בסוף השבוע נפתחו הדיונים של המפגש ה-13 של "פורום סאו-פאולו", המאגד את כל מפלגות השמאל ברחבי אמריקה הלטינית. הדיונים נערכים ימים ספורים לאחר השבעתם של שלושה נשיאים מתקדמים: הוגו צ’אבס בוונצואלה, דניאל אורטגה בניקרגואה ורפאל קוראה באקואדור.
תריסר מערכות בחירות ברחבי היבשת שנערכו אשתקד רק חיזקו את מגמת הפנייה לעבר השמאל. למרות שהכוחות הפוליטיים שנבחרו בבחירות אלה אינם מהווים מקשה אחת, השמאל זכה בבחירות בצ’ילה, ונצואלה, ברזיל וניקרגואה; לאחר הניצחונות בבוליביה, אורוגואי ואקואדור. במדינות אחרות השמאל היה לכוח פוליטי משמעותי כגון באל סלוואדור, המדינה המארחת את דיוני "פורום סאו-פאולו".
הפורום שהוקם לפני 17 שנה בעיר סאו פאולו, הבירה הכלכלית של ברזיל, המאגד כ-100 מפלגות ותנועות שמאל, מהסוציאל-דמוקרטיה ועד לשמאל המהפכני. מארגני האירוע ציינו שלא מדובר ב"הקמת אינטרנציונאל חדש", אלא במקום מפגש בו ניתן לקדם עניינים משותפים – כגון הרצון לעמוד איתנים מול האינטרסים האימפריאליסטיים של ארה"ב. בעת הקמת הפורום הדברים נראו אחרת. רוב-רובן של ממשלות האזור דגלו בניאו-ליברליזם קיצוני והתנועות החברתיות לא מצאו מענה לאתגר שממשלות אלה הציבו בפניהן. ועוד: אלה היו ימיה של נפלית ברה"מ. את ההשלכות ההרסניות של המדיניות הקפיטליסטית של אותן השנים ניתן למצוא כעת בכל מדינות האזור. 225 מיליון מתושבי אמריקה הלטינית (חצי מהאוכלוסייה) הם עניים. הניכוס של העושר בידיים מעטות רק גבר בשני העשורים האחרונים.
עתה, המצב הוא שונה. בדיונים שנפתחו בסאן סלוואדור, בירת אל סלוואדור, האווירה היא אופטימית. כמעט 500 נציגים ממאה כוחות פוליטיים ותנועות חברתית לוקחים חלק בדיונים – ביניהם מאה חברי פרלמנט מן השמאל. דיוני הפורום יסתיימו בסוף השבוע הקרוב. כמה מהאתגרים העומדים בפני חבריו: להאיץ את שילוב המדינות השונות כדי להתמודד עם השכן הצפוני. עוד ידונו משתתפי הדיונים על חלופות פוליטיות, כלכליות וחברה לניאו-ליברליזם. נושא הראוי למעקב הוא עומק ההסכמה במאבק האנטי-אימפריאליסטי של הכוחות הפוליטיים השונים. ברור לכול, שלא קיים שמאל לטינו-אמריקאי אחד, אלא שיש הבדלים אידיאולוגיים ופוליטיים עמוקים בין הכוחות השונים. הבדלים שלא מונעים לנסות ולמצוא נקודות הסכמה לפעילות משותפת.
"סוציאליזם לא בונים ביום אחד"
על מנת ללמוד על הנעשה בפורום, שוחחנו עם בלקנה פלור אמריקה בוניליה, חברת פרלמנט באל-סלוואדור ומראשי החזית פרבונדו מארטי לשחרור לאומי.
ש. מזה 17 שנה נפגש "פורום סאו-פאולו" אבל רק עתה אנו עדים לפנייה שמאלה ברחבי היבשת, איך את מסבירה זאת?
