חברי היקר מתן קמינר כתב בלהט והתרגשות על הפגנת הסטודנטים ביום רביעי שעבר, ודומה שההשתתפות בהפגנה השכיחה ממנו ומחברינו המשותפים למאבק מהפכה מהי ומהו ההבדל בין מהפכה להפגנה סוערת ("לכמה שעות אתמול תל-אביב בערה", 26/4/07).
ראשית, הבה ניזכר במספר הפגנות דומות אשר תיאוריהן מעלות צמרמורת עונג קלה בגוו של כל אקטיביסט – הפגנת ה-400 אלף ב-82′, לאחר טבח סברה ושתילה. השתלהבות כזו לא נראתה קודם לכן, ההמונים גדשו את כיכר מלכי ישראל דאז כמעט בספונטאניות, וקראו קריאות זעם לפיטוריי האחראים לטבח.
מהפכה? כזכור הוקמה ועדת חקירה, ושרון נפסל מלכהן כשר הביטחון. מאז הוא הספיק לעלות להר-הבית ולהיבחר פעמיים לראש הממשלה.
המהפכה היחידה בעניינו היתה האירוע המוחי שהותיר אותו מונשם, והוא ככל הנראה יסיים את חייו בשלווה בבית-החולים תל-השומר.
הפגנות משולהבות נוספות אשר כללו אלפי אנשים, והיה להן גוון רדיקלי בהרבה מאותה הפגנה ביום רביעי היו הפגנות המתנחלים מתנגדי ההתנתקות. הו! איזו השתלהבות היו בהפגנות אלו, וכיצד חסמו הצעירים את הכבישים ושיתקו את המדינה פעם אחר פעם!
גם הם חזרו הביתה המומים ונרגשים, בטוחים כי "או-טו-טו" הם מפילים את השלטון (להם לפחות היתה כוונה כזו) ומרחיבים את ישראל מן הפרת עד החידקל (אגב, בחירת האקט של חסימת כבישים על ידיד הסטודנטים אותה אנו מזהים עם הפגנות נגד הכיבוש, היתה קרוב לוודאי חיקוי של החבר’ה הכתומים).
אולם, ניתן לטעון מדוע להשוות בין הפגנת ימין להפגנת הסטודנטים? כאן מדובר במאבק אשר נוגע לנו, ומתחבר לנושאים בהם אנו עוסקים.
אז זהו שלא.
המאבק של הסטודנטים אינו המאבק שלי, וקריאתם למהפכה אינה גורמת לי לחלום בלילות על הסורבון בימיו הטובים. הסטודנטים מדברים נגד הפרטת החינוך, אולם ברור לי שכאשר מאבקם יסתיים, הם לא ימשיכו להיאבק בהפרטה הנמשכת כבר חודשים ושנים במערכת הבריאות והרווחה. לא שמענו מהם מלה על הפרטת המים ולא ראינו אותם בהפגנות נגד הריסת בתים.
לא במקרה קורבנות תוכנית ויסקונסין או חולים כרוניים אשר אין להם ביטוח זהב משלים ומושלם לא יצאו אף הם בהפגנה סוערת, מכיוון שאם הם ישבתו כמו הסטודנטים, יחליפו אותם מיד אחרים, ולכל היותר גאיידמק יממן לכמה מהם את הניתוח.
הסטודנטים הם קבוצה חזקה מאוד, המשתמשת בכוח שלה לאינטרסים שלה בלבד. כותב מתן קמינר כי פעילות כזו לא באה על חשבון הפלסטינים, אלא עשויה לחזק את המאבק המשותף.
ראשית – איני בטוחה שהסטודנטים הם הקבוצה איתה אני רוצה לחלוק מהפכה (מי יעמוד בראשה, שונשיין?)
שנית, בואו ניזכר לרגע בהפגנת הסטודנטים ב-98′, הם יודעים לשבות החבר’ה האלה, וכפי שאנו רואים הם צעירים מלאי און ואנרגיה: היתה שביתה ארוכה, היו הפגנות, היתה אפילו שביתת רעב רדיקלית אחת, היו פיצות והיתה הצלחה… לסטודנטים.
ומאז? מאז הם ממשיכים להיות אותה קבוצה שהמורים בתיכון היו קוראים לה בעלת פוטנציאל בלתי ממומש, ואני קוראת להם קבוצה אגואיסטית ועצלנית.
מתן עשוי לקרוא להתנגדות שלי להצטרפות למאבק סגפנות, אני מעדיפה לקרוא לזה שימור כוחות. אני יודעת, שכמו הסטודנטים, גם אני שייכת לקבוצה שיש לה מזל וכוח, ואת הכוח שלי אני מעדיפה לשמור למאבקים אחרים, שנלחמים עבור אילו שאין להם קול, ואולי כאשר כולנו נתאחד הם יוכלו להתחיל לצרוח.
אבל אני רוצה לסיים בטון קצת אחר – כרגע מהלכות שמועות על הצטרפות המונית של הסטודנטים לתהלוכת אחד במאי, אם הדבר אכן יקרה – הסטודנטים יצטרפו להפגנה ויקראו לערכים המשותפים למעמד הפועלים, ולא יהפכו אותה להפגנה נוספת למען האינטרסים שלהם בלבד – אשמח לאחד עמם מאבקים.
