השבוע שבה לארץ משלחת של מק"י שביקרה בסין על פי הזמנת המפלגה הקומוניסטית הסינית. עם שובה של המשלחת שוחחנו עם אפרים דוידי, חבר הוועד המרכזי, שביקר בסין.
ש. זהו ביקורך הראשון בסין העממית. מהו הרושם החזק ביותר שנשאר מהביקור?
ת. תנופת הבנייה. בכל מקום בו ביקרנו, בבירה ביג’ינג ובמחוז סצ’ואן שבדרום סין, ניכרת תנופת בנייה ללא תקדים. בכל מקום בונים שיכונים, וברמת גימור גבוהה למדי; בתי מלון, מוסדות תרבות וגם מפעלים. נראה שכל עיר ופרבריה היו לאתרי בנייה. בונים ליד הפרלמנט הסיני שבכיכר טיאן אן-מן שבמרכז ביג’ינג, ובונים גם בפרברים הרחוקים, ובכפרים ובערי מחוז. אמנם השכר של עובד בניין בסין הוא נמוך הרבה יותר משכר עובד הבניין בישראל, אבל בביקור אקראי בכמה אתרי בניין התרשמתי שתנאי המגורים באתרים, בגדי העבודה ואף כמות המנופים והציוד המכני העומדים לרשות העובדים הם משופרים יותר לעומת אתרי הבנייה בישראל.
ש. יתכן והרושם נוצר בגלל שביקרתם במקומות בהם המפלגה רצתה שתראו ולאו דווקא במקומות אחרים…
ת. … אינני יכול לדבר על הנעשה בכל סין; כי לא ביקרנו בכל שטחה העצום. סין איננה מדינה – זו יבשת של ממש. בסין כמיליארד ורבע תושבים והיא כעת הכלכלה הרביעית בעולם. יחד עם זאת, מעבר לתכנית הרשמית שנקבעה למשלחת מישראל יכולנו לטייל, לשוחח ולהתרשם ללא מגבלות וללא מלווים. לפעמים קיים קושי בתקשורת בגלל אי-ידיעת שפות זרות על ידי הסינים, אבל רבים בין הצעירים מדברים אנגלית.
ש. אבל לא רק ביקרתם באתרים ובערים, גם קיימתם שיחות עם נציגים בכירים של המפלגה הקומוניסטית הסינית. מהו המסר שלהם?
ת. המסר הוא די פשוט: סין היא מדינה מתפתחת והיא רוצה להפוך למדינה מפותחת. לדבריהם כדי לפתח את סין יידרשו עוד עשרות שנים. המפלגה סבורה שעל מנת לפתח את סין, צריך להביא למודרניזציה של המשק, אימוץ טכנולוגיות מתקדמות ולשפר את רמת החיים של העם. הרפורמות הכלכליות והחברתיות הגדולות שהונהגו על ידי המפלגה מזה כעשרים שנה, היו לדברי אנשיה, נחוצות כדי להשיג מטרות אלה. הרפורמות קשורות בהעמקת הקשר של סין עם העולם ושל פתיחת המשק הסיני לפעילותם של חברות רב-לאומיות ולבעלי הון מבית ומהפזורה הסינית הגדולה. הרעיון לפיו "אנו חייבים לפתח את סין" שב ועולה בכל שיחה. כמו כן, כל אחד מנציגי המפלגה הסינית מוכן לדנב מספרים, שאכן הם מרשימים ביותר, על הגידול בתוצר, על שיפור ברמת החיים ועל השינוי הדרמטי ברמת הידע במפעלים והתאגידים שבבעלות המדינה.
ש. זהו המסר של המפלגה. האם לא שאלתם שאלות לגבי אימוץ כלים הלקוחים מהעולם הקפיטליסטי אל תוך המשק הסוציאליסטי?
