה גם את יכולותיה ועברה של מכונת הבכיינות וההסתה הגזענית שמכונה בפי כמה מהעוורים ביננו "התקשורת הפלסטינית"בניפוח עובדות והפצת שקרים, נוכל לדעת שכנראה שוב אין כאן יותר מתרגיל תעמולה זול שבא בדרך של ניצול טרגדיה אנושית. מכל מכתיבה כאן עולה משפט אחד הגיוני ופשוט שאצטט אותו מהתגובה "מה הבעיה" – מי שיורה מתוך אוכלוסיה אזרחית על אוכלוסיה אזרחית שלא יתפלא אם יפלו פגזים בשטח אוכלוסיה אזרחית".
מעניין אם נחשון ווקסמן היה משוחרר ברכב חוטפיו היית חולק להם שבחים על כך שלא נגעו בשערה משערות ראשו.עד עכשיו התנאים בשבי הערבי בכלל לא ממש הוכחו כגן עדן עלי אדמות כך שאין סיבה לצפות מחלק זה של אוכלוסיה לאנושיות עכשיו…מה שכן יש לצפות שהצבא יעשה הכל כדי להגן על אזרחיו גם במחיר של טרגיות אנושיות שאמיתותן מוטלת בספק פעם אחר פעם.
אין מקום טוב מזה לסיים במתן חיזוק חיובי למערכת התעמולה הפלסטינית שמוכיחה שוב ושוב את עליונותה על מערכת הסברה הישראלית ומיישמת פעם נוספת את הכלל "אל תהיה צודק תהיה חכם/בכיין/דרמטי/שקרן/מניפולטיבי". הלוואי עלינו…
בסיס הדיון מיותר משום שהמטרה היא לחיות כאן טוב ואם זה אומר ששם צריכים למות…אז זה מה שיהיה כל עוד הם לא מוכנים מיוזמתם להירגע…
מכחישן-פשעים ותיק כתב לי ככה זה עתה:
בינתיים כל המידע מצביע שהשבעה חוסלו באירוע פלסטיני פנימי.
בכל מקרה, אם יתברר אחרת, צה"ל צריך להמשיך פעולתו למיגור הטרור הערבי בכל דרך. מה עוד שהאזור בו שהתה המשפחה הוכרז לפני כן ע"י צה"ל כשטח סגור לפעולת ירי של צבא ההגנה של היהודים. הפלסטינים היו צריכים למנוע מאזרחים לעבור את הקו, כדי למנוע את הקטל. משלא מנעו, ואלי אף עודדו, הדם השפוך עליהם.
רציתי לענות לו מייד אך לפתע הבליח הרעיון במוחי: אכן, צבא הכיבוש מכריז מדי פעם על שטחים בפלשתין המוחזקת כשטחי אש, כאלו שהשוהה בם מסכן נפשו בכפו. קודם להפגזה ארטילרית, הפצצה אוירית, פשיטות מסיביות, מוזהרים התושבים באמצעות כריזה מן האויר, שהשטח בו הם שוהים מוגדר ומגודר כשטח אש.
הדבר אמנם נשען על מסורת דתית נאה, של גידור שטחים, למשל, גידור וסימון תחומי קודש, כגון התחום השבת. ואכן, היגיע הזמן שצבא הקידוש יהווה אור לגויים ממש.
ועל כן, הצעתי היא לכוחות ההתנגדות הפלשתיניים לאמץ אף הם מנהג יפה זה, של אזהרה קודמת טבח. שעל כן, יכריזו למשל גדודי חללי אל אקצה על איזור אלקנה ובנותיה כשטח אש מגודר, שיהודי השוהה בו, מסכן את נפשו. צבא הקידוש מייד מחיש לשם כוחות, תחת כל עץ זית רענן שלא ניגדם, כמו שאומרים. אך אויה, הפעם מכה הקליע הקטלני באיזור בית-אל וגרורותיה. דובר צבא הקידוש (דו"צה) מקים זעקת שבר, "הרי אמרתם" אך אז מודיע דובר כוחות ההתנגדות, "לא בוטלה התראת כוחות ההתנגדות על איזור 13 מזרחית לגדר, שכחתם?
האפשרויות כאן הן בלתי נידלות, שהרי דווא בזאת גדולת האור לגויים, שהוא זורה אורו במשרעת רחבה. למשל, דובר גדודי הקדוש עיזאדין אל קאסם מודיע: החל מה-7 ביולי יגודר חוף ימה של תל אביב כשטח אש סגור (בדומה לחוף עזה), לידיעת המתרחצים והטובלים בים. איך אומרים, במלחמה אל תצפה שהצד היריב לא יאמץ את שיטותיך.
מלקסיקון צדקנים:
היום המונח "פשעים נגד האנושות" תופס מקום כבוד אצל מצדיקי הכיבוש ומעדיפי יהודים. המונח הזה תופס את המקום שהיה שמור עד היום ל"אנטישמיות", ומדובר ממש בלהיט המזדמר תדיר על לשונות הימין.
