הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 ביולי, 2007 11 תגובות

בדרום הר חברון, באזור הנקרא "מסאפר יטא" (הפריפריה של יטא), מתגוררת אוכלוסייה קטנה של כמה אלפי חקלאים ורועים. חלק מהמשפחות חיות בכפרים בנויים, וחלקן במערות ואוהלים. מדובר באוכלוסייה מסורתית מאוד שצורת החיים שלה השתנתה אך במעט בעשרות השנים האחרונות. התושבים מתפרנסים בעיקר מחקלאות מסורתית ולא ממוכנת, וממרעה. אוכלוסייה זו, הידועה גם בשם "תושבי המערות", חיה באזור באופן רציף ועקבי מתחילת המאה ה-19 (יש תיעוד מאז 1830). מעבר לתיעוד, יש גם למינהל האזרחי תצלומי אוויר מעשרות השנים האחרונות שבהם אפשר לראות את רציפות ההתיישבות. אולם מעבר לכל אלו, אדם הפוגש בתושבי "מסאפר יטא" יכול לראות שחייהם מושרשים עמוק באזור. הם מכירים כל חלקה, כל באר וכל עץ ויודעים היטב למי הבעלות על כל רגב אדמה באיזור דרום ההר.

על רקע עובדות אלו, קשה במיוחד לקבל את ניסיונותיהם הבלתי פוסקים של תושבי ההתנחלויות של איזור דרום הר חברון ושל צה"ל (המינהל האזרחי) לגרש את תושבי האזור מבתיהם ולנשל אותם מחייהם הצנועים. קשה עוד יותר יהיה להשלים עם העובדה שבית המשפט הגבוה לצדק יהפוך לשותף בגירוש הזה.


בשנות ה-80 הופיעו באזור דרום הר חברון ההתנחלויות הראשונות: כרמל ומעון ב-81′ וסוסיא ובית יתיר ב-83′. תושבי האזור המקומיים הועסקו בתחילה בהתנחלויות הללו בבנייה ועבודות שונות, אולם עם השנים הידרדרו היחסים. דוגמא אחת להתדרדרות כזאת היא סוסיא.


תושבי ח’ירבת סוסיא השוכנים עתה בח’ירבות שסביב ההתנחלות חיו במקור בכפר "סוסיא אל קדימה" באזור אתר העתיקות של סוסיא, שהיה עד שנות ה-80 כפר. באמצע שנות ה-80, עם הכרזת ח’ירבת סוסיא כ"גן לאומי", גורשו ממנו התושבים על ידי הצבא. התושבים לא יכלו להתנגד לגירוש. אולם הם המשיכו לעבוד באדמותיהם (הפרטיות) והתיישבו באזור המרוחק כ-500 מטר מכפרם, המוכר כיום כ"מבצר הרוג’ום" שליד ההתנחלות סוסיא שכבר היתה קיימת כשנתיים בתקופה זו. הקרבה להתנחלות בעלת הגגות האדומים, שתושביה לא חפצו בשכנים ה"חדשים"-ישנים, הביאה על התושבים הפלסטינים גירוש שני. לילה אחד הם הועמסו על משאיות שלקחו אותם ואת חפציהם לאזור צומת זיף, כ-15 קילומטרים צפונה, שם הורו להם לרדת מהמשאיות. התושבים שהו במקום זמן מה, אחר כך, כיוון שמכפרם ומה"רוג’ום" כבר גורשו, חזרו התושבים לשטחים החקלאיים שבבעלותם והקימו מערות וחושות בח’ירבות שבתוך השטחים החקלאיים, כשכל משפחה חיה מעתה באדמות החקלאיות שלה. בתים צנועים אלה הם הבתים שאותם מבקשת המדינה להרוס בתואנה שהם "אינם חוקיים".


החיכוכים בין המתנחלים ובין התושבים הלכו וגברו. המתנחלים והצבא היקשו על חיי התושבים והתייחסו אליהם כ"ילידים" שאינם שווי זכויות ל"מתיישבים". נראה שהמטרה של המדיניות שהלכה והוקשחה היתה "לנקות" את השטח מתושביו. מאמצע שנות ה-90, החלה הקמתם של המאחזים והחוות באזור. המאחזים "הלא מורשים" מוקמים באזורים שאותם תפס הצבא.