ת. הסיבה נעוצה בכישלון הדגם הניאו-ליברלי. זהו דגם של חברה שכל תכליתו להאיץ את הצבר ההון לטובת החוגים הפיננסיים הבינלאומיים והחברות הרב-לאומיות. הוא לא מסוגל לפתור את הבעיות החבריות, הוא רק מחריף אותן. ומכיוון שהוא מעמיק את הפערים החברתיים הוא גם "מייצר" יותר אלימות. מאז 1990 בעת הישיבה הראשונה של פורום סאו-פאולו הסברנו שזהו דגם הפוגע בזכויות היסוד של האנושות. עמדתנו לא השתנתה מאז. מה שהשתנה הוא שיותר ויותר כוחות פוליטיים ותנועות חבריות הבינו זאת וחוללו את השינויים הפוליטיים להם אנו עדים בשנים האחרונות. צריך לשוב ולהדגיש שבאמריקה הלטינית הדגם בניאו-ליברלי הוא בנסיגה מתמדת. כאשר הקמנו את הפורום ב-1990 המפלגה הקומוניסטית הקובנית היתה המפלגה המתקדמת היחידה שבשלטון. עכשיו שמונה מהמפלגות שהקימו את הפורום הן בשלטון. למפלגות ולתנועות אחרות השפעה פוליטית לא מבוטלת בארצותיהן. השמאל, ברחבי אמריקה הלטינית, מתקם לעבר אופקים חדשים, לעבר בניית אלטרנטיבות ממשיות של שלטון עממי ודמוקרטי המשלב מפלגות פוליטיות ותנועות חברתיות.
ש. יחד עם זאת קיימים חילוקי דעות לא מעטים בין הכוחות הפוליטיים החברים בפורום?
ת. ב"פורום סאו-פאולו" חברות יותר ממאה תנועות ומפלגות שמאל, מהסוציאל-דמוקרטיה ועד לשמאל המהפכני. לכן, אין אחידות דעים בין כל משתתפי הדיונים. אילו היינו מכנסים רק אלה שחושבים בצורה דומה, היינו נכשלים ביעדים שהצבנו לעצמנו. כך, היו קמים לפחות עשרה פורומים, כול אחד כדי לתת מענה לזרם אידיאולוגי מסוים. החשיבות של הפורום שקיים, זה שהוקם בסאו-פאולו, הוא דווקא הפלורליזם. יצויין שישנן לפחות שלוש עמדות בסיסיות המשותפות לכל הכוחות הפוליטיים: אנטי-אימפריאליזם, התנגדות לניאו-ליברליזם והרצון לקדם אלטרנטיבות היכולות לתת מענה הולם לצרכי העמים. אבל טועה מי שחושב שניתן לשנות את המציאות בגלל שבכינוס זה או אחר אנו מצליחים להגיע לקונסנזוס פוליטי בין הכוחות השונים. המבחן הוא מבחן המציאות ולאו דווקא המילים. המילה חשובה, אבל לא ניתן לבנות סוציאליזם ביום אחד. אנו לא יכולים להתגבר תוך מספר שנים על מבנה חברתי שהוא פרי התפתחות היסטורית בת 500 שנה. ולמרות הכול, אנו שביעי רצון שבעשור האחרון התקדמנו רבות. לא ניתן לעבור מן הקפיטליזם אל הסוציאליזם באמצעות הכרזות. זהו תהליך היסטורי שהחל באמריקה הלטינית רק בדור האחרון.
מאוד מעניין, למרות שאפשר לשים לב בקלות שמה שמאחד את משתתפי הפורום הוא רק מה שהם מתנגדים אליו – האימפריאליזם והניאו-ליברליזם. העמדה הבסיסית השלישית המצוינת היא "קידום אלטרנטיבות" , שגם היא בעצם רק שלילה של הקיים. לא ברור מהמאמר מה התוכן הפוזיטיבי הקונקרטי המאחד של המשתתפים, ולו רק ברמת המכנה המשותף הנמוך ביותר.
מאמר חשוב זה מקפל בתוכו שתי עובדות משמעותיות:
האחת שדרום אמריקה כיום לאחר קריסת ברית המועצות,והתנוונותה של סין,היא הנותנת את הטון הסוציאליסטי אינטרנציונלי בעולם,וקובעת את סדר היום.
והשניה,שנגמר עידן הברברת והפלפלת הקומוניסטית,לא עוד ויכוחי ויכוחים,והתפלגויות היכולות לעורר את קנאתה של האמבה,אלא נסיון לפרגמטיזם,לאחוד השורות ולהתווית קוי פעולה מעשיים.
הלהב הגלובלי המשונן שהונח על צוארה של האנושות,מחולל שינויים מבורכים.
מסתמא.
