שורות אלה נכתבות בעיצומה של שביתת הסטודנטים, ימים ספורים לאחר סיום השביתה הקצרה של הסגל הבכיר, שהסתיימה כאשר קיבלו אלה את הבטחת לשכת ראש הממשלה שלא יעשה שום שינוי במדיניות ההעסקה שלהם, ללא משא ומתן. שביתת הסטודנטים תסתיים לבסוף בצורה כלשהי, סביר להניח שתוך הבטחה דומה מצד לשכת ראש הממשלה ששכר הלימוד גם הוא ישתנה בוועדה אשר תכלול נציגות סטודנטיאלית, בדומה להבטחה שנעשתה במרץ האחרון.
לפני שבועות אחדים סיימו את מאבקם גם ארגון הסגל הזוטר, שדרש תנאי העסקה הוגנים (כמו תשלום פנסיה) והצליח להגיע לחתימת חוזים קיבוציים.
שלל המאבקים והשביתות מהארגונים והמגזרים השונים הם צודקים וחשובים – אך קיום כל אחד מהם בנפרד, כמאבק נפרד של מגזר אחר הדורש דרישות שונות מסתיר ומטשטש את הפגיעה האמיתית בהשכלה הגבוהה, ואת הדרישה האמיתית שעלינו לדרוש.
על אף שהמאבק בוועדת שוחט מהווה מאבק בין אידיאולוגיות ואינטרסים שונים ואף מתנגשים, הוא נוטה להיות מוצג בתקשורת כנושא ניטרלי, שעניינו אך ורק "הגברת יעילות התפקוד של האוניברסיטאות", או לכל היותר עניינם של הסטודנטים בלבד בהורדת שכר הלימוד.
ועדת שוחט, שלקיומה אנו מתנגדים, אינה פרי טעות, בלבול או טיפשות של יוזמיה, היא אפילו אינה תוצאה של שיקולים אישיים של פוליטיקאים כאלה או אחרים.
ועדת שוחט היא תוצאה של מדיניות מכוונת ומחושבת היטב, שתכליתה היא שינוי דרמטי במבנה ההשכלה הגבוהה בישראל. הנושאים העומדים על הפרק גדולים הרבה יותר מכמה אלפי שקלים בשכר הלימוד – תכליתה של ועדת שוחט היא לעשות שינוי בתפקוד מוסדות ההשכלה הגבוהה, ייעודם, אופי מעורבותם בחברה, ובאופן כללי – השיטה העומדת מאחוריהם.
פרופ’ אילן גור-זאב מאוניברסיטת חיפה פירסם באחרונה נייר עמדה אותו כינה "נגד תיעוש האוניברסיטאות בישראל" (מסמך אמנם ארוך, אך מומלץ לקריאה) ובו סיכם את הרקע ההיסטורי לייסודה של ועדת שוחט הנוכחית. על-פי פרופ’ גור-זאב, זה עשר שנים, מהקמתה של ועדת מלץ ב-1997, מנסים במשרד האוצר לחבל בתנאי העבודה שהושגו במאבק שנעשה שלוש שנים קודם לכן, ומבנה מוסדות ההשכלה הגבוהה. תכליתה של הוועדה אז כהיום, היה שינוי מהותי במוסדות ההשכלה הגבוהה והכפפתן לכללי השוק החופשי – כלומר, השכלה גבוהה תינתן רק למי שידו משגת ואילו תעסוקה כמרצה תינתן רק למי ש"מייצר רווח" בדמות משיכת לקוחות סטודנטים או "מכירת" מאמרים מרוויחים. על-פי פרופ’ גור-זאב, "בינואר 2000 פירסמה ועדת מלץ את מסקנותיה ולמעשה ביקשה לממש את העקרונות והפרקטיקות של השוק הגלובליסטי באוניברסיטאות והכריזה מלחמה על האוניברסיטאות במתכונתן הנוכחית. במיוחד יצאה נגד החופש האקדמי של החוקרים והאוטונומיה האקדמית והניהולית והציעה מודל אלטרנטיבי, לפיו החופש האקדמי אינו של החוקר לחקור ללא מורא וללא לחץ מכל סוג שהוא כל נושא וללמד באופן חופשי כל היפוטזה מדעית בתנאים שלא יאיימו על חקר האמת, אלא החופש האקדמי מעתה צריך להיות החירות של המוסד למשטר ביעילות את הסגל, כל זאת במסגרת התפיסה, שלא הוצהר עליה במפורש, לפיה יש לכפות גם על המרחב האקדמי את הגיון השוק וכי אין כל הבדל מהותי בין אוניברסיטה לבין כלל הביטויים של הכלכלה הניאו-ליברלית".
