ביקורות צבעוניות במיוחד נכתבו על נאום האי-התפטרות המתוזמן בקפידה של נשיא המדינה ברביעי בערב. "מחזה ביזארי", "נאום חייו", נאמר על אותה הצגה אומללה, שהסתיימה דקותיים לפני השעה שמונה והוגשה לפרשני הפריים-טיים כסלסלת שוקולד ופירות. "רטוריקן מבריק", אמר כמדומני אחד הפרשנים הבכירים בחצי לעג. משטף המלל הביקורתי בלטו בהעדרם מספר תיאורים שעלו בראשי במהלך הצפייה בנאום: "אירוניה", "צדק פואטי", "צחוק הגורל". חזרתי וקראתי את תמלילי הנאום על מנת להיות בטוח שלא חלמתי חלום – נשיא המדינה, מנהיגה הסמלי של מערכת המוציאה להורג ללא משפט כ-50 איש בחודש, שפוגעת באופן שיטתי בזכויות האדם של 3.5 מיליון איש, שמפרה את החוק הבינלאומי פעם אחר פעם, כולאת בגטאות, מבתקת בחומות וחונקת במחסומים – נשיאה של אותה מדינה מלין על "הוצאה להורג ללא משפט", לא פחות ולא יותר, וכל זאת בגלל סיקור תקשורתי לא מחמיא שלו זכה לאחר שהואשם באונס. חזרתי וקראתי ועודני ממאן להאמין.
משה קצב, כמנהיגים ישראלים אחרים לפניו, נפל קורבן אירוני למציאות שהוא עצמו סייע בעיצובה. שהרי בישראל השלמה חיים שני סוגים של בני אדם – יהודים צודקים ופלסטינים אשמים. בכל קונפליקט, כל חיכוך, היתקלות או מגע, מקבלת הגירסא היהודית תוקף רשמי. הגירסא הפלסטינית היא תמיד בגדר "טענה" או "דיווח". וכך, לאחר שנים בראש פרמידת הכיבוש, טועם קצב מהתפריט הפלסטיני: חשוד מיידי, אשם אוטומטי, עצור מינהלי, תמיד שקרן ומניפולטור, פיו קשור וידיו אזוקות מאחורי גבו, עומד בתחתונים אל מול המצלמות. לאחר שנות חברות רבות במועדון אדוני הארץ, נזרק קצב לצד השני ולוהק לתפקיד הפלסטיני. "הוצאה להורג ללא משפט" התאונן בעקבות ההכפשות, דמעות בגרונו, ואילו אני ניסיתי לדמיין איך היה מתמודד עם טיל מסוג "קרדום" הנורה ממסוק קרב, מארב ירי של דובדבן, או אותה מפלצת פלדה במשקל חמישים טון, המגהצת בית על יושביו ומותירה אחריה פירה של בטון ושיירי אדם.
עיון בקורות חייו של רב הכובש הנשיאותי מחזק בי את תחושת הקבס. קצב תמיד היה שם, שותף סמוי או גלוי, לאורכו ולרוחבו של הכיבוש. דומה כי עיקר תשומת ליבו היתה נתונה מאז ומתמיד לעסקנות מרכז הליכוד ולא לגורל שתי המדינות. מלבד משפט מיותר על לחיצת יד מדממת של רבין אף לא יוותרו אחריו ציטטות ראויות. תקופת כהונתו הנשיאותית התאפיינה בממלכתיות צבועה, קצב ניסה להיות בסדר עם כולם ואף הקפיד להתנצל בפני המתנחלים (על מה לעזאזל?). גם אם אניח כי כל האשמות המופנות כלפיו הינן שקריות, אינני מסוגל לפתח אמפתיה כלפי מי שהיה פרצופו הסימבולי של הכיבוש. כאשר פשעי מלחמה מתרחשים חצי שעה מהבית, נימוסי שולחן ועניבה יפה פשוט אינם מספיקים.
לפני מספר חודשים קראתי מאמר מאת יוסי שריד, בו סיפר על פנטזיה הכוללת התפרצות לביתו של אהוד אולמרט וניפוץ הפסנתר שלו. אעניק לעצמי חופש ביטוי דומה ואביע משאלת לב פרי עטי: ברצוני להתפרץ למשכן הנשיא בירושלים באישון לילה. לאחר שכוחות החילוץ יכתרו את המבנה אדלג מעל החומה המוגבהת ואחמוק בלט אל חלקו המיועד למגורי המשפחה הנשיאותית. אחצה במהרה את הסלון הגדוש בגביעים (לא בכסף רצוני) ואטפס חיש קל אל קומת חדרי השינה. נשימה עמוקה והנה אני מתפרץ פנימה, אל חדרו של הזוג המלכותי, לופת את משה קצב בדש הפיז’מה, מכופף את ידו מאחורי גבו, קושר פלנלית מזוהמת סביב עיניו, מושך את פרצופו הדומע אל פני ומסנן מבין שיני: "נו, נעים לך?"
