הָלַכְתִּי עִם הָעָם בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים –
מִבְחַן קִיּוּם אַכְזָר שֶׁאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ,
כִּי בּוֹ רַק בּוֹ פֻּטְּמוּ כָּל מַעַרְכוֹת-עַמִּי.
הָלַכְתִּי עִם הָעָם בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים,
אֲבָל הִגַּעְתִּי עַד שְׁפָטִים-לֹא-יֵאָמֵנוּ.
הִתְעַרְבְּלוּ סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית וְאַחֲרִית,
הַמַּטָּרָה הָפְכָה לְהִפּוּכָהּ מֵאֶמֶשׁ.
בְּמַהֲלָךְ צְבָאִי, מַכְנִיעַ וּמַכְרִית,
הִתְעַרְבְּלוּ סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית וְאַחֲרִית –
וְהַשָּׁלוֹם הוּבַס יוֹתֵר מִכֹּל מוּל-שֶׁמֶשׁ.
גְּבוּלוֹת שִׂפְתֵי-גָּדוֹת אֵינָם גְּבוּלוֹת שָׁלוֹם.
לֹא יְכַבּוּ הַמַּיִם אֵשׁ אֵיבָה לוֹהֶטֶת
אִם יַעֲמֹד כּוֹבֵשׁ בְּכִבּוּשִׁים שֶׁלּוֹ…
גְּבוּלוֹת שִׂפְתֵי-גָּדוֹת אֵינָם גְּבוּלוֹת שָׁלוֹם –
הֵם כֵּפֶל סַכָּנָה לָעָם וְלַמּוֹלֶדֶת!
חָשְׁבַּז, הַמִּשְׁתַּחֵץ עַל נֵס הַנִּצָּחוֹן,
הוּא יֵצֶר מְשַׁלְהֵב טִמְטוּם-עַצְמִי-לָדַעַת.
עַל סֵתֶר מְזִמּוֹת פּוֹרֵשׁ חֻפַּת-סְכָכוֹן
חָשְׁבַּז, הַמִּשְׁתַּחֵץ עַל נֵס הַנִּצָּחוֹן,
זָרוֹעַ תִּמְרוֹנִים שֶׁל מְדִינִיּוּת נִפְשַׁעַת.
קְלַף-הַשְּׁטָחִים-בַּיָּד מַלְהִיט אֶת הַקַּלְפָן.
אַךְ פּוֹקֶר-גֶּזֶל זֶה אָבוּד הוּא מִלְּמֵפְרֵעַ
אִם אֵין לוֹ עוֹד קְלָפִים כְּדֵי לְהַחְלִיפָם.
קְלַף-הַשְּׁטָחִים-בַּיָּד מַלְהִיט אֶת הַקַּלְפָן
עַד יִשָּׁאֵר בּוֹדֵד בְּלִי אִישׁ לְהִתְרוֹעֵעַ.
יוֹרְקִים בִּפְנֵי הָעָם וּפְנֵי בְּחִירֵי-נוֹפְלָיו
בְּמוֹ מִמְכַּר פְּלִיטִים בְּסַחַר סִימוּלְטָנִי.
בִּקְנַס הַפִּצּוּצִים וּבְאֶקְדָּח נִשְׁלָף
יוֹרְקִים בִּפְנֵי הָעָם וּפְנֵי בְּחִירֵי-נוֹפְלָיו
"שׁוֹפְטִים" כְּמוֹ בֶּן-יִצְחָק וּכְמוֹ הַסֶּרֶן דָּנִי*.
כָּל תָּכְנִיּוֹת-שָׁלוֹם אֵינָן אֶלָּא הָזוֹן
כָּל עוֹד אַדְמַת-לֹא-לִי מִ"שִּׁחְרוּרָה " זוֹעֶקֶת:
"בְּכִידוֹנֵי דַּיָּן אֵין לְהַגְשִׁים חָזוֹן!…"
כָּל תָּכְנִיּוֹת-שָׁלוֹם אֵינָן אֶלָּא הָזוֹן ,
עֵת הִתְנַשְּׂאוּת גּוֹאָה אֶת הַתְּבוּנָה שׁוֹחֶקֶת.
רַבּוֹת הֵן וּמְשֻׁנּוֹת דַּרְכֵי-הַהִתְקַדְּמוּת.