כך הם מזהמים את השפה של זכויות האדם, ע"י שימוש ציני ושקרי במונחים השמורים לאירועים נדירים וקשים, כגון "פשעים נגד האנושות".
הם פשוט גמרו לסחוט את כל מה שניתן מהמונחים "שואה" ו"אנטישמיות", ובמסגרת ניסיונם להשתלב בשיח של אויביהם האידיאולוגים, השמאל, החליטו לנכס לעצמם את מינוחים הלקוחים משפת יריביהם, ו"פשעים נגד האנושות" הוא הראשון והעיקרי שבהם.
יש עצה. אפשר לאמץ את המונח החביב "פשעי הקידוש" ולבלבל את האויב. איך אמר הפילוסוף והאסטרטג הסיני סון טסו ב"תורת המלחמה" שלו? פעל הרבה יותר מהר מהאויב.
סתם כך, מתוך דיון שהתקיים כאן
— קישור —
ניתן להסיק שהוצאת דרכון פולני והיגרת לשם. ובאמת לא ראו אותך כאן כמה זמן…
ספירו, חוששתני שהפעם פישלת. אין להצדיק פגיעה באזרחים, בין אם הם בני 5 או 45. לצורך העניין, אפשר לחלק את הפגיעות ש להפלסטטינים באזרחי ישראל ל-4 קבוצות:
א) אזרחים בתוך הקו הירוק
ב) אטזרחים מעבר לקו הירוק, כלומר מתנחלים
ג) לובשי מדים בתוך הקו הירוק
ד) לובשי מדים מעבר לקו הירוק.
בעיני, רק פגיעות של פלסטינים בסוג הרביעי, כלומר בצבא הכיבוש, הן לגיטימיות – וגם זה בדוחק. אישית הייתי מעדיף שיעברו להתנגדות לא אלימה כלומר למרי אזרחי, שהוא גם יותר אפקטיבי.
לגבי שאר הסוגים, אפשר אולי להגיד שגם בתוך הקו הירוק מדובר באותו צבא, או שגם מתנחלים הם חלק מהכיבוש, אבל מה לעשות שאפילו חיילי הכיבוש לא מתגייסים מרצונם החופשי ואינם בוחרים איפה לשרת. ולא כל אחד ירצה להיות "גיבור" וללכת לכלא.
הזמן עובר, ולאט לאט מצטברים נתונים שמעלים מספר סמני שאלה לגבי הארוע בחוף עזה ומקורו:
היום פורסם שרסיס שהוצא מגופו של הילד אדהם בן ה-12 (המאושפז בבית החולים סורוקה) נשלח לבדיקת מעבדה והתברר שמקורו אינו פגז צה"לי.
כמו כן יצא אתמול בי"ח איכילוב בהודעה חריגה במיוחד המציבה סימני שאלה נוספים:
בבית החולים אומרים שאילהאם רלייה בת ה- 21 שהובאה לאיכילוב לאחר הארוע "נוקתה" מרסיסים למרות שנראה שלא היה לכך צורך.
הסיפור מתחיל להיות רעוע במקצת.
אולי קיטונות הרותחין אותם שפך ספירו על צה"ל ("שקרני הצבא הישראלי","תעמולה פרימיטיבית של רודנויות","מעליבים את האינטליגנציה", "קריקטורה של בדיקה" וכו’)
אולי בסופו של דבר יאכל ספירו את כובעו ואת מאמרו?
מי יועד?
לדעתי חקירה צה"לית הרבה יותר אמינה מהודעה פלסטינית, ואני בכוונה אומר "הודעה" כי הם אף-פעם לא באמת בודקים שום דבר.
לראייה – מה שכונה בזמנו "הטבח בג’נין", הפלסטינים טענו שהיה טבח, הכפילו את מספר הקורבנות ו"פיברקו" לויות. מיותר לציין שהטענות על אותו טבח התקבלו ע"י לא מעט אנשים שחושבים כמוך, עד שהתברר בסופו של דבר שלא שום היה טבח.
אז מבחינתי דווקא הפלסטינים הם לחלוטין לא אמינים, וצה"ל מתנדנד איפשהו באמצע.
מה גם שבימים האחרונים הועלו עוד סימני שאלה לגבי אחריות צה"ל לגבי הארוע בחוף, כפי שכתוב בהודעה שמעל זו שלך.
תחקיר פנימי של הצבא לא יהיה לעולם ובשום מקרה אמין. לבד מכך, הצבא מתעלם בשטתיות מכל הממצאים שאותם העלו חוקרים שהיו בשטח עצמו בעזה. (ולא, הם לא אנטישמיים). נסיון העבר מלמד שחקירה צהלית היא לא יותר ממכבסה אחת גדולה. אם הצבא ותומכיו משוכנעים בצדקתם, מדוע הם מפחדים מבדיקה בלתי תלויה שלה תהיה שותפת ישראל?
עוד על הסוגיה כאן
— קישור —
אבנר יקר: אחת משתיים או שאתה מתרומם אל מעל הסף התחתון של דיון נורמאלי (כאן זה לא וואי נט) או שאף אחד לא יקח אותך ברצינות.
