בחמש עשרה השנים האחרונות (אולי עוד קודם) ניסיתי לתעד כאן את התקפלות השמאל המתון, הוורדרד, ואת התמזגותו עם המרכז הלאומני. התהליך הזה הושלם עתה. כל מי שהיה מועמד להתקרנפות, הגיע ליעדו ומפגין הנאה אדירה מעצם העובדה שהוא חושב כמו כולם. כמו המלך אגריפס הראשון, שנודע בשל מוצאו האדומי, גם מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, משה נגבי (!) ועדר היונים לשעבר בתקשורת הכתובה והאלקטרונית משוועים להמונים שיקראו לעברם, "אחינו אתה". זוהי תסמונת ממאירה, שפוגעת לא רק בשמאל הרדיקלי, אלא גם בסתם ישראלים שפויים (כמו עקיבא אלדר מ"הארץ", למשל) שרוצים לבטא את האמת שלהם מבלי שדן מרגלית ישתולל ויעלה קצף על שפתיו.
אין לאף אחד מונופול על הצדק, אבל יש לכל אחד זכות להתנגד למלחמה מטורפת שממיטה אסון עלינו ועל שכנינו. המתח בין אנשי שמאל שמבקשים לנתח את המציאות בכלים רציונליים ולראות גם מעבר לרטוריקה המטופשת של הערוץ השני, לבין מרגלית ודומיו, נעשה בהדרגה לבלתי נסבל ויש גם ביטויים של איבה אישית קשה.
לנושא משה נגבי אדרש אולי בטור הבא. כיוון שאני כותב כאן טור אישי מותר לי להתוודות, שזה פשוט כואב לי יותר מדי. אני מעדיף להביא דווקא את קירשנבאום כדוגמה. תמיד חיבבתי את האיש, הוא קיבל אותי לטלוויזיה בסבר פנים יפות וראיתי בו מופת לאיש שמאל מתון, שאמת המידה ההומניסטית היא החשובה בעיניו. הוא היה בעברו דמוקרט. בראיון הקבלה שלי לטלוויזיה בחוזה מיוחד (נוסף לעבודתי ב"כל העיר") הזכיר לי שתקפתי אותו בעבר בטור הזה בשל כתבה שנראתה לי מיליטאריסטית מדי. הוא הבהיר לי, בכנות רבה, שאין לו שום כוונה להתחשבן איתי בנושא הזה. עניתי, באותה כנות, שאני לא מתחרט על אף מלה וגם היום אני חושב שהכתבה שלו האדירה את הצבא הכובש ולכן גרמה נזק.
אבל הפגישה הראשונה שלי איתו היתה בשנת 1979, אחרי שהופעתי בתוכנית "עלי כותרת" של ירון לונדון ותקפתי את הרמטכ"ל רפול על החנינות הסיטונאיות שהעניק לרוצחי אזרחים ערבים. בעיקר התרעמתי, כמובן, על החנינה לדני פינטו שחנק ארבעה שבויים בלבנון. זו היתה הופעתי הראשונה בטלוויזיה, והייתי נרגש מאוד. ליד שער היציאה פגשתי את קירשנבאום, שהיה כבר מפורסם מאוד בשל התוכנית הסאטירית הנהדרת "ניקוי ראש". הוא שיבח אותה בהתרגשות רבה. לדידי, הוא היה אז בצד הנכון.
אבל השבוע תקף בשידור חי ובצורה ממש ברוטאלית את ח"כ מוחמד ברכה, שהרהיב עוז להאשים גם את ארצות הברית במלחמה בגבול לבנון. גירסתו של ברכה היא אולי חריגה בקונסנזוס שנותר כאן בהנהגת המרכז הלאומני, אבל היא מקובלת מאוד על אנשי שמאל וסתם ליברלים בכל רחבי העולם החופשי. קירשנבאום אולי ייעלב אבל התנהגותו ומהות טענותיו הזכירו בדיוק נמרץ את יריבו בערוץ הראשון, טומי לפיד, לפני שלושים שנה. באליטות הצבריות שהתבגרו בשלושת העשורים האחרונים אסור לתקוף את ארצות-הברית. אבל ברכה צודק לגמרי, ואם הייתי באולפן של קירשנבאום הייתי אומר דברים דומים. לא לכולנו יש אמון בתדמית האידיאלית של המעצמה הברוטלית והכוחנית, שהאסטרטגיה הכלל-עולמית שלה נועדה לנכס לטובת שכבה דקה של אזרחיה את מירב משאבי העולם, תוך נישול, קיפוח ורצח המתנגדים למדיניות הזאת. העמדה הזאת היא מהותה של התפיסה השמאלית בנושאים בינלאומיים, כלומר השקפה לגיטימית ולדעתי גם צודקת.
קירשנבאום ודומיו מנסים לשרטט עבורנו את קווי המתאר של הלגיטימיות, וכך עושה גם אהוד יערי. האיש שהגדיר, ובצדק, את מלחמתו של אריאל שרון בלבנון 1982 כ"מלחמת שולל" מתעב כיום את מתנגדי המלחמה. מי קבע שליערי או לקירשנבאום יש זכות להחליט מתי מותר להתנגד למדיניות הממשלה ומתי אסור? ומי קובע בשבילי היכן עלי לנהל את המערכה החשובה כל כך בעיני, להצלת בני עמי ובני משפחתי מהקונסנזוס המטורף? המאבק נגד הימין והמרכז הפך ממערכה רעיונית, פוליטית ותרבותית למלחמת חורמה למען עצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית.
קחו לדוגמה את המערכה על דעת הקהל בעולם. כל דוברי ההסכמה הלאומית, וכל תומכיהם בקרב הציבור הרחב, מטיחים כלפינו האשמות קשות על הנכונות להתראיין בכלי תקשורת זרים, או לכתוב מאמרים בעיתונים מערביים ובכך לקדם את האג’נדה שלנו, שאיננה אלא שלום למעננו ולמען שכנינו בניגוד למדיניות הממשלה. לעמוס עוז מותר לכתוב בעיתון אנגלי שהממשלה צודקת בהפצצות הרצחניות על תושבים בלבנון שאין להם שום קשר עם החיזבאללה; אבל לי אסור לענות לו באותו עיתון ולטעון, שרצח אנשים חפים-מפשע הוא פשע מלחמה ולהביע את החשש שפשעים כאלה מסכנים את עתיד העם הישראלי באזור עוין (אולי אסור, אבל עשיתי זאת). דן מרגלית, ששר בטלוויזיה "אלוהים ברך את אמריקה" כאשר מעצמת העל ביצעה בשנת 1991 רצח עם המוני בעיראק בלי כל כוונה (אז) לסלק את סאדם חוסיין הוא מגיש מכובד בטלוויזיה ופובליציסט. אולי הוא נלעג ועילג בעיני, אבל רבים נשבעים בשמו. לכן הוא הירשה לעצמו לערוך השבוע אמבוש לאילן פפה, איש אולי שנוי במחלוקת אבל אינטלקטואל שכדאי להאזין לדבריו. מרגלית ושני שותפיו, טומי לפיד ואמנון דנקנר, שיפדו את פפה לא בעזרת טיעונים שנונים ומוחצים, אלא באמצעות גערות וגסות רוח. חיילת שכתבה השבוע ל"הארץ" נבעתה ממש מהתנהגותו הסהרורית והבריונית של קירשנבאום כלפי ח"כ ברכה. כיום דמם של האזרחים הערבים מותר, וכפי שהתבטאתי כאן מאות פעמים, הליברלים היהודים ששתקו הופכים עתה בעצמם מטרה לזעמם הקדוש של דוברי המרכז הלאומני.
לכן אני מרגיש שזו חובתי לחתום על כל עצומה נגד המלחמה, גם אם הייתי מנסח אותה קצת אחרת. כדי להבהיר את הדברים גם לקוראים הרחוקים מהשקפת עולם שמאלית, ניסחתי עשרה עיקרים חשובים המנחים את תפיסתנו:
אנשי שמאל אינם יכולים להיות תומכי חיזבאללה או חמאס. יש לנו השקפה חברתית אחרת, איננו מקבלים את יחסן של שתי התנועות כלפי נשים והומואים, ואנחנו מכבדים את שלטון החוק. אבל יש להידבר איתם, כמו עם כוחות אחרים באזור שאינם בדיוק דמוקרטיים.
