חסידי הניאו-ליברליזם הודיעו בשמחה כי דו"ח ממדי העוני 2005/6 מוכיח כי מדיניות נתניהו אכן מקטינה את העוני. האומנם? המוסד לביטוח לאומי פירסם בשבוע שעבר ממצאים עיקריים בדו"ח הביניים ל-2005/6 בדבר ממדי העוני והפערים בהכנסות. קריאה בנתונים מלמדתכי בין דו"ח 2005/6 לדו"ח 2004/5 (וזו ההשוואה המתבקשת) מספר המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני (לאחר תשלומי העברה ומסים) נותר יציב – 405 אלף משפחות. לעומת זאת, מספר הילדים החיים מתחת לקו העוני הגיע ב-2005/6 ל-775 אלף – גידול של 2% בהשוואה לדו"ח הקודם.
גם כאשר בודקים את שיעור המשפחות עם ילדים הנמצאות מתחת לקו העוני מגלים כי הוא עלה מ-25.1% ל-25.6%. במיוחד העמיק העוני בקרב משפחות עם 4 ילדים ויותר: מ-57% ל-59%.
חשוב להדגיש נתונים אלה, משום שאינם מקריים. מצד אחד, בינואר 2006 פג תוקפה של הוראת השעה בדבר הפחתת קצבות הילדים, אך בשל הסמיכות למועד הבחירות – האוצר לא האריך אותה. כתוצאה מכך, גדלו בינואר שעבר קצבות הילדים לחודש בסכום של 24 שקלים לכל אחד משלושת הילדים הראשונים ולכל הילדים ה"חדשים". אך באותו חודש ינואר נמשך תהליך קיצוץ הקצבות לילד הרביעי ואילך. משפחות עם ילדים, חשוב להוסיף, גם נפגעו מהשחיקה שנמשכה בקצבה להבטחת הכנסה. התוצאה הבלתי-נמנעת: החרפת המצוקה בקרב המשפחות עם ילדים, ובעיקר – בקרב משפחות עם 4 ילדים ויותר.
שליש מהמשפחות העניות הן משפחות ערביות, בעוד ששיעור המשפחות הערביות בכלל המשפחות בארץ הוא 16% בלבד. כמחצית מכלל המשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, ובהן חיים כ-60% מהילדים העניים.
גם בדו"ח האחרון של הביטוח הלאומי עולה בבירור, כי הקשישים, החיים בדרך כלל כבודדים או במשפחות של שתי נפשות בלבד, ואשר ברובם המכריע אינם עובדים – נפגעים פחות ממדיניות הקיצוצים. הודות להגדלת קצבת הזקנה ב-2.5%, שיעור משפחות הקשישים החיות מתחת לקו העוני אפילו ירד מ-24.5% ב-2004/5 ל-23% ב-2005/6.
לעומת זאת, המשפחות בגיל העבודה, שם גם גדלים הילדים, נפגעות באופן קשה במיוחד, הן כתוצאה משחיקה בשכר המינימום, הן כתוצאה מהאילוץ לעבוד בעבודות חלקיות וזמניות, והן כתוצאה מהאבטלה ומהקיצוץ בקצבות, ובפרט – קצבת ילדים והבטחת הכנסה.
בקרב משפחות שבהן ראש המשפחה (בגיל העבודה) אינו עובד, גדל שיעור המשפחות העניות מ-67% ל-68%. אך במקביל, חשוב להדגיש, הולך וגדל שיעור המשפחות החיות מתחת לקו העוני שבהן יש לפחות מפרנס אחד. ב-2005/6 היו 175 אלף משפחות כאלה, והן היוו כבר 56% מכלל המשפחות העניות בגיל העבודה, לעומת שיעור של כ-40% לפני עשור.
דו"ח הביטוח הלאומי מציין בהקשר זה, כי ראשית, שכר המינימום (במונחים ריאליים) ירד ב-1.2%; ושנית, בענפים המסורתיים, לרבות בענפים שבהם נרשם גידול במספר העובדים – השכר הריאלי לא עלה, או אפילו נשחק ב-1%.