עם כל הרצון הטוב לראות צילי הרים כהרים ורסיסי צעדים כלכליים ספורדיים כמדיניות, אפשר לאמור אולי, בקושי, שבוונצואלה שורר משטר סוציאליסטי (אם כי גם שם העשירים ממשיכים להתעשר ולרקום בגלוי מזימות כנגד צ’אבס). דה-סילבה מברזיל הוא סוציאליסט כמו שביבי סוציאליסט וחוץ מזה לא מזכיר המחבר שהיו גם כישלונות לשמאל בדרום אמריקה כמו במקסיקו.
הווה נהייה מעט יותר ענווים ונשפוט לפי מדיניות ולא לפי שמות תואר בהם מתהדרים מנהיגים ו\או מפלגותיהם.
למגיב האלמוני:
השמאל במקסיקו לא נכשל. הימין ניצח בהפרש של 0.5% (חצי אחוז!), ובית המשפט אסר לספור את הקולות ולהוכיח את הזיופים ההמוניים שנעשו (וזה אולי נשמע מוכר, משכנתה הצפונית). יש לזכור גם שהימין שולט במדינה כמעט 90 שנה – כך שמדובר בהתמודדות מול גורמים ממוסדים בעלי עוצמה שלטונית שקשה אפילו לדמיין בישראל (וכמובן שהימין גם זוכה לתמיכה מארה"ב).
במקביל, הארגונים המהפכניים בדרום המדינה (צ’יאפאס, וואחאקה, גררו) רק הולכים ומתעצמים.
מסכים עם המגיב מעלי.מי שראה את הופעתו של צ’אבאס היום,אצל לונדון וקירשנבאום,יכול רק להתחיל להתפלל שלא יצמח לנו שם איזה צ’אוצסקו חדש (אהיה הראשון לשמוח שהתבדיתי).
בלי תשתית דמוקרטית אמיתית:
הפרדת רשויות לשמה וחוקה למהדרין שנכתבת ע"י נציגי כל העם-ולא רק כאלה החושבים עצמם כנעלים,תופסים יוזמה ופיקוד,כאילו מדובר בשטח הפקר-לא יכון שום משטר,בעיקר לא סוציאליסטי מוסרי.
תרשו לי להזכירכם בשל מה ולמה נזרק דוב חנין מראשות הועד המרכזי של מק"י ב 1993.
בדיוק בגלל זה.הוא העיז לומר שהמלך ערום ושהקריסה הסובייטית נבעה מהעדר תשתית דמוקרטית.
חד"ש היום מחזיקה במצעה התיחסות (מס’ 6) בסגנון:הגנה על החירויות הדמוקרטיות",שהינה לדעתי התיחסות פרווה פוליטיקלי-קורקטית.זה בפרוש לא מספיק.
אני שוב חוזר ואומר לחברים:
פעולה מהפכנית,שתוכל לשמר את השגי המהפיכה לזמן ארוך ואשר לא תהיה תלויה בכשרונם (או אי כשרונם) של בודדים,תהיה זו שתעסוק בביסוס הדמוקרטיה ובחישולה.
ואין דבר מכונן טוב יותר,מאשר פרסום החזון הע"פ ישראלי (12.12.06),ולא משום שהוא צודק או לא,אלא משום שהוא מפנה את סדר היום הסוציאליסטי (המרכב-בודי),לסדר יום דמוקרטי (השילדה-שאסי).
ודמוקרטיה לא תיכון בלי חוקה.
וחוקה לא תיכון בלי הפרדת רשויות.
והפרדת רשויות לא תיכון בלי שלוש מערכות של בחירות,לכל רשות בנפרד.
ושלוש מערכות נפרדות לא תיכונה בלי משאל עם.
ומשאל עם לא יכון בלי דרישה,והסברה.
והסברה או דרישה לא יכונו,חברים בלעדיכם.
לא ראיתי את לונדון וקירשנבאום, מה הייתה הבעייה עם צ’אבז?
חוקה היא דבר רע מכיוון שהיא מנוגדת לדמוקרטיה ולפוליטיקה. חוקים צריכים להתכונן בהתאם למה שהעם בוחר בבחירות ולא בהתאם למסמך שנכתב בשנה מסויימת ושאמור לקבוע גם לדורות הבאים, אפילו אם התושבים משנים את תפיסת עולמם.
שבדיה דורגה השנה כדמוקרטיה הטובה ביותר בעולם ע"י המגזין "אקונומיסט" ואין לה חוקה מתוך ההנחה שאסור לקבע הלך רוח אלא יש לתת לתושבים לעצב את עולמם ולשנות את החוקים אם הם חפצים בכך ע"י נציגים נבחרים.