אנשי שמאל אינם יכול לתמוך במדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים או כלפי לבנון. לבנון איננה בת ערובה של ישראל. מוטב לנהל משא ומתן (עם כל פרטנר שיהיה מוכן להידברות אפילו עקיפה) שישיג תוצאות צנועות מאשר ליזום מלחמה ש"תצליח". בהגדרה, אין מלחמה מוצלחת למדינה קטנה באזור ערבי-מוסלמי.
לא רק שמותר, זו חובה לנהל הסברה נגד מלחמה בלתי מוסרית, תוקפנית ובלתי צודקת ובעיקר נגד הפגיעה באזרחים. אין עיוות חמור יותר מאשר "שקט יורים". כאשר יורים יש להקים קול זעקה כדי להפסיק את היריות ולמנוע הרוגים ופצועים משני הצדדים.
אנחנו לא יהודים מברוקלין או מגולדרס-גרין. נחיה כאן גם בעתיד, ולכל מעשה או מחדל שלנו יש משמעות גורלית. מי שמגדל כאן את ילדיו רשאי למחות נגד מלחמה שמסכנת אותם.
ארצות הברית אינה מייצגת את הצד הצודק במאבקים הגלובליים. יש לנו אינטרס משלנו, שעיקרו צדק חברתי לכולם בכל רחבי העולם, שיבטיח גם את השקט המדיני. זהו האידיאל שאליו יש לשאוף ולאורו להחליט במה אנחנו תומכים ולמה אנחנו מתנגדים.
לא כל מה שרע לערבים או למוסלמים טוב ליהודים. שונאי האיסלאם בארצות רבות נמנים על הימין הקיצוני שיש לו גם מסורת אנטישמית ארוכה.
עלינו לחדש את המסורת של שיתוף הפעולה בין הקהילות היהודיות באירופה ובארצות הברית לבין המיעוטים האחרים. התמיכה העיוורת בממשלות ישראל הרחיקה את היהודים מהמוסלמים, ואף גרמה לשנאה הדדית. בכך גרמנו ליהודי העולם נזק עצום. צריך לעשות מאמץ מאסיבי כדי לתקן אותו.
השמאל מבין היטב את הנושא הלאומי ולא מתעלם מחשיבותו. עם זאת, איננו מבדילים בין דם לדם והמטרה שלנו היא למנוע סבל מכל אדם באשר הוא אדם.
האזרחים הערבים הם גשר נפלא בינינו לבין העולם הערבי. יש להושיט להם יד ולתקן את הפשע של אהוד ברק. צריך לזכור שעד לפני שנים אחדות הם הצביעו באחוזים מדהימים (95%) בעד ראשי ממשלה שהבטיחו משא ומתן לשלום. תיקון הנזק שעשה ברק הוא היעד הכי חשוב של החברה הישראלית ולכן גם של השמאל, שעתיד החברה הזאת חשוב לו מאוד. ההערה של רן כהן ממרצ בגנות האזרחים הערבים היא אולי פופולרית בעיני הדן מרגליתים אבל הרסנית לשמאל וליכולת התפקוד שלנו במדינה.
אנחנו לא מנוכרים לחברה שבה אנחנו חיים. ההפך הוא הנכון, אנחנו ראש החץ שדורש תיקונים חברתיים, מהפכים מבניים בכלכלה, שינוי האוריינטציה הבינלאומית של המדינה והבטחת עתיד כל תושביה באזור.
לא הפרחתי כאן אפילו סיסמה ריקה אחת. הטיעונים האלה מבוססים על חשיבה רצינית ועל אידיאליזם שאיננו מנותק מן המציאות. מי שרוצה למנוע סבל מ"תושבי הצפון" רואה בעיני רוחו גם את טובתם של תושבי דרום לבנון ודרום ישראל. כדאי לחשוב לפני שמגיבים בטירוף, וזה נכון לצערי גם לגבי מראיינים מנוסים בתקשורת הישראלית.
מלחמה היא תמיד "רע "ותמיד ראויה לגינוי.
מה שנחמד בכתבות שלך,שאינן ספוגות ברעל עצמי,ושנאה עצמית(למשל כמו חברך הרב בא -גד ספירו)
אני מצטרף לגינוי(מלחמות תמיד ראויות לגינוי), אך גם טוען שהמלחמה הנוכחית היא המבוא למלחמה האמיתית …עם האירנים, שלא תאחר לבוא,
ולפי כך המלחמה הנוכחית היא ניכוי הארוות מצפון
אוי ואבוי
חיים, נאה דרשת! ניסוח בהיר ורהוט של מניפסט פוליטי הומני ומרחיק ראות. קשה מאוד בימים אלה לדבר על עקרונות אוניברסליים של צדק, חמלה ומתינות מדינית. מיד יהיו מי שיאשימו אותך, במקרה הטוב, בנאיביות ועיוורון ובמקרה הרע בהתרפסות מול האויב ובבגידה תחת אש. אבל דווקא בימים אלה צריך להשמיע קול ברור שמסמן אופציות אחרות לחשיבה ועומד איתן על עקרונות מוסר מול נחשול גואה של לאומנות ורגשי נקם קולקטיוויים.
חשובה בעיני ההבחנה שעשית לגבי הקנאים המוסלמיים וההבנה שהם אויבים מרים לכל עקרונות החופש, השיוויון והדמוקרטיה, ועם זאת נכון לחפש דרכים להידברות איתם. כן גם איתם, ולו גם באמצעות צד שלישי. אופציה צבאית תמיד תהיה על המדף ולא צריך להתעלם מהסיכונים והאיומים, אבל האינטרס שלנו הוא לנטרל את המרעום של מלחמת דת כוללת במזרח התיכון מבלי לפוצץ את הפצצה. האם המלחמה הלבנונית הנוכחית משרתת מטרה זו? מתי ואיך יתחיל הסיבוב הבא?
ברעם כלכך מודאג מהעתיד של "העם הישראלי באזור עויין" שהוא שוכח כהרגלו את ההווה של אותו עם באזור עויין, הוא גם שוכח שהאזור "עויין".
ברעם כלכך מודאג מההתקרנפות של אנשי שמאל ישראלים מלונדון וקירשנבאום ועד הנגבי שהוא שוכח כנראה לשאול את עצמו איך קוראים לזה שחותם על עצומות שתכנן לא כלכך מקובל עליו רק בשל העובדה שהן "נגד המלחמה" אפילו אם הן נגד המלחמה של ישראל ובעד המלחמה של החיזבאללה.
ברעם כלכך מודאג מהניכור לאזרחי ישראל הערבים עד שהוא לא שומע את דברי האם הערביה שאבדה את ילדיה בהתקפת החיזבאללה.
סרט תעודה חדש בשם obsession יצא לאקרנים, מובטחני שברעם ישכח לראותו, המציאות קשה מנשוא, להודות שיריביך הפוליטיים צדקו ואתה טעית דורש אומץ רב, עדיף לא להביט.
— קישור —
למכלוף היקר,
לא "ניקוי אורוות" ועשרות רבות של ילדים שאין להם כל קשר לסכסוך אינם סייחים. זוהי פעולה תוקפנית וגם כושלת. אני גם לא מסכים איתך שגדעון ספירו הוא שונא עמו. ההפך הוא הנכון.
אשר לאיראן, זה תלוי בארצות הברית. אם הם יגיעו להבנה עם טהרן,אז גם אנחנו נהיה חלק מזה. אם הם יחליטו שהאיראנים מסכנים אינטרסים חיוניים שלהם, אז ושינגטון תפעיל את ישראל במאבק לא לה, חרף הרטוריקה המתלהמת שבאה מטהרן.
אכן מותר לך להתראיין למי שברצונך, וגם לומר כל אשר על ליבך, אבל אם מה שהיה לך לומר לכתב הגארדיאן הוא ש"התקפות הרקטות הן *רק* מטרד", זה מעלה שאלה לגבי כושר השיפוט שלך.
