שאלות לראובן קמינר הגיב:

שאלות לראובן קמינר

Reuven asks good questions. I have some questions

Did Oslo, and the agreements based on Oslo, advance the Palestinian struggle for national liberation, or set it back
?

Did Oslo advance the struggle for peace in Palestine, or set it back
?

Is the PA, created by Oslo, a stage on the road to Palestinian liberation, or an
obstacle
?

Did the policies of the Palestinian left, including the communists, represent an independent working-class policy for national liberation, or a tailist policy
?

Does the Palestinian left play a "neutral" role, as between Fateh and Hamas, or does the Palestinian left have its own program to lead the struggle for return, national liberation, and peace
?

These, too, are questions that arise from Yossi Alghazy’s article about Na’im al-Ashhab

comrade cirrus הגיב:

אני בהחלט מסכים עם כותב המאמר: ראוי וצריך להציג את השאלות הקשות וללא דיחוי נשאלת מיד שאלה קשה: האם מסוגלים אנו להתמודד גם עם התשובות הקשות? או שמא נפתור את כישלונותינו המחפירים בתשובה מלאת חנופה עצמית כגון: היינו טובים/ מוסרים /וכ"ו יתר על המידה? ובכן לצערי הרב לא רק שכותב המאמר איננו שואל בסופו של דבר אף לא שאלה קשה אחת בודדה, אלא שהוא מוסיף ומדקלם טענות פשטניות אשר הינם אלא התנערות מגושמת להחריד אפילו מבדל אחריות של העם הפלשתינאי למצבו. אחריותה של ישראל למצב היא ברורה כשמש בצהרי היום. אז בהנחה שכן, לא מגיע לנו איזו שהוא נימוק? הסבר קצרצר? משהו? כנראה שלא. ובכן למרות שלא התבקשתי לעשות זאת הרי התשובה שלי לשאלה מדוע איבדו השמאל והקומוניסטים את תמיכתם של ההמונים: קודם כל במקרה הקומוניסטי הסביה היא פשוטה וקצרה – הקומוניסטים מאז ומתמיד יצגו אינטרסים זרים ואף מנוגדים לאלו של הפולטריון. בתקופת ברה"מ אלו היו האינטרסים של המעצמה רודפת הכוח והיום אלו האינטרסים הקטנונים של המפלגה והשאיפה לתפוס עמדת כוח חדשה. במקרה של השמאל התשובה מעט יותר מורכבת: השמאל פועל בעיקר ממניעים של לאומנות הפוכה ואידאליזציה של כל דבר המנוגד לאופן חייו. אני מניח שהסיבה לכך היא יסורי מצפון וסוג של שיעמום מהחיים מלאי המותרות. סביר להניח ששום פועל אמיתי לא יעבור את סף דלתם של אף בורגני, יהיה שמאלי ככל שיהיה, עדין הריח הרע שנודף מבגדי העבודה גובר על ריח הקטורת.

גדעון גיתאי הגיב:

(המשך)
כשהרשות הפלסטינית הבטיחה, אך לא הצליחה להביא תוצאות –אוכל, פרנסה ועצמאות לעמה– היא הפכה ל"פאשלה".

השמאל (מפלגת העם, לשעבר המפלגה הקומוניסטית הפלס’) היה בקואליציה עם הפתח, וג’סאן חטיב היה שר התכנון והפיתוח. עובדה זו הפכה אותו לשותף ונושא באחריות מיניסטריאלית לכשלון להביא שלום ורווחה לעם הפלסטיני.
מפלגת העם לא התנערה עד היום מהקשר הגורדי לאבו מאזן, ומתקשה להבהיר לבוחריה שנשארו במה שונה עמדתה מעמדת הממשל המושחת של הרשות. (אגב, בגישתם הביקורתית לשחיתות עולים הבוחרים הפלסטינים בהרבה על בני דודיהם היהודים…)

(6) ד"ר מוסטפא ברע’ותי, שהיה למקום השני בבחירות לנשיאות (איש שמאל ידוע, קומוניסט לשעבר, שיסד ומנהל את אגודת הסעד הרפואי הפלסטיני) ביקר השבוע בעזה, ונפגש גם עם רה"מ (של החמאס) הנייה. נראה שהוא מראה יותר פתיחות כלפי האילסמיסטים מאשר מפלגת עמל.
(אולי ברע’ותי השתחרר מהקולקטיביות הרעיונית… )

(7) חילוקי הדעות בחמאס אינם ברורים דיים לנו. לכן קשה לנו בשמאל לנקוט עמדה. (חוסר הגמישות שמראה ישראל כלפי הפלסטינים מונע שחילוקי הדעות יפרצו באופן גלוי החוצה).

(8) ניתוח מעניין וריאליסטי ניתן למצוא במאמרו של חטיב מה 17 לאוקטובר. חטיב עומד על ה’כמעט סימטריה’ הקיימת כתוצאה מהמצב:… לשתי הממשלות, זו של אולמרט וזו של החמאס בעיות של יציבות. כמובן שבעיותיה של ממשלת החמאס הרבה יותר רציניות, והיא קרובה ל meltdown.