ההגנה שצה"ל מספק למתנחלים מאפשרת להם לתפוס עוד ועוד אדמות של תושבי סוסיא הפלסטינים. עם הזמן המתנחלים הסלימו את האלימות, מנעו מעבר של החקלאים לאדמותיהם ופגעו בכל מי שהפריע במימוש חזונם להשתלטות על האזור על חשבון תושביו הערבים. הסכסוכים הפכו אלימים ובמהלך השנים נהרגו 3 תושבים פלסטינים ומתנחל אחד. פלסטינים רבים נוספים הוכו וספגו נזקים בתקיפות מסוג זה.


ביולי 2001, אחרי רצח המתנחל יאיר הר-סיני ליד סוסיא, בוצע שוב גירוש. התואנה לגירוש היתה "פלישת" התושבים לאזור ההתנחלות סוסיא, דהיינו, לאדמותיהם שלהם. הגירוש בוצע בלי אזהרה. הוא בוצע בכל האזור בין כביש יטא-סמוע לקו הירוק, היינו – אזור סוסיא-קוואויס. מערות נהרסו, בארות נסתמו, שדות הושחתו ובעלי חיים הומתו. לגירוש לוו מעצרים אלימים ומכות. לפי עדויות התושבים, חלק מהאנשים שנכחו בפעולת הגירוש היו אזרחים ולא כוחות הביטחון. יש חשש שמדובר במתנחלים שהכירו את האזור ופיקחו על העבודה.


בחודשים שלאחר גירוש זה חזרו חלק מתושבי סוסיא אל אדמותיהם, ועברו את הקיץ בתנאים קשים. פעילי תעאיוש הצטרפו אל מאבקם כנגד גזירת הגירוש. בסתיו 2001 התנהל מאבק משפטי בין התושבים, בסיועם של עורך הדין שלמה לקר ושל פעילי תעאיוש – ובין הצבא. בית משפט העליון הוציא צו ביניים והורה לצבא לאפשר לתושבים לחזור, וקבע כי גם הגירוש הזה, כמו קודמו, היה לא חוקי.


אולם לא כל התושבים חזרו אחרי צו הביניים, וחלק מאלו שחזרו, גורשו בפעם הרביעית. המציאות שיצרו בשטח המתנחלים, בסיוע הצבא, תוך שימוש בצעדים שאפשר להגדירם כ"עוקפי בית משפט", הפכה ליותר ויותר בלתי נסבלת. מאז 2001, השטחים שנסגרים על ידי הצבא מטעמי ביטחון הם שטחים נרחבים. על אף שאין שום מסמך או צו חוקי המורה על סגירת השטח הביטחוני המיוחד מסביב להתנחלות סוסיא, בפועל כוחות צה"ל הודיעו לתושבים כי אסור להם להיכנס לשטח זה.


השטח האסור לשימוש על ידי תושבי האזור עולה במאות אחוזים על שטח ההתנחלות שהוא, כביכול, על אדמת מדינה. שטח הביטחון שמעניק הצבא להתנחלות סוסיא נמצא כולו באדמות פרטיות של משפחות נוואג’ה, א-רייני, אדארה, חליס, ושמוסטה. שתי המשפחות האחרונות איבדו את כל האדמות שהיו להן באזור משום שהשב"מ (שטח ביטחוני מיוחד) אינו מאפשר להם להיכנס אליו. המשפחות האחרות איבדו יותר ממחצית מאדמתם. יש לדעת: קרקעות שבעליהם לא מעבדים אותן עומדות בסכנת החרמה על ידי המדינה, שכן הן עוברות אחרי שנים מספר ממעמד של "קרקע בבעלות פרטית" למעמד של "אדמת סקר" – אדמה נטושה שהמדינה יכולה לתבוע עליה בעלות כעבור כמה שנים. חלק גדול מן ההתנחלויות שבגדה המערבית נבנו על אדמות סקר שכאלה (כפי שמציגים "שלום עכשיו" בדו"ח שפורסם בדצמבר 2006 "עבירה גוררת עבירה").


וכך יוצא שאכיפת סגירת השטחים על ידי הצבא מטעמים ביטחוניים, משרתת את האינטרסים הנדל"נים של המתנחלים. למרבה האירוניה, המתנחלים עצמם מעבדים שטחים אילו שנתפסו לצורך "ביטחון היישוב", ועל ידי העיבוד תופסים עליהם חזקה. זאת כיוון שלפי החוק התורכי אדמה מעובדת שבעליה המקוריים לא תובע חזקה עליה, מאפשרת למעבד אותה לתבוע חזקה לאחר זמן מה. מדובר במעין "מלכוד 22″ שהרי איך יתבע בעל האדמה חזקה על אדמתו אם אסור עליו להגיע אליה? הרי אם יבוא בעל האדמה לאדמתו הוא מסכן את נפשו שכן הוראות הפתיחה באש הן ירי על מנת לפגוע ובלילה אף על מנת להרוג באופן אוטומטי.