האם העלת בדעתך שאולי לא השמאל נעלם, אלא אתה הוא שהולך ונמוג מהמציאות הישראלית, ועובר לחיות ביקום אלטרנטיבי?
— קישור —
מאמר מצויין. כרגיל החבר ברעם מבטא דעה שקולה, רצינית ומנומקת. "זכיתי" לראות את ההתקפה משולחת הרסן של קירשנבאום בח"כ ברכה, התקפה שלא ממש כללה נימוקים עניניים. כאילו שכל זה לא קרה לנו כבר בסיבוב הראשון בלבנון…
עוד מאמר מעולה של חיים ברעם. באמת היה מדהים לראות איך כל-כך הרבה אנשים כביכול מתונים, איבדו את הצפון ברגע האמת. מצד שני, חשוב לציין שהיו גם אחרים, כמו לדוגמא מוסי רז, ששמרו על נאמנות לראיית העולם המתונה שלהם והביעו התנגדות למלחמה הזאת, שאין בה שום מתינות או מידתיות או היגיון דמוקרטי.
אגב, שאלה לחיים ברעם – מדוע הזכרת בתחילת המאמר את עקיבא אלדר כשותף לתופעה המדוברת? אני נתקלתי מתחילת המלחמה בהרבה ביקורת מצידו, כולל בראיון שפורסם אתמול עם שליח האו"ם לאזור…
רק שהעצלנים מבין הקוראים לא יפספסו את הפנינים של ברעם בגרדיאן,
"It is true that no sovereign state could stand rocket attacks like these. But they are only a nuisance and the response is disproportionate, destroying infrastructure and killing children. The difference of quantity is a difference of quality."
ONLY NUISANCE אמר ברעם, מעל 30 הרוגים אזרחים, מעל 1500 קטיושות, גראד, זילזל ואחרים.
מוגש כשירות למי שעדיין חושב ש"השמאל" הישראלי מציג עמדה שפויה, מוסרית ובעיקר מחוברת למציאות או שנוגעת באיזשהוא אופן לעם בו הם חיים. רק האל יודע מדוע ברעם מאוכזב או מופתע שהוא נותר בשולי השוליים.
לקורא הגארדיין,
הכוונות שלך הן כנראה זדוניות, ואולי אפילו מקארטיסטיות, אבל ההתרסה עצמה היא לגיטימית ולכן אני צריך להבהיר:
המראיין, ידידי הוותיק איאן בלאק, השמיט את המלה value. דיברתי על nuisance value בהקשר האסטרטגי. כלומר, הקטיושות אינן מסוגלות להשמיד ישובים או שכונות שלמות, לעומת ההפצצות המאסיביות של חיל האוויר. האמפטיה כלפי המופגזים בצפון הארץ הופיעה בכל הטורים שלי, והפטריוטיזם המזויף של תומכי המלחמה לא מזיז לי.
היום הייתי בת"א וראיתי את ההפגנה נגד המלחמה והבנתי מהר מאוד למה ההפגנות האלה ישארו בהיקף של כמה עשרות אנשים – כי אתם מצליחים לקחת דעות הגיוניות (לא הורגים חפים מפשע!) ולהוסיף להם עוד דבר אחד שגורם לאיש שמאל שהוא לא קריקטורה להזיע באי נוחות ולהעמיד פנים שהוא לא מכיר אתכם (לא הורגים חפים מפשע, אבל זה בסדר אם מתים חפים מפשע אצלנו, כי הטילים שפוגעים בנו הם "רק מטרד".
נ.ב. נקודה למחשבה – למה ההפגנות האלו לא יוצאות לעולם מאזור המרכז? למה אתם לא הולכים לחיפה ואומרים להם שהטילים שנופלים עליהם הם "רק מטרד"?
ההתעצבנות של קירשנבאום היתה בעקבות הערתו של ברכה על כך שישראל נלחמת על אינטרסים אמריקאיים.
האמת היא כמובן הפוכה. ארגון חזב אללה נלחם למען אינטרסים איראניים ומשמש כמוצב קידמי במאבק האיראני כנגד העולם המערבי בו ישראל משמת כשק חבטות לתוקפנות.
הנשק שנאגר בלבנון לא נועד להגן על לבנון מפני תוקפנות ישראלית(אחרת הוא היה מועבר לצבא לבנון), אלה לבצע תוקפנות כלפיי ישראל במועד ובמקום שבו תבחר איראן.
לפיכך התגובה הישראלית החריפה ,היתה הכרחית
בבחינת "הקדמת תרופה למכה",בדיוק כמו היציאה למלחמת ששת-הימים ובניגוד לשאננות של מלחמת יום הכיפורים.
כאיש שמאל צריך לקרוא לממשלה להפסיק את הפגיעה באזרחים חפים מפשע ,אבל יש לחדול מהרפלקס האוטומטי לגנות מיד את ישראל ולהאשים אותה בכל דבר.
תגובתך, מכלוף, גרמה לי צער עמוק. ולא משום שהפעם אני מסכים איתך פחות מאשר בתגובותיך הקודמות. ההיפך הוא הנכון. הצער מקורו בתחושה העזה שגם אתה הפכת בעת הזו ל"צפונבוני" (שהוא, אם זכרוני אינו מטעה אותי, אחד מכינוייך ל’אליטה בעייני עצמה האשכנזית’.
כל כך למה?
כי הנה, גם אתה ממש כאדון קירשנבאום מזה הקצף אל מול ברכה, ‘גילית פתאום’ שהטרגדיה/פארסה (טרגדיה בשל כמות ההרס, הסבל, והשנאה שאנו זורעים. פארסה בשל הזעם הפראי של ‘תחזיקו אותי’ ‘אני אתן לכם (לחיזבאללה) באבי אבי אביכם’ וכיו"ב התבטאויות שעמן פתחנו את המערכה שהפך מהר מאד לאויר חם ומסריח שנפלט מבעד לבלון (או שמא הפאלוס) שמתדלדל לו) הנוכחית היא רק "ניקוי אורוות" לקראת הסיבוב האמיתי – קרב ארמגדון בין נסיך האופל האירני לבין, לבין מי בעצם? לביננו, לבין כוחות האור בהנהגת ארה"ב של בוש?
מה שמעציב אותי בתגובתך הוא הדמיון הרב במסקנות בינך לבין קירשנבאום ביודעי בוודאות שהסיבות שהביאו, לדעתי, את קירשנבאום להתנהגותו הן, כך אני מאמין, בזויות לגמרי בעיניך.
מה הביא את קירשנבאום להתפרצות היסטרית מזת קצף תוך כדי שאגות על כך שברכה מוכר אותנו לאירן? לכאורה דבריו, הנכונים לגמרי, של ברכה על כי במלחמה הזו יותר מאשר אנו מנסים להגן על האינטרסים הישראלים אנו משרתים ומגוננים על האינטרסים של ארה"ב של בוש.
אלא שדברים כאלה לא רק שנכתבו לקראת סוף השבוע בכל העיתונים, בחלקם על ידי דגנרלים בדימוס שציינו שאם נמשיך כך לא נוכל, אבוי, להמשיך לדפוק את הפלשתינים, אלא שבאותו ערב, כמדומני, נשמעו דברים דומים אפילו מפי הכתבלב הצייתני של אולמרט – איילה חסון. כשהעביר לה חיים יבין את השידור לזירת שהותה של קונדוליסה רייס הוא פתח בשאלה "אולי קונדוליסה רייס מביאה לנו את קצה חבל ההצלה?" בתשובה אמרה לו איילה חסון "אני מקווה שהיא לא באה לכרוך לנו אותו על הצוואר". ובכלל, וויכוחים איסטרטגיים אינם מביאים אנשים, בוודאי לא אנשים "תרבותיים מלאי הכרת חשיבותם ויתרונם התרבותי/אינטלקטואלי/מוסרי" כקירשנבאום את לונדון לכדי היסטריה מזת קצף.
מה אם כן ב’סכנה האירנית’ בדמותו של ברכה הקומוניסט החילוני שמחנך את ילדיו ממש כמו שקירשנבאום היה רוצה שיחנכו את נכדיו כל כך הפחיד את קירשנבאום?
