בג"ץ דחה ביום חמישי האחרון את עתירתם של תושבי הכפר בילעין ותנועת "שלום עכשיו" נגד הכרזת הממשל הצבאי על כ-900 דונם מאדמות הכפר בילעין כאדמת מדינה – הכרזה שנעשתה בתחילת שנות ה-90. רוב השטח יועד לבניית השכונה מתתיהו מזרח בהתנחלות מודיעין עלית הסמוכה לכפר.
בסיס העתירה היה מסמכים שהתגלו לאחרונה מהם עולה שההכרזה נעשתה בניסיון להסוות טענות לרכישת אדמות ע"י הקרן לגאולת אדמות מיסודם של מתנחלי גוש אמונים, הטוענת לרכישת האדמות בבילעין. המדינה הכריזה על האדמות כעל רכוש מדינה ומיד העבירה אותן לידי הקרן בעוברה על תקנות החוק לרישום קניין שטח.
למרות המסמכים שהוצגו לבג"ץ, כתב השופט ריבלין בהחלטתו כי "התובעים לא הוכיחו כי ההכרזות נעשו במטרה לעקוף את החוק". השופט ריבלין הוסיף כי אחת ההכרזות נעשתה לבקשת הישראלים אשר לטענתם רכשו את האדמה בבילעין, אך מכיוון שלא רצו לחשוף את זהות המוכר מחשש שיבולע לו בכפר, ביקשו מהמדינה להכריז על הקרקע כאדמת מדינה. לאחר ההכרזה הועברה כאמור הקרקע לידי הקרן.
עורך הדין מיכאל ספרד המייצג את העותרים אמר כי עתירה זו היא השלישית במספר והיא נובעת מהעתירה הראשונה שהוגשה ע"י תושבי בילעין נגד גדר ההפרדה. בתהליך העתירה התגלו מסמכים וחומר רב הנוגע לאופן ההכרזה על אדמות הכפר כאדמות מדינה ומכאן נבעה העתירה הנוכחית. שתי העתירות הנוספות, עתירה נגד תוואי גדר ההפרדה (8414/05) ועתירה נגד הבנייה הלא חוקית של שכונת מתתיהו מזרח בהתנחלות מודיעין עילית (143/06) עדיין ממתינות לפסיקת בג"ץ. בעתירה נגד הבנייה הלא חוקית ניתן לפני כעשרה חודשים צו מניעה זמני להפסקת הבנייה.
בגין החומר שהתגלה ביקשו העותרים מהמדינה לבטל את ההכרזה מלפני 15 שנה. בית המשפט קבע שלא ניתן להחליט לאחר 15 שנה אם אכן היתה הקרקע מעובדת בזמן ההכרזה או קרקע לא מעובדת שניתן להכריז עליה כעל אדמת מדינה. הוכחת עיבוד הקרקע משמשת בהוכחת קניין בשטחים (על פי החוק העותומאני). למרות הטענות על העברת הקרקע לקרן לגאולת אדמות באופן לא תקין שבמהלכה לא נבדקה ואומתה הרכישה לכאורה של האדמות ע"י הקרן, אין בכוונת בית המשפט להתערב ולבטל הכרזה בת 15 שנה.
עו"ד ספרד אמר כי אין לו ספק שהקרקע לא נרכשה ע"י הקרן לגאולת אדמות וזאת מהסיבה שכ-80 משפחות בכפר מחזיקות בבעלות של כ-900 הדונמים האמורים. "גם אם הקרן רכשה חלקה אחת או שתיים, לא ייתכן כי אכן רכשה את כל השטח מכל 80 המשפחות", אמר.
בג"ץ אמור להשיב לעתירה נגד תוואי הגדר עד ל-15 בדצמבר השנה.
