לאחרונה פורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר שכותרתה "סכנה בשירות המדינה". הכתבה עוסקת בסיכונים הנשקפים לעובדי מגדל קריית הממשלה הממוקם מול מרכז עזריאלי. המגדל, המתנשא לגובה של כ-40 קומות ואשר נפתח לפני כשנה בלבד, סובל ממחסור באוויר נקי וממחסור בשטח אשר יחד מסכנים את העובדים הרבים השוהים בו.
על אף שבכתבה לא מוזכר המונח "תסמונת הבניין החולה", נראה כי התופעה של מחסור באוויר נקי והתסמינים הבריאותיים המופיעים אצל עובדי המגדל המתוארים בכתבה, מוכרים בעולם העבודה כתופעה רחבה, שאינה ייחודית למגדל קריית הממשלה בתל-אביב, אלא מאיימת על רבים מהעובדים בבנייני המשרדים החדשים.
הרקע לכך הוא ההתרחבות במספרם של עובדי השירותים אשר איפיינה את שוק העבודה בשנים האחרונות. מגמה זו, לצד ההתפתחות הטכנולוגית, הביאה לעלייה במספרם של האנשים שמקום עבודתם הוא המשרד, ולצמיחה (לגובה ולרוחב) של בנייני משרדים שאמורים לאכלס עובדים רבים ככל הניתן. בנייני המשרדים, החדשים והמחודשים, תוכננו ונבנו באופן שבו יגלמו יעילות ורווחיות מקסימלית לחברות. המשמעות היא שבעולם העבודה המודרני והנוח לכאורה, שוהים עובדים רבים במשך זמן ממושך בצפיפות יחסית, כשהם חולקים את אותו אוויר המגיע ממקורות פנימיים, ובלי יכולת לשאוף אוויר חיצוני, מאחר שלחלק נכבד מהבניינים החדשים חלונות שאינם ניתנים לפתיחה.
חוסר אוורור מספיק, אי תנועה מספקת של אוויר, לחות נמוכה יחסית, כימיקלים מזהמים המגיעים ממקורות פנימיים (שטיחים, מוצרי עץ, דבקים, חומרי ניקיון, ועוד), מזהמים ביולוגיים (העלולים להיווצר, למשל, ממים דולפים ומהצטברות של מים עומדים), כל אלה הם גורמים אפשריים לתסמונת הבניין החולה.
בדרך-כלל נוצרות בעיות כאלה כאשר נעשים בבניין שינויים באופן שאינו תואם את התכנון המקורי שלו או כאשר הוא אינו מתוחזק בהתאם לנהלים המומלצים. לעתים הליקויים נוצרים כתוצאה מתכנון מקורי לקוי של הבניין. ממש כמו במקרה של מגדל קריית-הממשלה, אשר לפי הכתבה המוזכרת נדרשים יותר מ-9 מיליון שקל כדי לתקן את הליקויים שמרביתם נעשו כבר בשלב התכנון.
למרות שאי-אפשר להצביע על מחלה ספציפית הנגרמת לעובדים כתוצאה מתסמונת הבניין החולה, ידוע כי עובדים השוהים בבנייני משרדים סגורים חווים מגוון רחב של תסמינים בריאותיים, הן פיסיים והן פסיכולוגיים, הקשורים לשהותם הממושכת בבניינים ה"חולים".
על-פי ארגון הבריאות העולמי, השהות בבניינים כאלה עלולה לגרום לכאבי ראש, לגירויים בעיניים, באף, או בגרון, לשיעול יבש, לפריחה או ליובש בעור, לצרידות, לכבדות נשימה, לבחילה ולסחרחורות. רוב השוהים בבניינים אלה מדווחים על תחושת הקלה מיד אחרי עזיבתם את הבניין.
חשוב לציין כי כל אחד מהסימפטומים המוזכרים עלולים להיגרם מסיבות אחרות, שאינן קשורות לשהות בבניין, למשל כתוצאה מלחץ הקשור בעבודה, או בהשפעת כל מחלה אחרת. לכן, קשה להוכיח באופן חד משמעי כי עובדים הסובלים מתסמינים כאלה נפגעו מעצם שהותם ב"בניין חולה". בכל מקרה, המחקרים מצביעים על כך שהתסמינים נפוצים יותר בקרב עובדים בבניינים "חולים" מאשר אצל אחרים, וכי הם אכן עלולים להיגרם כתוצאה מבעיות באיכות האוויר הפנימי המאפיינת את הבניינים האלה.