גם מחוץ לשטח "הביטחון" קרו במהלך השנים האחרונות עשרות רבות של אירועים אלימים, בהם השחתת שדות ועצים, חבלה בבארות ועוקבי מים, הרעלת שטחי מרעה ובארות מים, הטרדת רועים שיטתית ואפילו תקיפת משפחות בתוך ביתן באישון לילה. מיותר לציין שהמשטרה מגלה אוזלת יד מוחלטת באכיפת החוק על מתנחלי סוסיא ו"חוות יאיר" (המאחז של סוסיא) וגם אם ביצעה מעצר או שניים במשך השנים, אלו לא תרמו להקטנת תופעת האלימות המחרידה של המתנחלים החמושים כלפי התושבים הפלסטינים. כאמור, לאלימות הזאת יש מטרה אחת ויחידה – לעודד את תושבי סוסיא והח’ירבות האחרות לעזוב את אדמותיהם. יש לציין כי במהלך השנים האחרונות נאלצו פעילי תעאיוש ומתנדבים בינלאומיים לפנות לבתי חולים תושבים שנפגעו לקבלת טיפול. על אף כל זאת תושבי סוסיא הפלסטינים ממשיכים להיאחז בבתיהם ובאדמותיהם.


חרב הגירוש עדיין מונחת על צווארם של תושבי סוסיא. המדינה זנחה את הטיעון הביטחוני, וכעת ומתמקדת בכך שתושבי סוסיא הם פולשים, שכן על אף שהאדמות אכן בבעלותם הפרטית, הם בנו את בתיהם (אחרי פרשת הגירוש מסוסיא אל קדימה) ללא אישור ולכן דין הבתים לההרס.


אין גבול לציניות שאותה מפעילים המתנחלים, הצבא, המינהל, ואף המשטרה כנגד תושבי סוסיא הפלסטינים. לפני כחודש נמחקה עתירת תושבי סוסיא לבג"ץ כנגד הריסות בתיהם וגירושם. הישארותם על אדמתם תלויה עכשיו בחסדי המינהל האזרחי והצבא, ללא הגנה של הגורמים המשפטיים. לכן עכשיו יותר מתמיד, חשוב להעלות את סוסיא על סדר היום הציבורי ולהפעיל לחץ על הגורמים הביטחוניים לבטל את צווי ההריסה הדרקוניים.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. ושותפים לאשמה, יש לזכור, הגיב:

    הם כל המוכנים, לשיתוף-פעולה כ??ל?ש??הו?, עם הממסד – הבורגני-ציוני – והמוסיפים "לשים מבטחם בבית-המשפט", גם בשעה שברור, ששופטיו אינם אלא תאומיהם הסיאמיים, של מנהיגי-ההתנחבלויות, ראשי-המטכ"ל וחבריהם.

    אל לנו לקוות "לתקן את המדינה באמצעות רפורמות"; אלא שומה עלינו לפרוש, מן הכלל הרקוב ולהקים חזית מהפכנית אמיתית!!

  2. נטליה ויזלטיר הגיב:

    זה כל כך מייאש, אוזלת היד. כי גם אם אנחנו זועקים חמס ומתנגדים לנעשה, עדין אנחנו מנשלים, הרי בשמנו עושים כל זאת המדינה, המנהל והצבא, ולא יעזור בית דין, תרתי משמע.
    עד מתי?

  3. לנטליה – עד מתי? הגיב:

    עד למהפיכה!