שלוש התחקירים הבאים נעשו ע"י אזרחים בינלאומיים (ביניהם יהודים כמוך) אינם מה שאתה מכנה (אגב מעט גזענות אנטישמית) "הודעה פלסטינית". אז במתותא אבנר: ראשית עיין ברוגע בחומר מבלי לנתר שח__ר קופץ בראש. "יומן רייטס וואטש" עובד ב- 80 מדינות בעולם ובכל אחת ואחת מהם יש הרבה אבנרים קטנים שמתנגדים לחקירות הולמות של ח-ש-ד-ו-ת למעשי פשע (שים לב: אף אחד לא קבע עדיין מסקנות אבל אין דרך להגיע אליהן בלי חקירה בלתי תלויה (בישראלים או פלסטינים), קומפרנדה אבנר
1. — קישור —
2. — קישור —
3.
. — קישור —
בנוסף, יתכן בהחלט שהיו גופים ואנשים שטענו על ג’נין "טבח". למרבית הפלא דווקא "יומן רייטס וואטש לא טען כך.
כך אנו קוראים מתוך הדוח HRW על ג’נין:
"HRW לא מצא כל ראיות שיתמכו בטענות לטבח או להוצאות להורג רחבות ללא משפט שבוצעו ע"י צה"ל במחנה הפליטים בג’נין." (מאי 2002, עמוד 3 מתוך סיכום הדו"ח בעברית:
— קישור —
הדוח כולו — שבו ברור אבנר שלא עיינת מעולם — נמצא כאן:
— קישור —
אז שוב בבקשה: דיון לא פרופגנדות הסברתיות. אנא העלה את רמת הדיון שכן זו לי הפעם האחרונה שאשחת זמן עליך אם הדיון לא ישתנה. רב תודות, שיקו
לא כתבתי "אני מקווה". אתה משקר ומסית תוך ניסיון להציגני כדו פרצופי וגרוע מזאת. הכפשות אינטרנטיות מצד חלאות אדם שקרניות, הניכרים גם בסגנונם הנמוך והירוד, אינם זרים לי. אבקש שתנקוב בשימך וכתובתך, אחרת אפנה למשטרה. אני אדם מזוהה, ושמי מיכאל שרון. אתה כותב באנונימיות, אך משמיצני בפומבי בשקרים ההפוכים למציאות. מדובר בעבירה פלילית על חוק לשון הרע, ועבירה פלילית על החוק למניעת הסתה. אם לא תזדהה בשמך וכתובתך, אפנה למשטרה לברר זאת, תוך בקשה להשיג את ה-IP שלך.
ההנחה הסמויה כאילו הרגו יהודים בכל מקום, והכל שאלה של אחוזים מעידה על הכותב. היכן שחיו יהודים ומוסלמים, לא הרגו יהודים בשל יהדותם, נקודה. כלומר, לא השלטון, או מי ששלט. זה לא שייך לאיפה התרכזה מרבית יהדות העולם.
ועדיין לא השבתה לי איך מתיישבת העובדה של נאורות, זכויות אדם, אם מה שנעשה ליהודים במערב במאה ה-20
שלא לדבר על היחס לאינדיאנים 100 שנה קודם לכן, היחס לשחורים – יותר מ-250 שנה (ועד היום), היחס למוסלמים, היחס לנשים…
ועוד קבוצות מדוכאות שהמערב "הנאור" ו"המתקדם" מגלה כלפיהם יחס שכולו זכויות אדם.
גם משטרו של הרודן אוגוסטו פינושה מצ’ילה הכחיש את העינויים הקשים – פרקטיקה רווחת שהקיפה אלפי קורבנות של עינויים מסמרי שער. "נוהל" ההכחשה כלפי העדויות היה לטעון שמדובר באנשים בעלי דימיון עודף, בקומוניסטים שעניינם הכפשה, או חולי רוח.
הסתבר, שדווקא ההכחשה היא שהוציאה את הקורבנות מגידרם באופן מוקצן, יותר אף מאיזכור העינויים עצמם: הפגישה עם המצח נחושה חסר הגבולות ונטול המצפון של הפוגע, העימות עם אבסורד נורא המתריס בפני כל מה שאנושי.
אנשי ימין נוהגים "להתפעל" מהתעמולה הפלשתינאית "המעולה והשטנית" (תוך הטענה שהפלשתינאים עצמם הורגים את ילדיהם וכורתים את עצי הזית שלהם, למטרת תעמולת זוועה נגד ישראל…). אלא שבאותה מידה ניתן לאמר כי לתעמולה הישראלית או הימנית הקיצונית יש אינטרס להכפיש את הפלשתינאים. הנקודה החשובה כאן היא שאם מדובר במניע, באינטרס, האינטרס והמניע הישראלי לשקר גדול מהמניע הפלשתינאי. ולמה האינטרס הישראלי לתעמולת שקרים גדול מהאינטרס הפלשתינאי בנושא?