רַבִּים גַּם הָרוֹאִים בָּהֶן מוֹצָא אוֹ דֹּפִי…
הוֹ, גְּבֶרֶת הִתְקַדְּמוּת, רַבַּת פָּנִים וּדְמוּת! –
רַבּוֹת הֵן וּמְשֻׁנּוֹת דַּרְכֵי הַהִתְקַדְּמוּת
רַק יֵשׁ לָדַעַת אֵיךְ, כֵּיצַד וּבְאֵיזֶה אֹפֶן.
קוֹרֶה וְהִתְקַדְּמוּת הִיא דַּוְקָא הַנְּסִיגָה,
אַךְ הַס נָא מִלְּהַזְכִּיר דִּבְרֵי "מִינוּת" כָּאֵלֶּה!…
עֵת הַשָּׁלוֹם אוֹבֵד בַּשַּׁחַת כְּסִכָּה –
קוֹרֶה וְהִתְקַדְּמוּת הִיא דַּוְקָא הַנְּסִיגָה,
אֲשֶׁר – נָסוּ לִרְצוֹת – גַּם פֶּלֶא מְחוֹלֶלֶת!
אֲ נִ י א וֹ מֵ ר:
נַ סּ וּ , גַּ ם זֶ ה וּ קְ לָ ף מַ רְ טִ י ט!
אֲ בָ ל הַ הַ צָּ עָ ה ה ִי א, כַּ מּ וּ בָ ן, פְּ רָ טִ י ת …
צוין בצדק שהשיר של אלכסנדר פן לא הודפס.בהקשר זה רצוי להזכיר ש"קול העם" בשעה ההיא היה ביטאון של פלג של מק"י שהתפלגה ב- 1965. פלג מק"י זה הצדיק את מלחמת יוני בכול. שמשה סנה הסביר שזו מלחמה צודקת שאין כמוה, ממש המשך של מלחמת השחרור…
משה סנה. אביו של אפרים סנה: פשיסט גזען מושלם שהציע בשעתו להפציץ את אירן. אמנם זה לא כך תמיד, אבל לעתים קורה שהתפוח נופל קרוב לעץ.
זה בתגובה לקמינר. והשיר – הדפסתי ואקרא לחברי. שיר אדיר. תודה למערכת.
זאת שירה
ואני שואל למה לכל הרוחות לא מפעילים את הצנזורה באתר הזה?
ראוי לציין שפן עצמו פרש ממק"י כחודש לפני כתיבת השיר (ראו כתבה בלינק)
— קישור —
כך שסביר שזה היה הסיבה לאי פרסום השיר ולא התנגדות לתוכנו שהרי גם מיקוניס וגם סנה התנגדו לנוכחות הישראלית בשטחים.
אדמה אדמתי
רחומה עד מותי
רוח רב חרבוניך הרתיח
ארשתיך לי בדם
שאדם ונדם
על גבעות שיך אברק וחרתיה
המחול בגלים
יעגל עיגולים
עורי שמש – לעד בחרתיה
ביומי ולילי
לי יהוד עמלי
על גבעות שיך אברק וחרתיה
כאן צמרות הזיתים
מזמרות זה ביתי
אבן אבן תלחש הכרתיהו
הרה, הורה שלי
יבולי מבשילים
על גבעות שיך אברק וחרתיה
בשבועה לוהטה
את שבויה לי עתה
זה הלב את נדרו לא ירתיע
כי צווני חרות
האדם הפשוט
על גבעות שיך אברק וחרתיה
"אדמה אדמתי… ארשתיך לי בדם
שאדם ונדם… ביומי ולילי לי יהוד עמלי
על גבעות שיך אברק וחרתיה".
‘יהוד’ ולא ‘יערב’…
הצנזורה היא אחד היסודות המהותיים בהתנהלותם של קומוניסטים, בין אם מגוון ‘ציוני’ כמו במיקרה של מיקוניס וסנה או מגוון אנטי-ציוני כמו ‘בגדה השמאלית’ כיום.
בבסיס הטרוניה של קמינר אין התנגדות לצנזורה ספרותית ופוליטית, אלא העובדה שהפעם הצנזורה הופנתה ‘בכיוון הלא נכון’.