8 בספטמבר 2006, בילעין. כמדי יום שישי בשנה ושבעה החודשים שחלפו, מתכנסים תושבי הכפר בילעין להפגנה השבועית, למחות נגד בניית גדר ההפרדה על אדמות הכפר. גדר ההפרדה (או חומת ההפרדה) היא מערכת ביצורים ומכשולים המוקמת על ידי ישראל מאז 2002, ומטרתה לחצוץ בין התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון לבין מרכזי אוכלוסייה ישראליים. כ-70 משתתפים, בהם תושבי הכפר, פעילים ישראלים ופעילי זכויות אדם זרים מתחילים בצעדה לעבר הגדר. המפגינים נושאים כרזות בערבית, אנגלית ועברית, ענפי זית, ודגלי פלסטין, בין המפגינים תושב הכפר על כסא גלגלים ופעיל ישראלי המסתייע בזוג קביים. מולם ניצבת מחלקה של מג"ב.
ההפגנה מתקדמת לאורך הכביש הראשי של הכפר ולכיוון השדות, מפקד המחלקה מכריז במגאפון בערבית ועברית כי השטח הינו שטח צבאי סגור. המפגינים ממשיכים להתקדם.
ל’, פעילת זכויות אדם מארגון הסולידריות הבינלאומי (ISM) מפוחדת, בהפגנה הקודמת נפגעה ברגלה מכדור גומי שנורה ע"י החיילים. היא מהססת אבל ממשיכה לצעוד בידיים מורמות, כשאר הצועדים, לעבר החיילים.
פעילי ISM שוכרים דירה במרכז הכפר ומקיימים נוכחות שוטפת לאורך כל תקופת המאבק במטרה לשמש גורם ממתן בין החיילים לתושבים.
רימון גז מדמיע נורה מטווח קצר אל שורות המפגינים, הם מתפזרים לצדי הכביש כדי לא לשאוף את העשן אבל חוזרים לצעוד. חיילי מג"ב מתמקמים בשורה אחת ומתחילים להדוף אותם חזרה בעזרת אלות. תוך מספר דקות נפגעים ממכות-אלה מספר מפגינים, בהם גם ישראלים וזרים, ומפונים לצדי הדרך ע"י הצועדים האחרים. אמבולנס של הסהר האדום מוזעק למקום כדי לפנות את אחד המפגינים שאינו מסוגל לצעוד. אחד הפעילים הישראלים צועד חזרה למרכז הכפר לאחר שנפגע בידו, ורק לאחר שהוא מפונה לבית החולים בישראל מאובחן שבר בידו ממכת אלה.
במהלך הפגנות קודמות נפגעו מאות מהמפגינים ממכות אלה.
במהלך ההפגנה הפעם לא נורו כדורי גומי. לפני כשלושה שבועות ב-11 באוגוסט, נפגע פעיל ישראלי, עו"ד לימור גולדשטיין, מכדור גומי שחדר לראשו וגרם לפגיעה נוירולוגית קשה. אחד מתושבי הכפר ספג גם הוא פגיעה דומה בראשו במהלך ההפגנה.
ההפגנה אורכת כשעה וחצי, במהלכה נורה גז מדמיע לעבר המפגינים וגם אל בין הבתים והמטעים הסמוכים לכביש. משלא הצליחו להגיע לגדר, חוזרים המפגינים למרכז הכפר.
בתום ההפגנה מיידים מספר ילדים מהכפר אבנים לעבר כוח מג"ב, למרות ניסיונות שכנוע של המבוגרים. כוח מג"ב ממשיך לירות לעברם גז מדמיע.
קרוליין, סטודנטית בת 19 מבלגיה, צועדת בין הפעילים הזרים. היא הגיעה לכאן בעקבות הפרסום הבינלאומי לו זכה הכפר מאז תחילת ההפגנות בפברואר 2005. היא מבקשת לנסות ולהבין את מהות הסכסוך. היא מספרת על חשיפה עצומה לה זוכה הנושא דרך תנועת היהודים הפרוגרסיבית בבלגיה. קרוליין נפגעה קלות משאיפת גז מדמיע במהלך ההפגנה אך לא נזקקה לטיפול רפואי.
עדנאן, מתושבי הכפר, מסביר על עתירת בג"ץ ועל צו המניעה לעבודות הבנייה והאכלוס שהוצא בעקבותיו ליישוב מודיעין עלית (שכונת מתתיהו מזרח). בג"ץ דן בעתירתם של תושבי הכפר בילעין כנגד החרמת אדמות הכפר לצורץ בניית גדר ההפרדה. ההפקעה היא בהיקף של 60% מאדמות הכפר – 2,300 דונמים מתוך 4,000 שברשות הכפר. העותרים מיוצגים על ידי עורך הדין מיכאל ספרד. בהרכב ישבו השופטים ברק, בייניש וריבלין.
בעתירה טען עו"ד ספרד כי מטרת הפקעת האדמות איננה בניית גדר ההפרדה, אלא בנייתה של ההתנחלות מודיעין עילית: "תוואי הגדר נבחר שלא מטעמים ביטחוניים אלא מטעמיה של ההתנחלות מודיעין עילית, אשר ביקשה ומבקשת להתרחב אל עבר השטחים שממזרח לה. תוואי הגדר עוקב אחר תוכניות מתאר שבקטע הרלבנטי לעתירה, שאינה תוכנית מאושרת וחלקה אף מצוי מחוץ לשטח השיפוט המוניציפאלי של ההתנחלות, ולא אחר קו טופוגרפי או קו הבתים של ההתנחלות או כל קו שיכול להיחשב כביטחוני. למעשה בחלק נכבד מהתוואי תעבור הגדר העתידית בקרקעיתו של מדרון שבוודאי אינו יכול להיחשב כאזור אסטרטגי שולט".