חטיב מבקר את הפתח, שלא הצליח להתרגל לתפקיד האופוזציוני שלו ו"סומך על דרכים שנוגדות את החוקה, או אחרות שבשבילם אין כוחו מספיק". חטיב גם טוען ש"זה לא יהיה ריאליסטי לפזר את ממשלת חמאס, כאשר כל ממשלה אחרת שתבוא במקומה תזדקק לרוב חמאסי בפרלמנט הפלסטיני".

(9) מה צריך לעשות השמאל בישראל?

כמובן שלא להסחף ל"מלחמת הציביליזציות". אנו צריכים לפעול לשינוי התנאים שבהם מצויים העמים. ז.א. להתרת רצועת החנק מהעם הפלסטיני שדוחפת את רבים מבניו ובנותיו להאמין ש"כולו מן אללה" (שלעזרה ניתן לצפות רק מאללה. אגב, זו גם הגישה של חסרי האמונה בשלום בין "בני עמנו", ש"אלוהים גדול"). ולהתרת תלותנו בארה"ב ובמכשלת ממשלת אולמרט-פרץ, שהיום הפכה לליבר-מאניאקית.

אנו חייבים לשנות את מדיניות ישראל למדיניות של שלום, שיוויון ורווחה. אז יוכל גם השמאל הפלסטיני לפעול ביתר קלות, ולשתף פעולה עם השמאל הישראלי בלי שיגונה כמשת"פ ע"י הפונדמנטליסטים. זה ייקח זמן, ויצרוך הרבה אנרגיה… אך בהשוואה למאת השנים של הסכסוך, זה יהיה תהליך קצרצר של התאמה אידאולוגית-מדינית לצרכים החדשים שיביא השלום
(סוף).

דן תמיר הגיב:

החמא"ס "נמצא באופוזציה לשלטון פרו-אימפריאליסטי"? לקרוא ולא להאמין! ואני לתומי חשבתי שהרשות הפלסטינית, בהיותה ערבית, היא בהגדרה לוחמת אמיצה לשחרור מעול האימפריאליזם…
במענה לשאלה "מה בעצם התפקיד של השמאל?", היתי אומר שקודם כל – למצוא אמירה פוזיטיביסטית כלשהי ולא לעסוק רק בביקורת-ביקורת-ביקורת.
ואהבתי את האמירה ש"האחדות היא האינטרס של העם הפלסטיני – וגם האינטרס של אלה הנאבקים לשלום ישראלי-ערבי". נאה אנו דורשים וראוי שנאה נקיים: הבה נפסיק לשתף פעולה עם האפרטהייד בין "יהודים" ל"ערבים" – ונקרא לכינונה של מציאות שפויה של אחדות בים כל יושבי הארץ הזו. אשמח לקרוא מה דעתו של ראובן.

גדעון ספירו הגיב:

עמדותיו של נעים אלאשהב כלפיי החמאס בפרט והאיסלאם הפוליטי בכלל תואמות השקפה שמאלית נאותה. איש שמאל נאבק בכל פונדמנטליזם דתי משום שהוא ריאקציוני, לא דמוקרטי, דכאני במהותו ומעודד בורות שמאפשרת למימסד דתי לשלוט "בחסדי האל".
אלאשהב צודק כאשר הוא קובע שמדיניות החמאס שלא להכיר בהסכמים שנחתמו בין הרשות לישראל סיפקה לישראל את העילה להדק את המצור עד כדי הרעבה בתמיכה בינלאומית. אין קביעה זו עומדת בסתירה לעמדות השמאל הישראלי המתנגד לכיבוש ולמדיניות ההרעבה.
ההתנגדות לכיבוש היא בלתי תלויה בסוג הממשל הפלסטיני, והתביעה מממשלת ישראל לנהל מו"מ גם עם ממשלת החמאס אינה מתן הכשר אידיאולוגי לתנועה זו.
ההתנגדות לכיבוש (שיש לו מנייה מכריעה בהתחזקות החמאס) וההתנגדות לפונדמנטליזם הדתי של החמאס (ושל המתנחלים ושל האחים המוסלמים ושל החיזבאללה) הן עמדות משלימות ולא סותרות.
הבחירות ברשות הפלסטינית שהעלו את החמאס לשלטון, היו דמוקרטיות על פי ההליך אבל לא על פי התוצאה הפוליטית, כפי שכניסתו של ליברמן לממשלת ישראל נעשתה על פי הכללים של הדמוקרטיה הפורמלית, אבל מנוגדת לעקרונות דמוקרטיים.