כי המצב בין ישראל לפלשתינאים מבחינת ניראות עניינם אינו סימטרי. עניינם של הפלשתינאים פשוט – נישול אדמות (1948), מחנות פליטים, וכיבוש על גבי הנישול בתוספת נישול חדש (בעקבות מלחמת 67). בנוסף, ישראל היא מדינה חזקה ועשירה עם מיטב הארסנל המודרני, והפלשתינאים עם עני, והתנגדותם לנישול ולכיבוש נעשית בנשק פרימיטיבי.
ואילו הטעון, האפולוגטיקה הישראלית וניראות העניין הישראלי אינם פשוטים וישירים וניזקקים להרבה פילפול, ארכנות וסקולסטיקה, על מנת להצדיק את הלא קביל באופן בסיסי.
על מנת להפוך את הדברים על פיהם, אין זה בלתי סביר שגורמים בישראל מקצים תקציבים לתעמולה שקרית. כאן משתמשים במיטב התוכנה הגרפית ותוכנה לעריכת וידאו וסרטים. טכניקות אלו של פיברוק אנימציה מוכרות כבר 14 שנה, והשתמשו בהן בהרחבה עוד בסרט פורסט גאמפ שהופק בארה"ב ב-1992 .
המת הקם על רגליו מהאלונקה ושאר סרטונים שהוצגו לקהל הישראלי, הממחישים כביכול את "הכזבים הפלשתינאים", עשויים להוות דוגמאות לעריכה ואנימצייה מפברקת, ונוצרו כנראה על ידי אנשי אנימצייה והסרטה של מערכת הביטחון, כתוספת התנדבותית לעבודתם הרגילה – חומר הדרכה או חומר פירסום למוצרי התעשייה הצבאית והאוירית. זאת תוך שכנוע עצמי שהמטרה ביטחון ישראל מקדשת את האמצעים.
היו אמנם תופעות היסטריה רגעיות בקרב הפלשתינים, והאשמת ישראל בהפצת מחלות והרעלות, ואלו אכן הוו את הבסיס העיקרי למחשבה מאחורי הפיברוקים ותעמולת הכזבים הישראלית, שעקב כך יהיה לכזבי השקר הישראלי לפחות סבירות מסויימת.
קריטריון הנזק:
ב"ספרות" הכחשת השואה וחומר מכחישני אחר (כגון כזה שהוצא בסרביה), טענת בסיס היא כי הקורבן, הוא עצמו שמביא את הפורענות והאסונות עליו, על מנת לזכות ברווחים תעמולתיים (במקרה של סרביה – הקמת ברית נאטו והאיחוד האירופי כנגדם) המכחישנות הישראלית אף היא נוקטת באותה מסורת, ומייחסת לפלשתינים הרג ילדיהם, וחבלה ברכושם למטרות תעמולה. לאחרונה ראינו גישה זאת בפיברוק הישראלי על כך שהפלשתינאים עצמם ביצעו במו ידיהם את טבח המשפחה בחוף עזה, וזאת חרף תחקיר אמריקני שקבע שמדובר בפגז 155 מ"מ ישראלי פשוט, ונוכח דרישה הולכת וגוברת בעולם למנות צוות חקירה בינ"ל בנושא.
אלא שיש לשים לב, שכאן, אילו היה הדבר נכון, היו הפלשתינאים, אומה חקלאית בעיקרה, גורמים נזק במו ידיהם לעצמם, וגם פוגעים בטאבו סימלי ומרכזי- עץ הזית. אין הדבר דומה לעריכת סרט שקרי, שכן כאן מדובר הן בנזק כלכלי גדול והן בפגיעה שלהם במו ידיהם בסמל מקודש שלהם. הדבר חסר סבירות באופן קיצוני.
אני נפעם מיכולתך להתבטא כשמאלן קיצוני באתר זה וימיני קיצוני באתר "רוטר". ובשני האתרים יש לך נטיה למלל פסבדו אינטלקטואלי אינסופי וקושי גדול בהצמדות לעובדות. מה יהיה?
ואני איני מתפלא על יכולתך לשקר במצח נחושה. דומני שעולמך מלא בדיכוטומיות שחור לבן, ובכורח לחלק כל דבר באופן בינרי. עוד בשנות ה-60 איפיין חוקר כמו ( Rockeach (1960
את אופן אירגון המידע שלך, בהציגו את מושג ה-open mind לעומת closed mind
גישתי הכלכלית-מדינית ופוליטיקה מתקדמת
— קישור —
ברוטר עלי לספוג נאצות פרועות כ"שמאלני", ואף כאן חייבים להשתלח לי בי אנשים, שסגנונם מעיד עליהם, שימניותם ההיסטרית הינה מסווה להתחככות בחוגי הפשע (כתבתי על פשע, ואני יודע דבר או שניים על המאטרייה הזאת)
מאמר שלי ברוטר (כולל תגובות קוראים):
ההיטוריה תשפוט אותנו כיצד נהגנו ברגעים אלה
— קישור —
לגדעון ספירו,
אני רגיל לשמוע את טענותיך מפי מצדדי הכיבוש, ואשיב לך את מה שאני כל כך רגיל להשיב להם.