מה שהיפחיד את קירשנבאום עד אימה הוא לדעתי מה שהפחיד עד אימה גם את רמי דיצני. בתשובה לשאלת מדור תרבות וספרות של הארץ ביום שישי שעבר תקף רמי דיצני את המלחמה בקיצוניות ראויה להערכה. רק בשורה האחרונה יצא המרצע מהשק. מה שהכי מפחיד את דיצני, מה שהכי מייאש אותו בזוועות המלחמה שאנחנו זורעים בלבנון (ביטוי כזה או שכמוהו הוא שלו) הוא שאנחנו "נהיים יותר ויותר דומים להם". להם. למי? להם לערבים, או ביתר דיוק לערבים שלנו, למכלופים.
וזה מה שמפחיד את קירשנבאום. הפרמיטיביות הלבנטינית שפתאום מנצלת את הטכנולוגיה לא פחות טוב מ’איתנו’, שמדברת, בניגוד ‘לנו’, אמת, ש’מורידה אותנו על הברכיים’ ובסוף היא תשתלט על חיינו. החיזבאללה? אירן? הן רק הסובלימציה של הפחד. הפחד האמיתי (אם כי ‘תת מודע’ כך אני מקווה) הוא ש"ס והמכלופים.
באופן ישר, חכם, ומלא תרבות אמיתית כתב את זה אדם שעומד עשר דרגות מעל קירשנבאום בכל התחומים הרלבנטיים כולל בגישתו לסכסוך הישראלי פלשתיני – עמוס איילון בספרו "רקווים גרמני".
ואחרי כל אלה לא נותר לי אלא לשאולך מכלוף:
הגם אתה מכלוף?
חיים ברעם, בזמן האחרון אתה מעיד על עצמך כחברם של טיפוסים מאוד מפוקפקים, אשר כל קשר בינם לבין שמאל הוא מקרי בהחלט.
הראשון,ירון לונדון, טווס אשכנזי כפי שכבר כינה אותנו אחד מהגיבים כאן, ראיין בצורה מזעזעת ממש את הזמר ניסים סרוסי. אפשר שמדובר בראיון הגזעני ביותר בתולדות הראיונות בארץ.
שני החברים האחרים שלך, יבין ובייחוד קירשנבאום, מעולם לא התבטאו בבעיות חברתיות-כלכליות. חברך קירשנבאום עשה את הונו הגדול כאיש הפרסום של מעסיק נאלח במיוחד, של סטף ורטהיימר. מעסיק שאוסר במפעליו בתכלית האיסור הקמת וועדי עובדים.
קירשנבאום וגם יבין לא דיברו אף פעם על החתך הסוציו-אקונומי המאוס והגזעני של "התקשורת הישראלית".
כדאי לך להציץ פעם בספרו של חברם לגווארדיה האליטסית והגזענית "בשידור חי" מאת דן שילון.
יש שם תמונה מאלפת. רואים שם שולחן עצום במימדיו, לפחות 30 נוכחים יושבים שם, כולם כתבים, ויש שם איזה פרעאנק יחיד, ויקטור נחמיאס עליו השלום.
על זה 3 החברים האלה שלך אף פעם לא ידברו, שהרי מובן להם מאליו שהם שליטי הארץ הזאת.
התמונה הזאת אגב, שצולמה לפני יותר משלושים שנה, לא השתנתה בהרבה מאז.
נ.ב. אני מעריך מאוד את היכולת האינטלגנטית ששלך ולכן איני ממליץ לך חלילה לקרוא את "הספר" הנ"ל, אלא רק להציץ בתמונה המייצגת את המציאות המגעילה בארצנו הקטנטונת
לאמיר תיבון,
אתה, כמובן, צודק. ניסיתי דווקא להגן על עקיבא אלדר, ששמר ושומר על צלם אלוהים, מול משמיציו. לצערי הניסוח שלי לא היה מוצלח. אני מתנצל בפניך ובפניו.
אשר לחיים, נדמה לי שהסברתי את עניין המיטרד. אין לי אשליות, אתם לא תבינו וגם לא רוצים להבין. שיהיה כך. אנחנו לא באותו צד של המיתרס.
כמה מחשבות חיוביות ומעודדות על התקשורת,למי שמתעקש גם בימים אלה לחשוב חיובי-
1.לעומת פוקס ניוז ,מצבנו באמת לא כלכך נורא(ללא ציניות,זו האמת )
2.תנועה מדהימה של התקפלות של "פרשני הבית" החשובים-יואל מרקוס לדוגמה.
3.עם כל הקושי והחד צדדיות הבוטה ישנם עדיין רגעים בתקשורת של דיונים מאירי עיניים(בודדים ,אבל יש).
4.יש בסה"כ התקדמות הדרגתית (איטית,אבל התקדמות) במגמות של ביקורת: קונספטואלית,כלכלית,לאן הולכים מכאן ואפילו בביקורת צבאית יש לעיתים טעם.
5.נקודה נוספת-כאשר העורף מותקף באופן חסר תקדים,וחיפה הפכה להיות עיר רפאים(ומה עם הפועל חיפה,מה?)אפשר ,וצריך,לגלות סובלנות לדיווח בעל גוון אמפטי.גם דיווח על רגעים יפים של סולידריות שקורה בכל חברה שנמצאת במצוקה,נהיים לגיטימיים,ואפשר לוותר על ניתוחי תקשורת עמוקים מדי לגביהם .
לא ככה ,חייים?(אשמח אם תגיב)
בטח שאני מכלוף…….. אני מכלוף הנכד של פרחה מהקטמונים.
אני מכלוף שהיסתובב בסמטאות טלביה,בדרכו לבית הספר של האליטה הירושלמית,ומאוד לא רצה שידעו
שלספתא שלו קוראים "פרחה".אני מכלוף שבסיום קורס טייס אמרו לו "ואללה לא רואים ,שאתה מרוקאי"
לגופו של עניין,לתגובה שלי שלושה מסרים
1.השנאה העצמית של השמאל הקיצוני,וההזדהות עם הצד השני היא חולנית.
2.אני מתנגד למלחמה ואלימות,וחיים ברעם לא צריך להזכיר לי ,שילדים חפים מכל פשע נהרגים.
3.אני לא פראייר של אף אחד,לא של האליטה האשכנית ,ששולחת אותנו למלחמות מיותרת,ולא של מפלגת אללה שמתחמשת באלפי טילים , ומחכה להכריע אותי.
יום שבת ד’ באב תשס"ו 08:24 29.07.06
מרצה ישראלי באנגליה משמיץ את ישראל: "מדינה טרוריסטית"
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.07.06 בשעה 08:34 בברכה, אילנה_כפס
ד"ר אורן בן-דור, מרצה ישראלי לפילוסופיה משפטית ופוליטית באוניברסיטת סאות’המפטון בבריטניה, פרסם מאמר ארסי ב"אינדפנדנט", עיתון שמאל קיצוני בבריטניה, תחת הכותרת: "ישראל: מדינה טרוריסטית שאין כמותה בעולם".
במאמר הוא שופך קיתונות של נאצות על ישראל, טוען שישראל היא הטרוריסט האמיתי במזרח התיכון, שב- 1948 בוצע "טיהור אתני", וש- "מדינת ישראל נוצרה בטרור וממשיכה בטרור".
יותר גרוע מכל אויביינו.
להלן הקישור: — קישור —
והמקור: — קישור —
maybe if all those people you mantion sopport the war against the hizballa, its because they right?
כל הכבוד, זה כנראה המאמר החשוב ביותר שקראתי לאחרונה. תודה!
אני מסכים לחלוטין עם המאמר ואם תארגן, החתמה על העצומה הזאת – אהיה הראשון, לעמוד בדוכן. אנא הודיעני.