למה משה קצב היה ברוגז שי אנחנו הפלסטינים גם הישראלים חיים בעולם של הפיכות
הו אומיר שי מבצעיים על הנשיה הפיכה מיעושה את זה מאר קצב(המשטרה+התגשורת+מזוז)
בעזה גם חמאס מתלולינת שי הפתח מבציע עליהא הפיכה
חמאס וי פתח בקרב על מי ישלוט על הכספי התרומות שי מגיעיים להעם הפלסטיני
לדתי כולם כרטה
אבל למה היתה עצבני מר קצב זה לא היה טוב
אתה נשי אני לא נכנס אים אתה צודיק או (א)
בכול מקרה אודחתה כמו כול הדחות שי קימות היום במזרח התיכון שי אני וי אתה חיים פה
קצט סבלנות וי האמית צצה לאור
הופתעתי לגלות שנאום הזעם הנשיאותי הצליח לשכנע חמישים אחוזים מעם.
מהפכה חברתית חייבת לצאת לדרך!,אך לא קצב יהיה נושא הלפיד
אני מבין את כל הדפוקים ,והמקופחים, שמזדהים עם כאבו של האיש.
לא פוליטקאי קטן,ואולי עבריין מין סדרתי יהיה מוביל המהפכה
זהו פרק א’ מספור נורא בהמשכים:
לכל הממהרים לנפנף את קצב כמה הע/ארות,שיגרמו לכם לפתוח את העיניים והאוזניים,גם יחד,ולהתכונן למשהו חדש.
ראשית כולם יודעים כמה קרציומטי מוסד הנשיאות וכמה פיות רעבים,מיטות חולים,כתות לימוד,תרופות ועוד ועוד דברים נפלאים היה ניתן למלא,להעמיד,לבנות לקנות וכד’ בכסף המוזרם אל בור הג’וב הצ’ופרי והנפוח הזה,חסר התחתית:זכרון נביבותה הדרמטי של חברתנו וגלעד פרימיטיביותה.
נורא ואיום
ועל כן כל אדם המכהן בתפקיד זה,יש לראותו כטפיל ממסדי וכעלוקה.אין הוא מיצג דבר ממדינתנו ובנוסף משפילה במיני טקסים פגניים משונים של קבלת שגרירים-עוד אוסף נהנתנים מתועב,היושבים במרומי לישכותיהם,חסיני כל,שפיונים של מסיבות,שהציבור יכול להזות בהן רק דרך סרטים דרגה ג’ בהוליווד.הוד מעלתם "נציגי" מדינתם חבורת מצ’ופרים,מקורבי השלטון-או פתיחות חגיגיות,בצרמוניליות ימי ביניים,של חצוצרות פיאודליות,של כל מיני מצעדים פטישיסטים,הסוגדים לרובוטיות מנפנפת הדגלים של הנפות רגלי קלגס מצוחצחות- או מיני טיולים בעולם-אמרות שפר נבובות-טכסי זיכרון משמימים-והכל בשם כבוד אין סופי הניתן לאדם רגיל משום "שהמדינה" חפצה ביקרו.
נורא ואיום.
יש לכך סיבה,ממש כמו פירסומת מיסחרית הבנויה על טמטומו של הציבור,ומעניקה לפלח האנושי הניחן ברמת מישכל הנמוכה ,משמונים איי קיו,את כל תשומת הלב,ובעזרתו משיגה את מטרותיה-שווק סחורת זבל,זיבורית והבל במחירי על.כך תורם מוסד הנשיאות להשארת הזומביות על כנה.
תחשבו על כל המרטיבים ברכיהם מהתרגשות בבואם לפגוש בנשיא,הקמים לכבודו באולמות והאיצטדיונים,במדברים גבוהה גבוהה על תפקידו ויעודו הנעלים,זוהי ערמה נכבדת של מורונים מנופחי חשיבות עצמית ונחשו נא עבור מי יצביעו בבחירות.
נורא ואיום.
אך הפלא ופלא,פתאום, כ ו ל ם יוצאים צורחים ונושאים קולם מרה.
לא על המוסד הפיגולי הזה,אלא על מעשיו של העומד בראשו,שכן או לא נעשו ומעבירים את פשע הנשיאות,ואף מעניקים לה (לנשיאות) הצדקה קיומית.
במקום לנפנף את פרס,אביטל,לאו,איציק ועוד רשימה של נפוחי פנים עתירי זפק מקוויארת-הבאים לתפוס את מקום ההתברגות המשומנת המתפנה,מכל המדרגות.הג’וב נהיה חשוב פתאום. מה נאמר:נפלתם כולכם בפח.
נורא ואיום.