ראשית, השימוש בכוח לביצוע פשעים נגד ילדים רק יוביל ליותר טרור. במקרה הקונקרטי הזה, חטיפת הילדות, המתגוררות בהתנחלות,רק תוביל להכבדת הדיכוי הציוני הטרוריסטי. היא תקטין את הדה-לגיטימציה של פשעי צבא הכיבוש נגד הילדים הפלשתינאים.
שנית, גם אם תשכנע אותי, כי חטיפת הילדות תוביל להפחתת הדיכוי, הרי שעדיין אתנגד לה נחרצות. אני פשוט מתנגד לחטיפת אדם אחד כדי לשחרר אדם אחר. "אין דוחים נפש מפני נפש" או אם תרצה הציווי הקנטיני, שלעולם פעל כך שיהיה אדם מטרה ולא אמצעי.
אתה אומר שאינך מביא ראיה מן הכיבוש, אלא מן המציאות. שורה לאחר מכן אתה כבר מביא ראיה ממשטרת ההגירה. כלום משטרת ההגירה איננו ארגון טרור אפל בעיניך? כלום אתה מציע לאמץ את הנורמות שלה? אבל רגע, למה את מתכוון בכך שאתה מביא ראיה מן המציאות? האם אתה מאמץ את הגישה הריאליסטית (המציאותית) ביחסים בינ"ל? אתה מכשיר שרצים מוסריים כדי לשרת את האינטרס הלאומי (אם כי, יש לציין, מדובר באינטרס של קבוצה מדוכאת). אימוץ הגישה הריאליסטית גם ניכר מדבריך הבאים: "אילו אני פלסטיני בתנועת ההתנגדות, הייתי שואל את עצמי, בין השאר, איך אני משחרר את בני עמי הקטינים מהכלא הישראלי"? קדם לך בגישה הריאליסטית הזו אהוד ברק, שאמר ברדיקליות ממך, כי לו היה פלתשינאי היה מצטרף אל ארגון טרור.
אני – בניגוד אלייך – גדעון לא מתלה את תקפות עמדותיי בהיותי ישראלי (מדומיין) או פלשתינאי (מדומיין). היותו של הכיבוש פסול מוסרית מכל וכל היא בלתי תלויה בהשתייכותו הלאומית/גזעית/דתית המדומיינת של הטוען. היא שואבת את כוחה מהטעמים המוסריים נגד הכיבוש ולא מזהות הטוען. אותם הדברים יפים גם לגבי ההתנגדות לחטיפת ילדות – היא בלתי תלויה בהשתייכותו המדומיינת של הטוען, אלא שואבת את כוחה מהטעמים המוסריים בגנותה.
אתה אומר, כי הן ברות עונשין. ראשית, יוסכם על שנינו שחטיפת ילדות איננה הליך הוגן להעמדה לדין. שנית, אכן, הקמת התנחלות היא פשע מלחמה. ברור. אך האם אתה מאשים בפשעי מלחמה גם ילדות שנולדו בהתנחלות, ועדיין אינן עומדות ברשות עצמן, על כך שלא עזבו את בית הוריהן בגיל 15?
בנוסף, העובדה שמתנחלות בנות עשרה תוקפות פלשתינאים לא גוררת הטלת אחריות פלילית – עד כדי הצדקת חטיפה – על כל הילדות בנות ה-15 הגרות בהתנחלויות. .
אתה אומר:
"אני תומך נלהב של מאבק לא אלים, שעיקרו בסיסו ותמציתו: לא להרוג בני אדם". ברם, אי אלימות איננה מצטמצת להימנעות ממעשי רצח! בפעם הקודמת אמרת, שאתה מתנגד לכך ששערה משערות ראשן של הילדות החטופות תופל. אבל כעת אתה כבר כמעט אומר לנו, שאי אלימות מתמצה באי מעשי רצח. תמיהה גדולה.
ועוד הערה: אתה אומר, כי המנתחלים -ובכללן הילדות – הם שב"חים. לצערי, אימצת את שפת הכיבוש הגזענית. אדם הוא לעולם איננו שוהה בלתי חוקי. זאת פשוט כי אדם לעולם איננו בלתי חוקי. אפשר לומר, כי שהייתו (כלומר פעולתו/מחדלו) במקום מסויים בזמן מסויים היא בלתי חוקית, אך האדם לעולם אינו הופך מכאן לבלתי חוקי, לשב"ח.
אמנם לא בקשר ישיר לסמרטוט אדום זה, אך לא ענית לשאלות קודמות בעניין המצנפת של וענונו וכן מדוע חותם JC כחלק משמו.
אני מניח שתגובתי זו לא תםפורסם אך סבורני שכשירות לקוראים, מוטב שלחשוף שמאחורי המלל האינסופי והמתפתל שלך מסתתר אדם אכול מרירות על ה"מימסד" שכביכול דפק אותו ושמוכן לשתף פעולה עם כל אחד מימין או משמאל שמביע התנגדות למדינת ישראל. לא למותר גם לציין שאדון מיכאל שרון מאמין כי "פשעי המלחמה" של ישראל נובעים מחוסר רצונה "להכריע" מול הפלסטינים ושמהות ההכרעה היא מבחינתו טרנספר. כלומר, עוד צדקן ימני קיצוני מבית היוצר של בני בגין.