בלי להיות קונספירטור.
האם שמת לב שכל פעם שנגנב השלטון בזיופי בחירות,זה תמיד בגבולות הדקים של אחוז בודד או חלקיו.
זו הדרך היעילה ביותר גם לגנוב וגם לא להתפס.
ואם בארזים,בארה"ב:בוש עוקף לפתע את גור ונכנס לבית הלבן-על בסיס שברי אחוזים תמוהים שפתאום הגיעו מפלורידה שם מכהן אחיו כמושל (מה קורה בארה"ב? מי כותב שם את העלילה?)-תחת מטר ביצים של ההמונים המתוסכלים.בחסות ועדת הסנט שלא אישרה את בדיקת כשרות הבחירות-נחשו מי החבר של אבא?) נפלה שלהבת (הזיופונים), אז מה יגידו אזובי קירנו (ולא רק במכסיקו)?
בכלל,כל הבחירות המודרניות החשאיות,מתבצעות בעזרת מחשוב.שלושה ניחושים לאיזו סוכנות יש את כוח המיחשוב הגדול והחזק ביותר.
אפשר לצחוק ממני עד מחר,אך משום מה,אפילו ההישג של מפלגת הזקנים בבחירות האחרונות אצלנו ,חשוד בעיני,למה לא (יותר מדי "שפיונים" בחשו שם בקדירה והתוצאות היו מפתיעות מדי,דא תמיד ה"הפתעות הולכות עם הימין והבורגנות-רפול,לפיד ועוד,ועדיין לא דברנו על אחוזי הצבעה נמוכים במיגזר הערבי,והצטמקות הרדיקלים השמאליים)? הלוואי ואתבדה.
מבחינה זו האמריקנים מזכירים את אורי גלר,ז"א אם תתן לגיס שלו להסתובב באולפן,חושיו וניחושיו ירקיעו שחקים בדיוקם.כך גם הם.ואם תרחיק את סוכניהם מהזירה,המזלג משום מה לא יתכופף.
בוא נניח ואתה צודק ושחוקה היא דבר "רע.
אז מה? עדין הדמוקרטיה,כולל זו הנאצלת והטובה משוודיה המעטירה,תהיה צולעת.
נכון,שתום עין תמיד יהיה מלך על עיוורים.
אך גם פוליטיקל קטרקט-לא יכסה ערוות (עוורון) אי הפרדת הרשויות.
ואכן חוקה הנכתבת מתוך אי הפרדת רשויות,תהיה כפי שגרסת ידידי נכונה-תמיד רעה.
אם הרשות המחוקקת במדינתנו (לאחר בחירות חשאיות ומפוצלות)-תחליט על ביטול החוקה,מה טוב הוא.ושום פקיד בכיר (ראש ממשלה,או נשיא),או שופט עליון,לא יוכל להשפיע על כך כהוא זה.
מהי חוקה,מה ההבדל בינה לבין אוסף חוקי יסוד או סתם חוקים,וכיצד אלו גם אלו נתנים לשנוי עם הזמן? ומתי היא כן "טובה"?
לא אתה ידידי "לסתם אחד",אף לא אני נחליט (אשמח כמובן לדון על כך עימך),
נשאיר לרשות המחוקקת שתבחר ע"י כל העם לדון בזאת,ורק בזאת.ולא בשום בוכלטריה,תחמנית,
ליצירת "קואליציה"-שתעזור ל"תפוס" את השלטון,בעזרת פושע קטן שמתחזה לראש הרשות המבצעת ו"עובד" על כולנו,לא עוד!!!
בכל אופן אותה (ואת שתי חברותיה הרשויות הנוספות),ניתן יהיה להעמיד רק בבחירות מפוצלות.
לא תעזור כאן,גם השכנה ה"עניה"-נורבגיה,על חוקיה המתחסדים…
בקשר לרישא של תגובתך (מה עשה צ’אבאס?).
ע"ע תגובתי (בשם "אחד"),במאמר:
"הלאמות ורפורמה חוקתית למען הסוציאליזם בוונצואלה" מאת גרגורי וילפרט.
המתפרסם באתר זה.
דמוקרטיה זה לא רק לשים פתק בקלפי פעם בכמה שנים, אלא גם שמירה על זכויות אדם, כולל זכויות המיעוט. וקשה מאוד להבטיח את זכויות המיעוט בלי חוקה.