עלי להודות, שאני נדהם לקרוא זאת על קירשנבאום – איש מר"צ מובהק בשנות התשעים ומקורבה, של שולה אלוני, בתקופת כהונתה במשרד התקשורת – מבהמות משתלחות, כגון דן מרגלית (שוטה שבשוטים וכסיל עם תעודות, מאז עלתה "ערב חדש" לראשונה לאוויר ועד היום), טומי לפיד (שהצליח, תוך שלוש שנים קצרצרות, להפוך חמישה-עשר מנדטים – לאין ולאפס… חכם גדול, אכן. כמו בחלם), משה נגבי (שהגדיר לפני שנה, את חוסמי-הכבישים, כממרידים שמקומם בכלא – הוא דיבר, אמנם, על הכתומים, אבל מה זה משנה? גם אני, כבר חסמתי כביש או שניים – או יותר – בימי חיי… ופשיזם, המתנגד לזכות-ההפגנה, הוא פשיזם, המתנגד לזכות-ההפגנה – ואחת היא, אם אדומה היא, שחורה, ירוקה, או כתומה…)וחבריהם, מעולם לא ציפיתי, למשהו אחר, אבל…
אם הצטרף, גם רן כהן, למתקיפי הערבים, אין בכך שום הפתעה שהיא. הבנאדם איבד, את כל הערכתי אליו, כאשר ב-93′, כאשר התארח בסניף מר"צ ברחובות, אמר לי: "לבטל את הגיוס לצבא?!? אבל, זה הרי הדבר הכי נורמטיבי!!" הבנאדם, אולי, טיפ-טיפה פחות לאומני, מכהנא ומליברמן – אבל, אין ביניהם, שום הבדל מהותי.
ואם בהסתת הימין נגדנו עסקינן – השבוע, גם הייתי עד, בשידור ישיר בערוץ הכנסת, להסתה לרצח של ממש, נגד כולנו – ח"כ עתניאל שנלר (הומופוב עם תעודות), מתנועת המושחתים "אחורה", כינה את כולנו סרטן.
לו היתה לי, איזושהי השכלה משפטית רשמית, הייתי מנסח, תביעה לדין נגדו, בעוון הסתה לרצח. האם יש מישהו, שהולך לנקוף אצבע בנידון??
ואז עולה, הפשיסט והגזען המוצהר, משה שרוני (שעוד נאום~שניים שלו – ואני מתנגד, לעצם-קיומה, של קצבת-זקנה… פשוט, כי הוא בעדה. כבר לא צריך יותר) וקורא – מה קורא, צורח בכל כח-ריאותיו, מעל לדוכן, לאסור על כל התבטאות, המנוגדת למלחמה…
ח"כ ג’מאל זחלקה, נכנס לרגע קט לאולם – וטרונספר, מיידית, החוצה…
סיוט של-ממש.
עמוס עוז, הצהיר על תמיכה במלחמה?!?
עמוס עוז?!?
אם ברבי-ההפגנות, נפלה שלהבת… מה יגידו, אזובי-השוק?
דני.
בחנתי לאחרונה לעומק את הצהרות אנשי השמאל הקיצוני הישראלי (אבנרי, ספירו, ברעם ואחרים) וחהצהרות הלאומנים הערביים (איריס, גוליאנו מר חמיס ואחרים) וניסיתי להבין מהיכן מגיע המאמץ הנלהב להסביר לא רק כי יש פיגעה ישראלית בלתי הכרחית, מוגזמת ובלתי הומנית באזרחים (עם המסר הזה גם אני וחלק ניכר מאנשי הציונות הפרגמטית-שמאל מתון כאילו-יכולים להסכים) כי ישראל היא האשמה במשבר מול החיזבאללה וכי החיזבאללה מנצח/ינצח במאבק. לי ולוב אזרחי ישראל ברור כי החיזבאללה מתגרה ומאים על ישראל כבר 6 שנים רצופות מתוך אידיאולוגיה דתית קיצונית בהשראה אירנית המנסה לקדם החלשה ולבסוף השמדת ישראל במתכונתה הקיימת. אין צורך ביותר ממינימום הגיון על מנת להבין שלבנון הינה למעשה מדינה כבושה בידי החיזבאללה שמשתמש בה כבסיס להתקפות נגד ישראל ללא כל התחשבות בתוצאה מבחינת עתידה של לבנון. הבנתי לבסוף שאנשי שמאל קיצוני מעוניינים בהפסד של ישראל ובאובדן עוצמתה וכח ההרתעה השלה. הם מעוניינים בכך משום שהם רואים בחזונם את ישראל המובסת נאלצת להסכים להסדרים מדיניים שיביאו בסופו של דבר לאובדן יחודה כמדינת העם היהודי והחלפתה במדינה "רב לאומית דמוקרטית", כביכול (שאין כמותה בשום מקום במרחב אך הם מאינים משום מה שדווקא בישראל היא יכולה להתגשם). אני מאחל להם כי יזכו לראות את חזונם מתגשם. שיזכו לחיות במדינה רב לאומית נוסח עירק שבה מוסלמים טובחים זה את זה בסיטונות על בסיס דתי (ואינני רוצה לחשוב מה יעשו ליהודים) ו/או דמוקרטית נוסח אירן, סעודיה או אפילו מצריים. לי יש אלטרנטיבות בחו"ל. נראה לי שגם להם.
אתה לא מבין שום דבר, והתגובה שלך הייתה מנוסחת בסיגנון הרגיל של אנשי המרכז הלאומני: תחילה אתם מייחסים לנו רעיונות שהם זרים לחלוטין לדרך החשיבה שלנו, ואחר כך אתם "סותרים" אותם בזעם קדוש.
זה נמאס. מי שמטיף לנו מוסר אחראי לדם הילדים הרבים שנהרגו הבוקר בכפר כנא.
אם באמת אמרת שהקטיושות הם רק מיטרד קטן, מזמין אותך בכל ליבי להצטרף אלי לסיור בקרית שמונה ואח"כ לשהות איתנו למקלט בקרית שמונה.
עדיין מתקשה להאמין, ומצפה להכחשה/הסבר.
"אנשי שמאל אינם יכולים להיות תומכי חיזבאללה או חמאס."
לאור התמיכה החד משמעית והנלהבת של עזמי בשארה בחזבאללה (אם אינך קורא ערבית אתה יכול לקרוא את התרגומים במחסום), האם אתה עדיין רואה בו "איש שמאל"?
מהי המשמעות של התמיכה הזו לגבי היכולת לבנות ברית פוליטית ארוכת טווח עם פוליטיקאי כמוהו?
מי שדמם של הילדים בכפר קנא על ידיו הם הטירוריסטים שנמלטו כעכברים לתוך הבית והשתמשו בנשים וילדים כמגן אנושי תוך ניצול ציני של רחמיה ותרבותיותה של מדינת ישראל. אין ספק שהמקרה מצער ואשמח לראות את אלו שגרמו למותם של הילדים בהשתמשם בהם כמגן נשפטים בהאג.
לצ. בן-הרוש,
בהנחה ששאלתך כנה ולא חלק מהמערכה הפשיסטית נגד השמאל. לא אמרתי חלילה שזה מיטרד קטן. עשיתי הבחנה בין הפצצות ספוראדיות להפצצות ממוקדות. כפי שראית בכפר כנא ולא רק שם, ההבדל ענקי. האמפטיה שלי לתושבי הצפון הייתה ונשארה חזקה.
שמואל, היתה ידיעה על סרבן יש גבול ראשון במלחמה הזו, אמיר פרסטר, למה לא תכניס ידיעה על זה (ואח"כ תלך לישון כבר!)
למשה,
עזמי בשארה הוא חבר ותיק שלי מימי קמפוס, אבל כיום איננו מגדיר את עצמו כאיש שמאל. בל"ד היא מפלגה ליבראלית ולא סוציאליסטית. עם זאת, אני רואה בו ובחבריו שותפים למאבקים דמוקרטיים רבים בישראל. בבל"ד ישנם חברים המדגישים יותר מאחרים את הפן הסוציאלי ואין צורך לומר לך שהאזרחים הערבים בארץ הם אוכלוסיה מקופחת.