וכיצד מתיישבים נתונים אלה עם הנתונים בדבר "הצמיחה הכלכלית" והירידה הקטנה בשיעור המובטלים? גם לכך ישנה תשובה בדו"ח הביטוח הלאומי.
בדו"ח ל-2005/6 נרשם גידול של כ-2% בהכנסה הכלכלית למשפחה בהשוואה ל-2005. אך הגידול הזה הועיל בעיקר למשפחות שאינן נשענות במידה רבה גם על קצבות, כלומר למשפחות בארבעת העשירונים העליונים. לעומת זאת, המשפחות בששת העשירונים התחתונים נפגעו במיוחד משחיקת שכר, מאבטלה ומהמשך הקיצוץ בתשלומי ההעברה.
ב-2005/6, מדווח הביטוח הלאומי, העשירון העליון גרף 35% מכלל ההכנסות הכלכליות. ארבעת העשירונים העליונים גרפו יחד – 77% מההכנסות. כך נותרו 23% בלבד מההכנסות הכלכליות לששת העשירונים התחתונים.
אלה הפערים האמיתיים והמתרחבים בחברה הישראלית.
מה אומר ומה אגיד כבוד הרב, כל אמן שלה זה סוכר..
אין מה לעשות, המציאות כאן קשה, רק אנחנו נהיים אפטיים לסביבה בה אנו חיים, עצוב..
אני משוכנע שזו אננה רק משאלת לב שלי.
מי יתן ונשוב לראות את תמר גוז’נסקי בכנסת הבאה כחברה וגם כשרה בממשלה.
וגם כאן באתר,יותר מאמרים,גם בתחומים אקדמיים יותר.
ע"פ המוסד לביטוח לאומי קצבת זיקנה כולל השלמת הכנסה תעמוד בשנת 2007 על קצת יותר מ 2000 ש"ח נטו לחודש כלומר קרוב מאוד ל 50% מההכנסה חציונית ליחד שהוא קו העוני הרשמי. יחד עם קצבת סיוע לדיור שע"פ משרד השיכון עומדת על קרוב ל 700 ש"ח בחודש כמעט כל הקשישים נמצאים מעל קו העוני. כלומר עניים אבל לפחות לא עניים ע"פ הסטיסטיקות הרשמיות. קשיש שאינו מקבל סיוע בדיור הוא מי שבבעלותו דירה משלו או מי שגר בדיור ציבורי ומשלם שכר דירה מופחת. בשני המקרים מקבלים את מלא השלמת הכנסה אבל מבחינה סטיסטית נמצאים מתחת לקו העוני כי ההכנסה הגלומה במגורים בדירה בבעלותך ללא משכנתא אינה מופיע בסטיסטיקות הישראליות. למען הגינות צריך גם לציין שהשיפור במצבם של הקשישים הוא בחלקו השג של מפלגת העבודה ומנהיגה המבוזה.
לעומת זאת משפחה החייה על השלמת הכנסה תמצא מתחת לקו העוני לאחר קבלת השלמת הכנסה וסיוע בדיור אפילו אם יש בה רק ילד אחד. ככל שגדל מספר הילדים המצב מחריף. רק שכפי שכבר ציינה תמר לילדים עניים בישראל יש מאפיין שבגללו חלק לא קטן מהישראלים סבורים שלהם בניגוד לקשישים מגיע להיות עניים.הם לרוב ערבים או חרדים וביתר המקרים בני מהגרים מאתיופיה וחבר המדינות או מזרחיים.
הייתי מציע לחברה תמר גוז’נסקי ולחבר אפרים דוידי לאחד קצת כוחות. שני המאמרים המתרפסים באתר זה משלימים זה את זה. אולי הגיע הזמן להפסיק את ה"סולואיסטים" ולהתחיל לעבוד כתזמורת?
כותרת אלטרנטיבית למאמר של ח"כ לשעבר תמר גוז’נסקי: "עובדות עניות"