לאורי וייס,
ראשית תיקון קל. אתה מבלבל בין אדם בלתי חוקי, שגם אני סבור שאינו בנמצא שהרי כל אדם הוא חוקי, לבין שב"ח שהוא שוהה בלתי חוקי. הבלתי חוקי מתייחס לשהייה ולא לאדם. אבל יתכן שהעברית לא שגורה בפיך עד כדי דקויות כאלה. לא נורא.
שנינו גם משתמשים במונחים שונים באשר למעצר הנערות. אתה קורה לכך חטיפה, ואני מכנה זאת מעצר בידי אזרח. במקום שאין ריבון מבני העם היליד הכבוש, אין לו ברירה אלא לפעול כריבון כלפיי השודדים והנוגסים אותו.
לא זו בלבד שאתה נותן לנערות המתנחלות חסינות (והעובדה שנולדו לתוך הכיבוש והאפרטהייד אינה מקלה בפשע אדנותן), אלא אתה נותן חסינות לכיבוש. שהרי לשיטתך, כל פעולה נגד הכיבוש (לא רק "חטיפה") תביא להגברת הדיכוי, ועל כן מן הראוי שהעם הכבוש יימנע מכל מעשה שירגיז את הכובש. אין ספק כי אילו הסכימו הפלסטינים להמשיך ולמלא את תפקיד חוטבי עצים ושואבי מים של ישראל בתנאי ניצול מחפירים, כפי שעשו בעיקרו של דבר בעשרים השנים הראשונות לכיבוש (עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה), רבים מצעד הדיכוי החמורים היו נמנעים. אז מה, להימנע מהתקוממות? דע לך, כי גם כאשר הפלסטינים נקטו בשיטות התקוממות בלתי אלימות הדבר לא הרתיע את הכובש הישראלי מתגובה חריפה ורצחנית.
מרוב התפלספות אתה יוצר גזירה שווה בין הכובש והנכבש, כמו למשל "לכולם אסור לחטוף" אבל זו עמדה לא הגונה כי הכובש בן עמך ממשיך לחטוף ואילו מהכבוש אתה שולל את אמצעי ההגנה.
בעניין האחריות הפלילית.כאשר בן 15 פורץ לדירתי, אני עוצר אותו על אף שהוא קטין. זהו כבר גיל של נשיאה באחריות פלילית.הצרה היא שאתה סבור שאם מתנחל בן 15 16 או 17 נוהג כאדון במקום שפלש אליו, הוא אינו בר עונשין. אתה מתעלם מהעובדה שנערי הגבעות הם חלק משמעותי מחיל הכיבוש, ולכן לשיטתי הם אינם חסינים מצעדי ההתנגדות לכיבוש. המוסריות שאתה מתהדר בה,אינה מוסרית, כי אין גזירה שווה לנער המתנחל, גם אם נולד לתוך הכיבוש והאפרטהייד, לבין בן גילו הפלסטיני הסובל מהנגישות והדיכוי של הצבא והמתנחלים. לנער הפלסטיני מותר לתקוף את בני גילו במטרה להשתחרר מהם, ואילו לנער היהודי הכובש זה אסור. זאת המשוואה המוסרית הנכונה.
ולמתנחלים היתה שמחה וששון בגין שמאל כשלך.
אתה מצדיק פגיעה בכל מתנחל באשר הוא ,גם ילדה בת 15. מה לגבי תינוק בן שנה? מוסרי לחטוף אותו בכדי לקדם מטרות של "התנגדות לכיבוש"?
ההכללה המסוכנת לגבי כל תושבי השטחים כמוה כהכללות שמבצעים בישראל כלפי כל הפלסטינים אין הבדל. למעשה, אם מדברים באחוזים, שיעור המתנחלים שבפועל פוגעים בפלסטינים נמוך משיעור הפלסטינים שפוגע בישראלים (ובאותו הקשר ראוי ןלציין שרוב ההתנחלויות לא נבנו על אדמה פלסטינית-כלומר, לא נגזלו מאיש). לא למותר לציין גם שהטרור החל כמובן לפני 67 ושהחמאס (שנבחר על ידי רוב הפלסטינים) לא מבחין בין יהודי תושב גוש עציון ויהודי תושב באר שבע. ובמידה רבה של צדק כמובן-אין הבדל עקרוני בין ההתיישבות בשטח זה של ארץ ישראל ושטח אחר מבחינת המשמעות לפלסטינים או מבחינה חוקית (שהרי הקו הירוק מעולם לא הוגדר חוקית על ידי אף אחד). כלומר, אתה מצדיק פגיעה גם באזרחים יהודים בבאר שבע. כה לחי. ואגב, אזרח ישראלי שחי מאחורי קוי 67 איננו בעל פחות זכויות עקרוניות או חוקיות להיות שם מערבי ברמאללה. בשני המקרים מדובר באנשים שהיגרו למקומות היישוב שלהם וההבדל הוא רק בתקופה. אינני סבור שערבי שהיגר לשומרון מסוריה בשנות השלושים או אפילו במאה ה19 (והיו כידוע לך הרבה מאוד כאלה) הוא תושב "יליד" וחוקי בעוד היהודי שהתיישב שם ב-1970 הוא קולניאל בלתי חוקי בראוי לחטיפה ואולי גם להרג על עצם התיישבתו במקום.