בנושא הרעיוני יש פער בין ליבראלים וסוציאליסטים (שמאל), אבל גם אנחנו מביאים בחשבון את התפתחויות החברתיות והלאומיות באזור וקשובים אליהם. כאשר פורצת מלחמה מזוהמת כמו המלחמה הזאת אני יותר קרוב לג’מאל זחאלקה מאשר לרוב אנשי מרצ, שלא לדבר על מאיר פעיל, חברי לשעבר בשל"י.
שוב חוזר הניגון. הביקורות שסופג כאן חיים ברעם אינן מנסות להתמודד עם המסר שלו כלל אלא מכוונות לפגוע בו אישית ולתאר אותו כמשת"פ של נסאראללה המחשיב את חייהם של אזרחי לבנון יותר מאלו של בני עמו בצפון. זוהי ביקורת לא הוגנת ומגמתית ומכוונת להכפשה של הכותב על סמך מניעים נסתרים שמייחסים לו. זוהי בדרך כלל הביקורת לה זוכים מתנגדי מלחמה באשר הם.
כדאי להקשיב לברעם; הוא שם את האצבע על כמה נקודות בסיסיות שישארו איתנו גם אחרי שהמלחמה הנוכחית תגמר. אלה הם "הכתמים העיוורים" בשדה הראיה של מנהיגינו. בנוסף, ונדמה לי שבקרוב מאוד זה גם יהיה הקונצנזוס הלאומי, ממשלת ישראל יצאה למלחמה מבלי יכולת להכריעה ומבלי יכולת להשיג הישגים של ממש. אנחנו ואזרחי לבנון (פי 100 יותר!) משלמים את המחיר ונמשיך לשלמו.
ניתוח פשוט וקולע, במאמר מצויין, מישהו כבר היה צריך לכתוב את זה, למרות שכל העובדות ידועות היטב לכל מי שמסרב לעצום את עיניו.
חיים, מדוע לא להרחיב את ההגדרה של ONLY A NUISANCE VALUE כך שתחול גם על פעולות ההתגנדות הפלשתינית. חיימקה, מה זה שונה מפיצוצים בבתי קפה ובאוטובוסים?
לגברת בות’ינה,
קודם כל בשבילך אני מר ברעם, או במקרה קיצוני במיוחד, חיים.
לגופו של עניין, ההגדרה התייחסה לאפקט האסטרטגי של הפצצות מהאוויר לעומת הקטיושות. תרצי- תביני, לא תרצי, אל תביני. זה טבעי בעיני שפשיסטים משתדלים לעשות הון פוליטי מהתיאור הזה, שאין לו שום קשר לנושאי מוסר ואידיאולוגיה. תגובות כמו שלך, וכמו של חבריך הטוקבקיסטים בכל האתרים, תרמו מאוד לאסון בכפר כנא.
קרנפים, פשיסטים, גזענים, מקארת’יסטים, בעלי כוונות זדוניות – מה שתגיד, מר ברעם.
עדיין, מה שאמרת לכתב הגארדיאן הוא לא ש *בהשוואה* להפצצות של צה"ל הרקטות של החיזבאללה הן מטרד בלבד.
מה שאמרת לכתב הזר הוא שהרקטות *כשלעצמן* הן מטרד בלבד.
ומה שמבינים מזה הוא ש"זה בכלל לא נורא. הכל הצגות."
תסלח לי אבל הטענה הרטרואקטיבית שלך לאמפאתיה לתושבי הצפון (או לתושבי ישראל בכלל) נשמעת כמו מס שפתיים ריק מתוכן. רק חסר שנשמע ממך, להשלמת התמונה, "וחוץ מזה אני רוצה להשתתף בצער המשפחות השכולות ולאחל החלמה לפצועים".
מעבר לכך, ניתן לחלוק על הערכתך המלומדת שפעולות החיזבאללה בשליחות איראן הן "מטרד בלבד", ולטעון שמדובר בסיכון קיומי ובפצצה מתקתקת, מבלי להחשב קרנף, פשיסט ומקרתיסט, שלא לומר עבד נרצע קולוניאליסטי של האמפריאליזם הקפיטליסטי, עם כל ה(אין) כבוד.
כמו כן, ניתן לחלוק על הערכתך המלומדת שאפשר לנטרל את הפצצה הזו בלי שימוש בכוח צבאי, גם בלי להחשב "דגנרל שחושב רק באמצעות הביצים".
עניין הפרופורציונאליות הוא קישקוש גמור, משום שאין מנצחים מלחמות על ידי שאיפה למספר שווה של קורבנות בצד שלך ביחס לצד האוייב, ובוודאי לא כשמדובר בשבעה מליון ישראלים מול שלוש מאות מליון ערבים חדורי שנאה (לא מהבוקר), תאוות רצח ונקם, ושואפי דמים, והחלום באספאמיה שניתן לרפא את הבעיה על ידי משלוח פרחים, בקשת סליחה, ותחינות לרחמים, הוא רק חלום.
מעבר לחובה העליונה של ממשלה לצמצם למינימום את מספר הנפגעים במדינה שאותה היא מנהלת, אם נלך "אחד על אחד" בנתונים הגיאוגרפיים והדמוגרפיים הקיימים, לא נחזיק מעמד לאורך זמן.
כמו כן, לתשומת לבך, כנגד ה"דיספרופורציה" לכאורה, עומדת א-סימטריה משוועת במטרות העל.
ישראל מעולם לא עירערה על הלגיטימיות של מי ממדינות האיזור. זה ממש לא נכון בכיוון ההפוך. גם המדינות שקיבלו את נוכחותינו כאן עשו זאת בלית ברירה, בחריקת שיניים, ובחוסר חמדה מופגן.
התחושה שמשודרת משדרות העם היא שהסיבה היחידה שלא עולים עלינו להשמידנו היא חוסר יכולת, לא חוסר רצון. זה אומר שאם המשטרים במצריים ובירדן יפלו ויוחלפו במשהו "יצוגי" יותר, גם את ההסכמים שנחתמו עם שתי המדינות האלו אפשר יהיה להוריד עם המים, כמו ההסכם שנחתם עם אמין ג’מאייל, וכמו ההסכמים שנחתמו עם חבורת טוניס.
החמאס, עם "ההודנה הזמנית עד שיהיה לנו מספיק כוח לחסל אתכם" מיצג את הסנטימנט הערבי בצורה אמינה הרבה יותר מ"התוכנית הסעודית".
הדבר היחידי שהציל אותנו עד עכשיו זה שהם תמיד מצליחים לשלוף את הג’וקר לפני הזמן.
גם למציאות מכוערת צריך לדעת להסתכל בפרצוף.
וכרגיל, שוב חוזר לו מצעד-הבלי-כלל-שוטי-מדינת-ישראל (או "אוטונומיית יהודה"), כגון "to daniel", המתעקש להגיב לי באנגלית וזאת על-אף העובדה, שאין הוא יודענה בדיוק ("people you m*a*ntion"?), עמי והבליו והמצונזרת ושטויותיה הרבות. אין אפילו טעם, להגיב להם לגופו של עניין, שכן לא יהיה זה, בלתי-אם בזבוז משווע, של אנרגיית-הקלדה אצבעתית.
וישראל, היא בהחלט מדינת-טרור מובהקת, לכל דבר ועניין. לכך מסכים כל בר-דעת.
מעבר לכך: במובן מסויים, כל מדינה, היא מדינת טרור – היות וכל שלטון, מעצם-היותו שלטון, הוא מערכת מפלצתית, של דיכוי פשיסטי.
לחיים ברעם,
תודה על המאמר החשוב וברכות על הכוחות.חזרתי מחופשה ארוכה לקרוא את הזוועות שמתפרסמות בעברית ואני עוד מנסה לנסח את זה בשפת לע"ז כדי להצטרף למפרסמים בחו"ל דעות שונות מאלו של הקונצנזוס המזעזע הזה. מי שמכיר קצת את מה שקרה בגרמניה בשנות השלושים המוקדמות, לא יכול שלא להיות מודאג מה-GLEICHSCHALTUNG ההתנדבותי הזה. המאמרים הללו חשובים למעטים שלא מעזים להגיד את אשר על ליבם מול ההמון הדורסני.
ולחיים,
תודה שהבאת את הקישור מהגארדיאן, חסך לי את החיפוש.