גדעון גיתאי כותב:משנעלמה ברה"מ ממפת העולם, ורוסיה החלה להתנהג באכזריות דומה לזו שבה נוהגים האמריקאים, למשל כלפי הצ’צ’נים, נעלם הנימוק השמאלי של "לסולידריות ולאחוות עמים, דרך ברה"מ"…
ולא היא. בריה"מ לא הייתה פחות אכזרית, לדעתי אף יותר, כלפיי הצ’צ’צנים (ואחרים) מאשר רוסיה.

גדעון גיתאי – לאבנר ולגדעון ספירו הגיב:

גישת הפלסטינים למושחתים היתה ברורה: הם זרקו אותם מהשלטון בבחירות דמוקרטיות.

ממשלת ישראל, של "קדימה" נבחרה למרות שהציבור ידע על השחיתות הרווחת בה. למשל על פרשת האי היווני, סיריל קרן ועוד.

לגדעון ספירו: עד כמה שידוע לי ברה,מ לא הפציצה את צ’צ’ניה, מה שעשה רוסיה של ילצין ופוטין. ילצין אפילו עלה לשלטון בזכות הבטחתו "לכסח את הטרור" בצ’צניה.

פטריוט הגיב:

ילצין היה שליט פרו מערבי שהחליש את רוסיה מכל הבחינות והוא פתח במלחמה נגד צ’צניה כדי להטיל אימה על האופוזיציה בתוך רוסיה. אכן, הצבא הרוסי בראשות ילצין ושר ההגנה גרצ’וב ביצע פשעי מלחמה רבים נגד תושבי צ’צ’ניה, כולל בני העם הרוסי. גם הצד הצ’צ’ני ביצע פשעי מלחמה. ילצין זייף את הבחירות לנשיאות בשנת 1996 והאופוזיציה לא יצאה לרחובות, בגלל הפחד מפני הדיכוי, כפי שילצין עשה בצ’צ’ניה. ולדימיר פוטין עלה לשלטון כיורשו של ילצין ולכן פשעי מלחמה המשיכו להתבצע על ידי הצבא הרוסי גם בתקופתו. אבל פוטין, בניגוד לילצין מנסה להוציא את רוסיה מהתלות במערב, שהביא הרס גדול לרוסיה, והוא מנסה לשנות את המדיניות בצ’צ’ניה. רוסיה התחילה לנהל משא ומתן עם חלק מן המורדים הצ’צ’נים, ומורדים רבים נכנעו לרוסים וקבלו חנינה. חלקם התחילו לשרת במשטרת רוסיה כולל כוחות מיוחדים. הצ’צ’נים הם אזרחי רוסיה וחלקם מתגוררים באזורים שונים של רוסיה כולל עיר הבירה מוסקבה. אני מקווה שרוסיה תגיע להסכם עם כל המורדים כך יגיע הקץ לסכסוך. היום רוסיה שלחה גדוד צבאי ללבנון (מחוץ לכוחות יוניפי"ל) שעוסק בשיקום לבנון. הגדוד הזה כבר בנה מחדש מספר גשרים שישראל הרסה בהפצצות וממשיך לשקם גשרים נוספים. הכוח המיוחד הצ’צ’ני שומר על הגדוד הרוסי שמבצע עבודות שיקום בלבנון. חלק מן הצ’צ’נים האלה הם מורדים לשעבר. שר ההגנה הרוסי סרגיי איוונוב אמר שהשלום במזרח התיכון יגיע אך ורק כאשר ישראל תגיע להסכם עם הפלסטינים תוך פינוי ההתנחלויות ביו"ש ועם סוריה תוך יציאה מן הגולן. אני סכים מאוד עם העמדה הזאת!.

פטריוט לאבנר הגיב:

איטלה וצרפת רק מפטרלות בלבנון בשם האו"מ והצבא רוסי משקם את ההריסות שם.
בעניין "עסקאות מפוקפקות": רוסיה מחמשת את סוריה ואירן לצורך הגנה עצמית. אירן הקימה את חיזבאללה וכך מנעה את המפעל ההתנחלויות של ישראל בלבנון. כל התנועות האיסלמיות הוקמו בתגובה לקולוניאליזם המערבי והכיבוש הישראלי. לכן הן ימשיכו להתקיים עד לנפילת האימפריאליזם המערבי והכיבוש הישראלי. אם היו לפלסטינים טילי קורנט שיכולים לפגוע בטנקים מודרניים אז ישראל לא הייתה מעזה להקים התנחלויות והכיבוש היה מסתיים מזמן, כמו שקורה בלבנון. לפני המלחמה בלבנון רק השמאל הקיצוני שנא את הרמטכ"ל דן חלוץ בגלל פשעי המלחמה שלו נגד הפלסטינים החלשים. בזכות טילי נ"ט הרוסיים רוב אזרחי ישראל שונאים את אולמרט, פרץ וחלוץ שיודעים להלחם רק בחלשים כמו פלסטינים באמצעות הצבא ובישראלים באמצעות גזרות כלכליות. הנשק הרוסי הוכיח זאת במלחמת לבנון ה-2.