אין שום דבר מוסרי בעמדתך כשמנתחים אותה מעט לעומק. סתם רישעות.
אין דבר יותר פתטי מתגובה המתחילה במילים
"זה בטח לא יפורסם.."..
מכל מקום, אינני באה להגן על מ.ש. אבל התגובה של האדון "זה בטח לא יפורסם" מלמדת יותר מכל על עצמו. מאוס ביותר הקו של אנשי הגדה לייחס לעצמם איזו טהר כוונות הנובע ממנטליות של "החבר’ה" ותו לא. אין מדובר על מה מותר ומה אסור להגיד, אלא למי מותר. גדעון ספירו מפרסם באתרי הימין גם כן ועמדותיו הסוציאל דמוקרטיות ציוניות לא שונות בהרבה מעמדות ימין בגיניסטי מימיו הטובים יותר (אציל יהודי, זכויות אדם, ולא שואלים גבר איפה הוא היה בלילה). יורם בר חיים, המוסלמי התורן שמזכיר לי ירושלמי אחד מברוקלין שהפך לסופי ואימץ שם ערבי ופתח חנות ניו אייג’ – מגרש מהשמאל לפחות מנדט אחד ביד קשורה. בקיצור, הביצה פה כל כך דוחה ועלובה, שבמקומך הייתי מברכת על כל אחד שמוכן לבוא לשוחח במועדון הזה, בין אם הוא מן הימין ובין מקדימה. האם דב חנין שעבד אצל זכרוני בזמן תיק וענונו, קלמנוביץ וגנוסר, ואחרי כן עבד בפקולטה בתל אביב ועשה קואליציה ירוקה עם הקק"ל הוא יותר שמאל ? או האם יש כאלה שמותר להם גם לסגור עסקאות עם אריק שרון והם עדין יחשבו שמאל לעומת אחרים ?
—
אולי כדאי להתחיל כאן אינקויזיציה ולטהר מן המחנה "השמלאני" את אלה שמחשבות כפירה מענות אותם ? כך יישארו סופסופ רק הנאמנים, כלומר, שני סוכני השב"כ הרשמיים שעובדים בתור פרובוקטורים, ואתה.
הי, בני בגין אדם ישר! הלוואי (ללא קשר לדעותיו) עוד כמותו בבית הנבחרים שלנו!
אחרי שלא נבחר ב-99′ לראשות הממשלה, ולא זו בלבד אלא שמפלגתו קיבלה מנדטים מועטים ביותר, הבן אדם הכריז שהוא לא מתכוון ליצג רעיון שאין לו בוחרים, ופ ר ש מהכנסת!
נא לא לערב אותו עם מיכאל שרון.
לפעמים כשנדמה לי שהשמאל הישראלי מתפקח ואויל לומד מטעויות ואולי מבין שאי אפשר להמשיך לעשות ניסויים בבני אדם (ראה: הסכם אוסלו, היציאה מהערי הגדה, היציאה מלבנון, שחרור מחבלים כל פעם שיש רבע הסכם, ההתנתקות ותכנית ההתכנסות) אני חוזר לאתר הזה כדי להבין שהשמאל ישראלי לעולם לא טוב בלקבל ביקורת.
גדעון ספירו, פסאודו-עיתונאי קורא לחטיפה של אזרחים ישראלים וקורא לזה מעצר אזרחי.
אז תאמר לי גדעון: איך אתה קורא למה שקרה לפני יומיים? מעצר אדרחי בשטח מדינה אחרת?
זו היתה פעילות קומנדו מצויינת אבל טרוריסטית, לא מדובר בחיילים שהיו צבא כובש על אדמות עזה כי אם חיילים שעמדו על הגבול.
מטרת החטיפה איננה לשחרר עצורים בני חמש עשרה אלא לשחרר מחבלים עם דם על הידים.
אז איך אתה קורא לזה?
אתה מוזמן לחזור למציאות.
לעוז נמרוד שלום.
בוא נאמר שאני מקיף את הבית שלך שנמצא לצורך ההדגמה ליד הים. אני מקיף את הבית שלך בגדר, בטנקים באלפי חיילים. גם הגישה לחוף הים שלך חסומה בידי ספינותי.
אני לא בבית שלך, מה פתאום!
בבית שלך אתה חופשי. יש לך את כל החופש להיות כלוא בבייתך. אני כובש? לא!! אני על הגבול. בבית שהוא שלך, כף רגלו של איש מחיילי לא תדרוך.
גם אם תרצה להמריא במסוק שחונה על גג ביתך, אני אפיל אותו בעזרת מאות מטוסי הקרב שלי.
עכשיו, מה אתה עושה בכדי להשתחרר מ"החופש" הזה?
