ממשלת ישראל מסרבת להפסיק את פעולותיה האינטנסיביות שמחריבות את מה שנותר ברצועת עזה. לפי שעה, מתעקש ראש הממשלה על העברת המסרים שלו לתושבי בית חאנון בכוחניות שאין כמוה. ומה שנראה כהתנצלות של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בפני ההרוגים בבית חאנון איננה אלא מהלך תקשורתי ממדרגה ראשונה. לאמיתו של דבר, ההתנצלות מופנית בעיקר לאזרחי המדינה היהודים. הלוא אין ספק שראש הממשלה בכבודו אכן מאמין שההתנצלות תתקבל ותופיע בעמוד הראשון של עיתון "מעריב", וכך הוא יוכל להמשיך את הסעודה שלו בראש שקט. בכל אופן, מה שנעשה ברצועת עזה בחודש האחרון לא יכול לעמוד בשום מבחן והוא מוכיח את כישלונה של הממשלה הנוכחית.
מה שנראה בעיני חלק מהישראלים כתגובה לגיטימית לירי הקסאמים מכיוון עזה אל שדרות איננו אלא אשליה. הריגתם של 11 בני אדם ממשפחה פלסטינית אחת הינו רצח בכוונה תחילה. האמת היא שהמבצע בעזה לדעתי היה ביוזמתו של היועץ התקשורתי של ראש הממשלה, אם לא בפיקודו. מבצע "ענני סתיו" איננו, להערכתי, פרי יוזמתם של המפקדים או של המודיעין הצבאי או של מומחי השב"כ המכובדים. למיטב ידיעתי, כל מבצע צבאי יש לו מטרה אחת ויחידה. מבצע צבאי אמור לזהות בעיה ספציפית אחת, לנטרל אותה ולהשיג את המטרה. מה שמכונה "ענני סתיו" איננו יכול להכיל את מטרתו, כי הרי ברור מאליו שחיסולו של רצון העם זה דבר בלתי אפשרי. בעיית הקסאמים איננה בעיה נפרדת ושולית; זהו אקט התנגדותי שמקבל תמיכה מכל העם הפלסטיני שנמצא תחת הכיבוש הישראלי. הניסיון למנוע שיגור קסאמים הוא ניסיון שסופו כישלון. ועל רצון העם, אפשרותו ואפשרות חיסולו, מלמדים בשיעורי הפוליטיקה הראשונים. אשר על כן, מבצע "ענני סתיו" הוא מבצע כושל מבחינה צבאית ומדינית, שאם לא איך ניתן להסביר את 5 הקסאמים שנורו שעות ספורות אחרי יציאת "הצבא הכי מוסרי בעולם" מרצועת עזה.
סקירה כללית, אך אובייקטיבית, מלמדת שהמציאות היא בעייתית ומורכבת והניסיון למניעת שיגור קסאמים איננו ערמומי. מבצע "ענני סתיו" הוא צעד הכרחי מבחינת ראש הממשלה. ראש הממשלה עייף, אומלל, בודד וחלש. מלחמת לבנון האחרונה הותירה אחריה ואקום שיש למלאו, שאם לאו, ייכנסו לזירה הפוליטית הישראלית שחקנים חדשים (אולי ישנים-חדשים) ויתחילו את הסצנה שלהם. החלל הריק שנותר אחרי הלחימה של צה"ל בדרום לבנון אמור לפתוח פתח לפוליטיקה חדשה, או לכל הפחות, הצגה חדשה. כך או כך, נראה שלראש הממשלה הנכבד, קל יותר לביים משחק חדש, שהסוף שלו ידוע מראש: הריגתם של חפים מפשע. הכישלון הצבאי שנחקק על פניהם של שרי הממשלה אחרי המלחמה בלבנון מחייב פעולה. ואל למישהו לחשוב על התפטרות. הישרדות היא מילת המפתח, וככזאת, הלחימה הכוחנית בעזה נראית טקט תקשורתי מעולה. מובן מאליו שבעיני שרי הממשלה ויועציהם הבכירים רציחתם של ערבים פלסטיניים זה לא עניין מדיני, ובוודאי ובוודאי איננו נכלל בתחום ההומניות. רציחתם של ערבים חפים מפשע הוא עניינו של היועץ התקשורתי; וליתר דיוק עניין של יחסי ציבור – לא יותר ולא פחות.