אך זה כמובן אננו הספור שבאתי לספרכם ,הסכיתו סכת ושמעו שמוע את דבר הקוספיראציע הנורא הבא,ותצילנה אוזניכם:
המשך יבוא.
ואף מילה על הנסיון (הכושל) של הג’יהאד האסלמי לאחד את העם הפלשתיני על ידי רצח אילתים מסכנים בידי מחבל מתאבד.
זכור,ליאור,את 2002 על פיגועיה הרבים והנוראים, וצא ולמד מדוע הגיבה ישראל בבניית חומות,גדרות,ומחסומים.
יישר כח לליאור ארבל על מאמרו.
דברים כדורבנות!
זהו פרק ב’ מסיפור נורא בהמשכים:
האנס הנורא קצב,מושחר בכלל בידי ליברמן אולמרט ובעיקר ביבי.מפני שברצונם העז הם שואפים לדבר אחד יותר מכל: בטול מוסד הנשיאות האימפוטנטי הזה.
הסיבה פשוטה:אם שמתם לב אין לממשלה בישראל אפשרות לסיים קדנציה בצורה נורמלית,הסכמים קואליציוניים,סחטנויות,איומים,הסכמים,בלופים ותחמונים,עומדים בבסיס פעולתה וקיומה.כרעי תרנגולת אלו כושלים חדשות לבקרים וכך ממשלה קמה וממשלה הולכת.
דבר לא זז,הכל תקוע ואי אפשר לבצע פעולות ועשיות פשוטות.
איום ונורא
בארה"ב הברית למשל, הענינים שונים-שם השליט חוגג תמיד קדנציה מלאה,אפילו שתיים וגם אם אין לא רוב בפרלמנט,הוא עדיין הבוס.
כאן בארץ הוא כבול,אזוק ומחושק וכהונתו,אפילו מחר אין לה.
אל תהיו נאיבים,כמה חודשים לפני סיום הקדנציה של נשיאנו וכזה עליהום?
אם לא היה אינטרס לספין לאומי,האיש היה הולך הביתה כמו קרציה הנושרת מגוף הפונדקאי בהתמלא דמיה.מה לא ברור כאן?
לא ולא! ידידי השומעים,לא הבנתם דבר!
מוסד הנשיאות חייב להיות מושחר בעיני הצבור הנבער.
או אז החלטה דרמטית בכנסת על ביטול השיקוץ המשומם הייתה גוררת הסכמה מקיר אל קיר. תודו,אפילו אתם אינטליגנטים שכמותכם הייתם שמחים על כך,נכון?
אינכם מבינים הא,עדיין אינכם קולטים.
איום ונורא
מי יקח את השלטון בבחירות הבאות? מי ילדים?
מי ישחק אותה בוש? מי ילדים?
נכון המורם מעם,המלכותי מכל ושרהתיתיתו עם צמד נסיכי הכתר הטסים לכל עבר על חשבוננו,המאובטחים כאוצר הכתר וכאתרוגים בקופסתם.
המפריט הלאומי וחבורת עוזריו,על נכלי ידידיו,יקבלו את השלטון.הפעם לארבע,אולי שמונה שנים,בהם כולנו נאכל קש וגבבה.
ניחא,אם רק בקש ובגבבה עסקינן,באמת נוכל לסבול ולאכול.
אך הפיצוץ עם הפלסטינים,שלא לדבר עם הפודמנטליזם שלא לדבר עם הסוציאליזם שגואים סביבנו-הרי הוא לא יאחר לבוא,מה יהיה אז?
זבח וצלמונע נסיכי קדשנו ו"סלעי" קיומינו,ימלטו,דרכם משומנת להם ופספורטם הדיפלומטי הונפק זה מכבר.אלו רק אנחנו שניקצר כעוללות אחר הבציר.
איום ונורא
עד אז,עד לפיצוץ,החבורה הזו תשגע את כולנו:
חלקנו יאלצו לצאת לגלות ויאבדו אזרחותם. החלק האחר יחיה באיום נוראי,חרב המלחמה,
הפערים והפיגועים והכל יחגוג בענק!
ולחשוב שהכל התחיל בגלל עלוקה קטנה שהחלטנו למעוך ולא לתת לה לפול באופן טבעי…
אפשר גם לדון כאילו,באפשרות שאומרת,שאם נבחר ציבור מאושם בדבר מה,תמיד קיים הסיכוי שמישהו מעונין בסילוקו מהמערכת ע"ע חיים רמון.
איזו הגנה החברה צריכה לנקוט כנגד הפללה בזדון?
האם הליך מקוצר בלי השעיה?האם השעיה עם הליך מקוצר?
נשבע לכם הייתי דן בזה,אך זה לא הענין.הענין הוא אחר והוא פשוט………
נורא ואיום.
זהו ילדים .
מחר השכמה בשש והבנים נשארים לכיבוי צופים.