ת. כמובן שנשאלו על ידינו שאלות ולפעמים שאלות נוקבות מאוד. אחת השאלות ששבה ועלתה בפגישות הרבות שקיימו היא ‘האם לא קיימת סכנה שסין תשוב להיות קפיטליסטית?’. אנשי המפלגה מודעים עד מאוד מהסכנה הזו. לדבריהם הסכנה לא קיימת כי המפלגה מוסיפה לנהל את ענייני המדינה והמשק והמגזר הציבורי מוסיף להיות המגזר המרכזי במשק הסיני. זאת, לעומת המגזר הפרטי. אם כי כל הדוברים ציינו שזהו הקו הרשמי, אבל בתוך המפלגה יש המבקרים עמדות אלה ואף מטילים ספק האם הפניה לעבר מה שמכונה על ידי ראשי המפלגה ‘מדיניות השוק הסוציאליסטית’ איננה מסווה לקפיטליזם צבוע באדום. יש בתוך המפלגה גם ויכוחים קשים על מערכת יחסי העבודה בחברות ובתאגידים הרבים שבבעלות פרטית, זרה או מקומית, בייחוד במפעלים שהופרטו או שהוקמו על ידי חברות רב-לאומיות – כגון רשת המרכולים וואל-מארט (Wall Mart) האמריקאית אשר אינה מתירה לעובדיה להתארגן וזאת בניגוד לחוקי העבודה הנהוגים בסין. עוד סוגיה שעלתה בשיחות היא העמקת הפערים בחברה. העמקת פערים שהיא בולטת לעין – כולל פרסומים רבים שמופקים בסין ושכל תכליתם להגביר את הצריכה של מותרות כגון מכוניות יוקרה, בגדים של מעצבים צרפתיים או יינות מקליפורניה. החברים עמם שוחחנו הסכימו שנפערים הפערים החברתיים ובייחוד בין האיכרים, המהווים עדיין את רוב האוכלוסייה, לבין תושבי הערים ובייחוד תושבי הערים שלחופיה המזרחיים של סין. לדבריהם מושב הפרלמנט, אסיפת העם, העומדת להתכנס לאחר הקיץ יקדם חקיקה לגישור הפערים – בייחוד כדי לשפר את רמת החיים באזורי הספר שנפגעו קשות בשנים האחרונות עם אימוצם על ידי המשק הסיני של חלק מכללי המשק הקפיטליסטים.
ש. האם לדעתך סין היא מדינה סוציאליסטית?
ת. קשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה זו. הסינים אומרים שהם הפיקו את כל הלקחים מנפילת ברית המועצות והגוש המזרחי; ולכן כך הם פועלים. האתגרים העומדים בפני סין הם עצומים. המדינה חייבת לספק מזון לכעשרים אחוז מהאנושות, שזו אוכלוסיית סין, אבל ברשותה רק 7% מן האדמות הפוריות שבעולם. מדי שנה יש ליצור מקומות עבודה ל- 25 מיליון צעירים – חלקם משכילים מאוד כי ההשכלה הגבוהה התרחבה רבות בשנים האחרונות. תופעת האבטלה קיימת בסין, בייחוד של איכרים שנאלצו לעזוב את משקיהם כדי לשפר את רמת החיים וכך הגיעו אל פרברי הערים. כך שאתגרים הם עצומים. מצד שני, תהליכי ההפרטה והאימוץ כמה מעקרונות הקפיטליזם כרסמו עד מאוד את רשת הביטחון החברתית והפכו את סין לחברה מעמדית של ממש. יתכן והפער המעמדי אינו כה עמוק כמו בישראל, במילים אחרות קיימת שכבה מצומצמת עד מאוד של עשירים – שלא תמיד הם מאוד עשירים, אבל ללא ספק יש פערים מעמדיים והם לא עומדים להיעלם. לדעתי סין מתרחקת מן הסוציאליזם לעבר משטר של קפיטליזם ממלכתי בהנהגת המפלגה הקומוניסטית. ומהרגע שהמפלגה הוציאה את שד הקפיטליזם מן הבקבוק יהיה קשה להחזירו פנימה. יחד עם זאת, ברחבי סין מתנהלים מאבקים חברתיים רבים: של עובדים, איכרים, סטודנטים, נשים ופעילי הסביבה. על פי המניין הרשמי, מדי שנה נרשמים כתשעים אלף "אירועי מחאה או של אי-שקט חברתי" שמקורם בהעמקת הפערים, שחיתות שלטונית או מפלגתית, וניצול עובדים. קיים מאבק בתוך החברה וקיים מאבק בתוך המפלגה אם כי ידם של מחוללי הרפורמות היא לעת עתה העל עליונה. מוקדם כדי להספיד את הסוציאליזם בסין.
אני מתנדב להאיר את עיניו של אפרים דוידי לגבי הנעשה בסין מפי הורי שביקרו שם כמה פעמים לרגל קשריו של אבי עם מדענים סינים:
במקרה הראשון הם ראו כפריה עניה עם תינוקת שבאה כנראה לשפר את מצבה בעיר ולחפש עבודה מגורשת באיומי אלה של שוטר בחזרה לרכבת. מקרה שני היה של אזרח סיני בעל עגלה שבה מכר מזכרות לתיירים כאשר הגיע השוטר הוא הפך לו את העגלה, ודחף את האיש המסכן.
סין היא מדינה דקטטורית שמדכאת כל חירות אפשרית, בנוסף מקיימת משטר כיבוש ולשליחת מתנחלים סינים לעבר טיבט בדומה למה שישראל מבצעת בשטחים, ודבר אחרון היא מגרשת פליטים מצפון קוריאה חזרה אל התופת כאשר הם מצליחים להגיעה לשגרירות דרום קוריאה בסין. למען, האמת די נמאס כל התעמולה למען מדינות דיקטטוריות כמו: קובה, סין וצפון קוריאה שבינן לבין שמאל אין שום קשר.