לאיריס, בבקשה. צדיקים כידוע מלאכתם נעשית בידי אחרים.
בנוגע ל"GLEICHSCHALTUNG" אני הייתי מצביע על סינכרוניזציה אחרת של דעות, זו שהצביעה עליה גם הפרופסור זהר שביט, השמאל השורשי בישראל פועל לעיתים כאוטומטון ויותר פעמים מאשר לא מוצא את עצמו בחברת גורמים מפוקפקים מאד וטוען טענות שאין לי דרך אחרת לסווגן אלא כמוזרות. פטור בלא כלום אי אפשי ולכן דוגמה מתגובה של מר ברעם(שרק מפאת כבודי העצום אליו, מר ליבי כלכך באמירותיו האחרונות):
"עשיתי הבחנה בין הפצצות ספוראדיות להפצצות ממוקדות. כפי שראית בכפר כנא ולא רק שם, ההבדל ענקי"
מה פשר האמירה הזו? ראשית, "הפצצות ספורדיות"
החיזבאללה משלח מעל מאה טילים ביום ומטווח ערים במוצהר, הבטיח חיפה, פגע בחיפה, הבטיח בעאד חיפה הפציץ בעאד חיפה, מה בדיוק משמעות המילה ספורדי כאן? לא ממוקד? כמה מיקוד צריך להיות לכל הרוחות? החיזבאללה אמור לתת כתובת ומספר בית?
יותר מכך, אם נאמר וכן ספוראדי, כיצד הפצצה חסרת אבחנה לעבר ערים טובה יותר מהפצצה ממוקדת שמטרתה פגיעה בכוחות צבאיים או פרא-צבאיים? כפר כנא הינה טעות כואבת, ההרוגים במוסך הרכבת בחיפה הינם המטרה.
אם ישנה הבחנה לעשות הרי ההבחנה היא לטובת ישראל, כיצד מצליח ברעם להפוך את היוצרות? ויותר חשוב מודע הוא טורח לעשות כן?
לחיים,
מכיוון שיש לך כבוד לחיים ברעם, אז אנסה לענות..
ראשית בענין המכתב של פרופסור זהר שביט. האישה הזו היא דיקטטורית של תרבות (ראה מאמרה ב"הארץ" על השפה העברית) וזה שהיא קוראת לעצמה שמאלנית עוד לא אומר שהיא כזו. זה בדיוק מה שברעם טוען. אתה יודע איך היא נהיית שמאלנית? קודם היא מגדירה שמאלני מיהו (אחד שהיה בהפגנות נגד מלחמת לבנון הראשונה פעם וגם בעד הנסיגה מלבנון אחרי 18 שנות כיבוש) ואחר כך היא נהיית כזו. ככה גם אני יכולה להיות מרילין מונרו (שזו אחת עם איברים מלאים ושמלה שעפה למעלה כשהיא עוברת מעל מערכת אוורור)- ואם היית רואה אותי, היית מבין כמה שביט היא שמאלנית…
בענין ההפצצות הספורדיות: אני חולקת על ברעם, כיוון שלא מדובר בהפצצות ספורדיות, אבל מסכימה איתו שמדובר בהחלט בהפצצות שהן מפחידות וקשות, אבל לא מהוות בשום אופן סכנה קיומית לישראל. גם אם הן ימשכו עוד חודשים. לעומת מה שישראל עושה בלבנון, שזה נזק לטווח ארוך שאני לא יודעת איך הם ישתקמו ממנו ולא צריך להיות גאון כדי לדעת איך זה יגמר. (רמז: לפני מלחמת לבנון הראשונה חיזב אללה לא היה קיים בכלל). אני מניחה שבמלחמה הבאה לשמיזבאללה שיקום על חורבות או לצד החזב אללה יהיו טילים מדוייקים יותר שיספקו את הצורך שלך ושלהם לפגוע במטרות צבאיות מדוייקות. עד אז לא נותר לנו אלא לתת לצבא להמשיך ולעזור בהקמת הארגון הזה, כמו שהם עושים בעשרים הימים האחרונים. בחירוף נפש, כמובן.
הלוואי ושביט גם היתה לפחות כמו שעון עומד וצודקת במשהו אחד. בכל ים הקולות התומך במלחמה וכשאילן שיינפלד כותב שיר שקורא להפגיז, אז יש כמה משוררים שחותמים על עצומה נגד המלחמה. זה בטל בשישים למרבה הצער, וזה שהיא עושה מזה תופעה המונית אוטומטית מעיד בעיקר עליה ולא על התופעה.
לחיים שלום,
מה צריכה להיות עמדתו של השמאל העיקבי לירי של טילים נושאי ראש חץ כימי ע"י החיזבאללה?
בתודה מראש על תשובתך.
ומה צריכה להיות עמדת הימין הלוחמני להפצצה גרעינית של לבנון/סוריה/אירן?
לאיריס, תודה על תגובתך.
אני לא מבין מה זו "סכנה קיומית" זו בעיני ססמה ריקה מתוכן, מתי זו סכנה קיומית, רק שישראל מועדת להשמדה טוטלית? האם רצח של מאות אזרחים בכל חודש(שיאה של אינטיפאדת אל אקצה) זו סכנה קיומית(זה די קיומי לנרצחים)? מתי בדיוק סכנה הופכת לקיומית? ויותר מכך ממתי מדינה אמורה להגיב רק לסכנה קיומית? סתם רצח המוני אקראי של אזרחיה זו לא סיבה טובה מספיק?
לפי ההגיון הזה, ישראל אמורה לספוג תקיפות שאינן מהוות סכנה קיומית, ולהגיב באופן שאינו מסכן קיומית את התוקפים. זה משחק שבו הצד שמעריך חיי אדם כקליפת השום תמיד ינצח.
מה בדבר חיים נורמאליים בלי לפחד מלהתפוצץ באוטובוס או במסעדה ומבלי לשבת במקלט ולפחד מקטיושה, זה לא קיומי? בעני זה יותר קיומי ממלחמה כוללת.
לאלישע שלום,
אני מניח שנהיה נגד זה. חיים
איריס,
ישנו מצב נוסף מלבד סכנה לפרטים בציבור(שגם פשיעה כלולה בו) וסכנה לציבור עצמו(שהיא לדידך סכנה קיומית).
ישנה סכנה לפרטים בציבור עקב השתייכותם לציבור והמצב הזה ראוי למעט יותר תשומת לב.
נחלק את העניין לשניים,
1. טענות החיזבאללה עצמן. אלו נעות מאנטישמיות מזוקקת מהסוג הגרוע ביותר, אפשר למצוא ציטוטים רבים מספור ברשת, ישנו מאמר מצויין על החיים תחת החיזבאללה בדרום לבנון:
— קישור —
ועד טענות חסרות שחר כגון התביעה על חוות שבעה והתביעה לשחרור סמיר קונטאר(רוצח נתעב) למרות שהחיזבאללה לא עמדו בחלקם בהסכם לשחרורו(מידע על רון ארד). אם את מכירה טענות אחרות של החיזבאללה אנא שתפי אותי, מודה ומתוודה אני לא מכיר כאלו.
2. הדרך בה בוחרים בחיזבאללה לפתור את טענותיהם. החיזבאללה באופן עקבי ובמוצהר פותר את טענותיו מול ישראל בכח, אם לצורך שחרור אסיר החיזבאללה חוטף שני חיילים והורג שמונה אז יש להודות ביושר בבעיתייות המסויימת של טקטיקת הפעולה הזו, אם תעודת הביטוח של החיזבאללה הן עשרות אלפי קטיושות ומאות טילים מסוגים אחרים התלויים כחרב דמוקלס מעל ראשינו הקולקטיבי אזי עלינו לחשוב היטב אם ברצונינו לחיות כך. ישראל נסוגה מלבנון, נקודה סוף. אין לשום ארגון לבנוני שום תביעה מול ישראל, ואם יש שיפנה אותה לממשלתו הנבחרת ושזו תפתור אותה מול ישראל בפורומים הבינלאומיים שנועדו לפתרון בעיות מהסוג הזה.