מנגד, מסתובבת שמועה נוספת הגורסת כי השביתה תסתיים השבוע, ואז צריך יהיה להשלים חומר, ולשמור על רמת הציונים – בלחץ כזה למי יש זמן ל-1 במאי?
ואני מסכים לחלוטין עם כליל-החורש…
אני חושב שאת טועה בכך שאת מאחדת בין מנהיגות הסטודנטים לבין הסטודנטים. לדעתי, הפוטנציאל המהפכני שבמאבק הסטודנטים נמצא דווקא אצל סטודנטים שאינם חלק מההנהגה הרשמית, ולמעשה, ההנהגה הרשמית תביא למפלתם עוד בשבועות הקרובים, אם לא ישכילו להשתחרר ממנה (כפי שכבר קרה במקצת במהלך ההפגנה הגדולה הזו).
ברגע שהסטודנטים ימשיכו בשביתה בניגוד לעמדת האגודות השונות, תהיה זו חציית רוביקון שתאפשר את החרפת המאבק שלהם, כמו-גם שיתוף פעולה אמיתי עם מאבקים של קבוצות אחרות.
מאמר מצוין, כבר קצת נמאס מהמבטים המזוגגים כלפי הקבוצה המזעזעת שקוראים לה ציבור הסטודנטים בישראל.
נועה – אני אינני מכירך וברור לי, שאת אינך מכירה, לא אותי ולא איש מחבריי לספסל-הלימודים – אחרת היית יודעת, שכל מה שאת כותבת כאן, זוהי השמצה פרועה – חזרה, למעשה, על דברי האוייב, השוחטי-אולמרטי, על "הסטודנט המדושן והשבע, שסתם דואג רק לעצמו ובעצם, מגיע לו שיעלו לו, את שכר-הלימוד… כי ממילא, אינו תורם כלום"… וזה כזה שקר!! נכון, הרבה זמן וכח להפגנות אין לנו, כי זה קצת קשה, כשחייבים: גם לבלות ימים שלמים בלימודים, גם לעבוד פה ושם (פשוט, על-מנת לשרוד… כי רק שכר-הדירה מזעזע!! וגם לאכול צריך…), גם – לא מעט מבינינו (גם אם לא אני אישית) לצאת למילואים, כך וכך ימים בשנה – וגם לישון לפעמים. ועדיין – בואי נשים קלפים על השולחן, טוב? כמה מפגיני חד"ש, היו נגד תכנית ספדי – וכמה מ"מגמה ירוקה" = סטודנטים כולם? והאם ידוע לך, על פעילויות ההתנדבות, שמארגנים תאי הסטודנטים השונים בירושלים (ומן-הסתם גם בערים אחרות – פשוט, את הפעילות, היוצאת מהר הצופים, אני מכיר אישית), האם שמעת, או טרחת בכלל לבדוק, *משהו* מכל אלה, בטרם השתלחת בנו כאן??
נורא פופוליסטי היום, לתקוף את הסטודנטים. רק – כדאי אולי שתשבי ותחשבי רגע, למי את, בעצם, מסייעת בכך. רמז: ממש, אבל ממש, לא לצד שלנו.
דני.
העובדים המאוגדים סתם חמדנים, ולא עשו כלום לטובת עובדי חברות כוח-האדם שמנוצלים בריבוע ולא מגיעים לשכר מינימום.
העובדים בכ"א האלה סתם חמדנים, ולא עשו כלום לטובת האמהות החד-הוריות שאיבדו את קצבת הילדים.
האמהות החד-הוריות האלה סתם חמדניות, והן לא עשו שום דבר לטובת החולים הכרונים שאיבדו את סל התרופות.
החולים האלה סתם חמדנים, ולא עשו כלום לטובת הנכים שאיבדו את קצבתם.
הנכים האלה סתם חמדנים, ולא עשו כלום לטובת המשותקים שאיבדו את הסבסוד למטפלים.
הנכים האלה סתם חמדנים, ולא עשו כלום לטובת הנכים הפלסטינאים שמתו מסכרת כי לא הצליחו להגיע לבית חולים.
הנכים הפלסטינאים וכו’…
הפרד ומשול
לנועה,
למרבה הצער נראה לי שאת צודקת. שמרי על הכוחות, ותשלימי יפה את החסר. אחרי הכל, גם לכוחות יש דימניקה משלהם ואולי פעם לא תהיה לך ברירה אלא להמשיך את המאבק בגלות, ושמה לציונים תהיה גם חשיבות.
עד כמה שהיה מיאש להסכים איתך, זה גם מרענן לקרוא את הקול שלך.
ברכות.
ההפרדה הזו בין סטודנט לעובד היא נאיבית ומטופשת, ןכמו שנאמר פה לפני היא חזרה על מסרי הממשלה.
אם אני לומד ארבעה ימים בשבוע ועובד ארבעה ימים בשבוע, כדי לממן את שכר הלימוד,
מה אני יותר? לומד או עובד
הקפיטליזם אכן יוצר סוג של "מציאות רסיסים". כל אחד נולד ברסיס אחר, מרוחק ותחום, ולא מבין שבעבר כל הרסיסים הללו היו מחוברים לכדי תמונה אחת גדולה שנקראת פרולטריון (שמשמעותה המילולית אמנם מעמד של פועלים, אך משמעותה הסימבולית הינה הרבה מעבר לכך).