סין היא מדינה קפיטליסטית/דיקטטורית, במסווה סוציאליזם של המדינה. הכל אחיזת עיניים והולכת שולל. "הועד המרכזי" הזה גם תמך בהולכות שולל אחרות, שבשיאם הצמיחו את האוליגרכיה האיומה השולטת כעת ברוסיה.
ש: …מהו הרושם החזק ביותר שנשאר מהביקור?
ת: תנופת הבנייה
לא המחנות לקצירת איברים, לא איזורי התעשייה הרב לאומיים המוקפים גדרות ושומרים חמושים בהם ילדות עובדות משמרות של 14 שעות ללא הפסקה וכמעט ללא שכר, לא הצנזורה על חדשות באינטרנט, לא כליאת עיתונאים ביקורתיים, ואפילו לא התחושה שאת כל זה ניסו להסתיר – רק תנופת הבנייה. זה הרושם החזק ביותר שנשאר מהביקור בסין. יופי.
לעניין וולמארט – מובן שכל מעסיק מנסה למנוע את ההתארגנות של עובדיו, אבל עובדי וולמארט בארה"ב הצליחו להתארגן, אמנם לאחר מאבק משפטי ועדין בלי שההנהלה מוכנה לנהל מו"מ עם האיגוד.
לעומת זאת, בסין מותרים רק ארגוני עובדים ממשלתיים ואלה לא מקבלים לרוב רשות מהממשלה לפעול בבקרה עובדי חברות זרות, מה גם שחלק גדול מהן פועלות בתוך "אזורי סחר חופשי" שבהם פעולת מערכת הממשלתית החוק הממשלתית היא מוגבלת, ומערכות אחרות אינן קיימות – במלים אחרות, מצב העובדים בהם די דומה למיליוני עובדי הכפייה בגולאגים.
למי שמתעניין, כתבה על וולמארט בסין:
— קישור —
התגובה שלך לא שונה מלהגיד שמשמרות המהפכה באיראן ובלבנון הם מיליציה דתית-קלריקלית של ימי הביניים, מבלי להצביע על האופי המעמדי המתקדם (פועלי-פלאחי) והתפקיד ההיסטורי במאבק האנטי-אימפריאליסטי.
סין היא לא אנטי אימפריאליסטית.
אם כבר היא מנסה לבנות גוש אימריאליסטי שיתחרה בהגמוניה האמריקאית.
האם מישהו יכול לתת לי את הנתונים של שיעור הצמיחה בסין בשנות ה-50? אני מוצא רק את הנתונים של 1953-1959
לפרטים נוספים תשעת הדיונים על המפלגה הקומוניסטית הסינית:
— קישור —
מי מממן את אפוק טיימז שישי אברמס נתן לינק? הסי.איי.איי?
ומצד שני – סין היא מדינה דכאנית וטוטליטרית, בשנחאי יש אנשים הנוסעים במכונית היוקרה מזראטי, וישנם כפרים שבהם האנשים חיים בעוני מרוד. כמו כן, כיום, תמורת תשלום, ניתן להביא לעולם ילד שני. החינוך אינו חינם. האזרחים אינם בוחרים את הדרג המבצע ברמת ראשי ערים ומעלה. קונגרס העם הוא חותמת גומי. ישנם פינויים בכוח מבתים ושכונות בבנייה מסורתית לשם בנייה חדשה.
חרא של מדינה. חרא של משטר.
אפוק טיימס יוצא, ככל שידוע לי, על יד כת או זרם הפאלון גונג — קישור —
מנהיגי סין רודפים במידת מה את הפאלון גונג, ולעומת זאת, התרשמתי שלמנהיגי הכת, אולי מסיבות מוצדקות, יש אובססיה קשה כלפי השילטון בסין. הדבר מתבטא בתאורי זוועות שנעשות בסין בעתון אפוק טיימס, למשל הפצת מידע ו"צילומים" שמהדהדים וניראים מפוברקים, בעזרתה האדיבה של תוכנת הפוטושופ ודומיה, לתחושת הבטן שלי.
אף אחד לא ממנן את אפוק טיימס, זו קבוצת תקשורת עצמאית. היא יוצאת לאור בכ-16 מהדורות ברחבי העולם. נושא קצירת האיברים שהוזכר בתגובה השניה נחשף על ידי העיתון, שיש לו רשת כתבים גם בסין שמצליחים להוציא מידע לא מצונזר. העיתון מפרסם מידע שכלי תקשורת אחרים לא מפרסמים, בגלל פחד ולחץ מהמק"ס.