בג"ץ=בית משפט של הכיבוש
אין לי אמון רב בשופט אליעזר ריבלין. בקריירה השיפוטית שלו, אותה אני מכיר מקרוב, הוא הפנים במהירות שהנייר המסופק לשימושם של שופטי ישראל על ידי משרד הפשפטים סובל הכל. אני מאמין שמעטים מאוד הם המקרים בהם פסק ריבלין נגד מדינת ישראל בהליך כלשהו ומעטים עוד יותר המקרים בהם הצדיק את עמדתו של בדואי מהנגב או ערבי מהמשולש או פלסטיני מפלסטין. ריבלין, מסלול הנאמנות העיוורת שלך לשקרים שלימדו אותנו בבית הספר העממי בירושלים הוא מדרון חלקלק. אם עוד יש לך מצפון – עצור. אתה הרי יודע יפה מאוד שכל "רכישת" הקרקעות בגדה המערבית על ידי גופים ציבוריים היתה גזל אחד בעל אלפי ראשים.
על שיטות הרכישה של קק"ל את אדמות הערבים בשנות השלושים והארבעים יש לנו עדות ממש מפי הגבורה. השופט אולשן בספרו האוטוביוגרפי "דין ודברים" מספר שכפרקליט המייצג את קק"ל הוא וחבריו השתמשו בטריקים משפטיים מורכבים כדי לעקוף את החוק ולרכוש אדמות בכסף קל. היות ואולשן כתב את הדברים כאשר המוסכמה ש"רכישת" אדמה ערבית היא לעולם מוצדקת, הוא כתב בגילוי לב רב והיום זה מסמך הודאתי מדהים המציג את מעללי הישוב היהודי נגד הערבים בהפרות בוטות ומתמשכות של חוק שנועד להגן על המיעוט. אכן הערבים לא היו אז מיעוט מספרי, אבל מצד כוחם החברתי (פוליטי, כלכלי וכו’) הם היו כבר אז מיעוט מדוכא.
הגיע הזמן להפסיק לגנוב מהערבים את אדמתם ובאה השעה להתחיל להחזיר להם את הגזילה. זאת ועוד, על הפלסטינים להעניש בכל חומר הדין את אלו מתוכם המפירים את האיסור למכור אדמה לאוייב הציוני. רק ביום שבו יוכל פלסטיני מנבלוס לרכוש אדמה בנתניה ולגור בכפר יונה, רק אז מותר יהיה למכור אדמה ליהודים בגדה המערבית או בתוככי ישראל.
לכל אלה העושים במלאכה החשובה של הפגנה כנגד גדר האפרטהייד:
זהירות נדרשת מפני סוכני שב"כ המנסים להסתנן לתוך האירגונים השונים הפועלים בבילעין, ולא רק בה.
מקרה "אבישי רביב" אינו יחידי ואינו אחרון.
אמנם רביב הוחדר לאירגון ימני קיצוני, אבל מפעיליו עומדים בראש מחלקה מיוחדת בשב"כ – האגף היהודי.
בצירוף מקרים מוזר הייתי עד בעבר לשיטות הפעולה של סוכן מושתל כזה, ומפאת חשיבות העניין אפרט בפניכם את העניין כולו:
בסוף שנות השבעים נטלתי חלק בפעילות של תנועת שמאל קטנה ,שבזמן ההוא נחשבה בעיני הממסד כרדיקלית עד כדי סכנה ל"ביטחון המדינה". לעיתים התבקשתי לעזור בעבודה משרדית באחד הסניפים, ולפעמים בהכנת שלטים להפגנות וכיוצא בזה.
לאחר איזה זמן הפקיד בידי רכז הסניף את המפתחות למשרד, והוסכם ביננו שבכל פעם שאתפנה מעבודתי אוכל לסור לסניף ולהמשיך בעבודה המשרדית, שעיקרה היה סידור כרטסות של הפעילים בסניף, רשימות תפוצה של דואר, וכדומה.
יום אחד נכנס לסניף בחור אותו היכרתי קודם, ומפה לשם הציע את עזרתו בסידור הכרטסת. הוא לא היה חבר באירגון, אלא הציג עצמו כאוהד בלבד. במקביל היה גם פעיל בתנועות שמאל אחרות, כדוגמת רק"ח ומצפן.
בימים ההם הייתי עלם צעיר ותמים, ולא חשדתי במאום, ולכן נעתרתי לבקשתו.
כך חזר הדבר ונשנה במשך מספר ימים -מדי פעם היה צץ לו פתאום אותו בחור ומציע את עזרתו.
כעבור מספר שנים, כשנערכו בחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב הופתעתי למצוא את שבו ברשימת המועמדים של הליכוד דווקא. בעודי עומד משתומם מול רשימת המועמדים תוהה שמא זה אדם אחר, שהרי זה שאני מכיר הוא איש שמאל מובהק, עובר על פני אותו טיפוס שאני כמובן פונה אליו ושואל אותו לפשר המועמדות התמוהה הזו.
הדבר הראשון שאני שומע מפיו היא בקשה: "בחייך, אל תזכיר לחברה כאן את עברי"
למען האמת לא טרחתי להבין ממנו מה פשר הסוויץ’ שעשה, משום שתמיד עורר בי תחושה של מוזרות מסויימת.
עברו עוד כמה שנים טובות, וערב אחד אני צופה בתכנית אירוח בהנחיית רם עברון. המרואיין, גבר שמן חובש כיפה, מגולל בפני עברון את קורות חייו המרתקים, ואת חזרתו בתשובה. אני מקשיב בעניין, ורק אחרי מספר דקות מתחיל לקלוט שזהו אותו בחור שהיכרתי בעבר.
קצת קשה להכיר אותו בזהותו החדשה, מה לעשות, אבל ללא ספק זה הוא.
לאחר מספר דקות של ראיון מגיעה ההפתעה האמיתית: "אתה היית סוכן של השב"כ במשך שנים רבות" קובע עברון.
"כן, מספר שנים לא קטן" עונה לו המרואיין.
אחרי ההודאה הזו הבנתי פתאום את פשר הלהיטות שלו "לעזור" בסידור הכרטסת -הרי בעבור מפעיליו פרטים מדוייקים על כל אחד מפעילי האירגון -מספר טלפון, כתובת, מקום עבודה – היו אוצר שלא יסולא בפז.
בגילגול סרט הזמן לאחור הבנתי גם את דרכי הפעולה שלו – הוא היה מופיע כמעט בכל אסיפת פעילים או הפגנה, תמיד מתסיס ופרובוקטיבי, וברוב המקרים "מחפש" עימות עם המגב"ניקים או השוטרים.
כמובן שהתנהגות כזו ננקטה על ידו כדי להסיר ממנו חשד כלשהו.
מה שתואר כאן חייב להדליק אצלנו נורות אדומות מהבהבות, משום שבמספר אירועי גדר בהם נטלתי חלק נוכחתי לדעת כי מאחורי חזות "תמימה" של פעילים כביכול מסתתרים אנשי שב"כ מיומנים.
בכל מקרה זהירות נדרשת, במיוחד מפני אלה ה"מסורים" לעניין בצורה קיצונית.
האם שמרת העתק של רשימות התפוצה, פעילים והחברים? אם יש כתובות אימייל מעודכנות, מעוניין לרכוש במחיר הזדמנות.
על איזה כתובות אי מייל כבודו מדבר?
בזמן שהתרחשו הדברים המתוארים בפוסט הp.c. עדיין לא בא לעולם.
הפיתוח הטכנולוגי המשוכלל ביותר באותם הזמנים היה אטארי (שחור לבן כמובן)
אני רואה את חוסר האמונה של המגיבים פה האם בכל זאת יש משהוא שהוא קביל עליכם ,
בסרט "בילעין חביבתי" הרי פעולתם של סוכנים-פרובוקטורים במהלך ההפגנות תועדה ונחשפה.
חובה לקרוא:
— קישור —
המאמר של ר’ אליהו קאופמן (האם זה אותו אחד שהיה פעיל בשמאל הקיצוני האנטי-ציוני) הינו בחזקת קוריוז ותו לא.
הקישור בין עולי מרוקו של שנות החמישים לחרדים של היום מוכיחה שהוא לא בא להגן על החרדים או על זיתים, אלא כל תכליתו היא להפיץ שנאה למדינת ישראל ובעיקר לממשלותיה החילוניות. דבריו על הרבנים שלא יודעים מהחיים שלהם הם הדברים היחידים שיש בהם קורטוב של אמת.
קצת רקע על האיש… מציאות ודמיון, שמאל וימין, הכל מתערבב…. חד"ש ואוונגרד, תמ"י וש"ס…נו טוף…
— קישור —
יש להודות כי המאמר המקורי משעמם מוות אך הקישורים לעיתון המתחרה עסיסיים מאד…
אני חייב להתוודות: כשהחלטתי לחשוף בפניכם את פרשיית אלי קאופמן לא כיניתי אותו בשמו מתוך הנחה שהאיש הקים ברבות הימים בית ומשפחה ובודאי גילוי שמו יגרום לו לאי נעימות רבה ואולי יותר מכך.
מאחר ושמו נחשף, אוסיף עוד פרטים:
תנועת השמאל הרדיקלית בה הייתי פעיל הייתה "אוונגרד", ומה שתיארתי בנושא הכרטסת התרחש בדירה פרטית בתל אביב. למקרא הקישור נקל להבין שכרטסת מן הסוג הזה היוותה יעד מבוקש מאד אצל מפעיליו, ונא לא לזלזל במאגרי מידע של פעילים. גם כאשר אתם מעבירים מיד ליד אי מיילים כתובות של אתרים וכיו"ב בידקו היטב את מהימנותו של האדם. הסוכנים מייחלים לשים יד על חומרים כאלה.
בכתבה מכחיש רבי אליהו קאופמן כי לא עסק בפרובוקציות ובעידוד מחלוקות ופילוגים – ההיפך הוא הנכון. בכמה וכמה הזדמנויות היה הבחור קוטע דברי נואמים באסיפות פומביות לרוב בדברים פרובוקטיביים ומעוררי מחלוקת שכמעט תמיד עוררו מהומה רבתי.
נראה הדבר כי פעילות בשמאל הקיצוני מביאה רבים מן הפעילים למחוזות סהרוריים לחלוטין כפי שעולה מן הכתבה – כמעט כל חברי הגרעין שקאופמן השתייך אליו חזרו בתשובה, והרבה מאלה שהיכרתי בשנות השבעים והשמונים הרחיקו לכת עוד יותר – תמצאו אותם היום בקומונות אזוטריות,, בכתות מיסטיות ביזאריות, ובמגוון רחב של אירגונים "רוחניים".
הדבר הזה תמיד סיקרן אותי ועד היום לא מצאתי לו תשובה – האם פעילות באירגוני שמאל רדיקליים יש בה משהו הגורם לאנשים – בייחוד צעירים – ללכת לכיוונים הזויים בסופו של דבר?
מה דעתכם?
לגבי פעילי שמאל רדיקלי שבסופו של דבר מגיעים למחוזות הזויים –
לפני כמה זמן הוקרנה סידרת טלויזיה בת שני פרקים שסקרה בהרחבה את עלייתה ונפילתה של תנועת "הפנטרים השחורים".
הצוות ראיין כמה מן הפעילים המרכזיים ולאט לאט התחוור לי כי כמעט כולם חזרו בתשובה, כך שאני מניח כי יש משהו בתיאוריה שאתה מעלה.
נראה לי שהכותב המזהיר הינו בעצמו סוכן… מתי היית פעיל, ואם ידעתם שהוא סוכן, מדוע לא חשפתם את זה בשמאל היותר רחב ושתקתם?
קודם כל יש מושתלים, יש פרובוקטורים ויש גם כאלה שבאופן רשמי למחצה כולם יודעים שהם גם שמאל וגם שב"כ (איך זה ? לאלוהים פתרונים).
אך כדאי גם לשים לב ששיטות ההפעלה הן כאלה, כיום, שלעתים גם המושתל לא יודע שהוא סוכן.
הדוגמא של המתחרד, אם אינני טועה הוא כתב על זה ספר, מראה יפה שזה בחור שבעצמו קורבן של השב"כ ולא סוכן במובן שאנחנו חושבים עליו. הוא בחר לפרוש לחיים חרדיים בין היתר כמחאה והתנערות מהשב"כ ומשיטות הגיוס שלו. ניתוח שמאלני (ולא נקמני או ילדותי) היה ממיין אותו בדיעבד כבעל ברית, וכנפגע מערכת ערכים שממנה הוא התנער ברגע שעמד על דעתו. אחרת לא היה כותב את מה שכתב.
למגיב האחרון – השמאל לא דן בדברים כאלה ולכן זה מתרחש.
למי אכפת מהשב"כ?!
הפסיקה של ריבלין היא שיתוף פעולה בוטה עם חבילה שלמה של פשעים נגד האנושות שנקראת פרשת בילעין.
יש כאן איזה בלבול. לנו באוואנגרד היה סוכן אחר, בטוח שזה היה אחר. הוא היה סוכן בקבוצה שהיתה במצפן ת"א, והתפלגה למצפן ירושלים ואח"כ לניצוץ ואז התחברה לאוואנגרד. ואז הוא בעצם השתכנע בצדקת הדרך וחשף את עצמו ותרם מאז רבות לביסוס המהפכה. סליחה שהשם פרח לי, אבל זה בטוח לא היה מה שכתוב כאן.
ההודעה שחתומה ע"י הכותב "זהירות, סוכני שב"כ" היא אותנטית, ואילו זו החתומה "זהירות סוכני שב"כ" היא מזוייפת.
שימו היטב לב, חסר פסיק אחרי זהירות
יצא לי להכיר אדם שפעל בשמאל, אבל אני משוכנע שהוא גם העביר מידע לרשויות. אני מניח שהוא עשה זאת בשל "סיכזופרניה" שחשים לפעמים מי שאינם בטוחים בעצמם ובדברים הרדיקלים שהם שותפים להם, ובכדי "לכפר" על תחושה זו, מעבירים מדי פעם מידע לסוכנויות המודיעין. זה נותן להם תחושה שהם שותפים לדברים מהפכניים אבל גם תחושה שהם מגינים / שומרים על הקיים – שהם אחרי הכל די פטריוטים. התמורה שלהם היא תחושה זו בלבד, ואינם ממש "מועסקים" על ידי רשויות המודיעין.
כן, תאור נכון, אך הסכיזופרניה הזו היא גם משהו שאפשר ליצור אותו במכוון.
דבר שני, לוקח הרבה זמן להבין מה טיבו האמיתי של המשטר בישראל ושל השב"כ בפרט. אדם סביר יטה להכחיש את המציאות, כיון שהיא אכן קשה מאד ובלתי נתפסת.
אם כך, האם היינו פעילים באותה תקופה? תוכל לתת רמז כלשהו לגבי זהותך או לגבי התקופה אליה אתה מתייחס?
"אלי קאופמן היה במשך שנים פעיל בתנועות שמאל רדיקאליות ובמסגרת זו הקים, בין היתר, את גרעין הנוער של תנועת ‘מוקד’, (לימים מר"ץ). קאופמן הבין כבר אז כי הפתרון לסכסוך עם הערבים חייב לבוא דוקא באמצעות פגישות של דתיים עם עמיתיהם בצבור הערבי. בשנות השמונים הוא פעל כדי שבאגודת הסטודנטים תעדיף רק"ח (הרשימה הקומוניסטית הערבית) לחבור אל רשימה של חובשי כיפות, במקום אל ארגוני השמאל.
לאחר תקופה שבה פעל כסוכן שב"כ בקרב ארגוני שמאל אנטי ציוניים, חזר קאופמן בתשובה ושמש במשך שנים כאיש תקשורת בקרב המגזר החרדי."
ולערך המלא:
— קישור —