מסתבר שעולם העבודה המשתנה מביא איתו סיכונים בריאותיים אשר לא היו מוכרים בעבר, וכי העובדים בבנייני המשרדים החדשים והנוצצים, השוהים בסביבה מוגנת ונעימה לכאורה, הפכו לעובדי מכרות הפחם של המאה ה-21, שסכנה בריאותית מרחפת על ראשיהם, לרוב בלי שיהיו מודעים לכך.
והמסקנה היא שגם ההסתדרות וגם ועדי העובדים צריכים להתמודד עם הסוגייה ולנקוט עמדה. בריאות העובדים היא לא פחות חשובה משאלת השכר או תנאי העבודה. אגב, פעם פעל במסגרת קופת חולים כללית גוף שעסק בבריאות העובד והעובדת – לאן הוא נעלם? או שהוא נפל טרף לקפיטליזם הפראי?
רציתי להוסיף תסמונת שהחברה פרץ אינה מכירה: "תסמונת הבניין החסר". זו תסמונת ממנה סובלים תלמידים רבים במגזר הערבי. הביטוי לתסמונת הבניין החסר הוא כיתות צפופות, או שפועלות בבתים פרטיים או במבנים שאינם ראויים לקיים בהם פעילות חינוכית.
אני עובדת שם ומרגישה רע מאוד
האם יש פיתרון
תודה לכותב המאמר. אני סובלת מ"תסמונת מגדלי משרדים" – נאלצתי להתפטר ממקום עבודה אחד, ולצערי, אני בדרך להתפטרות נוספת. מגדלי משרדים מחוסרי אוויר מביאים אותי לסחרחורות קשות מאד, כאבי ראש, עלפון ואובדן הכרה. אני אומללה כי למרות כישורי, חלק ניכר משוק העבודה בתחום התמחותי סגור בפני. המחשבה שיותר ויותר משרדים בתחום התמחותי עוברים למגדלי משרדים מתסכלת אותי ומטילה צל כבד על האופק התעסוקתי שלי ומספר האפשרויות שלי הולך ומצטמצם.
לצערי, הסבל הפיזי שנגרם לי בתוך מגדלי משרדים הוא כה עצום, עד שכל חשש לאבד משרה טובה, או כל חשיבה על עתיד תעסוקתי ("אם אעזוב משרד זה לא אוכל לרשום בקורות חיי שעבדתי ב XYZ") מתגמדת אל מול הסבל היום יומי והעצום שאני חווה במהלך שהותי במשרד.
הפכתי מאדם ששואף רחוק בתחום התמחותו, לאדם שכבר לא אכפת לו מהצלחה בתחום העבודה, וכיום כל שמדאיג אותי הוא למצוא משרד "עם אוויר".
שאיפותי בתחום התעסוקה נקטעו כי מרבית המשרדים בתחום בו אני עוסקת הם חסרי אוויר, ואני מבינה ויודעת כי אחוז הולך וגדל מן המשרדות חסום בפני.
אני שרויה בחוסר אונים נוראי ובחשש תמידי מפני השארות בלא פרנסה. מקום העבודה האחרון ממנו התפטרתי, גילה חוסר אמון כלפי. עבדתי במשרד, מספר פעמים ביום סבלתי מהתקפי חוסר אוויר והייתי יורדת כאחוזת אמוק למטה, תשע קומות.
הייתי חוזרת הביתה במוניות כי לא יכולתי ללכת ברגל חרף קרבת ביתי למקום העבודה.
הייתי סובלת מכאבי ראש חזקים שנמשכו גם כשהגעתי הביתה. כשהגשתי את התפטרותי מנהל המשרד הטיל ספק באמינות דברי, וסבר כי תיאורי את הסבל שעובר עלי אינו אלא רק תירוץ. לצערי, בשוק של היום הוא יכול למצוא "עוד אלף כמוני" ואני, חרף כישורים מוכחים בתחום, מוצאת את עצמי עם סיכויים פחותים והולכים למצוא עבודה.