  4. לנין הגיב:

    יש להבין את המקרה בהקשרו-
    ישראל (קרי- הבורגנות הישראלית), דבקה בכיבוש השטחים בגלל היתרונות האימפריאליסטים שהיא מפיקה מהם- עובדים זולים ושוק לסחורות ישראליות (בעיקר).
    אי אפשר לשמור לאורך זמן על זה שהפועלים יהיו זולים אם לא מונעים פיתוח של השטחים ואם לא מוסיפים עוד פועלים למעגל הפועלים.
    כידוע חלק גדול מהאוכלוסיה הפלשתינית היו (וכיום פחות, אבל נוסיף- ועודם) פלחים, אנשים המתקיימים מקרקעות שבבעלותם.
    אנשים כאלו אי אפשר לנצל כפועלים כי תנאי שאדם יהיה פועל הוא שהוא לא יוכל לכלכל את עצמו.
    לכן ישראל מקפידה לנשל איכרים פלשתינים מאדמתם-בכך שהיא מנתקת אותם מפרנסתם היא כופה עליהם להפוך לפועלים ובכך שומרת על שכר נמוך.
    ישראל כמובן לא המציאה דבר, הקפיטליזם לא היה יכול להתפתח באירופה ללא מאות שנים של נישול איכרים (מעניין ללמוד על הגידור המפורסם של חלקות חקלאיות במטרה להופכן לשדות מרעה. עד היום יש איזורים בבריטניה שהאיכרים רואים בכבשים את השטן בהתגלמותו).

  5. ל"לנין" הגיב:

    אתה צודק בגדול – אבל מה עם המשיחיות הדתית, של אנשי "גוש אמונים"? היכן שאיפות ההתנחבלות הדתית בתמונה?

  6. יהודי הגיב:

    ללנין

    איזו תובנה עמוקה. תחי המהפכה האדומה והפיכתנו למדינות אדומות כצפון קוריאה. שם בוודאי תוכל לכתוב ככה, אבל אני לא

  7. לנין הגיב:

    ליהודי-
    האם אני ממזהה נימה של ציניות בקולך?
    דבר ראשון, תבין, מגן העם היהודי, שמדובר בניתוח מדעי של המציאות ולא בניסיון להכפיש את ישראל.
    מה זאת אומרת שם אולי תוכל לכתוב ככה?
    ומה הקשר לצפון קוריאה?
    מה שכתבתי בקשר לנישול איכרים- זה המצב בשטחים ואלו סיבותיו, עם או בלי קשר לרצון למהפכה אדומה (שדווקא אין שום טעם לדעתי לעשות מהפכה אדומה רק בישראל, מהפכה בישראל יכולה להיות רק כחלק ממהפכה עולמית).

    ולמגיב שמעליך-
    לדעתי המתנחלים הם רק כלי, וכשלא יהיה בהם צורך יזרקו אותם בלי לחשוב פעמיים.

  8. רון וייס הגיב:

    שר הבטחון-עמיר פרץ לא מנע את ההתנכלות
    לפלסטינים ועכשיו צריך ללחוץ על אהוד ברק,
    שימנע את הגזילה.

  9. כרמית בולינסקי הגיב:

    חברים,התגובה הזאת לא נכונה בהחלט יש לי בני דודים שגרים בסוסיא שבדרום הר חברון הם דתיים כיפה סרוגה וחיים חייהם נורמליי לגמרי הם נוסעים מחוץ ליישוב לירושליים וכוו לעבוד,לקנות וכו.. והם חיים ביישוב הנפלא שהם נורא קשורים אליו הם ממש לא פרימיטיבים ולא עובדי אדמה חסרי כל אלא אנשים כמוני וכמוך.
    וזו האשמה בהחלט לכתוב כזה קטע בושה..

  10. יובל ברשובסקי הגיב:

    יופי של מאמר. ככל שנידע יותר, כך יותר טוב!
    לא להתיאש חברים!
    Recombinant

  11. אסף גורי הגיב:

    בתחילת המאמר מצויין כי הערבים או לחילופין הפלסטינאים גרו בסמוך ל"אתר" ובכן כמה דברים שלא ידעתם על אזור הר חברון סמוך ליישוב סוסיא נמצא אתר עתיקות ובו שרידים של קהילה מאוד גדולה שחייה שם אחריי בית שני(בית כנסת עם פסיפס מרשים ועוד (ראה שם שם)
    אז אם אנו מדברים על איזושהי חזקה היסטורית יש לחקור כדבעי כמו כן כנראה שיש אנשים שמהמערות שלהם בתל אביב דורשים צדק ואף רודפים אחריו ומתעבים ללא סיבה ציבור שלם שאיננו ציבור בכלל ומוצאים בו מזור לכל צרותיהם פשפשו במעשיכם האלימים ותגלו שבבהר חברון חיים מגוון רחב של אנשים בעלי ערכים ורודפי צדק וחסד
    שלכם אסף דור -נולד בסוסיא(גר עכשיו בת"א)

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים