"הוא נטל עימו לקבר את כל סודותיו. התרומה שלנו בביצוע פשעיו – מתה יחד עימו. המערב חימש את סדאם, הוא סיפק לו מידע על ‘אויביו’, הוא צייד אותו בכלים בהם ביצע מעשי זוועה – ועתה הוא בטוח שהוא לא יפצה את פיו". זו כותרת המאמר שפירסם העיתונאי רוברט פיסק (Robert Fisk) בעיתון הבריטי "האינדפנדנט" ב-31.12.2006 למחרת הוצאתו להורג של סדאם חוסיין (He takes his secrets to the grave. Our complicity dies with him). במאמרו, מזכיר המחבר למי שמבקשים לשכוח ולהשכיח את התמיכה והסיוע הנרחב שהעניקו ממשלות ארצות-הברית ובריטניה למשטרו של הרודן מבגדאד בניהול מלחמותיו, בחיסול מתנגדיו, בביצוע פשעיו.
ברגע שהתליין כרך את החבל סביב צווארו של סדאם חוסיין – כתב פיסק – סודותיה של וואשינגטון בטוחים. נשיאי ארה"ב וראשי ממשלות בריטניה אינם מעוניינים שהעולם יזכור את תמיכתם בסדאם. סדאם – שידע על התמיכה שהעניק לו המערב כשמשטרו ביצע כמה ממעשי הזוועה המחרידים ביותר שבוצעו מתום מלחמת העולם השנייה – מת.
כך הלך לעולמו השליט שקיבל מידי סוכנות הביון האמריקאית המרכזית ה-CIA את כל הסיוע הדרוש לו כדי לחסל את המפלגה הקומוניסטית העיראקית. לאחר שתפס את השלטון, סוכני ביון אמריקאים סיפקו לאנשיו של סדאם את שמותיהם ואת כתובתיהם של הקומוניסטים בבגדאד ובערים נוספות בעיראק במאמץ להרוס את השפעתה של ברית-המועצות בעיראק. המחאבראת של סדאם ביקרו בכל בית, עצרו את יושביו וטבחו בהם. רבים מאלה שהואשמו בקשירת קשר נגד השלטון הוצאו להורג בעמודי תלייה בכיכרות הערים. לקומוניסטים, לנשותיהם ולילדיהם הוענק טיפול מיוחד – עינויים קשים לפני הוצאתם להורג בכלא אבו ע’רייב.
ערב פלישת צבאותיו לאיראן בשנת 1980, קיים סדאם חוסיין שורה של פגישות עם בכירים אמריקאים. סדאם והממשל האמריקאי היו בטוחים שהרפובליקה האיסלאמית תתמוטט כאשר גייסותיו יחצו את גבולה. הפנטגון סיפק למכונת המלחמה העיראקית מודיעין רב על איראן.
פיסק מגלה במאמרו, שבשנת 1987 הוא פגש ליד העיר קלן בגרמניה סוחר נשק גרמני שלבקשתם של האמריקאים תיווך במגעים הראשונים בין וואשינגטון ובגדאד. אותו סוחר נשק סיפר לו, כי ממש בתחילת המלחמה, בספטמבר 1980, הוא הוזמן לפנטגון ושם סופקו לו צילומי לוויין על קווי החזית האיראנים. הצילומים הצביעו על מיקומם של תותחי ההגנה האיראניים בעבדאן וחורמשאר, את קווי הביצורים בצד המזרחי של נהר קרון, את עמידות השריון של הטנקים האיראניים. שום צבא בעולם אינו נזקק ליותר מזה. סוחר הנשק הגרמני טס עם צילומי האוויר מוואשינגטון לפרנקפורט ומשם בטיסה ישירה הביאם לבגדאד. העיראקים היו אסירי תודה.
פיסק מגלה עוד, כי בסוקרו את הקרבות במלחמה בין עיראק ואיראן הוא היה עד לכך עד כמה המפות המפורטות שקיבלו מהאמריקאים סייעו לכוחות העיראקיים לפרוץ את קווי החזית האיראניים. לטענת ההיסטוריה האיראנית הרשמית של מלחמת שמונה השנים עם עיראק, כבר ב-13 בינואר 1981 השתמש הצבא העיראקי בנשק כימי.
כתב סוכנות הידיעות AP בבגדאד, מחמד סלאם, נלקח לחזות בתוצאות השימוש שעשה הצבא העיראקי בקוקטייל קטלני של גז עצבים וגז חרדל בקרבות מזרחית לבצרה. לטענתם של האיראנים, את קוקטייל הגז הקטלני סיפקה ארה"ב, אך וואשינגטון הכחישה את הידיעה. דונאלד רמספלד, שר ההגנה האמריקאי שהתפטר לאחרונה מתפקידו, שמילא תפקידים בכירים בממשל של נשיא ארה"ב דאז, רונלד ריגן, היה מעורב במגעים עם אנשיו של סדאם.
דו"ח שלא דווח עליו מטעם הסנאט האמריקאי ונשא את הכותרת, United States Chemical and Biological Warfare-related Dual-use exports to Iraq and their possible impact on the Health Consequences of the Persian Gulf War חשף, כי כבר לפני שנת 1985 וגם לאחר מכן, חברות אמריקאיות סיפקו לעיראק, באישור ממשלת ארה"ב, משלוחים של פריטים ביולוגיים. בין השאר סופק לה חומר הגלם המשמש לייצור אנטרקס. שאר החומרים סייעו למימוש התוכניות העיראקיות לייצור נשק כימי וביולוגי ולייצור מערכות טילים.
קבוצה גדולה של קציני מודיעין אמריקאים פעלה בשיתוף פעולה הדוק עם המטכ"ל העיראקי. בשנת 1988, שלטונות עיראק איפשרו לקציני מודיעין אמריקאים בכירים לסייר בחצי האי פאו (Fao) לאחר שהוא נכבש מחדש מידי הכוחות האיראניים. אחד מקציני המודיעין האמריקאים דיווח לוואשינגטון, שהשימוש שעשה הצבא העיראקי בנשק כימי הוא שהבטיח לו את הנצחון. קצין מודיעין אמריקאי אחר תיאר את תוצאות המתקפה הכימית-ביולוגית על גופם ועל פניהם של מאות חיילים איראניים שעה שהובלו בקרונות של רכבת בית חולים מהחזית לטהראן. חלקם היו שרופים לחלוטין. באותם גזים השתמשו צבאותיו של סדאם חוסיין נגד הכורדים בחלבג’ה ובמלחמתם במורדים השיעים.
עד היום איננו יודעים, מציין העיתונאי פיסק, ועתה עם הוצאתו להורג של סדאם חוסיין מעולם לא נדע, מה היו ממדי האשראי שהועמדו לרשות משטרו של סדאם חוסיין בידי האמריקאים. פיסק מתאר גם מקצת הסיוע הצבאי שהעניקה בריטניה לצבאו של סדאם חוסיין.
בסכמו את מאמרו, פיסק כתב, "כל האמת מתה עם סדאם חוסיין בתא הגרדום בבגדאד. רבים בוואשינגטון ובלונדון נשמו לרווחה כאשר האיש הזקן הושתק לנצח".
אולי מחבר המאמר יאיר את עינינו מדוע, אם סדאם היה בן ברית כה נאמן לארה"ב, הוחלט להיפטר ממנו ולאפשר לאיראן (שנואת נפשה של ארה"ב – אליבא דאמחבר המאמר עצמו) להשתלט דה-פקטו על חלקים מעירק ?
יש להניח שאף אחד בממשל האמריקאי לא הזיל דמעה כאשר עיראק נלחמה באיראן אבל מכאן להסיק שלא שגעון הגדלות של סדאם הוא שגרם לו לתקוף את עיראק אלא "הוראה" מנשיא ארה"ב ?
הזוי.
ליוסף אלגזי
לא פרטת במאמרך את נושא השפעת מחירי הנפט,והזכיונות לקידוח,הן בכוויית וסעודיה,כמו כן שוד הנפט העירקי על המדיניות האמריקנית באזור וגם קשרי משפחת בוש עם איילי הנפט הסעודים.
כיצד עלה מחיר חבית נפט במאות אחוזים מאז התנחלה משפחת בוש בבית הלבן?
לכל הנ"ל הייתה השפעה דרסטית על יחסי ארה"ב עם סאדאם.
ולמשבית הקונספירציות ומחלק תוארי ההזיה שמעלי:
1.הקונספירציה היחידה שהושמעה עד עתה,הייתה בקשר לנשק להשמדה המונית שהיה כביכול בידי סאדאם.מענין מה יש לך להגיד על כך לדונלד רמספלד למשל…..
2.דברי אלגזי אינם הגיגי קונספירציה,אלא כתב אישום.
3.ממש כמו נושא מגדלי התאומים ,מדובר בפשע הדורש חקירה.
4.הבעיה היא שלפעמים השוטר הוא גנב והשופט רוצח.
5.אז מה?
וגם אביו מולידו של נשיא ארה"ב העכשוי עזר לסדאם, והעניק לעירק מטוב ליבו, וגם לאחר שזה טבח בכורדים בחלבג’ה.
מי שלא מאמין שילך לארכיון של… הניו יורק טיימס.
אבל קראתי באיזשהו מקום שספקית הנשק העיקרית של עיראק היתה בריה"מ הקומוניסטית וייתר ‘הארצות האחיות’ ומשטר הבעת’ טבח את הכורדים במשך עשרות שנים בנשק סובייטי. כמו כן קראתי שהגוש הסובייטי סיפק לסדאם נשק כימי. במקום אחר קראתי שצרפת הקימה לסדאם כור גרעיני והכשירה את מדעניו וטכנאיו ביצור חומרים המשמשים ליצור נשק גרעיני (הממזרים הציונים בשליחות האימפריאליזם האמריקאי שבשו את התוכנית). צרפת יחד עם בריה"מגם ציידה את חיל האוויר שלו ועוד קראתי שאת עיקר הנשק הכימי לסוגיו (בעיקר גזים מרעילים) סיפקו לו לסדאם הגרמנים והאיטלקים.
איך קראו למטוסים הסובייטיים? כרגיל: מיג, סוחוי, טופולב, איליושין. ולצרפתיים? מיראז’.
סתם איזכור של הסיוע הסובייטי לעיראק הסדאמו-הבעתיסטית:
— קישור —)
Despite these expressions of Iraqi independence, both mutual interests and practical necessity dictated the Iraqi air forces’s reliance on Soviet support. Total Soviet military aid to Iraq between 1958 and 1974 was estimated at the equivalent of US$1.6 billion; in 1975 alone such Soviet aid was estimated at US$1 billion. Soviet deliveries of military hardware of increasingly higher quality between 1976 and 1980 were estimated at US$5 billion. In 1977, for example, Iraq ordered the Ilyushin Il-76 long-range jet transport, the first such Soviet aircraft provided to a foreign state. Until 1980 nearly 1,200 Soviet and East European advisers, as well as 150 Cuban advisers, were in Iraq. Iraqi military personnel were also trained in the use of SAMs, and observers estimated that between 1958 and 1980, nearly 5,000 Iraqis received military training in the Soviet Union.
והינה דיווח עיתונאי מראשית מלחמת איראן-עיראק:
— קישור —
In Paris, French President Valery Giscard d’Estaing told Tariq Aziz that the crisis was a "bilateral affair," best solved by the region’s Islamic states. An Elysée spokesman later said that no spare parts for French weapons in the Iraqi arsenal would be forthcoming while the fighting continued. But he said that France would honor a $1.6 billion arms agreement with Iraq involving the sale of 60 Mirage F-l jet fighters, as well as tanks, antitank weapons, radar, guided missiles and patrol boatsall part of an Iraqi attempt to diversify its weapons inventory away from total dependence on the Soviet Union.
Part of the Iraqi-French deal covers the sale of a nuclear reactora development that has caused great anxiety in Israel, which fears that Iraq, one of the Jewish state’s archenemies, could develop a nuclear weapons potential. Indeed the Iran-Iraq conflict, the first recent major crisis in the region in which Israel is not involved, was being closely watched in Jerusalem. "That fight," said an Israeli official acidly, "is proof that there is an inherent instability in the Middle East of which we are not a part
מדהים הניסיון להפוך את הידיד הגדול ובעל הברית הגדול ביותר של בריה"מ וצרפת במזה"ת ב-30 השנים האחרונות לסוכן ה-CIA ובעת ובעונה אחת ל’גיבור האומה הערבית’.