המעוֹף

נוֹסֵק מִתּוֹךְ הַסּוּגַר – וּמַרְקִיעַ

הַחוֹמוֹת סְבִיבוֹ גָּבְהוּ לְלֹא הֶרֶף וְאִתָּן
הֲמַּחֲנָק. חֲשֵׁכָה
וּמַּחֲנָק. וְאָז, הוּא זוֹכֵר, נָשָׂא אֶל הַתְּכֵלֶת
עֵינָיו וְהִמְרִיא וּתְפִלָּה בְּלִבּוֹ:
רַבֵּה אוֹרִים, אֶל נָאוֹר, הַב אוֹר!

אפיזודת ביניים

חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת אָדָם נִשָּׂא וְשָׁכַר
וְשָׁכַח וְנִשְׁמַט
וְצָלַל

נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם

נפילה חופשית

צוֹלֵחַ מִרְבַּץ עָשָׁן

וְרוֹאֶה תַּחְתָּיו אֶת יוֹנָה מִתְחַמֵּק
וְיוֹרֵד בִּסְפִינָה וּמַסְעִיר אֶת הַיָּם וְיוֹדֵעַ
כִּי רַק בְּמוֹ גּוּפוֹ
יֵרָגַע

עַכְשָׁו עִיר גְּדוֹלָה לֶאֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים
הוּא רוֹאֶה וּבָרִי לוֹ: מֵעַז לֹא יֵצֵא
עוֹד מָתוֹק רַק חוֹמוֹת
שֶׁשָּׁתַל מְזַנְּקוֹת
נִכְחוֹ

אַךְ הַיּוֹם אֵין עוֹד שְׁעָרִים לְעַזָּה
וְהֵם כְּבֵדִים מְאֹד