בהתחלה אתה מנסה במו"מ, כשלא הולך במו"מ, אתה מנסה לצאת בכוח. כשלא הולך בכוח, לא תנסה לתקוף אותי, זה שכולא אותך? בוודאי תרצה.
ואם תדרוש שאשיב את מי מבני בייתך שכלוא בבית אחר, האם זה לא לגיטימי?
תחזור בבקשה למציאות (אל תקרא את העיתונות הפרו ציונית).
שלך,
הכלוא החופשי, עזה.
העמדות שאתה מייחס לי, דומה שמקורן באי הבנה של מאמרי הוותיק "הווצרותה של האזרחיות המיליטנטית בישראל"
הווצרותה של האזרחיות המיליטנטית בישראל
— קישור —
לעיתים צצה בחוגי השמאל התמיהה: הרי העניים, הרעבים, ענינם בפתרונות חברתיים/כלכליים למצוקתם, ומדוע בקרבם נמצאת המיליטריסטיות הימנית העזה ביותר בנוסח:
אני רעב – מוות לערבים!!
האם יש כאן הסחת דעת כלפי מטרה חיצונית פרי טמטום ונחשלות, כפי שנוהגים לאמר מטיפי השלום האמידים?
גישתי שונה לחלוטין, וגורסת שככל שאדם מנושל יותר ממקורות כלכליים וחברתיים, ככל שהוא שרוי יותר במצוקה בסיסית, כך חשיבתו מתקרבת יותר למודל של האדם הכלכלי הרציונלי הטהור.
בן העשירונים הנמוכים מזהה נכונה עד להדהים את גורמי מצוקתו: חוסר ההכרעתיות בסכסוך הישראלי ערבי, מה שניתן לכנות סכסוך המנוהל מתוך עמימות למטרת המשכיותו והזנתו.
את מי משרתת עמימות זאת?
אוליגרכייה של העשירונים העליונים.
שכן גם השלום שיושג בתנאים של היעדר הכרעה, ישמור על תקציב הבטחון ועל גודל המערכות הבטחוניות באותה רמה, ואף יגדילם. המערכת הבטחונית הכבדה והתודעה הבטחונית במצב נמשך של חוסר הכרעתיות גורמת להזרמת סכומי עתק לחוגים הבטחוניים והקשורים איתם – ממסד השמאל. הבטחון גם משמש עילה להעלמות כספים רבים שהיו צריכים לזרום לעשירונים הנמוכים.
ניתן לכנות זאת: סרח העודף הבלתי מוסבר של עמימות תקציבית, מעבר לסכומים המושקעים ישירות בבטחון.
העשירונים העליונים חיים בדירות פאר ווילות בעשרות או מאות אלפיהם, אף שתרומתם ליצור ולתל"ג מזערית. סביבם פורחת מערכת תרבותית וכלכלית אדירה המזרימה להם את מירב כספי התוצר – הלוא היא המערכת הביטחונית.
הרטוריקה התרבותית שלהם הינה יונית, שכן הם מעונינים בחוסר הכרעתיות צבאית שתנציח מצב זה.
לעיתים כאשר חלילה מתקרב איזה שלום מיוחל, מלביש ברק כמה צ`פחות משפילות על גבו של עראפת בקאמפ דיויד ומסכל הסדר כזה, בהשפילו בפומבי מנהיג ערבי גדול.
פעמים אחרות דואג שמעון פרס לאחר הסדר אוסלו לחסל את יחיה עייש המהנדס ולסכל את ההסכם בהציתו גל של אלימות. לאחר מכן נראה פרס בסרבל צבאי בעת הפצצת אזרחים חסרי ישע בלבנון.
כך מסכלת האוליגרכיה השמאלית העשירה הכרעה והסדר, ומנציחה את הזרמת כספי המדינה אליה.
הדבר מומחש בדמות שורות הגנרלים העוברים מהצבא למנהיגות אזרחית של שדרת האוליגרכיה הביטחוניסטית/שמאלית, כשאלה נוקטים ברטוריקה יונית, כגון אהוד ברק ועמרם מצנע.
ניתן איפוא לדבר כאן על הצבאיות המעממת/יונית.
איש העשירונים הנמוכים שואף להכרעה בעימות, ולכך שתקציב הבטחון יפחת. לכן, כל מראה של העמימות מונעת ההכרעה בשם הנאורות-כביכול (המנציחה את עושק הכלל על ידי האוליגרכיה) כגון מראהו של אחמד טיבי או חברי כנסת ערביים – מזכיר לו שוב ושוב את שימור העמימות המנציחה את מצוקתו ומצוקת המשק כולו.
לכן, איש העשירונים הנמוכים, איש המצוקה, הינו אזרחי במהותו, בניגוד לצבאיות שדרת האוליגרכיה, אך מגמתו הינה מיליטריסטית – שתהיה הכרעה סוף סוף.
לכן ניתן לראות בו את איש האזרחיות המיליטריסטית. הוא מתעב את אותה אמביוולנטיות של האליטות האוליגרכיות משמרי הצבאיות, המעמיקה את מצוקתו בשם הדיבור הגבוה והעמום.