בריאיון עם יאיר לפיד (6/11/2006), מנה ראש הממשלה שלושה נושאים שהוא מתכוון להתמקד בהם (לפי הסדר): א. שינוי שיטת הממשל, ב. הנושא החברתי, ג. הנושא המדיני. ראשית כל, סדר הופעתם של הנושאים מעניין במיוחד. ועוד ניתן לשים לב שתוכנית ההתכנסות איננה מוזכרת כלל. בין אם אני מסכים לתוכנית זו ובין אם לאו, נראה כי ראש הממשלה מוטרד מאוד ומודע לבוץ שנכנס אליו אחרי מלחמת לבנון. תוכנית ההתכנסות, מסתבר, משנה את גירסתה. אולמרט נראה מעוניין בלהתכנס ברצועת עזה; כך הוא יקבל תמיכה ציבורית ישראלית וייחלץ את עצמו מהבוץ הלבנוני, ומאידך גיסא ירסק את אפשרויות המחייה של העם הפלסטיני ובכך יהדוף כל הזדמנות של משא ומתן עם נציגי הרשות.
שלושת הנושאים שמנה ראש הממשלה בריאיון שלו עם יאיר לפיד אינם מופיעים בסדר אקראי. "שינוי שיטת הממשל" כנראה, זוכה לעדיפות הראשונה. כך, בלי תירוצים או היסוסים, מגלה ראש הממשלה הנאמן את אחריותו החברתית והפוליטית למדינה. הוא מעוניין בייצוב המשטר ובשמירה על מצב תקין. והנה, התמזל מזלנו ונהיה לנו ראש ממשלה מודאג וחביב, הרי הוא מעוניין בטוב הציבורי שמבטיח שלווה ושקט, כאילו שאזרחי המדינה תמימים הם. הרי ידוע ששינוי שיטת הממשל יש לה מטרה אחת: לשמור על הממשלה הנוכחית ועל מעמדו של אולמרט – במיוחד אחרי הכישלון בלבנון.
שרי ממשלת אולמרט מוכנים לכל פעולה שמבטיחה את המשך קיומה של הממשלה, שוב; הישרדות היא מילת המפתח. מסתבר שראש ממשלה עם שלושה תארים מכובדים (פסיכולוגיה, משפטים ופילוסופיה) זה לא מספיק בשביל להנהיג מדינה עם בעיות מורכבות דוגמת ישראל. ולהערכתי, מה שחסר זה דווקא מנהיג אנאלפבית אם כי בעל אסטרטגיה שקולה ומתונה, מוכנות להידברות ולשאת ולתת. מנהיג שכל דאגתו ממוקדת בהישרדותו של השלום הצודק, לאו דווקא הישרדות אישית פוליטית.
אולמרט זה גמד (עם ז כזה) והוא מתגמד עוד יותר ליד בוש שגומד ל31% בערבות הבחירות האחרונות.
ושניהם מתחרים מי משניהם יזכה בפחות תמיכה ציבורית.
רק לפני שבועיים אמר בוש "לא" לשלום עם סוריה, ואז דיכטר חזר בו, ופרץ גם… ואולמרט התנה מראש את "עמדתו" במה שיאמר בוש… ולזה קוראים "מנהיג ישראלי"? זה בושה ישראלית!
ואנו? אנו זקוקים לשלום שלנו! בלי בוש וללא בושה.
אנחנו צריכים שלום שלנו עם סוריה, ועם פלסטין! זה יפתור גם את הבעיה עם אירן!
הטבח בבית חאנון הוא פשע נגד העם הפלסטיני ויש ארבעה אחראים ישירים: אולמרט, פרץ, חלוץ וגלנטי. על שלושת הראשונים כבר ידענו ואין כאן חידוש, אבל שאלוף גלנטי הוא רוצח ופושע מלחמה, זה עניין יחסית חדש.
מעבר לאחריות של ה- 4 הנ"ל, כולנו אשמים כי איננו פועלים כנדרש לעצירת מכונת הרצח. היחידים היכולים לרחוץ בנקיון כפיהם הם אותם סרבנים גיבורים האומרים לאו לצבא הטרור והכיבוש ומעדיפים לשבת בכלא על החזקת רובה טמא.
ומגיע תודה גם לחבר הכנסת מוחמד ברכה ולחבריו לסיעה: ד"ר חנא סוויד וד"ר דב חנין. הם הגיעו לבית הקברות על מנת להספיד את קרבן הקסאמים בשדרות. אבל הם גם הגיעו לבית חנאון על מנת להשתתף בצערם של משפחות הפלסטינים קרבנות מתקפה הנפשעת של צה"ל. זו דוגמא לאינטרנציונאליזם. הביקור בבית חאנון ובשדרות זו מסביר יותר מאלף מנשרים מהו בדיוק ההבדל בין חד"ש לבין המפלגות הציונות והמפלגות הערביות!
מה היו תוצאות ועדת החקירה שהקים הנייה לבדיקת רצח האישה משדרות?
יש מצב להקמת ועדה לבדיקת האירועים שהובילו לפגיעה באזרחים חפים מפשע בשדרות?
לדעתי במקביל לביקורם של חברי הכנסת בבית הקברות היה עליהם לתבוע בתוקף מאיסמעיל הנייה הקמת ועדת חקירה לבדיקת נסיבות הירי השגוי של הקסאם שהרג אזרחית ישראלית חפה מפשע.