בעשר השנים שחלפו מאז ועדת מלץ קוצצו תקציבי ההשכלה הגבוהה באופן רדיקלי, לפחות בכ-22%, וכל זאת מתוך מטרה ליצור משבר תקציבי שאותו יצטרכו לפתור על ידי שינוי מדיניות ואופי ההשכלה הגבוהה.
לאחר שנכשלה התוכנית של משרד האוצר להמשיך בארגון מחדש של מוסדות ההשכלה הגבוהה ב"אישון לילה" על-ידי חוק ההסדרים, אותו חוק המוצע על-ידי האוצר ובכוחו לשנות ולבטל חוקים שנחקקו בכנסת מטעמים תקציביים, הוקמה ועדת שוחט כ"פשרה".
תפקידה של ועדת שוחט הוא המשך ישיר של אותה מדיניות שהחלה בוועדת מלץ ושל אותו "צורך" תקציבי בשינוי מבנה האוניברסיטאות.
הכפפת חוקי "השוק החופשי" וההגיון הגלובלי למוסדות ההשכלה הגבוהה היא שורש הרע העומד מאחורי כל אותם עוולות עליהם מוחה ונאבק כל סקטור בנפרד – אותה מדיניות בדיוק היא זו השואפת להעלאת שכר הלימוד (שכן השכלה היא סחורה, וסחורה קונים בכסף) ולהנהגת שכר לימוד דפרנציאלי (שכן יש סחורות "שוות" יותר ויש פחות) וגם לשכר מרצים דפרנציאלי (שכן מי ש"מייצר" ידע שווה יותר ולכן מגיע לו לקבל שכר גבוה יותר).
אותו "הגיון כלכלי" הוא זה העומד מאחורי הנסיון להעסקה מנצלת של עוזרי מחקר והוראה (סגל אקדמי זוטר) – מאבק שנמנע בינתיים לאחר הישגיהם, ומאחורי אופי ההעסקה העושק והפוגע של עובדי האבטחה והנקיון במוסדות ההשכלה הגבוהה – עובדי הקבלן.
מאבק זה הוא מאבק ארוך וקשה, אשר בעצמו מהווה מאבק אחד מני רבים שייעודם עצירת תהליכי ההפרטה במדינת ישראל והפקעת הזכויות מהאזרחים והפיכתן לסחורות.
המאבק לעתיד ההשכלה הגבוהה, לסיכוי לרכישת השכלה לשכבות גדולות יותר באוכלוסייה ולשמירת הרמה האקדמית של המדינה הוא זה הצריך לעמוד אל מול עינינו – כל אלה הבאים בשעריה של ההשכלה הגבוהה בישראל – סטודנטים, סגל אקדמי בכיר וזוטר, ראשי אוניברסיטאות ועובדי משק. עלינו להתאחד לכדי מאבק אחד הקורא לביטולה של ועדת שוחט, להחזרת 1.5 מיליארד שקל שקוצצו מתקציב החינוך ולהפסקת תהליך ההפרטה של החינוך.
גור-זאב, אילן. 2007. "נגד תיעוש האוניברסיטאות בישראל – נייר עמדה" (קובץ PDF).

צודק לחלוטין.