אגב, אני דוחה בשאט נפש את ההערה בנושא המנהיגים ששותים קפה, בתוך עמי אני יושב. ובניגוד לגרמניה ישראל קטנה מאד, כמעט משפחתית, הטילים הנופלים בחיפה ובצפון מאיימים על משפחות המנהיגים, על חבריהם ועל קרוביהם.
לחיים,
אתה שואל שני דברים נפרדים, אז נתחיל בראשון: יש אכן הבדל בין סכנה קיומית לפרט בתוך הקבוצה לבין סכנה קיומית לכל הקבוצה. מדינת ישראל, כמדינה, לא נתונה לסכנת העלמות, גם אם לפרטים שבה המצב מאוד מסוכן. ואני מסכימה שזה אכן מסוכן, וזה גם הכשלון הגדול של הציונות. זו הבטיחה לתת ליהודים מקום בטוח ואין היום מקום פחות בטוח בעולם ליהודי מאשר ישראל. מאז שהיא קמה.
באשר לאיום הקיומי של הפרטים: ממה שכתבתי עד עכשיו, ברור שהוא קיים וחמור. השאלה היא איך פותרים אותו. כדי לתת פתרון צריך להבין את הבעיה, ואם אתה מגדיר את הבעיה כ:"סתם רצח המוני אקראי של אזרחיה זו לא סיבה טובה מספיק?", אז הסיכוי להגיע לפתרון הוא די קלוש. אם זו היתה ההגדרה הפרטית שלך, מילא. הבעיה היא שזו הגדרה של כל הקבוצה. אזרחי ישראל אינם נרצחים "סתם" ומי שיקשיב למה שהחזב אללה ומנהיגיו אומרים יוכל לדעת את זה בדיוק. לא צריך להיות קצין מודיעין בכיר בשביל זה (אפילו רצוי). רק להבין שגם הם בני אדם ולהקשיב להם בלי שחצנות מיותרת.
ואם אתה רוצה לשבת בבית קפה בשקט בלי לשחק את המאבטח, אין לך ברירה אלא להתנהג יפה לשכנים שלך. לבנון, שהיתה השכנה הכי דמוקרטית של ישראל עד כה, כשהיא הרוסה ומייצאת מאות אלפי פליטים לסוריה, לא תקדם את המטרה שלך.
ולמנהיגים הישראלים, שלהם אין שום בעיה אגב לשתות קפה בשקט, זה מענין את אתה יודע מה.
אם אתה בא לברלין, אני לוקחת אותך לשתות קפה בשקט או להפגנות רועשות יותר, אבל בטוחות יותר מכל מקלט בישראל. בכל מקום אחר באירופה היום זה גם אפשרי, גם במקומות שבהם לפני שני דורות גרמנים לא היו מוכנים לשבת ליד אותו שולחן עם צרפתים.
חיים שלום,
אני מבין שתהיו נגד.
כוונתי הייתה לדעת האם במקרה של תגובה ישראלית על ירי כזה השמאל העיקבי יפגין נגדה
תודה, אלישע.
ברשותך אתייחס לתחילת מאמרך, בו טענת על התקרנפות והתקפלות השמאל המתון, ש"מפגין הנאה אדירה מעצם העובדה שהוא חושב כמו כולם".
בניגוד לדעתך שאין זו סימא ריקה, אני דווקא חושב שזו ריקנות לשמה לצאת נגד דעה של אדם רק בגלל שהוא "חושב עם כולם".
לרצות להיות שונה בכל מחיר ולפסול תמיד את הקונצנזוס הוא דבר הנראה לי ילדותי במקצת.
כאשר כתבת "לכן אני מרגיש שזו חובתי לחתום על כל עצומה נגד המלחמה" הבנתי שהנון-קונפורמיזם שלך הוא עניין אוטומטי שיכול לסמא את עיניך, כמו גם ההתנגדות המיידית והאוטומתית לארה"ב וכל פעולה שלה, ועצימת עיניים לנוכח פשעים נגד האנושות שמבצעים ארגוני טרור איסלמיים.
האמירה שלך (שאמרת רק כדי לצאת ידי חובה) ש"איננו מקבלים את יחסן של שתי התנועות כלפי נשים והומואים" היא אבסורד כמעט כמו לרשום להם דוחו"ת על נהיגה במהירות מופרזת ברחבי לבנון. מדובר על ארגונים שמרבית פועלם הוא נגד אוכלוסיה אזרחית בישראל, והן פועלות מתוך אוכלוסיה אזרחית בלבנון ובעזה בידיעה ברורה לגבי ההשלכות הרות האסון וההון הפוליטי שהן תפקנה מכך.
את זה קל לך לשכוח.
אמרת ש"חובה לנהל הסברה נגד מלחמה בלתי מוסרית, תוקפנית ובלתי צודקת" אבל לא טרחת להסביר מדוע המלחמה היא כזו, מלבד טיעון הקונצנזוס (שבעיניך מיד הופך את המלחמה למיותרת, כי הרוב הרי תמיד טועה…).
לסיכום:
אדם צריך לשפוט כל סיטואציה בצורה אוביקטיבית כפי שעשה מוטי קירשנבאום למשל, בהגיעו למסקנה שהפעם הצדק עם הממשלה ועם צה"ל.
האנשים נגדם אתה יוצא במאמר ("הוא היה בעברו דמוקרט") הראו דווקא גמישות מחשבתית ושפטו את המצב הנוכחי לגופו תוך שהם מגיעים הפעם למסקנות שונות, בניגוד אליך שנשאר בקיבעונך ועוד יוצא כנגדם.
אני כנראה שומע נסראאלה אחר , כשהוא בחסות האירנים קורא להשמדת מדינת ישראל..
אחמיניגאד גם היום קורא לחיסול הישות הציונית, ולמשתפי הפעולה שלה..
האם הוא משתמש בכפל לשון??
הגיע הזמן לא רק לשמוע את המית ליבך, אלא להקשיב ולהבין את רצון המוסלמים הקיצונים בעולם, והוא השמדתה של מדינת ישראל.
לחיים,
מה שאני קוראת שראשי החזב אללה רוצים הוא להסדיר את ענין חוות שבעא ולקבל את מאות האסירים שלהם שישראל מחזיקה אצלה. בודאי שיש מוסלמים קיצוניים, כמו גם יהודים קיצוניים, וכולם חמושים. האם לדעתך מה שהצבא הישראלי עושה עוזר איכשהו לשנות את המצב הזה לטובה? מה יקרה לחצי מליון הפליטים החדשים? בזמן שהילדים שלי יעשו בגרות, הם יעשו טירונות אצל חזב אללה, או הארגון שיקום אחריו. את המתכון הזה הישראלים מנסים כבר עשרות שנים. חוץ מתבשילים מבחילים עוד לא ראיתי שיצא מזה משהו. אז אם זה מה שאתה רוצה, שיהיה. יש לזה מחיר, זה הכל. כל אחד קונה מה שהוא מוכן לשלם עבורו. אם ככה, אז אני לא מבינה מה הבעיה שלך. נציגיך עושים את העבודה שאתה מצפה מהם. מה אתה רוצה, מתנות חינם?
טוב, אז את לא מעודכנת. אין מאות אסירים לבנונים בישראל אין אפילו עשרות, יש אסיר אחד. חוות שבעא ע"פ האו"ם והסורים היא שטח סורי.
אם טרחת לקרוא את המאמר בניו-יורקר בוודאי ראית את זה "If they go from Shebaa, we will not stop fighting them," he told me. "Our goal is to liberate the 1948 borders of Palestine,"
וזה דובר רשמי, ככה ישר בלי להתחמק, בלי לסלף בלי לשקר. החיזבאללה יאמר לזכותם ישרים מאד ואמינים למדי.
האם עולה על דעתך מצב שבו ישראל נמצאת תחת התקפה ללא סיבה אובייקטיבית? האם לא יתכן מצב בו ישראל בסיטואציה מסויימת צודקת?
באמת שזה קל לאמר "האם לדעתך מה שהצבא הישראלי עושה עוזר איכשהו לשנות את המצב הזה לטובה?" מה אמורים לעשות? לספוג עד הרוגים, עד מתים?