השופטת איילה פרוקצ’יה הורתה להפסיק את העבודות בבילעין עד לדיון בעתירה. המינהל האזרחי הודה כי היתרי הבנייה לשכונת מתתיהו מזרח ניתנו שלא כדין. גם משרד המשפטים הודה כי הבנייה במקום מיועדת להרחבת ההתנחלות מודיעין עילית.
שלוש עתירות הוגשו לבג"ץ במהלך השנה וחצי האחרונות, העתירה הראשונה הוגשה נגד תוואי הגדר הנוכחי המנתק את תושבי הכפר, חקלאים ברובם, מאדמותיהם. העתירה השנייה הוגשה כנגד חוקיות הבנייה של שכונת מתתיהו מזרח במודיעין עילית, והעתירה השלישית עוסקת בחוקיות ההכרזה על אדמות הכפר שמעבר לגדר כאדמות מדינה. בעתירה השנייה ניתן הצו להפסקת העבודות והאכלוס במתתיהו מזרח עד לדיון. ממשרד עו"ד ספרד נמסר גם כי לטענות לפיהן האדמות נרכשו כחוק מיידי תושבי הכפר לא ניתנו שום סימוכין ולא הוצגו שום מסמכים התומכים בטענות אלו למרות בקשות חוזרות ונשנות של עו"ד ספרד.
ההתנגדות בכפר זוכה להד תקשורתי נרחב בעולם. בשום יישוב פלסטיני אחר בו הוחרמו אדמות בגין תוואי הגדר לא נמשך המאבק זמן רב כל כך. שנה ושבעה חודשים שההפגנה מתקיימת מדי יום שישי. גם בצה"ל לא נערכו להתנגדות ארוכת טווח שכזו. הצלם והבמאי שי כרמלי-פולק צילם סרט דוקומנטרי בשם "בילעין חביבתי" המוצג בימים אלו ברחבי הארץ ומתעד את ההתנגדות בבילעין מראשיתה.
בבילעין מתגוררים כ-1,700 תושבים, רובם חקלאים המגדלים זיתים, תאנים ועזים. כפר קטן, שתי חנויות מכולת, בית ספר אחד ומסגד אחד ברחוב הראשי. התושבים דוברים עברית רהוטה – זכר לזמנים עברו בהם עבדו וסחרו עם הישראלים.
הכפר נחשב למתון מבחינה פוליטית ודתית. מעולם לא יצאו מפגעים מהכפר ולא הוגש סיוע למפגעים. התמונה עלולה להשתנות אם לא יוחזרו לרשות הכפר האדמות החקלאיות מהן התפרנסו התושבים.
חזרה למרכז הכפר, המפגינים מתפנים לסקור את הנזקים ולהעביר רשמים. ניר, פעיל ישראלי שנפגע במהלך ההפגנה, מספר על החברות שנרקמת בין יהודים וערבים במקום הזה, כולם מסכימים שהטוב שצמח מגדר ההפרדה הוא החברות, השיתוף, הילדים בכפר מכירים גם ישראלים אחרים מלבד החיילים, גם הדימוי המקובל בישראל של ערבים פלסטינים נסדק כאן. במקום להפריד, הם מסכמים, הגדר מקרבת בין העמים. המאבק על הגדר הוא, אולי, פתח לתקווה לדו קיום פלסטיני-ישראלי בארץ הזו. פתח קטן.
הכפר בילעין הוא אחד המקומות הבודדים בהם נוצרו קשרי שיתוף וחברות בין ערבים מוסלמים ויהודים. בציבור הישראלי רווחת התפיסה לפיה גדר ההפרדה היא הפתרון היחיד לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, בכפר בילעין הדברים נראים כיום אחרת.
המאמר מאיר צד זנוח של פרשת החומה. אכן, הקירבה בין המפגינים הישראלים והפלסטינים והחו"לים יוצר קשר כן ומשמעותי בין כל משתתפי ההפגנות. זהו "נכס לשלום", אם אפשר כך להתבטא. תודה לכותבת בעלת המבט האופטימי. אני אישית, גם לאחר השתתפות במאות הפגנות לרבות בבילעין וגם לאחר שראיתי את הוידאו מן ההפגנה האחרונה בבלעין ("לשבור להם תעצמות", אתר של גוש שלום), לא ממש אופטימי. לי נראה שקבוצה לא קטנה ולא שפוייה של יהודים גמרה אוצר לנחול את הארץ כולה ולגרש ממנה את עמה הפלסטיני והרי האחרונים לעולם לא יסכימו וגם יהודים שפויים שטרם ברחו מכאן לא יסכימו, באופן שהסוף יהיה רע ומר.
אבל אולי – הלוואי! – תמר דרסלר צודקת ואני טועה.
ציטוט
"הכפר בילעין הוא אחד המקומות הבודדים בהם נוצרו קשרי שיתוף וחברות בין ערבים מוסלמים ויהודים. בציבור הישראלי רווחת התפיסה לפיה גדר ההפרדה היא הפתרון היחיד לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, בכפר בילעין הדברים נראים כיום אחרת."
הכותבת שכחה שהיהודים שמשתתפים בהפגנות חלקם תומך בהפסקת קיומה של מדינת ישראל כמו יהונתן פולק ורובם נתונים למעקב השב"כ